איך אתם חוגגים?
אני הולך לאכול משהו עגול, עוד לא החלטתי מה 🙂
כשיגיע ל$15 נמכור
איך אתם חוגגים?
אני הולך לאכול משהו עגול, עוד לא החלטתי מה 🙂
הוירוס הזה, שידרוגיטיס, מסתובב הרבה. אנשים רצים לשדרג בלי לבדוק אם יש או אין הוראות איך לעשות את זה. כששדרגתי אתמול שת הבלוג הלכתי לפי ההוראות באתר הרשמי באנגלית כי לא הייתי בטוח שמה שיש בויקי הישראלי מעודכן (הוא כן) וכיוון שגרסא 2.7 משוויצה שהיא תכנון יסודי מחדש של כל המערכת פחדתי ששדרוג לא זהיר (בעבר הייתי פשוט מעתיק גרסא על הקודמת) עלול להדפק. במקרה השדרוג שלי הלך חלק אבל גל מור למשל נתקל אתמול בבעיות. זה רק מקרה אחד שאני יודע במקרה מהטוויטר, אני מקווה שאחרים לא נתקעו גם. אז הנה שירות קטן לציבור, מה עבד בשבילי:
* שדרגי את כל הפלאגאינים שדורשים שדרוג.
* גבי את מסד הנתונים. יש המון דרכים לעשות את זה, אני כמו גיק ממוצע עשיתי את זה משורת הפקודה עם mysqldump.
אופציונלי: בשלב הזה שמתי לב שהגיבוי ענק, והצצתי לראות אילו טבלאות אוכלות מקום מיותר. העפתי טבלאות של פלאגינים שאינני משתמש בהם יותר במו פיירסטאטס וbad bevavior, וגיליתי שעדיין יש המון זבל מיותר בטבלת wp_options. הבעיה ידועה אבל לא תטופל. הפתרון לפחדנים יכול להיות התוסף הזה, אבל למי שיש בייצים לשלוח פקודות SQL ישירות אפשר לעשות:
(לי זה חסך כמעט 5 מגה בטבלה, ואולי שיפר ביצועים)
* ארזי טארבול (או זיפ) של כל קבצי הבלוג.
* כבי את כל התוספים.
* גיבוי שני של מסד הנתונים, שיהיה…
* מחקי את wp-includes ו-wp-admin.
*העלי את קבצי וורדפרס החדשים.
* גלשי לבלוג וודאי שהוא חי, הכנסי לעמודי הניהול והריצי את העידכון למסד הנתונים שיוצע לך, והדליקי חזרה את התוספים שאת באמת צריכה.
בהצלחה! 🙂
לפני כמה חודשים התחלתי להכין פוסט סיכום על אוגוסט פנגווין ושכחתי אותו בתחתית ערימת הטיוטות. לפני יומיים התעורר לחיים הרסס של עמותת המקור כדי להודיע לי בהתראה של שבועיים וסיגריה על האסיפה השנתית של העמותה ונזכרתי בטיוטא הלא גמורה. זה לא לגמרי מפתיע אותי, כי אתר המקור לא מפרסם הרבה דברים. האייטם הקודם היה לגבי מועמדי פרס המקור (אין פוסט על מי זכה בסוף) , לפני זה הודעה על שאורי עידן פותח את משרד W3C בישראל, ולפני זה טיפה ציטוטים של ידיעות ממקורות אחרים. לא ראיתם את ההזמנה לאסיפה? נראה שהרסס של עמוד הבית של המקור פשוט לא מוצג בעמוד הפלאנט. הוא כל כך לא בשימוש שפשוט שכחו אותו.
אין בו אף מילה על הפעילות, לא ההודעה על אוגוסט פנגווין, לא על פועלם (אם יש) של חברי העמותה נגד חוקי המידע והביומטריה השונים הבאים עלינו לרעה… אם העמותה עושה משהו טוב במהלך השנה מלבד ארגון הפנגווין, אין איך לדעת בעצם. אם מציצים לדו"ח השנתי 2007 (למה חיכינו לפרסום עד דצמבר 2008?) נראה כי יש לעמותה כ-14 אלפי שקלים יושבים מחכים למשיח (כנראה נכון לדצמבר 2007, אין לי מושג מה קורה שם עכשיו) וההוצאה היחידה לאורך השנה היתה על הכנס. אם לחפשים באתר יש לינק ל"פעילות ישראלית" אבל אין שם מילה על מה ברשימה מומן או נתמך ע"י כספי העמותה מלבד היותו מוזכר בעמוד.
מה להסיק מזה? מלבד העובדה שלא טורחים מספיק לעדכן את רסס החדשות אני לא בטוח. אולי באמת לא מעדכנים כי אין מה לעדכן. מי שמצפה מהוועד ליזום, נראה שיתאכזב כי הפעילות הצטמצמה לכדי ארגון יום כיף כל אוגוסט. מי שמצפה מהועד לשרת את בקשות הקהילה, הרי שאין מושג אילו שירותים ניתנים לקהילה. לא הלכתי לחפור בארכיוני רשימות התפוצה, אבל השקט באתר ובדו"ח הכספי אומר לי שאין פרויקטים שמחפשים מימון (קשה לי להאמין שיש מבקשים אבל הועד לא נותן, מהיכרותי עם האנשים שם), אז אני מנחש שאנשים פשוט לא ממש פונים לועד בבקשות עזרה. אולי הם לא צריכים עזרה, ואולי פשוט אין מספיק פעילות בארץ בתחום כדי להצדיק עמותה? או שאולי הקהילה היא לא ממש קהילה?
ליאור קפלן כתב על מה שהוא מכנה פיצול בקהילת התוכנה החופשית, עבר זמן והדיון שם התקרר. אחרי אוגוסט פנגווין היה גם שוב גל של ביקורות נגד העמותה מתוך ה"קהילה" ואחריו גל של הגנות: דורון, רם און, אורי, ואחרים. עדיין, יש שאלות לגיטימיות.
לא יודע אם מישהו אי פעם עשה ניתוח של מה כוללת הקהילה הזו כיום. יש אחת? שתיים? עשר קליקות קטנות? אם היתה רק אחת, זה היה לפני 12 שנים אולי. הייתי חבר בה אז אבל אני לא מחובר אליה כבר שנים, קצת בגלל שאני פשוט עסוק מדי בשנים האחרונות וקצת בגלל שהיה לי איזשהוא משבר אמון בהתארגנות שלה. מאיזשהוא שלב אחרי שנמחקתי בפעם החמישית מרשימות התפוצה של "המקור" לא טרחתי להרשם יותר, ואין לי שום מושוג מה פעילויות הקהילה והעמותה. לפעמים אני עוד מבליח קצת בlinux-il אבל זו ממש לא "הקהילה", וזה מה שאני רוצה להעביר כאן בעצם.
גלעד הרצה לפני כמה חודשים אצל גיקי המוסך, וטען שזה היה "כמו בפגישות הראשונות של משוגעי לינוקס" רק עם מקרן DLP יקר ויוסי ורדי. הוא הסביר שם שמוצר או רעיון צריכים לסחוף אנשים כדי שיהיה איזה אימוץ לנושא. דורון אופק אף הוא מתלהב מהאסופה והחברתיות שם (חבל שלא באתי!), אבל גם הוא מדבר על הגישה הקיימת בשוק של "יש שם מלא מפתחים בחוץ, אני אזרוק עליהם קצת קוד והם יגמרו את העבודה בשבילי" (הפתעה – ברור שזה לא יעבוד). אנשי התעשיה לא יודעים איך לארגן קהילה למוצר שלהם, ולצערי נראה שאין להם גם קהילה מוגדרת לפנות אליה או במה לעשות את זה עליה.
מתי אנחנו כן קהילה? מיקרוסופט ניסתה ללטף לרגע את הקהילה באוגוסט פנגווין אבל לא העיזה בינתיים ללכת עד הסוף ולשים שם דוכן או להבין מה אנשינו רוצים מהם בעצם, אולי מפחד אחרי כל ההתכתבויות בבלוגים שלפני הכנס. אני חושב שחבל, כי במצב שנוצר, אמיר לא יצר דיאלוג עם הקהל. הוא הספיק להזכיר שתי מילים על שיתוף פעולה ו"הוראה מלמעלה לכל מיקרוסופט לעבוד עם תקנים ציבוריים". הוא לא הספיק להגיד חוץ מזה עוד משפט אחד שלם כי שארית ההרצאה היתה מאבקים עם הקהל, התקפות על הגדרות התחרות של OpenUp, על התנהגות בעייתית בועדות הISO והתאימות-או-לא של סילברלייט על גנו/לינוקס. אם היה ביתן בחוץ אפשר היה לשים שם עוד אדם או שניים שיודעים על מה הם מדברים וליצור איתם דיאלוג. אני לא חושב שהקהל באמת התנהג בצורה שהיתה צריכה להפחיד את מיקרוסופט, אני חושב שהם פיספסו בגדול כשלא שתלו שם דוכן. אני הייתי גם רוצה חולצת מיקרוסופט קלאסית, מאוד אהבתי את הפלייט סימולאטור שלהם על הApple //c הישן והטוב שלי (ג'ס? את שומרת עליו טוב?)
הרגע האחד הזה באוגוסט פנגווין, כשהקהל יורד כמעט כאיש אחד על איש אחד ממיקרוסופט, זה היה אולי הרגע היחיד שנראה כמו איחוד שורות הקהילה שראיתי במשך שנים, וזה עצוב, כי זה לא היה במקום ולא למטרה הנכונה. לטוב ולרע נראה לי שאין כאן קהילה שמרגישה ביחד תחת ארגון גג אחד, לא משתמשת בשירותיו של הועד, ולא ברור לאיפה זה הולך.
לשאלה שכמובן תבוא – אז מה אני אומר פה בעצם? – אני אומר שאי אפשר לצפות מאנשים להתנדב לפעילות ארצית, אין מה לבקר את מי שלא מתנדב, ואין גם מה לבקר את העמותה כשאין לה קהילה מפעילה שמצפה ממנה לייצוג. יש לנו מועדונים איזוריים פעילים עם הרצאות וימי התקנות וכנראה שזה עובד טוב ולרוב האנשים זה מספיק טוב. מצד שני אני מקווה שאנשי הועד החדש ימצאו תוכן לצקת לתוך פעילות העמותה כדי שאנשי המועדונים השונים שנקראים יחד "קהילה" פעם בשנה ידעו שיש להם כתובת לעזרה בשיתופי פעולה. אני מקווה שישמעו יותר על תוכנה ותקנים פתוחים בעיתונים ובממשלה, אני מקווה שהמלים האלו יזרקו גם יותר מפעם אחת בבחירות הקרובות, ולכן בעצם אני אומר למי שלא יהיה בועד הבא – השקיעו נא קצת מאמץ ביחס"צ והסברה אל מחוץ לקהילה. זה יעזור לקידום התוכנה החופשית ובסופו של דבר יכול לקדם את הכלכלה והחברה הישראליות. (ולא, אני לא הולך לתת עצות איך או מה או להתנדב לעשות בעצמי כי אני לא מבין בזה הרבה, וצריך מישהו שטוב בזה)
גוגל מתחילים להאיט את הקצב. כן, אפילו החברה עם מרווח הנשימה ומתחי הרווחים הכי נדיבים בשוק מבינים שימים קשים באים. האם זו עצת כלכלנים להדק חגורות או אולי זו עצת המשווקים לא להראות מתרברבים בתקופה שהשוק שוקע? המאמר סופר גם כמה פרויקטים שנסגרו לאחרונה, כמו סרצ'מאש ולייבלי ורומז שעוד הרבה פרויקטים פנימיים בחממה הפרועה (מה שהם קוראים לו לפעמים Dark Matter) הולכים להיקצץ.
אני לא יודע הרבה על איך הדברים מתנהלים בפנים, אבל יש דליפות של סיפורים. המוזר ביותר שיצא לי לשמוע אישית היה בכנס הגריד בהתחלת השבוע, בהרצאה על מנוע האפליקציות של גוגל, המנחה הדגים את הגדרות הפרויקט דרך YAML ומימוש בפייתון, עם חיבור למנוע טבלאי שאיננו מסד נפוץ על מנשק SQL, והרבה מהקהל ישבו מבולבלים על הAPI המוזר ואי היכולת המוחלט לעשות משהו באפליקציה שלא כלול במערכת המאוד מצומצמת של מנשקים. אני אמרתי לעצמי בלב שזה נראה אמיץ, שובר הנחות יסוד בבנית אפליקציות ווב והכל כדי לעשות הסתרה מושלמת מהמפתח של שלל הבעיות של פיתוח לקלאסטר, שיתוף זכרון מטמון ושאר אתגרים. זה נכון שזה עושה את כל זה, ולטוב או לרע שובר תאימות אחורית עם כל פלאטפורמה קיימת למעשה (כלומר אי אפשר בקלות לעשות PORT של נגיד וורדפרס או דג'אנגו, הרבה יישומים יצטרכו מימוש מאפס). עד שקם מישהו מהקהל ושאל מה עם ג'אווה, והתשובה היתה שזה יהיה בגרסא הבאה. "אבל בכל זאת למה פייתון, שאל האיש, והתשובה היתה מוזרה: "כי אתה יודע איך זה בגוגל, אין אצלנו מנהלי פרויקטים… שכרו את גווידו, אז זה מיושם בפייתון… מי שמסוגל ורוצה להרים את הפרויקט הוא זה שמחליט ומוביל…"
כשאני בא מעולם התוכנה החופשית, כמו רבים בגוגל, כולל בהנהלה כמו כריס די-בונה ואחרים, הרעיון הזה שמי שהתחיל את הפרויקט מקבל אוטומטית את הנהגתו נשמע הגיוני מאוד, כשזה בחוץ בקהילה. יכול להיות שזה עובד לגוגל חלק מהזמן (ראו פרויקט אורקוט), אבל יש דברים שחברה מסחרית לא יכולה לשחרר בהם את הרסן לחלוטין, וצריך peer review, לא ככה? ככל שהמשיכה ההרצאה ואנשים חכמים ממני שאלו שאלות אינטיליגנטיות, נראה פתאום שGoogle App Engine הוא מוצר אלפא קונספטואלי בקושי, ויצאנו בהרגשה שהוא רחוק מלהתחרות במוצרי קלאוד אחרים. אני מאחל להם שיתחילו לעשות נקיונות של "חומר שחור" בלי לאבד יותר מדי עובדים מאוכזבים בדרך. אולי להטיל קצת משמעת על גיקים יגרום לפרויקטים מסוימים לא לקרות, אבל המעט שכן יקרה יהיה יותר ממוקד ומהוקצע? מי יודע. הניסוי המעניין והאוטופי של גוגל בניהול פרויקטים ואנשים הולך ומצטמצם, ואני מקווה שמומחים בתחום יגידו יום אחד אם הוא היה לטובה או לא, ואם זה ישנה את הדרך שבה יתנהלו חברות בעתיד (כשנצא קצת מהמיתון הנוכחי).
מעניין גם איך הצעדים הבאים הולכים להשפיע על מרכזי פיתוח אחרים כמו החממה ההרצליינית של מיקרוסופט או מעבדות גוגל ואינטל העולמיות. מתוצאות הניסוי של Xerox PARC יצא הרבה טוב, אבל לא בגלל שזירוקס התכוונה לשחרר כל כך הרבה ידע והמצאות לעולם, אלא בגלל שההנהלה לא השכילה לרשום פטנטים, והממציאים שלא ראו את הפרויקטים שלהם מבשילים פשוט עזבו עם המצאותיהם לחברות אחרות כמו אפל, 3COM ועכשיו גוגל, והעולם בסוף הרוויח. אם גוגל לפחות תשחרר פרויקטים פנימיים שנסגרו וויתרו עליהם לקהילת הקוד הפתוח, אני אסכים שלא הכול אבוד, והידע האנושי ישרוד ואולי יעזור יום אחד למשהו. יהיה חבל לזרוק לפח את כל שנות האדם האלו.
עדכונצ'יק ארבע שעות אחרי: אני רואה שגל מור כתב בתגובה לאותו המאמר מה-WSJ בערך עשר דקות אחרי שלחצתי "פרסם" 🙂
גל מנמיך מאוד מערכם של הפרויקטים הנ"ל, אותו dark matter שמתהווה ב20 האחוזים המיתולוגיים של משרת עובדי הפיתוח בגוגל (או שמא זה כלל העובדים כולל אנשי מכירות ועובדי נקיון?), אבל אני חוזר ומדגיש – זו הדרך היחידה לעמוד בקצב השינויים הפסיכי של אפליקציות הרשת, ודרישות הקהל המקוון. אם לא תמציא את המחר, אז חמש-מאות סטארטאפים ימציאו חמש-מאות רעונות, והשלושה שישרדו יכולים לגנוב לך נפחי שוק. הפתרון הוא לקנות את השורדים כשהם כבר יקרים, או לפתח המון רעיונות ניתנים לזריקה בעצמך, מעין 500 סטארטאפים מובנים בתוך החברה, ולתת לחוק הג'ונגל להתיר לטובים מבינהם לנצח. אורקוט שגל כל כך לא מחשיב, היה פעם גדול יותר ממייספייס ופייסבוק ביחד. פרויקטים אחרים שיצאו מחממות כאלו הם הרבה מהפיצ'רים הנוחים של ג'ימייל, או רעיונות שהתקפלו לתוך iGoogle או מוצרים אחרים, שבוודאי על רובם אין לנו מושג אם פותחו כהנחיה מלמעלה או שנולדו בשעות הפנאי ואומצו ע"י ההנהלה. אני בטוח שאפשרויות רבות בגוגל לאבס ואחיהם הקטנים כמו ג'ימייל לאבס התחילו גם הם מהחוקרים ולא ממנהלי המוצר. החברה הזו לא הייתה מגיעה למה שהיא היום בלי אותם פרויקטי מחמד.
בנוסף, החברה כידוע תומכת בכסף וכוח אדם בפרויקטים של קוד פתוח ומחלקת דפדפן חופשי וחינם. הם לא עושים את זה מאידאולוגיה חסרת בצע לחלוטין, הם מעודדים אנשים לפתח את הרשת ולייצר עוד מידע ואפליקציות יותר חזקות ומשוכללות כדי שלהם בתור מנוע חיפוש יהיו יותר אתגרים לפתור לפני המתחרים, וכדי שיהיו דפדפנים יותר יציבים ומהירים כדי שהקהל יוכל להשתמש במוצרי החברה. בסוף חלק מההשקעות האלו החזיר את עצמו וגם כיסה את העלויות של הפרויקטים שנזרקו, אז עד עכשיו זה עשה לגוגל הרבה טוב. השאלה אם הטקטיקה הזו תחזיק מים גם כשהשוק בירידה, על זה אומר הWSJ שקצב המנגינה הולך להשתנות, אבל אני מקווה שלא יבוטל. המדיניות הזו של חממה בלי חשבון אולי תצטמצם למדיניות של חממה עם מבוגר אחראי ויד מכוונת, אבל לדעתי לא תבטל לחלוטין. ביום שגוגל יסגרו את החממה הזו, הם יהפכו לעוד יאהו מאוד מהר. לא חראם?
סורטר/היילנדר שאל אותי לפני שבוע איפה פוסטים חדשים בנושא ויסקי. האמת שכל עוד גיא סובל כרגע מכאבים אחרי שתיה ושי עסוק, לא נשאר לי הרבה עם מי לשתות (ואני לא שותה לבד) וכיון שאין לי קשרים בתעשיה, לא מזמינים אותי לשתות בבית השגריר…
אז אחוז ויסקי נמוך בדם גורם לכך שאני לא כותב עליו מספיק, לא גמרתי אפילו את סיפור הטיול מספטמבר שעבר, פארש שכמותי. אם ככה, אני קם ומנסה להוזיז משהו! כבר הרבה זמן דיברתי שאני רוצה להקים ויקי לענייני ויסקי, בינתיים גיא התייאש ופתח לבד עמוד בבלוג, ובמקום אחר גיליתי את אתר אלכופדיה עם אגף הויסקי שלו שבהתחלה לא אהבתי את תנאי השימוש שלו, אבל משיחה טובה עם בעל האתר אורי מגן, הבנתי שזה נבע מחוסר נסיון ולא מכוונה רעה, אז הצעתי לו עזרה לשפר את ניסוח וכוונות תנאי השימוש וההגנה על הפרטיות, ולהכריז כי כל תוכן האתר תחת CC-by-nc או אולי CC-by-nc-sa ואז ארגיש איתו הרבה יותר טוב. עדכונים יבואו.
אז נפתרה ה"בעיה"? לא לגמרי. דיברתי עם הגברת הראשונה של הויסקי באינטרנט הישראלי והבנתי שיש עוד מה לעשות: ראשית האלכופדיה מיועדת יותר לריכוז מידע עובדתי (ויקיפדיה-סטייל), ועוד לא ברור אם יכנסו לשם בברכה דעות ורשמי טעימות אישיים. שנית, Islay רואה בחזונה דברים הרבה יותר מאורגנים וקלים לחיפוש חכם מאשר ויקי ואופיו האנארכיסטי, אנחנו רוצים לחפש פתרון שיאפשר לנו לבנות מאגר ציבורי של רשמי טעימות של אנשים, כאשר כל "כרטיס" במאגר יכיל את פרטי הבקבוק (מזקקה, שנה, הוצאה, וכולי), את שם הטועם, תאריך הטעימה (אם חוזרים למאלט אחרי שנים ומגלים משהו אחר, חשוב לציין, ושווה גם לשמור טעימות ישנות), התרשמות כללית בכתב, ציון בארבע קטגוריות של ריח, טעם, איזון וסיומת (בדומה לספר "תנך הויסקי" של ג'ים מאריי) ולמי שממש רוצה להשקיע, אולי גם לכלול בטופס גם ציונים ל12 המוטיבים מגלגל הטעמים, בדומה לפרויקט ויסקי אנליסט ומקומות אחרים. המוטיבים הם: Body (Light-Heavy), Sweetness (Dry-Sweet), Smoky (Peaty), Medicinal (Salty), Feinty (Sulphury), Honey (Vanilla), Spicy (Woody), Winey (Sherry), Nutty (Oaky-Creamy), Malty (Cerealy), Fruity (Estery) and Floral (Herbal). ההסבר המלא כאן. את הגראפים הגיקיים שמייצר כל מאלט אפשר למצוא פה ושם, למשל בחוברת הטעימות שקיבלנו בסיור במקאלאן. אין לי מושג למה מעגל בדיוק,אולי זה נובע מגלגל הטעמים הישן שמזכיר גלגלי טעמים של ייננים, יצרני גבינה, קפה, בשמים וכולי. נא להזהר מהתמכרות יתר לגרפים וטבלאות, נראה שהאיש מהלינק הקודם הלך קצת רחוק מדי כשבנה טבלה מחזורית של קינוחים 🙂
אחרי שיש לנו צרור כרטיסי טעימה, אנחנו רוצים לרכז תגובות בטקסט חופשי מהקהל, שיוכל להגיב לטעימה ספיציפית, או לכלל הטעימות של בקבוק מסוים, או לקטגוריה שלמה של טעימות כמו מזקקה. כלומר צריך להיות כאן עץ מעניין של מידע, הירארכיות מרובות, ואולי דברים אחרים שלא חשבתי עליהם. טיול של משתמש באתר יכול להיות ניווט לתוך בקבוק בצורות כאלו:
ארץ: סקוטלנד > איזור: איילה > מזקקה: לגאבולין > הוצאה: חוזק חבית 12 שנה (וכאן ימצאו כל הטעימות)
ארץ: ארה"ב > סוג: טנסי ויסקי > מזקקה: ג'ק דניאלס > הוצאה: ג'נטלמן ג'ק (כנ"ל)
טועם: גיא > מזקקה: טמנאבולין > הוצאה: 30 שנה במהדורה מוגבלת (וכולי, אני חושב שהבנתם)
וכך אפשר יהיה למצוא בקבוקים לפי ציונים, לעקוב אחרי טועם מסוים באתר, או לבקש בקבוקים אחרים דומים בסגנון ובטעם לפי מתאם הטעמים, כמו אותו ויסקי אנאלייזר לעיל.
נשמע לי כמו פרויקט של יומיים שלושה בג'אנגו או בדרופאל, לא? 🙂
בקיצור אני וIslay לא לגמרי סגורים מאיפה להתחיל, אם צריך ללכת לבנות כזו מפלצת (לא מצאתי אחת מוכנה בינתיים) או להסתפק במערכת חלקית על בסיס משהו כמו וורדפרס עם תוספי אתר ביקורת כו אחד מאילו: 1 2 3 4 5 – כמו שאתם רואים, זה סלט שקשה לנו להחליט על מה לבנות.
שנינו לא מפתחי אתרים, היינו רוצים רעיונות לגבי איזו פלאטפורמה תתאים כדי להתחיל לבנות עליה, וכמובן שאני מעדיף פתרון של תוכנה חופשית מההתחלה עד הסוף.
lazyweb יקרה, מה אתם מציעים? 🙂
דורון אופק מסביר למה מוקו. הוא כותב עליו די הרבה בזמן האחרון כי אנשים רוצים לקנות כזה, והוא חשב לייבא אותם. יש לטלפונים האלו כמה בעיות וכמה יתרונות. אנשים קראו את ההמלצה של FSF עליו כאלטרנטיבה לאייפון ורצו לבדוק אותו, אבל מיהרו להשוות אותו לאסון רכבות.
הפרי-ראנר הוא אכן טלפון פסיכי משתי בחינות עיקריות: הראשונה שהוא מעיז לעשות את מה שמוטורולה, נוקיה, סוניאריקסון ואחרות לא יעיזו לעשות, שזה לפרסם את המפרט המלא ולספק לכל אדם מהרחוב את הSPEC המלא של החומרה, כולל לוח אם לעשות בו שינויים לפי צרכיו. השניה היא שהיצרן גם לא מנסה לרגע אחד לשלוט בתוכנה שתרוץ עליו. בניגוד לצעצועים חמודים כמו לנובו U8 או סאמסונג Q1 או סבתא נוקיה 770 או ביתה הN810, יצרני המכשיר מעודדים אותך לנדוד רחוק ממערכת ההפעלה של היצרן, ואנשים מתקינים שם היום אובונטו ודביאן ומיני בישולים ביתיים אחרים, נדמה לי היום בסביבות 8-9 טעמים של הפצות והיד נטויה.
הפרי-ראנר הוא אכן צעצוע חמוד. מחשב נייד בפורמאט של טלפון, עם ביצועים של PDA או MID. כרגע הוא יצור כלאיים מוזר שרק האקרים הארד-קור של חומרה ירצו לשחק איתו, כי הוא לא נייד הלינוקס הכי קטן ובוודאי לא הכי יפה או נוח. הוא רק הכי גמיש ופתוח מכולם.
ממול מתייצבת התקווה הכחולה-אדומה-צהובה הגדולה שנקראת אנדרואיד (או בעברית כוסדוכחם), גוגל לוקחים קרנל של לינוקס, מערימים עליו שכבות סגורות של קוד בצורת ממשק גראפי, מנגנון מסד נתונים ורכיבי תוכנה אחרים ואז חושפת API יפהפה ומודולארי לתוכניתנים. בינתיים הוכרזו מספר מכשירים שיריצו אותו רשמית (למרות שכבר לא רשמית התקינו אותו על מיני מכשירים קיימים בשוק), בינהם מכשירים מHTC, סאמסונג, פיליפס, קוואלקום ועוד אחרים שעוד לא הוכרזו.
מה הבעיה שלי עם אנדרואיד? אולי ההצמדות לDRM אינה חזקה כמו בiPhone אבל עדיין יש כאן שכבת תוכנה עבה למדי שאינה קוד פתוח. למרות זאת יש כבר אלפי אפליקציות בשוק לאנדרואיד, למעשה לתחרות האפליקציות שהוכרזה לפני כחודשיים נגשו יותר מ1700 תוכנות (זה לפלטפורמה שעוד לא נמכרת באף מכשיר, זוכרים?), וגם זכו בה שני ישראלים בין שתי העשיריות הפותחות, אגב. האפליקציות נראות מאוד "טעימות", ועושות חשק, אבל לא פחות חשק עושה לי הידיעה שהחומרות שיריצו אנדרואיד יצטרכו לתת פייט רציני לחומרה של האייפון (טריקים של מולטיטאץ', גודל, עיצוב), ובעיקר הידיעה שעל החומרות האלו רץ קרנל של לינוקס, כלומר כל סביבות הGNU ושאר המרכיבים של מגוון ההפצות המיועדות לרוץ על הפרי-ראנר יתחילו להופיע גם שם, ותודה לפרויקט מובלין. אם פרויקטים כאלו יהפכו בעצם כל מכשיר אנדרואיד לשווה ערך לפרי-ראנר רק עם עיצוב תעשייתי ומנשק משופר, האם תהיה לו עדיין נישה בשוק? כרגע פרי-ראנר מגיע במעטפת לא יפה כל כך, לא תואם דור3 ומסך המגע שלו די גרוע… הוא עלול למצוא את עצמו נזרק מהשוק עד תחילת 2009 אם לא יעשו בו שינויים דראסטיים, ודורון יכול שלא להסכים עד מחר, אבל יש כוחות שוק ברורים בנושאים של חומרה. היא לא מתנהגת כמו תוכנה ולו בגלל שלא עולה $0 לשכפל אותה.
הרצף בין טלפון, לסמארטפון, לPDA סלולארי, לMID, לסאב-לאפטופ ללאפטופ חסר חורים עכשיו, יש מכשיר לכל גודל וכל דרישה. נותר רק לחכות לצמצום הפערים בין קיבולת וסיבולת הסוללות, גדלי המקלדות ואולי פתרונות יצירתיים אחרים להגדלת המסך וכולי (הקרנה? מסך נגלל? יהיה חם ומעניין).
דבר אחד בטוח, האריזות יהיו יותר משוכללות ומוגזמות, והחיים של הUnboxers יהיו עשירים ומעניינים.
[kaltura-widget wid="4x161ai5xs" width="650" height="544" type="whiteblue" /]