על ספקנות בעת מלחמה

ההלך עירום.

אני מדבר על הלך הרוח, ספציפית על הסכמת הרוב ברחובות ש"צריך למחוק\לשטח\לכבוש את עזה". אי אפשר להסתיר יותר את הדעות הגזעניות האלו בשכבת טיח. אני מדבר על הציוץ הזה של תומר וינר ועל המשפט "ניסים ואטורי מחרב את ההסברה שלנו". בפוסט הקודם אמרתי ששתי המילים הכי מוכרות בעברית היום הן "שלום" ו"הסברה" ולא בקונוטציה החיובית. ענתה בצדק טליה: "ההסברה בבירור לא עובדת. אולי כדאי שננסה שלום."

הסברה זו מילה שמזמן הבאישה, כי במקור משמעותה "לא מבינים אותנו נכון אז בואו נבהיר את עמדתנו", אבל ואטורי מבהיר היטב את עמדת רוב הקואליציה. אם "ההסברה" מספרת סיפור אחר שהוא לא העמדה המייצגת – אזי הסיפור הזה הוא דעת מיעוט במקרה הטוב, תודעה שקרית במקרה הרע. כשאמריקני או צרפתי אומר Hasbara הוא מדבר על פרופגנדה מהסוג הרע, זה הפך לשם גנאי ומשמעותו היא פשוט לשקר. העולם לא מאמין לביבי שפניו להסכם קבע עם הפלסטינים כבר שנים, עכשיו כבר לא מאמינים גם לצה"ל.

ולמי הישראלים בוחרים להאמין? בסקר של ד"ר גל יעבץ יוצא שרק 4% מהמשיבים טוענים שביבי הכי אמין. לצערנו רק 10% אומרים שהם הכי מאמינים לכתבים ואילו ב74% שלמים, זוכה לא טיקטוק ולא קושמרו אלא דובר צה"ל בעצמו, תא"ל הגרי.

לי כספקן זה מציק. אני משתדל לגוון את דיאטת המידע שלי. לסמוך מעט על זה ומעט על זה כדי לבנות תמונה אבל אני יוצא מכמה הנחות יסוד:

  • ביבי לא אמין כי הוא נתפס ביותר מדי סתירות ושקרים, ובכלל התנהגותו גם מאז השבת השחורה מערערת אמון.
  • דוברים מטעם (כולל צה"ל) לא אמינים בעיני כי תפקידם הוא מראש פרופגנדה, ודובר צה"ל בוודאות מדווח לנו מידע מסונן ומנוסח באופן מגמתי כדי לבלבל אויבים, לחזק את מורל החיילים ועוד רשימת אינטרסים שקודמים לאמת.
  • כתבים ישראליים כרגע מרגישים שגם אם חודשים הפעילו עליהם לחץ מהשלטונות יש להם המון גיבוי מהציבור לעשות את העבודה ההוגנת ביותר שהם יכולים, בלי לחסוך ביקורת מהממשלה ואפילו הצבא כשצריך. עדיין, הם יישארו ממלכתיים, לא ידברו נגד כיבוש, הפצצת אזרחים ושאר מרעין בישין.
  • כתבים של רשתות ערביות, אירופיות או ערוצי יוטיוב כגון דמוקרטיווי, JNS, TYT, Novara, ודומיהם יכולים להצרך אבל עם גרעין מלח ענקי שכן בחלקם נאמנותם לעקרונות על פני אמת אוביקטיבית בולטת. אפשר להכניס לדיאטת המידע אם חסר כיסוי לנושא אצל מקור יותר אמין אבל כדאי להשלים צפיה משני צידי הסקלה כדי לנסות לבטל את ההטיות.
  • ארגונים עם הטיות חזקות יותר או פחות: ארגוני או"ם השונים (שאינם בכיס החמאס כמו UNRWA), אמנסטי, בצלם – לקחת נתונים אם אין מקור אחר ולתת פחות משקל לפרשנות בהתאם לנושא.
  • הרבה נתונים יישארו חסרים כי לצבא או לחמאס או לפלסטינים עדיף שהנתונים האמתיים או הבלתי מבוססים לא ידווחו בזמן הקרבות.
  • יש גורמים שממש כדאי להקשיב להם, אנשים חכמים שרואים ויודעים להציג זווית ראייה רחבה יותר, ולא לדחוף דעה אישית על נושאים בהם הם לא מומחים או שאין להם מידע. אלו לרוב לא האנשים לקבל מהם את החדשות הרציפות כמובן, אלא לראות ראיונות שלהם, כמו סלאבוי ז'יז'ק, יובל נוח הררי, המומחים של INSS, תום פרידמן, איאן ברמר וכדומה.
  • בתחתית הרשימה אנשים שאין מה להקשיב להם אלא אם רוצים להתעצבן: פוקס ניוז, פירס מורגן, ערוץ 14, ג'ו רוגן, טאקר קרלסון וכל מי שאתם עוד מניחים שנכנס לרשימת ההזויים הזו.

עד כמה שאוהבים לרדת בימינו על CNN בארצות הברית, הם מצליחים לתת תמונת מצב די מאוזנת יחסית, יותר ממה שמתיימרים BBC ואחרים להראות. הישראלים גילו פתאום את ג'ייק טאפר, שטורח להציג תמונה אוהדת ישראל (טוב נו, יהודי ואמריקני) למרות שאינו חוסך ביקורת מביבי וימינה לו. אני לא צופה אדוק של הרשת אז אני לא יודע לומר עדיין עד כמה נקודת המבט שלו ביקורתית או סלחנית לפלסטינים. אבל הנה איך שהוא מעביר נקודת מבט שלא חוסכת ספקנות מהסרטונים של דובר צה"ל ונכנסת ללא רחמים בסמוטריץ' ובן-גביר על ליבוי והתגרות.

מהצד השני, הנה ערוץ נובארה מדיה השמאלי שמתקיף את ישראל יום יום ללא רחם ולא מזמין כמעט אף פעם דעה נגדית לשולחן, אלא אם זה פופוליסט שקל להם לפרק את טיעוניו, אני לא נותן להרבה מהסרטונים שלהם משקל רב מדי אבל צופה מדי פעם כי יש והם מאירים על נקודות עיוורות של דיווחים אחרים. הנה הם נכנסים בסרטון שפותח את הקטע של טאפר למעלה ביתר פירוט (הפעם לשם שינוי הBBC עשה עבורם את חצי העבודה).

שאלות פתוחות

לאור ההנחות שפירטתי למעלה אפשר לנסות לבנות תמונת מצב, ועדיין יהיו חוסרים. אני למשל אשמח לדעת יותר לגבי השאלות הבאות, למרות שאני מניח שיש סיבות שהתשובות האלו פוגעות באסטרטגיה של צה"ל איכשהו, אבל יום אחד אני ממש אשמח לגלות.

  1. כמה אזרחים וכמה חמסניקים מתו בידי צה"ל? היו המון דיבורים על "תגובה סבירה ביחסיותה" אז חשוב לדעת אם מתו 3 אזרחים על כל חייל חמס או שלושה חמסניקים לכל אזרח.
  2. הפצצנו זרחן לבן או לא? ואם כן למה? אם יש רשימה סגורה למצבים שמותר להשתמש בחומר הזה למה היא סודית?
  3. האם יש מישהו בצה"ל מעריך שבאמת רוב או אפילו חצי מהחטופים יחזרו בחיים?
  4. לפני הכניסה לבית החולים, צה"ל טען שהוא מקיף את שיפא, לא יורה פנימה, מתעד יציאת מחבלים מהמתחם וחזרתם פנימה, משאיר את החזית המזרחית פנויה לכניסה ויציאה של צוות ומטופלים, ונמצא בקשר עם ההנהלה. באותו זמן מי שקרא את הטוויטר של "רופאים ללא גבולות" ואחרים התרשם שבית החולים מופגז, חדרי ניתוח יצאו מכלל פעולה, שנותרו 7 מנתחים בחיים מתוך כ־50 וכל מי שמתקרב לחלון חוטף כדור. לאיזה צד יותר קרובה האמת?
  5. מה התוכניות לדרום הרצועה, איפה שמעריכים שרוב החטופים מוחזקים? האם גם אותה ישטחו?
  6. מי אמור לשקם את כל הבניינים והתשתיות ההרוסות ועל חשבון מי? ישראל אפילו לא בונה מספיק נדל"ן בר השגה לאזרחים, מה אם יפול עלינו הנטל לממן את הפיצויים לבניה מחדש?

וזו רק רשימה חלקית מהשבוע האחרון. יש פרטים מעורפלים, יש אמיתות ברורות שיתפוררו בהמשך. למשל בשבוע הראשון אמרו שרצחו 40 תינוקות בכפר עזה, שערפו לרובם את הראש, המספרים המזעזעים האלו צוטטו על ידי ביידן ואנשיו, ואני כמובן לא אחד שרץ לחפש סרטוני סנאף בטלגראם. אבל הציק לי אז בדקתי. יש עמוד לזכר הנופלים בהארץ, יש טבלה אצל טמקא, איפה התינוקות? מיינתי את הטבלה לפי גילאים, יש רק תינוקת אחת מתחת גיל שנה, סה"כ שמונה מתחת גיל 10 ומהם 1 נהרג מקסאם ואחת מדום לב. אז 6 פעוטות ותינוקות אם נמתח את זה, לא 40 תינוקות. למסקנה דומה הגיעה הכותבת של סנופס.

ראש טבלת הנרצחים של טמקא כשממיינים לפי הגיל

ולמה חשוב אם זה נכון או לא? אחד כי על סיפורי הזוועה האלו גייסנו תמיכה בין לאומית, וכשאחד מתפורר מתחילים לחשוד באחרים. למה לספר שקרים כשהאמת מספיק גרועה? עכשיו מוצדק לגמרי להטיל ספק כשחודש אחרי אנחנו מתלוננים שהיו מקרי אונס ואף ארגון נשים לא מוקיע, כי צעקנו זאב זאב יותר מדי פעמים. עכשיו כל המהלך המלחמתי והמדיני חוטפים ביקורת, חופרים לנו בדבריו של דובר צה"ל, לא מקבלים את בקשותינו להסיר לבתי החולים את סטטוס ההגנה כי לא מאמינים לנו יותר (מלבד האמריקאים והגרמנים אולי) שיש מתחתם בסיסי מחבלים.

חשיבה ביקורתית

חשיבה ביקורתית או חשיבה חדה זה לא סתם להטיל ספק בהכל, זה לבנות תמונת אמת כמו שבונים תזה מדעית, מחפשים איפה יש סתירות לא סגורות בקצוות, כדי שכל התמונה תתחבר. לצערי לא מלמדים את זה בבתי ספר ברוב העולם. בחודש האחרון יוצאים המון צעירים אמריקניים ובריטיים להפגנות בעד הפלסטינים אבל חוזרים על ססמאות "מהים עד הנהר" שמשמעותן רצח עם או לפחות טיהור אתני. השלב הבא היה גילוי המניפסט "מכתב אל אמריקה" של בין לאדן, מה שכמה טיקטוקריות קראו לו "האמת שהסתירו ממני" ותיארו משבר קיומי ומיטוט כל יסודות האמונה שלהן. נו באמת. האם כל כך קל להשפיע על צעירים? אין שום אתוס מאחד מלבד שחור ולבן, עבדים ומשעבדים, כובש ונכבש? אין מצבים יותר מורכבים ועובדות היסטוריות? אז מצד אחד כן, די קל להשפיע, ואפשר לראות ישראלים ויהודים בארה"ב מתחמשים להגנה, עסקים חוטפים חרמות ואלימות נגד סטודנטים, ומצד שני אני עדיין מתקשה מאוד להאמין שכל כך הרבה משתכנעים פתאום מבין לאדן. כששרשרת המשפיעניות טוענות למשבר קיומי, זה כמעט נשמע כמו תסריט כתוב. אולי זה מבצע "דגל שקרי" להנדסת תודעה? האם מישהו שמע על התפתחויות בנושא מאז אותן 48 שעות שבהן הסיפור התפוצץ בחדשות? הגארדיין אמרו שהיתה קפיצה בגישות למסמך, אבל אחרי שהעיתונאי יָאשַר עָלִי פרסם את היסטריית הטיקטוק היתה קפיצה פי חמישה. מה מאז? נרגע? נעלם? החמיר? שקט. עברו להזדעזע ממשהו חדש.

האמריקנים כבר כמה שנים טוענים שטיקטוק משחקת באלגוריתמים שלה, אולי זו ממשלת סין עצמה שמשחקת שם בחשיפה למסרים? אלו לא חדשות, הנדסת תודעה מכוונת היא שיטה ישנה. הנה ראיון בן 40 שנה עם מומחה סובייטי שערק למערב שמתאר איך רוסיה עושה את זה למערב (תודה לגיא ששלח):

למי שמעוניין בראיון המלא (80 דקות) הנה עותק. אבל קחו עם גוש מלח כי יש הטוענים שיורי בזמנוף זייף את הקשר שלו והידע שלו על שיטות ה־KGB. הוא לא המציא משהו שלא כתוב אצל סון דזה ב"אמנות המלחמה". אז שוב חזרתי לשאלות של למי להאמין…

אבל האם זה בכל זאת לא בלתי סביר? הררי מחקרים שמראים שאלגוריתמים של יוטיוב ופייסבוק מכניסים אנשים ל"מחילות ארנב אידאולוגיות" ויוצרות חדרי תהודה אידאולוגיים שממסכים שיח רב צדדי ומקצינים דעות – כל אלו בכיוון הנכון, והמערכות שמנסות להלחם בזה לא מספיק יעילות, והמעט שהיו בטוויטר נתלשו ונזרקו על ידי מאסק. אבל האם אצל טיקטוק זה קורה בכוונה? האם התחרות של סרטי תמיכה בפלסטינים/חמאס/ישראל מוכרעים על ידי איכות הסרטים ותגבור התעבורה על ידי פעילים או שמא ממשלת סין עם יד על המאזניים? אם זה המצב אז למה בכלל לנסות להלחם על נרטיבים (לא על אמת אפילו) בפלטפורמה שמקדמת רק צד אחד במקרה הטוב, או מעדיפה לקדם בלבול, פערים וסכסוך בין שני הצדדים כדי לקדם בכלל את האינטרסים של איזה צד שלישי?

זהו, אני חושב שגירדתי את פני השטח. מידע אמין זה מצרך קשה להשגה ביומיום, וקשה שבעתיים בזמן מלחמה. שמרו על שיח הגיוני ואל תתפסו להגזמות, ובעיקר השתדלו לגבש עמדה על בסיס רעיונות בני קיימא ולא לפי העמדה של סלבריטי או ידיעת חדשות אחת או שתיים. חייבים גם משהו קבוע בחיים, אז צאו מאתרי החדשות ונסו לקיים כמה ריטואלים בריאים אחרים, עדיף עם עוד אנשים.

מאחל לכולנו לשמור על בריאות ושפיות, לזמנים טובים יותר.

על הגיקים שיצילו את האנושות, ולמה לא צריך לפחד מזה

עפרי אילני פרסם ((אני מניח "פרסם" ולא "פרסמה" כי התגובות התיחסו בזכר, אבל אין לי איך לוודא באמת)) מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "די להערצת החנונים". כיוון שאני מעריך שלרב הקוראים שלי אין מנוי אני אתמצת:

  • חנונים היא תופעה חדשה, ש"אי אפשר למצוא ביוון העתיקה, וגם לא בתנ"ך. יהיה זה מגוחך לטעון שסוקרטס או שלמה המלך היו חנונים."
  • יש תפיסה רווחת שכדי להצליח צריך להיות חנון או להתחתן עם חנון (ולהוכחה עפרי הביא את השיחה המדוברת של צוקרברג והסבתא).
  • "[התופעה] גם קשורה במובהק לעולם טכנולוגי־מדעי, שהרי, נערות המשננות שירים של יונה וולך הן לא בדיוק חנוניות."
  • "לפי התפיסה המקובלת, בחייו של החנון פשוט אין דרמה. הם מתנהלים בין שורות קוד וסרטי מדע בדיוני. ברגע שבו הסכנה נכנסת לחייו, החנון מפסיק להיות חנון. זו הסיבה לכך שתרבות החנונים מתגבשת סביב יצירות מיתיות כמו "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים". כמו שסרטים של הומואים אינם עוסקים בהומואים אלא בנשים, סרטים של חנונים עוסקים בלוחמי אור ולא במתכנתים."
  • "נביאי טכנולוגיה מדברים על "שיבוש" (disruption) בממדים היסטוריים […] שיבוש כזה יהפוך אותנו לזרים בעולמנו שלנו, נתונים לחסדיהם של ברוני הטכנולוגיה."
  • "האם אפשר לסמוך עליהם? עד היום החנונים היו רודנים נאורים של האימפריות שלהם. […] צוקרברג ודומיו הם סוכניה הנאמנים של התבונה האינסטרומנטלית — גישה רציונלית לעולם, המודדת הצלחה לפי יחס אופטימלי בין עלות לתועלת. החנון נוטה להיות טיפוס כמותי, שחווה את העולם כסדרת נתונים. הוא משרתה הנרצע של טבלת האקסל."
  • "בספר "Geek Heresy" […] דווקא בתקופה של התפתחות טכנולוגית אינפלציונית הנשלטת על ידי גיקים, הקידמה החברתית והפוליטית מפגרת מאחור. […] אבל גם לשיטתו של טויאמה, רק חנונים יצילו את העולם. הוא מעלה על נס "כופרים גיקים" — חנונים יחידי סגולה שהתמרדו נגד הסדר הטכנולוגי וניטרלו את התוכנה שיצרה אותם. אולי אדוארד סנודן הוא דוגמה לטיפוס כזה."

תשובתי, עפרי: ערבבת קטגוריות לגמרי.

ראשית על המילה Nerd מול Geek, שהיא בעשורים האחרונים המילה המקובלת ל"משוגע לדבר", לא בהכרח אספרגר או בעל נטיות סוציופתיות כמו שאתה מתאר פה (צוקרברג, שמידט וגייטס הם דוגמאות קיצוניות במיוחד, וגייטס מאד השתנה כידוע). "גיק" בשבילי היא מילה שאוצרת בחובה התלהבות, סקרנות, דקדקנות, כל זה נכון, אבל זה לא נגמר במספרים. אדם יכול להיות "גיק של מכוניות" כי הוא לא רק זוכר את נפח המנוע של הפרארי שניצחה במרוץ <שקרכלשהוא> ב1957, הוא גם יזכור בהתלהבות את שם הנהג וסיפור חייו. כך למשל אורן נהרי הוא גיק של היסטוריה, שוקי גלילי גיק של חומוס, ויש גיקים של אמנות או סוציולוגיה. לא יודע להתחיל לספור לך כמה תחומי ענין היו ללאונרדו וגיקים היסטוריים אחרים, וכן, גם את פיתגורס וארכימדס בהחלט הייתי סופר ברשימה והרבה מדענים/פילוסופים יווניים אחרים. זה לא אומר שאין להם חיי חברה, מין, או מודעות פוליטית, חברתית וסביבתית, וכולי. נכון, יש בעדה הזו אנשים חומרניים, אבל החמדנות והאגירה היא בד"כ של זכרונות, רעיונות, ידע, טריוויה – פחות של כסף למען איסוף הכסף עצמו אלא למען העושר הרגשי או האינטלקטואלי שבעיסוק.

לידה ובנפרד הNerd, מילה שתארה פעם אדם עם קשיים חברתים (נוירולוגיים או פסיכיאטריים), אולי חבוש משקפיים שהתבודד מגיל צעיר עם ספרים, לא בהכרח חכם או אפילו גיק, אבל בהחלט עלול למצוא את עצמו מנודה חברתית בשל קשיים לגיטימיים להשתלב (ובינתים המילה אומצה מחדש גם למובן החיובי שלעיל, מה שמבלבל קצת). ברשימה ההיסטורית הזו הייתי בקלות מוצא את אברהם אבינו, יוסף נינו (בהנחה שהם דמויות היסטוריות, כן?), ואפילו משה רבינו. גם שאול הנבעך שחיפש אתונות ומצא מלוכה הוא דמות עם בעיות חברתיות ותקשורת בינאישית קצת מחורבנת, לא?

אה כן, ופיתגורס גם ברשימה הזו. הפחד המשתק משעועית מסגיר אותו.

שני הקהלים הנ"ל לא חופפים, למרות שיש בניהם חיתוך לא קטן. ובתוכו אתה מדבר על חתך דק של נרדים שעובדים בתחום המתפוצץ של שירותי אינטרנט וכל המתחבר אליהם. חלקם מנוצלים ע"י סוציופאתים רודפי בצע או שהופכים להיות כאלו בעצמם, אבל זו לא כל התעשיה. לא כולם צוקרברג, שמידט או רפאלי ((או דוגמא אחרת – ורנר פון בראון 🙂 )) שיטענו שהם עושים טוב לעולם בזמן שהם שודדים ממנו את האנושיות, הפרטיות והיכולת למודעות עצמית. אלו דוגמאות קיצוניות ומסוכנות או לפחות בעייתיות, ואני מסכים כי מדובר ביישומים המנצלים לרעה את החולשות האנושיות במקום לטפח את החוזקות. זה מיעוט (מספרי, לא כלכלי לצערינו) שלא מעיד על הכלל. אני חושב שאנחנו עדה עם הרבה קהילות מגוונות, אפילו עם דעות חברתיות מפותחות לפעמים (חיפשת גיקים לסביבתנות וטכנולוגיות אקולוגיות? עוד תופתע…).

נכון, מד"ב הופך לפופולארי ((לא, מלחמת הכוכבים שהבאת כדוגמא איננה מד"ב אבל זה לפעם אחרת)), ולפעמים חלקינו גם מרוכזים מאוד בתחום צר ועתידני, ושוקעים במחשבות פילוסופיות של "מה יהיה אם X ואיך לא ליפול למלכודת הזו", וזאת כיוון שלרוב מד"ב מעורר אותך בסופו של דבר לחשוב ביקורתית על המין האנושי העכשווי ומגבלותיו, ולא פעם דחפו יוצרים מהז'אנר לשינוי חשיבה חברתי במאה האחרונה, לרוב לטובה (דוגמאות בולטות היינלין ורודנברי).

נערות המשננות את וולך בהחלט חנוניות. אדם שטורח לשנן שיר ולא רק לקרוא אותו בספר, אדם שמחפש להתעמק במשמעויות וללמוד על המשורר ומצב חייו כשכתב את היצירה, אלו לגמרי סממנים של גיקיות. לא פגשתי הרבה ספרניות או מוכרני/ות ספרים, גם ברשתות הגדולות כמו צומטסקי (טפו טפו), שאינם גיקים של ספרים. רגש, דמיון, וכל הדברים שציינת שחסרים, אולי חסרים לדור של אנשים ולא רק לעדה שבאת להתקיף פה? יש בחוץ דור של אנשים שנשבים בשקרים של פוליטיקאים, בנקאים, אוליגרכים ואנשי שיווק. במקום כזה בעייתי דווקא גיקים, אנשים בעלי חשיבה יצירתית, אסוציאטיבית, שיכולים לדמיין עתידים בעייתיים ולסמן שקרים, הם יותר מפוכחים מהקהל הרחב, ויהיו מי שימציאו פתרונות ויצילו את האנושות מכליה, ובדרך אולי גם את החברה והתרבות מיובש ומסחור יתר. לפחות קהילת הגיקים שאני מכיר סביבי, בחיים האמיתיים או ברשת – יותר מתקדמים חברתית, יותר מודעים לבעיות חברה, מגיעים להפגנות, לא מפספסים הצבעות לרשויות וחלקנו אקטיביסטים ברמה של החדרת רעיונות חברתיים יותר לפוליטיקה, מיתון המירוץ הטכנוקרטי/פלוטוקרטי של הכנסת למעקב, איסוף טביעות פנים ואצבעות ושאר מרעין בישין.

אסכם בהפניה לדברי לארי לסיג, פרופסור למשפטים שהוביל את תנועת ה־Creative Commons בזמנו, שהביאה את רעיונות התוכנה החופשית לכלל הז'אנרים של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, היום נלחם בשחיתות שלטונית (בעיקר המחלות של המערכת האמריקנית שנמכרת בנזיד עדשים לטייקונים וכוחות בינלאומיים לפי הצורך). בפראפרזה על ציטוט מפורסם שלו: פעם שבטים היו צריכים לוחמים כדי לכפות שלום וגבולות. מדינות עברו להשתמש בעורכי דין כדי להיווסד, לנהל קשרי חוץ ולהקים ספרי חוקים שיגנו על הפרט. היום הוא תור כותבי התוכנות לדאוג לשמור על הפרט מכוחות הבנקים ושוק ההון המנסה לנצל, לרגל ולהגדיל פערים. המסר כאן די ברור – אנשים שלא מונעים ע"י הון כספי אלא חברתי, הם העתיד. לדעתי זה יהפוך להיות יותר בולט ככל שנתקרב למשברי משאבי טבע, שם הכסף לא יעזור, והאנושות – על אוצרותיה התרבותיים – לא תשרוד בלי מהנדסים רבי דמיון.

לפרטים נוספים: התנועה לזכויות דיגיטליות, אקו-ויקי, הסדנא לידע ציבורי, מגמה ירוקה, ויקימדיה ישראל ועוד המון ארגונים קטנים של מייקרים ופעילים שיש בהם לא מעט שמחפשים דרכים לתעל את הכלים האהובים עליהם לשינוי חברתי חיובי. בעולם אפשר למצוא עוד אלפי פרויקטים שכן מסייעים לעולם השלישי לעשות יותר עם המעט שיש להם, לחלוק ידע ונסיון במקום לחשוב על שורת רווח אישי. הם לא צריכים להחשב "כופרים" בשל כך, בחירה מוזרה מאד במילה טעונה. אני מציע לך להעלות את הרעיון מול קהילת כותבי ועורכי הויקיפדיה ונראה מה דעתם.

שיא חדש לחוצפה

הבוקר התעוררתי לזה:
http://www.youtube.com/watch?v=adI_SYGqfnY
מהו שיא החוצפה? לפי אחד המשיבים ב"שלושה בסירה אחת" (אולי היה זה דן בן-אמוץ?) שיא החוצפה זה לחרבן למישהו על מפתן הדלת ואז לדפוק בדלת ולבקש נייר טואלט.

לא רק שמשרד הפנים, רשות השידור והרשות השניה לא שעו למכתב שלנו להורדת התשדירים המטעים והשקריים, עכשיו משה"פ מגחכים את כל הדיון הציבורי. כמו שפירק אהוד קינן את הוידאו לגורמים, הסרטון מעמיד איש קש (מכוער ושתום עין) ומתקיף אותו בצורה מביכה, פלוס השפלה של הצגתו בעירום בסוף הקליפ. זה מה שמשרד הפנים עושה בכספי המיסים שלנו – מוריד לרמת בריונות קריקטורית את דעותיהם של לא מעט אזרחים מהשורה, חברי כנסת (אפילו חלקם מהקואליציה), שורה של פרופסורים וזוכי פרסים, אזרחים ותיקים ובוודאי גם כמה ניצולי שואה, ככה בשביל הגוון הציוני.

זו לדעתי הפרסומת הכי מביכה, והרעיון הכי מביש ותוקף דיון דמוקרטי שראיתי מזה הרבה זמן. זו השתנה חופשית מהמקפצה הציבורית, שגרועה לא פחות מהקרקס שעשה מאיר שטרית מועדת המדע. לא רק שמשרד הפנים מודה בפה מלא שהנושא אכן נתון במחלוקת ציבורית (מה שמיד היה אמור לפסול את התשדירים הטלוויזיוניים מראש, ועל כך אנחנו הולכים לבג"ץ), הם גם עושים צחוק מהדיון, מהמתנגדים, מהנסיון שלנו לעמוד על זכותינו האזרחית לביטוי חופשי. לא, ממשלה יקרה! אתם לא יכולים לעשות סאטירה פוליטית, זה לא התפקיד שלכם להשתין על דעת הקהל. אני וחברי רואים את הנסיון השקוף הזה כפחד מצדכם להתמודד עם העובדות, אבל אנחנו גם מפחדים מזה שהשיטות הבריוניות האלו עובדות על הקהל, שממילא ערכי דמוקרטיה ותרבות רייטינג מתערבבים לו בראש.

כמה נמוך אפשר לרדת? אני כל כך מופתע מזה לרעה שאני חייב לחזור על זה: משרד ממשלתי עושה סאטירה מדעת הקהל, ומזכותו של הקהל להביע את דעתו. זה בטוח יותר זול מלשים את כולנו בכלא ויותר קל מאשר להתווכח איתנו על טיעונים ועובדות, אבל זה יותר נמוך מנמוך, והכיוון של זה מפחיד אותי. אני מאחל למי שאישר את הקמפיין הזה להפוך למובטל ואף להשפט על הפיאסקו המוזר הזה.

איפה "ממשלת העם, ע"י העם, למען העם"? להתראות גטיסבורג, ביי ביי לינקולן. בדמוקרטיה היחידה במזרח הפרוע זה "ממשלת משרד הבטחון, ע"י האלפיון העליון, נגד העם".

התנועה לזכויות דיגיטליות פונה לרשות השניה נגד הקמפיין המטעה של משה"פ #No2Bio

(נשארו עוד יומיים לתרום לקמפיין שלנו בהדסטארט, תזרקו פנימה כמה ג'ובות?)

התנועה לזכויות דיגיטליות פונה לרשות השניה ודורשת הסרה של הפרסומת “זה לא אני” אשר משכנעת אזרחים להצטרף למאגר הביומטרי בלי לומר להם שמדובר במאגר הביומטרי.
https://www.youtube.com/watch?v=z7n_MLW2rbk

לכבוד‪:‬‬ ‫הרשות השניה לטלויזיה ורדיו‪,‬‬

‫הנדון‪ :‬תשדיר “זה לא אני” של הרשות לניהול המאגר הביומטרי‪ :‬בקשה להסרת פרסומת פוגענית‪.

‬‬‫מכובדי‪,‬‬

‫בשם מרשתי‪ ,‬התנועה לזכויות דיגיטליות (ע.ר.), ‬הריני לפנות אליכם בעניין הנדון‪.‬‬

‫בסוף השבוע האחרון‪ ,‬החלה הרשות לניהול המאגר הביומטרי ורשות האוכלוסין וההגירה לפרסם פרסומת תחת הזמריר‬ ‫“זה לא אני” אשר מיועדת לקדם את כניסתם של אזרחי ישראל למאגר הביומטרי‪ .‬לשיטת מרשתי‪ ,‬פרסומת זו אינה ראויה ‫לשידור וזאת מהסיבות הבאות‪:‬‬

‫‪ .1‬בשנת ‪ 2009‬התקבל חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע‪,‬‬ ‫התש“ע‪) 2009-‬להלן‪ :‬חוק המאגר הביומטרי). ‬בעקבות המחלוקת הציבורית והסערה הציבורית בנוגע לחוק ‪ ‫התקבל סעיף ‪ 41‬בחוק אשר כולל תקופת מבחן אשר בתקופה זו תבחן נחיצות המאגר הביומטרי‪ ,‬וכן יבחנו‬ ‫נושאים נוספים‪ .‬תקופת המבחן‪ ,‬בפועל‪ ,‬היא “משאל עם” לשאלת המאגר הביומטרי‪ ,‬ומהווה שאלה ‫במחלוקת‪.

‫‪ .2‬חוק המאגר הביומטרי‪ ,‬אשר כורך את תהליך הנפקת תעודות הזהות ה“חכמות” עם אגירת מידע ביומטרי‪ ,‬נמצא‬ ‫במחלוקת ציבורית‪ :‬מצד אחד‪ ,‬רשויות מסוימות במדינה מעוניינות בקיומו של מאגר ביומטרי‪ ,‬ועל כן כרכו את‬ תעודות הזהות החכמות עם קיומו של מאגר; מצד שני‪ ,‬מומחים באקדמיה ובתחום אבטחת המידע טוענים כי‬ ‫בקיומו של מאגר ביומטרי יש בכדי לפגוע בפרטיות אזרחי ישראל בצורה שאינה ראויה‪.‬‬

‫‪ .3‬מרשתי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עמלה על קידום המודעות לסכנות המאגר בציבור‪ .‬אולם‪ ,‬מרשתי מאמינה כי בפרסום התשדיר‬ ‫מטעם רשות האוכלוסין יש בכדי לעבור על מספר הנחיות בכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה‬ ‫בפרסומת ובטלויזיה), התשנ“ד‪.1994-‬‬

‫‪ .4‬ראשית‪ ,‬מדובר על נושא הנמצא במחלוקת פוליטית‪-‬ציבורית‪ ,‬ועל כן אסור לפרסום על פי כלל ‪ 11‬לכללי‬ ‫הרשות השניה וכלל ‪ (2)7‬לכללי רשות השידור‪ .‬עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת המפקד הלאומי‪:‬‬

‫”אכן‪ ,‬שידור פרסומת פוליטית במסגרת תשדירי הפרסומת עלול לסכל את השמירה על האיזון בין ההשקפות השונות‬ ‫במסגרת שידורי השידור הציבורי ולחתור תחת דוקטרינת ההגינות בשידורים‪ .‬הכללים בענייננו נועדו למנוע זאת‪ .‬גם ‫כאן הולך הטפל (מסגרת תשדירי הפרסומת) אחר העיקר (השידורים)”
(בג“צ ‪ 10203/03‬המפקד הלאומי נ‘‬ ‫היועץ המשפטי לממשלה ואח').

‫‪ .5‬שאלת קיומו ונחיצותו של מאגר ביומטרי מהווה משאל עם לנושא זה‪ ,‬ופרסומת אשר מעודדת אזרחים‬ ‫להנפיק תעודות זהות חכמות אשר מחייבות הצטרפות למאגר הביומטרי מהווה שימוש פסול בהון על מנת‬ ‫לקדם מטרות פוליטיות‪ ,‬כאמור בעניין המפקד הלאומי‪.‬‬

‫‪ .6‬שנית‪ ,‬בפרסומת יש בכדי להטעות את ציבור הצופים‪ .‬בעוד שהפרסומת מדברת על “תעודת זהות חכמה“‬ ‫היא אינה מבהירה לציבור כי לצורך קבלת תעודת הזהות עליו ליתן את טביעת אצבעו וצילום פניו למאגר‬ ‫ הביומטרי ‪ ,‬וכי הסכמתו אינה ניתנת לחזרה‪ .‬היא אינה מבהירה לצופה כי זכותו שלא להצטרף למאגר לפחות‬ ‫לתקופת המבחן‪ ,‬והיא אינה מזהירה אותו מהסכנות המפורטות בטופס ההסכמה‪ ,‬כאמור בצו המבחן‪ .‬בכך יש בכדי‬ ‫להפר את כלל ‪ 4‬לכללי הרשות השניה וכלל ‪ (7)7‬לכללי רשות השידור‪.‬‬

‫‪ .7‬שלישית‪ ,‬בפרסומת יש בכדי להפחיד ולעורר פחד בציבור‪ .‬הפרסומת פונה לרגשי הפחד של הציבור (בטענה‬ ‫לגניבת זהות) וזאת ללא כל ביסוס עובדתי קיים‪ .‬בכך יש בכדי להפר את כלל ‪ 7‬לכללי הרשות השניה וכלל ‪(8)7‬‬ ‫לכללי רשות השידור‪.

‫מרשתי ביקשה ממני לפנות אליכם כדי להפסיק את שידור הפרסומת‪ ,‬וזאת בטרם מרשתי תפנה לערכאות משפטיות על‬ ‫מנת לעשות כן‪.‬‬

‫ככל שלא תתקבל תשובה בתוך ‪ 48‬שעות משליחת מכתבי זה‪ ,‬מרשתי תפנה לערכאות המוסמכות על מנת לקבל צווים‬ ‫זמניים וצווי מניעה‪.‬‬

‫בברכה‪,

עו“ד יהונתן י. קלינגר

Download (PDF, 331KB)

העתקים נוספים בבלוג של התנועה והבלוג של דורון אופק.

סנואודן וצביעות הממשל והעיתונות האמריקניים

הסנטורים האמריקנים טוענים שסנואודן בוגד, כי הוא גילה לכל העולם שהNSA מרגל אחרי כולם.
הNSA טוען שסנואודן שקרן, וכי הם לא מרגלים אחרי כולם.
המדיה ברובה מסכימה איכשהו עם שניהם ומתעלמת מהסתירה הבסיסית.
מדית החדשות האלטרנטיבית (כן, אני סופר כאן את קומדי סנטרל) מסכימה עם 55% מהעם האמריקני שסנואדן הוא גיבור אמריקני ומגיעה לו הגנת whistleblower, ואיתם כמובן גם דניאל אלסברג מגבה אותו ואת מאנינג.

רק 55%?! מי יכול להסביר לי למה המוני העם נכנעים למסרים המטעים של המדיה הקנויה? כמה שקופה צריכה להיות הצביעות שלסנטור או איש קונגרס כדי לא להבחר יותר? אני חכול עוד בערך להבין את הבחירה החוזרת במושחתים בישראל כשאין בחירה ישירה, אבל מישהו יכול להסביר לי איך זה קורה בארה"ב, ולמה מישהו חושב (שם או בארץ) שעם המון נבער כזה אפשר לשפר משהו עם דמוקרטיה ישירה?

בהזדמנות זו אני רוצה להביע את הערכתי לשלטון הגרמני שנקט עמדה, אפילו אם זו מחווה דיפלומטית ריקה כמו שטוען הביביסי, והביע את עמדתו נגד הטירוף.

עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה כי אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את זה גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה 🙂

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את זה לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"כ אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט הזה שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (כי ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל הזה. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר זה שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את זה אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את זה למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל כי שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה זה קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.