מדמוניזציה למקארתיזם

מחאת שחקני התאטרון התפשטה ליוצרי הקולנוע. אלו גם אלו כבר הותקפו בעבר. לפעמים זה אפילו נשמע מוצדק לדרוש שאת חיילי הבופור לא ישחקו משתמטים וסרבני מצפון (הימין לא עושה אבחנה בין השניים). גם בלענו בשקט יחסי את הכרזתו של ביבי על כך ששכחנו איך להיות יהודים, אבל הגדילה לעשות שרת התרבות, (בגיבויו של ביבי) ומאיימת בגלוי על הכנסתם של אנשי תיאטרון שדעתם אינה אוהדת את דעת הממשלה. הם מנסים לשמור את אופיה הדמוקרטי של ארץ מולדתם, וממשלת אותה הארץ דורשת מהם לישר קו אידאולוגי או שיכרת מטה לחמם.

להגנת המתנגדים יצא יו"ר איגוד שחקני המסך דביר בנדק, שלמרות שאינו משתתף בעצומה בעצמו, הוא חושב שזכותם המלאה לנקוט בצעד הזה בעצמם, וללבנת אין שום זכות חוקים ומוסרית למנוע מהם הכנסה. "שרת תרבות חשוכה ולא מעורבת" הוא קרא ללבנת, "אנחנו חושבים שהדרך של לתת מכה ראש על מנת להשתיק אנשים שפועלים על פי צו מצפונם מזכירה מקומות שגרמו לאנשים שלא להשתמש במצפון שלהם.". אבל הימנים כבר יוצאים בקמפיין נגד בנק המזרחי, שהוא משמש לו כפרזנטור. כלומר לא רק המחזיקים בדיעה מוקצים, גם פלורליסטים הנלחמים להגן על הלגיטימיות של הדיעה הזו – בלי להסכים איתה – ראויים להוקעה מהחברה, ואיתם כל מי שקשור אליהם.

חשבתי שסגרתי את הענין בפוסט הקודם, אבל המצב החמיר. כעט כבר לא מדובר על חבורת "אם תרצו אין זו דמוקרטיה" שמנסה לפטר את סגל המרצים באוניברסיטאות שונות, אלא שרה וראש ממשלה שמאיימים ישירות על אמנים, שחקנים, בימאים, מחזאים ואנשי רוח כי יאבדו את מקום עבודתם, או שמקום עבודתם יפסיק לקבל תקציבי ממשלה אם לא יישרו את עמדותיהם הפוליטיות למרות הממשלה ודעתה במקום לצו מצפונם. לבנת, להזכירכם, היא שם ותיק בליכוד, האנשים שעד היום מסרבים איך מפא"י גרמה להרבה אנשים להסתיר את זהותם הפוליטית ולהסתובב עם פנקס הסתדרות בעל כורכם כדי שתהיה להם עבודה. במקום לשמוח שדברים כאלו לא קורים יותר במקומותינו, הם מנסים להחזיר את הימים האלו בדיוק.

הבאתי את הלינק לכתבה וקראתי לזה מקארתיזם, כי רדיפות מקקארת'י, למי שלא מכיר את ההיסטוריה, יצאו נגד אנשים בכלל ואנשי ציבור ובידור בפרט שנחשדו בדעות שמאל, או רעיונות סוציאליסטיים מהמרכז הפוליטי והלאה. היו חקירות משפילות, רשימות שחורות, מחזאים שנאלצו למכור את יצירותיהם בפסבדונימים ובעזרת "מסכות", ונראה שזה מה שמבקש הימין לעשות היום לעם ישראל, מתוך הפרלמנט ומתוך הממשלה עצמה. ענה לי בבאז ידידי אבירם:

אז שאני אבין: המקארתיזם הוא תמיד חד כיווני מימין לשמאל? בהגדרה?
כלומר, להחרים את אריאל זה בסדר אבל להחרים את מי שמחרים את אריאל זה מקארתיזם?
אני אשמח להבין את הלוגיקה, לא הייתי בשיעור הזה בבי"ס

עניתי לו:
להחרים הופעה בשטחים זה להחרים מקום גאוגרפי. זו אמירה ברורה של אנשי התיאטרון שהם אינם משתפים פעולה עם הכיבוש הבלתי חוקי של יו"ש. התאטרון היה באופן היסטורי היה הרבה פעמים במה פוליטית שיצאה נגד השלטון, ולחלופין אחת הבמות הראשונות של האמנות שהוכרחו לשנות את הטון בתקופות השתלטות של שלטון קיצוני.

מצד שני, כשקבוצות שונות קוראות לפיטורי אנשי אקדמיה, ועכשיו אנשים מתוך הכנסת והממשלה קוראים לנישול שחקנים ומחזאים מעבודתם בגלל דעותיהם – זה כבר אישי. זה פגיעה בהכנסתו של אדם בגלל דעותיו. אף אחד לא טען לפגיעה בגופם או הכנסתם של תושבי אריאל. החרם לא היה אישית נגדם, אלא נגד המקום הגיאוגראפי. אם אתה קראת על הפרשה אז היית יכול לקרוא את מכתב השחקנים, הוא היה מאוד ספציפי לגבי זה. העובדה שפוליטיקאים חזרו שוב ושוב על המנטרה כאילו זה חרם נגד אנשים ולא נגד מקום הצליחה לשטוף לרבים את המוח.

אבל כאן לא רק מדובר באיום כלכלי על שחקנים כדי שישנו את דעתם תמורת מקום העבודה, פגיעה ישירה במקור הכנסתם לעומת ויתור על חופש הביטוי. לא, כאן מדברים עכשיו גם על פגיעה בתיאטראות בעזרת חיתוך תקציבים ממשלתיים. לשרת התרבות של המדינה הדמוקרטית אין שום בעיה מצפונית להחתים את מנהלי התאטראות שיבחרו את עובדיהם לפי הדעות ולא לפי יכולות המשחק שלהם, ושיפטרו את החוצפנים שהעיזו להביע את דעתם הנוגדת את דעת הממשלה (אבל תואמת את זו של רוב העולם המערבי, החלטות האו"ם ואמנות ז'נבה שישראל חתומה עליהן).

למה זה מימין לשמאל? זה לא. זה מאנטי-פלוראליזם לפלוראליזם. במקרה אצלנו בארץ הליכוד שכח שה"ל" ב"מח"ל" היתה פעם "ליבראלים". הפלוראליזם כבר לא שוכן שם, וכשמפלגת השלטון מרגישה שיש לה רוב, היא חושבת שמי שלא מחזיק בדעתה צריך לאבד את זכויות הפרט, והשלב הראשון הוא מקום העבודה.‎

ענני:

סלח לי אבל זה קשקוש בלבוש מה שכתבת. חרם נגד "מקום"?! זה כמו שלימור לבנת תגיד שהיא לא מפטרת את אנשי האקדמיה אלא רק מחרימה את חשבון הבנק שלהם.

בחיאת רבאק. זה שיש לך הסבר לרדיפה של "הצד שלך" זה מילא*, אבל זה שאתה יוצא בלהט נגד הרדיפה של "הצד השני" בלי לשים לב לצביעות מדהים אותי.

* אגב, זה לא "מילא" בכלל. מלימור לבנת ואנשי ימין אני מצפה לצאת בהחרמות, הכללות וכו': זה בילט אין באופי שלהם. אנשי שמאל אמורים להיות אלה שהאופקים שלהם קצת יותר רחבים ומהם אני באמת מצפה ליותר

ועל כך אני עונה:
אני חושב שהשטחים הם שטח צבאי מוחזק. הם לא סופחו מעולם למדינה והמתיישבים שם, גם אם נשלחו ע"י המדינה, יושבים שם כדי לקבוע עובדות בשטח נגד החלטות או"ם והסכמים של ישראל עם הפלסטינים. אם המדינה שולחת אותי להלחם שם מילא, אבל לשלוח לשם אמנים ואזרחים בכלל זה לגרום להם להיות שותפים לעוול. קודם בכספי המיסים שלהם ואחרי זה בגופם. אם ההתנחלויות האלו לא רוצחות אנשים בגופם, הרי שהן קוצחות את תקוות המקומיים שם למדינה ריבונית בטח רציץ אחד, או מדינה ריבונית בכלל. בניגוד לשטחי הקו הירוק שהוקצו לנו כדין ואושרו באו"ם והלגיטימיות שלהם לא מעורערת, יו"ש הוא עדיין חבל ארץ תחת ויכוח ציבורי לא קטן, אם עוד לא שמת לב. גם אם אתה חושב שזה חלק מישראל העתידית, אתה מוכן להודות שזה לא-בדיוק-ישראל כרגע? לא לפי מדינת ישראל עצמה, אפילו.

ולמרות זאת מסבסדים שם יישובים יהודיים מכספי המיסים שלי (ופעם גם שלך), ולמרות זאת מעודדים אותם להתיישב על אדמות שמלאימים מהמקומיים בלי שהם אדמות מדינה מלכתחילה. לאריאל ניתן מעמד עיר מחוץ לשורת הדין, למרות שאין בה מספיק תושבים ולמרות שרשמית השטח הוא בשליטה צבאית. עכשיו רוצים להכשיר את השרץ גם בתאטרון של 40 מליון ש"ח וביקורים של להקות תאטרון מוכשרות, זה עדיין בניה לא חוקית בשטח צבאי מוחזק, ולא חייב כל אדם לתת לזה כבוד. אני נמנע שנים מקניית תוצרת התנחלויות, אני לא אהיה מוכן לעבוד בהתנחלות, אני לא אשתה במסעדה יין מהתנחלות. האם אתה מציע שצריך אם כך לשלול לי את תעודת העוסק המורשה?

מה לא דמוקרטי בבחירה שלי שלא להיות בקשר מסחר המעודד את מה שאני רואה כפשע?

מה דמוקרטי בכך ששרה בממשלת ישראל תנשל אנשים מהכנסותיהם בגלל דעתם הפוליטית?‎

ברור לי שיש לא מעט מקוראי הבלוג שיסכימו איתי, אני אשמח דווקא לשמוע מאלו שלא. האם אתם חושבים שמעשי לבנת מוצדקים ועולים בקנה אחד עם הדמוקרטיה? האם אתם חושבים שמה שעושים השחקנים חורג מגבולות הפלורליזם? אני רוצה לשמוע את הנימוקים שלכם לדיעה.

27 Replies to “מדמוניזציה למקארתיזם”

  1. מה שאני לא מבין זה למה אתה מדבר על זה שההתנחלויות לא-צודקות. מבחינה עקרונית, אתה צריך להתרחק מזה כמו מאש. הרעיון של חופש ביטוי זה שהוא תקף ללא קשר למידת התמיכה שלך בביטוי ספציפי או בדובר. ואם ההתנחלויות *כן* היו צודקות, אז פגיעה באמנים היא כן מוצדקת?

    גם מבחינה רטורית, אני חושב שזו טעות. סביר להניח שמי שאתה מדבר איתו, שלא לדבר על קורא פסיבי, כן תומך או יכול להיות תומך בהתנחלויות. למה לנפנף מולו בדגל אדום להעלות נושא לא-רלבנטי שרק ירחיק אותם מהמטרה? להיפך — אתה צריך להראות לו שלמרות שדיעותיכם הפוליטיות יכולות להיות שונות, לשניכם יש עניין פרקטי ועקרוני להגן על חופש הביטוי. למשל, שהממשלה יכולה לפגוע גם בביטוי חתרני מימין למרכז. או שהגלגל יכול להתהפך, והבטחת חופש הביטוי כעת תבטיח אותו גם עבור אופוזיציה ימנית בעתיד.

  2. ואז עניתי לך:

    ===
    במלים אחרות:

    עירא מחרים מתנחלים = דמוקרטיה
    ימנים מחרימים שמאלנים = דיקטטורה

    תן לי להסביר לך את זה אחרת:
    ללימור לבנת מותר להיות "מקארתית". בשביל זה בחרו אותה. אם אתה רוצה לרדוף אנשים בגלל דעתם הפוליטית, תוריד בבקשה את התואר "ליברלי" מרשימת התארים שלך.

  3. חרמות זה נשק יום הדין של העולם הפוליטי.
    הוא יכול לפורר את החברה והמדינה הרבה יותר מהר מכמעט כל מנגנון אחר.

    כי אם X מחרים את Y, אז Y יחרים את X, ואז הנשק הופך ללגיטימי, ו Z מצטרף לחגיגה … ואין לזה סוף.

    אולי החרמות הנגדיות של עיריות כלפי הפקות הכוללות מחרימי אריאל, וחרם דומה של "חיק במות" יבהיר לכולם עד כמה הנשק הזה מסוכן.

    ובעוד שאני בעד חופש הביטוי, יש גם צורות ביטוי שהן כל כך מסוכנות ללכידות חברתית עד שאני מוכן לטעון שרצוי להמנע מהן.

    אני חושב שהתגובה המאוד חריפה מהימין נובעת מתחושת בטן שהמהלך של השחקנים מהשמאל פשוט יותר מידי מסוכן.

  4. בנוסף – אם אני עצמאי אני יכול לבחור את הלקוחות שלי.

    אם אני שכיר, אני יכול או לשרת את הלקוחות של החברה או להתפטר.

    האם המדינה רשאית לדרוש שמוסד שהיא ממנת יתן את שרותיו לכל אזרחי המדינה ובכל מקום בו המדינה החליטה להושיב את אזרחיה? לדעתי כן.

    הצגת העיניין כמקארתיזם אינו הוגן. הבעייה כאן לא הדיעה, אלא ההחרמה.

  5. הטענה שהקו הירוק זכה להכרה בינלאומית אינה מבוססת. הקו הירוק זה בסה"כ קווי שביתת הנשק שסיימה את מלחמת השחרור. הערבים לא הכירו בקו הירוק לפני הסכמי השלום עם מצרים וירדן. וגם אחרי הסכמי השלום, ההכרה אינה כוללת את הקו הירוק הגובל בין ישראל לבין יהודה ושומרון.
    ולעצם עניין החרם על אריאל – לדעתי זו צביעות כל עוד לא נאבקים באותה מידה של נחישות למען זכויות הבדואים שהורסים להם בתים לא חוקיים בלי לוודא שיש להם דרך חוקית להנות מדיור ברמת חיים סבירה. הרי, הבדואים לא נלחמים להשמדת הישות היהודית בא"י, בעוד שהפלשתינאים שואפים להשמיד את הישות הזאת.

  6. עד כמה שכואב לי להודות בזה, כי אני בעצמי נגד המשך קיום ההתנחלויות, יש לי בעיה עם זה שמוסד במימון המדינה ממרה את פיה (דקדוק?).י
    אם עובד ביטוח לאומי היה מחליט לא לשרת את תושבי אריאל, לא היינו קוראים לזה חופש הביטוי נטו וטוענים בעדו ונגד פיטוריו. אז נכון שיש מרחק מסוים בין עובד מדינה בשירות הציבור לבין שכיר שהמוסד המעסיק שלו מקבל מימון מהממשלה, אבל עדין זה דומה בעיני, ולדעתי אי אפשר לבטל את זה.
    כל עוד שהממשלה מגבה את ההתנחלויות, עד כמה שזה מפריע לנו שהיא עושה את זה, לא נחלום להסיר את הגנת הצבא מהם, או את זכויותיהם הסוציאליות, או כל שירות ממשלתי כלל-ציבורי.
    כל אדם עצמאי, או מוסד עצמאי, מצד שני, חופשי לגמרי לבחור את לקוחותיו.
    (אגב עדין כל אמן ומוסד בכלל יכולים גם, אבל אם הממשלה מסירה את הכספים שלה מהם, או מפטרת אותם, שלא יתקוממו על כך)י

  7. עדי:
    "מה שאני לא מבין זה למה אתה מדבר על זה שההתנחלויות לא-צודקות." – כי זו ההשוואה שעושה הימין, ועושה שרת התרבות. הפוסט הזה מבקר את ההשוואה הזו.

    "או שהגלגל יכול להתהפך, והבטחת חופש הביטוי כעת תבטיח אותו גם עבור אופוזיציה ימנית בעתיד." – כמובן. חופש ביטוי איננו סלקטיבי. גם לא חופש הפרט, שכולל בין השאר את הזכות להתפרנס בכבוד בלי הבדל דת, מין, גזע ודיעה פוליטית.

    אני לא הצעתי חוקי מדינה שיאסרו הפצת סחורות מהתנחלויות, או איסור על מתנחלים לעבוד בתוך הקו הירוק. אני בחרתי שלא לקנות את התוצרת הזו אישית, כמו שאני אגב גם נמנע (מסיבות אחרות) ממקדונלדס או מנסטלה.

    אבירם: "עירא מחרים מתנחלים = דמוקרטיה
    ימנים מחרימים שמאלנים = דיקטטורה
    "

    אזרח מנסה להשפיע כאזרח חופשי ע"י המנעות ממסחר עם התנחלויות = דמוקרטיה
    ממשלה מונעת הכנסה מאנשים פרטיים בגלל דעותיהם הפוליטיות ולא בגלל שום עבירה על שום חוק = דיקטטורה
    ממשלה משתיקה דעות ע"י איום על פגיעה בהכנסה = דיקטטורה.
    ממשלה פוגעת בחופש האמנות והבטוי = אנטי-דמוקרטיה.

    ואתה יודע מה ההבדל? הממשלה היא בעלת מנדט (זמני) לשמור על חירויות העם. דמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב, היא גם הגנה על קול המיעוט, ובייחוד כשהקול הזה מיוצג בכנסת ואינו סותר את החוק. אם היו פה דברי הסתה זה סיפור אחר. אם היו מגרשים מתנחלים מהמשכן לאמנויות הבמה, זה היה סיפור אחר. יש כאן סירוב להופיע בשטחים כבושים כמו שאלביס קוסטלו מסרב להופיע בתל אביב. כמו שאמנים פעם החרימו את דרום אפריקה (והיו גם חרמות כלכליים, שישראל – כמה מפתיע – לא היתה שותפה להם).

    "ללימור לבנת מותר להיות "מקארתית"."
    לא, כי זה אנטי-דמוקרטי. יש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והצעד שלה סותר את חוק היסוד הזה. אתה מוזמן לבדוק אם בארה"ב אהובתך היו מקבלים נסיון חקיקה כזה (אולי בימינו, עם הטי-בגרז בשלטון, זה יותר מקובל)

    "תוריד בבקשה את התואר "ליברלי" מרשימת התארים שלך." – התואר הזה אינו שם ממזמן.

    שי: "חרמות זה נשק יום הדין של העולם הפוליטי." אני מסכים. גם שביתות היו אמורות להיות נשק יום הדין. הישראלים האלו מבינים רק כוח, אחרי שנוסו כבר כל ההפגנות והכלים הרגילים.

    טל (דרך באזז): "עירא, החרמת אריאל, היא החרמת אנשים (כלומר, בין היתר אותי), ולא יעזור איך תציג את זה."

    איך אוכל לנסח את זה כדי שתבין שה"חרם" כאן הוא על מפעל ההתנחלויות כמדיניות חוץ, בטחון וכלכלה; ולא נגד האנשים עצמם? מה שלא אגיד ואיך שלא אסביר, אתה בוחר להתעלם מדעותי ולבנות איש קש של "חרם נגד אנשים". תן לי את הנוסח שיהיה מקובל עליך שכן ישקף את מה שאני מנסה להגיד.

    שוב שי: "האם המדינה רשאית לדרוש שמוסד שהיא ממנת יתן את שרותיו לכל אזרחי המדינה ובכל מקום בו המדינה החליטה להושיב את אזרחיה? לדעתי כן."

    ראשית, כאן נכפית דיעה של ממשלה ספציפית ולא של המדינה לדורותיה. שנית, המדינה איננה המממן היחיד או העקרי של התאטראות הנ"ל, והם אינם בבעלותה. שלישית אני מסכים שהמדינה לא צריכה לממן גופים היוצאים נגדה או נגד עצם קיומה, אבל כאן מדובר על ביקורת על מדיניות ספציפית, לא ערעור על יסודות הדמוקרטיה או משהו חמור שכזה. יש כאן ערעור נגד מדיניות שאני ורבים אחרים רואים כהתנהגות לא מוסרית, אנטי-דמוקרטית, ולא תואמת את רוח הציונות, היהדות או הדמוקרטיה, התנהגות שגונתה כבר ע"י עשרות מדינות ברחבי העולם וגרמה ליהודים להתכחש למדינתם (מודה, גרמה כנראה ליותר יהודי תפוצות דווקא לתרום יותר כסף, אבל זה ענין אחר).

    ספציפית, יש את "חוק הנכבה" המתוקן שמונע מימון מדינה מגופים החותרים נגד המדינה. לגיטימי לגמרי בעיני. אבל עובדי תאטרון שאינם מוכנים להסכים למדיניות שיש נגדה קונצנזוס לא קטן, זה לחלוטין לא דומה. כל נסיון לתת לשני המקרים משקל שווה זה "איש קש" שקוף ומכוער.

    עומר: "דעתי זו צביעות כל עוד לא נאבקים באותה מידה של נחישות למען זכויות הבדואים שהורסים להם בתים לא חוקיים בלי לוודא שיש להם דרך חוקית להנות מדיור ברמת חיים סבירה" – צודק ולא צודק. יש זיקה מסוימת בין שתי הסוגיות בצורה מסוימת, אבל זה יותר ברמה של איזון קארמה או צדק פואטי. מדובר בשתי פוליסות (איך אומרים מדיניויות ברבים לעזאזל?) ציבוריות בעיתיות של הממשלה. אבל לקשר אותן בכל מקום זה כמו להכניס עכשיו גם את מעמד האישה, שחיקת מעמד הביניים, ההפרטה, תמלוגי הגז ומינוי גלנט לאותו השק. אני חושב שראוי להתמקד בזה כאן לחוד.

    אמיר: "יש לי בעיה עם זה שמוסד במימון המדינה ממרה את פיה" – למה?
    אם אני מקבל מביטוח לאומי קצבה, אני גם מנוע מהבעת דיעה שסותרת את מדיניות הממשלה הנוכחית?
    אם ש"ס במשרד החינוך, למורה אסור להגיד לתלמידיו שהתנ"ך זה מיתולוגיה ולא הסטוריה?
    האם לדעתך, תאטראות צריכים להמנע מלהציג את לוין, קפקא, ברכט או הספרי כי הממשלה הנוכחית רואה בעין לא יפה את המשמעויות הפוליטיות של המחזות?

    תפקידו וזכותו של תאטרון בפרט ואמנות בכלל הוא לצאת נגד המוסכמות לפעמים. מתוך הראיה הזו, ומתוךך ראיית החשיבות של תרבות, כולל אמנות פוליטית, מדינות דמוקרטיות מממנות מוסדות אמנות לרוב. הרבה ביקורת על מדיניות המדינה בכלל וממשלות ספציפיות בפרט נשמעות מאוניברסיטאות במימון המדינה. האם תציע לפטר את המרצים או להפסיק את תקצוב כל האוניברסיטאות בארץ? איפה בדיוק ימתח הקו האדום? החוק אומר הסתה וחתירה נגד קיום המדינה, אתה אומר שמספיק גם להתנגד למדיניות, ואפילו מדיניות שמוסכמת כרעה ומסוכנת בעיני רבים בארץ ובעולם. יש 20-30% שחושבים שההתנחלויות הן בעיה וסכנה, מתוכם אולי חצי עובדי מדינה או עובדים במוסדות מסובסדים, האם ראוי לפטר אותם אם לא יצביעו "ליכוד"?

    השורה התחתונה היא כזו – יש מעט מאוד תעסוקה ופרנסה בארץ לשחקנים בתאטרונים פרטיים. התאטרונים האלו חיים מהיד לפה. האם אתה מציע שאת חנה מרון, זוכת פרס ישראל, יפטרו מעבודתה בגלל דעותיה?

  8. התיאטראות טוענים לחופש הביטוי.
    מן הסתם הם מנצלים זאת כדי להעלות הצגות בעלות אופי שמאלני.
    ובשם חופש הביטוי, מן הסתם הצגות כאלה יועלו גם באריאל.
    או שלא?
    אם הצגות כאלה יועלו באריאל, הן עלולות חס וחלילה לשכנע כמה מתושבי אריאל או לפחות את ילדיהם לעזוב את אריאל ולהגר למקום אחר בתחום הקו הירוק.
    האם לא ייתכן שבגלל החשש הנ"ל, גורם ימני עלום כלשהו מממן את מחאת שחקני התיאטרון בלי שהם יידעו מכך?

  9. "שוב שי: "האם המדינה רשאית לדרוש שמוסד שהיא ממנת יתן את שרותיו לכל אזרחי המדינה ובכל מקום בו המדינה החליטה להושיב את אזרחיה? לדעתי כן." ראשית, כאן נכפית דיעה של ממשלה ספציפית ולא של המדינה לדורותיה. שנית, המדינה איננה המממן היחיד או העקרי של התאטראות הנ"ל, והם אינם בבעלותה"

    "כאן נכפית דיעה של ממשלה ספציפית ולא של המדינה לדורותיה" – לצערי הרב התמיכה בהתנחלויות בכלל ובאריאל בפרט היא מאוד עקבית בעשרים שנה האחרונות. אנחנו אולי לא אוהבים את זה, ולא מסכימים עם זה, אבל בהתחשב בעובדה ש 22 מתוך 30 השנים האחרונות הליכוד היה בשלטון + 3 שנים של אולמרט … זו המדינה שלך לדורותיה.

    "המדינה איננה המממן היחיד או העקרי של התאטראות הנ"ל, והם אינם בבעלותה" – נכון. והמדינה גם לא מציעה לסגור את התאטראות. רק למשוך את המימון שמגיע מהמדינה.

    "האם אתה מציע שאת חנה מרון, זוכת פרס ישראל, יפטרו מעבודתה בגלל דעותיה" – לא בגלל דעותיה. אבל אם היא בפועל תבחר להעדר מהופעה שהנהלת התאטרון החליטה לקיים – אז ראוי לפטר אותה בגלל מעשיה.

    נדמה לי שלא העברתי באופן ברור את עמדתי: לשחקנים מותר להפגין למען פירוק אריאל עד 5 דקות לפני, והחל מ 5 דקות אחרי ההופעה – ולעשות זאת בפתח האולם בו מתקיימת ההופעה. אבל אם המעסיק שלהם בחר למכור הופעה באריאל, הם צריכים לעשות את העבודה שלהם. ואם המעסיק שלהם יבחר להחרים את אריאל, המדינה רשאית למשוך את המימון שלה לאותו תאטרון.

    להביע דעה מותר. לא לעשות עבודה שעבורה אתה מקבל כסף, אסור.

    ומלבד זאת, אני מאוד מתנגד לגישה שלך של

    ""חרמות זה נשק יום הדין של העולם הפוליטי." אני מסכים. גם שביתות היו אמורות להיות נשק יום הדין. הישראלים האלו מבינים רק כוח, אחרי שנוסו כבר כל ההפגנות והכלים הרגילים"

    דרך זו תוביל לפירוק מוחלט של החברה והמדינה. ואני מתכנן לגדל בישראל את הילדים שלי.

    (וחוץ מזה – בקרב "עד חורמה" בתוך החברה הישראלית אני מנחש שהימין ינצח, אז אל תתחיל קרב שאתה לא בטוח שתנצח).

  10. עומר: תאוריות קונספירציה כאלו צריכות ראיות יוצאות דופן (או יוצאות קו ירוק?) :)

    שי: בינתיים, אני עצוב לגלות שהמהלך הזה עשה את מה שהיה צפוי שיעשה, וזה להוציא מהחורים את כל תולעי הדעות הקדומות והאנטי-דמוקרטיה שאצלנו בפרלמנט ובממשלה. הצה"ל שלנו מוותר לטייסים שלא רוצים להפציץ בעזה על פעולות נגד איזור מגורים אזרחי, אבל קשה להבין שיש אנשים פרטיים שאינם חיילים שלא רוצים להציב רגל בשטח כבוש? אילו נקיפות מצפון פוטרות מציווי ואילו לא?

    בתקופת מקקארתי אנשים פשוט לא הועסקו, נקודה. אני לא יודע באילו שיטות איימו על מעסיקיהם הפוטנציאליים, אבל זה עבד. בארץ שרת התרבות מתנה פתאום תקציבי תרבות רק למנהלי תיאטרונים שחתמו שלא יפגינו נגד הצגות בשטחים, זה אומר ששחקנים "מורדים" לא ילוהקו להצגות מסוימות, או שהלהקה תופיע בהרכבים שונים כשהיא בשטחים צבאיים מוחזקים. גם זו פשרה. לשאלה האם ארי פולמן יכול לשלוט שסרטיו לא יוקרנו בהתנחלויות אין לי תשובה. עוד לא הגענו למצב שבעלי דעות שמאל המתעקשים להחרים את אולמות ההתנחלויות לא יוכלו למצוא עבודה, אבל כשרוב התאטרונים בארץ נאלצים לקחת כספי מדינה כדי לשרוד (ותרבות אמורה להיות אינטרס ציבורי מובהק), זה גורם לכך שהם בעצם יכולים לחפש עצמם בטלנובלה בערוץ 10 או להחליף קריירה.

  11. אה, ולגבי הנקודה של עומר על הצגת חומרים פוליטיים באריאל – הלוואי. אני מניח שהבעיה היא פחד מחיכוכים או לחלופין אובדן הכנסות כי לא ימכרו כרטיסים. אחרי הכל, התאטרון הוא עדיין עסק שצריך להרוויח.

  12. אני גם ממש לא בטוח שהחרמת ההתנחלויות היא הדרך לסיים את הכיבוש.

    לשמאל בארץ אין רוב בינתיים. ובהסתכלות על העתיד הפוליטי הקרוב, גם לא יהיה ("קדימה" זה נחמד, אבל זה לא שמאל; "העבודה" היא בדיחה ומר"צ חסרת מעוף).

    אולי צריך לחפש אסטרטגיה אחרת. לא מהלך פוליטי כוחני אלא דרך לסחוף את כולם צעד אחד שמאלה.

    אני די בטוח שהמהלך של השחקנים השיג בדיוק את ההפך.

  13. עירא:

    אם אני מקבל מביטוח לאומי קצבה, אני גם מנוע מהבעת דיעה שסותרת את מדיניות הממשלה הנוכחית?

    לא, אבל אם אתה _עובד_ ביטוח לאומי, אתה מנוע מלמנוע קצבה ממישהו בגלל שהוא בעד\נגד ההתנחלויות. (ואגב, גם כאן לא מנוע מלהביע את דעתך)

    אם ש"ס במשרד החינוך, למורה אסור להגיד לתלמידיו שהתנ"ך זה מיתולוגיה ולא הסטוריה?

    לא, אבל אסור לו להוציא מהכיתה תלמיד שלא מסכים איתו.

    האם לדעתך, תאטראות צריכים להמנע מלהציג את לוין, קפקא, ברכט או הספרי כי הממשלה הנוכחית רואה בעין לא יפה את המשמעויות הפוליטיות של המחזות?

    תפקידו וזכותו של תאטרון בפרט ואמנות בכלל הוא לצאת נגד המוסכמות לפעמים. מתוך הראיה הזו, ומתוךך ראיית החשיבות של תרבות, כולל אמנות פוליטית, מדינות דמוקרטיות מממנות מוסדות אמנות לרוב. הרבה ביקורת על מדיניות המדינה בכלל וממשלות ספציפיות בפרט נשמעות מאוניברסיטאות במימון המדינה. האם תציע לפטר את המרצים או להפסיק את תקצוב כל האוניברסיטאות בארץ? איפה בדיוק ימתח הקו האדום? החוק אומר הסתה וחתירה נגד קיום המדינה, אתה אומר שמספיק גם להתנגד למדיניות, ואפילו מדיניות שמוסכמת כרעה ומסוכנת בעיני רבים בארץ ובעולם. יש 20-30% שחושבים שההתנחלויות הן בעיה וסכנה, מתוכם אולי חצי עובדי מדינה או עובדים במוסדות מסובסדים, האם ראוי לפטר אותם אם לא יצביעו "ליכוד"?

    נניח שהתאטרון נהנה מכספי המדינה.
    אתה רוצה לטעון שהחרם על אריאל הוא אקט אמנותי? זה חלק מהרפרטואר שלו? אני יכול לראות את זה, סך הכל אמנים אמיתיים נושמים אומנות גם כשהם ישנים, אבל It's a tough sell.
    אם המדינה נותנת להם כסף כדי שיצרו בישראל ויופיעו בישראל, היא לא יכולה להרשות שהכסף שלה ימומש בצורה מפלה. באותה מידה אנחנו מוחים שקצבת האברכים אינה צודקת כי היא מפלה לטובת ציבור מסוים, בצורה בלתי הוגנת.
    אין כאן בכלל עניין של מה הדעות של אף אחד. הקו האדום לא רלוונטי. אני בעד שכל אחד יביע את עמדותיו (ואגב, שוב, אני גם בעד פירוק ההתנחלויות לאלתר, כולל אריאל), והחומר של התאטרון (ושל האוניברסיטאות) יכול להכיל הכל. אבל יש הבדל בין להביע דעה לבין לחסוך שירות מדינה מחלק מהאוכולוסיה. לפני שתתנפלו: כמובן שיש כאן תחום אפור, כי זה לא תיאטרון של המדינה, אבל הוא כן מקבל כסף ממנה, ואת זה, לדעתי, היא רשאית למשוך, אם התוצר שלו אינו זמין לחלק מהאוכלוסיה.

  14. נא לשים לב לטיעון החזק של אמיר, שמוצג בצורת שאלה:
    האם החרם על אריאל זה אקט אמנותי?

    אם אקט אמנותי זה להציג רעיונות בפני קהל, אזי האם האקט של לא להציג רעיונות בפני קהל מסוים זה אקט אמנותי?

    ובהזדמנות זו ברצוני להזכיר את השאלה האם זה לגיטימי לסתום את פיו של חוקר באוניברסיטה, שמנסה לשכנע אוניברסיטאות בחו"ל להחרים את החוקרים באוניברסיטה שלו, בעוד הוא ממשיך למשוך משכורת מאותה האוניברסיטה בלי להתפטר ממנה.

    ובסכנה של סטייה מנושא הדיון, זכור לי שיעור היסטוריה, שבו עלתה השאלה האם זה לגיטימי עבור דמוקרטיה להצביע באופן דמוקרטי לטובת סיום הדמוקרטיה? זה היה בהקשר של הבחירות וההצבעות שהגרמנים הצביעו בהביאם את הנאצים לשלטון.

    במתמטיקה קוראים לזה הפרדוקס של ראסל.
    http://en.wikipedia.org/wiki/Russel_paradox

  15. "אם זה לגיטימי עבור דמוקרטיה להצביע באופן דמוקרטי לטובת סיום הדמוקרטיה? "

    לא, כי זה אולי תואם את שלטון הרוב, אך לא את ההגנה על זכויות המיעוט – שנייהם עקרונות בסיסיים של הדמוקרטיה.

  16. אמיר:

    אתה רוצה לטעון שהחרם על אריאל הוא אקט אמנותי? זה חלק מהרפרטואר שלו?

    לא, אבל אני מצפה מאנשים בתחום שיהיו אנשים מחוברים מאוד לרגש ולאמפתיה לרגשות אחרים. זה כמעט בא יד ביד עם הבחירה במקצוע.

    אבל הוא כן מקבל כסף ממנה, ואת זה, לדעתי, היא רשאית למשוך, אם התוצר שלו אינו זמין לחלק מהאוכלוסיה.

    אבל התוצר זמין לכל האוכלוסיה, רק לא באזורים גאוגראפיים מסוימים ולא באולמות שנמצאים באיזורים האלו, לפחות לא בליהוק המלא והמקורי שזה מוצג בו בתל אביב. כיון שאף אחד ממנהלי התאטראות לא חתם על העצומה ולא הסכים איתה בפומבי, זה אומר שהתאטרונים החליטו שיציגו שם כמתוכנן, לכן מה שנשאר זה ריב פנימי בתאטרון האם ההנהלה מפטרת את הסרבנים או מוצאת פתרון יצירתי. בכל מקרה זה לא מצדיק את הצעד שמציעה לבנת. זה היה וצריך להשאר משהו פנימי של הנהלת התאטרון מול עובדיו.

    אבל גם אם זה לא היה. גם אם כל הבימה, או הקאמרי או תאטרון באר שבע, היו מתייצבים כאיש אחד כולל ההנהלה ועומדים על כך שהם מוכנים להציג למתנחלים רק בתחום הקו הירוק, האם היה ראוי לשלול מאותו התאטרון תקציב תרבות ממשלתי? אני לא מוציא מכלל אפשרות שעוד שנה ננהל שוב את הדיון על כך שרוצים להוציא מהחוק עמותות או תאטראות שיוצאים בכאלו הצהרות. ואני אשב ואבכה שאמרתי שזה יהיה מדרון חלקלק.

    עומר:

    ובהזדמנות זו ברצוני להזכיר את השאלה האם זה לגיטימי לסתום את פיו של חוקר באוניברסיטה, שמנסה לשכנע אוניברסיטאות בחו"ל להחרים את החוקרים באוניברסיטה שלו, בעוד הוא ממשיך למשוך משכורת מאותה האוניברסיטה בלי להתפטר ממנה.

    סתימת פיות באקדמיה זה טמטום מוחלט. זה כבר לא ענין דמוקרטי, זה ענין קיומי. בעיני מרצה כזה בהחלט ראוי לקבל נזיפה אם לא שחרור מהיר מעול משרתו, לא בגלל בגידה במדינה אלא בגלל בגידה בערכי המחקר המדעי והאקדמיה, שאמורה להשאר מקום המפלט האחרון של ההגיון ומתינות הגישה.

  17. אני רוצה לתרום, באיחור, את חלקי לדיון-
    "אתה רוצה לטעון שהחרם על אריאל הוא אקט אמנותי? זה חלק מהרפרטואר שלו?"

    צריך לזכור- העובדה שהממשלה אומרת לתאטרון להופיע באריאל היא קודם כל אקט פוליטי שמטרתו ליצור תודעה שאריאל היא עיר ככל הערים בישראל וחלק בלתי נפרד ממנה, כאשר גם חוקית וגם מעשית הדבר אינו נכון.
    אריאל אינה בגבולות ישראל החוקיים, והיחס אליה מהרבה בחינות אינה יחס רגיל. רק לדוגמה- כאשר מכללת אריאל רצתה לקבל אישור של אוניברסיטה, ההחלטה הייתה בסמכות משרד הבטחון! למה? כי למל"ג אין סמכות ביו"ש (כי היא, כאמור, לא בגבולות ישראל) ולכן קיים גוף בשם מל"ג יו"ש שמצוי תחת סמכותו של אלוף פיקוד מרכז, שכפוף לשר הבטחון. עיריית אריאל בעצמה גם אומרת את זה.

    לכן, כשהשחקנים מסרבים להופיע באריאל, הם אינם מחרימים, אלא מסרבים להיות כלי פוליטי של הממשלה.

  18. אם רק היה זה פשוט עד כדי כך. אני הבנתי שהיו הרבה משיכות בחוטים, למשל הכרזת אריאל כעיר למרות שיישובים גדולים ממנה לא מקבלים את התואר בתוך הקו הירוק, ובנוגע לאישור אקדמי – הבנתי שגם שם חתכו להם פינות כי הם לא עומדים בתנאים של המל"ג.

  19. עירא, הנקודה שלי היא שגם לפי המדינה והעירייה עצמה, אריאל אינה עיר רגילה במדינת ישראל. מכאן, הקמת תאטרון שם היא אקט פוליטי, וזכות השחקנים לא לקחת בו חלק.

  20. כאן זו בעיה, כי כמעט כל מה שקורה בארץ קורה ממניעים פוליטיים. העובדה שאריאל והתאטרון שלה הוקמו מסיבות פוליטיות אינה שונה מזה שהממשלה החליטה אי שם בעבר (מסיבות פוליטיות) שיש משרד ממשלתי לתרבות ושהוא צריך לממן (מסיבות פוליטיות) תאטרונים. ההבדל הוא בתוכן ההחלטה ולא העובדה שהיא פוליטית. בכל מקרה, הבדלים סמנטיים דקים כאלו לא מעניינים את הימין ומתנחליו. הם ימשיכו להציג את זה כחרם על אנשים ולא נגד מדיניות ממשלה.

  21. עירא, אני אנסה להציג דוגמה שתפשט את התמונה:

    נוחי דנקנר וממשלת ישראל מחליטים להקים במשותף קרן חדשה לעידוד מוסיקאים צעירים ומבטיחים למען קידום התרבות בישראל.
    להנהלת הקרן ממונים עובדי מדינה.
    עובדי המדינה מאתרים מורים מצטיינים למוסיקה ושוכרים אותם.
    מוחלט על פרויקט מיוחד- מוסיקאי מצטיין יזכה לשיעורים פרטיים כל שבוע מאחד ממורי הקרן.
    אלידע בן ישראל מאריאל הוא פסנתרן מחונן והוא עומד בקריטריונים של הקרן לקבלת מורה פרטי.
    הקרן פונה למורה הפסנתר שלה, חיים שמאלני שיתן שיעורים לאלידע.
    אממה, מסתבר שחיים שמאלני לא מוכן לדרוך באריאל.
    הקרן לא רוצה לפתר את חיים שמאלני, אולי הפסנתרן הטוב בארץ כי זה יפגע בשם האומנותי שלה, אז היא מבקשת מאלידע ליסוע בינתיים לחיים בתל אביב, עד שהיא תמצא לו מורה אחר לפסנתר.
    אבל הפלא ופלא, חיים שמאלני מתחיל במחאה וקורא לכל המורים החברים בקרן להחרים את אריאל.
    עכשיו לקרן אין מספיק תקציב כדי לשכור עוד מורים שיבואו לאריאל במקום המחרימים, אז היא נמצאת בדילמה.א) היא יכולה לפגוע ברמה האומנותית שלה ולפטר מורים עבור כאלה שמוכנים להופיע באריאל, או ש ב) היא יכולה לפגוע במחויבות שלה עבור תושבי אריאל ולומר לאלידע שלא יגיע אליו מורה אף פעם.
    אם היא תבחר באפשרות השנייה, המדינה מן הסתם תמשוך את המימון שלה, כי לפי המדיניות שלה, תושבי אריאל זכאים לשירותי הקרן כמו תושבי כל מקום אחר.(כמו כן מדובר בהרבה תושבים, אם הבעיה הייתה רק עם המאחז השנוי במחלוקת מעלה-מורד ד' יכול להיות שהיא לא הייתה מושכת את המימון)

    כעת, בתגובה למשיכת המימון של המדינה, או להחלטה של הקרן לפטר מורים, יבואו אנשי רוח נוספים להביע סולידריות עם שמאלני ולעשות מהומה בקרן הציירים, ובקרן השחקנים וכו'.

    לא יפתיע אם המדינה במצב כזה, כדי לא לחכות לבחירה של כל קרן בין א' לב', תודיע שהיא תמשוך את המימון מכל קרן שלא תתחייב להגיע גם לאריאל.
    לחייב את המוסדות לתת פרס לעשייה ציונית זה להכניס לתוכם קו אידיאולוגי אבל זה עדיין רחוק מאוד ממקרתיזם. זה צעד לאומי/לאומני קלאסי שממשלת ישראל עושה צעדים מסוגו מאז ומעולם.

    אם הממשלה תכריז שיש רשימה שחורה של אמנים שמחרימים את אריאל, ושמי שמעסיק אותם לא יקבל מימון- זה מקרתיזם.

    אם זה לא קרה, אין מקרתיזם.

    אולי יש אווירה קצת מקרתיסטית בציבור, אבל את זה פותרים בדיאלוג עם הציבור, לא בהתבכיינות לממשלה.
    אולי יש פוליטיקאים שמשלהבים את הציבור, אבל הדרך הכי טובה להתמודד מולם זה ע"י פוליטיקאים מהשמאל שיענו להם.

  22. הלכתי לאיבוד במשל הקרנות והפסנתרנים. אמרתי שאנחנו הולכים לקראת מקרתיזם, אבל עוד לא הגענו לשם במדויק.

    תראה, יש ויכוח אצל טל ירון בבלוג על השאלה למה אני לא מוכן לבוא אליו לקדומים ולשבת לדבר. הסברנו לו שבשביל אדם עם העקרונות שלי לגבי השטחים, להזמין אותי להתנחלות כדי לדבר זה כמו להזמין חרדי לשבת לפתור את בעיות ההפגנות נגד טיב טעם במסעדה לא כשרה, אולי אפילו על צלחת יפה של שרימפס. לחלופין זה יכול להיות כמו לבקש ממנהיגי העדה החרדית לשבת במועדון חשפנות ולדסקס את ענין ההפרדה באוטובוסים.

    הדיון בארץ נחטף ע"י הימין. הם מציגים את העמדה שלהם בתור העמדה הניטרלית. תראה כמה עדין ההבדל – מדברים על משאל עם האם להחזיר את השטחים, לא מדברים על משאל עם על השאלה של להמשיך להחזיק בהם תחת ממשל צבאי זמני שכל העולם דורש מאיתנו כבר שנים להפסיק אותו.

    קוונטום יכול להראות במדידות התנהגות של חלקיק או של גל בתלות במה שאעשה לו בעתיד. בפיסיקת טוונטים אין שום בעיה שפעולות בעתיד ישפיעו על ההווה, אבל כאן אנחנו מדברים על המקרו. אנשי אריאל מבקשים שנכיר בהם כחלק מישראל כי בוודאות תהומית הם יודעים שהיא תהיה חלק מישראל בכל הסכם קבע. אולי הם צודקים, אבל אם אני אסכים לזה, אז זה בוודאי יהיה נכון. הם מנסים להשפיע על ההווה בעזרת סיפורים שלופים על העתיד הלא ידוע. צ'קים שלא ברור אם יש להם כיסוי. הם הצליחו לשכנע את כל עם ישראל כמעט שהם חלק מהמדינה, שחל עליהם אותו החוק, שהם לא מסובסדים יותר מכל אחד אחר, ושהקו הירוק לא קיים.

    אבל הם שם כדי שהמדינה הפלסטינית תהיה מפוצלת יותר ויותר קטן. לשבור רצף התיישבותי. לחנוק את הפלסטינים כדי שיכנעו לפני שאובד להם כל השטח. הם שם תחת ממשל צבאי ארעי קבוע (כמו כל דבר בארץ) ולא בשטח שיפוט ישראל. הם עושים את הכל כדי להשכיח את זה – מתחפשים לעיר, המכללה שלהם מתחפשת לאוניברסיטה, ועכשיו הם רוצים שאנשי תרבות ותיאטרון יכסו את ערוותם ויתנהגו כאילו הכל כרגיל והם באמת עיר ואם בישראל ולא בחו"ל, על אדמה שחלקה אולי גזולה או נלקחה במרמה, או פשוט מנצלים קרקע של מדינה שאמורה לקום שם יום אחד. המחשבה שלהם מאוד מובנת – ככל שיהיו כאן יותר יהודים יקשה על השלטונות והעולם לעשות לנו "טרנספר" או "גירוש". אם ממשלת ישראל תתייחס אליהם בצורה מחפירה כמו למפוני קטיף, זה יהיה עצוב מאוד אבל עדיין זה לא גירוש. זה לא להסיע מישהו לתחנת גבול ולבעוט אותו דרך שער חד כיווני, זה מה שהם רוצים לעשות למקומיים. הם רוצים לכופף את ידי ממשלת ישראל שתכריז שהשטח מסופח והתושבים הערביים ינושלו ויגורשו (הרי אם ישארו אחרי סיפוח אז הם חייבים לקבל אזרחות והלכה המדינה היהודית, או להשאר כתושבים לא אזרחים והלכה הדמוקרטיה).

    אז המתנחלים מכופפים לצד אחד את הממשלה לביוון סיפוח השטחים, לגיטימי שמתנגדי אי"ה ינסו לכופף את דעת הציבור לכיוון השני, ולהזכיר לממשלה ולציבור שאריאל איננה בישראל, היא יושבת על שטחי מריבה, והרמת הצגה שם מהווה עלה תאנה למדיניות מאוד בעייתית.

    האם תכריח דתי לאכול חזיר?

    האם תכריח הינדי לאכול בקר?

    למה זה לגיטימי להכריח אזרח שומר חוק לתת לגיטימציה למה שהוא מפרש כעברה על החוק ולפי הגדרות מסוימות – פשע מלחמה?

    האם נכון שהממשלה תכריח מנהלי תיאטרון, תוך איום על המימון שלהם, לפטר או לשלוח הביתה לחל"ש שחקנים שלא מוכנים להופיע בשטחי המריבה האלו?

  23. איפה בדיוק איבדת אותי?
    בסך הכל תיארתי כאן את אותה סיטואציה רק מחולקת לחלקים.

    "האם נכון שהממשלה תכריח מנהלי תיאטרון, תוך איום על המימון שלהם, לפטר או לשלוח הביתה לחל"ש שחקנים שלא מוכנים להופיע בשטחי המריבה האלו?"

    נכון מוסרית אבסולוטית? לא בטוח
    אבל מבחינת הממשלה?
    א.אלו לא שטחי מריבה בכל הנוגע לתיאטרון.
    ב.היא לא מכריחה לפטר אף אחד. באותה מידה אפשר לומר שהשחקנים מכריחים את התיאטראות לפטר אותם.
    בסך הכל התגובה של הממשלה צפויה מאוד ומתבקשת.
    אני אישית לא חושב שלהופיע באריאל זה כל כך שטני שזה מצדיק לפרק את מוסדות התיאטרון.
    אבל לגיטימי שהשחקנים יפריעו לתיאטרון, וישאו בתוצאות.

    קצת איבדתי אותך בקטע של הקוואנטים, דתיים ופוליטיקה ישראלית-פלסטינית. לאיזה חלק בדיון זה מתקשר?

  24. א.אלו לא שטחי מריבה בכל הנוגע לתיאטרון.

    אלו שטחי מריבה בכל הקשר של אזרחים ישראליים ותושבים פלסטיניים.

    ב.היא לא מכריחה לפטר אף אחד.

    היא דורשת שכתנאי למימון "התאטרון לא יסרב להופיע בשטחים" קרי, התאטרון לא יעסיק שחקנים מרדניים וצעקנים שגורמים לממשלה להראות רע בעיתונות העולמית. בתכלס התאטרון יכול להעסיק מתנגדי כיבוש ופשוט למצוא להם מחליפים להופעות בשטחים, אבל זה יוצר בעיות כששחקנים שונים משחקים את התפקיד בהופעות שונות, בעיקר למי שרגילים להכנס לתפקיד ולשחק מול פרצופים מסוימים באופן עקבי כמה ערבים בשבוע, רגילים לתיזמונים וכולי. אנשים מקצועיים יסתדרו עם זה אני מניח, אבל זה אומר שאז גם יש לך שחקנים שמוקפצים להופעה מסוימת רק כשהם דרושים באריאל. ואז מי מחליף אותם בהצגה האחרת שהם אמורים להיות בה? זה בהחלט יכול להיות מבלבל.

    אני אישית לא חושב שלהופיע באריאל זה כל כך שטני

    אז יש לך חילוקי דעות איתם, בסדר.

    קצת איבדתי אותך בקטע של הקוואנטים, דתיים ופוליטיקה ישראלית-פלסטינית. לאיזה חלק בדיון זה מתקשר?

    זה היה נסיון להסביר את התירוצים שמספרים לנו כדי להגיד שאריאל היא לא התנחלות, ושהיא בעצם בתוך ישראל ושזה מחריד שנמנעים ישראלים מלהגיע אליה. אני לא מבין את ההצגות של האריאלים. התלונות שלהם על כך שהם "לא מבינים על מה המהומה", שאריאל היא עיר כמו מודיעין או תל אביב, זה בעיני משכנע פחות מסילבסטר סטלון משחק שייקספיר. לפעמים הם מסבירים לי שאין מצב שאריאל לא תשאר ישראלית בהסכם הקבע אז שאתן לכל הפרוזדור שלה הכרה מראש, זה עלוב ומרגיז.

  25. אלו שטחי מריבה בכל הקשר של אזרחים ישראליים ותושבים פלסטיניים.

    האם הממשלה מקבלת את הטענה?

    חוץ מזה, חתכת כמה משפטים שלי לחצי..

    ב.היא לא מכריחה לפטר אף אחד.

    היא דורשת שכתנאי למימון "התאטרון לא יסרב להופיע בשטחים" קרי, התאטרון לא יעסיק שחקנים מרדניים וצעקנים שגורמים לממשלה להראות רע בעיתונות העולמית. בתכלס התאטרון יכול להעסיק מתנגדי כיבוש ופשוט למצוא להם מחליפים להופעות בשטחים, אבל זה יוצר בעיות כששחקנים שונים משחקים את התפקיד בהופעות שונות, בעיקר למי שרגילים להכנס לתפקיד ולשחק מול פרצופים מסוימים באופן עקבי כמה ערבים בשבוע, רגילים לתיזמונים וכולי. אנשים מקצועיים יסתדרו עם זה אני מניח, אבל זה אומר שאז גם יש לך שחקנים שמוקפצים להופעה מסוימת רק כשהם דרושים באריאל. ואז מי מחליף אותם בהצגה האחרת שהם אמורים להיות בה? זה בהחלט יכול להיות מבלבל.

    וההמשך של ב. הוא- "באותה מידה אפשר לומר שהשחקנים מכריחים את התיאטראות לפטר אותם."
    מי שעושה בעיות(גם אם בצדק), יגרום לבעיות. תיאטרון יעבוד בצורה הרבה יותר חלקה ויעילה עם שחקנים שעושים מה שאומרים להם ואין להם דעה. השחקנים מקשים על התיאטרון, אז כמובן שהוא יקשה עליהם בחזרה או יפטר אותם.

    אני אישית לא חושב שלהופיע באריאל זה כל כך שטני שזה מצדיק לפרק את מוסדות התיאטרון.

    אני אוהב יותר את המשפט הזה כשהוא לא קטוע. תודה.

להגיב על אמיר לבטל