בני מצווה, בני חושך או בני אור?

חבורת ילדים קטנים שעוד לא הגיעו כולם לגיל מצוות, אנסו שתי ילדות בנות גילם. מי לא כתב על זה כבר השבוע? רק אצלי התור הארוך של הטיוטות והזמן המתמלא בעבודה לא איפשר לי להגיע לזה. חלי: "לא מִתַמֶמֶת. בהן צדקי שלא", ועוד הרבה בלוגים ולא מעט ראיונות ברדיו, כולל אחד מעניין של יעל דן עם דנה ברנזון, עם סיפור מעניין משלה שבדיוק כתבה עליו גם ספר. הקשבתי גם לכמה פסיכולוגים ואני חייב לציין שאני מתחיל להשתכנע שאין מנוס מצנזורה. אינטרנט או טלוויזיה, ההתקפה הבלתי פוסקת של אירוטיזציה של החיים בסדרות אחה"צ ופרסומות איננה נורמלית יותר, אבל בעיקר לא זוכה לשום כוח נגדי ומסביר מצד ההורים.

איפשהוא זה מתחבר לי לפוסט ההוא מלפני שבועיים על שנאה ואלימות, ולטיפול המוזר בסיפור צ'יקו תמיר ובנו, שמעט אנשים רואים בו את האבסורד, ועוד סיפורים שנוחתים עלינו בתקשורת או ברחוב. החברה שלנו פשוט הולכת ומתעוורת, אנשים מתעוורים לא רק לשכנים ולחברים בעבודה, גם בוסים לא רואים את העובדים שלהם והורים מתעוורים לילדים שלהם. לא רואים את המצוקות, לא מתקנים ראיית עולם מעוותת שנבנית לה בלי מפריע. אני לא אומר שהטלוויזיה והפורנו שבאינטרנט הם בהכרח דברים רעים, אבל מוח צעיר פשוט לא יודע מה לקלוט ולהבין מהם, אם אין מבוגר שיתן לו רקע וכלים להבין מה הוא רואה ואיך נכון לפרש את כל הדברים שם נכון. אין לי מושג אם אפשר להפוך את אותה חבורת אנסים קטנים לאזרחים נורמטיביים, אבל אני מוכן לשים כסף שלא ההורים שלהם ולא המדינה יודעים איך או יאפשרו להם לקבל את שינוי הכיוון שהם צריכים.

ובחוץ, אנשים אמפתיים יושבים בצד ורואים את כל זה ופשוט לא מבינים איך זה יכול לקרות, ואיך התהום מתקרבת ומעמיקה ואנחנו משותקים מלעשות משהו מכדי למנוע את האסון הבא.

חברה שלי בנתה לעצמה מעין מודל לענין, היא מתארת את זה בצורת מעגלים דמיוניים שמקיפים את הנפש. בראשם מעגל כאב ומעגל השפעה. לפי ראיית עולמה, אנשים כמו טופז הם בעלי מעגל כאב קטן מאוד – לא יכולים לראות כאב של אחרים מחוץ לעצמם – ובעלי מעגל השפעה גדול מאוד כשהם במקום הנכון (נקרא לזה כריזמה במקום אחד, שתלטנות במקום אחר). במקרה של טופז, למשל, ההלם של איבוד מעגל השליטה היה כמובן מאוד חזק, אבל כיון שמעגל הכאב שלו כל כך אישי, הוא לא ראה בעיה עם אף דרך שבה נקט, אולי מתוך נסיון להחזיר לעצמו את השליטה, אולי משהו אחר לא מוסבר. הדיסונאנס בין גדלי שני המעגלים וההבנה שמעגל ההשפעה שלו אינו לנצח ואינו תלוי רק בו, גרם לו למשבר. לעומתו, אנשים כמוני מרגישים שמעגל הכאב גדול ורחב הרבה יותר ממעגל ההשפעה, והתוצאות גם הן לא נעימות, ואני מנסה בשנים האחרונות לא לרוץ לנסות להציל את כל העולם, כי אין סיכוי לאדם בודד לעשות יותר מדי שינוי ללא שיתוף פעולה.

והנה הקדמה למה שהתכוונתי לכתוב עליו בשבועות הקרובים, איך להגיע לאיזון ושיתוף הפעולה הדרוש כדי להגיע לעולם בר קיימא. אם כמה אנשים חוברים ביחד, מעגל ההשפעה שלהם הרי גדל, יש אחריות הדדית, אנשים מעיזים פחות לנצל לרעה משאבים משותפים (וכל זה מגובה בלא מעט מאמרים בפסיכולוגיה וקוגניציה ואפילו נוירולוגיה). ובקיצור, בחודשים האחרונים הבנתי יותר מתמיד שעתיד העולם תלוי ביכולתינו לחזור לחלק מהמרכיבים חברתיים של החברה השבטית שבה גדל המין האנושי עד למאות האחרונות. לא הלוחמנות אלא שיתוף הפעולה והערבות ההדדית, עד כדי היתרונות של גידול של הילדים בקבוצה וקשר יותר הדוק איתם. מעניין אם יש אי אילו שהם מחקרים שיספרו על אחוזי אופטימיות, אמפאתיות, אחריותיות, פשיעה וכולי, שמשווים בין מבוגרים שנולדו וגדלו בקומונות, קיבוצים, עיירות קטנות או שפשוט גדלו שנים בתנועת נוער עם ערכים סוציאליים כמו הנוער העובד, או השמו"ץ. מעניין גם לבדוק את המדדים האלו פשוט בקרב אנשים שלמדו בכיתות קטנות ואלו שלמדו בגדולות, וכולי. אני מאמין שכמה מקוראותי, שעסקו (וחלקן עוסקות) בפדגוגיה ו/או קרימינולוגיה יוכלו לתת יותר פרטים ולמקד אותי לראות אם אני צודק או לא.

אני מאמין שהניתוק החברתי (כולם עסוקים, כל אחד בביתו הפרטי ואין זמן לחברים) גורר את הניתוק הרגשי ורגש האחריות הציבורית, את האדישות לצרותיהם של אחרים והגברת החרדתיות לצרות האישיות. הפיצויים הרגשיים שלנו כבר עברו למדפים בקניון כמו בארצות הברית, ואני חושד שכל זה מסביר גם את העליה ההמתמדת והבלתי ניתנת לערעור באחוזי האנשים הדכאוניים שבחברה. לא פסיכיאטר אחד ולא שניים כבר יצאו ואמרו שהמוח האנושי פשוט לא "תוכנן" אבולוציונית להתמודד עם החיים האורבניים, הבדלניים שאנחנו בוחרים לעצמינו, והרבה מהצרות של האנשים הרגילים שמוצאים את עצמם מחפשים פרוזאק או מריחואנה כדי להתמודד עם החיים פשוט לא מופיעים בחברות עם לכידות שבטית או משפחתית יותר גבוהה. בלי הרגשת שייכות למשפחה, לחמולה, לעיר, למדינה, לעם… אנשים ימשיכו לנהוג באדישות לצרות של אחרים, של הטבע, ויטפחו מעגלי כאב הולכים וקטנים, עד שלא תהיה יותר חברה אנושית ראויה להצלה :( אנחנו צריכים להבין את זה ולא לוותר לעצמנו על מה שהמוח והגנטיקה שלנו דורשים – קרבה אנושית. לא רשתות פייסבוק אלא אנשים אמיתיים. אנשי הפרסום הצליחו למכור לנו סימולציות (וסימולאקרות…) של כל דחף נפשי, פיסי ורגשי, ואנחנו נכנעים לזה בלי להרגיש שמה שבאמת חסר, לא יקנה אף פעם הכסף.

28 Replies to “בני מצווה, בני חושך או בני אור?”

  1. מאוד תמוה מה שאתה טוען.

    ראשית, הטענה החוזרת מצד ארגוני נפגעות אונס היא שאונס הוא פשע של אלימות ולא קשור כהוא זה לארוטיקה או מין.

    שנית, אונס רצח ואלימות היו (ואולי במידה מוגברת) לפני שהיתה טלוויזיה וכל המידע שהיה לבני נוער הועבר על ידי זקני השבט (הצנזורה האולטימטיבית). אפילו בסרט "אלכס חולה אהבה" בני ה- 13 שטופי מין למרות שלא היתה טלוויזיה או סרטי מחשב והפרסומות הראו נשים בביגוד מלא.

    נוח לתלות את האשמה באינטרנט ובטלוויזיה, אבל אז אתה לא שונה מאלה שטוענים שלימודי סקס בבי"ס רק מכניסים לילדים רעיונות לראש ושמצעד הגאווה הוא קריאה לאנשים "להפוך" להומואים.

    1. קרא שוב… אני לא תולה את האשמה בטלוויזיה או חוסר הצנזורה בהכרח, אלא בחוסר ההסברה המתקנת מצד ההורים. ולגבי חינוך מיני בבי"ס – להפך, זה ימתן את הבעיה, אבל משרד החינוך לא משקיע בזה מספיק בכלל.

      הילדים יחשפו לפורנו ופרסומות אירטיות, לא משנה מה תעשה. זה יצור להם רגשות מבולבלים, זה יעלה להם שאלות שאין להם עוד מילים איך לשאול את ההורים עליהן (ואני מדבר על ילדים שמגיל 5-6-7 רואים טלנובלות בלי להבין, אפילו אם השפה היא עברית, ההתנהגויות המוקצנות והמצבים הלא-אמיתיים לא מסווגים ככאלה, הם שותים הכל פנימה ובונים עולם פירושים שהורה לא יכול לדמיין, ומסקנות של יחסי כוחות ומערכות יחסים שקשה לתקן בגיל יותר מאוחר)

      ולכן, עם כל הכבוד לחופש ההבעה של יוצרי הטלה-נבלות, יש אחריות על ההורים למתן ולסנן תכנים לא מתאימים לילדים שלהם ולא לאפשר להם לצפות בויוה-פלטינה מרגע שהם חוזרים מבי"ס ב-2 ועד שההורה חוזר הביתה ב-5, כי מדובר בחוויות חזקות, מרגשות, ויזואליות, לא ריאליסטיות, מבלבלות, ואין אף אחד שיצליח לנער ילד בן 6-7 ולהסביר לו שאין קשר בין מה שהוא צפה וחווה במשך שעתיים לבין העולם האמיתי ואנשים אמיתיים. בגילאים האלו 95% מהילדים לא יבינו את ההפרדה הזו, וימשיכו להגדיר את חייהם לפי רעים וטובים, בגידות ודרמה, ואני לא צריך לספר לך מה עוד.

      אז נכון, הרוב המוחלט של אונסים לאורך רוב חיי המין האנושי היו מעשי אלימות, התדרדרות של פרטים בחברה למקומות שבו אינם יכולים מסיבות נפשיות או בגלל סמים לדכא את יצרי האלימות שלהם. אבל כאן מדובר לא בילדים לא שפויים או על סמים או שום דבר כזה, אלא בילדים מבולבלים שפשוט הופגזו במסרים מבלבלים, ושום יד מכוונת לא עצרה להסביר להם טוב ורע. הם גם הודו כמעט מיד כששאלו אותם כי הם לא הבינו מה הם עשו רע בדיוק. הצץ בכתבות.

      ולכן אני אומר שאוזלת היד היא קודם כל של ההורים, אבל כיון שההזנחה הזו קורה בכל מקום בארץ ובכל קבוצה דמוגראפית כמעט, ואתה לא יכול לכפות על מאות אלפי הורים להיות יותר קשובים לילדים ולעשות מה שנכון, צריך לשקול בכ"ז גם לפלטר את "המקור" כי לא מספיק משגיחים על "היעד".

      ובינינו, אתה לא חושב שזה מוגזם שכל הפרסומות למוצרים הכי תמימים צריכות להיות עטופות ומתוגברות באירוטיקה? ילדים מתחת גיל 12 צריכים ילדות בגופיות צמודות עם חזה מקפצץ על המחברות, היומנים, תוכניות הטלוויזיה, וכמובן עיתוני מעריב לנוער וכולי? אני חושב שיש אנשי שיווק טיפה יותר מדי נמרצים…

  2. מסכים ב- 100% עם כל מה שאמרת עכשיו, עד לשתי הפסקאות האחרונות שאיכשהו סותרות את שאר התגובה שלך. עם הפוסט עצמו אני לא מסכים בכלל. אולי זה המשפטים:

    "אני חייב לציין שאני מתחיל להשתכנע שאין מנוס מצנזורה."

    שעליו אני לא ארחיב רק אומר שהוא לקוח מהמצע של ש"ס ("למען ילדינו" כמובן).

    ו-
    "אינטרנט או טלוויזיה, ההתקפה הבלתי פוסקת של אירוטיזציה של החיים בסדרות אחה"צ ופרסומות איננה נורמלית יותר"

    שהקפיצו לי את הפיוזים.

    קצת מוגזם, לא? בעידן של טלביזיה רב-ערוצית, DVD, חסימת תכנים ו- VoD מי מכריח אותך לראות טלנובלות ופרסומות? ההורים שנותנים לילדים שלהם לראות את זה בלי לתת להם את הפרספקטיבה הנכונה הם אותם הורים שלפני 500 שנה גרמו לילדים להבין שהאשה היא חפץ ששייך לבעל (או לבעל האחוזה). אבל כמובן שיותר נוח להאשים את הטכנולוגיה/המדיום/הממשלה במקום להאשים את עצמך כהורה.

    ההורים בדורנו מאבדים שליטה? בולשיט. אני לא זוכר שלהורים שלי היתה הרבה שליטה עלי, ועוד פחות בדורות קודמים שבהם הילדים כבר הלכו לעבוד (עם מבוגרים, בלי ההורים) בגיל 12.

    – אבירם

    1. אבריימל'ה, אתה כל כך נאיבי. נראה איך תדבר כשהבת שלך תהיה בת 7-8 ותתחיל לדבר במשפטים שמצוטטים מהטלוויזיה שהיא תראה אצל חברות אחר הצהריים.

      אף אחד לא מכריח אותי, ואני מספיק מבוגר כדי לדעת להבדיל בית אמיתי ושקרי, בין פרובוקציה לאמת (לרוב), ובין פיתוי מסחרי מטמטם לבין סרט תעודה. ילדים בני 8 לא מבדילים, בשבילם הכל חדש ומסקרן ושונה וקשה להבדיל בגיל הזה בין הצגה לאמת, או שככה לא באמת מתנהגים מבוגרים. ההורים שלהם שוכחים את זה ולא מנחים אותם או מכוונים אותם.

      עדיף לך לחסום את כל הערוצים הבעייתיים בקוד, או לסמוך על זה שמאות אלפי הורים יתחילו לעשות מה שצריך "פתאום" באמצע הצהריים?

      אתה לא יכול להגיד כאן שהילד הוא בעיה רק של ההורים שלו כאשר חוסר ההכוונה והשעמום שלו מתחיל לפגוע בסביבתו. או שהמדינה תתן לו את החינוך וההכוונה שההורים לא יודעים לתת לו, או שיצמצמו את רמת הגירויים הלא מתאימים שהוא נחשף אליהם, כי ההורים שלו לא עושים את זה. בשביל זה צריך יותר פרויקטים של חוגים קהילתיים זולים, תיעול אנרגיות ליצירתיות והדדיות, וזה אומר מועדוני נוער קהילתיים ותנועות נוער כאלטרנטיבה להתקעות בטלוויזיה או שוטטות ברחובות.

  3. "מתחיל" לפגוע בסביבתו? כלומר, עד לפני 40 שנה ילדים בני 11 מעולם לא נהגו באלימות, לא היו שטופי מין, ובכלל לא פגעו בסביבתם.

    בחייאת.

    בכלל, הפשע רק עולה בשנים האחרונות, נכון? איזה כיף היה במאה ה- 19 שכל אישה יכלה להסתובב איפה שרצתה והיום יציאה לרחוב הראשי מובילה לאונס בטוח.

    מה לגבי בני נוער ש"תקועים" מול המחשב? אני מכיר שניים שלושה אנשים שאת כל הילדות שלהם העבירו מול המחשב (זה שמלא מין ואלימות, ואל תגיד לי שב- BBSים לא היו סרטי סקס חולים וטקסטים על BDSM). כולם יצאו בסדר חוץ מאחד :p

  4. אני מסכים עם עירא שיש הגזמה פרועה במסרים הארוטיים/פורנוגרפיים שילדים חשופים אליהם. זה היה קיים גם בעבר, אבל לא באינטנסיביות כזאת. גם תוכניות ילדים ומופעים לילדים כוללים היום פורנוגרפיה רכה, וגם כשלא, אז משולבות בהם פרסומות עם פורנוגרפיה רכה. פרסומות לחיתולי-נייר מציגות היום תינוקות כמו נערים מתבגרים שטופי הורמונים. זה לא דבר נורמלי, אבל ילדים רואים את זה ומקבלים את הרושם שכך צריך להתנהג. כל ניסיונות הצנזורה של חומר כזה התנפצו על עקרון "חופש הביטוי". לחופש הביטוי אין דבר וחצי דבר עם פורנוגרפיה. בארה"ב מפיצי הפורנוגרפיה חוסים בהגנה של התיקון הראשון לחוקה, אבל חופש הביטוי הוא בעיקר הזכות להביע ביקורת על המשטר ועל הסדרים חברתיים, גם ביקורת שלא נעים לשמוע. הזכות להפיץ חומר מפוקפק, שאמור לשמש להנאה גופנית של אנשים מבוגרים, בשעה שילדים צופים בטלוויזיה, לא בדיוק מתאימה לרעיון הנעלה של חופש הביטוי.

  5. כל הסיבות שאתה מציין לא בהכרח מביאות לתוצאה.
    ילדים עם הורים עובדים, שלומדים בכיתות גדולות ומבזבזים את רוב הזמן שלהם מול המחשב
    עדין יכולים לצאת נורמליים. אני די נורמלית.

    ובכלל, לדעתי מעשי אונס אמורים לפחות עכשיו עם הזמן, כי יש יותר הסברה בנושא. אתה לא יכול לדעת כמה מקרי אונס היו לפני 100 שנים – זה לא היה חדשות כי זה היה בסדר (משהו מהסוג: אם היא לא למדה לרוץ מהר מהאחים שלה, אז מגיע לה)

    1. ואני חושב שלא הייתה חשיפה מתמדת לכמות העצומה של גירויים זמניים, מיניים או אלימים, בקצב של התחלפות ערוצי הטלוויזיה או דפי אינטרנט.

      לפני אלף שנה אנשים הכירו רק את המשפחה ובני הכפר שלהם. אדם ממוצע היה פוגש בכל אורך חייו אולי אלפיים איש או אולי 5000 אם היה עוסק במסחר בשוק, רק אנשים מעטים היו פוגשים יותר. אם לא יצא לך לפגוש אנשים, לא היית יודע על הרבה דברים -מחלות, נכויות, מבני גוף, שיער, סגנונות התנהגות ועוד המון דברים. במיוחד אם היית עכבר כפר כמו הרוב ולא מישהו מהעיר. כמה נשים היה יוצא לגבר לפגוש? המבחר המצומצם וההיכרות העמוקה יותר עם רוב מי שאתה פוגש, הביאו למצב שקל יחסית להשאר עם הבחירה שלך לאורך זמן, ולעמוד בציפיות של הסביבה.

      סקיפ לאורבניות של 100 שנה אחורה, כל אדם ממוצע כבר יפגוש בחייו מגוון הרבה יותר גדול, למרות שהמוח שלו לא עבר שום אבולוציה מיוחדת. בינתיים יש לנו גם אחוזים גדולים של חילוניים, בורגנים, שמתרגלים לקצבים וכמויות ושפע אנושי של עיר, אבל גם לקצב חילופי סביבות עבודה ומגורים וחברים שבא עם זה. החילונות מאפשרת את כל האפשרויות של חיים הרבה יותר מסעירים בלי חרב דתית מאיימת מפני התנסויות בשפע, והאנשים משחררים את עצמם מלהתאפק בפני גירויים זמינים. ואז להפצצה התקשורתית של מגאזינים צבעוניים, טלוויזיה, אנשים עוברים לחיות בערים שונות ונוסעים ללמוד באוניברסיטאות שונות כנורמה ולא כמשהו מיוחד…

      והיום? עשרות ערוצים הפכו למאות, הפקות ממשלתיות מחושבות הוחלפו בעשרות ערוצי בידור זול מחו"ל, ילדים ומבוגרים רגילים שלחיצה על כפתורים נותנת להם התנסויות וסיפוקים מיידיים. אין יותר כמיהה, אין יותר סבלנות, אתה יכול לשחק במחשב מתי שבא לך, לקפוץ לאכול באחת מ10-50 מסעדות שונות באיזור, (או להזמין הביתה), לדבר עם חברים לדקה בלי לתכנן מראש, לנתק, להתחרט ולצלצל למישהו אחר, וכל זה בזמן שאתה הולך לאיפשהוא באמצע הרחוב וגם אולי סוקר (או סוקרת) את האנשים שמסביב. הפצצה סנסורית הרבה יותר מגוונת אבל הבנות וקשרים יותר שטחיים, סיפוקים מיידיים, סף תסכול נמוך, גירויים גירויים גירויים, ושום דבר כמעט שימתן אותם.

      ועדיין אותו המוח שלא עבר אבולוציה כמעט בכלל באלפי השנים האחרונות.

      ואז פלא שהקמפיינים הכי "אינטיליגנטיים" שהנוער נוהר אחריהם נראים ככה, והפחות אינטיליגנטיים נראים ככה? ופלא שאלו מסרים מבלבלים?

      סוניה, אני חושב שהבעיה שלנו היא שאנחנו אנשי שכל. אני שמח להגיד שכל הקוראים שלי שמגיבים פה הם מראש אנשים אינטיליגנטיים שלמדו מוקדם להבדיל בין טוב ורע, עיקר וטפל, אמיתי ומזויף, ברמות שונות. הבעיה שחלקנו שוכחים שזה לא כלל האוכלוסיה, ולא גילאים צעירים. אני (שאני מעריך שמבוגר ממך בכ-10 שנים?) גדלתי רוב חיי עם ערוץ אחד די לא פרובוקטיבי בטלוויזיה, ועד גיל 18 נתקלתי אולי בין חברי בשתי קלטות בטאמקס נטושות של פורנו, ואוסף הפלייבוי הישן של אבא שלי, שלא התקרב מעולם למה שבשתי לחיצות אצבע ובלי לשלם גרוש אפשר למצוא ברשת היום, בלי שום עדויות פיסיות מפלילות מתחת למיטה שההורים יכולים לתפוס. אולי אני אפילו תמים במיוחד כי הייתי ילד ירושלמי טוב שלא יצא לו להסתובב בחוף תל אביב בילדותו או בנערותו ובחרותו, ולא הייתי מופצץ (לטוב או לרע) במאות ואלפי נשים מכל הגילאים בביקינים וחוטינים כל קיץ, או אפילו חצאיות מיני מחוץ לסרטים אמריקניים – בעולם שלי זה פשוט לא היה משהו שנשים אמיתיות יסתובבו איתם ברחוב. אח"כ הייתי צריך ללמוד המון בבת אחת על "התקנים החדשים" כשעברתי לאיזור המרכז…

      מעבר לזה, אני לא זוכר כמעט בנות שהתפתחו מינית/גופנית בשכבה שלי עד התיכון, ואיפשהוא בעשרים השנה האחרונות הילדות מגיעות לפעמים לגוף של ג'ניפר לופז עוד לפני בת המצווה או לפחות מתלבשות כמו בר רפאלי ליציאה בערב לארומה בהרצליה פיתוח. במקביל ההורים או לא נמצאים מספיק בחייהן או שמנסים לשמור את הילדים תמימים ומתעלמים ממה שהילדים שלהם יודעים כבר לבד. נראה לך שזה לא מבלבל אותן ואת בני כיתתן?

      אז איפשהוא שולי הבלבול האלו מתרחבים ומתרחקים בשכבות סוציואקונומיות או אזורים בארץ שבהן הנוער לא יוצא בלילה לבתי קפה אלא מסתובב משועמם ברחובות. קשה לי להאמין לתאוריה של כמה אנשים, שאונסים קבוצתיים של בני 12 היו כאן מאז קום המדינה ולפניה ופשוט לא דיברו עליהם…

  6. טוב.. בבסיסו של דבר, אני די מסכים עם דרור ועירא, וקצת פחות עם אבירם.
    נכון – חופש הביטוי הוא דבר חשוב. הבעיה היא, אבירם, שקורים דברים מאוד לא נרמליים לנוער היום. אין מה להשוות אותנו למאה ה-19, או למאות לפניה, ואם אתה משווה אליהן, תתחיל אולי גם להשוות את ההתנהגות שלנו לקופים. אבל זה לא העניין. העולם במאה ה-20 ועכשיו, בתחילתה של המאה ה-21, אמור היה ל-ה-ת-פ-ת-ח. לא לחזור לימי האונס, הפיאודליזם, או לגיוס ילדים בני 14 למלחמות.
    נכון – באינדונזיה עושים בדיוק את זה. אתה רוצה להיות כמו אינדונזיה, או שיש לך שאיפות נעלות קצת יותר?

    הבעיה היא, שלקחנו את ה"התפתחות" הזו, כמה צעדים רחוק מדי.
    תחת מעטה של פרסומות, של ניסיון להחדיר לשוק מוצרים חדשים או להעצים מוצרים קיימים, החליטו כמה אנשי שיווק שציצים מוכרים. כן – גם כאשר מדובר בארטיק. וזה מוגזם. על הטלנובלות המטומטמות ועל תכניות ה"ריאליטי" כבר מזמן אין לי כוח לדבר. מספיק לומר, שילדים בגיל שבו הם אמורים לעצב את אישיותם, לא מסננים דבר באופן טבעי. ומאחר והם חופשיים לגמרי בבית – מה לעשות? אבא ואמא צריכים עוד כסף, גם בשבילם וגם בשביל ה"חינוך" של הילד/ה – אותו "חינוך" אמיתי מתפספס.
    אנחנו חושבים שמערכת החינוך יכולה לפתור הכל, אבל זה פשוט לא נכון. מערכת החינוך עומדת מן הצד, משתאה וחסרת אונים מול אלימות של תלמידים, שהתחילו להרגיש שזה בסדר, עוד בהיותם צעירים מאוד. אם פעם לא היית מופתע מאונס של חבר'ה צעירים בני 20, היום אתה כבר מקבל טונות של מקרי אלימות (גם רצח ואונס) ע"י ילדים בני 10. ומערכת החינוך אינה אשמה לבדה. אז עכשיו אותה מערכת תצא עם עוד תכנית "למיגור אלימות", כדי "להחזיר את הכוח למורים", והיא תתפוגג לפני שהיא תתחיל לפעול. למה? בגלל שבבית הילדים מקבלים מסרים – חלקם סמויים וחלקם מאוד גלויים – שאם זה כתוב בעיתון או נמצא על גבי מסך הטלוויזיה – זה חייב להיות משהו שהם מנסים.

    אבירם, כשאני גדלתי, ההורים שלי עודדו אותי לשחק עם ילדים אחרים בחוץ.
    היום? כולם מפחדים כל כך להוציא את הילדים שלהם החוצה לבדם. הפכו להיות מגנים יותר מדי, אבל במקומות הלא-נכונים. אני מסתובב בשכונה של הוריי, מקום שעד לפני 15 שנה עוד היה מלא בילדים מתרוצצים, ואני לא רואה ילד אחד משחק. וזה לא שאין שם ילדים בכלל. בשכונה החדשה שאליה עברתי, בראשון, אני רואה לא מעט ילדים (זו שכונה בעיקר לזוגות צעירים, מוקפת בבתי ספר, גנים, ושלל ריאות ירוקות), ורובם דווקא מדברים באלימות מילולית ואף פיסית, כדי להעביר מסרים לחברים שלהם.
    אני בחיים לא הייתי מסוגל להוציא מילים כמו "פוסטמה" או "שרמוטה" בהקשר לאמא שלי. הילדים של היום לא חושבים פעמיים.
    אז מה? לשבת מול המחשב או הטלוויזיה יותר טוב? ככה נסגור אותם מפני העולם? לא ממש. ככה אתה יוצר ילדים עוד יותר מפונקים, שחושבים שהכל מגיע להם, וכשהם לא מקבלים את מה ש"מגיע להם", הם כבר לא רוקעים ברגליהם כמו פעם. הם יוצאים להשיג את בכל דרך אפשרית ו"מחוכמת". הם כבר לא "פראיירים". הם איבדו את הילדות שלהם בשביל לראות איך נראה איבר המין הנשי מבפנים. ואם זה ללא הסכמה – שיהיה.

    אז אני חייב לומר שהפעם עירא צודק. אני לא איש ש"ס, אבל כן – "למען עתיד ילדינו", זו לא סתם אימרה שחוקה. לכל מי שרוצה שהילדים שלו ייצאו מוכנים יותר לעולם, כדאי להם לעשות את זה בקצב נורמלי, ובעיקר לעזור לילדים לסנן את התוכן שהם צורכים.

    להרביץ ערכים – אמנם נשמע כמו איזו הצטדקות – אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים היום. זה אולי לא לחזור לימי הקמת המדינה, או לאיזו תקופה בולשביקית, אבל לתת כבוד לאחר, לשונה – יכולה להיות התחלה טובה. אתה יודע מה? עזוב לאחר – כבוד להורים. דבר ששכחנו את קיומו.

    הדוגמא הטובה ביותר שקיבלתי, לאיש ערכים כזה, היתה דווקא ברופין בסימסטר שעבר, כשהיה לי מרצה נפלא לסוציולוגיה, שהערכים שספגתי ממנו (כן, גם בגילי המתקדם), יכלו להוות קרקע פוריה לנוער של היום, חבל שאין הרבה כמותו במערכת החינוך. אבל זה המצב. אולי באמת הגיע עידן ה-Home Schooling? (אוקיי.. אולי עכשיו אני הלכתי רחוק מדי.. )

  7. הומסקולינג עובד איפה שההורים יכולים להקדיש זמן לילדים שלהם, וכל מה שאני אומר פה זה שלא מקדישים להם מספיק זמן גם עכשיו כשהם פחות בבית…

    אבל אפשר לצאת לשחק באמת בחוץ במקום במחשב. לפחות יש סכנה אחת פחות בעולם, הפדופיל הכי מפורסם מת מ"התקף לב"…

    למה יש לי הרגשה שיותר מדי ניתוחים, שינה באוהל חמצן, מני תרופות ללא פרופורציות ואולי דברים אחרים, זה לא הכי בריא? (אם לא הייתי אתאיסט, הייתי אומר "עונש מאלוהים" :-) )

  8. הויקיפדים מהירים, העמודים עליו בכל השפות כבר מעודכנים, אפילו כורדית, לטינית ואידו…

    לא, שלושה עמודי ויקיפדיה עליו אינם מעודכנים עדיין נכון לרגע זה! הדף ביידיש, הדף באזרית והדף בטוק פיסין. בוולפוק אפילו אין לו עמוד עדיין… שפות מתות עושות את זה לאט…
    http://yi.wikipedia.org/wiki/מייקל_זשעקסאן

  9. משום מה כולם פה בעד צנזורה, אפילו אם זה אומר לתת לש"ס להיות עם היד על הפילטר. מעניין אותי לדעת – למה אתם לא משלמים 2 שקל לחודש לספק האינטרנט ונרשמים בעצמכם לפילטור תכנים? אני חושב שאני יודע למה – הבן שלכם מותק. זה הבן של השכן שיגדל להיות סוטה ואותו צריך לחנך בכוח.

    ומכל התגובות אני עוד מחכה לראשון שיראה ממש איך עליה בחשיפה לפורנוגרפיה/אלימות בטלוויזיה גוררת עליה במקרי אונס/אלימות. כל מה שאני שומע זה "אוי אוי אוי הילדים של היום. ממש פויה. כשאני הייתי ילד…"

    האם בצפון קוריאה יש פחות מקרי אונס/אלימות? בסין? באירן? שם אין פרסומות אירוטיות והילדים לא נחשפים ל"פורנוגרפיה רכה" (עאלק).

    האם יש מחקרים לגבי ילדים שנחשפו לעומת כאלה שלא? באנקדוטות שאני מכיר זה תלוי כמעט אך ורק ברקע הסוציואקונומי ובחינוך מהבית. באופן אישי אני לא זוכר בתקופתי שהילדים היו יותר מחונכים או פחות אלימים. בקיצור – זה פשוט לא קשור. נקודה.

    שיהיה ברור שביום שיעבור חוק הצנזורה אני אהיה זה שימכור תוכנות עקיפת-צנזורה לילדים שלכם. בעצם למה למכור? אני אתן להם בחינם. ואעודד אותם לתת עותק לחברים. הסיבה היחידה (היחידה!) לעקוף את חופש הביטוי זה במקרים שיש פגיעה ממשית. נוסטלגיה של ההורים לימים יפים יותר ופסיכולוגים מקשקשים לא נכללים בקטגוריה הזאת.

    1. אבירם, זו דמגוגיה זולה. אני לא אמרתי שאני בעד פילטור אוטומטי, ולא בידי ש"ס, אבל בהחלט להציע את זה יותר באגרסיביות להורים לקטינים, להזריק להם את זה למוח בערבי הורים בבית הספר, לשפר את ההסברה המינית ושירותי הייעוץ בביה"ס, להעביר את כל המורים ריענונים שנתיים לגבי חיפוש סימנים בהתנהגות של בני נוער לבעיות מחוץ למסגרת הכיתה, לתגבר את צוותי ההוראה, להקטין כיתות, ובקיצור, להחזיר גם את המילה "חינוך" לתוך מערכת הלימוד שהתמוטטה, וביבי עכשיו בועט בגופתה. להמשיך לקרוא לה "מערכת חינוך" זה שקר, ולהמשיך לקרוא לה "מתפקדת" זה עיוורון.

      הבן שלי לא מותק, גם לא של גיא, אני לא יודע אם לדרור יש ילדים, מה שבטוח, אתה אבא לתינוקת שעוד מעט תלך לבית-ספר קליפורני, שלכולם שם יש הורים אמידים למדי, אבל רובם עובדים שעות ארוכות, אולי מנותקים רגשית מהילדים שלהם יותר ממה שאתה רגיל לראות בארץ, ויש להניח גם שרואים את הילדים רק בחצי מהבקרים והערבים כי הם גרושים. אולי המצב יהיה יחסית בסדר, כי אתה תשלח אותה לבי"ס פרטי, גם כי אתה יכול להרשות לעצמך כמנכ"ל מצליח, וגם כי לקליפורניה עוד מעט לא תהיה מערכת לימוד ציבורית. הכל כל כך יפה ופסטוראלי בבועה של סיליקון וואלי, אני יודע כי גרתי שם שנה וחצי להזכירך.

      אבל יש ערים אחרות בצפון קליפורניה, תסתכל פעם על אחוזי הפשע במזרח המפרץ, אתה יודע גם שכמה קילומטרים ממך east Palo Alto היתה פעם בירת הרציחות של ארה"ב? המצב בדרום קליפורניה השתפר, אני חייב לציין, אבל הם היו במצב שממנו אפשר רק לנסות לעלות. אני מקווה שהמגמה תמשך עכשיו גם אחרי פשיטת רגל וקיצוצי תקציבים, כי עד היום היה מתאם ברור שם. מעניין אם אפשר למצוא כאלו גרפים לגבי ישראל, משכורות שוטרים ותקציבי בטחון פנים לעומת פשיעה, לצערי אין לי זמן לאסוף עכשיו נתוני השקעה בחינוך לעומת פשיעה… וולפרם אלפא עוד לא טרח לכלול את כל זה.

      הקשר בין חשיפה לאלימות והתנהגות אלימה? אני לא יודע אם אפשר להראות, אבל יש קשר לחוסר יחס והשגחה לדעתי. חוסר מסגרות. מה שאני מציע זה, כיון שלצערי ריאלי להניח שמסגרות לא יהיו בקרוב, לפחות שיהיו טיפה פחות גורמים משפיעים שליליים בעולמם חסר המסגרת עד שההורים והממשלה יתעשתו.

      אני גם לא מדבר על משהו מכפיה וכמובן לא איסוף פרטים ממשלתי מי רוצה פורנו ומי לא, אני מדבר על רגולציה של עולם הפרסום ועוד כמה נעילות על ערוצי כבלים, על התאמת תכנים טלוויזיוניים לאונה הקדמית ולא למוח הקדום, ועל יוזמות קהילתיות ובית ספריות לגרום לאנשים לפקוח עיניים. אני לא יודע את האיך והמה באופן ספציפי, אני לא פסיכולוג או חוקר בהייביוריזם או פדגוג, אבל אני בטוח שדברים יכולים להעשות אחרת. אל תתן לי כאן דוגמאות ודוגמות ממדינות טוטאליטריות שלא שמות קצוץ על האזרח, זכויותיו ורגשותיו, כי זה בדיוק הכיוון שהממשל שלנו הולך אליו במקום לברוח ממנו.

      תראה לעומת זאת את ארצות הברית, בחרו נשיא שצחקו עליו הרפובליקנים שהוא "בסך הכל מארגן קהילתי". מצד שני תראה לי עד היום נשיא אחר שקרא לסולידריות כזו ומעורבות קהילתית? אני יכול רק לקוות שילך לו.

  10. זה יותר מורכב מזה, יש גם את החלק המזעזע שיש היום בנות 9 עם מחזור ושדיים בגלל הורמונים במזון.

    כשיש לך שינויים גופניים שקורים לפני הזמן, חברה שמשדרת מציאות מעווטת ושקרית וניתוק ממי שאמור לשמש כמקור הידע שמוחלף על ידי גופים כלכלים אז יש לך בעיה.
    צנזורה היא לא הפיתרון, היא עוד פחות יעילה מאקמול, זה לסמוך על גוף כלכלי שיחנך את הילדים שלך, במקום לעצב את החברה מחדש ככה שיהיה לילדים יותר זמן עם מבוגר שהם יכולים לסמוך עליו ולדבר איתו, במקום לחפש תשובות באינטרנט.

    בנוסף לזה יש לי הרגשה שאנחנו שומעים על יותר מקרים, אבל זה לא אומר שהעליה באחוז המקרים (שאני מאמין שקיימת) זהה לעלילה באחוז הדיווח.

  11. רמזתי, אבל לא רציתי להכנס לכל העניין של הורמונים במזון ופלאסטיקים זולים שגורמים לכל הברדק ההורמונלי, אבל תודה יוחאי, תמצתת אותי בהרבה פחות מילים :-)

    עכשיו תגידו לי מהם הפתרונות הריאליים לעצור את הטירוף עד שאנשים יקחו את גידול הילדים שלהם יותר ברצינות?

  12. אני לא רוצה את ש"ס עם האצבע על הפילטר, אני רוצה קצת יותר שיקול דעת גם מצד המפרסמים, גם מצד החברות שמזמינות את הפרסומות, גם מצד הגופים המפקחים כבר היום על השידור (יש כאלה, והם לא שייכים לש"ס), גם מצד בית המשפט העליון שאולי נותן משקל קצת עודף לעקרון חופש הביטוי על פני עקרון שלום הציבור ורווחתו. אדם בוגר שרוצה לראות חומר פורנוגרפי חוקי – אי אפשר למנוע את זה ממנו, אני לא מציע משטרת מוסר. אבל צריך לדאוג שילדים לא יהיו חשופים לחומר הזה, ובכלל שמי שלא מעוניין לראות את זה לא יהיה חייב. אי אפשר לסגור הרמטית את כל הפרצות, אבל צריך להיות ברור שבעת שידור תוכנית לילדים לא פורצים עם פרסומת שבה רואים בחורה כמעט ערומה בתנוחה אירוטית (למשל).

    אגב, באירן ובסעודיה אין פורנוגרפיה במדיה הממוסדת, אבל יש חשיפה די אינטנסיבית לחומר הזה בערוצים אחרים, "מתחת לשולחן". חוץ מזה, צנזורה מוחלטת משיגה לפעמים מטרה הפוכה מזו שהתכוונו לה. אני מדבר על שיקול דעת בריא, לא על צנזורה נוסח טהראן או ריאד. אני מקווה שעוד יש בסביבה שלנו שיקול דעת בריא שאפשר להשתמש בו.

  13. אבירם, אני לא רוצה באמת את ש"ס עם האצבע על הפילטר.
    אין לי ילדים עדיין (וטפו טפו טפו – הלוואי שיהיו), אבל היום ישלך את האפשרות, כהורה, להחליט איך לגדל את הבת שלך.
    לי יש בבית היום ראוטר של סימנס, שמאפשר לי לבצע פילטרינג ע"ס URL-ים וע"ס מילות מפתח.
    אני יכול לשלוט בשעות שבהן הפילטר הזה יעבוד, ועל איזה מחשב בבית, לפי כתובת MAC של כ.רשת.
    אבל התגובה הזו היא לא פרסומת לראוטר הזה.

    מה שכן, ככל שהטכנולוגיה הזו תתקדם, כך יש לנו סיכוי גבוה יותר, לנסות לחנך את הילדים שלנו לערכים מסויימים, כפי שאנחנו רואים לנכון. אם זה אומר להתרפק על העבר – דיינו. אין לי בעיה עם זה. אני לא חושב שהעולם לפני 30 שנה היה בהכרח יותר טוב, אבל ברור לי דבר אחד – הכיוון שאנחנו הולכים אליו כרגע, יוביל אותנו לתקופה שחורה מאוד. ואני לא מדבר רק על הפרסומות. אבירם – מפרסמים עושים כסף על הגב שלך, של המשפחה שלך ושל כולנו, בלי להבין איזה נזק הם גורמים (ואני נותן להם פה את הספק, שהם מספיק טיפשים לא להבין – דבר שמלמד אולי יותר מכל, על התמימות שלי).

    אני כבר מעל 14 שנים ללא טלוויזיה – עובדה שאני מאוד גאה בה. ארוסתי, גם היא הפסיקה לצרוך את הזבל הזה, קצת אחרי שנפגשנו (וללא שום כפיה מצידי). היום אנחנו קוראים זה לצד זה, מדברים, מתקשרים – בלי צורך לבהות באיזה קופסא מטומטמת באמצע הבית.

    אין לי שום רצון להמשיך ללכת בכיוון של חינוך מפרסומות באמתלה של "חופש ביטוי".
    המושג הזה משמש אנשים, כדי לעשות מעשים מחפירים במדינות ה"נאורות".

    על הפיסקה הבאה אני מתנצל, אבל היא חייבת להיכתב:
    אבירם, עם כל הכבוד, ויש כבוד (ואתה גם יודע שאני באמת מכבד את דעתך) – ביום שבו תתחיל להפיץ תוכנה כזו, שעוקפת את הפילטורים האלה, אני אהיה הראשון שאתבע אותך, על ניצול ילדים.
    חנך את הילדה שלך איך שאתה רוצה. אולי בארה"ב קל יותר להבין איך מדברים בשפה עקיפה בלי להעליב, לדבר הרבה בלי לומר דבר. אצלינו, עם הישירות הישראלית הזו, שמחייבת כל אחד "להתנסות", אני אשתדל ככל שאוכל למנוע מהילדים שלי לצרוך את הזבל האנושי, שמשדרים היום באמצעי התקשורת השונים.

  14. אז תתבע את אבירם. והילדים שלך ימצאו דרך להשיג את התוכנך מבנשפל. תתבע את בנשפל, והילדים שלך יקבלו אותה מאחבצד. תתבע את אחבצד…

    התוצאה לא תהיה שהילדים לא יראו תוכן לא חוקי. הם רק ימצאו דרכים אחרות. וילמדו להסתיר אותן גם ממך.

    1. להרגע, חברים. הבעיה היא לא טכנולוגית, אני אנסה להסביר את זה שוב. הצעתי את "שירות הצנזורה" כמשהו מינימלי, למרות שאני מסכים שאינו יעיל ב5-10% מהמקרים (ילדים מספיק חכמים כדי לעקוף את המנגנון או למצוא אתרים בעייתיים שהמערכת עוד לא מכירה).

      הנסיון הטכנולוגי לחסום מידע פסול בעיני, ודי ברור שאינו ישים באחוזים מספקים. אני שואל אתכם אם ככה, איך פותרים את הבעיה של החשיפה המוגברת עד בלתי מוגבלת שיש לנוער היום לתכנים אירוטיים מבלבלים בגילאים שעוד לא מתאים שהוא יחשף אליהם? אבירם, עם כל הכבוד, כשההורים שלנו היו קטנים (ימי "אלכס חולה אהבה" אם תרצה), הסתובבו כמה תמונות עירום בין החברה, בגילנו אולי חוברת של פלייבוי או במקרה הגרוע האסלר, או קסטה מסמורטטת של צ'יצ'ולינה. היום הילדים נכנסים חופשי למאות אתרים עם סצינות קשות ורכות כאחד, שלא צריך להם סיסמא או תשלום, והפורנו הרבה יותר בוטה וקשה ממה שנחשפנו אליו בשנות השמונים, וכאן גם להורה קשה לדעת אח"כ מה היה כי אין חוברות לגלות מתחת למיטה ושאר סימנים.

      הפתרון של כמה מחברי הוא שהילדים גולשים בסלון, לרוב מול עיני ההורים, ולא לזמנים בלתי מוגבלים בחדר סגור. מעבר לזה צריך לחנך ילדים מגיל צעיר איך לפלטר ומה להבין מכל המסרים המיניים שנזרקים אליהם בתוכניות הנוער ותוכניות הערב, ואיך להפעיל ביקורת וחשיבה כשצופים בריאליטי. הבעיה היא שרוב ההורים כאמור, לא עושים את זה. אתה אבא מיוחד וקשוב, וזה יופי, אבל מה עם הילדים שביתך תפגוש בעולם שמחוץ לבית? מה הפתרון שאתה מציע לזה?

  15. היי עירא

    זו הייתה הערה קצת עוקצנית אבל לא התכוונתי לבלוג חלילה.

    התכוונתי לזה שיש ייצוג מאוד מועט של נשים ואופני חשיבה "נשיים" בשיח הככלכלי/תרבותי/פוליטי, ומשכך, לא ייפלא שזה מתבטא בתוצאות אח"כ. האדם הוא פשוט תבנית נוף מולדתו/תרבותו.

    אם המחשבה היא רק על המאזן, על ההישגים המהירים, אם יש פחות מחשבה על מבנים חברתיים טובים ובריאים ועל רווחה חברתית, לא ייפלא שהדור הצעיר בעצמו לא מקדש כ"כ את הרווחה, ההגינות והאחר. הוא לומד להתנהג כך ממה שהוא קולט מכל מקום- לא רק מהטלויזיה. זה מתחיל מזה שאתה יכול לירות באויב שלך כי הוא התקרב לגדר, ומסתיים בזה שאתה מרעיל את האויר שאנשים נושמים במפרץ חיפה כי אתה מליונר בשם עופר ואף אחד לא מפקח עלייך בשם השוחד שהוא מקבל.

    לנשים היה התפקיד המסורתי והיכולת לחנך את הדורות הבאים (אין הכוונה שרק נשים יודעות או שזה "תפקידן", אלא שכך היה נהוג באופן מסורתי) ובחברה היום הן מנוטרלות באופנים שונים.

    כעת משרוצים לקיים חברה שבטית גלובלית המתפקדת באופן חיובי, יש צורך בקיום שיח חדש שמורכב משני המינים ומכל הכישורים שאלו יכולים להביא עימם.

    ונשים צריכות היום לאזור את האומץ לעלות על הבמה הציבורית. בלי מליצות, זה פשוט חשוב לעתיד המין האנושי. וגברים צריכים לעודד אותן ולהיות עזר כנגדן.

    1. לא עוקצנית, אבל לדעתי נכונה, מעט מאוד נשים מגיבות פה וחבל לי. אני לא בטוח שאני יודע מה הסיבה.

      לגבי הרעיון שעל נשים "תפור" החינוך מסורתית – אני לא מסכים, אני חושב שהיו מורים גברים רבים שגם העבירו ערכים ולא רק ידע. יכול להיות ש"בחברה הפטריארכלית המסורתית" שאת מדברת עליה, האם באמת בילתה יותר זמן עם הילדים ואב המשפחה היה עסוק בלפרנס, אבל אני לא יודע אם באמת המודל הזה היה חתך מייצג של אחוז גדול מהאוכלוסיה לתקופות ארוכות. נשים היו חלק מכוח העבודה, יותר אולי בחקלאות ושירותים ולא מקצועות חופשיים, אבל בהחלט היו שם, וגם אב עייף וקשה יום מהווה דוגמא ודמות חיקוי, וזה גם סוג של חינוך. ילדים לומדים מכל מה שהם קולטים מסביב, גם דברים שלא יושבת עליהם כותרת מהבהבת "חומר לימוד".

      (אגב, מתישהוא השבוע אני מקווה לפרסם סוף סוף טיוטא על קהילות ושבטים, את מוזמנת להציץ מדי פעם)

      לגבי שאלת "חסימתן" של אותן הנשים מלחנך את הילדים – אין לי מושג למה את בדיוק מתכוונת. יש נשים שבוחרות להיות עקרות בית ויש כאלו שנכפה עליהן להיות כאלו, כמו שיש כאלו שבוחרות מרצון או מחוסר ברירה להיות שפחות לקריירה שלהן על חשבון המשפחה. הפמיניסטיות לרוב מתלוננות (ובצדק) על חוסר שיוויון תנאי עבודה ושכר, או על אפליה בזכויות סוציאליות לאמהות (ראי ערך הויכוח על ההכרה בהוצאות על מטפלות), כי נשים רבות רוצות לצאת לעבוד אבל זה לא משתלם להן. את מתארת מצב הפוך שבו נשים נאלצות לעבוד ולהיות רחוקות מהילדים כאילו מישהו בכוונה רוצה שהילדים לא יקבלו יחס מוצלח?

      בשורה התחתונה, אני מסכים איתך שצריך קול נשי אמיתי בשיח הפוליטי ובמבנה השלטוני (את תמיר-איציק-לבנת-לבני-גלאון אני לא סופר כל כך כקולות נשיים). ביניים, יש לך קול נשי להוסיף לדיון לעיל?

      לבסוף – תראי איזה יופי של מפלצת יצאה לך עם כתובת הדואל האמיתית, הכי חמודה מכולן אם תשאליני :-) אם את רוצה להחליף אותה בתמונה קבועה אחרת כאן ובכל בלוג שמשתמש בגראבטארים, את יכולה לקפוץ ל gravatar.com ולארגן תמונה אחרת שתשויך לכתובת המייל הזו… ברוכה המקננת :-)

  16. היי

    לגבי מי חינך את הילדים יותר בעבר נדמה לי שאלו היו הנשים אבל אני לא אתנגד לממצאים אחרים, בתקווה ששבה עטרה ליושנה;)
    אני בהחלט חושבת שחינוך מלא ואידיאלי מושג על ידי השתתפות מלאה של 2 הצדדים.

    אין הכוונה לנשים שלא יכולות לחנך את ילדיהן. הכוונה היא למרחב הציבורי, ובעיקר לשיקולים חברתים ולא לנשים כנשים, אם כי אני לא יודעת אם אני יכולה לנתק בין השניים. ההגדרות לא קריטיות לי.

    כוונתי לכך שאין שילוב של מחשבה חברתית בהחלטות הרות גורל, וכך זה נראה לבסוף. אין שילוב של מחשבה חברתית לא בהחלטות כלכליות ולא בהחלטה מה לשדר היום בערב (אגב דודו טופז).

    בנוסף גם זה שעקר/ת בית לא נחשב לעבודה.. זה דווקא אינטרס חברתי לעודד השקעה בילדים, אבל היום קורה בדיוק ההיפך: מורים מרוויחים שכר מינימום, עקרות בית לא נחשבת מקצוע. גם מערכת החינוך מתמקדת בפרטים קטנים ולא בראייה מרחבית.

    אז אם הילדים בסדר עדיפויות כזה נמוך, לא פלא שהם משליכים את זה על אחרים.
    כלומר- אי אפשר להשקיע בהם כ"כ מעט, להשאיר אותם אחרונים בסדר העדיפויות, ולצפות שהם יצאו כאילו השקיעו בהם המון.
    הם גדלים בעולם בלי יד מכוונת.

    מצד שני הילדים של היום מקבלים את העולם עם היתרונות האחרים שיש היום- וזה דווקא פתח היציאה שלהם-
    תקשורת מהירה (הכל זמין), חיבור אוניברסאלי (אפשרות להכרת תרבויות נוספות ולאינטראקציה).
    נדמה לי שההתפוררות המקומית הזו, ההתפוררות של השבט הקטן אם נקרא לזה כך, וההטמעות שלו במרחב, יוצרת חלל שאותו יימלא בסופו של דבר שבט גדול. כולם מרגישים צורך להשתייך. והמודל היחיד שיוצר את זה מחדש היום, הוא משהו אוניברסאלי עם ערכים אוניברסאליים. אי אפשר יהיה לחיות בשנת 2050 בלי להתחשב אחד בשני- היות והעולם לא יעמוד במעמסה הזו. בלי שת"פ לא ניתן יהיה לעצור את זיהום האויר.

    מחכה לטיוטא…:)

    1. יש "חינוך אידאלי"? הביאיהו ונדעמו!
      התוכניות בטלוויזיה הישראלית חולות במחלת שיטת הזכיונות, אני מאוד מאמין שהמצב היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם היו מעיפים לכל הרוחות את השיטה ובמקומה עושים שמיים פתוחים, במיוחד בעידן הDVB שמתחיל בחודש הבא.

      השאלה אם זה אינטרס או זה אינטרס נמחקת כשמה שמנחה את הפוליטיקאים הם החודשיים הקרובים במקום שני העשורים הבאים. ברור שרוב הזמן הם מעדיפים לתגבר את השיטור נגד פושעים במקום להשקיע בנוער לפני שיפנו לפשיעה. הממשלה שלנו כבר כמה עשורים לא היתה גוף שפועל בהגיון ולטווח ארוך :-(

      ולגבי בעיות גלובליות – זיהום אוויר היא לא הבעיה הכי גדולה שלנו, אבל הוא אחד הגורמים שבשליטה.

  17. נכון. הממשלה שלנו כבר כמה עשורים לא השקיע בטווח הארוך.
    למרות שלאחרונה יש סימני שפיות עם כל מיני חברי כנסת צעירים. טפו טפו, שלא יעברו.

    ראית את הסרט HOME?
    סרט טבע שצולם במשך 5 שנים על ידי צלם/במאי שמתמחה בצילומי אויר. מרהיב.
    http://www.youtube.com/homeproject
    הוא הוקרן בחינם ביוטיוב במשך חודש.

Leave a Reply to עירא Cancel reply