שוב אני חוזר לארגז הטיוטות שבנפתלין. התחלתי לכתוב טיוטא, ואז חיברתי את זה להסטוריה המשפחתית שלי, ואז הגיעה הכתבה בערוץ 2 על סבא שלי כדי לסגור קצוות, ואז קרו מלאנתלאפים דברים והטיוטא נזנחה בקצה רשימת הטיוטות. אז קיצרתי קצת את הנושא, במקור היה "דמוקרטיה, הומניזם, אתאיזם, מוסר יהודי והפוליטיקה הישראלית". אוף, נושא כבד, אה? כמה מילים? לא לדאוג, אני כותב כאן מאמר אישי, לא מנסה להקיף את הכל. הרי אפשר על הכותרת הזו לבד להקים עוד שלושה בלוגים נפרדים. אחרי כן שוב שכב הפוסט הזה שנה שלמה בנפתלין שוב והנה אני שולף ומפבלש אותו…
אז הציצו רגע בכתבתו של יואב אבן ששודרה לפני כשנה בערוץ 2 על יום ההולדת של סבא שלי וחזרו לכאן, ואז אני אסביר גם איך הכל מתקשר.
חזרתם? ובכן לפני חודש חגגנו לסבא משה 104, הפוסט הזה הוא חצי-המשך לפוסט מלפני שנתיים על יום ההולדת ה-102 שלו. שם זרקתי כמה פרטים קטנים על המשפחה של סבי. בן ציון הקצב (אביו של סבא) היה איש מאוד סובלני (לא ששמעו אז כל כך על כפיה דתית, ובקושי היו חילונים ממילא), שנולד וגדל בעיר העתיקה ויצא למאה שערים ועדיין חי בתוך קהילה שמרנית וצפופה. הוא היה פתוח לדיעות וחדשות מהעולם. בביתו גרה לאיזו תקופה בת דודה סטודנטית שלמדה בסמינר למורות ((שמה היה ציפורה גולדברג, סבא טוען שהיא אמה של עדי רבן מקול ישראל אבל אני לא אחתום על זה)), והביאה איתה מאזור השפלה משבים רעננים של סיפורי מהפכות אזרחיות ברוסיה. לפעמים היתה נפגשת חבורת אקטיביסטים בסלון, ובן ציון נשבה ברעיונות הסוציאליזם, עד כדי שיום אחד קם ונסע במיוחד לועידת ההקמה של ההסתדרות. בגלל שהאירוע היה בעל אופי חילוני למדי הוא רק הקפיד לא להצטלם בתמונה הקבוצתית המפורסמת של הכנס, שמא יגלו את הדבר מי מלקוחותיו. אז הנה הניצנים של מוסר חברתי חילוני, סבא שלי כבר "התפקר" לחלוטין, מכר טריפה במרכז העיר ושונא את החרדים.
מצידה השני של המשפחה, אבא שלי גדל בחיפה בית חילוני למדי אבל עם סבא שהיה רב. לא היתה לו שום בעיה, והרבה רספקט ליהדות; אבל אחרי 40 שנה כירושלמי, הוא שונא כמובן את כל מה שקשור לכפיה דתית. אצלי זה כבר היה מתורגם לתגובה אוטומטית שלילית לכל דבר שקשור בדת. בגיל 13 דעותי היו מספיק מגובשות והחלטתי לא לעלות לתורה, אבא שלי צחק שהוא היה מאוד רוצה לדקלם את "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ולא נתתי לו את ההזדמנות… ברבות השנים אני התקצנתי עוד יותר, והצד הזה שלי עדיין צץ כשמדובר בדיונים על מדיניות ציבורית, אבל ה"זבנג" לראש הגיע כאשר הבנתי שאני הפכתי לקנאי מדי בכל נושאי האתאיזם גם בתחומים האחרים.
אז למה מוסר יהודי? הנושא עלה כאן לפני שנה, בעקבות פעילותי למען הירוקה-מימד. את החשיפה למצע והרעיונות יכולתי לקבל לפני שנים, הרי מימד לא קיימת מאתמול, אז מה פתאום "גיליתי את אלוהים" רק עכשיו? 
ניסיתי להסביר את זה לפני שנה. מגיל 18 התפתחה אצלי ציניות שליוותה יאוש מסוים מהרעיון הציוני כפי שאני ורבים מבינים אותו (כתבתי כאן פעם על הסימולאקרום הישראלי והגעגועים למשהו שמעולם לא היה באמת). הצבעותי האוטומטיות היו כל השנים למפ"ם מתוך אהבת המצע ולא מבדיקת הפעילות, וכבר מזמן בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות מפעפעים בי סימני שאלה, האם מרצ מספקת לי את הסחורה. יצאתי ל"שופינג" כמו שהגדירו זאת שרונג ועוד כמה בלוגרים; נראה לכם שחיפשתי את מימד? מי זכר אותם! אה כן, בעצם היה איזה עב"מ שכזה בשנות ה90, לא? טוב, אני ידעתי שמלכיאור עושה דברים חיוביים בכנסת אבל לא זכרתי מה בדיוק, ושמעתי על האיחוד עם התנועה הירוקה, אבל לא הייתי מגיע לחוג הבית ב31 לדצמבר אם אלון דוד לא היה יוצר איתי קשר. את השיחה המחוממת שהיתה שם צילמה כרמל וייסמן, לשימחתי את החלקים המחוממים היא חתכה החוצה ונשאר העיקר: הרב מלכיאור בעד הביטול של חוקי דת, הוא בעד תחבורה ציבורית ירוקה בשבת, הוא אדם פרקטי ופרגמטי, והכי חשוב – הוא מבין שכפיה דתית מייצרת אויבים וסקטוריאליות.
אני יצאתי מאותה פגישה חשדן, בגלל שהמילים "הפרדת דת ממדינה" אינן על הפרק. בגלל שהוצאת לימודי הדת מהחינוך הממלכתי אינה על הפרק (להפך, דיברנו שם בהרחבה על תוכניתו לאחד את הפלגים לזרם חינוך ממלכתי אחד), ויצאתי בהרגשה שעוד לא תם החיפוש, זה נשמע חיובי אבל זה לא מושלם. בדרך החוצה טרחתי בכל זאת לפלס דרכי בין האנשים כדי ללחוץ את ידו ולאחל לרשימה הצלחה בבחירות. הרב מלכיאור תקע בי מבט עייף ושאל אם אני סתם נימוסי, עניתי לו שאין לי כרגע הרגשה שאצביע בשבילם, אבל אני רוצה רשימה שכזו בכנסת בלי קשר. הלכתי הביתה בהרגשה שאני צריך לחפש הלאה, אבל דבריו המשיכו להדהד לי בראש. הקליק בא אחרי שיתופי פעולה נוספים בזכות שוקי גלילי, בזכות פגישה נוספת עם ערן בן ימיני, בזכות קריאת המצע, בזכות מה שקראתי ושמעתי הלאה על הרב מלכיאור, על יונינה (מס' 4 ברשימה) ומה ששמעתי מהם הלאה בכנס התנועה בגני התערוכה (שחבל לי שלא הועלה במלואו ליוטיוב).
היום כשאני מסתכל על ריצ'ארד דוקינס או ירון ידען מדברים עם דתיים או על דת ונגעל מהסגנון הדפוק של חשיבה סגורה. אני לא מדבר על חשיבה סגורה כניגוד ל"השארת פתח לאפשרות של אלוהים" אלא חשיבה סגורה כחוסר התחשבות בסולם הערכים של האחר, מוטעה ביסודותיו ככל שיהיה בעיני. המוזר הוא, שדווקא מומרים כמו ידען ודוקינס מסוגלים להיות פוגעניים כל כך, איפה שאני, שנולדתי בבית לא מאמין, מסוגל לתת קצת יותר מרחב סבלני לשיחה, אף אם לא סובלני. העובדה שאני מכבד אמונות של אחרים אינה סותרת את העובד שאלחם בחלק מהן בעזוז אם הן עומדות להפוך למדיניות ציבורית.
[audio:http://media.yoism.org/FSM-PieSaucusDomine.mp3] FLYING SPAGHETTI MONSTER! (מפלץ ספגטי מעופף) PIE SAUCUS DOMINE (ריבונו של רוטב העגבניות) RAMEN (אמן) |
החיבור והגשר מגיע מתקופת בית הספר. אז לא התנגדתי לשיעורי תנ"ך או תושב"ע. לא אהבתי אותם – אני מודה – אבל לא סבלתי מהם בצורה שונה מאשר שיעורי ספרות או הסטוריה. משהו מהם חילחל; אני מוצא שאני מדבר עם חברים, גם חילונים וגם יותר מסורתיים, ואני רואה שאני בהחלט יותר בקיא מהאדם הממוצע גם בלי שפתחתי תנ"ך כבר שנים, שלא נדבר על דפי תלמוד וגמרא מימי חטיבת הביניים והבגרות בתנ"ך. מצאתי ברבות הימים שאהבתי יותר את המוסר הזה של היהדות הישנה מספרי התושב"ע, אותם הדברים ההגיוניים שהיוו קרקע מוסרית משותפת בדיעותיו של הרב מלכיאור, מאשר הפונדמנטליזם המודרני שמייצגת רוב העדה החרדית ובקצה הקיצוני שלה נטורי קרתא ופסיכים אחרים.
(הסיפור האחרון הוא כמובן ליצמן, השר-שאסור-לו-להיות-שר-במדינה-חילונית-אז-הוא-רק-סגן-שר הבריאות, שבשם הvoodoo שלו רוצה כ-140 מליון ש"ח לשפוך על העברת חדר מיון בגלל כמה קברים. אני לא חותם על עצומות, אבל אני מסכים שזה טמטום אם יסתבר שכל הכסף הזה ילך רק על שינוע הבנין ולא על ציוד ופונקציונליות. האיש לא שמע על פיקוח נפש? כיוסוי מצוין תמצאו עוד אצל אילן ואחותנו ואן-דר-גרף)
מה שאני בעצם מנסה להגיד כסיכום לפוסט הארוך הזה, הוא שבעוד שאני מתנגד לדוגמות דתיות וממסד דתי, אין לי בעיה עם מאמינים שמבינים שהומניזם צריך להיות התשתית המוסרית ולא הלכות שלופות מאיזה ספר עתיק. מאתר היואיזם אני חותם בקלות על הרבה אמירות שנתקבצו שם, אולי במיוחד על זו של צ'רלס צ'פלין וזו של הוומבאט שמסכמות את זה יפה, או זו של קרל סאגן, ב"נקודת תכלת":
ולמי שצריך גרסא עם כתוביות במקום קולו הדרמטי של קרל, נסו את הגרסא הזו.
רציתי לסיים באקורד היותר מבודח של "רקדו, קופים, רקדו!" אבל לכבוד חודש השואה השנתי שמתחיל בימים אלו, חשבתי שמן הראוי להיות יותר רציני בנושא…
מזל טוב!
רק אתמול בן דוד שלי, מהון להון בשיחה שלנו, נתן לי את הציטוט הבא (אני חוזר מהזיכרון, אבל הרעיון צריך לעבור): "הצלחה זה כששכל פוגש הזדמנות. כישלון זה כשפנט פוגש את המציאות."
פנטיות מכל כיוון היא לא טובה, גם מכיוון האנטי דתיים (תראה מה קרה בחברות שאסרו "דת" (מדינות קומוניסטיות קיצוניות זה מה שעולה לי בראש עכשיו) – אז הם החליפו אותה ב"דת" מסוג אחר).
למדתי כבר לפני הרבה שנים שאין לי בעיה כל כך עם דת אלא רק עם אנשים שכופים אותה עלי. וזה שנים אחרי שגיליתי שאני לא אתאיסט אלא אגנוסטי (ביום שלמדתי את המושג) – אין לי הוכחה שאין אלוהים אבל גם לא הוכחה שיש, או שצריך לעשות משהו בגלל שיש או אין אלוהים.
טוב לראות שגם אתה הגעתה למסקנה דומה.
נ.ב. אני לא מצליח לראות את הכתבה של ערוץ 2 בלינוקס, יש לי מזרים ופלגין של mplayer אבל עדיין כלום לא עובד. יש אולי לינק ישיר?
לא יודע לעזור לגבי הלינק הישיר.
לגבי המשטרים החשוכים – כן, יש להם מאפיינים כמו-דתיים, אבל הם לא התבססו על הנגשת מידע (בלשון המעטה) ולא על ביקורת עצמית והצמדות לעובדות אובייקטיביות (שוב, בלשון המעטה…) או חשיבה ביקורתית.
אין לי ספק שפולקלור זה יפה, אמנות זה חשוב, אבל אסור לבסס על זה מדיניות ציבורית אם זה סותר עובדות, ואנחנו לא מדברים פה על סיפורים שמגוחכים בצורה שקופה, כמו החוק לעיגול פי ל-3. אני מדבר על רב-תרבותיות מהסוג שכתבתי נגדו בעבר פה (והקו הדק שבו אני מבדיל את עצמי כפלורליסט אך לא ליבראל).
לגבי השאלה של אתאיזם מול אגנוסטיסיזם – שתיהן הגדרות מגוחכות בעיני כיון שהן מגיעות מהנצרות והן חרב פיפיות במובן מסוים. להגדיר את עצמך כאגנוסטי זה חמקמק ולא משכנע במאה ה-21 ולהגדיר את עצמך כאתאיסט זה להיות פנאט. אם אני מדבר מול אדם אינטיליגנטי ופלורליסט כמוני, אני אוהב לקרוא לעצמי Free Thinker ויש אחרים שקוראים לזה Bright, או שמות חיוביים אחרים (בעברית אולי "דעתן חופשי"? 🙂
אבל אני מסכים איתך שאם דתיות היא 0 ואתאיזם פנאטי זה 10, אני חייב לשים את עצמי בסביבות 9.99 כי אלוהים בהגדרותיו השונות (ובהתגלויותיו השונות כזאוס, קרישנה ות'ור, מלבד האב, הבן ורוח הקודש) הוא מאוד מאוד בלתי סביר, בלתי ניתן להוכחה או הפרכה אמפירית, ובעיקר ילדותי, נקמן, קטנוני ורשע בספרות הדתית כמו שהגיוני שדמות בדיונית מהדמיון האנושי תהיה. מהבחינה הזו אלבוס דמבלדור וולדמורט הם דמויות יותר אמינות ומעניינות מיהוה.
אמר פעם מישהו, שאם אגנוסטי נכנס למערה ורואה סנה בוער מדבר אליו בקולו של ג'יימס ארל ג'ונס, הוא ישר יתרוצץ לחפש את הרמקול ואיך בנוי אפקט האש. אתאיסט רק ימשוך בכתפיו ויתחיל לגלגל תפוחי אדמה בנייר כסף כדי לזרוק לתוך השיח. יש ימים שבהם אני האגנוסטי בסיפור הזה, ויש כאלו שבהם אני האתאיסט. לפעמים פשוט הסיפורים של אנשים הם כל כך הזויים שברור שיש בהם חורים גדולים מספיק להעביר דרכם טרקטור D9, אבל אין כבר סבלנות להתחיל להראות להם מה דפוק בהם.
אז כיון שאני מאמין שאלוהים הוא המצאה אנושית, ואני רואה שהוא הופך למטרה נעה לאורך הדורות (בכל פעם שהמדע מגלה הסבר למשהו, אלוהים הופך לקצה הבא של המסתורין "בפרטים הקטנים"), אני לא יכול להגיד שבוודאות אלוהים לא קיים, אבל בהחלט זה מיותר לנסות להשתמש בו כמשתנה במחקר בפיסיקה או סיבה לחקיקה זו או אחרת. אני משאיר אותו לחוקרי ספרות, תנ"ך, פסיכולוגים, סוציולוגים ואנתרופולוגים.
מה שאתה מתייחס אליו כאתיאיזם הוא מה שמוגדר כ"אנטי תיאיזם", והוא לא עמדה של כל האתיאיסטים. בהגדרתו הפשוטה אתיאיסט הוא אדם הטוען שכרגע ע"פ מה שידוע לנו סביר להניח שאין אל, בעוד אגנוסטי טוען שאין הוכחות מספיקות לכאן או לכאן(או שהוכחות כאלה הן בלתי אפשריות בעליל). אני אישית אתיאיסט אבל אני חושב שבהרבה דתות יש מנהגים יפים ומחשבות חשובות ששווה להקשיב להן.
@עופר, מסכים חלקית. ראוי להציץ בפולקלור לא רק כדי לחקור אותו אלא כדי לחקור במה הוא עזר לעמים מסוימים להתפתח או לשרוד בצורה זו או אחרת. למשל נטילת ידיים וטבילה יומית ואפילו שבועית במקווה עזרה ליהודים לשרוד מגיפות באירופה, ואנחנו מדברים על ימים שבהם כל עיר היתה בנויה על נהר או נחל גדול, והטבילה היתה במים שמתחלפים מהר. לעומת זאת המקוואות היום הם מים עומדים ולא מעט חילוניות שנאלצות לעבור את הטבילה המשפילה לקראת החתונה מגלות שהן חוזרות עם מני דלקות אוזניים ופטריות עור לא עלינו. טיהור זה לא.
כנ"ל הטיפול המוגזם של בשר להכשרה או כל מצווה אחרת שהמטרה שמאחוריה אבדה ונשאר רק מנהג ריק ומפורש לא נכון. אני יכול לספור לך עוד 20 מסורות מגוכחות עד מסוכנות שהיהדות והנצרות משמרות. אני לא מכיר מספיק מסורות אחרות, אבל בטוח יש להם דוגמאות כאלו.
יש מקרים שבהם אולי "שמרה השבת על היהודים יותר משהיהודים שמרו על השבת" אבל להסיק מכאן שכל תרי"ג המצוות ועשרות אלפי ההלכות וההכבדות הן טובות ונכונות ללא עוררין זו שטות מוחלטת, ואין אף דתי או חרדי שיקפוץ למסקנה הזו בעצמו. כל אחד מותח את הקו במקום אחר שהגיוני לו, ואני מאלו שמחזיקים ששום מנהג לא ממש קדוש, בעודיני מודה שלפי הנוירולוגיה והפסיכולוגיה, הרעיון של "מנהגים קדושים" ככלל הוא בעל ערך, רק צריך לבחור את הטובים ולנפות מדי פעם את המיותרים. רפורמה מדי כמה זמן זה טוב וחשוב.
עירא- כמובן שבנוסף למחשבות והמנהגים ששווה לשמור לעצמנו יש לא מעט שצריך לזרוק לפח, ויפה שעה אחת קודם(נניח הגישה הכללית של יהדות ל"גויים").מה שניסיתי להגיד הוא שלא כל האתיאיסטים חושבים שכל מה שקשור בדת הוא מטיבו רע, מרושע וצריך לזרוק אותו, עדיף מקומה חמישית.
אני מאוד אהבתי את שיעורי תנ"ך, אני לא חושבת שיש פיסת ידע שתרמה יותר לאתאיזם שלי מאלו שלמדתי שם. מאותה הסיבה אני גם תומכת בהמשך לימודי תנ"ך בבתי הספר הציבוריים בארץ. בייחוד במתכונת אותה אני למדתי, המתייחסת לכותבים השונים של התנ"ך, לאינטרסים ולסגנונות שלהם, להתכתבויות שלו עם מיתוסים מאותה תקופה ועוד כהנה חומר רקע רלוונטי. אני גם חושבת שיחד עם לימודי ביאליק, עגנון או תע"י, לדוגמא – זה פשוט חלק מהתרבות שלנו וראוי לכל יהודי להכיר לפחות חלקים נרחבים ממנו.
מסכים בהחלט, אם כי לדעתי לא צריך ללמד תנ"ך עד כיתה ו'(לפחות) כי לילדים יותר צעירים יש פחות סיכו לנהוג בו בביקורתיות הראויה.
אני לא בטוחה, תלוי מה מלמדים. יש שם סיפורים יפים ופשוטים יותר וגם קל ללמד את הרבדים הנוספים כשכולים מכירים את הסיפור הבסיסי.
אני גם חושבת שהשפה של התנ"ך מעשירה ויפה וראוי לחשוף ילדים צעירים אליה.
@עופר, אתאיסט שפוסל אוטומטית כל דבר שהגיע מספר דתי או מהלכה הוא אדיוט, ויש הרבה כאלו, וזו אחת מהסיבות שאני לא אוהב את המילה. למישהו יש בעברית מילה ל־Free Thinker?
ספר דת, כמו כל ספר אחר, נכתב ע"י בני אדם. חוקי המוסר שהוא מכתיב מגיעים מחוש הצדק הטבעי שלנו אבל גם ממאוויים של שליטה וכפיה או הסקת מסקנות מיושנת. לחוש הצדק הפנימי שלנו, אגב, יש הגיון גם כשנטול אלוהות. ניתן לנתחו ולנסחו בצורה קרה ואפילו מתמטית. יש נסיון של ידיד טוב שלי ואולי אדסקס אותו כאן פעם.
עירא:אני חושב שעל זה שנינו מסכימים. חבל שאין לי תרגום טוב.
אני די בטוח שניתן לנתח את חוש הצדק שלנו די טוב, השאלה היחידה מאיזה נקודת מבט(אבולוציונית, סוציולוגית, פסיכולוגית וכו')- יש לי ידידה שעוסקת באתיקה של הרפואה, וזה אחד הכלים שלה. אני אישית אשמח לקרוא קצת יותר בפירוט אם וכאשר יהיה לך זמן וכוח לכתוב על זה.
הספר כאן, יש לי עותק שמחכה לי, ואני מקווה שאצליח להבין אותו כי הוא באמת מאוד מתמטי 🙂
אני בכלל מעדיפה הגדרות חיוביות. אתאיסטית מגדיר במה אני לא מאמינה. אני הומניסטית, מטריאליסטית (מאמינה בקיום העולם החומרי) וכן הלאה, מגדירה את עצמי דרך הדברים שאני כן.
ב"ה!
לענ"ד,
אני חושב שהבודדים שלא מאמינים באמיתותו של התנ"ך ובאמיתות סיפוריו זה קומץ יהודים
שזה אמור לחייב אותם ולכן הם מתכחשים אליו בכל דרך אפשרית.שזה זועק בירור עמוק.
כל החגים היהודיים החלו מסיםור מסויים שקרא וכן מעמד הר סיני החל מ600,000
אנשים שראו והעבירו לילדים שלם.כך שלא הגיוני לומר שהם שיקרו על כל הילדים שלהם שהם במו עיניהם ראו את מעמד הר סיני.(בשונה מהנצרות והאיסלאם שהתחילו מאיש אחד וגם הם לא היו מסוגלים להתכחש לאמיתות התנך…)
בכל מקרה,
המוסר המתבסס עפ"י גחמות אישיות ז"א שאתה מרגיש שזה לא מוסרי לעשות כך וכך
ואני מרגיש שאין לי כסף וזה הכי מוסרי בעולם לרצוח או לגנוב אותך,
מוכיח הוכחה פשוטה בתכלית שעוקרת את כל הבסיס ל"מוסר" שאתם מייצגים.
בין אם נאמר התורה אמת או לא(ח"ו)
חייבים לומר שהוא מבוסס על ציווי אלוהי ושאותו אלוהים נתן לנו פירוט מה לעשות..
יהודה, חבל שלא השארת כתובת אמיתית כדי שנוכל להמשיך את הדיון (או שתזכור לחזור ולבקר פה)
אני יודע לספר לך שיש המון שלא מאמינים בנכונותו של התנ"ך, וביניהם גם כאלו שאינם חוקרי מקרא שיודעים להראות את ההבדלים בסגנונות ןשאר הראיות שבטקסט שמראות שמדובר במיתוס, במיוחד שאין עם מה להצליב את טענות הסיפור בראיות שהתגלו למשל במצריים (את הפירמידות לא בנו עם עבדים, ולא מתועדת שום בריחה רבתי משם למדבר או שטבע שם רוב הצבא באיזה ים או ביצה).
לגבי שאר טענותיך (הלוקות מעט בעברית של בי"ס יסודי), מיתוסים בהחלט נבראים ומשוכתבים כל הזמן. המין האנושי המציא (לפי האנתרופולוגים) כנראה קרוב למליון אלים ואלילים בשנות התקיימותו, נשמע שזה ממש "ספורט לאומי" של הגזע האנושי להמציא אלים והסברים על-טבעיים לתופעות, אבל כולם כפשוטם המצאות – אין להם אחיזה באף מציאות מלבד המילה הכתובה וההולכים אחריה.
לעומתה מחקר מדעי לא מחפש להתרפס בפני אגדות, ומסתפק רק בראיות מוחשיות וניתנות לבדיקה. כאשר הראיות האלו מראות מעל לכל ספק התנגשות ברורה ורבת עוצמה עם המיתולוגיה של עם זה או אחר, קשה לי לתת לספרי האגדות האלו קרדיט יותר מאשר להארי פוטר או סיפורי נארניה.
לגבי גחמות מול אחריות חברתית, העובדה היא ש"חוק הזהב" של "לא תעשה לחברך" הוא אוניברסאלי לכל התרבויות המודרניות, כי רק בזכות ההדדיות הזו יכלו אנשים להתקדם והגיע לחברה מודרנית, המצאת הכתב, המיתולוגיות והמוסד הדתי.
את זה, אגב, מלמדים בסמינרים לרבנים ובסמינרים לכמרים גם כן. לך, ידידי, מכרו את הגרסה המרוככת להדיוטות. הגרסא הפחות מרוככת אומרת שאין אל ולכן אין ציווי אלוהי, ואנשים הם פשוט מוסריים בחלקם ובחלקם לו. זה מסביר למה יש פושעים (גם בין דתיים וחרדים) אבל לשמחתינו יש יותר בני תרבות ומוסר ולכן החברה האנושית גרה בבתים, מצליחה לפתח מערכות כלכליות (יציבות פחות או יותר) וקדמה מדעית וטכנולוגית. אם היינו מחכים לממסד הדתי שיקדם אותנו לאיפה שאנחנו היום, היינו כולנו בכלא במרתף ליד גלילאו והטלסקופ שלו…