קטגוריה: חופש

אני כותב ברשתות החברתיות אבל אני לא מרגיש שיש לי מה לכתוב פה משהו חדש כי הכל שלילי. אני מתקשה לראות אופק וזה לא כי השתלט עלי דכדוך או כי אני בגיל משבר אלא דווקא כי אני מנסה לנתח את הדברים בחשיבה ביקורתית. לפחות ניסיתי. אני הערב קצת שבור מביטול הסבירות, השפיות, האמפתיה וההגיון הבריא. מה יקרה עכשיו? בג"ץ לא נגע עד היום בחוקי יסוד. אבל אם יבטלו את השינוי בחוק, מיליציות הימין יתחילו מלחמת אזרחים קטנה (עוד יומיים תשעה באב, בול בזמן), ואם הם ימנעו מלבטל, תקרוס הכלכלה ויתמוטט הצבא. בין לבין הקואליציה תמשיך לפרום את המציאות העדינה וסביר שתבוא מתקפה מכיוון צפון, ולא ברור איזה צבא חלקי יתגייס. קשה לי לשמור על אופטימיות כבר שנים אבל מאז ינואר המצב מתדרדר ומאיץ. מקארתיזם, פאשיזם, הכל על האש.

ז'בוטינסקי צדק

כיוון שמרכז המריבה מסתמן כהכרעה כוחנית של הסתירות בין המדינה הדמוקרטית לבין המדינה היהודיסטית, אני ממליץ לכם בחום לצפות בסדרת "חילוניות" של מודי וענת. הפרק הראשון במיוחד מדבר על השורשים החילוניים של המדינה. הרוויזיוניסטים לא היו מוכנים לחתום על מגילת העצמאות אם יופיע שם אלוהים, ולכן נכנס "צור ישראל" בתור פשרה. המון פשרות היו שם. לא קמה חוקה אז התפשרו על חוקי יסוד. לא קם פרלמנט אז התפשרו שהאסיפה המכוננת תמלא את מקומו. קם צבא חובה אבל השאירו כפשרה פתח לפטור קטנטן "בינתיים". הכל "סמוך" ופרטאץ'. אפילו הנכבה בוצעה ביעילות מחרידה אבל לא תועדה יותר מדי כדי שזה לא יציק בעין ובכליות, רק נחסל ונכסה ובשבוע הבא נהיה מוסריים ודמוקרטיים כמו שתמיד התכוונו. לא פלא שגם חירות הביטוי לא בחוק, שאפילו החקיקה לא בחוק. 75 שנה ואנחנו עדיין חיים את ה"עוד מעט יסתדר הכל". אז לא, זה לא יסתדר. הרוב הדמוקרטי של הציבור הופך למיעוט. לא מלמדים כבר דמוקרטיה בבתי הספר הממלכתיים 20 שנה, ויותר ויותר ילדים לא לומדים אזרחות כלל.

מנקודת המבט שלי, כשהרצוג מנסה למצוא פשרה בין ביבי ובין גנץ-לפיד אנחנו כבר הפסדנו. זה ימין מול ימין, וזו כבר לא פשרה בין פחות ויותר דמוקרטיה, זו פשרה בין פחות דמוקרטיה (מצב הפשרה המתמשך) לבין אוטוקרטיה (או קלפטו-תיאוקרטיה, או מה שתרצו לקרוא לזה). הסיבה היא שהמצב שהיה לפני הבחירות הרי 74 שנה כבר היה פשרה. הרי לא התחלנו מעולם מדמוקרטיה בתור בסיס אלא מפשרה בין ימין (מדינה יהודיסטית) לשמאל (מדינה חילונית דמוקרטית עם צביון ותרבות ישראליים). כן, הרוויזיוניסטים של אז ייחשבו כמעט לשמאל סוציאליסטי היום (זוכרים את חמשת המ"מים?). אני חושד שז'בוטינסקי היה מוצא היום יותר הסכמה עם מרצ מאשר עם הליכוד.

כל ישראל ערבים בעיקר לעצמם

מחנה המתנגדים, כוח קפלן ושאר הארגונים, מדברים על דמוקרטיה אבל לא עד הסוף. כרגיל את האזרחים הערבים מזמינים במחשבה שניה אבל מבקשים להצניע דגלי פלסטין, אז הם הפסיקו לבוא. בערב אחר יצאו פה גוש ההתנגדות לכיבוש להפגין כמו כל ערב והותקפו פיזית, באלימות, על ידי מפגינים אחרים. לא עקבתי אם התוקפים יטופלו על ידי המשטרה אבל תומכי מחאה כמו עוזי ברעם ביקשו מהמפגינים המותקפים להצניע את המסרים. מאוד פלורליסטי. השבוע המחאה עלתה ברגל לירושלים, ואיך פתחו את יום ראשון על הבוקר? בתפילה בכותל. אני מבין לגמרי את הצורך לעשות ריקליימינג ליהדות השמאל, ולהראות אחדות מול דתיים ומסורתיים שתומכים בדמוקרטיה, ולארגן תפילות ללא הפרדה מגדרית, אבל מצד שני דמוקרטיה זה בשאיפה הפרדת דת ממדינה, ואני לא סגור שזה היה שייך. לכמה אתאיסטים יותר לוחמניים ממני זה נראה כמו אפולוגטיקה במקרה הטוב. המחנה לא משכיל לאחד מסרים ולאחד פלגים, וזה מקטין אותו.

אז על מה כן היינו צריכים להלחם? מדינה דמוקרטית לא מחזיקה עם אחר כבוש. לא כאוטונומיה ולא בכלל. זה פשוט לא מוסרי גם אם היינו כובש נאור, ואנחנו ממש לא. מדינה דמוקרטית לא מזניחה חלשים, זקנים בכלל ושורדי שואה בפרט. מדינה דמוקרטית לא משמידה את מוסדות הרווחה וזורקת אנשים לרחוב. יש כל כך הרבה סיבות בעד אבל במחאה נלחמים בעיקר על הנגד. לא מציגים חזון מוצק ומשכנע לפחות בשליש מהחזון הסדור של הצד השני. זה כשל עצום בעיני.

ועל מה נלחמים הלוחמים?

לצידם של האזרחים הרגילים מפגינים לוחמים. טייסים ולוחמי סייבר אמיצים שאומרים שהם יפסיקו להתנדב למילואים כי פתאום השולחים שלהם עשויים לשלוח אותם למשימות לא מוסריות ונגועות בשיקולי זרים. "נשבר החוזה הקדוש!!" הם זועקים, אבל אחרי שתי דקות שיחה מתבררת אמת יותר אגואיסטית – הם מפחדים לצאת לחו"ל שמא יעצרו. אה… איפה הייתם עד עכשיו? סירבתם פעם לפקודה בלתי חוקית? הפריע לכם משהו בעבודה היומיומית כשתקפתם מטרות עם "לא מעורבים" שנפגעו מסביב? אנשי מודיעין – האזנתם לארגוני הצלה אזרחיים כאלו היו עוד טרוריסטים? אולי סיפרתם לעצמכם שהמדינה תגן, בשיטת ה"סמוך", ויצליחו לעצור תביעות על פשעי מלחמה בעזרת קצת חלקלקות לשון וכמה עסקאות נשק, ועכשיו פתאום אתם מפחדים לקבל זימון להאג?

כשטייס אומר שפתאום הוא יצטרך לבדוק את הפקודות הוא אומר שעד היום הוא לא דאג להתכס"תח כשנתנו לו פקודות מפוקפקות. הוא לא מדבר על ערכים, הוא מדבר על זה שפתאום תיפול עליו האחריות ושיקול הדעת שמקודם הוא שמח לטאטא הצידה. אז יש לי חדשות, העתיד כבר כאן, האיחוד האירופי הכריז לפני כמה ימים שישראל ופשעי המלחמה שלה לא יזכו יותר להתעלמות. במילים אחרות אירופה כבר היום לא רואה אותנו כמדינת חוק יותר. אין לנו מערכת משפטית שהם מרגישים שאפשר לסמוך עליה. כל לוחם צה"ל יכול להפוך לנאשם בפוטנציה. מהבחינה הזו, רגע האל-חזור של המילואימניקים המודאגים כבר קרה לפני שבוע. האירופים כבר הסכימו במעשה אם לא במילים ישירות, שאנחנו כבר עכשיו פחות מדמוקרטיה. מבחינתי זו התחלת הסוף. מזל טוב לבן-גביר ולסמוטריץ', הצלחתם.

אז אם מחר ייבחר גנץ? אפשר עוד לתקן?

ראשית אם פתאום תיפול הממשלה ונצא לבחירות וייבחר גנץ, זה עדיין מרכז עם ימין ליברלי מול ימין משתולל שונות. לא תחזור פתאום מדינת הרווחה. לא ייפתרו בעיות האמון עם ארה"ב, לא יחזרו המשקיעים, מוחות לא יפסיקו לברוח (ואני לא מדבר על הייטק, אלא גם אקדמיה ורופאים). יש להניח שלא יצליחו להקים אפילו חוקה צרה, קשה לי לדמיין שהמדינה תעלה פתאום על פסים דמוקרטיים ותנעל שם, ההפיכה המשטרית נדחתה אולי בקדנציה או שתיים אבל היא תשוב, ואם לא ינעלו חוקי יסוד נגדה שדורשים רוב של 80 ח"כים לשנות אותם, אין לנו שום תועלת בדחיה קטנה בלבד.

ולבסוף: גם אין עתיד סביבתי

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט לפני שבוע ביום שלישי-שיבוש, בשעה 9:30 בבוקר, הלחות היתה כבר מעל 75%, הטמפרטורה חצתה את ה־30 וברחבי גוש דן אנשים התחילו את פעולות השיבוש כבר בשעה 7:30 ולא מתכוונים להפסיק לפני השקיעה. התחזית לעשרת הימים הקרובים היא 34-35 בתל אביב, ועד 37 בירושלים, וזה בקיץ בסוף מחזור האל-ניניה. ב־3-4 השנים הבאות יפול עלינו אל-ניניו ואני לא רוצה לדמיין אפילו לאיזה חום נגיע בקיץ הבא. ישראל כבר חיה על 90% מים מהתפלה כי גם מי התהום נוהלו פה בשיטת "סמוך", מערכת החשמל שלנו מתוחה עד כדי הפסקות יזומות מדי פעם, אבל אנחנו עדיין מעודדים יהודים לעלות לפה, עדיין מעניקים מענקים ללידות שלישית ורביעית וחמישית, והפלסטינים מצדם עדיין לא ויתרו על זכות השיבה. לישראל נגמר כושר הנשיאה, כבר עברנו את נקודת הקיימות מזמן. אנחנו חייבים לייבא מזון כי אין מספיק שטחים פתוחים באקלים נוח, מים לחקלאות ואוצרות טבע. אנחנו יותר טובים מרוב העולם בשימוש במים מושבים וכל מיני פטנטים אבל עד מתי? לטעמי כבר עכשיו חם וצפוף מדי והמגמה רק תתחזק. עד סוף העשור המדבר ימשיך להתקדם צפונה לפחות קילומטר בשנה לפי מקורות מומחים, והטמפרטורות יכולות להגיע גם ל40 מעלות בגוש דן. החיים פה לא יהפכו ליותר נוחים או שפויים. היום יש ימים שבהם אני לא מעיז לצאת מהמזגן, אבל מעבר לחום מסוים גם מזגן לא מסוגל לקרר. זו כבר לא שאלה של מי יתאפק ולא יעבור מפה, זו שאלה של איך ישרוד בחיים מי שישאר.