הזמן לפוליטיקה

כיכר החטופים, מוצ"ש 6-1-2024

"אין מילות נחמה על השנה הארורה הזו אך יש מילים שצריכות להיאמר, שחייבות להיאמר, על זו שמתחילה", כך כותבת ד"ר מאיה מארק בהקדמה לפוסט שהיא פרסמה בהתחלת 2024. לי אין פייסבוק ולא הצלחתי למצוא את המקור בעזרת מנועי החיפוש הרגילים, ומבחינתי זה טקסט שראוי שישמר ויוכל להמצא במנועי חיפוש. אז בלי רשות המחברת (סליחה! צרי איתי קשר אם זו בעיה!), אני מביא פה את הטקסט כפי שהוא מקודם בקבוצות דיון ברשת (שגם אותן אי אפשר הרי למצוא בחיפוש…)

זו היתה השנה שבה "הפוליטיקה" יצאה מהחדשות ומדפי העיתונים ונכנסה אל הבית הפרטי של כל אחד ואחת מבני האדם שחיים בארץ הזו.

שנה שבה מיליוני ישראלים הבינו את המחיר הכבד שהם וילדיהם עלולים לשלם על כך שהם הרשו לעצמם לחשוב שהפוליטיקה משעממת אותם, מגעילה אותם, לא קשורה אליהם. על כך שחשבו שהם יכולים להתרחק ממנה, לא לנקוט עמדה, להשאיר לאחרים את המגרש, לא להיות מעורבים, להצביע למפלגות שלא אומרות כלום ושום דבר ולא להצמיח הנהגה עם אומץ, עמדות וחזון לגבי המקום הזה.

אז במשך השנים היו קצת קיטורים על המיסים והרבה על החרדים, והיתה גם התעלמות ממה שקורה בהתנחלויות כי זה אי שם מאחורי הרי החושך ומה זה בכלל קשור לחיים שלי.

ובעיקר היתה אשליה שישראל הדמוקרטית והליברלית תמשיך לחיות את חיי הבועה שלה באין מפריע, שהפנסיות בטוחות בבנק, שכבר רואים את הסוף של המשכנתא, שבפסח ניסע לפאריז. והסכסוך עם הפלסטינים? באמת זו בעיה, אבל מה אתם רוצים שנעשה, הרי פרטנר אין, ושקט יש סך הכל וגם סדרה חדשה בנטפליקס, נתחיל לראות הערב?

הפיצוץ הראשון אירע בינואר. קולות ומראות מהתקופות הכי אפלות בהיסטוריה, שאסור לאיש לשכוח, ובעיקר לא ליהודים – התדפקו על הדלת.

ופתאום כבר שום דבר לא היה בטוח. לא הבית, לא החופש, לא הזכויות הכי בסיסיות, לא החסכונות, לא הפנסיות, לא העתיד. שבוע אחרי שבוע מליוני ישראלים שהתעוררו מנמנומם האסוני שטפו את הרחובות, ויצאו סוף סוף אל זירת הקרב שבמשך עשרות שנים הופקרה למסוכנים, לאפלים ולגרועים שבכוחות שהצמיח העם היהודי.

הבהלה היתה אמיתית. המציאות – בלתי נתפסת. אין לי ארץ אחרת אבל אם היא תהיה דיקטטורה אני לא אהיה כאן. קנדה, אוסטרליה, ארה"ב, אירופה – כל האפשרויות נבדקות, כל האופציות על השולחן. נלחם על המדינה וננפיק דרכון זר. ניאבק בחרוף נפש על המקום שאנחנו אוהבים אבל נדאג לילדים.

זו לא אמירה שיפוטית, זה תיאור מציאות. אמת לאמיתה. מחשבות שחולפות – וצריכות לחלוף – בראשו של כל אדם חופשי שמדינתו צוללת במהירות למחוזות הפאשיזם והחושך. הולכת והופכת למקום שבו הוא וילדיו אינם בטוחים בו עוד.

ואז הגיע אוקטובר. אותה פוליטיקה שהכתה בנו במערכה הראשונה פלשה לחיינו בצורה הקיצונית, האכזרית והאיומה ביותר שניתן לדמיין במערכה השניה. שלחה את ידיה הארוכות אל הבית הפרטי, אל התא המשפחתי של כל אחד ואחת. לקחה את השמחה, את שנת הלילה, את הבטחון, את האהובים עלינו ביותר. עבור רבים כל כך – לקחה לתמיד.

ומבעד למסך הדמעות, הכאב וההלם החלה לחלחל התובנה שהתוכניות מפרק א' צריכות להיגנז. ששום דבר לא מחכה לנו בשום מקום. שאפילו הטירלול הפרוגרסיבי נעצר ביהודים. ישראלים שבילו שנים מאושרות בקמפוסים בארה"ב ישבו מוכי תדהמה מול סרטונים של סטודנטים שצועדים על מדשאות האוניברסיטה וקוראים להשמדת עם.

הפגנות ענק החלו לשטוף מקומות שרק בקיץ שעבר בקרנו בהם עם הילדים. רשת הבטחון שאנשים חשבו שיש להם נשמטה. שום דבר לא מחכה לנו בסיליקון ואליי. גם לונדון עם שלוש מאות אלף מפגינים נגד ישראל כבר לא מחכה.

ולכן 2023 חייבת להיות השנה שבה אנשים שבחרו לחיות את חייהם במדינה הזו יבינו בצורה העמוקה, הכואבת והמוחשית ביותר שהכל פוליטי. שאין להם יותר את הזכות לעקם את האף ולהגיד שזה מגעיל אותם. שזה משעמם אותם. שהם לא רוצים לשמוע. להפנים שכל מה שהם התעלמו ממנו במשך שנים נכנס להם השנה מתחת לדלת ולתוך הבית ומתחת לעור.

וכולם כולל כולם צריכים להבין שאין ברירה אלא לצאת ולהלחם על המקום הזה. להביס את המיעוט שהשתלט על המדינה. ולהכריע במחלוקות העמוקות לגבי דמותו וזהותו של המקום הזה שנדחות כבר שבעים שנה. כי הכל פוליטיקה. בכל מקום – אבל בעיקר במקום הזה.

מאות אלפי גיבורים וגיבורות שמסכנים את חייהם בזמן שמאות אלפים אחרים משתמטים זו הכרעה פוליטית.

גדודי צה"ל שבשביעי באוקטובר שמרו על הזיות דתיות מטורללות במקום לשמור על ילדים בעוטף זו הכרעה פוליטית.

תועפות כספי המיסים של אזרחי ישראל המשרתים והעובדים שזורמים עכשיו להנצחת חיים של בורות ובטלה על חשבון הציבור זו הכרעה פוליטית.

מערכת החינוך המחורבנת שהילדים שלנו הולכים אליה כל בוקר זו הכרעה פוליטית.

ארבעים ילדים בכיתה זו הכרעה פוליטית.

וגם התור שנקבע לרופא לעוד חצי שנה והכבישים בפריפריה שמחוררים כמו קירות הבתים בקיבוצים שנחרבו הם כולם תוצאה של הכרעה פוליטית.

הכל פוליטיקה. ובעיקר – הניסיון לספר לנו שעכשיו זה לא הזמן לפוליטיקה.

כל פעם שמישהו אומר לכם שזה לא הזמן לפוליטיקה הוא גונב מכם. גונב מכם כסף, גונב מכם זמן יקר, גונב מכם את האפשרות להתנגד, גונב מהילדים שלכם את העתיד.

וכל פעם שמישהו אומר לכם שזה לא הזמן לפוליטיקה הוא משקר לכם בפנים.

כשהממשלה ושופרותיה אומרים שזה לא הזמן לפוליטיקה הם לא רוצים אחדות. הם רוצים להשתיק את הציבור כדי שיהיה להם עוד זמן להתארגן למערכה שהולכת להיפתח בעוד רגע, המערכה היחידה שמעניינת את ממשלת החורבן: מלחמת השרדות של ממשלה שתעשה הכל כדי למנוע בחירות כי היא יודעת שהיא תפסיד בהן.

מי שרוצה אחדות לא מסית נגד מפקדי צה"ל. מי שרוצה אחדות לא חותר תחת בכירי מערכת הבטחון. מי שרוצה אחדות לא מתחזק מכונת רעל מסביב לשעון. מי שרוצה לנצח במלחמה מגדיר מה זה נצחון. מי שרוצה לסיים מלחמה מגדיר מהם יעדיה. ומי שרוצה לשקם את המדינה משקיע בזה כסף.

לעומת זאת, מי שמבין שהוא איבד את השלטון ואת הלגיטימציה – מפרק את כל מי שיכול לעמוד מולו ומשקיע את הכסף לא בשיקום המדינה אלא בשוחד לשותפיו הפוליטיים.

אנחנו פותחים את 2024 מותשים, עצובים, מרוקנים, אבלים.

הם בונים על זה. ובדיוק בגלל זה מלחמת ההתשה שמנהלת הממשלה הרעה הזו נגד אזרחיה רק תלך ותתארך והיא תימשך עד שמליוני אנשים ישטפו את הרחובות ואלפים יעברו לגור מחוץ למפתן דלתם של כל חבר וחברת כנסת בליכוד.

ההתנגדות הזו היתה צריכה להתחיל אתמול. לא רק שהיא לא פוגעת במאמץ המלחמתי היא מחזקת אותו. לא רק שהיא לא פוגעת בחיילים היא קודם כל למענם. ממשלה כושלת של מושחתים ומשתמטים לא יכולה לנהל מלחמה. לא יכולה לנהל כלכלה. לא יכולה להמשיך לסכן ולהחריב את הבית היחיד שיש לנו.

שנת התנגדות טובה לכולם. יחד ננצח.

— Maya Mark

האמונה בטכנולוגיה – המלכודת שהפילה את הגדולים ביותר

נראה שהפתגם הידוע כי "לאחור תמיד רואים 6/6" פועל יותר ויותר בולט עם השנים כשחברות, תוכניות ממשלתיות ושאר מיזמים שעובדים עליהם אנשים "שהיו צריכים לדעת יותר טוב". אני לא יודע אם מישהו בדק אבל מנקודת המבט שלי אני רואה שהמון פעמים אחת מנקודות הכשל (כמעט אף פעם זו לא רק אחת) הן הנחות מופלגות על יכולות ויציבות מערכות טכנולוגיות עד כדי היבריס.

מערכת בדיקת הדרכונים הישנה (ביומטריה של כלי דם בכף היד) לא עצרה אנשים מלברוח לחו"ל עם פתקון אישור שהנפיק להם חבר. המערכת החדשה נעקפה גם היא מספר לא ידוע של פעמים (מקרה אפי נווה היה היחידי שנחשף בגלל המעורבים). פתרונות טכנולוגיים לבעיות האקלים שלא נבדקים עד הסוף ומסתבר שמזיקים יותר ממועילים. בורסות וחברות קריפטו אחרות שנשדדות במליונים ועשרות מליונים בגלל טעויות בחוזה את'ריום או בעיות תוכנה אחרות. מכונת איסוף המידע האדירה והבלתי חוקית על NSA לא הצליחה לעלות על פיגועים או לעצור את סנודן מלברוח. בשלב כלשהו, כך צפיתי פעם פעם בפוסטים פה בבלוג, גם ישראל תסתמך יותר מדי על תעודות הזהות הביומטריות או הדרכונים ואנשים שירצו לעבור גבול או לגנוב זהות כבר ימצאו וקטור התקפה אחר על המערכת, מתישהו כששומרי הסף שסומכים עליה יעצמו עיניים כי הם סומכים עליה מדי. עם כל הכבוד לטכנולוגיות, לפעמים נדרשים לעבודת רגליים או סתם שומר שמשווה את התמונה לפנים בעיניים ומפעיל את השכל. מכוניות עצמוניות עדיין זקוקות לנהג מאחורי ההגה. ואני לא רוצה לדעת כמה זמן מרגע שרובוטים יתחילו להחליף מטפלים סיעודיים יתחילו לעלות מקרי המוות מתקלות טכניות גם שם.

ואז הגיע ה7 באוקטובר, שעוד לא ברור איך נקרא לו בעתיד. חמאס התכונן למתקפה שנים, שידר אפילו את האימונים שלו בטלוויזיה ברוב חוצפה, איומים של שדרני טלוויזיה ומרואייניהם ש"בשבוע הבא היהודים האלו עוד יראו איזה מכה תבוא עליהם", הזהרות של הביון המצרי, יריות רקטות מתוזמנות אל הים, וזה רק בשבוע שלפני. ישראל המשיכה להעריך שחמאס לא מספיק חזק או מתוחכם, שהגדר מספיק מתוחכמת, ושאר הנחות מוזרות. ימים ספורים לפני ההתקפה צה"ל פינה טנקים וסדירניקים מהאזור, שלח אותם הביתה לחג או לאיו"ש. נשארו מעט טנקיסטיות, מצבה מצומצמת ביותר של טייסת המסוקים הדרומית שרובה היתה בחופשה, וזהו. גם זה רק בשבוע שלפני. אבל זה לא התחיל באותו השבוע. צה"ל מדלדל כוחות מזה זמן. מזמרים את מוטו "הצבא הקטן והחכם" ולכן נשארו רק שתי טייסות מסוקים בכל צה"ל, ומקיף עזה פורז. לא טנקים, לא נגמש"ים, לא נשק נורמלי לכיתות הכוננות, לא אימונים לרבש"צים, הפקרות זו לא מילה. בגידה ממש. זה לא בגלל שסמכו יותר מדי על הטכנולוגיה בלבד אבל זה היה מרכיב לא קטן. סמכו על חמאס משום מה שיהפוך מארגון טרור לארגון מדיני, ביבי אולי חשב שאפשר להחזיק את העם הפלסטיני מאוזן על סף תקווה לעצמאות ולזרוק את המחיר לאחרי המבול. לא ברור מה הוא עשה, אבל זה עלה בשנים של סבל ושנים של איבוד תדמיתנו הבינלאומית. קראו לנו אפרטהייד וזה נתון לויכוח אם זו המילה המדוייקת אבל זה בזוי אפילו יותר מאפרטהייד בעיני רבים, ותראו באיזו קלות אנשים יצאו להפגין נגדינו. אלו שחשבו שמראות הזוועה מזוייפים ואנחנו קוזאק נגזל, ואלו שחשבו שם אמיתיים ושמגיע לנו.

לספור את כמות האשמים במצב זה קשה, מדובר באלפי אנשים וזה רק בצד שלנו, אני לא נכנס אפילו לכמה אנשים כולל החמאס וכמה כסף זר ועזרה מבצעית-טקטית-ביצועית-לוגיסטית הוא קיבל מאירן, רוסיה ואחרים. אבל באיזה אורך שלא תהיה הרשימה של האשמים אצלנו, בראשה הרי נמצא ביבי, הוא בנה את הקונספציות שלו, לא יודע עם מי התייעץ, לא יודע אם היה Red Team, לא ברור אפילו אם יש מודל איומים ברור ומתעדכן. מה שבטוח, רוח המפקד הזו גרמה לשאננות. התעלמו מהערכות, מאזהרות של גורמי ביון זרים, מבעיות ברמת הציוד הלקוי של התצפיתניות, ממחסור בכוח אדם וציוד בשטח, מחוסר בתוכניות מגירה לחדירת חמאס, אם ברמת האוגדה, החטיבה, הפיקוד או הצבא. כמובן על כל צה"ל ירדה שמיכה כבדה של נאוליברליזם, קיצוץ, הקטנה, חיתוך פינות ושיטת ה"סמוך" הישראלית. אמ"ן אולי קיבל בוסט כי אנחנו מדינת הסטארטאפ, באר שבע עיר הסייבר, פנינו למיחשוב הקוונטי והבינה המלאכותית, ועל הכל מנצח ביבי, שיש לו קונספציה עצמית של "פרוטקטור אוף איזראל" אבל כבר לא בספרי ההיסטוריה, רק אצלו בראש.

אז לא רק הטכנולוגיה, אבל זה מרכיב מביך בגודלו במחדל הגדול בתולדות המדינה.

קריפטוכסף זו לא השקעה טובה

אמ;לק: לא ממליץ על השקעה בקריפטומטבעות, אבל אני לא כלכלן וגו'.

אני מנסה ב4-5 שנים האחרונות לעקוב אחרי עולם הקריפטוקוינז כדי להבין אם זה טוב או רע למין האנושי. חבר אצלי בעבודה קנה 100 מטבעות לפי מחיר $0.75 ומכר ביום הקפיצה הגדולה ל$1200. כשנפל חזרה ל$600 אמרנו לו כל הכבוד אבל מאז מחיר הביטקוין טיפס לטווחי $4000-$5000. לכאורה זה ימשיך לטפס. ערך המטבע לא יציב בלשון המעטה, אבל ב־8+ שנות קיומו של הבלוקצ'יין הוא טיפס יפה ובהתמדה בממוצע לאורך זמן. נראה שהטכנולוגיה מוכיחה את עצמה כאמינה מספיק כדי לעורר ענין אצל חברות פינטק ובנקים מהעולם השמרני הממוסד.

אז מה הביקורת? ובכן, כל מי שניסה לכרות בבית מטבעות בעצמו גילה שלPC הכי חזק שתוכלו להרכיב אין ממש כוח חישוב מתאים. רוב המטבעות היום עוברים כרייה ע"י כרטיסים ייעודיים מאוד מאוד ספציפיים לסוג המשימה הזה, שלקנות אותם הביתה זה יקר (ואולי תופס מקום ומרעיש), ורבים פשוט שוכרים זמן מיחשוב בחדרי שרתים אי שם במקומות בעולם שבהם החשמל או לפחות הקירור יותר זול, וגם אז לא כולם מצליחים להשאר בעסק – היום קראתי למשל שזירופונד, אולי חוות הכרייה הידועה ביותר בתחום כריית זיקאש, סוגרים את הדלתות אחרי שנה של פעילות כי זה פשוט לא משתלם כלכלית. הם יכולים להסב את הציוד או למכור אותו למשתמשים ביתיים, והם החליטו שהם מעדיפים לצאת מהעסק לגמרי. הרווח השולי זניח מדי.

אם נחשוב על זה, לחתיכות הנייר והמספרים בבנק היה פעם ערך רק כי לממשלה היה זהב לגבות אותו, אח"כ רק כי לממשלה היה כוח פוליטי, ואילו לקריפטומטבעות יש ערך רק כי אלפי אנשים ברחבי העולם מריצים מכונות חישוב חזקות ייעודיות, לא זולות או יעילות מאוד בחשמל, כדי לרוץ כל הזמן על קצה היכולת בפול גז ולהדביק את האינפלציה הטכנולוגית והאנרגטית של ציוד הכרייה.

אם אתם מסתכלים על זה אגואיסטית-קפיטליסטית, אולי זה נתיב השקעה נחמד, אבל לטווח בינוני בלבד. בטווח הרחוק כמות האנרגיה המתבזבזת על תחזוקת הרשת הזו לא שווה את הברדק. גם אם ערך המטבע הוירטואלי הזה עולה, גם המחיר הסביבתי עולה איתו. הציוד הייעודי שמתיישן ונזרק והחשמל שמאכיל את כל הפעולות החשבוניות האלו שלא מייצרות הרבה מלבד "הוכחות עבודה", במירוץ חימוש שלא ייגמר בצורה זולה ואפילו לא ממש משתלם.

קריפטוכסף

ביטקוין עשה קצת רעש בחודשים האחרונים – בורסות שנפרצות, כסף שנגנב, פוליטיקאים שנלחצים… מצד אחד מדובר רק במספרים ברשת שלא מוכרים ע"י אף ממשלה, ומצד שני גם משהו מרעיש שגורם לבנק ישראל ודירקטוריונים של בנקים להבהל ממנו כמו אבולה ולשבת בלילות להבין מה לעשות איתו ונגדו.

רבות נכתב על זה, אני הייתי מאוד ספקן בהתחלה וחיכיתי שזה יתמוסס בצורה מאכזבת או יתפוצץ לאנשים בפנים. אח"כ חשבתי שזה סתם למשוגעים לעניין שרוצים "לשחק בבורסה" בלי להמר על כסף אמיתי, ובסוף כבר פחדתי להכנס כי מרוב חדשות על גנבות ופריצות אתרים (שלא לדבר על קפיצות ערך ספקולנטיות) זה לא נראה לי בכלל הגיוני לגעת בזה במקל ארוך.

אבל ככל שנוקף הזמן אני רואה שהקריפטוקוינז כאן להשאר, אז כספקן הבנתי שיש להתנסות. שיחקתי עם זה כחודש ואני אחלוק אתכם את דעתי הקטנה על הנושא. כדי ללמוד עוד על הצד הטכני (שאדבר עליו רק מעט) אפשר להתחיל באתר קריפטוביט בעברית, ומשם לכל אחד ממאות אתרים ובלוגים או ערוצי יוטיוב בשביל שפות אחרות.

אז מה הם ביטקוין וקריפטוקוינז בכלל?

מדובר בכמה טכנולוגיות מתמטיות מעניינות מתחום ההצפנה והרשתות המבוזרות שבשלו וחוברו להן יחדיו. היוצר של הקריפטוקוין הראשון והמפורסם ביטקוין נותר אלמוני, אבל מאז שוכללו השיטות ויש כרגע מאות קריפטוקוינים אחרים ברשת, למעשה קל מאוד לייצר לעצמך מטבע, לרוב זה רק חסר פואנטה כי אם אין שוק משתמשים, לא יהיה לזה ערך.

זה נכון לכל סחורה, הרי. היא שווה יותר או פחות לאנשים שונים. גם לכסף הרשמי של המדינה יש ערך רק בדמיון של המשתמשים בו. יתרה על זאת רק כ־5% מכמות הכסף היא שטרות נייר (יותר יקרים מסתם נייר אבל עדיין לא שווים את ערכם הנקוב), ומטבעות, וכל השאר מספרים שהבנקים מריצים על המחשבים שלהם. כל פעם שהבנק מלווה לך או נותן לך קרדיט מעבר ל־0, הוא למעשה יצר כסף, ולמרות שיש גבול לכמה כסף שמותר לבנק לייצר, זה כבר גרם להתמוטטיות בעבר.

אז מה שנותן לקריפטוקוין את ערכו הוא רק האמון של אנשים בבטיחות ההצפנה והשיטה. כדאי להבין אם כן במה מדובר פה. החלק הראשון והפשוט של פרוטוקול ביטקוין הם ה"ארנקים". זה מצחיק לקרוא להם ככה כי הם לא באמת מכילים כסף, הם רק כתובת שאפשר לשלוח אליה כסף. הכתובת הזו היא החלק הציבורי של זוג מתחות פרטי-ציבורי. חשוב להבין את זה שהשליחה היא חד כיוונית, אפשר לשלוח כסף לכל מפתח ציבורי חוקי (ויש מספר עצום של כאלו) ואף אחד לא צריך לשבת בצד השני וללחוץ על אישור קבלה. שלחתם כסף למספר לא נכון? כנראה שהלך הכסף. בגלל השיטה המתמטית, מאוד קשה לייצר מפתח פרטי בצורה מכוונת, כך שהמפתח הציבורי שלו יהיה זהה לזה ששלחתם אליו. אם זה היה אפשרי, כל אדם שהיה מכיר את המפתח הציבורי שלכם כבר היה יכול לגשת לכסף ש"יש בארנק" ולבצע איתו תשלומים. ושוב להבהיר – הארנק לא "מביל כסף", הוא צמד של מפתח סודי וציבורי, וסכום הכסף ש"יש בו" הוא סכום העסקאות שהתבצעו ממנו ואליו לאורך הבלוקצ'יין עד היום. זה אומר שבכל תוכנה או אתר שבהם תעלו את המפתח הפרטי, אפשר לסחור עם הסכומים של אותו הארנק, כי אין הבדל אמיתי.

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה של ביצוע העברות הכסף. אם יש לי מפתח PGP ציבורי של מישהו, אני יכול לשלוח הודעה מוצפנת לאדם אחר, אני יכול גם לפרסם ברשת את ההודעה ורק אותו אדם יוכל לקרוא אותה. אני יכול גם לשים את זה בקובץ עם עוד הודעות אחרות וכל אחד יוכל לעבור על כל הקובץ ולקרוא רק את ההודעות המיועדות לו. עכשיו דמיינו שהקובץ הזה לא יושב על שרת אחד אלא ברשת שיתוף קבצים בסגנון ביטטורנט ותתחילו להבין עם מה אנחנו מדברים… החצי השני הוא חתימה דיגיטלית – רק מי שבידו המפתח הסודי יכול להורות על העברה בשם הארנק המדובר, וכל מי שיראה את פקודת ההעברה (כל אלפי מחזיקי הבלוקצ'יין וכוריה) יראה שזה אכן בשם בעל הארנק.

אם כך, ברשת יש קובץ שתופח ותופח (נכון להיום הבלוקצ'יין של ביטקוין הוא כ־25 גיגה והוא גדל כל הזמן) ומכיל את כל פקודות העברות הכספים (וסוגי מידע שונים, על זה בהזדמנות אחרת), הקובץ חתום ע"י המשתמשים עצמם בצורה שאפשר לוודא שהמידע שם אמין, ותהליך החתימה הלא-פשוט הזה מזכה אותך בתשלום (בביטקוינז כמובן). בקיצור יש לנו משאב מוגבל, שאי אפשר לשכפל אותו, אי אפשר להכנס איתו למינוס, מצד שני גם אי אפשר לבטל בו עיסקאות (אין גוף מרכז העברות תשלום שיכול לשלוח יד לארנק מקבל התשלום ולהחזיר משם את הכסף כמו תאגיד אשראי או בנק). מצד שני כל ארנק שמקושר לשמך כבר איננו אנונימי – מי שיסתכל על הבלוקצ'יין רואה את כל הפעולות שביצעת – כמה כסף נכנס ויצא, ממי ואל מי. שקיפות מוחלטת, ואם חיברת את מזהה הארנק לשימך, אז למעשה גם שום פרטיות (לדוגמא, הנה הארנק של התרומות לתנועה לזכויות דיגיטליות). הפעולה היחידה שמצריכה התערבות שלך היא שחרור הודעת העברת תשלום, ומרגע ששיתפת את הפקודה הזו ברשת המבוזרת, אין חזרה. אם עבדו עליך או ששלחת לכתובת שאף אחד לא מחזיק במפתח הסודי שלה – הלך הכסף.

בעיות טכניות עם הרשת הזו – אין גלגול עסקאות לאחור, ניהול ארנק מקומי משמעותו להוריד 25GB של חומר לפני שתוכל להשתתף בעולם המסחר הזה, וארנק בפיקדון אצל צד ג' (למשל אתרים כמו BlockChain או בורסות כגון קראקן) משמעו לסמוך על צד ג' כלשהוא שיחזיק אצלו את המפתח הפרטי שלך בצורה מאובטחת, למשל מוצפן בצורה שרק הדפדפן שלך יפתח אותו בצד הלקוח ולעולם לא יהיה שמור בצד השרת). אחרי כן יש את השאלה של זכירת סיסמאות (לרוב אם שכחת את הסיסמא, הלך הארנק ואיתו הכסף). ואז לבסוף שאלת המחשב הפרוץ – אם אתם משתמשים באתר כמו בלוקצ'יין ממחשב נגוע בוירוסים ורוגלות, צ'כחו מהכסף.

בעיות חוקיות – אלע"ד, אבל מדינות עכשיו יושבות ותוהות מה לעשות. בארה"ב יש מדינות שרוצות שסחר בקריפטוכסף יהיה רק למחזיקי רשיון (הצחיקו אותנו, איך אוכפים את זה?) ושטויות דומות נשמעות ממקומות אחרים. מצד אחד החלפת נכסים דיגיטליים כמוה כבארטר, ולא כל בארטר הוא חוקי בכל מדינה (המדינה רוצה מס הכנסה על הכנסות ומע"ם על עסקאות, כנ"ל מיסי מתנות/ירושות וכולי). בקיצור, שאלות פתוחות, וכאן מדובר בכסף גדול. מה זה גדול? ענק.

בעיות כלכליות – השוק הזה מאוד ספקולטיבי. היום מעט מאוד אתרים מקבלים ביטקוין, ועוד הרבה פחות מקבלים לייטקוין. בדרך יש עוד מטבעות דור שני מתוחכמים כמו נקסט ואחרים שמאפשרים טיפה יותר שליטה במערב הפרוע, שירותי אסקרו והלוואות מתוזמנות וכל מיני פיצ'רים, השאלה אם זה לא הופך את הכלכלה המתפרעת במערב (את דעותי על מחלות הקפיטליזם חפשו בפוסטים אחרים) לעוד פחות בת קיימא ועוד פחות יציבה? זו מערכת ששום יד לא מכוונת אותה מנקודות תכנון ורגולציה מרכזיות, רק שגיונותיהם של ההמונים הבלתי מאורגנים. בקיצור, בלגנים. אני כמי שדוגל בכלכלה בת קיימא, שמאפשרת עתיד חברתי ושפוי מבחינה אקולוגית, לא רואה בזה תופעה טובה, מצד שני אני גם לא חושב שניתן למנוע את התופעה או לשים אותה בזמם באינטרנט החופשי (ושאני רוצה שישאר חופשי). מבינתי זה דיסראפטור מוגזם בכוחו הפוטנציאלי, ולא חסרים הליברטריאנים דה מי קולו ששים לקפוץ על העגלה הזו (ולגנוב את הסוס). אני חבר בעמותות שמקבלות תרומות ביטקוין, אני אפילו פתחתי בבלוג עמוד תרומות בקריפטוקוין, אבל אני לא מתכוון להמיר יותר מדי כסף פיאט מהעו"ש לקריפטו ולנסות לדפוק קופה על ארביטרציות. אם אחזור להיות עצמאי, אני לא חושב שאסכים לקבל ביטקוין כתשלום. אני לא בטוח שארגונים חברתיים כמו הבר קיימא חשבו מספיק על ההשלכות כשהתחילו לקבל תשלום בביטקוין.

לסיכום – אם יש לכם הרבה אומץ ואמונה בצמיחת השוק הזה ואבטחתו, וקצת הבנה באבטחה בסיסית של סביבת העבודה שלכם, התפרעו לכם בשמחה. אם אתם מפחדים מוירוסים, לא מסתובבים עם סמארטפון או לא סומכים על עצמכם עם אבטחה וטכנולוגיה צעירה וקופצנית שכזו, אולי שווה עוד לחכות טיפה. בכל מקרה כרגע היא זמינה ונוחה רק למי שמרופד טכנולוגית ומקוון תמיד, זה לא פתרון לעולם השלישי או לאמא שלי או לרוב האנשים שאני מכיר סביבי. אני מאמין שהבארטרים האלקטרוניים האלו ישארו באיזור אבל לא יחליפו בקרוב את הכסף המסורתי. אל תעבירו לשם את הפנסיה.

תוצרים מעניינים

גם אם זה לא מחליף כסף פיאט, יש לזה שימושים מעניינים. ראשית הקונספט של הבלוקצ'יין שהולך ומתנפח לו במקביל במאות אלפי שרתים ומחשבים ורואה את ההיסטוריה בצורה אמינה ובדיוק בל ימחק, זה לא יעזוב במהירה. אנשים כבר משתמשים בטכנולוגיה כדי לחתום שם קריפטוגראפית על מידע שחשוב בו מימד ההוכחה לבעלות ובזמן, אפשר עם זה לקבוע חזקה על נכסים אינטלקטואליים (למשל קופירייט על יצירה או בעלות על נכס אלקטרוני), ליישם חלפנות מבוזרת בלי צורך באתרי "בורסה", להעביר מסרים ולאור כל אלו, מפתחים גם מטבעות יותר מתוחכמים מעל בלוקצ'יינים, מערכות "טאבו דיגיטלי", שרות שמות (DNS) מבוזר ואפילו טוויטר מבוזר. הרשימה עוד ארוכה.

הברית החברתית – תרגיל מחשבה

אחד הדברים שהכי קשה לי לראות זה הפיצול וההתפוררות של השמאל בארץ. מערכות החדשות מנסות לייצר כרגע ספקולציות חסרות שחר של יחימוביץ'+אולמרט+לבני+לפיד ושאר המצאות מוזרות כדי לראות איך הסקרים מצביעים בשבילם.

אני תוהה למה לא מכריזים פשוט על מצע קואליציוני מראש, על בסיס המלצות ספיבק/יונה, ומתאחדים לרשימה מסביב לזה, שתכלול את העבודה, הירוקה, מר"צ, החדשה, חד"ש וכל מי שרק אפשר. תחשבו על המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. יש בה המון קולות והם כולם רצים ביחד. זה לא יאפשר ליצור גוש הרבה יותר רציני? זה לא מקל על הקמת גוש שיאיים על הימין הלא חברתי ששוב ושוב בורח לשיח בטחוני כדי להתחמק מהבעיות הכי בוערות פה?

אמן ואמן שינהלו פה מערכת בחירות עם יושרה ובלי בריחה ל"שקט יורים", אלא מלחמה אמיתית על הנושאים החברתיים לשם שינוי.

מושג הכסף הולך להשתנות או להעלם

מתוך התגובות בפוסט הקודם על קיימות, שם כתבתי:

אנחנו חיים בתקופה שצריכים פחות ופחות ידיים לבצע את העבודות שיש לבצע. אני לא חושב שאפשר ברצינות להלחם באבטלה בימינו. זה לא שאפשר להמציא באמת מקומות עבודה או שצריך. המשאבים מנוצלים עד תום, יותר מדי אפילו, מיוצרים מספיק מצרכי יסוד ומזון, אין באמת צורך בידיים עובדות, יש רק צורך של בעלי ההון שאנשים יוכלו לשלם על המוצרים האלו כדי להחזיק את הכלכלה בהנשמה מלאכותית, ויש צורך של האזרחים המובטלים בהנשמה מלאכותית של כסף כדי לקנות לעצמם אוכל, רווחה ובריאות. אם כל כך הרבה דברים הם מלאכותיים, אז למה בעצם להמשיך להחזיק אותם בהנשמה? יותר ויותר מקומות עבודה יוחלפו במכונות, יהיה אוכל לאנשים אבל לא תעסוקה או כסף לקנות אותו, משמע שכל השיטה שמתגמלת בכסף על עבודה צריכה להיות מוחלפת במשהו אחר.

במילים אחרות, קפיטליזם היום מבוסס על נדירות הכסף, אבל כרגע הבעיה היא נדירות מקומות התעסוקה, והבעיה לעולם תחריף כי הטכנולוגיה מתקדמת ומייעלת את הייצור. לכן האבטלה תגדל, וכל עוד מבססים את רווחת הפרט על יכולתו להשתכר, המערכת תתפורר.

במערכת שמתכננת לפי עתיד שכזה, מבינים שמושג הכסף הולך להשתנות או להעלם.

המערכת היום מתגמלת מי שטוב בניהול השקעות, מימון ושיווק, לא את מי שטוב בלהביא רווחה לאנשים, רוחנית/נפשית או פיסית, או לקדם את הידע האנושי. המדען אולי ירוויח טוב, אבל המהנדס יותר ומנהל המפעל שהופך את הפיתוחים שלהם למוצר ירוויח הכי הרבה. המערכת הנוכחית גם מעודדת רווחים מיידיים על פני השקעות לטווח ארוך, יוצאת מהנחה שכל מי שרוצה לעבוד יכול למצוא תעסוקה, ושמשאבי הטבע אינסופיים. אם נגיע למקום שבו ההנחות האלו נמוגות (ולדעתי אנחנו כבר עמוק אחרי ההתנגשות רק שמצליחים לכסות אותה כרגע בבועה אחרי בועה), הרי שאין מנוס מלשנות את כל המערכת הכלכלית. לא לסוציאל דמוקרטיה של מיסוי עשירים וסיבסוד העניים, אלא תפיסה חדשה כלשהיא של חלוקת משאבים, ערך לעבודת כפיים וכולי.

אני גם לא מדבר על חזרה לכלכלת בארטרים ובנקאות בינאישית, אלא ממש מעבר למרכיב יותר גדול של כלכלת מתנות, דגש על חזרה לקהילתיות במקום השגיות עסקית, או אולי לחלופין התמוטטות וכאוס חברתי אם זה לא ישתלב בתרבות והממשל בצורה נכונה.

מה דעתכם?