כי שנים כבר אלפיים התמלאה עד גדותיים אך זעירא מאום הנפיק מִנַּהּ.
כי כבר ב' אלפים, קָרְבָּנוֹת וּתְרָפִים, הוחלפו בתפילות וזמירה.
וכבר אין קיטורים, מזבחות ופרים. הוחלפו מוֹרָאוֹת בְּתוֹרָה.
יהדות מתקדמת, סוגיות ופלפול. אין כבר דּוֹגְמָה – עשה לך רב. לא צריך לְקַרְבֵּן איזה עגל מסכן עת נצאה ללחום בשדה קרב.
ועומדים כתמיד גם הגנץ, גם לפיד, ודורשים יהודית־דמוקרטית. ואני עם הקומץ שרואה בסתירה, התנגשות אסטרטגית וטקטית. הן דתות לא גמישות, לא שקופות, מקפחות, א לרָאציוֹ אין השפעה פרקטית.
זעירא ראש קטן, רק רוצה להשיב עֲטָרָת־בֵּית־מִקְדָּשׁ למקומה. כמו מין עכו"ם עקום לבטל שנות קידום, ולשחוט פה פרה אדומה.
אבל אוי לרועץ, איזה שייגעץ או לץ, תוכניתו מחסל, מקלל! כי באמצע ארצו, נחרד הוא למצוא שמעוז חילוני התנחל!
חילוני מתנחל? מה לילה מליל? הן הדוסים הקימו הקרת! הם ייבשו הביצות, ובנו על חולות, רק הדיוט ישכתב פה אחרת!
הרי כל המפעל, המדינה, הצבא, לקידוש אלוקים ואורייתא! ופתאום להטב"ים, ביקיני ושרימפס, וזכויות מיעוטים? מה החרטא?!
הר הבית ביד, לפינוי ובינוי, הם כבר זמן בַּמַּסָּע וּבַפֶּרֶךְ ופתאום, רק עכשיו בסוף המסלול, חילוני פה מַשְׂטִין על הדרך!
הן אסור לומר די, כבר הגיעו עד פה, עוד מעט גאולה ומשיח… חילוני זה "קלקול"? יֵרָתֵם לַיָּצוּל, נתקן בהמה ונצליח!
יש כמה תפיסות בהתנהגות האנושית שבחברה הישראלית מחזיקים בהן כאמיתות כאילו אין מחר. בזה אני מתכוון לכך שאם נעצור ונחשוב, כמו שעשו לפני אלפי שנים פילוסופים יווניים בכתב ולך תדע לפני כמה אלפי שנים הרעיונות כבר הופרכו בעל פה, אבל אנחנו עדיין לא ממש מחנכים אותן לעצמנו או לדור הבא. זה עלה לי שלשום כשראיתי שמסעדנים הפכו את פתיחת המסעדות בתשעה באב לאיזו מדיניות התרסה גאה "מול הצד השני". זה נראה כל כך ילדותי שבא לבכות. ראשית – הקו המבדיל בין המחנות פה אפור ורחב, וממש לא עובר בגבול "דתיים-חילוניים" בצורה כל כך ברורה, אז את הזעם אתם מכוונים לציבור הלא נכון.
לבטל זה קל. לעשות ריקליים, חילון ומודרניזציה זה עדיף מהמון בחינות.
שנית – אני רוצה להציע שיטת פעולה אחרת. תחשבו רגע שסגירה בתשעה באב איננה פעולה דתית. יש ליום הזה משמעות חברתית הומניסטית ואפילו הוליסטית. צאו רגע מההסתכלות הצרה של האבל על חורבן בנין שלא מעניין אותנו. אנחנו מציינים ביום הזה גם מרחץ דמים שמחק אחוזים ניכרים מהעם (רבע? חצי? אני מתבייש לומר ששכחתי את שיעורי ההיסטוריה), כך שזה יום השואה המקורי בצורה מסוימת. מעבר לזה שזה סיפור על היהודים ספציפית, זה גם מסר אוניברסלי נגד שנאה ופיצול עם למחנות. אני לא חושב שיש הסכמה על מה הכוונה ב"שנאת חינם" בטקסט הקדום אבל זה די בוודאות קשור לשנאה מיותרת שעולה יותר ברכוש וחיים להוציא אותה בוויכוחים ואלימות מאשר לנסות ולשבת לפתור אותה. אני רואה בזה יום עם מסר הומניסטי חשוב של סובלנות וסבלנות, כמו שאני מציין בפסח חירויות אזרח וזכויות אדם בלי קשר לאגדות מקראיות אינפטיליות על יציאת מצריים. אפשר היה לעשות את זה אחרת לגמרי, להפוך את היום הזה ליום יהודי חילוני חשוב ולעשות לפונדמנטליסטים בית ספר במה זה להיות יהודי, עם עגלה מלאה לא פחות משלהם.
זה בדיוק סוג הדברים שייתנו ליהדות חילונית מודרנית לגיטימציה בעיני השמרניים ויאפשרו חיים משותפים כעם אחד, אם בישראל ואם בעולם.
והאם זה עובד? הנה מה שלמדתי משנים של הטפה לתוכנה חופשית. כשמיקרוסופט הייתה נתקלת בתחרות היא הייתה תוקפת, כמה שנים אחר כך למדו את הטכניקה של אימוץ והרחבה עד השמדה, בסוף הם משתלבים, קצת כמו שאמר גנדי – מתעלמים, נלחמים ובסוף מצטרפים. במובן מסוים לאמץ את היום הזה ולצקת בו תכנים הומניסטיים חילוניים זה יותר חזק ומועיל בעיני מאשר מלחמת "דווקא" ילדותית. זה גם "להתנחל להם בתאריך", אבל בדרך לצקת תוכן בעגלה שלנו. ריקליים וחילון. כמו שאמרתי, זה win-win.
לא "חינם"
השנאה לא "בחינם" מהבחינה של חוסר בסיס היסטורי או משהו. יש פה משבר מאוד אמיתי בין הגדרות. כל מי שמתאר את המדינה כיצור עם שתי רגליים, אחת דמוקרטית ואחת יהודית (ציטוט של יאיא גולן) משלה את עצמו. יצור כזה הוא מפלצת "פרנקנשטיינית" א־סימטרית ולא יציבה בנפשה. יותר מדי סתירות פנימיות. אפשר ללכת אולי 60-70 שנה ולהתעלם מהפער העצום בין השתיים אבל הנה בסוף זה מתפוצץ. במדינה יהודית אין כמעט מקום לדמוקרטיה, את זה אנחנו שומעים בבירור מ־75 שנים ויותר של ציטוטים מרבנים ואפולוגטים. במדינה דמוקרטית אמתית לא היו קורים כיבוש ודיכוי, לא צריך לראות מצב שנטל השירות הצבאי לא נופל שווה מבחינה דמוגרפית, זכויות אדם היו נשמרות לכולם. המצב היום הוא פשוט הזוי. סתם לדוגמא הפרשן הפוליטי מהבולטים והמוערכים בתקשורת נולד בישראל אבל ללא אזרחות וזכות הצבעה, היה צריך ללמד את עצמו בבגרותו עברית כדי להשתלב וזה עוד גרם לו לחיכוכים עם משפחה וחברים. איזו מין חברה אנחנו מקימים פה?
הרגש הבסיסי לא זר לי. כשהייתי ילד לעגו לי בבית הספר שאני חזיר כי באטליז של סבא שלי מוכרים חזיר. אני בתור הגנה\נקמה הייתי מגיע עם סנדוויץ' ענק מלחמניית צמה עם פרוסות ענקיות של שינקן פורצות מכל הצדדים ומנופף בו בהתרסה, והבריונים היו בורחים ביללות "איייכס" ולא מתקרבים אלי כמה שעות. הדווקאיות הזו של ילד "שונה" בירושלים מוכרת לי יפה. אם זה החילוני בעיר מסורתית, השמוצניק בעיר ימנית, ולהפך – הילד מעין כרם בבית ספר בשכונת שיכוני בטון. תערובת שבחלק מהמדדים אני יוצא גבוה או נמוך יותר, אבל לא ממש שייך וצריך להלחם על לגיטימציה חברתית ותחושת שייכות. לצערי חלק מהמציקנים היו שכנים וחברים מגן הילדים שנסחפו עם האנרגיות והצטרפו למלגלגים, גם אלו שההורים שלהם קנו שינקן אצל סבא שלי נהנו להצטרף לחבורה שקראה לי חזיר, ואז זה כבר הגיע לזריקת ביצים על הבית, וההורים נזכרו להתערב.
אז לילדים אפשר לסלוח ואפשר לחנך, אבל מה לעשות כשמבוגרים מתנהגים ככה? אלון עידן בטור שגיליתי רק היום פירק את סלפי הניצחון המאני של חברי הקואליציה אחרי ביטול עילת הסבירות והשווה אותו לאירוע הדריסה באיילון כמה שעות אחרי (הנה לינק ללא מנויים). שמחה לאיד, זו בדיוק שנאת חינם.
לסיום אני מצרף פה סרטון מערוץ היוטיוב שלי. לרב הנושא הוא עטים נובעים ודיו, אבל בערב אחרי שעבר בכנסת סירוס חוק יסוד:השפיטה הרגשתי שאני רוצה ליצור סרטון קטן שפשוט לא ראיתי באף מקום אחר: דיאגרמה פשוטה שתראה מה היא דמוקרטיה אידאלית וכמה התרחקנו ממנה עד עכשיו. זה מעין שיעור אזרחות קצרצר של 18 דקות שאילתרתי עם עט וניר (וכתב היד המכוער שלי) מול המצלמה. יש לי המון אי דיוקים היסטוריים אבל רציתי לפשט ולקצר כי ידעתי שאחרת אני אתמרח על שעה שלמה. קיבלתי על זה משובים די טובים, אמרו לי שזה שווה הפצה, אפילו איבדתי בגלל הסרטון עוקב אחד ונוספו לי שניים. אני אפילו לא מביע פה דעה קיצונית (הפוסט הקודם בבלוג נכנס לזה טיפה יותר) אלא רק הסתכלות ניטרלית ברובה ואפילו זה הצליח לעצבן מישהו. אבל אלו החיים עצמם. הערוץ שלי די אסקפיסטי אבל אני עדיין קיים במציאות.
אני כותב ברשתות החברתיות אבל אני לא מרגיש שיש לי מה לכתוב פה משהו חדש כי הכל שלילי. אני מתקשה לראות אופק וזה לא כי השתלט עלי דכדוך או כי אני בגיל משבר אלא דווקא כי אני מנסה לנתח את הדברים בחשיבה ביקורתית. לפחות ניסיתי. אני הערב קצת שבור מביטול הסבירות, השפיות, האמפתיה וההגיון הבריא. מה יקרה עכשיו? בג"ץ לא נגע עד היום בחוקי יסוד. אבל אם יבטלו את השינוי בחוק, מיליציות הימין יתחילו מלחמת אזרחים קטנה (עוד יומיים תשעה באב, בול בזמן), ואם הם ימנעו מלבטל, תקרוס הכלכלה ויתמוטט הצבא. בין לבין הקואליציה תמשיך לפרום את המציאות העדינה וסביר שתבוא מתקפה מכיוון צפון, ולא ברור איזה צבא חלקי יתגייס. קשה לי לשמור על אופטימיות כבר שנים אבל מאז ינואר המצב מתדרדר ומאיץ. מקארתיזם, פאשיזם, הכל על האש.
ז'בוטינסקי צדק
כיוון שמרכז המריבה מסתמן כהכרעה כוחנית של הסתירות בין המדינה הדמוקרטית לבין המדינה היהודיסטית, אני ממליץ לכם בחום לצפות בסדרת "חילוניות" של מודי וענת. הפרק הראשון במיוחד מדבר על השורשים החילוניים של המדינה. הרוויזיוניסטים לא היו מוכנים לחתום על מגילת העצמאות אם יופיע שם אלוהים, ולכן נכנס "צור ישראל" בתור פשרה. המון פשרות היו שם. לא קמה חוקה אז התפשרו על חוקי יסוד. לא קם פרלמנט אז התפשרו שהאסיפה המכוננת תמלא את מקומו. קם צבא חובה אבל השאירו כפשרה פתח לפטור קטנטן "בינתיים". הכל "סמוך" ופרטאץ'. אפילו הנכבה בוצעה ביעילות מחרידה אבל לא תועדה יותר מדי כדי שזה לא יציק בעין ובכליות, רק נחסל ונכסה ובשבוע הבא נהיה מוסריים ודמוקרטיים כמו שתמיד התכוונו. לא פלא שגם חירות הביטוי לא בחוק, שאפילו החקיקה לא בחוק. 75 שנה ואנחנו עדיין חיים את ה"עוד מעט יסתדר הכל". אז לא, זה לא יסתדר. הרוב הדמוקרטי של הציבור הופך למיעוט. לא מלמדים כבר דמוקרטיה בבתי הספר הממלכתיים 20 שנה, ויותר ויותר ילדים לא לומדים אזרחות כלל.
מנקודת המבט שלי, כשהרצוג מנסה למצוא פשרה בין ביבי ובין גנץ-לפיד אנחנו כבר הפסדנו. זה ימין מול ימין, וזו כבר לא פשרה בין פחות ויותר דמוקרטיה, זו פשרה בין פחות דמוקרטיה (מצב הפשרה המתמשך) לבין אוטוקרטיה (או קלפטו-תיאוקרטיה, או מה שתרצו לקרוא לזה). הסיבה היא שהמצב שהיה לפני הבחירות הרי 74 שנה כבר היה פשרה. הרי לא התחלנו מעולם מדמוקרטיה בתור בסיס אלא מפשרה בין ימין (מדינה יהודיסטית) לשמאל (מדינה חילונית דמוקרטית עם צביון ותרבות ישראליים). כן, הרוויזיוניסטים של אז ייחשבו כמעט לשמאל סוציאליסטי היום (זוכרים את חמשת המ"מים?). אני חושד שז'בוטינסקי היה מוצא היום יותר הסכמה עם מרצ מאשר עם הליכוד.
כל ישראל ערבים בעיקר לעצמם
מחנה המתנגדים, כוח קפלן ושאר הארגונים, מדברים על דמוקרטיה אבל לא עד הסוף. כרגיל את האזרחים הערבים מזמינים במחשבה שניה אבל מבקשים להצניע דגלי פלסטין, אז הם הפסיקו לבוא. בערב אחר יצאו פה גוש ההתנגדות לכיבוש להפגין כמו כל ערב והותקפו פיזית, באלימות, על ידי מפגינים אחרים. לא עקבתי אם התוקפים יטופלו על ידי המשטרה אבל תומכי מחאה כמו עוזי ברעם ביקשו מהמפגינים המותקפים להצניע את המסרים. מאוד פלורליסטי. השבוע המחאה עלתה ברגל לירושלים, ואיך פתחו את יום ראשון על הבוקר? בתפילה בכותל. אני מבין לגמרי את הצורך לעשות ריקליימינג ליהדות השמאל, ולהראות אחדות מול דתיים ומסורתיים שתומכים בדמוקרטיה, ולארגן תפילות ללא הפרדה מגדרית, אבל מצד שני דמוקרטיה זה בשאיפה הפרדת דת ממדינה, ואני לא סגור שזה היה שייך. לכמה אתאיסטים יותר לוחמניים ממני זה נראה כמו אפולוגטיקה במקרה הטוב. המחנה לא משכיל לאחד מסרים ולאחד פלגים, וזה מקטין אותו.
אז על מה כן היינו צריכים להלחם? מדינה דמוקרטית לא מחזיקה עם אחר כבוש. לא כאוטונומיה ולא בכלל. זה פשוט לא מוסרי גם אם היינו כובש נאור, ואנחנו ממש לא. מדינה דמוקרטית לא מזניחה חלשים, זקנים בכלל ושורדי שואה בפרט. מדינה דמוקרטית לא משמידה את מוסדות הרווחה וזורקת אנשים לרחוב. יש כל כך הרבה סיבות בעד אבל במחאה נלחמים בעיקר על הנגד. לא מציגים חזון מוצק ומשכנע לפחות בשליש מהחזון הסדור של הצד השני. זה כשל עצום בעיני.
ועל מה נלחמים הלוחמים?
לצידם של האזרחים הרגילים מפגינים לוחמים. טייסים ולוחמי סייבר אמיצים שאומרים שהם יפסיקו להתנדב למילואים כי פתאום השולחים שלהם עשויים לשלוח אותם למשימות לא מוסריות ונגועות בשיקולי זרים. "נשבר החוזה הקדוש!!" הם זועקים, אבל אחרי שתי דקות שיחה מתבררת אמת יותר אגואיסטית – הם מפחדים לצאת לחו"ל שמא יעצרו. אה… איפה הייתם עד עכשיו? סירבתם פעם לפקודה בלתי חוקית? הפריע לכם משהו בעבודה היומיומית כשתקפתם מטרות עם "לא מעורבים" שנפגעו מסביב? אנשי מודיעין – האזנתם לארגוני הצלה אזרחיים כאלו היו עוד טרוריסטים? אולי סיפרתם לעצמכם שהמדינה תגן, בשיטת ה"סמוך", ויצליחו לעצור תביעות על פשעי מלחמה בעזרת קצת חלקלקות לשון וכמה עסקאות נשק, ועכשיו פתאום אתם מפחדים לקבל זימון להאג?
ההפיכה המשטרית מעבירה אחריות מהמדינה ללוחם, ומתעצמת אחריותו למוסריות של מעשיו. אלא שהטייסים המאיימים בהפסקת שירות אינם מוכנים לקבל עליהם אחריות זו.
יגיל לוי, הארץ
כשטייס אומר שפתאום הוא יצטרך לבדוק את הפקודות הוא אומר שעד היום הוא לא דאג להתכס"תח כשנתנו לו פקודות מפוקפקות. הוא לא מדבר על ערכים, הוא מדבר על זה שפתאום תיפול עליו האחריות ושיקול הדעת שמקודם הוא שמח לטאטא הצידה. אז יש לי חדשות, העתיד כבר כאן, האיחוד האירופי הכריז לפני כמה ימים שישראל ופשעי המלחמה שלה לא יזכו יותר להתעלמות. במילים אחרות אירופה כבר היום לא רואה אותנו כמדינת חוק יותר. אין לנו מערכת משפטית שהם מרגישים שאפשר לסמוך עליה. כל לוחם צה"ל יכול להפוך לנאשם בפוטנציה. מהבחינה הזו, רגע האל-חזור של המילואימניקים המודאגים כבר קרה לפני שבוע. האירופים כבר הסכימו במעשה אם לא במילים ישירות, שאנחנו כבר עכשיו פחות מדמוקרטיה. מבחינתי זו התחלת הסוף. מזל טוב לבן-גביר ולסמוטריץ', הצלחתם.
אז אם מחר ייבחר גנץ? אפשר עוד לתקן?
ראשית אם פתאום תיפול הממשלה ונצא לבחירות וייבחר גנץ, זה עדיין מרכז עם ימין ליברלי מול ימין משתולל שונות. לא תחזור פתאום מדינת הרווחה. לא ייפתרו בעיות האמון עם ארה"ב, לא יחזרו המשקיעים, מוחות לא יפסיקו לברוח (ואני לא מדבר על הייטק, אלא גם אקדמיה ורופאים). יש להניח שלא יצליחו להקים אפילו חוקה צרה, קשה לי לדמיין שהמדינה תעלה פתאום על פסים דמוקרטיים ותנעל שם, ההפיכה המשטרית נדחתה אולי בקדנציה או שתיים אבל היא תשוב, ואם לא ינעלו חוקי יסוד נגדה שדורשים רוב של 80 ח"כים לשנות אותם, אין לנו שום תועלת בדחיה קטנה בלבד.
ולבסוף: גם אין עתיד סביבתי
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט לפני שבוע ביום שלישי-שיבוש, בשעה 9:30 בבוקר, הלחות היתה כבר מעל 75%, הטמפרטורה חצתה את ה־30 וברחבי גוש דן אנשים התחילו את פעולות השיבוש כבר בשעה 7:30 ולא מתכוונים להפסיק לפני השקיעה. התחזית לעשרת הימים הקרובים היא 34-35 בתל אביב, ועד 37 בירושלים, וזה בקיץ בסוף מחזור האל-ניניה. ב־3-4 השנים הבאות יפול עלינו אל-ניניו ואני לא רוצה לדמיין אפילו לאיזה חום נגיע בקיץ הבא. ישראל כבר חיה על 90% מים מהתפלה כי גם מי התהום נוהלו פה בשיטת "סמוך", מערכת החשמל שלנו מתוחה עד כדי הפסקות יזומות מדי פעם, אבל אנחנו עדיין מעודדים יהודים לעלות לפה, עדיין מעניקים מענקים ללידות שלישית ורביעית וחמישית, והפלסטינים מצדם עדיין לא ויתרו על זכות השיבה. לישראל נגמר כושר הנשיאה, כבר עברנו את נקודת הקיימות מזמן. אנחנו חייבים לייבא מזון כי אין מספיק שטחים פתוחים באקלים נוח, מים לחקלאות ואוצרות טבע. אנחנו יותר טובים מרוב העולם בשימוש במים מושבים וכל מיני פטנטים אבל עד מתי? לטעמי כבר עכשיו חם וצפוף מדי והמגמה רק תתחזק. עד סוף העשור המדבר ימשיך להתקדם צפונה לפחות קילומטר בשנה לפי מקורות מומחים, והטמפרטורות יכולות להגיע גם ל40 מעלות בגוש דן. החיים פה לא יהפכו ליותר נוחים או שפויים. היום יש ימים שבהם אני לא מעיז לצאת מהמזגן, אבל מעבר לחום מסוים גם מזגן לא מסוגל לקרר. זו כבר לא שאלה של מי יתאפק ולא יעבור מפה, זו שאלה של איך ישרוד בחיים מי שישאר.
לא יודע מתי תקראו את זה בעתיד, אבל פעם הייתה רשת חברתית סגורה אבל חביבה עלי בשם טוויטר. בא איש אחד בשם מאסק וקלקל אותה ופרחה לה בחזרה רשת מבוזרת כמו בימים הטובים של התחלת האינטרנט. מסטודון היה קילר אפפ שהופיע בדיוק בזמן לקלוט את חובבי המיקרובלוגינג שברחו מטוויטר וטאמבלר וצירף אותם לרשת סטטוסנט/אקטיביטי פאב שכבר כללה כמה תוכנות ניהול נוד רשתי (המקבילה של שרת דואר ברשת SMTP או שרת IRC וכולי). עכשיו אפשר לקרוא את הפרסומים שלי בתור הודעות ברשת הזו בזכות תוסף וורדפרס.
אז אם אתם מחפשים אותי כי לטוויטר אני נכנס פחות ופחות, אני @I@tooot.im
שרתי אקטיביטיפאב בעברית (מתוך אלפים שהוקמו) הם נכון להיום בעיקר על בסיס מסטודון אבל לא רק:
מאיפה התעורר לי פתאום הגעגוע לעטים? 30 שנה מאז שסיימתי תיכון, למעט ניסיון קצר לעשות תואר, לא היה לי באמת צורך בעט. צרכי התקשורת שלי נפתרו במקלדות ועכברים, ובעשור האחרון במסך המגע של מכשיר המעקב הקבוע לי בכיס, אז אנסה להסביר למה.
ראשית למה לכתוב ביד: יש יתרונות ידועים בכתיבת יומן או דפי בוקר בכתב יד. יש כיף בניתוק ממסך מחשב. יש אפילו כיף בהרגשה והרשרוש של הניר תחת כף היד. אני לא לבד בזה. אנשים בכל הגילאים חוזרים לזה לאחרונה, אם זה דרך התאווה לצבעי דיו ושיפור כתב היד או אהבת הגאדג'ט (יש אלפי עיצובים, צבעים, שיטות מילוי) או מכל סיבה אחרת.
קצת היסטוריה ורקע
מי שכתב כל חייו בעט כדורי או עפרון בכלל לא יבין על מה הסיפור: אתה מחזיק ביד מקל, לוחץ אותו לנייר ויוצא קו, מה יש כאן יותר לדעת? אולי יצא לכם לעבור אחרי שנים בעט כדורי לעט ג'ל כמו רולרבול (כמו פיילוט V5) כשצריך לסכם במהירות הרצאה ארוכה בזמן אמת ופתאום לנשום לרווחה ולהגיד "אההה, אז לא צריך בעצם להפעיל כל כך הרבה כוח, יש עטים שאפשר לכתוב בהם עוד שעה-שעתיים לפני שכואבות האצבעות!".
אז שתדעו שאתם עדיין לא הגעתם לשיא הנעימות. אולי לשיא הנוחות או לאופטימום של מחיר תמורת ביצועים, וזה בסדר גמור, אבל יש לאיפה לשאוף. מעבר לעוד גבעה קטנה נמצא עוד כלי "שכוח" שנקרא עט נובע. העט הנובע היה מלך שוק הכתיבה במשך כשישים-שבעים שנה. אחרי 2000 שנות כתיבה בעטי טבילה (מגולפים מנוצה מיובשת או מקל עץ ואחר כך מזהב או פלדה) הגיעה המהפכה המדעית גם לתעשייה הזו בעקבות גילוי חומרים חדשים, ואפשר היה לייצר עט עם מיכל דיו מובנה (נושא לפוסט אחר). העט הנובע הפך למוצר צריכה בסיסי ורק בהמשך הדגמים והמותגים הפכו לסמלי סטטוס. זכרו שזה היה אחד מכלי התקשורת הכי בסיסיים במשך עשרות שנים, כמו טלפון סלולרי ב-20 השנים האחרונות. הקפיצה התעשייתית הבאה שהכתה בשוק הזה הייתה היציאה ממלחמת העולם השניה עם טכנולוגיית ייצור כדורי פלדה קטנטנים מדויקים למייסבים שמצאו את מקומם בקצה העט הכדורי ותוך עשר-עשרים שנים כבשו את השוק.
העט הנובע טיפה יותר מורכב מבחינת חלקים זזים, הדיו שלו נוזלי ולא סמיך כי הוא מבוסס מים ולא שמן, הוא יותר רגיש פיזית למכות ונפילות, אבל…
שפריצים פרועים של דיו מופלא/מופרע במיוחד. "האיזמרגד של שיבור" מתוצרת ז'אק הרבן.
אז למה בכל זאת עטים נובעים
מכירים את הפודיז שיודעים להבדיל בין סוגי ענב ביין בטעימה עיוורת? יש כאלו שגם מבדילים בין זני עגבניות בסלט. אולי נתקלתם במסעדה שתציין בתפריט שקוביות הגבינה בסלט הן תוצרת "המאירי" או הטחינה היא "הגמל" או "היונה". גם בתוך חובבי הספרות הספקולטיבית יש מחנות, לא רק פנטזיה מול מד"ב, אבל תת סוגות ספציפיים כמו "מד"ב קשה", "היסטוריה אלטרנטיבית של מלחמת העולם הראשונה", או "ראליזם קסום אורבני". ההבחנה, החושים והטעם מתפתחים ככל שחווים יותר בתחום. למי שנכנס לזה בעבודה זה נקרא "עקומת למידה", למי שנכנס לזה בתחביב זה לפעמים מתואר כ-"נפילה למאורת הארנב", כרמז בולט ליציאה של עליסה לטיול בארץ פלאות חדשה שבה מגלים הפתעות ומשנים תפיסות עבר.
אני גיליתי את העט הנובע בתיכון, חבר ללימודים נתן לי את שלו לנסות והופתעתי מכמה שהתנגדות הנייר לחוד העט נעלמה, וכתב היד המכוער שלי הפך לטיפה יותר קריא. פתאום זה לא היה מאבק! היום אני יודע שזה היה רק קצה הקרחון. מה שמשפיע על חוויית הכתיבה הם שלושה גורמים עיקריים – הציפורן, הדף והדיו. אבל כשאני הכרתי את העולם הזה הייתי מוגבל לנייר המחברת הזול של בתי ספר, לעטי שייפר סקול שמכרו בחנויות כלי הכתיבה ולמחסניות הדיו של היצרן, שהיו דיו שחור או כחול, וזהו. עדיין, זו הייתה קפיצת מדרגה משמעותית בשימוש יחסית לכל מה שהכרתי עד אותו הרגע.
בהתחלת 2020, בעודי מסיים טיפולי כימותרפיה אשר פחדתי שישאירו אותי לא מעט במצבי שכיבה וישיבה ופעילות מינימלית (בסוף היה פחות גרוע), הצצתי שוב לעולם הזה. הצצתי ו"ונפגעתי". אני מאשים בזה גם קצת את ידידי מרק (כן, אותו אחד שמוכר לכל מי שכמוני בקהילת התכנה החופשית המקומית וגנו/לינוקס השלושת העשורים האחרונים) שהחזיק אוסף קטן ואיכותי עד שדרדרתי אותו חזרה להתנסות בעוד יצרנים וטווחי מחיר. נקמה מתוקה…
השוק חווה בדיוק התפוצצות כשרונית ויצירתית של יצרנים חדשים. עטים, דיו, נייר, אופנות… אני בטוח שסוציולוגים יגידו שזה בזכות עומס דיגיטלי שהחזיר אנשים לאנלוגי, אותה תזוזה טקטונית שהתחילו תנועות של חזרה לטבע, לסלואו פוד, farm-to-table, גם הוציאה אנשים מהסמרטפון למחברות בולט ג'ורנל, ולא מעט חובבי lettering גילו שאמנות הקליגרפיה עדיין חיה ויש לה כלים ששופרו והודקו במשך מאות שנים, ובקיצור, הגיעה עת ל"סופה מושלמת". ביפן, הודו ומקומות אחרים שמסיבות מסורת העטים והכתיבה הידנית מעולם לא נעלמו, זה פורץ כבר הרבה מעבר לקהילות חובבים קטנות, אז מי יודע מה מכל זה עוד ייבא המערב.
Pelikan M1000 with Raden embeddings
בעתיד אולי אכתוב פה קצת על מאיפה להתחיל. יש מי שירצה לכתוב רק בעט אחד ויש מי שירצה לצלול לזה כתחביב. חובב מתחיל בתחום יבין שיש ציפורן פלדה וזהב, יש ציפורן דקה ורחבה, אח"כ מגלים שיש עוד כמה חומרים (טיטאניום, פלדיום, סגסוגות קפיציות יותר וקשיחות יותר), ויש צורות ציפורן נשכחות ומעניינות (Waverly, פודֵּה, סטאבּ, איטליק, ולמתקדמים – מיוזיק, אובליק, ארכיטקט, זום, נגינטה, קרוס ועוד), יש דיו יבש, רטוב, רווי, דליל, מסוכך, עם נצנצים (shimmer), עם משחקי גוונים (shading) או אחיד, עמיד במים או לא, עם ברק (תכונת sheen – צבע מבריק במראה מתכתי שנובע מתכונות ננו גבישים בנוזל הדיו) וכמובן הר של צבעים שונים. כמובן שבסוף יש גם סוגי נייר וארחיב על זה בפוסט הבא.
יש לא מעט קהילות כמובן ברדיט, מאות בלוגים וערוצי יוטיוב ואתרים אחרים, אבל פגישות מועדונים מקומיים ותערוכות שנתיות זה המקום להתנסות בציפורנים יקרים ונדירים, לקבל תיקון או שדרוג מהיר לציפורן מאמן nibmeister, למשש ולקנות יצירות חד פעמיות עבודת יד או סתם קלסיקות מאוד נדירות. יש מי שאוסף בלי להשתמש, יש מי שנפטר מעטים יקרים ותקינים כי הישן והשרוט יותר מוכר ונעים לו. התחביב הזה מאוד אישי, הטעם והסגנון מאוד אישיים, ומה שמחבר אדם ל5 או 500 העטים שהוא אוסף או משתמש בהן (או גם וגם) זה עניין חושי ורגשי למדי. על הסיבה להמשיך לכתוב דברים בכתב יד במקום במקלדת אני יכול למלא פה עוד פוסט, ביום אחר.
Lovely handmade pen by 18111.com
אז לסיכום, יש יופי בכלי, יש מעלות לשימוש בו והנאה במגע ובחוויית הכתיבה עצמה (פסיכולוגית וחושית), יש פה התפעלות מעיצוב ומראה לצד התפעלות אסתטית ממנגנוני המילוי, דיוק הציפורן ושאר מורכבויות הייצור, שבחלקן עדיין נעשות ידנית. למעשה כחלק מהתחביב למדתי קצת צורפות ויצרתי ציפורנים בעצמי. לא משהו שמשתלם לעשות ממנו עסק כרגע, אבל נראה לאיפה זה ייקח אותי. תיקנתי גם כמה עטים בני 100 שנה ויותר ולמדתי קצת על עיצוב תעשייתי וחומרים. עולם עשיר מאוד. למעשה פתחתי ערוץ יוטיוב, ונכון לרגע זה הוא הערוץ היחידי בנושא עטים נובעים בעברית מלבד כמה סרטונים פה ושם של סופרי סת"ם.
כתבתי פה לפני כ־5 שנים שהשקעה בקריפטומטבעות זו שטות שלא מקדמת את העולם. מי שנכנס מוקדם מרוויח ממי שנכנס מאוחר, ובהמון צורות זה מתנהג כמו קנונית פירמידה. אולי אין פה מפעיל מרכזי שמרוויח, אבל יש הגמוניה שקובעת את הטון (ולמי שלא נכנס לעומק חדרי הצ'אט וקבוצות הדיון נגלה שהם מתנהגים ממש כמו כתות שמפעילות לחץ חברתי ופסיכולוגי על מה שמשקיע לאט, יוצא מוקדם מדי או מעיז להעלות ספקות). יש בהחלט נכנסים מאוחרים שמפסידים, והכי הרבה מפסידה הפלנטה. כשהרווחים מהמטבעות עצמם ירדו, נכנס אלמנט ה־NFT. הרבה מתחילים להבין שיש כאן שוב פירמידה בועתית למדי, וזה עוד לפני שנדבר על זה שאם לא גנבו לכם את הטוקנים, לא עבדו עליכם עם Rug-pull או מכרו לכם יצירות ללא הרשאה של היוצר, ולא נפלתם עם בנפילה הגדולה של החודשים האחרונים, אז לא ברור אפילו מבחינה חוקית מה בכלל יש לכם ביד. לצערי בנפילות האלו נפלו גם בתי השקעות מסורתיים של פנסיות וחסכונות שהיו צריכים להיות יותר חכמים וזהירים, אבל כמות הרעש שעושה ההגמוניה מכסה על קולות הביקורת.
לפני שתשימו שקל אחד בתחום, אני ממליץ לחרוש על הסרטונים הבאים, ואז חשבו שוב אם זה נכון לכם לשים שם את הכסף.
Close
לא זוהה חוסם פרסומות
אני ממליץ לכם בחום להתקין תוסף חוסם פרסומות לדפדפן שלכם. החביב עלי הוא Privacy Badger אבל קיימים אחרים:
uBlock Origin: תוכנה חופשית, תומך Chrome, Chromium, MS Edge, Opera, Firefox וספארי עד גרסא 13