על הגיקים שיצילו את האנושות, ולמה לא צריך לפחד מזה

עפרי אילני פרסם1 מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "די להערצת החנונים". כיוון שאני מעריך שלרב הקוראים שלי אין מנוי אני אתמצת:

  • חנונים היא תופעה חדשה, ש"אי אפשר למצוא ביוון העתיקה, וגם לא בתנ"ך. יהיה זה מגוחך לטעון שסוקרטס או שלמה המלך היו חנונים."
  • יש תפיסה רווחת שכדי להצליח צריך להיות חנון או להתחתן עם חנון (ולהוכחה עפרי הביא את השיחה המדוברת של צוקרברג והסבתא).
  • "[התופעה] גם קשורה במובהק לעולם טכנולוגי־מדעי, שהרי, נערות המשננות שירים של יונה וולך הן לא בדיוק חנוניות."
  • "לפי התפיסה המקובלת, בחייו של החנון פשוט אין דרמה. הם מתנהלים בין שורות קוד וסרטי מדע בדיוני. ברגע שבו הסכנה נכנסת לחייו, החנון מפסיק להיות חנון. זו הסיבה לכך שתרבות החנונים מתגבשת סביב יצירות מיתיות כמו "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים". כמו שסרטים של הומואים אינם עוסקים בהומואים אלא בנשים, סרטים של חנונים עוסקים בלוחמי אור ולא במתכנתים."
  • "נביאי טכנולוגיה מדברים על "שיבוש" (disruption) בממדים היסטוריים […] שיבוש כזה יהפוך אותנו לזרים בעולמנו שלנו, נתונים לחסדיהם של ברוני הטכנולוגיה."
  • "האם אפשר לסמוך עליהם? עד היום החנונים היו רודנים נאורים של האימפריות שלהם. […] צוקרברג ודומיו הם סוכניה הנאמנים של התבונה האינסטרומנטלית — גישה רציונלית לעולם, המודדת הצלחה לפי יחס אופטימלי בין עלות לתועלת. החנון נוטה להיות טיפוס כמותי, שחווה את העולם כסדרת נתונים. הוא משרתה הנרצע של טבלת האקסל."
  • "בספר "Geek Heresy" […] דווקא בתקופה של התפתחות טכנולוגית אינפלציונית הנשלטת על ידי גיקים, הקידמה החברתית והפוליטית מפגרת מאחור. […] אבל גם לשיטתו של טויאמה, רק חנונים יצילו את העולם. הוא מעלה על נס "כופרים גיקים" — חנונים יחידי סגולה שהתמרדו נגד הסדר הטכנולוגי וניטרלו את התוכנה שיצרה אותם. אולי אדוארד סנודן הוא דוגמה לטיפוס כזה."

תשובתי, עפרי: ערבבת קטגוריות לגמרי.

ראשית על המילה Nerd מול Geek, שהיא בעשורים האחרונים המילה המקובלת ל"משוגע לדבר", לא בהכרח אספרגר או בעל נטיות סוציופתיות כמו שאתה מתאר פה (צוקרברג, שמידט וגייטס הם דוגמאות קיצוניות במיוחד, וגייטס מאד השתנה כידוע). "גיק" בשבילי היא מילה שאוצרת בחובה התלהבות, סקרנות, דקדקנות, כל זה נכון, אבל זה לא נגמר במספרים. אדם יכול להיות "גיק של מכוניות" כי הוא לא רק זוכר את נפח המנוע של הפרארי שניצחה במרוץ <שקרכלשהוא> ב1957, הוא גם יזכור בהתלהבות את שם הנהג וסיפור חייו. כך למשל אורן נהרי הוא גיק של היסטוריה, שוקי גלילי גיק של חומוס, ויש גיקים של אמנות או סוציולוגיה. לא יודע להתחיל לספור לך כמה תחומי ענין היו ללאונרדו וגיקים היסטוריים אחרים, וכן, גם את פיתגורס וארכימדס בהחלט הייתי סופר ברשימה והרבה מדענים/פילוסופים יווניים אחרים. זה לא אומר שאין להם חיי חברה, מין, או מודעות פוליטית, חברתית וסביבתית, וכולי. נכון, יש בעדה הזו אנשים חומרניים, אבל החמדנות והאגירה היא בד"כ של זכרונות, רעיונות, ידע, טריוויה – פחות של כסף למען איסוף הכסף עצמו אלא למען העושר הרגשי או האינטלקטואלי שבעיסוק.

לידה ובנפרד הNerd, מילה שתארה פעם אדם עם קשיים חברתים (נוירולוגיים או פסיכיאטריים), אולי חבוש משקפיים שהתבודד מגיל צעיר עם ספרים, לא בהכרח חכם או אפילו גיק, אבל בהחלט עלול למצוא את עצמו מנודה חברתית בשל קשיים לגיטימיים להשתלב (ובינתים המילה אומצה מחדש גם למובן החיובי שלעיל, מה שמבלבל קצת). ברשימה ההיסטורית הזו הייתי בקלות מוצא את אברהם אבינו, יוסף נינו (בהנחה שהם דמויות היסטוריות, כן?), ואפילו משה רבינו. גם שאול הנבעך שחיפש אתונות ומצא מלוכה הוא דמות עם בעיות חברתיות ותקשורת בינאישית קצת מחורבנת, לא?

אה כן, ופיתגורס גם ברשימה הזו. הפחד המשתק משעועית מסגיר אותו.

שני הקהלים הנ"ל לא חופפים, למרות שיש בניהם חיתוך לא קטן. ובתוכו אתה מדבר על חתך דק של נרדים שעובדים בתחום המתפוצץ של שירותי אינטרנט וכל המתחבר אליהם. חלקם מנוצלים ע"י סוציופאתים רודפי בצע או שהופכים להיות כאלו בעצמם, אבל זו לא כל התעשיה. לא כולם צוקרברג, שמידט או רפאלי2 שיטענו שהם עושים טוב לעולם בזמן שהם שודדים ממנו את האנושיות, הפרטיות והיכולת למודעות עצמית. אלו דוגמאות קיצוניות ומסוכנות או לפחות בעייתיות, ואני מסכים כי מדובר ביישומים המנצלים לרעה את החולשות האנושיות במקום לטפח את החוזקות. זה מיעוט (מספרי, לא כלכלי לצערינו) שלא מעיד על הכלל. אני חושב שאנחנו עדה עם הרבה קהילות מגוונות, אפילו עם דעות חברתיות מפותחות לפעמים (חיפשת גיקים לסביבתנות וטכנולוגיות אקולוגיות? עוד תופתע…).

נכון, מד"ב הופך לפופולארי3, ולפעמים חלקינו גם מרוכזים מאוד בתחום צר ועתידני, ושוקעים במחשבות פילוסופיות של "מה יהיה אם X ואיך לא ליפול למלכודת הזו", וזאת כיוון שלרוב מד"ב מעורר אותך בסופו של דבר לחשוב ביקורתית על המין האנושי העכשווי ומגבלותיו, ולא פעם דחפו יוצרים מהז'אנר לשינוי חשיבה חברתי במאה האחרונה, לרוב לטובה (דוגמאות בולטות היינלין ורודנברי).

נערות המשננות את וולך בהחלט חנוניות. אדם שטורח לשנן שיר ולא רק לקרוא אותו בספר, אדם שמחפש להתעמק במשמעויות וללמוד על המשורר ומצב חייו כשכתב את היצירה, אלו לגמרי סממנים של גיקיות. לא פגשתי הרבה ספרניות או מוכרני/ות ספרים, גם ברשתות הגדולות כמו צומטסקי (טפו טפו), שאינם גיקים של ספרים. רגש, דמיון, וכל הדברים שציינת שחסרים, אולי חסרים לדור של אנשים ולא רק לעדה שבאת להתקיף פה? יש בחוץ דור של אנשים שנשבים בשקרים של פוליטיקאים, בנקאים, אוליגרכים ואנשי שיווק. במקום כזה בעייתי דווקא גיקים, אנשים בעלי חשיבה יצירתית, אסוציאטיבית, שיכולים לדמיין עתידים בעייתיים ולסמן שקרים, הם יותר מפוכחים מהקהל הרחב, ויהיו מי שימציאו פתרונות ויצילו את האנושות מכליה, ובדרך אולי גם את החברה והתרבות מיובש ומסחור יתר. לפחות קהילת הגיקים שאני מכיר סביבי, בחיים האמיתיים או ברשת – יותר מתקדמים חברתית, יותר מודעים לבעיות חברה, מגיעים להפגנות, לא מפספסים הצבעות לרשויות וחלקנו אקטיביסטים ברמה של החדרת רעיונות חברתיים יותר לפוליטיקה, מיתון המירוץ הטכנוקרטי/פלוטוקרטי של הכנסת למעקב, איסוף טביעות פנים ואצבעות ושאר מרעין בישין.

אסכם בהפניה לדברי לארי לסיג, פרופסור למשפטים שהוביל את תנועת ה־Creative Commons בזמנו, שהביאה את רעיונות התוכנה החופשית לכלל הז'אנרים של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, היום נלחם בשחיתות שלטונית (בעיקר המחלות של המערכת האמריקנית שנמכרת בנזיד עדשים לטייקונים וכוחות בינלאומיים לפי הצורך). בפראפרזה על ציטוט מפורסם שלו: פעם שבטים היו צריכים לוחמים כדי לכפות שלום וגבולות. מדינות עברו להשתמש בעורכי דין כדי להיווסד, לנהל קשרי חוץ ולהקים ספרי חוקים שיגנו על הפרט. היום הוא תור כותבי התוכנות לדאוג לשמור על הפרט מכוחות הבנקים ושוק ההון המנסה לנצל, לרגל ולהגדיל פערים. המסר כאן די ברור – אנשים שלא מונעים ע"י הון כספי אלא חברתי, הם העתיד. לדעתי זה יהפוך להיות יותר בולט ככל שנתקרב למשברי משאבי טבע, שם הכסף לא יעזור, והאנושות – על אוצרותיה התרבותיים – לא תשרוד בלי מהנדסים רבי דמיון.

לפרטים נוספים: התנועה לזכויות דיגיטליות, אקו-ויקי, הסדנא לידע ציבורי, מגמה ירוקה, ויקימדיה ישראל ועוד המון ארגונים קטנים של מייקרים ופעילים שיש בהם לא מעט שמחפשים דרכים לתעל את הכלים האהובים עליהם לשינוי חברתי חיובי. בעולם אפשר למצוא עוד אלפי פרויקטים שכן מסייעים לעולם השלישי לעשות יותר עם המעט שיש להם, לחלוק ידע ונסיון במקום לחשוב על שורת רווח אישי. הם לא צריכים להחשב "כופרים" בשל כך, בחירה מוזרה מאד במילה טעונה. אני מציע לך להעלות את הרעיון מול קהילת כותבי ועורכי הויקיפדיה ונראה מה דעתם.

-------
  1. אני מניח "פרסם" ולא "פרסמה" כי התגובות התיחסו בזכר, אבל אין לי איך לוודא באמת[^]
  2. או דוגמא אחרת – ורנר פון בראון :-) [^]
  3. לא, מלחמת הכוכבים שהבאת כדוגמא איננה מד"ב אבל זה לפעם אחרת[^]

אנא בכֹח

האם היה אתכם הכח? קמתם ללכת לראות את הסרט האחרון של האחים דיסני ואבראמס? אני אניח שחלקכם עדיין לא, ולכן אשים פה אזהרת ספוילרים…

להמשיך לקרוא אנא בכֹח

פרק היובל של הדוקטור

עם הקוראות הסליחה, אני מגן בסיסמא לשבוע-שבועיים הקרובים כדי שלא יצעקו עלי שאני מספיילר.

דוקטורים

נו, אז צפיתם בפרק? ישבתם לשתות בירה TARDIS של „הדובים”? אני ישבתי עם חברים, כולנו בני 33-42, שלושה הוביאנים ושלושה „בתולים” שנראה לי התלהבו מספיק כדי לתת לסדרה הזו צ'אנס.

מה היה טוב: המון הומור, ביקור היסטורי של טום בייקר וכימיה היסטרית של דייויד טננט עם מאט. ציטוטות לרוב, השלמת פרטי עלילה חשובים, המון ציטוטים לעבר המפואר של הסדרה. כמובן הומור עצמי של הסדרה, הומור עצמי בריטי ומספיק רמיזות לפופ קאלצ'ר עכשיווי לשמח גם את מי שלא הכיר את הסדרה. אפקט פי.טי. בארנום אם תרצו.

מה לא טוב (הכל הרגשה אישית שלי): תפסת מרובה – לא תפסת. היה צפוי אבל בכ"ז… הכי הציקה ההרגשה שמופאט החליט שהוא רוצה לשבור את העומק של „הדוקטור הטראגי” של ראסל דייויס ולחזור למסורת של הדוקטור הטראגי־למחצה הישן (שזה יהיה חבל), עלילה עם חורים הרבה יותר גדולים אפילו מהעלילות הכי מחוררות של מופאט אי פעם (איך הגיע X לפה, מה נגמר עם Y, למה מתנהגת Z בצורה הזו, תגובות לא אמינות של דמויות למתרחש, סתירות בקו הזמן ועם הסדרה הישנה והחדשה, מה דמויות יודעות או שוכחות ועוד ועוד). מצד אחד לא ירדנו לרדידות המאכזבת של "The Five Doctors", אבל מצד שני גם שברנו את הציר המרכזי של אישיות הדוקטור של 7 העונות האחרונות.

אתנחתא לאירוניה: שבוע לפני ראיתי בקולנוע יופי של פרק דוקטור הו. אקלסטון היה שם, חייזרים פלשו ללונדון וניסו להשמיד את כדור הארץ בגלל סיפור מצוץ כלשהוא של מעבר בין מימדים שיאפשר להם להשמיד את היקום בנוחיות מגריניץ' (מכל המקומות שביקום), והדוקטור (לשם שינוי בגלגול בלונדיני ושרירי עם גלימה מפוארת כמו הדוקטור השלישי, עם סוניק סקרודרייבר שנראה כמו פטיש ענקי) מציל את היקום וכדור הארץ, והמתח המיני/רומנטי בינו לבין הקומפניון נשבר בצורה מוצלחת. קומדיה רומנטית, אקשן, הכל היה פה, כולל בבדיחות פנימיות חביבות, אבל היתה עלילה, הדמויות התנהגו בהגיון פנימי והמשכיות כלשהיא, אני בעד.

תדהמה: מופאט כאמור שובר בכוונה את הציר המרכזי של „השמדתי את הגזע שלי, אני שונא את עצמי” והפרק נגמר בהחלטה של הדוקטור לשלוף את גליפריי מהנפטלין והדוקטור מפנטז לחזור לביקור בבית. פתאום שכחנו שהוא פרסונה נון-גרטה שם, שהוא גנב את הטארדיס, נשפט, גורש, ושאדוני הזמן חבורה קצת עילאית, מתנשאת ומעצבנת. האם יהפכו אותו לגיבור שהציל את גליפריי וגזע אדוני הזמן, והאנארכיסט המלאנכולי יהפוך להיות גיבור נערץ ופופולארי? הקו שהאכיל את הסיפור בעונות האחרונות היה תמיד הצרות והמוות שרודפים את הדוקטור, והרבה מהבחירות המוסריות שלו נעשות בצל הענן האפל שבלבו. לעשות אותו פתאום הגיבור שהציל את גליפריי יהיה להפוך את באטמן לסופרמן. לא, לא, לא! מופאט! עם טייטל מפיק מגיעה אחריות כבדה למורשת ולאמינות של הסדרה! אתה לא יכול להיות JJ Abrams ולחלטר את ההמשך איך שבא לך כולל שכתוב עבר, זו תהיה קפיצת כריש שתשבור הרבה מעריצים. אני אישית לא ממש עומד בהרבה מהפרקים הישנים, הם מרגישים אינפנטיליים יחסית לתקופת טננט, ומופאט הזיז את הסדרה ממד"ב לפנטזיה/דרמה סוחטת דמעות, ולא בא לי על זה.

עוד דוקטורים

ניטפוקים: לצערי אקלסטון החליט להתרחק מהסדרה והמותג כמו מאש, אז הוא בחר לא להשתתף בפרק המפנה הזה. צחקו לו על האזניים הבולטות אבל זהו בערך. הפרק נתן בעצם מעט מאוד הומאז' לסדרות הישנות יחסית לעובדה שהוא מנסה פחות או יותר לבטל את 7 העונות האחרונות ולהחזיר עטרה ליושנה (לפחות כך נרמז). ביחד עם החורים שנפערו פה בסיפור1 קיבלנו הרבה השלמות וריגושים, אבל בכל זאת נשארתי גם עם הרגשה שמטר הבדיחות הבלתי פוסק נועד לכסות על הבעיות האדירות בעלילה ולמסך בפרצי אנדורפין את המחטף העלילתי ושינוי קו הזמן. עוד אחד מהדברים שהפריעו לחברי מך, הוא שתיאורטית, בזמן מלחמת הזמן אדוני הזמן אמורים להיות בשיא כוחם ויכולותיהם, אבל הם מתייחסים לנשק יום הדין כירושה מחכמיהם העתיקים, מסתורין שאין להם תוכנות לגבי איך הוא עובד. אני אישית בשלב הזה הבנתי שאין מה לחפש הגיון בפרק הזה וזרמתי עם הניו-אייג'יות המגוכחת. רוצים עוד? קאלט-בוקס אספו רגעי מפתח, יש עוד רשימות מתרוצצות בבלוגוספירה, כמובן. אני אולי אכין רשימה אחרי צפיה שניה.

בינתיים, עלו עוד כמה תוכניות לאתרים רשמיים, ליוטיוב, לטורנטים, ספיישלים שאינני יודע אם ימכרו אי פעם ברשת (או אם שווה אפילו לשלם עליהם):

  • המדע של הדוקטור – הרצאה מיוחדת על תורת היחסות של בריאן קוקס
  • Tales from the TARDIS – ראיונות עם דוקטורים מגלגולים שונים על מאחורי הקלעים.
  • מסיבת ההקרנה של BBC וזו של BBC America, חלקן ביוטיוב, אחרות בטורנטים. ראיונות חיים באולפן עם שחקני הסדרה לדורותיה הארוכים, וסלבריטאים גיקיים שונים.
  • רשימה ארוכה של ערוצי יוטיוב בענייני גיקיזם ומדע שהקדישו את החודש או השבוע האחרון לדוקטור. הגדילו לעשות Geek Crash Course שהקדישו פרק חודשי לכל אחד מהדוקטורים לאורך השנה האחרונה, ועוד סיכמו לא מעט חומר רקע מהקאנון המורחב, כמו תסכיתי הרדיו, הקומיקס, הספרים, הסיפורים הקצרים במגזין הרשמי, וכמה פרקים מיוחדים לנושאים כמו "מה קורה בסיפורים שבהם מצטלבת פגישה בין שניים או יותר גלגולים של הדוקטור", כהכנה לפרק היובל.
  • עוד קטעי מאחורי הקלעים, ראיונות, גלריות ושאר ירקות באתר הרשמי של הביביסי
  • טיזר לספיישל קריסטמס, הפרק האחרון של סמית'. לא מבזבזים זמן :-)
  • המון דברים מגניבים בטאמבלר הרשמי בשבועות האחרונים
  • הדרמה על סיפור הולדת התכנית שעוד לא הספקתי לצפות בו, An adventure in Space and Time (ביקורות למכביר ברשת, לדוגמא 1 2 3)
  • לא לשכוח שביום חמישי הקרוב יש באשכול פיס מיני-כנס לדוקטור!
  • The Five(ish) Doctors Reboot -סרט תיעודי של חצי שעה, לא הספקתי לצפות עדיין.
  • דגלס והדוקטור – רדיו ביביסי על איך אדמס שינה את הדוקטור „לתמיד” (וואלה?). תוכנית משנת 2011, אבל רק עכשיו גיליתי אותה, ומכניס לפלייליסט :-)
  • ולא לשכוח את הפרקים האבודים שנתגלו בניגריה! אני מנחש שהביביסי ירצו לעשות לכבוד זה ספלאש לחוד, אולי זה יחכה לחגיגות ה-51. בינתיים יש להם אפילו ערך בויקיפדיה.
  • בין לבין למדתי שדוקטור הו לא עובד כאנימה, כן עובד בתור אנימציה סטופ-מושן, ושיש פסיכים שמעלים ננו-לווין טארדיס למסלול NEO.

-------
  1. מה קורה בסוף לזייגונז? מה הסיפור של הדוקטור עם המלכה? מתי נטשנו את Torchwood וחזרנו אל U.N.I.T. ומה הקשר/הבדל בינהם? האם ביתו של הבריגדיר תשאר כדמות קבועה? מה המשמעות בכך שלעוזרת שלה קוראים "אוזגוד"? מה היה בגלריה האסורה לפני שהושמדו הפסלים? אפשר להמשיך כך שעה…[^]

Boom, and he's just gone. seamlessly.

ראשון היה גדי שמשון שהחזיר את האירוע לפרופורציות, אתמול הוסיף סטולמן בדרכו חסרת הריכוך, וקרא לו "האיש שגרם למחשב-שהוא-כלא להיות מגניב". שניהם לא רחוקים מהאמת. אני ידוע (או רוצה להיות ידוע) כלוחם למען חופש למשתמש, שליטה בטכנולוגיה ביד הלקוח ולא בצד הספק, חירות דיגיטלית. בין השאר זה אומר בלי DRM, גנים נעולים, אם זו מערכת ההפעלה ואם זו אפליקציה בענן. אפל, בעשור האחרון, הפכה להיות נושאת הדגל של הטכנולוגיות האלו, תחת הנהגתו של מר ג'ובס היקר. לא פלא שיש כמה אנשים שלא סובלים אותו.

אבל קודם כל נוריד את הדבר החשוב הזה מלוח הדברים שצריכים להגיד על סטיב. הוא לא היה נחמד, אבל היתה לו לפעמים הצדקה להיות כזה. הוא היה פרפקציוניסט תאב בצע, אבל הוא גם היה מוקף בתעשיה חסרת דמיון. מוקף גיקים טכנולוגיים ומהנדסים בלי שום חוש לסגנון, עיצוב, צורה. אני זוכר שידיד שלי, מעצב תעשייתי ומעריץ של מוצרי אפל (אבל לא מהסוג שיקים אוהלים בתור לקנות את מוצריהם) סיפר לי כשהגיעו להם המכונות השולחניות החדשות לבצלאל. לא רק שהמארז של המחשב האימתני היה יפה ובתוכו הכל היה מסודר נעים ונוח במגירות שליפות, אלא שההודעה בתוך "מכסה המנוע" של המארז לבל תטפל בו כשהחשמל מחובר, היתה כתובה בפונט שעוצב במיוחד כדי להתאים לעיצוב המארז. אחרים נזכרו השבוע בסיפורים על תיקוני סופשבוע של גוון לא מדויק בגראפיקה ושאר פרטים קטנים. גאונות או קטנוניות?

אז אחרים הזכירו איך הוא דפק את ווזניאק כלכלית, או היה צועק על עובדים ומפטר בלי לחשוב פעמיים, וחלקכם מכירים את הסיפור של גניבת הרעיונות מזירוקס, או הסיפור על איך השתולל כשקיבל כרטיס עובד מס' שתיים בחברה אז עד יום מותו היה בעל כרטיס עובד מספר 0. אבל רובכם בוודאי נתקלתם גם בנאום שבו הוא מספר למה לליסה ולמאק היו פונטים כל כך יפים ופרופורציונאליים, או שאתה יודעים שהוא היה הראשון שהתעקש לייצר מדפסות לייזר במחיר בייתי, ואת הפרפקציוניזם שלו אפשר להבין, כי הוא היה המנכ"ל שאהב להיות הEarly Adopter שיעיז להביא את הטכנולוגיות הנכונות לפני שהמתחרים יחליטו. הוא גם היה גאון בשיווק, והבין מנשק משתמש ועיצוב גראפי ותעשייתי "מהבטן", בלי שלמד מעולם עיצוב בחייו. יש מי שיגידו שהתעשיה האמריקנים פשוט לא גידלה כבר שנים איש חזון כמותו, ושהוא האחרון שהבין מה לעזאזל הוא עושה. אני חושב שהוא בעיקר חיפש דרכים למכור לנו טכנולוגיה ולגרום לנו להתמכר לה בלי שנרגיש שזו "טכנולוגיה". אם לקחת פראפראזה פראית פה – הטריק הכי גדול של מוכר הטכנולוגיה היה לגרום לנו לחשוב שהטכנולוגיה באמת עובדת ושקופה.

כתב אתמול גיא ויינר ב+גוג:

התרומה האמיתית של אפל-של-ג'ובס לעולם המחשבים לא היתה טכנולוגית, אלא תרבותית. הם שמו מחשב בכל כיס. הם לא פנו רק לקהל של אנשי-עסקים וחובבי גאג'טים, אלה לכולם, כולל בנות טיפש-עשרה.

עכשיו לכולם יש מחשב עם חיבור לאינטרנט זמין בכל רגע, והם לא מתביישים בזה. "להיות מחובר" זה לא מנהג של חנונים שלא מסוגלים לתקשר עם העולם, אלה צורך מהותי של דור שלם. זה אומר שאין יותר משמעות לידע כללי; שכל חתיכת מידע שפורסמה אין-פעם רחוקה ממך רק בכך שתקליד את מילת-המפתח הנכונה; שכולם יודעים איפה אתה ומה עתה עושה – וההיפך; שדימיון ויכולת להסיק מההקשר יותר חשובים מזיכרון וריכוז. נכון, גם גוגל, פייסבוק, וויקיפדיה ולינוקס עזרו במהפכה הזו, אבל אפל הפכו אותה לאופנה, לפריט-לבוש.

אז נכון שאפל לקחו מתוכנה חופשית את הקרנל החדש שלהם ולא תרמו כלום חזרה, נכון שהטלפונים שלהם היו גן סגור ומגביל, שחנות האפליקציות שלהם מצנזרת למשתמשים את החיים ועושה צרות למפתחים, אפשר להתלונן על כל מיני דברים משוגעים אנשים נתקלו בהן, על שירים שנקנו באייטיונס והפסיקו לנגן אחרי שני שדרוגי מערכת הפעלה, ועוד כהנה זוועות, אבל אי אפשר להכחיש שהאיש ידע להוציא מוצרים יפים, עם גימור חלק, שהשלימו נישות שלקוחות לא ידעו שהיו חסרות (מי אמר טיים מאשין?), ושיווק שיווק שיווק. אני לא משווה אותו לטסלה ואדיסון כמו שמיהרו כמה לייצנים (אפילו את ווזניאק אני לא משווה להם), אבל אפשר חופשי להשוות אותו ליזם שקנה מהזוג מקדונאלד הזקנים את הזכויות לשם דוכן ההמבורגרים שלהם. איש שראה איך אחרים עושים טכנולוגיה ועיצוב וגרם להם לשתף פעולה כמו שאף אחד לא דחף אותם מעולם, ודרך הצלחתו, כולל הצלחת הטכנולוגיות שפחות אהבתי, אילץ את עולם התוכנה החופשית לשנס מתניים, כמו כל המתחרים שלו, ולייצר לנו מטעמים שיוכלו להתחרות בצוות המבריקים שטיפח בקופרטינו. אני מוריד את הכובע. אפילו שלצערי המוצרים המגניבים שלו הם הרבה פעמים מחשב-שהוא-כלא :-)

איפה אהיה בסוכות

בכנס אייקון כמובן :)

אני מאחר לפרסם את המלצותי (בניגוד לקרן ויואב לנדסמן שהקדימו), אבל בלחץ הגר אני מפרסם כאן למה נרשמתי. אם נתאם, נוכל לאכול ביחד צהריים או ערב :)

(אגב, לצערי השנה אני לא מרצה בגלל נתק תקשורתי קל. אולי במאורות ואולי בשנה הבאה. בעסה.)

ראשון:
12-14 שטויות מסוכנות
(הפסקת צהריים)
15-17 תכנית החלל אחרי המעבורת
(חור)
19-20 מופע פתיחה
20-22 ראיון עם ערפדים
(ארוחת ערב, אולי מפגש ספקנים)
00 – ערפדים נגד נינג'ות.

שני:
(בבוקר אולי אקפוץ לאלכנס סינגולאריטי, ארוחת צהריים)
14-16 מחלות נכחדות
16-17 התחדשות הספרות בהשראת גילויי תרבויות עתיקות
(חור ענק, ארוחת ערב, הצעות?)
21-22 השרדות – אקדמיה
22-24 פנטזיה ישראלית
00 עולם פראי. במקביל יוקרן גם הקפטנים שמעניין אותי, אבל הוא כבר יגיע בטורנט…
2am נשאר עוד כוח? נלך לגיקדום 3.

שלישי:
12-14 גיא בקר על התחדשות עולמות ומעגליות ההיסטוריה
14-16 אירוע הפתעה (יש במקביל הרצאה נהדרת של צזנה אבל כבר ראיתי גרסא קודמת שלה. אני מקווה שלא אתאכזב מהבחירה, אולי יחזירו את "חלום ליל קיץ, גרסת הבאפי-רוקי"? אמן ואמן, כי אמרו לי שהיה מבריק!)
(מנוחה)
18-20 פמיניזם בפיוצ'רמה (אל"ב)
(חור לארוחת ערב)
21-22 אפיגנטיקה
22-24 הגולם או פולשים מהרמות הגבוהות, נראה.