הזמן לפוליטיקה

כיכר החטופים, מוצ"ש 6-1-2024

"אין מילות נחמה על השנה הארורה הזו אך יש מילים שצריכות להיאמר, שחייבות להיאמר, על זו שמתחילה", כך כותבת ד"ר מאיה מארק בהקדמה לפוסט שהיא פרסמה בהתחלת 2024. לי אין פייסבוק ולא הצלחתי למצוא את המקור בעזרת מנועי החיפוש הרגילים, ומבחינתי זה טקסט שראוי שישמר ויוכל להמצא במנועי חיפוש. אז בלי רשות המחברת (סליחה! צרי איתי קשר אם זו בעיה!), אני מביא פה את הטקסט כפי שהוא מקודם בקבוצות דיון ברשת (שגם אותן אי אפשר הרי למצוא בחיפוש…)

זו היתה השנה שבה "הפוליטיקה" יצאה מהחדשות ומדפי העיתונים ונכנסה אל הבית הפרטי של כל אחד ואחת מבני האדם שחיים בארץ הזו.

שנה שבה מיליוני ישראלים הבינו את המחיר הכבד שהם וילדיהם עלולים לשלם על כך שהם הרשו לעצמם לחשוב שהפוליטיקה משעממת אותם, מגעילה אותם, לא קשורה אליהם. על כך שחשבו שהם יכולים להתרחק ממנה, לא לנקוט עמדה, להשאיר לאחרים את המגרש, לא להיות מעורבים, להצביע למפלגות שלא אומרות כלום ושום דבר ולא להצמיח הנהגה עם אומץ, עמדות וחזון לגבי המקום הזה.

אז במשך השנים היו קצת קיטורים על המיסים והרבה על החרדים, והיתה גם התעלמות ממה שקורה בהתנחלויות כי זה אי שם מאחורי הרי החושך ומה זה בכלל קשור לחיים שלי.

ובעיקר היתה אשליה שישראל הדמוקרטית והליברלית תמשיך לחיות את חיי הבועה שלה באין מפריע, שהפנסיות בטוחות בבנק, שכבר רואים את הסוף של המשכנתא, שבפסח ניסע לפאריז. והסכסוך עם הפלסטינים? באמת זו בעיה, אבל מה אתם רוצים שנעשה, הרי פרטנר אין, ושקט יש סך הכל וגם סדרה חדשה בנטפליקס, נתחיל לראות הערב?

הפיצוץ הראשון אירע בינואר. קולות ומראות מהתקופות הכי אפלות בהיסטוריה, שאסור לאיש לשכוח, ובעיקר לא ליהודים – התדפקו על הדלת.

ופתאום כבר שום דבר לא היה בטוח. לא הבית, לא החופש, לא הזכויות הכי בסיסיות, לא החסכונות, לא הפנסיות, לא העתיד. שבוע אחרי שבוע מליוני ישראלים שהתעוררו מנמנומם האסוני שטפו את הרחובות, ויצאו סוף סוף אל זירת הקרב שבמשך עשרות שנים הופקרה למסוכנים, לאפלים ולגרועים שבכוחות שהצמיח העם היהודי.

הבהלה היתה אמיתית. המציאות – בלתי נתפסת. אין לי ארץ אחרת אבל אם היא תהיה דיקטטורה אני לא אהיה כאן. קנדה, אוסטרליה, ארה"ב, אירופה – כל האפשרויות נבדקות, כל האופציות על השולחן. נלחם על המדינה וננפיק דרכון זר. ניאבק בחרוף נפש על המקום שאנחנו אוהבים אבל נדאג לילדים.

זו לא אמירה שיפוטית, זה תיאור מציאות. אמת לאמיתה. מחשבות שחולפות – וצריכות לחלוף – בראשו של כל אדם חופשי שמדינתו צוללת במהירות למחוזות הפאשיזם והחושך. הולכת והופכת למקום שבו הוא וילדיו אינם בטוחים בו עוד.

ואז הגיע אוקטובר. אותה פוליטיקה שהכתה בנו במערכה הראשונה פלשה לחיינו בצורה הקיצונית, האכזרית והאיומה ביותר שניתן לדמיין במערכה השניה. שלחה את ידיה הארוכות אל הבית הפרטי, אל התא המשפחתי של כל אחד ואחת. לקחה את השמחה, את שנת הלילה, את הבטחון, את האהובים עלינו ביותר. עבור רבים כל כך – לקחה לתמיד.

ומבעד למסך הדמעות, הכאב וההלם החלה לחלחל התובנה שהתוכניות מפרק א' צריכות להיגנז. ששום דבר לא מחכה לנו בשום מקום. שאפילו הטירלול הפרוגרסיבי נעצר ביהודים. ישראלים שבילו שנים מאושרות בקמפוסים בארה"ב ישבו מוכי תדהמה מול סרטונים של סטודנטים שצועדים על מדשאות האוניברסיטה וקוראים להשמדת עם.

הפגנות ענק החלו לשטוף מקומות שרק בקיץ שעבר בקרנו בהם עם הילדים. רשת הבטחון שאנשים חשבו שיש להם נשמטה. שום דבר לא מחכה לנו בסיליקון ואליי. גם לונדון עם שלוש מאות אלף מפגינים נגד ישראל כבר לא מחכה.

ולכן 2023 חייבת להיות השנה שבה אנשים שבחרו לחיות את חייהם במדינה הזו יבינו בצורה העמוקה, הכואבת והמוחשית ביותר שהכל פוליטי. שאין להם יותר את הזכות לעקם את האף ולהגיד שזה מגעיל אותם. שזה משעמם אותם. שהם לא רוצים לשמוע. להפנים שכל מה שהם התעלמו ממנו במשך שנים נכנס להם השנה מתחת לדלת ולתוך הבית ומתחת לעור.

וכולם כולל כולם צריכים להבין שאין ברירה אלא לצאת ולהלחם על המקום הזה. להביס את המיעוט שהשתלט על המדינה. ולהכריע במחלוקות העמוקות לגבי דמותו וזהותו של המקום הזה שנדחות כבר שבעים שנה. כי הכל פוליטיקה. בכל מקום – אבל בעיקר במקום הזה.

מאות אלפי גיבורים וגיבורות שמסכנים את חייהם בזמן שמאות אלפים אחרים משתמטים זו הכרעה פוליטית.

גדודי צה"ל שבשביעי באוקטובר שמרו על הזיות דתיות מטורללות במקום לשמור על ילדים בעוטף זו הכרעה פוליטית.

תועפות כספי המיסים של אזרחי ישראל המשרתים והעובדים שזורמים עכשיו להנצחת חיים של בורות ובטלה על חשבון הציבור זו הכרעה פוליטית.

מערכת החינוך המחורבנת שהילדים שלנו הולכים אליה כל בוקר זו הכרעה פוליטית.

ארבעים ילדים בכיתה זו הכרעה פוליטית.

וגם התור שנקבע לרופא לעוד חצי שנה והכבישים בפריפריה שמחוררים כמו קירות הבתים בקיבוצים שנחרבו הם כולם תוצאה של הכרעה פוליטית.

הכל פוליטיקה. ובעיקר – הניסיון לספר לנו שעכשיו זה לא הזמן לפוליטיקה.

כל פעם שמישהו אומר לכם שזה לא הזמן לפוליטיקה הוא גונב מכם. גונב מכם כסף, גונב מכם זמן יקר, גונב מכם את האפשרות להתנגד, גונב מהילדים שלכם את העתיד.

וכל פעם שמישהו אומר לכם שזה לא הזמן לפוליטיקה הוא משקר לכם בפנים.

כשהממשלה ושופרותיה אומרים שזה לא הזמן לפוליטיקה הם לא רוצים אחדות. הם רוצים להשתיק את הציבור כדי שיהיה להם עוד זמן להתארגן למערכה שהולכת להיפתח בעוד רגע, המערכה היחידה שמעניינת את ממשלת החורבן: מלחמת השרדות של ממשלה שתעשה הכל כדי למנוע בחירות כי היא יודעת שהיא תפסיד בהן.

מי שרוצה אחדות לא מסית נגד מפקדי צה"ל. מי שרוצה אחדות לא חותר תחת בכירי מערכת הבטחון. מי שרוצה אחדות לא מתחזק מכונת רעל מסביב לשעון. מי שרוצה לנצח במלחמה מגדיר מה זה נצחון. מי שרוצה לסיים מלחמה מגדיר מהם יעדיה. ומי שרוצה לשקם את המדינה משקיע בזה כסף.

לעומת זאת, מי שמבין שהוא איבד את השלטון ואת הלגיטימציה – מפרק את כל מי שיכול לעמוד מולו ומשקיע את הכסף לא בשיקום המדינה אלא בשוחד לשותפיו הפוליטיים.

אנחנו פותחים את 2024 מותשים, עצובים, מרוקנים, אבלים.

הם בונים על זה. ובדיוק בגלל זה מלחמת ההתשה שמנהלת הממשלה הרעה הזו נגד אזרחיה רק תלך ותתארך והיא תימשך עד שמליוני אנשים ישטפו את הרחובות ואלפים יעברו לגור מחוץ למפתן דלתם של כל חבר וחברת כנסת בליכוד.

ההתנגדות הזו היתה צריכה להתחיל אתמול. לא רק שהיא לא פוגעת במאמץ המלחמתי היא מחזקת אותו. לא רק שהיא לא פוגעת בחיילים היא קודם כל למענם. ממשלה כושלת של מושחתים ומשתמטים לא יכולה לנהל מלחמה. לא יכולה לנהל כלכלה. לא יכולה להמשיך לסכן ולהחריב את הבית היחיד שיש לנו.

שנת התנגדות טובה לכולם. יחד ננצח.

— Maya Mark

לחנך את הדור הצעיר שלנו

אנחנו 11 ימים לתוך המלחמה שעד שלא ימצאו לה שם יותר טוב נקראת כרגע "חרבות ברזל". אני אחסוך מכם את דעתי על השם הבעייתי הזה.

הרוחות כרגע בוערות, ישראלים יוצאים להלחם בשטח אבל יש כאלו שנלחמים ברשתות החברתיות ואני כמובן מוטרד מכמה ראיית העולם הכללית שלהם לא מושפעת מעובדות. במיוחד הילדים. גם בימים כתיקונם לא לימדו אותנו היסטוריה כראוי, אבל היום הרשת מוצפת בילדים שהקורונה דיללה להם את לימודי ההיסטוריה והאזרחות אפילו יותר. אולי לטובה כי ימין קיצוני וקהלת הצליחו להטות מאוד את התכנים בספרי הלימוד בשני העשורים האחרונים.

מצאתי את עצמי מסביר לילד בדיון רדיט שגם הוא חי בבועה שקרית וגם תושבי עזה. בטוויטר אי אפשר להיות כל כך מפורט. מעתיק לכאן בשביל להזכיר: אפשר להתווכח בלי לתקוף ולרדת לאד הומינם. גם אם נאלצים לקצר לא חייבים להיות שטחיים ומכלילים. ניסיתי לאזן את כל אלו כדי שיתאימו לתשובה לבן 17 ממוצע. הדיון התחיל משיחה על אנשים שהביעו תמיכה בחירות פלסטינית וסיום הכיבוש וניסיתי להסביר להם שזה לא אומר שהם תומכים אוטומטית בחמאס. לא צריך להאמין בשקרים של הימין הישראלי בכל דבר.

אתה חי בסרט גדול

הלוואי שזה היה סרט. יותר מדי ניצבים מתו בו.

הם בחרו את חמאס מרצונם החופשי

לא יודע מתי נולדת, אבל אני זוכר את האירועים היטב. היו בחירות ב־2006, הרוב המוחלט שם לא ידע כמעט מה זה כי אין להם היסטוריה או חינוך של דמוקרטיה. הרשות הפלסטינית ניהלה את עזה אבל החמאס עם UNRWA לקחו על עצמם את ניהול הרווחה ובתי הספר והגנים, כמו שאצלנו ש"ס פתחה מערכת חינוך אלטרנטיבית בשכונות עניות שהממשלה הפקירה, וגנונים וצהרונים בחינם בשעות ובגילאים שמשרד החינוך לא כיסה. אז כשהגיעו הבחירות, ש"ס באה לאותם הורים ומזכירה להם מי עזר להם, והופ יש המון קולות לש"ס גם ביישובים חילוניים לגמרי.

חמאס עשו את אותו הדבר רק עם נשק כגיבוי. הפחדה עזרה להם איפה שסחיטה רגשית לא הספיקה. חמאס זה ארגון דתי שהצמיח זרוע צבאית כי התעלמנו ממנו. ישראל שמחה שצומחת תחרות לרש"פ כי אף ממשלה, כולל ממשלת רבין לפי העדויות, לא רצו לתת לרשות יותר מדי כוח ועצמאות, וחמאס ממש "עשה את העבודה".

בינתיים הם תלויים בנו לחשמל, דלק, לשאיבת מים, לחומרי בניין, אין להם נמל או שדה תעופה, תלויים בנו אפילו למזומן. אתה מודע שעד היום המערכת שם פועלת על שקלים, כן? כל פעם שהם מקבלים משכורת או פותחים ארנק הם צריכים לראות את האותיות העבריות ואת גדולי האומה שלנו, צוחקים להם בפנים. אתה לא באמת מבין שישראל דואגת שהם יהיו תלויים בנו בהכל ותמיד אפשר לשבת על השיבר ולסגור להם מים וחשמל?

איך היית מרגיש אם היית נולד בתוך חברה שכזו, חי בכיבוש, תחת חוק צבאי, המתנחלים או קיבוצים 500 מטר ממך חיים באושר ועושר, חשמל מים וכבישים סלולים, חוק ישראלי, רק בגלל שההורים שלהם יהודים ושלך לא. פלא באמת שאחרי 3 דורות של חיים כאלו, כמעט ארבעה, אנשים מתחילים להרגיש בסדר עם זה שפסיכים מלמדים את הילדים שלהם להרכיב ולפרק רובים בגן ואיך לירות בכיתה ב'?

וגם היום רוב הפלסטינים תומכים בהם.

אז אין לי מושג מה יגידו לך אנשים ברחוב בעזה, הם יודעים שאם הם יצאו נגד חמאס, דמם בראשם. היו הפגנות התנגדות לחמאס, אבל חמאס דאג להשתיק אותם. אם היתה להם היום, דור שלם אחרי כן, זכות הצבעה, מה היו בוחרים? אז אני אגיד לך. סוד גלוי למה לא היו בחירות מאז 2006. כי הרשות הכריזה שהחמאס הטה את הבחירות בעזה, אז ב־2007 הם עשו הפיכה צבאית. פשוט שחטו את כל הפקידים של הרש"פ. זרקו אנשים מבניינים של 5-6 קומות לרחוב אם הם הצהירו על נאמנות לרש"פ. זה נקרא דמוקרטיה בעיניך? זה נקרא "נבחרו"? האזרחים בעזה מפוחדים עד מוות מהחמאס ונאלצים להאמין להם בלית ברירה. צה"ל אומר להם לצאת לדרום הרצועה וחמאס פוקד עליהם להישאר ולשמש מגן אנושי לעיר הבונקרים שתחת עזה. מפיץ שמועות שצה"ל מפגיז את הבורחים דרומה.

אז לא כולם יצאו בהתחלה. אבל יודע כמה נשארו בסוף? 20% ואולי פחות. הזקנים, הנכים וכנראה כמה שעדיין נאמנים לחמאס עד מעבר להגיון. זו רמת התמיכה שלהם. הם יודעים יופי שהם תלויים בנו לבטחון תזונתי ובריאותי בסוף יותר מאשר בחמאס.

ואיך בדיוק אנחנו מתעללים בהם? לא דרכנו כף רגל שם יותר מעשור.

אז קרא שוב. אנחנו מגבילים להם תקשורת עם העולם והקרובים. הם לא יכולים לצאת לחו"ל כי אין להם כסף ומי שייצא לא יוכל לחזור למשפחה שלו. משפחות שנקרעו בין הגדה לעזה לא יכולות להיפגש אלא אם יוותרו על היכולת לחזור הביתה. בלעדינו אין להם אוכל טרי, מים נקיים, אספקת מוצרים למערכת הבריאות, אוכל לתינוקות, או אפילו חשמל ומים. הייתה להם תחנת חשמל מקומית והפצצנו אותה שיהיו תלויים בנו עוד יותר. היה להם נמל קטן לדייגים שלא התאים מעולם לספינות מסחר, וממילא הם במצור שלנו גם מכיוון הים (זוכר את פרשת המרמרה?). אז את נמל הדייגים הקטנטן הזה גם הפצצנו להם השבוע כי החמאס שלח משם מחבלים בסירות.

אה, ופעם בכמה חודשים החמאס שולח עלינו טילים מתוך חצרות בתי ספר ומגגות בתים ואנחנו מפציצים להם שכונות מגורים.

אז תשמע, אפשר להתעלל באנשים גם בלי לדרוך שם עם הרגל.

ביבי עזר לחמאס לשגשג?!

כדאי לך ללמוד. ביבי וסמוטריץ' אמרו מפורשות שמתאים להם חמאס חזק אם זה שומר על הרש"פ חלשה, כי אז הפלסטינים לא תומכים בה ואין לרש"פ לגיטימציה לנהל משא ומתן על הסכם קבע. זה מצוטט בעיתונים. הם לא התביישו להגיד את זה. הם תחזקו את החמאס כדי להבטיח שהעם הפלאסטיני ימשיך לחיות תחת כיבוש ולא יקבל עצמאות. הם גרמו בזה להתרבות והתחזקות תנועות אנטי דמוקרטיות ואלימות יותר ויותר. הם עלו לנו בתדמית של מחזיקי כיבוש מתמשך ולא אנושי של הפלסטינים, והם עלו לנו בסוף בהתפוצצות האלימות הכי נוראית שניתן לתאר. אשמים ועוד איך.

פתח טלוויזיה ולא ערוץ 14. כל ראשי השב"כ ומערכת הביטחון בעבר ובהווה מדברים על "התמוטטות הקונספציה" של ביבי. אתה לא הבנת על מה הם מדברים? על התפיסה שלפיה החמאס קטן, לא מסוכן ולכן מועיל. אני רואה אותו בתור מסוכן ומזיק. אש"ף הניחו את הנשק והפכו לממשל אזרחי ומשטרה כמו שההגנה הפכה לצה"ל. במדינה מסודרת אין מקום למיליציות ולכן אין לך היום אצ"ל ולח"י ושאר ארגוני טרור לצד צה"ל. אפילו הם אצלנו הפכו למפלגות בפרלמנט. אבל חמאס לא רוצים דיפלומטיה, דמוקרטיה ופרלמנט, הם רוצים הקמה של כאליפות מוסלמית. אותו החלום המשיחי של האחים המוסלמיים, דאע"ש וחבריהם. לכן רוב העולם הערבי שונא אותם. רק קטאר המשיכה להעביר להם כסף איראני. שים לב לאבסורד: הם התחילו בתור אירגון סוני אבל מוכנים לקבל כסף ונשק מאיראן השיעית כי אף אחד אחר לא תומך בהם.

אז אלו האויבים שלנו, שמחזיקים את כל עזה בני ערובה ולמעשה את כל עתיד העם הפלסטיני. הם שוטפים לעזתים את המוח נגדנו, לא נותנים לרעיונות יותר מתונים מהרש"פ או ערביי ישראל ועמי העולם בכלל לחלחל, וממילא הם שולטים שם בתקשורת ובמערכת הלימודים. פלא באמת שבעזה חושבים שהם המושיע? הם לא מכירים בכלל אף אחד אחר להאמין לו.

דוא"ל איננו מדיום מאובטח

דוא"ל תמיד היה איתנו, עוד לפני ימי הרשתות החברתיות, לפני הבלוגים, אפילו לפני פתיחת המרשתת לציבור, ובהחלט לפני שתקני הצפנה כמו SSL או TLS היו בשטח. למעשה דואר אלקטרוני הנישא על גבי UUCP או SMTP קיים בצורה די דומה לצורתו הנוכחית כבר במעט חצי מאה. סימן השטרודל בכתובת יחגוג 50 בשנה הבאה, וה-RFC הראשון עוד שלוש שנים. נולד חודש אחרי, הצוציק.

מצד אחד זה מראה על יציבות בלתי רגילה. תקנים נכנסו ויצאו, HTTP למשל עבר באותה התקופה שינויים אדירים, התפצל והתאחד, מפלרטט עם UDP, והשתלט על הקשקשת ברשת. פרוטוקולים אחרים לבלבו וקמלו, אבל איכשהו הדוא"ל נשאר איתנו באותה הצורה. נכון שקראנו דרך הדפדפן, אאוטלוק, יודורה, mutt, ועוד מאות תוכנות, אבל מלבד שינויים קלים הבסיס נשאר ונשאר די אמין (מלבד פילטרים חזקים מדי לספאם…). מצד שני זה אומר שתקני ההצפנה לא הגיעו לשם.

כשאני אומר הצפנה זה לא רק שליחה וקבלה של דוא"ל מוצפן במפתחות ציבוריים, GPG או תעודות X.509 ושאר תקנים מסורבלים, הלוואי שזה היה תופס כראוי (אתם עדיין מוזמנים להתכתב איתי עם GPG דרך Thunderburd+Enigmail אבל אני הראשון להודות שזה מסובך מכדי להיות שימושי). אני מתכוון להצפנה פשוטה של TLS, אותו HTTPS בתחילת כתובות מרשתת שהיום הדפדפן יזהיר אתכם כשאתם משתמשים בגרסה הלא מאובטחת של הגישה לאתר.

כמו שכתבתי פה בפוסט הקודם, עברתי בשנה האחרונה טיפול בסרטן המעי הגס. זה כלל בדיקות קולונוסקופיה, CT, MRI, שני ניתוחים, חצי שנה של טיפולי כימו והמון המון קביעות תורים אצל אונקולוגים, גסטרואנטרולוגים, יועצים גנטיים וסתם הפעלות של ביטוח פרטי ורופאת קופ"ח. כל זה להגיד שהייתי צריך לשלוח ולקבל המון ניירות שבהם מתנוססים מספר תעודת הזהות שלי ובחלק מהמקרים גם צילום מלא של תעודת הזהות שלי. לעשות את זה בדוא"ל לא מקובל עלי כי יש לנו מה להפסיד.

בעזרת ת"ז אפשר לעשות לא מעט נזק לאזרח ישר. אפשר להצליב עליו מידע מכמה מאגרים, חוקיים יותר ופחות, אפשר לנסות להזדהות מול נותני שירות שלו ולגנוב זהות, למרות שבנקים ומשרדי ממשלה שונים הפסיקו לתת שירות רק עבוד מספר ת"ז, מומחים להנדסה חברתית עדיין מכירים טריקים להיעזר בזה. צילום של תעודת הזהות כולה מכיל גם את תאריך ההנפקה שלה וכאן אנחנו כבר מספקים דרך להיכנס לאתרים ממשלתיים כמו "הר הכסף" ו"הר הביטוח" ועל זה אני ממש לא ממליץ. מה גם שאת תעודת הזהות הישראלית קל לזייף, במיוחד אם כמוני אתם עדיין מסרבים לעבוד לתעודה החדשה כל עוד המאגר הביומטרי עדיין קיים.

אז מה עשיתי? תאמינו או לא נאלצתי להשתמש בפקסים. איכס. יש לנו פה מדפסת מולטיפנקשן בבית, לדעתי אלו המודמים האנלוגיים האחרונים בעולם שעוד מיוצרים, אבל ככה אני לפחות יודע שרק השב"כ עשוי להאזין, ולא כל ארחי פרחי במרשתת. לשב"כ יש ממילא את כל המידע עלי שבא לו, אז זה זניח.

זה לא שאין תקן למשלוח דוא"ל מוצפן בין שרת לשרת. פשוט הרבה מוסדות לא טורחים לממש אותו. שרת הדוא"ל האישי שלי ינסה לשלוח לג'ימייל בצורה מוצפנת ויצליח, אבל מה לגבי קופת החולים שלי? והמכון שבו עשיתי את הקולונוסקופיה? ובי"ח שיבא שם יושבים האונקולוגית והכירורג שלי? ובי"ח בילינסון שם אני אמור לעבור יעוץ גנטי? יותר מזה, כשאני הולך לצלם את השיניים הם שולחים בדוא"ל את הצילומים לרופא השיניים שלי, מזהה ביומטרי אחו-שלוקי אם תרצו, כולל תעודת הזהות, ואין לי מושג איך הדוא"ל עובר ביניהם.

אם מסקרן אתכם אתם יכולים לבדוק עם כמה כלים פשוטים בשורת הפקודה בלינוקס. לכל דומיין (=שם מתחם) במרשתת אמורות להיות רשומה אחת או יותר מסוג MX ואפשר לראות מי מטפל להם בדוא"ל והאם כתובת הIP הנ"ל עונה בפורט 465/tcp – אחרת זה נופל לפורט הרגיל הבלתי מוצפן 25/tcp שעליו אפשר להפעיל TLS אבל סביר להניח שזה כבר לא יהיה אם 465 לא פתוח. הבעיה היא שאין פה איזה מנעול ירוק או סימן קריאה אדום. לא קל לברר מה קורה עם מכתב מרגע ששלחתם, אלא אם כן תוכלו לראות את כל המסלול שעבר עד שהגיע ליעד (במילים אחרות תשכחו מזה). בדקתי את המצב בכמה גופים, והתעודדתי שרובם מקפידים, רק שלפחחות אחד מאלו שהזכרתי לעיל השתמש בספק אינטרנט ציבורי למקרה שהשרת שלו מושבת (כלומר רשומות MX נוספות בעדיפות נמוכה) ושם לא הייתה הצפנה, או במילים אחרות, אם תקרה להם תקלה טכנית זמנית, כל הדוא"ל שלהם יוזרם לשרת פרטי בצורה לא מוצפנת עד שהם יחזרו לתפקוד.

כבר קרה לי גם שישבתי מול סוכן ביטוח או יועצת השקעות שביקשו לצלם את תעודת הזהות שלי ועשו את זה למרבה התרעומת עם הסמארטפון הפרטי שלהם. לאיפה הולך הצילום? "אה, אני שולח את זה לעצמי לאימייל של העבודה". יופי נחמה. בדרך זה גם בטח מתרפלק לגוגל פוטוז ונשמר בחשבון הענן שלך לנצח. תודה באמת. ולא נכנס פה לשליחי דואר שמצלמים לך את התעודה כהוכחה שקיבלת את החבילה, או שכל סופר שכונתי רוצה את מספר הזהות בשביל כרטיס ההנחות שלהם. נופ. זה בכלל מיותר וחודרני.

פתרון אפשרי אחד: פרוייקט מאוד חביב של מוזילה הוא Mozilla Send, שלצערי הומת בטרם עת. למרבית המזל הוא עדיין תוכנה חופשית ויש סיכוי טוב שאחרים יתקינו אותו בכל מיני מקומות שנצטרך להחליט אם הם אמינים ולא מילכדו את התוכנה. אני כנראה אקים אחד לשימושי הפרטיים על השרת שלי. אני רק מקווה שימשיכו לתחזק את הקוד שלו. זה מאפשר לשלוח קבצים בצורה מוצפנת, שהמפתח שיוכל לפתוח אותם (ורק פעם אחת) הוא לינק שאותו אפשר לשלוח דרך דוא"ל או תוכנות מסרים שונות. אם הלינק נשלח בדוא"ל זה לא מושלם, אבל לפחות תדעו שברגע שהמקבל הוריד אותו הוא נמחק מהשרת לבלי שוב והלינק הופך לבלתי שימושי. במקרה הנדיר שמישהו תפס את הלינק והוריד את הקובץ לפני המקבל המיועד, לפחות תהיה לכם הוכחה שהקובץ נגנב ע"י מאזין שלישי ולא ע"י המקבל. ברכותי, הפרנויה הוכחה כרלוונטית. חסרונות – לא ברור אם או מתי יחזור השירות, לא ברור אם למישהו בתוך מוסד כמו בנק/ביטוח/קופ"ח יש בכלל גישה לשרת החיצוני שאליו הלינק שנתתם.

אפשרות אחרת – אם החלטתם שגוגל באמת לטובתכם ולא רק בהצהרות, וגם אתם וגם המקבל משתמשים בג'ימייל, אפשר לסמוך על זה ששליחה בין שתי תיבות ג'ימייל היא בטוחה ולא תדלוף מחוץ לשרתי החברה. החסרונות הם שלגוגל יש גישה. באותה הצורה גם העלאה של הקובץ לגוגל דרייב, דרופבוקס, מיקרוסופט וואן דרייב ודומיהם.

אפשרות נפוצה אבל לא הכי נוחה – שליחה בוואטסאפ. קל לצלם את המסמכים ולשלוח JPG או PDF לצד השני, זה מוצפן מקצה לקצה. הבעיות – בטלפון השולח והמקבל יש עוד יישומים שרואים את הקובץ הנשלח, אז רוגלות, תוכנות גיבוי, גוגל פוטוז ושאר דברים שאנשים לא מאוד טכניים שוכחים לקחת בחשבון עלולים לעשות העתקים של שמידע. כמו כן לא הייתי שולח את זה לטלפון הפרטי של עובד חברת ביטוח וכדומה.

אפשרות טיפה יותר טובה היא סיגנל, שהמציאה את הפרוטוקול שבו וואטסאפ משתמשת, והיחידה שידוע שמיישמת אותו נכון כי הקוד פתוח. הבעיה שלא הרבה בארץ ובעולם משתמשים בה, ושאר החסרונות כמו שכתבתי לעיל.

על טלגרם לא בא לי לדבר. הם טוענים שהם מאובטחים אבל מומחים מהתחום מעקמים את האף על המימוש שלהם, הם בחרו בהצפנה לא תקנית ולא מוכחת פרטית משלהם, וזה אומר מנורות אזהרה.

הצפנת GPG מקצה לקצה דרך כלים כמו אניגמייל או KeyBase קיימים ומצויינים, אבל רחוקים מלהיות לגמרי שמישים למשתמש הממוצע. אני אשמח אם יותר ישתמשו בזה להעברת מסרים וקבצים, אבל ברור שזה איננו פתרון אידאלי לכולם.

אז מה הפיתרון האידאלי? חברות הביטוח וקופות החולים צריכים לאפשר העלאת קבצים בצורה מאובטחת באתר שלהם או דרך אפליקציה ייעודית (איכס) ועד אז, אל תנתקו עדיין את קו הבזק ומכשיר הפקס שלכם. לא, שימוש בחברות של פקס-דרך-דוא"ל לא מוסיפות אבטחה, להפך, זה מוסיף כמעט בוודאות חוליה לא מוצפנת לשרשרת שאחרת הייתה יכולה להיות פרטית.

(את הפוסט הזה העליתי בעקבות שנה וחצי של תסכולים מול מערכת הבריאות והביטוח, אבל גב הגמל נשבר בעקבות הבחירות המקוונות המתקרבות בעמותה לידע ציבורי, שלדעתי אינן מאפשרות לי להצביע במתכונת שהוצגה – בלינק פירטתי גם חלופה פרקטית להצבעה מקוונת בעמותה שכנראה לא תיושם נכון לכרגע)

מדע ומוסר

יותר מדי פעמים אני נתקל ברחבי הרשת במגיב או בלוגר שמבלבל בין מחקר מדעי ויישום הנדסי. מחקר מדעי הוא אכן פרויקט (שאמור להיות) פתוח ושיתופי. אידאלית ללא סודות מקצועיים, גאווה ודעה קדומה, אבל עוסקים בו אנשים, לטוב ולרע, עם אגו ואינטרסים. מדען טוב בעיני הוא אדם ששם בצד את האגו והדעות הקדומות, מנסה ללכת אחרי האמת שמצטרפת מהראיות, לומד על הכשלים הקוגניטיביים של חשיבה אנושית ומנסה לפתח שיטות להעלים את השפעתם מתהליך המחקר. הבעיות המוסריות בתהליך הזה הן בעיקר איך לחקור דברים בלי להרוס עותקים ייחודיים של הנחקר – למשל יש לנו רק כדור ארץ אחד לחקור בו אקולוגיה והתחממות גלובלית, בניגוד למחקר על תפקוד מוחות של בעלי חיים נחותים שאפשר להשיג במאות (אני מקווה שעכברים ולא קופים, עד כמה שאפשר). במחקר על בני אדם, יש גם בעיות מוסריות רציניות בכל הנוגע לניתוח בגוף חי או הדבקתו במחלות ומשחקים בגנטיקה שלו. לכן מנסים לחקור מודלים (מבוססים בצורה מוצדקת בהתאם למה שחוקרים) על חזירים ועכברים ושאר חיות מעבדה, בהתאם לנושא הנחקר. אני לא חושב שזה אומר שחוקרים בטעות את הדימוי במקום את הנושא עצמו ומשליכים – את זה אולי עושים בסיינטיפיק טמקא בלי להבין את המחקר המקורי (אבל נכון שלפעמים יש גם מחקרים גרועים, ולכן חייבים תהליך מבוקר של בדיקת עמיתים).

לכן, אחד הכיוונים להגדיר את תהליך החקירה המדעית, או השיטה המדעית זה „איך לא לעבוד על עצמינו” או „איך להוציא את עצמינו מהמשוואה”. אנחנו לא מייתרים את תופעת החיים כפקטור, אלא מנסים לבטל את השגיאות הקוגניטיביות שלנו כחוקרים כדי להגיע למידע ומסקנות אובייקטיביים על הנחקר, ללא דעות קדומות והנחות מוטעות. יש תחומים שלמים של מחקר לגבי איך נכון לתכנן ניסויים בכל תחום, במיוחד במקומות שבהם המחקר עלול להזדהם – אם רעיונית, או ע״י חיידקים או כל גורם חיצוני אחר שיפריע להגיע למסקנות.

אחרי שיש לך מסקנות ביד ואתה יודע להעריך "מה יקרה אם אעשה כך וכך", אתה יכול לקחת את הידע הזה וליישם אותו בהנדסה, לפתח אתו טכנולוגיה, חומר וכולי. במילים אחרות המדען יגלה איך לשחרר אנרגיה מפיצול האטום, המהנדס יקבל את ההוראה (מאינטרסים כלכליים, פוליטיים או אחרים) להשתמש בידע הזה לבניית כור אטומי להפקת חשמל נקי או לייצור פצצה שתרצח מליונים. החלטות מוסריות קיימות בתהליך המחקר בכל שהוא נוגע לצרכים של התערבות בחיי אורגניזמים אולי, אבל האחריות הכבדה יותר נופלת על היזם והדוחף שמעסיק את המהנדס, להוציא לשוק מוצר טכנולוגי שעלול להזיק לאנשים או לחברה האנושית במעגל קטן או גדול של משתמשים וכולי.

כמו שמדען צריך לאמן את עצמו בחשיבה לוגית „קרה” ולהשקיט את דעותיו הקדומות והאגו, כך גם נבחר ציבור ומנכ״ל או בעל עמדת החלטה צריך אי אילו מנגנונים שיפקחו עליו שיעשה את הדבר האחראי. לכן יש חוקים, רגולציות ושאר מנגנונים, וזה אף פעם לא מושלם אם זה מגיע רק מבחוץ. כאן יש שאלות מוסריות – האם להתערב בחינוך ולעורר אחריותיות מגיל צעיר, או ללכת לכיוון הליברטני ולהשאיר את החינוך להורים, ולסמוך על כל האנשים לפתח לבד חוש מוסר והבדלה בין טוב ורע. לא חסרות דוגמאות של ציניות שלווה של מוכרי מוצרי נפט, סיגריות, אוכל שמן ושאר דברים מסוכנים לחברה, הפוליטיקאים מתווכחים אם ראוי לעצור את זה ברגולציה, אף אחד לא מדבר על חינוך לאחריותיות. בנקודה הזו, כרציונליסט שרוצה לעשות את הבירור הערכי שלו, אני רוצה לקבל מידע – האם חינוך כזה קיים? האם הוא עובד? האם הוא מיושם בצורה כלשהי בעולם ומה ההשפעות? האם יש תרבויות שבהן זה יותר חזק ואיך אפשר לשנות את התרבות שבה אני חי להיות דומה יותר לתרבויות האלו? אלו שאלות שמדע יכול לחקור ולענות לי עליהן, בשיתוף עם שקיפות שלטונית וניהולית של גופים פרטיים וציבוריים. לכן כרציונליסט אני נלחם גם למען חופש מחקר, גם לחופש מידע מדעי וגם לחופש מידע ציבורי (=שלטוני). אין לי איך לדרוש מהנבחרים שלי אחריות לעשות את הדבר הנכון כשגם לי וגם להם אין גישה למידע שייתן לנו לשפוט.

אז עכשיו לשאלה הבאה: האם יש למדע מה להגיד לנו בנושא מוסר? האם יש בכלל מוסר אבסולוטי לחקור אותו? יש ענף שלם למחקר מתודולוגי ואקדמי של מוסר והוא נקרא „אתיקה”. אפשר לראות איך אנשים מגיעים להחלטות, איך הם מתמודדים עם סתירות ובונים ראיית עולם קונסיסטנטית, ויש מתמחים בתחום של ביו אתיקה, או אתיקה של חינוך וכולי עוד הרבה תחומים שראויים להיחקר. אם תשאל אותי, גם ספרות ספקולטיבית (ובמיוחד מדע בדיוני) הם מעין כלי מחקר כאלו בצורה מעניינת – אנחנו יכולים לחשוב „מה היה אם” ולהגיע לכל מני מסקנות, ולראות אם זה תואם את ראיית העולם שלנו. תרגילי מחשבה זה דבר מאוד חזק, ועד כמה שידוע לנו, אנחנו החיה שעושה את זה הכי טוב מכל יצור חי אחר על פני הכוכב, אבל זה מנגנון לא מושלם, וצריך לפתח גם כאן מתודולוגיות, איך לא לדמיין עתיד תוך הטיה של המסקנות שנובעות מדעות קדומות… 🙂

אז האם המדע מכתיב מוסר? לדעת סאם האריס כן (אתם מוזמנים לחפש הרצאות שלו ברשת, לא צריך לרוץ לקנות את הספר), אבל לדעתי לא בדיוק. לדעתי אתה צריך להחליט על כמה אקסיומות והמדע יעזור לך לבחור את תורת המוסר שלך. למשל אני בוחר כאקסיומה, אקראית לגמרי וסובייקטיבית לחלוטין, שטוב שהמין האנושי ישרוד וישגשג. אני יכול לשאול עכשיו אם אני רוצה קידמה טכנולוגית או לא, אם החלטתי שכן אני יכול עכשיו לשאול האם ראוי להאריך את חיי האדם הממוצע, למרות שהמדע אומר לי שיהיה פיצוץ אוכלוסין. אני יכול אז לשאול מה הן השיטות האפקטיביות לשמור על אוכלוסיית האדם בגודל קבוע, בצורה שלא תפגע בזכויות הפרט ותראה איך במשפט וחצי כבר הגעתי לדיסוננס קוגניטיבי. אני רוצה שלאנשים יהיה את החופש להביא עשרה ילדים למשפחה, אבל אני גם יודע שזה יעיק על המשאבים ויגרום לסבל לדורות הבאים. המדע יכול לעזור לי לדמיין מה יהיה במורד כל מסלול שאבחר, אבל הוא לא יכול להחליט לי מה יותר נכון. החלטות מוסר הן בסוף עניין מאוד "אורגני" ואנושי שלא יכול להיות רק קר ויוטיליטארי, זה לא עניין מדעי נטו, אבל חייבים ידע ומודעות כדי לבחור נכון. בחירות ללא ידע ומודעות לרוב גורמות לחזור על טעויות העבר, אני בטוח שמישהו כבר אמר את זה באיזה נוסח…

אז זו התשובה שלי לפעם הבאה שמישהו יגיד לי שהמדע יכול להכתיב מוסר בדיוק כמו ציווי אלוהי/דתי: אמממממ… לא. אנשים בוחרים סובייקטיבית לאילו עובדות מדעיות בא להם להקשיב ויכולים למצוא לעצמם ציטוטים מדעיים חלקיים כדי לגבות את הרצונות האישיים שלהם, אבל את זה עושה גם כל דת ביחס לדברי מקימיה וכתביה, כולל אפילו דתות חדשות כמו מורמוניזם או דנדשות מהאריזה כמו סיינטולוגיה.

סלט ירוקות

מי שקורא את הבלוג הזה כמה זמן, יודע שבתנועה הירוקה מצאתי לפני כ-4 שנים את הבית. סגנון האנשים, העמדות המבוססות מדע וראיות, הפרגמטיות והפרקטיקה. הרבה חברים פונים אלי כשהם רוצים לדעת מה קורה שם במקום לחפש באינטרנט. אני לא יודע אם זה בגלל שמידע בחוץ חסר או בגלל שאני נחשב למהימן יותר מהכתב הממוצע (או מהאתר הבקושי-מעודכן של המפלגה), אבל אני מנסה לתת תשובות ככל שאני יודע.

אבל אני לא יודע מה קורה בפייסבוק של המפלגה, ואני מרגיש שבניוזלטרים לא מופיע מספיק מידע, ולא כל הפרוטוקולים מתפרסמים. כן, יש לי גם ביקורות על התנהלויות וחוסר תשומת לב (או זמן פנוי) לשקיפות שאמורה להיות עמוד תווך באידאולוגיה וההתנהלות המפלגה.

אבל כל זה מתגמד ליד שני אירועים מכוננים שקרו בחודש האחרון.  הפריימריז הבעייתיים והחבירה ללבני. עד כמה שלא היינו קטנים ועניים, המותג של הירוקה כנראה שווה משהו, כי בפריימריז היינו עדים לנסיון "הפיכה" של מצטרפים חדשים, אנשים עם נסיון מראשויות מקומיות שגייסו מאות מתפקדים שלא ברור מי מהם ידע אפילו למה הוא מתפקד או אם שילם מכיסו את דמי החבר (על פני השטח התקבצו יותר מדי שמועות וסיפורים מכדי שאפשר יהיה להתעלם מהאפשרות שנעשו כאן אולי מעשים פליליים של ממש, לפרטים המכוערים הקליקו פה). מקימי המפלגה כמעט אמרו נואש ונטשו את הרשימה (מה שהיה עלול לפרק את המפלגה) אבל ברגע האחרון ניצל איכשהוא המצב ע"י חבירה לרשימה משותפת עם התנועה של לבני. כשאני אומר "ניצל" זה הפירוש שלי היום. כששמעתי על זה, כמו רבים אחרים חשתי בגידה איומה, אבל על כל זה אתם יכולים לקרוא בפוסט שפרסמתי בבלוג הפעילים.

קיצור הסיפור, למי שלא רוצה ללכת לקרוא את הבלוג הנ"ל, לבני היא לא אופציה בעיני לאף אדם שרודף צדק (הנה עוד ניתוח מפורט של הסיבות), אני גם לא חושב שהיא מבינה מה זה ירוק. פושעת מלחמה צמחונית שחסה על חיות מסיבות אידאולוגיות? תעצרו אותי לפני שאני עושה פה גודווין. אבל ההסכם שלה עם הירוקה הוא מעניין. הירוקה תכתיב לתנועה את סדר היום הסביבתי-אנרגיה-תשתיות-תכנון, התנועה של ציפי תאמץ את ההתנגדות של הירוקה למאגר הביומטרי (כן, קראתן נכון, לשטרית יהיו בעיות) ותעזור לדחוף יוזמה להקמה מחדש של "נציב הדורות הבאים" (עם שיניים הפעם!), הכבדת תמלוגי הגז, אכיפת חוק החופים, חקיקות לזכויות בע"ח, קידום תחב"צ, הגדלת הפער בין מיסוי על אנרגיה+תחבורה ירוקה ולא ירוקה, ועוד כהנה וכהנה נקודות שראויות לדחיפה. ההרגשה בשורות הירוקה היא שהכוונה היא לא גרינווש אלא ללמוד מה זה ירוק אמיתי. אם הם אכן יעמדו בהתחייבויות האלו, מדובר ב9-10 מנדטים פרו-ירוקים בכנסת, וזו התפתחות מעניינת. אני עדיין לא אצביע ללבני, אבל אם כמה מהחוקים האלו יצליחו לעבור, אני אשמח ואגבה. "התנועה" אפילו תשתף עם "הירוקה" פעולה גם אם לא נכנס לכנסת (בכ"ז מקום 12 ברשימה), ותעזור לממן ריצה משותפת עוד שנה למועצות מקומיות ועיריות. זה כבר מתחיל להיות יותר מעניין. אבל הרגשות מאוד חצויים. לבני זה לא מהגוד גאייז.

אבל התנועה היא לא היחידה שרוצה להצבע בירוק. מרצ והעבודה סירבו שתיהן לריצה משותפת עם הירוקה, שתיהן פחות או יותר בטענות בסגנון "אבל אנחנו כבר ירוקים, קישטה". אבל מי שמסתכל על פעולות העבר של התנועה הקיבוצית, של מרצ, של העבודה, רואה שאין להם מושג על מה באמת מדובר פה. ירוק זה לא רק סביבה, זה חשיבה לטווח ארוך, זה מודעות למחקרים על כושר נשיאה ומגבלות משאבים. אם יש אנשים כרגע בכנסת שמבינים קיימות זה אולי רק חנין והורוביץ (שניהם, אגב, תלמידים של ערן בן ימיני, ממקימי התנועה הירוקה), וזה ממש לא מספיק.

אני חושב שאפשר לקחת דף מהמחברת של הפיראטים. חלקם רצו בפריימריז בירוקה, אחרים חשבו לרוץ במפלגות אחרות או אולי ממש נרשמו שם לפריימריז, פיראט יכול להיות מותג על-מפלגתי, גם ירוק. למה בתוך הדמוקרטיים או הרפובליקניים יכולות להיות סיעות וירטואליות ואצלנו לא? מי אמר שפרלמנטר יכול להיות חבר רק בסיעה אחת? יש סיעה ראשית ויכולות להיות עוד כמה משניות, וירטואליות, חוצות גבולות מפלגה. הרי ממילא יש שיתופי פעולה בנושאים חברתיים שחוצים את הסקאלה של ימין ושמאל ועוד הרבה דוגמאות, אני מאחל לתנועה הירוקה שתצליח להקים מותג שכזה. יש לנו שני דברים שאין לאף מפלגה אחרת, וזה מצע מבוסס מדע וראיות, וגיבוי של צוות אקדמאים מומחים בתחומם שמנווט את הדרך הערכית ואת העמדות שלנו במדיניות ציבורית. יש כאן מפלגה מיוחדת שחבל להתעלם ממנה. החבירה ללבני היא קונפליקט מאוד קשה לרבים כמוני שבאים מהשמאל, אבל בחשיבה לטווח הארוך זה עוזר לנו לביצוע החזון, זה יעזור לממן בחירות מקומיות ואת הבחירות הבאות לכנסת, וזה יעזור לנו לשווק את המותג הירוק שלנו. אני אנסה לעזור להעביר חוקים טובים ולהפיל רעים, ולא אכפת לי מי משתף איתי פעולה, מבל"ד ועד הבית היהודי, כל מי שמוכן לקדם חוקים צודקים וטובים, יבורך. את הקול שלי לא אתן ללבני, אבל אם אני יכול לגרום לסיעה שלה לעשות את הדבר הנכון, אני ארתם.

ולמטה בתחתית דמיוני הפרוע והאופטימי, שטרית יום אחד יאלץ להצביע נגד החוק הביומטרי בגלל משמעת סיעתית. אולי.

ידע פתוח, חינוך פתוח

הבאזוורד שלמדתי לאחרונה הוא MOOC.

זה רק עוד שלב פוטנציאלי בסולם שהוא תוצאה של… טוב, אני לא רוצה לנתח את זה. יש לי המון ניחושים. אולי חלקם מוטים פוליטית. יש מי שחושבים שזה בגלל שאיכות החינוך נופלת או סתם לא מתעדכנת, יש מי שילך ויצביע על גורמים כלכליים/אידאולוגיים כמו הפרטה. אני לא אכנס לזה. העובדה בשורה התחתונה היא כזו – מערכת החינוך לא מחנכת, היא בקושי מלמדת, ולהרבה אנשים אין את האמצעים לקדם את עצמם עם השכלה גבוהה. אנחנו צריכים לקדם חשיבה מודרנית ועדכנית, ואזרחים מיודעים, כדי לשפר את העולם ואיכות החיים של המין האנושי. כרגע אזרח לא מיודע הוא אזרח גרוע. הוא לא מבין מספיק טוב מה היא דמוקרטיה כדי להשתתף בה, ובוודאי לא יודע איך לנצל בחוכמה את הרעיונות המתקדמים שמתפתחים בה. אפשר לחפש את הפתרונות לזה בכניסת מתנדבים למערכת החינוך (אבל התנדבות היא לרוב לא פתרון בר קיימא), אפשר להכנס לפרלמנט ולהלחם על תקציבים, אבל אפשר גם לייצר תכנים.

למעשה, כמו שתוכלו למצוא בדף הקלט שלי פה בבלוג (שאני לא מספיק לעדכן מספיק), יש המון חומר מרתק וקורסים מקוונים בכל תחום, יש קורסים שלמים של אוניברסיטאות מובילות בעולם שמועלים בשלמותם לרשת, כולל הספרים וההרצאות, לשימוש חופשי. למעשה, הפתרון לבועה הכלכלית של עלות הלימודים בארה"ב מתחיל להסתמן כ"יותר חופש".

אמרתי בועה כלכלית? כן, יש המון התייחסות ללימודים גבוהים כבועה כלכלית. בארה"ב, כשלימודים לילדי99% האחוזונים התחתונים פירושם להגיע עם התואר לעבודה פחות משתלמת כלכלית מאשר קריירה של אנשים ללא השכלה גבוהה, פלוס חובות הלוואות שכ"ל ל30 שנה, יש פה בעיה. יש פה בעיה גם לאוניברסיטאות המתייקרות-מדי למצוא לקוחות. אבל שוב, כל אלו נושאים לפוסט אחר, ובינתיים בישראל אנחנו עוד במצב יחסית נסבל, לא ברור כמה זמן זה יחזיק.

עוד נושא לפוסט אחר ביום מן הימים – גלובליזציה של מידע אקדמי. אנשים מארצות אויבות שלא יוכלו לקבל אישור לימודים במדינה זרה, וסתם אנשים שרוצים את חופש המידע והביטוי שלהם, רצים לאינטרנט כדי למצוא את הפתרון, והאמצעים לעזור להם בקושי עומדים בעומס. ברור שהנושא יכול לעזור למגמות גיאו-פוליטיות חיוביות. בקיצור, חופש מידע, ביטוי ולימוד קשורים אחד בשני, וקשורים אולי לכל מה שקורה בעולם, כלכלית ופוליטית.

זה משגע את הממסד. בארץ אולי המוסדות להשכלה גבוהה אינם ענין לטייקונים (אחד התחומים האחרונים שלא) אבל הם עניין פוליטי, ובמקרה של מכללת אריאל אידאולוגי עמוק. חינוך חופשי בלי פיקוח השלטון מעצבן אנשים ולא בכדי. רק לפני כמה שבועות ניסו במינסוטה להוציא חינוך חינם מקוון מהחוק, לשמחתנו הם חזרו בהם יום אחרי.

בארץ היו בינתיים מעט דיבורים על דמוקרטיזציה של הגישה לספרי לימוד אלקטרוניים, וזה אולי אחד הדברים הבודדים שאני מוכן לפרגן לח"כ שטרית עליהם, אבל זה עוד רחוק. אחד מהאנשים שמנסים לדחוף משהו בכיוון הוא ידידי שי מכנס שלאחרונה חזר לארץ מפוסט-דוק ומתכנן להריץ את הנושא של ספרי לימוד ברשיון חופשי. הוא מחפש שותפים למסע, ואתם מוזמנים להצטרף אליו. יש בארץ את ספרי הלימוד של מיזם ויקיספר, אבל מה ששי מחפש זה להקים פרויקט שיצליח גם לאשר מהדורות מול משרד החינוך ויכנס לתוכניות הלימודים. עוד מעט בחירות ויש כמה פיראטים בפריימריז של העבודה ושל התנועה הירוקה, אני מקווה שגם הם יוכלו לעזור 🙂

לבסוף, רשימת המלצות לערוצי חכמה ודעת שאני אוהב לצרוך, מיוטיוב וכפודקאסטים מרחבי הרשת, אנא הציצו בדף הקלט, מבטיח לכם שעות של הנאה והחכמה.