שלושה סקוטים ויפני אחד

לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה היה הערב המעולה שהיה לנו אתמול. אני עם שי וגיא התיישבנו לערב טעימות שנדחה כבר יותר מדי. שני בקבוקים הביא גיא, אחד מהם "יפאני מיאפן" מטיולי של הוריו לארץ השמש העולה (חדי עין ישימו לב למדבקת מחיר ב-ין), ושלושה בקבוקים הביא איתו שי מלונדון. ספרתם חמישה? כן, אחד בקבוק נשאר חתום בינתיים, ההסבר בסוף. התמונות כרגיל גדלות עם לחיצה, הנה הליינאפ בהתחלת הערב:
שורת הבקבוקים המטעה. הלוכנגר איננו לוכנגר…
אחרי שצילמתי, הוצאנו את הבקבוקים הארוזים מהשרוולים והרויאל לוכנגר (שלדעתי חביב אבל לא מרגש) נתגלה כאריזה בלבד. בחודשיים שהבקבוקים חיכו בסבלנות, שי שכח שהוא קנה משהו מענין בהרבה, טאמנבולין בן 35 שנה, אבל לא אקדים את המאוחר…

My heart's in the Highlands, my heart is not here,
My heart's in the Highlands, a-chasing the deer;
A-chasing the wild deer, and following the roe,
My heart's in the Highlands, wherever I go.

— Robert Burns

קליינליש בן 13, סינגל קאסק 7156 (146 בקבוקים) 58%את ×”PC6 השארנו לסוף, ×›×™ הוא מתפאר בטעם מעושן ורצינו להקפיד לטעום את כל האחרים לפני. ראשית ×”×™×” הקליינליש 13, ביקבוק מיוחד שאם לא הצוואר האופייני, אפשר ×”×™×” לטעות שמדובר באיזה בקבוק שרדונה, אבל כאן מדובר בסינגל קאסק שמסומן 13 שנה (אבל לפי התווית מזיקוק לביקבוק עברו 14 שנים פחות שבוע – מוזר!) בביקבוק פרטי של The Whisky Exchange.

הקליינליש ×”× "ל נפתח בכבוד. ריחרוח ראשון נתן מכה קטנה שאישרה את 58 אחוזי האלכוהול שהמתינו בכוס. מצאתי שם קצת לימון, למונגראס, וצ'ילי עדין. ×”×™×” גם איזה ריח של צבע טרי – לא ממש טרפנטין או אצטון כמו בבורבון, אלא יותר רך. הטעם מתקתק, עוד קצת למונגראס, מכה קלה של אלכוהול, פריחת הדרים בבאף ובסיום הקצר-יחסית מצאתי עוד מהמרירות של הלמונגראס. אחרי טיפה מים עלו עוד טעמים בין השאר עוד מתיקות, נוספה במפתיע מליחות, מרווה רפואית, ושי הגדיר את ×–×” כעוגת גבינה עם גרידת לימון. בהמשך בדקנו את מארי, שבאופן מפתיע טעם מאותה חבית בדיוק (רק 164 בקבוקים!) ונתן ציון 90 (מוגזם לטעמנו) ומצא שם custard tart שהתחבר יפה עם ההגדרה של שי. הוא מצא שם גם דבש, מאלט, ושאר תבלינים.

"Many enthusiasts feel that this age most deftly demonstrates the complexity of this malt. Certainly the best-balanced Glenfarclas."

— The late Michel Jackson on Glenfarclas 15

גלנפרקלס 15 שנהשני ×”×™×” גלנפארקלס 15 שנה, אני וגיא טעמנו את אחיו משנים שונות אז ידענו שהולך להיות מוצלח. באף – טארט תפוחים וקינמון ויין אדום חם. קצת חמצמץ. בפה יש צריבת ×¢×¥ קלה אבל נעימה, טעם "שמן" ומלא, כמעט סמיך (כמו חלמון ביצה?). גיא מצא פלפל לבן, שי מרגיש ×¢×¥ לבן ואחרי טפטוף מים ממקד ואומר – מקל ארטיק! 🙂 שי מוצא גם ריח ירקות כמו סלרי, ×’'×™× ×’'ר (שלא מצאתי) וזרעי כוסברה (שמתאים באופן מפתיע לאחר שהביא צינצנת והסנפנו). הסיומת קצרה ומאכזבת. הטעם כאן לא מקיים את מה שהריח מבטיח. מארי משום מה נותן לו 95, לא ברור על סמך מה, ומוצא בו ריחות רום, טעמים של בורבון ושאר תבלינים ומפאר אותו בתור "חזרה למסורת של לפני 30 שנה, בין הויסקים הטובים בספייסייד". ×’'אקסון זצ"ל נתן לו רק 88, מצא באף מאלט, שרי, אלון ורמז לעשן, ולטענתו הסיומת דווקא ארוכה. עוד ביקורות התפרסמו עליו בויסקי מגאזין, פעם אחת ופעם שניה.

ニッカウヰスキー株式会社とアサヒビール株式会社は2001年4月に営業統合しました。現在、生産をニッカウヰスキー株式会社が、販売をアサヒビール社がそれぞれ担当しておりますが、ホームページの運営におきましては両者が協同して行っております。

— From the Nikka website. damned if I know what it says.

ניקה פיור מאלט 17 שנהשלישי נפתח הניקה פיור מאלט 17. לפי השם מדובר כנראה בואטינג של מזקקות שונות של חברת ניקה (מזקקת יואיצ'×™ אבל גם רבות אחרות, אפילו כמה בסקוטלנד), אבל לא מצאנו עליו שום מידע נוסף. הסנפה ראשונה נתנה ריח של קפה ווניל שמנוני ועם ברבן. הזכיר לי קפה "כבד", כמו "קפה רס"רים" בצבא, ×›×–×” שנבחש ארוכות עם הסוכר וטיפה מים לפני שמוסיפים את שאר המים למילוי הכוס. בטעם מתיקות עם קפה מרוכז, כמו סוכריות קפה וחמאה כאחד ועולה טעם קרמל מדי פעם ומשהו אפרסקי ללא חמצמצות. מפתיע אבל אין שום רמז לעשן בכלל, וגם לא ×¢×¥ שזה נדיר בגיל 17. הפיניש בינוני ארוך. שי עזר לי מלקד את הריח האחרון שהיה חסר לי ושלף עוד תיבת תבלינים מהמטבח – פולי הל טריים! לא להאמין, אבל אכן קלע שוב! לויסקי היפני ×”×–×” יש ריח וטעם קפה וריח עדין של הל. כמה מוזר יכול ויסקי להיות?! ×›×™×£ להיות מופתע כל פעם מחדש. גיא טועם מרשמלו ופקאן סיני וטיפה ציפורן. ×–×” לא נגמר 🙂

Among the malts produced in and around the glen of the Livet river, the elegant Tamnavulin is the lightest in body, although not in palate. In taste, it is a little more assertive than Tomnitoul, with which it might be most closely compared.

— The late Michael Jackson

טאמנבולין 35 שנה(עודכן) אחרון חביב טמנאבולין בן 35 שנה עם 52.6 אחוזי אלכוהול. הבקבוק ×”×™×” מתוך 472 שמולאו מתוך Cream Sherry Butt שזה אומר חבית אדירה של שרי, אבל מה אומר ×”cream אני לא יודע. הדראם ×”×–×” זוקק בשנת ההקמה של המזקקה – 1966 – ובוקבק חמש שנים אחרי ש"הוכנסה לנפתלין" ב1996 שלושים שנה לאחר מכן. מה שמוזר ×–×” ששי טוען שהבקבוק עלה לו בסביבות חמישים פאונד ולפי חיפושים ברשת הוא אמור ×”×™×” לעלות בסביבות 200 ומעלה.

סגנון המשקאות שהפיקה המזקקה לפי מייקל ×’'אקסון – ארומטי, עשבי תיבול, אפריטיף. הגרסה שטעמנו עמדה במדויק בכל הציפיות. הצבע ×”×™×” ענבר עשיר עד כמעט בורדו, השרי המתוק והפירותי ×—×’×’ מכל פינה, ובכלל הוא הזכיר לי את המקאלן 11 שנה שקניתי בסקוטלנד ועוד לא סופר פה על טעמו המשוגע. פירות אדומים בעוגה, ולמעשה "קריסמס פודינג" למי שטעם ויודע במה מדובר. שוב ברבן קל, תפוחים וניל וקינמון, גוף שמנוני וחגיגה של טעמים מתוקים של תות, קרמל, ציפורן, אפרסק ועוד רבים. סיומת נעימה עם יין אדום מתוק ופירות יבשים. שי מוסיף גם שקדים מסוקרים, גיא טועם גם תה ארל גריי. ×’'אקסון נותן לו 74 בלבד (אבל לא מפורט אם זו החבית המשוגעת שממנה טעמנו) ומוצא שם שזיפים יבשים מבושלים (כאלו כמו בצלי מתוק אני מניח) ומוצא גם שוקולד מריר וצימוקים, וסיומת עצית וארובה שמזכירה לו ארמניאק ישן. בקיצור ט"ו בשבט.

מצד אחד מגניב שהוא מזכיר כמו אח תאום את המקאלאן 11 שלי, מצד שני מכעיס שהוא עולה ממש חצי… אבל ×–×” מה שיש בעולם המשקאות, והמותג עולה גם עולה.

בשלב הזה הסכמנו שאנחנו מוותרים על הPC6 עד הפעם הבאה, כי חבל להרוס את הטעם הטוב שנשאר בפה. המשך יבוא!

Not so Hot

את הפוסט הזה רציתי לשמור לבלוג הצרכנות שאו-טו-טו יפתח, אבל אני פשוט רותח לי בכסא וחייב לפרוק את זה איפשהוא.

012-קוי-זהב-סמייל-אינטרנט-זהב-מה-שלא-קוראימלהם עושים לי צרות בחיבור מזה כמה חודשים. הם חונקים את התקשורת וחוסמים פורטים. אני לא מדבר רק על טורנטים ואימיול, אני מדבר על delay אדיר בחיבור אפילו לג'ימייל ואתרי ווב רגילים. נמאס לי לאכול את השטויות שהם מוכרים לי כשאני יכול בעזרת פינגים וtraceroute של TCP לראות בדיוק מה הם חוסמים ואיפה ומראה להם איך מהשרת שלי בבזק בינלאומי הכל תקין. אתמול התחלתי לברר פרטים במקביל לבירורים שעשה חבר שלי אפי. מסתבר ש012 הכי זולים אבל לא בהרבה, נזק בינלאומי היחידים שמכריזים שהם לא מגבילים וחוסמים את הקו (הנציג ב012 טען שהוא לא יודע מה ה בכלל traffic shaping), ולכן ביקשתי מהם מחירים. באופן מפתיע המחירים העיסקיים היו יותר גבוהים מאשר במחלקה הפרטית. נרשמתי, ביקשתי מ012 לנתק אותי (אחרי 10 דקות המתנה לשירות לקוחות ששם אותי ב8 דקות המתנה למחלקת ניתוקים). הנתקן לקח המון פרטים ובסוף הודיע שכלום לא יזוז עד שלא אשלח בקשת התנתקות בפקס. שלחתי גם בפקס וחיליתי עד בוש.

לפני חצי שעה התקשרתי לנזק בינלאומי לשאול למה עוד לא חוברתי דרכם (MPLS או "בלי חייגן" מצריך שיוך מרחוק), אמרו לי שידיהם קשורות עד ש012 ישחררו את הקו. אחרי 10 דקות המתנה נוספות (2 בבוקר!) אמרו לי 012 שבקשת הניתוק נישלחה (פעמים בודדות ביום עובר קובץ בקשות חיבור וניתוק בין הספקיות והוט, יחי העידן המודרני המקוון!) וזה לא בידיים שלהם. טלפון נוסף להוט תמיכה עסקית הביא אותי להוט תמיכה פרטית. אין תמיכה עסקית בלילה. שם נגמר המסלול כי התומך דל כוחו, מנויים עסקיים לא עולים אצלו על המסוף ועד הבוקר לא יהיה מושיע. בבוקר אני צריך כבר לצאת אל לקוחות ולא אוכל לשבת ליד המחשב לראות שהכל עובד חלק, ולכן רק בערב אתפנה להרים טלפונים לבירור, וסביר להניח שעד אז שוב לא יהיה עם מי לדבר.

– תתקשר בבוקר לתמיכה עסקית, הם יפתרו לך את ×–×” צ'יק צ'אק, מגיע לך שירות מהיר בתור לקוח עסקי!
– "בבוקר" ×–×” שירות איטי! אני רוצה לעשות עכשיו את ההחלפה, לפני שאני צריך את הקו בבוקר כדי לנהל את העסק שלי!
– אבל אין לי איך לטפל בקו עסקי!
– אז תן לי תמיכה עסקית.
– אין בלילה.
– תן לי את האחראי שלך.
– אין בלילה.
– אז תעביר אותי להיות לקוח פרטי ואז טפל בי.
– ×–×” רק שירות לקוחות עסקי יכול לעשות. בבוקר.

פשוט מדהים. הייתי דופק את הראש בקיר אבל אני לא רוצה ללכת לישון עם כאב ראש. לילה טוב.

מי שהולך לישון עם פשפשים – קם בלי מיטה

לקוחות יקרים, מיקרוסופט מבקשת למסור שלכל מי שמשתמש בשירות הוטמייל בישראל, השירות הנוח של MSN ישראל והבית החם שמיקרוסופט מעניקה לו באהבה בחינם (כן אתם!) – אז מעוד שלושה ימים אין לכם בית (צילומסך) – מיקרוסופט פשוט שורפת אותו עם המייל שהיה בפנים אם לא גיביתם. אבל אל דאגה, יש מייל עם COM בקצה! עם פיצ'רים! עם LIVE!!!! ואל תשכחו שאתם חשובים לMSN, אוהבים אותכם נורא, כאילו!

(רמז, למייל המשופר הזה קוראים ג'ימייל. אם ממילא שורפים לכם את הבית אפילו בלי העברה דואר, אני ממליץ שכבר תחליפו ספק)

חופש הביטוי והבלוגר הממוצע – מתי לשמור על התחת

אתם יכולים לרדת על בריטני ועל פאריס חמישים פעם בשבוע, לתת ביקורת שלילית על סרטים אמריקניים ועל מסעדות ישראליות, לזרות ביקורת ארסית על החברות הגדולות ביותר בעולם. אפילו לנאץ את ראש הממשלה והמפכ"ל.

רק אל תזכירו שם של עורך דין.

ביום שישי כתבתי כבדרך אגב על איום סרק שקיבלתי מאיזה עו"ד. לפוסט שרבבתי בצורה לא אלגנטית ולא רצינית שמו של עו"ד אחר (להלן א' שם-בדוי) שהפתיע אותי השבוע בכתב ×”×’× ×” שכתב. אני לא הולך לתת לינק לשם או להזכיר את שמו של אותו א' מכמה סיבות; מעבר לכך שיש לנו כמה ידידים משותפים ומאוד יכול להיות שהבקורת שנתתי על כתב ×”×”×’× ×” שלו מוטעה ((למרות שידוע לכל שאינני עו"ד והדגשתי שאינני מכיר את המקרה)) – הסיבה העיקרית היא שנמסר לי דרך ידיד משותף שהוא כועס מאוד ורומז שאני "עלול לגלות את כובד משקלו המקצועי של עו"ד". אני יכול לפרש את ×–×” רק בתור "תזהר שאני לא אתבע אותך", או שאולי יש לו דרכים אחרות להפוך את ×—×™×™ ליותר מעניינים.

אני רוצה לחזור ולציין ששמו של א' לא קשור למטריד שבפוסט, הקשר היחיד היה "דברים שעורכי דין כותבים שגורמים לי להרים גבה". כתבתי בשפה לא מקצועית (אני לא עו"ד) על ניסוח מפתיע של א' בכתב הגנה ((במשפט שאינני צד בו, אין לי את גוף ההוכחות לבדוק ואינני גם מעונין לשמש בו כשופט או פרשן)) .

התייחסתי אך ורק לפסקה אחת שם, וממנה נשתמעה לעיני הלא-מקצועית מסקנה שסתרה בעיני את פועלו של האיש ממה שהכרתי עד היום, בהרצאות ובחומר שקראתי מפרי עטו.

על כן תמהתי, ועל כן כתבתי "לעורכי דין אין שום עקרונות?".

כנראה נגעתי שם בנקודה רגישה, אבל על זה היה ניתן לענות לי אישית (יש לו את המייל שלי והוא מפורסם גם כאן בבלוג) ולפרש. היה יכול גם להתקשר אלי ולהסביר, או להגיב באותה הידיעה בבלוג ההוא ולתקן אותי (מה לעשות, אני הדיוט, אני לא עו"ד ושמח בהדיוטותי).

במקום זה בחר א' להתקשר לאחד מידידינו המשותפים, כפי הנראה כדי לקחת את מספר הטלפון שלי ולאיים עלי ישירות שאם לא אסיר את שמו מהבלוג ארגיש את נחת זרועו המשפטית. אותו החבר בחר להיות שליח שלום כדי לצנן את הרוחות. אכן הוסר שמו של א' וביקשתי שתוסר התגובה ה"פוגעת" מהבלוג השני, וכך היה.

מה למדתי? שיש חופש דיבור בארץ כל עוד אתה לא דורך לאנשים מסוימים על האצבעות. אתה יכול להעליב בעל מסעדה בביקורת מפורטת (אולי אפילו בונה!) ולא יגידו לך מילה או מקסימום יענו לך חזרה בבלוג (קרה לגיא עם "הגילדה" וקרה לי עם יקב סוסון ים). אבל אם רק תרמוז לעורך דין שהוא טועה או חצוף (מקרה לביא) או תפקפק באמינותו או עקביותו (מקרה א') ומיד נשלפים אקדחי תביעת הדיבה מהנרתיקים. אין "נעלבתי אבל לא נורא", אין "נו אז ככה זה". אין אפילו "אתה טועה, הנה תראה אלף בית גימל". יש רק מיד ועכשיו תביעת דיבה.

היה לי פעם הרבה כבוד לא'. הערכתי מאוד את פועלו, ובכל הקשר אחר הייתי מאוד גאה לשמוע שהוא קורא אצלי בבלוג הצנוע. מאוד יכול להיות שאני טועה לגמרי וגם בכתב ההגנה הזה הוא צודק לחלוטין ואני טועה. אבל איבדתי את קמצוץ ההערכה האחרון שלי אליו בתגובתו האחרונה. לא כעו"ד אלא כאדם. חשבתי שיש שלושה-ארבעה אנשים בודדים שמחזיקים בתואר 'עו"ד' שאני מעריך אותם כבני אדם, המספר הזה ירד באחד. מה יש במקצוע הזה שגורם לאנשים להרגיש מורמים מעם, נוחים להתעצבן וממהרים לפתור את הכל בתביעות יקרות ואיומים כלכליים? מאיפה כל האגו הפגוע הזה? לי כל החיים הרביצו בגן, ביסודי ובחטיבת הביניים. לא ידעתי להחזיר מכות, ואחרי שעברו יום או יומיים גם לא ענין אותי לנקום. לא פיתחתי איזה תיאבון עצום לשבור עצם לכל אדם שממנו חטפתי סנוקרת. אבל לעורכי דין יש את השריר העצבני הזה. אם תעשו לידם אפצ'י אתם עלולים למצוא את עצמכם חוטפים תביעה. דבר שבעיני נתפס כבריונות, ובריונים קשה לי לכבד. על א' כבר לא אוכל להמליץ ללקוחות פוטנציאליים ואת רשומותיו כבר לא אטרח לקרוא.

למגיבי הנכבדים, אנא המנעו מניחוש זהותו של אותו א'. אם שמו או רמיזות לזהותו יופיעו כאן אני שומר את הזכות למחוק את התגובות, למרות כל מה שהתחייבתי עד היום בבלוג. אני לא רוצה לסתום לכם את הפה, אני רוצה רק להגן לעצמי על התחת.

מעניין מה מטריד את Wired…

בגוגלבלוג מספרים לנו על יוזמה של גוגל לעודד אנשים לכתוב על נושאים שמעניינים אותם.

"רגע, זה לא הבלוגוספירה?"

לא… הם מעודדים אותם לכתוב מאמרים על נושאים מקצועיים, כמו ערכי אנציקלופדיה, והיוזרים יתנו להם ציונים ופידבק והצעות עריכה, ויהיו לינקים בין המאמרים.

"נו בסדר… אז ×–×” כמו ויקיפדיה, נו מה?"

לא, נו! אבל הם מעודדים את הכותבים לשים שם את התמונה שלהם בשביל האגו ולשים פרסומות אדסנס ולהרוויח מזה כסף!

"טוב, אז ×–×” כמו about.com… אז מה?"

נו אתה לא מבין? הם רוצים להשתלט לנו על הפייג'ראנק עם דפי מידע! הם מקנאים בדירוג הגבוה של הויקיפדיה! הם רוצים לדחוף את הפרסומות שלהם בכל מקום! זה יהיה מכת מוות לויקיפדיה!! אתה לא מבין שהיום הם שולטים על הקליק הראשון (דף הבית של החיפוש), הקליק השני (התוצאות וסדרן) ועכשיו הם רוצים להשתלט על הקליק השלישי!! תוכן התוצאות! ויהיו שם פרסומות אדסנס!

"א. חה
ב. חחה
ג. פחחחחח!

"אם גוגל יהנדסו את הפייג'ראנק הם יאבדו את אמון הקהל. גם אם הם יוסיפו את התוצאות למעלה למעלה, איך זה שונה מתוצאות שאני מקבל היום בראש הרשימה מיוטיוב או גוגל וידאו או פרוגל או גוגל ניוז וכולי? ואיך זה בדיוק יהיה תחרות לויקיפדיה?

"זו תחרות לabout.com ולא לויקיפדיה, אנשים עדיין יעדיפו את הויקיפדיה להרבה מהדברים (איפה עוד תמצא אתר עם ערכים לפרקים של סימפסונס ולשחקניות פורנו ולמשחקים של אטארי 2600 בכפיפה אחת, ולידם טענה ×›×™ יש להם בקלות יותר מאמרים מאשר לבריטניקה?). חוצמזה, גוגל לא מארחים את השרתים של ויקיפדיה אצלם בחווה? אני חושב שקראתי על ×–×” פעם משהו…"

(שיחה וירטואלית זו לא נערכה ביני לבין וויירד באמת. זה קרה אצלי בראש. מוזר לי שהם נלחצים מזה שגוגל רוצים להוסיף תוכן לרשת)

מה כן מפריע לי? מפריע שלגוגל יש זמן לפתח מנגנוני תוכנה יפים וגדולים אבל לא עוצרים לרגע כשהם מוסיפים לי את זרם הShared items ברידר בלי אפשרות לחסום (ראו פוסט מאתמול), או לדאוג שיהיה לי מנגנון לכתוב מימין לשמאל בג'מיל (יש פלאג-אין וגם סקריפט גריזמונקי אבל שניהם הפסיקו לעבוד לפני חודש בג'מיל החדש, ולדעתי זו לא צריכה להיות אחריות של האקרים לתקן את מה שגוגל עושים בחצי-שעה של עבודת תוכניתן.)

אבל רוצים משהו מצחיק/טעים לסיכום? גוגל פרסמו דף דוגמא ל"נול" כזה, מאמר מהגוגלפדיה. "תראו כמה יפה זוהר האגו של הכותב בראש המאמר בואו לכתוב אצלנו, תרוויחו כסף!". שני פרטים מעניינים: את הנול כתבה רחל מנבר, והוא מחובר לפוסט שכתב אודי מנבר (נפוטיזם! בגוגל! אוי!), אבל יותר מענין שהעמוד, עם פרסומות האדסנס שבו מכיל תמונה שמוכרזת CC-nc.

תורכם להגיב 🙂

איבדתי פוקוס. גוגל איבדו פוקוס.

בנאדם מנסה לקרוא דברים מעניינים וקופצים לו לינקים לדברים אחרים. כיביתי פרסומות אבל חברים שולחים לי לינקים (זה עדיף למצבים שהם שולחים לי אטאצ'ים של 2-3 מגה של סרטים שאפשר לראות ביוטיוב). אם קודם חשבתי שיש לי בעיות ריכוז, קריאה ברשת מחמירה את זה, כמו ללכת לאיבוד במרק אלפבית. והיום גוגל רידר הוסיף פיצ'ר שמוסיף אוטומטית את רשימות הSHARED ITEMS של משתמשים אחרים אם הם הרשימת הקונטקטים שלך בGMAIL. כן, אם התכתבת עם מישהו אפילו פעמיים, כבר דוחפים לך במורד הגרון את הלינקים שהוא חושב ששווים. איך גיליתי את זה? הפוסט המעוצבן-בצדק הזה הופיע לי פתאום ברידר. איך הוא הופיע שם? כי גוגל רידר פתאום מראה לי בלי שביקשתי את האייטמים ששרון אוהבת במיוחד, ומסתבר שגם היא לא אוהבת את הפיצ'ר.

האם גוגל מתחילים לאבד טאץ' עם ההגיון בנסיון להדביק את פייסבוק? איבדו את שלוות הנפש ופותחים כאן סכרים שאסור לפתוח? לפחות הם נותנים לך להסתיר את הרעש שמייצרים אחרים, אבל למה באמת שכל לקוחותי העסקיים יראו עכשיו (פוטנציאלית, אם הם משתמשים ברידר) את מה שמעניין אותי בזמני הפרטי, אם אני לא הזמנתי אותם אלי לבלוג ולפיד הנ"ל? כלומר, במקרה שלי לא אכפת לי יותר מדי, כי הלקוחות שלי הם מהסוג המכוון-רשת שבוודאי גיגלו מזמן את שמי ומצאו את הבלוג הזה, וכאן בצד אני ממילא מסנדק את האייטמים שאני חולק מהרידר, אבל אני יכול לדמיין מקומות שהפיצ'ר האוטומטי הזה יעצבן הרבה מאוד אנשים ואפילו יפגע בהם.

גוגל, זה סטרייק שני או שלישי? אני חושב שאני אחזור בקרוב לאגרגטור הישן והטוב שלי גרגריוס אם זה ימשיך ככה, ואולי הגיע הזמן לתחליף ג'מיל גם כן. אני מודע לכל ההשלכות של סקיוריטי ופרטיות בשימוש בג'ימייל ועד היום השתדלתי לא לדאוג, אבל כשחברה מתחילה להוציא "פיצ'רים" כאלו בגלל פחד מפייסבוק, אני מתחיל לחפש איך לחזור לקונכיה שלי.

מצד שני, אם איבדתי כל פוקוס וגלשתי לכל הכיוונים, תראו מה למדתי…
* בילי קונולי משחק באיכס-פיילז 2.
* שביתת הWGA עלולה להרוג את להרוג את פאמילי גאי, או לנסות להמשיך בלי מקפרליין. לא ברור לי איך אפשר בלי הכותב הראשי והקולות של פיטר, בראיין וסטואי.
* עוד סיבה שהWGA חייב להפתר כבר – התכנים שמופקים בבית הלבן הם לא תחליף.
* אבל מה אני דואג על השביתה של זכויות התסריטאים בחו"ל כשזכויות האדם נרמסות בארץ. אייטם מעניין של פויר.
* ולבסוף, קטע מוזר של אזרח אמריקני מודאג בשם קרלוס נוריס, שרוצה לבטל את הפרדת הדת מהמדינה. תגידו, הו חטף שבץ לאחרונה? הוא לא נראה משהו.

יש עוד הרבה. רובם יותר מוצלחים. אבל זו רק דוגמה לכמה קשה להתמקד.