לחנך את הדור הצעיר שלנו

אנחנו 11 ימים לתוך המלחמה שעד שלא ימצאו לה שם יותר טוב נקראת כרגע "חרבות ברזל". אני אחסוך מכם את דעתי על השם הבעייתי הזה.

הרוחות כרגע בוערות, ישראלים יוצאים להלחם בשטח אבל יש כאלו שנלחמים ברשתות החברתיות ואני כמובן מוטרד מכמה ראיית העולם הכללית שלהם לא מושפעת מעובדות. במיוחד הילדים. גם בימים כתיקונם לא לימדו אותנו היסטוריה כראוי, אבל היום הרשת מוצפת בילדים שהקורונה דיללה להם את לימודי ההיסטוריה והאזרחות אפילו יותר. אולי לטובה כי ימין קיצוני וקהלת הצליחו להטות מאוד את התכנים בספרי הלימוד בשני העשורים האחרונים.

מצאתי את עצמי מסביר לילד בדיון רדיט שגם הוא חי בבועה שקרית וגם תושבי עזה. בטוויטר אי אפשר להיות כל כך מפורט. מעתיק לכאן בשביל להזכיר: אפשר להתווכח בלי לתקוף ולרדת לאד הומינם. גם אם נאלצים לקצר לא חייבים להיות שטחיים ומכלילים. ניסיתי לאזן את כל אלו כדי שיתאימו לתשובה לבן 17 ממוצע. הדיון התחיל משיחה על אנשים שהביעו תמיכה בחירות פלסטינית וסיום הכיבוש וניסיתי להסביר להם שזה לא אומר שהם תומכים אוטומטית בחמאס. לא צריך להאמין בשקרים של הימין הישראלי בכל דבר.

אתה חי בסרט גדול

הלוואי שזה היה סרט. יותר מדי ניצבים מתו בו.

הם בחרו את חמאס מרצונם החופשי

לא יודע מתי נולדת, אבל אני זוכר את האירועים היטב. היו בחירות ב־2006, הרוב המוחלט שם לא ידע כמעט מה זה כי אין להם היסטוריה או חינוך של דמוקרטיה. הרשות הפלסטינית ניהלה את עזה אבל החמאס עם UNRWA לקחו על עצמם את ניהול הרווחה ובתי הספר והגנים, כמו שאצלנו ש"ס פתחה מערכת חינוך אלטרנטיבית בשכונות עניות שהממשלה הפקירה, וגנונים וצהרונים בחינם בשעות ובגילאים שמשרד החינוך לא כיסה. אז כשהגיעו הבחירות, ש"ס באה לאותם הורים ומזכירה להם מי עזר להם, והופ יש המון קולות לש"ס גם ביישובים חילוניים לגמרי.

חמאס עשו את אותו הדבר רק עם נשק כגיבוי. הפחדה עזרה להם איפה שסחיטה רגשית לא הספיקה. חמאס זה ארגון דתי שהצמיח זרוע צבאית כי התעלמנו ממנו. ישראל שמחה שצומחת תחרות לרש"פ כי אף ממשלה, כולל ממשלת רבין לפי העדויות, לא רצו לתת לרשות יותר מדי כוח ועצמאות, וחמאס ממש "עשה את העבודה".

בינתיים הם תלויים בנו לחשמל, דלק, לשאיבת מים, לחומרי בניין, אין להם נמל או שדה תעופה, תלויים בנו אפילו למזומן. אתה מודע שעד היום המערכת שם פועלת על שקלים, כן? כל פעם שהם מקבלים משכורת או פותחים ארנק הם צריכים לראות את האותיות העבריות ואת גדולי האומה שלנו, צוחקים להם בפנים. אתה לא באמת מבין שישראל דואגת שהם יהיו תלויים בנו בהכל ותמיד אפשר לשבת על השיבר ולסגור להם מים וחשמל?

איך היית מרגיש אם היית נולד בתוך חברה שכזו, חי בכיבוש, תחת חוק צבאי, המתנחלים או קיבוצים 500 מטר ממך חיים באושר ועושר, חשמל מים וכבישים סלולים, חוק ישראלי, רק בגלל שההורים שלהם יהודים ושלך לא. פלא באמת שאחרי 3 דורות של חיים כאלו, כמעט ארבעה, אנשים מתחילים להרגיש בסדר עם זה שפסיכים מלמדים את הילדים שלהם להרכיב ולפרק רובים בגן ואיך לירות בכיתה ב'?

וגם היום רוב הפלסטינים תומכים בהם.

אז אין לי מושג מה יגידו לך אנשים ברחוב בעזה, הם יודעים שאם הם יצאו נגד חמאס, דמם בראשם. היו הפגנות התנגדות לחמאס, אבל חמאס דאג להשתיק אותם. אם היתה להם היום, דור שלם אחרי כן, זכות הצבעה, מה היו בוחרים? אז אני אגיד לך. סוד גלוי למה לא היו בחירות מאז 2006. כי הרשות הכריזה שהחמאס הטה את הבחירות בעזה, אז ב־2007 הם עשו הפיכה צבאית. פשוט שחטו את כל הפקידים של הרש"פ. זרקו אנשים מבניינים של 5-6 קומות לרחוב אם הם הצהירו על נאמנות לרש"פ. זה נקרא דמוקרטיה בעיניך? זה נקרא "נבחרו"? האזרחים בעזה מפוחדים עד מוות מהחמאס ונאלצים להאמין להם בלית ברירה. צה"ל אומר להם לצאת לדרום הרצועה וחמאס פוקד עליהם להישאר ולשמש מגן אנושי לעיר הבונקרים שתחת עזה. מפיץ שמועות שצה"ל מפגיז את הבורחים דרומה.

אז לא כולם יצאו בהתחלה. אבל יודע כמה נשארו בסוף? 20% ואולי פחות. הזקנים, הנכים וכנראה כמה שעדיין נאמנים לחמאס עד מעבר להגיון. זו רמת התמיכה שלהם. הם יודעים יופי שהם תלויים בנו לבטחון תזונתי ובריאותי בסוף יותר מאשר בחמאס.

ואיך בדיוק אנחנו מתעללים בהם? לא דרכנו כף רגל שם יותר מעשור.

אז קרא שוב. אנחנו מגבילים להם תקשורת עם העולם והקרובים. הם לא יכולים לצאת לחו"ל כי אין להם כסף ומי שייצא לא יוכל לחזור למשפחה שלו. משפחות שנקרעו בין הגדה לעזה לא יכולות להיפגש אלא אם יוותרו על היכולת לחזור הביתה. בלעדינו אין להם אוכל טרי, מים נקיים, אספקת מוצרים למערכת הבריאות, אוכל לתינוקות, או אפילו חשמל ומים. הייתה להם תחנת חשמל מקומית והפצצנו אותה שיהיו תלויים בנו עוד יותר. היה להם נמל קטן לדייגים שלא התאים מעולם לספינות מסחר, וממילא הם במצור שלנו גם מכיוון הים (זוכר את פרשת המרמרה?). אז את נמל הדייגים הקטנטן הזה גם הפצצנו להם השבוע כי החמאס שלח משם מחבלים בסירות.

אה, ופעם בכמה חודשים החמאס שולח עלינו טילים מתוך חצרות בתי ספר ומגגות בתים ואנחנו מפציצים להם שכונות מגורים.

אז תשמע, אפשר להתעלל באנשים גם בלי לדרוך שם עם הרגל.

ביבי עזר לחמאס לשגשג?!

כדאי לך ללמוד. ביבי וסמוטריץ' אמרו מפורשות שמתאים להם חמאס חזק אם זה שומר על הרש"פ חלשה, כי אז הפלסטינים לא תומכים בה ואין לרש"פ לגיטימציה לנהל משא ומתן על הסכם קבע. זה מצוטט בעיתונים. הם לא התביישו להגיד את זה. הם תחזקו את החמאס כדי להבטיח שהעם הפלאסטיני ימשיך לחיות תחת כיבוש ולא יקבל עצמאות. הם גרמו בזה להתרבות והתחזקות תנועות אנטי דמוקרטיות ואלימות יותר ויותר. הם עלו לנו בתדמית של מחזיקי כיבוש מתמשך ולא אנושי של הפלסטינים, והם עלו לנו בסוף בהתפוצצות האלימות הכי נוראית שניתן לתאר. אשמים ועוד איך.

פתח טלוויזיה ולא ערוץ 14. כל ראשי השב"כ ומערכת הביטחון בעבר ובהווה מדברים על "התמוטטות הקונספציה" של ביבי. אתה לא הבנת על מה הם מדברים? על התפיסה שלפיה החמאס קטן, לא מסוכן ולכן מועיל. אני רואה אותו בתור מסוכן ומזיק. אש"ף הניחו את הנשק והפכו לממשל אזרחי ומשטרה כמו שההגנה הפכה לצה"ל. במדינה מסודרת אין מקום למיליציות ולכן אין לך היום אצ"ל ולח"י ושאר ארגוני טרור לצד צה"ל. אפילו הם אצלנו הפכו למפלגות בפרלמנט. אבל חמאס לא רוצים דיפלומטיה, דמוקרטיה ופרלמנט, הם רוצים הקמה של כאליפות מוסלמית. אותו החלום המשיחי של האחים המוסלמיים, דאע"ש וחבריהם. לכן רוב העולם הערבי שונא אותם. רק קטאר המשיכה להעביר להם כסף איראני. שים לב לאבסורד: הם התחילו בתור אירגון סוני אבל מוכנים לקבל כסף ונשק מאיראן השיעית כי אף אחד אחר לא תומך בהם.

אז אלו האויבים שלנו, שמחזיקים את כל עזה בני ערובה ולמעשה את כל עתיד העם הפלסטיני. הם שוטפים לעזתים את המוח נגדנו, לא נותנים לרעיונות יותר מתונים מהרש"פ או ערביי ישראל ועמי העולם בכלל לחלחל, וממילא הם שולטים שם בתקשורת ובמערכת הלימודים. פלא באמת שבעזה חושבים שהם המושיע? הם לא מכירים בכלל אף אחד אחר להאמין לו.

א-גוישע קופ

ישראל זעירא
(ואבהיר, זה לא עירא),
עגלתו היא ריקה כִּלְגִינָא.

כי שנים כבר אלפיים
התמלאה עד גדותיים
אך זעירא מאום הנפיק מִנַּהּ.

כי כבר ב' אלפים,
קָרְבָּנוֹת וּתְרָפִים,
הוחלפו בתפילות וזמירה.

וכבר אין קיטורים,
מזבחות ופרים.
הוחלפו מוֹרָאוֹת בְּתוֹרָה.

יהדות מתקדמת, סוגיות ופלפול.
אין כבר דּוֹגְמָה – עשה לך רב.
לא צריך לְקַרְבֵּן איזה עגל מסכן
עת נצאה ללחום בשדה קרב.

ועומדים כתמיד גם הגנץ, גם לפיד,
ודורשים יהודית־דמוקרטית.
ואני עם הקומץ שרואה בסתירה,
התנגשות אסטרטגית וטקטית.
הן דתות לא גמישות, לא שקופות, מקפחות,
א לרָאציוֹ אין השפעה פרקטית.

זעירא ראש קטן, רק רוצה להשיב
עֲטָרָת־בֵּית־מִקְדָּשׁ למקומה.
כמו מין עכו"ם עקום לבטל שנות קידום,
ולשחוט פה פרה אדומה.

אבל אוי לרועץ, איזה שייגעץ או לץ,
תוכניתו מחסל, מקלל!
כי באמצע ארצו, נחרד הוא למצוא
שמעוז חילוני התנחל!

חילוני מתנחל? מה לילה מליל?
הן הדוסים הקימו הקרת!
הם ייבשו הביצות, ובנו על חולות,
רק הדיוט ישכתב פה אחרת!

הרי כל המפעל, המדינה, הצבא,
לקידוש אלוקים ואורייתא!
ופתאום להטב"ים, ביקיני ושרימפס,
וזכויות מיעוטים? מה החרטא?!

הר הבית ביד, לפינוי ובינוי,
הם כבר זמן בַּמַּסָּע וּבַפֶּרֶךְ
ופתאום, רק עכשיו בסוף המסלול,
חילוני פה מַשְׂטִין על הדרך!

הן אסור לומר די, כבר הגיעו עד פה,
עוד מעט גאולה ומשיח…
חילוני זה "קלקול"? יֵרָתֵם לַיָּצוּל,
נתקן בהמה ונצליח!

התנחלות בלבבות, גרעינים של תורה
ועוד שאר דימויים מדיציניים.
גרגירומת? אנגינה? אסור להשוות
(חוץ מרגב כנגד סודאנים).

אז הראש היהודי כאן פטנטים ימציא,
אוטובוסים מיו"ש, פריפריה.
הרצאות גזענים ותפילות אלפים,
הופך ים ליבשה, ותל אביב לטבריה.

רשמית, על נייר, הוא נותן פה שרות,
וקירוב לבבות על האש.
ובונה לו מצג שהעם עבר צד,
משקר ואינו מתבייש.

זו אינה יהדות. המצאה ישנה,
אפיפיורים ניסחו ושלחו לה:
מסיונריות שמה, חתירה לתשובת
כל העם שתבוא הגאולה.

הן כתוב שם בברית, חדשה וישנה
כי יבואו ימות המשיח,
אבל מי הרוכב על חמור בלבן?
יש מחלוקת על שם השליח.

יהודים קוננו אלפים בשנים.
ייחלו כבר שגוג יתגייס,
וירביץ למגוג, ויקומו גוויות
וכמו זומבים נחיה פה בנס.

אוונגלים באים עם גרסא שלהם,
מסכימים שמקדש זה חשוב.
כי כשכל היהודים יחזרו בתשובה,
יִגָּאֲלוּ הם (וישרף היישוב).

בין שתי הפנטזיות הלא ישימות
נלכדים פה אנחנו בַּפַּעַר.
בין קץ דת לקץ דת לבין קץ האקלים,
עתידנו יושב על התער.

תַּעַר אוֹקַאם, אֶחָי, זה ממש לא שטויות,
ספקנות ומדע הם הערך.
ולצד ויכוחי הפרדת רשויות,
הן אסור שנשכח את הדרך:

הן חוקה לא תהיה, והדת לא תופרד,
לימין ולדת יש פה רוב.
ועם קצב חימום וּמִדְבּוּר המדינה,
המצעד יסתיים בקרוב.

לא תאוקרטיה ולא דמוקרטיה,
סהרה תהיה פה אולי.
לא סופר מי יולד פה יותר, מי מושחת.
רק מכיר:
אין עתיד פה.
ודי.

הרביצו לי אז מותר לי להחזיר

יש כמה תפיסות בהתנהגות האנושית שבחברה הישראלית מחזיקים בהן כאמיתות כאילו אין מחר. בזה אני מתכוון לכך שאם נעצור ונחשוב, כמו שעשו לפני אלפי שנים פילוסופים יווניים בכתב ולך תדע לפני כמה אלפי שנים הרעיונות כבר הופרכו בעל פה, אבל אנחנו עדיין לא ממש מחנכים אותן לעצמנו או לדור הבא. זה עלה לי שלשום כשראיתי שמסעדנים הפכו את פתיחת המסעדות בתשעה באב לאיזו מדיניות התרסה גאה "מול הצד השני". זה נראה כל כך ילדותי שבא לבכות. ראשית – הקו המבדיל בין המחנות פה אפור ורחב, וממש לא עובר בגבול "דתיים-חילוניים" בצורה כל כך ברורה, אז את הזעם אתם מכוונים לציבור הלא נכון.

לבטל זה קל. לעשות ריקליים, חילון ומודרניזציה זה עדיף מהמון בחינות.

שנית – אני רוצה להציע שיטת פעולה אחרת. תחשבו רגע שסגירה בתשעה באב איננה פעולה דתית. יש ליום הזה משמעות חברתית הומניסטית ואפילו הוליסטית. צאו רגע מההסתכלות הצרה של האבל על חורבן בנין שלא מעניין אותנו. אנחנו מציינים ביום הזה גם מרחץ דמים שמחק אחוזים ניכרים מהעם (רבע? חצי? אני מתבייש לומר ששכחתי את שיעורי ההיסטוריה), כך שזה יום השואה המקורי בצורה מסוימת. מעבר לזה שזה סיפור על היהודים ספציפית, זה גם מסר אוניברסלי נגד שנאה ופיצול עם למחנות. אני לא חושב שיש הסכמה על מה הכוונה ב"שנאת חינם" בטקסט הקדום אבל זה די בוודאות קשור לשנאה מיותרת שעולה יותר ברכוש וחיים להוציא אותה בוויכוחים ואלימות מאשר לנסות ולשבת לפתור אותה. אני רואה בזה יום עם מסר הומניסטי חשוב של סובלנות וסבלנות, כמו שאני מציין בפסח חירויות אזרח וזכויות אדם בלי קשר לאגדות מקראיות אינפטיליות על יציאת מצריים. אפשר היה לעשות את זה אחרת לגמרי, להפוך את היום הזה ליום יהודי חילוני חשוב ולעשות לפונדמנטליסטים בית ספר במה זה להיות יהודי, עם עגלה מלאה לא פחות משלהם.

זה בדיוק סוג הדברים שייתנו ליהדות חילונית מודרנית לגיטימציה בעיני השמרניים ויאפשרו חיים משותפים כעם אחד, אם בישראל ואם בעולם.

והאם זה עובד? הנה מה שלמדתי משנים של הטפה לתוכנה חופשית. כשמיקרוסופט הייתה נתקלת בתחרות היא הייתה תוקפת, כמה שנים אחר כך למדו את הטכניקה של אימוץ והרחבה עד השמדה, בסוף הם משתלבים, קצת כמו שאמר גנדי – מתעלמים, נלחמים ובסוף מצטרפים. במובן מסוים לאמץ את היום הזה ולצקת בו תכנים הומניסטיים חילוניים זה יותר חזק ומועיל בעיני מאשר מלחמת "דווקא" ילדותית. זה גם "להתנחל להם בתאריך", אבל בדרך לצקת תוכן בעגלה שלנו. ריקליים וחילון. כמו שאמרתי, זה win-win.

לא "חינם"

השנאה לא "בחינם" מהבחינה של חוסר בסיס היסטורי או משהו. יש פה משבר מאוד אמיתי בין הגדרות. כל מי שמתאר את המדינה כיצור עם שתי רגליים, אחת דמוקרטית ואחת יהודית (ציטוט של יאיא גולן) משלה את עצמו. יצור כזה הוא מפלצת "פרנקנשטיינית" א־סימטרית ולא יציבה בנפשה. יותר מדי סתירות פנימיות. אפשר ללכת אולי 60-70 שנה ולהתעלם מהפער העצום בין השתיים אבל הנה בסוף זה מתפוצץ. במדינה יהודית אין כמעט מקום לדמוקרטיה, את זה אנחנו שומעים בבירור מ־75 שנים ויותר של ציטוטים מרבנים ואפולוגטים. במדינה דמוקרטית אמתית לא היו קורים כיבוש ודיכוי, לא צריך לראות מצב שנטל השירות הצבאי לא נופל שווה מבחינה דמוגרפית, זכויות אדם היו נשמרות לכולם. המצב היום הוא פשוט הזוי. סתם לדוגמא הפרשן הפוליטי מהבולטים והמוערכים בתקשורת נולד בישראל אבל ללא אזרחות וזכות הצבעה, היה צריך ללמד את עצמו בבגרותו עברית כדי להשתלב וזה עוד גרם לו לחיכוכים עם משפחה וחברים. איזו מין חברה אנחנו מקימים פה?

הרגש הבסיסי לא זר לי. כשהייתי ילד לעגו לי בבית הספר שאני חזיר כי באטליז של סבא שלי מוכרים חזיר. אני בתור הגנה\נקמה הייתי מגיע עם סנדוויץ' ענק מלחמניית צמה עם פרוסות ענקיות של שינקן פורצות מכל הצדדים ומנופף בו בהתרסה, והבריונים היו בורחים ביללות "איייכס" ולא מתקרבים אלי כמה שעות. הדווקאיות הזו של ילד "שונה" בירושלים מוכרת לי יפה. אם זה החילוני בעיר מסורתית, השמוצניק בעיר ימנית, ולהפך – הילד מעין כרם בבית ספר בשכונת שיכוני בטון. תערובת שבחלק מהמדדים אני יוצא גבוה או נמוך יותר, אבל לא ממש שייך וצריך להלחם על לגיטימציה חברתית ותחושת שייכות. לצערי חלק מהמציקנים היו שכנים וחברים מגן הילדים שנסחפו עם האנרגיות והצטרפו למלגלגים, גם אלו שההורים שלהם קנו שינקן אצל סבא שלי נהנו להצטרף לחבורה שקראה לי חזיר, ואז זה כבר הגיע לזריקת ביצים על הבית, וההורים נזכרו להתערב.

אז לילדים אפשר לסלוח ואפשר לחנך, אבל מה לעשות כשמבוגרים מתנהגים ככה? אלון עידן בטור שגיליתי רק היום פירק את סלפי הניצחון המאני של חברי הקואליציה אחרי ביטול עילת הסבירות והשווה אותו לאירוע הדריסה באיילון כמה שעות אחרי (הנה לינק ללא מנויים). שמחה לאיד, זו בדיוק שנאת חינם.

סלפי קבוצתי של ניסים ואטורי עם שר המשפטים לוין וחברי קואליציה אחרים בשמחה לעגנית על העברת השינוי הכוחני בחוק יסוד: השפיטה.

לסיום אני מצרף פה סרטון מערוץ היוטיוב שלי. לרב הנושא הוא עטים נובעים ודיו, אבל בערב אחרי שעבר בכנסת סירוס חוק יסוד:השפיטה הרגשתי שאני רוצה ליצור סרטון קטן שפשוט לא ראיתי באף מקום אחר: דיאגרמה פשוטה שתראה מה היא דמוקרטיה אידאלית וכמה התרחקנו ממנה עד עכשיו. זה מעין שיעור אזרחות קצרצר של 18 דקות שאילתרתי עם עט וניר (וכתב היד המכוער שלי) מול המצלמה. יש לי המון אי דיוקים היסטוריים אבל רציתי לפשט ולקצר כי ידעתי שאחרת אני אתמרח על שעה שלמה. קיבלתי על זה משובים די טובים, אמרו לי שזה שווה הפצה, אפילו איבדתי בגלל הסרטון עוקב אחד ונוספו לי שניים. אני אפילו לא מביע פה דעה קיצונית (הפוסט הקודם בבלוג נכנס לזה טיפה יותר) אלא רק הסתכלות ניטרלית ברובה ואפילו זה הצליח לעצבן מישהו. אבל אלו החיים עצמם. הערוץ שלי די אסקפיסטי אבל אני עדיין קיים במציאות.

מדע ומוסר

יותר מדי פעמים אני נתקל ברחבי הרשת במגיב או בלוגר שמבלבל בין מחקר מדעי ויישום הנדסי. מחקר מדעי הוא אכן פרויקט (שאמור להיות) פתוח ושיתופי. אידאלית ללא סודות מקצועיים, גאווה ודעה קדומה, אבל עוסקים בו אנשים, לטוב ולרע, עם אגו ואינטרסים. מדען טוב בעיני הוא אדם ששם בצד את האגו והדעות הקדומות, מנסה ללכת אחרי האמת שמצטרפת מהראיות, לומד על הכשלים הקוגניטיביים של חשיבה אנושית ומנסה לפתח שיטות להעלים את השפעתם מתהליך המחקר. הבעיות המוסריות בתהליך הזה הן בעיקר איך לחקור דברים בלי להרוס עותקים ייחודיים של הנחקר – למשל יש לנו רק כדור ארץ אחד לחקור בו אקולוגיה והתחממות גלובלית, בניגוד למחקר על תפקוד מוחות של בעלי חיים נחותים שאפשר להשיג במאות (אני מקווה שעכברים ולא קופים, עד כמה שאפשר). במחקר על בני אדם, יש גם בעיות מוסריות רציניות בכל הנוגע לניתוח בגוף חי או הדבקתו במחלות ומשחקים בגנטיקה שלו. לכן מנסים לחקור מודלים (מבוססים בצורה מוצדקת בהתאם למה שחוקרים) על חזירים ועכברים ושאר חיות מעבדה, בהתאם לנושא הנחקר. אני לא חושב שזה אומר שחוקרים בטעות את הדימוי במקום את הנושא עצמו ומשליכים – את זה אולי עושים בסיינטיפיק טמקא בלי להבין את המחקר המקורי (אבל נכון שלפעמים יש גם מחקרים גרועים, ולכן חייבים תהליך מבוקר של בדיקת עמיתים).

לכן, אחד הכיוונים להגדיר את תהליך החקירה המדעית, או השיטה המדעית זה „איך לא לעבוד על עצמינו” או „איך להוציא את עצמינו מהמשוואה”. אנחנו לא מייתרים את תופעת החיים כפקטור, אלא מנסים לבטל את השגיאות הקוגניטיביות שלנו כחוקרים כדי להגיע למידע ומסקנות אובייקטיביים על הנחקר, ללא דעות קדומות והנחות מוטעות. יש תחומים שלמים של מחקר לגבי איך נכון לתכנן ניסויים בכל תחום, במיוחד במקומות שבהם המחקר עלול להזדהם – אם רעיונית, או ע״י חיידקים או כל גורם חיצוני אחר שיפריע להגיע למסקנות.

אחרי שיש לך מסקנות ביד ואתה יודע להעריך "מה יקרה אם אעשה כך וכך", אתה יכול לקחת את הידע הזה וליישם אותו בהנדסה, לפתח אתו טכנולוגיה, חומר וכולי. במילים אחרות המדען יגלה איך לשחרר אנרגיה מפיצול האטום, המהנדס יקבל את ההוראה (מאינטרסים כלכליים, פוליטיים או אחרים) להשתמש בידע הזה לבניית כור אטומי להפקת חשמל נקי או לייצור פצצה שתרצח מליונים. החלטות מוסריות קיימות בתהליך המחקר בכל שהוא נוגע לצרכים של התערבות בחיי אורגניזמים אולי, אבל האחריות הכבדה יותר נופלת על היזם והדוחף שמעסיק את המהנדס, להוציא לשוק מוצר טכנולוגי שעלול להזיק לאנשים או לחברה האנושית במעגל קטן או גדול של משתמשים וכולי.

כמו שמדען צריך לאמן את עצמו בחשיבה לוגית „קרה” ולהשקיט את דעותיו הקדומות והאגו, כך גם נבחר ציבור ומנכ״ל או בעל עמדת החלטה צריך אי אילו מנגנונים שיפקחו עליו שיעשה את הדבר האחראי. לכן יש חוקים, רגולציות ושאר מנגנונים, וזה אף פעם לא מושלם אם זה מגיע רק מבחוץ. כאן יש שאלות מוסריות – האם להתערב בחינוך ולעורר אחריותיות מגיל צעיר, או ללכת לכיוון הליברטני ולהשאיר את החינוך להורים, ולסמוך על כל האנשים לפתח לבד חוש מוסר והבדלה בין טוב ורע. לא חסרות דוגמאות של ציניות שלווה של מוכרי מוצרי נפט, סיגריות, אוכל שמן ושאר דברים מסוכנים לחברה, הפוליטיקאים מתווכחים אם ראוי לעצור את זה ברגולציה, אף אחד לא מדבר על חינוך לאחריותיות. בנקודה הזו, כרציונליסט שרוצה לעשות את הבירור הערכי שלו, אני רוצה לקבל מידע – האם חינוך כזה קיים? האם הוא עובד? האם הוא מיושם בצורה כלשהי בעולם ומה ההשפעות? האם יש תרבויות שבהן זה יותר חזק ואיך אפשר לשנות את התרבות שבה אני חי להיות דומה יותר לתרבויות האלו? אלו שאלות שמדע יכול לחקור ולענות לי עליהן, בשיתוף עם שקיפות שלטונית וניהולית של גופים פרטיים וציבוריים. לכן כרציונליסט אני נלחם גם למען חופש מחקר, גם לחופש מידע מדעי וגם לחופש מידע ציבורי (=שלטוני). אין לי איך לדרוש מהנבחרים שלי אחריות לעשות את הדבר הנכון כשגם לי וגם להם אין גישה למידע שייתן לנו לשפוט.

אז עכשיו לשאלה הבאה: האם יש למדע מה להגיד לנו בנושא מוסר? האם יש בכלל מוסר אבסולוטי לחקור אותו? יש ענף שלם למחקר מתודולוגי ואקדמי של מוסר והוא נקרא „אתיקה”. אפשר לראות איך אנשים מגיעים להחלטות, איך הם מתמודדים עם סתירות ובונים ראיית עולם קונסיסטנטית, ויש מתמחים בתחום של ביו אתיקה, או אתיקה של חינוך וכולי עוד הרבה תחומים שראויים להיחקר. אם תשאל אותי, גם ספרות ספקולטיבית (ובמיוחד מדע בדיוני) הם מעין כלי מחקר כאלו בצורה מעניינת – אנחנו יכולים לחשוב „מה היה אם” ולהגיע לכל מני מסקנות, ולראות אם זה תואם את ראיית העולם שלנו. תרגילי מחשבה זה דבר מאוד חזק, ועד כמה שידוע לנו, אנחנו החיה שעושה את זה הכי טוב מכל יצור חי אחר על פני הכוכב, אבל זה מנגנון לא מושלם, וצריך לפתח גם כאן מתודולוגיות, איך לא לדמיין עתיד תוך הטיה של המסקנות שנובעות מדעות קדומות… 🙂

אז האם המדע מכתיב מוסר? לדעת סאם האריס כן (אתם מוזמנים לחפש הרצאות שלו ברשת, לא צריך לרוץ לקנות את הספר), אבל לדעתי לא בדיוק. לדעתי אתה צריך להחליט על כמה אקסיומות והמדע יעזור לך לבחור את תורת המוסר שלך. למשל אני בוחר כאקסיומה, אקראית לגמרי וסובייקטיבית לחלוטין, שטוב שהמין האנושי ישרוד וישגשג. אני יכול לשאול עכשיו אם אני רוצה קידמה טכנולוגית או לא, אם החלטתי שכן אני יכול עכשיו לשאול האם ראוי להאריך את חיי האדם הממוצע, למרות שהמדע אומר לי שיהיה פיצוץ אוכלוסין. אני יכול אז לשאול מה הן השיטות האפקטיביות לשמור על אוכלוסיית האדם בגודל קבוע, בצורה שלא תפגע בזכויות הפרט ותראה איך במשפט וחצי כבר הגעתי לדיסוננס קוגניטיבי. אני רוצה שלאנשים יהיה את החופש להביא עשרה ילדים למשפחה, אבל אני גם יודע שזה יעיק על המשאבים ויגרום לסבל לדורות הבאים. המדע יכול לעזור לי לדמיין מה יהיה במורד כל מסלול שאבחר, אבל הוא לא יכול להחליט לי מה יותר נכון. החלטות מוסר הן בסוף עניין מאוד "אורגני" ואנושי שלא יכול להיות רק קר ויוטיליטארי, זה לא עניין מדעי נטו, אבל חייבים ידע ומודעות כדי לבחור נכון. בחירות ללא ידע ומודעות לרוב גורמות לחזור על טעויות העבר, אני בטוח שמישהו כבר אמר את זה באיזה נוסח…

אז זו התשובה שלי לפעם הבאה שמישהו יגיד לי שהמדע יכול להכתיב מוסר בדיוק כמו ציווי אלוהי/דתי: אמממממ… לא. אנשים בוחרים סובייקטיבית לאילו עובדות מדעיות בא להם להקשיב ויכולים למצוא לעצמם ציטוטים מדעיים חלקיים כדי לגבות את הרצונות האישיים שלהם, אבל את זה עושה גם כל דת ביחס לדברי מקימיה וכתביה, כולל אפילו דתות חדשות כמו מורמוניזם או דנדשות מהאריזה כמו סיינטולוגיה.

רוחניות חילונית – התחלה של התחלה חדשה

כל מי שמכיר אותי ביום-יום או רק מילולית-רעיונית מהבלוג והרשתות החברתיות, יודע שאינני מסתיר את דעותי על (נגד) אמונות בעל-טבעי. אולי פחות דיברתי על החיפוש הרוחני שלי. כן, המילה רוחנית קצת מרגישה לי עדיין לא בנוח – זה מעלה אלוזיות לרוחות רפאים, מלאכים ושאר woo, אבל אני אשתמש במילה הזו עד שאמצא לה תחליף ראוי.

אקדים ואספר שקמה לה קהילה כרגע. מנסים ליצור מפגשים קבועים, מכינים מאמרים כגון דרשה לחנוכה, וכרגע זה ממוקד על רוב אינטלקטואלי, רציונליסטי, שכלתני (לפעמים יותר מדי), ולצערי קצת יותר מדי גברי. אני מקווה שבעתיד יהיה לנו יותר מגוון. פגישות של דיונים פילוסופיים וסיפורי התנסויות כבר היו לנו, עכשיו אנחנו גם מחפשים לחוות דברים במקום רק לדבר עליהם. אנחנו נשאב מיהדות, בודהיזם, קונג פו וכל דבר שיוכל לתרום לנו לבנית נרטיב קוהרנטי חילוני ודרך משותפת של חיפוש וגילוי, שיתוף פעולה והעצמה קבוצתית ואישית. אני לא רואה איך בקבוצה כזו של חכמולוגים סקרנים וביקורתיים יווצר גורו או מוקד כוח, כך שאין לי ספק שכת לא תיווצר פה 🙂 מצד שני התכונות האלו כמובן גם עוצרות אותנו לפעמים מלשחרר ולחוות חוויות סובייקטיביות וטבעיות של המוח, בלי להעמיס עליהן תילי פרשנות וניתוח. המוח שלנו חווט ע״י האבולוציה להשתמש בדמיון וניתוח תבניות כדי לחזות עתיד ותגובות של אנשים ועצמים לפעולותינו; בלי זה אי אפשר היה לתכנן פעולות ולהקים חברה בקבוצות גדולות, אבל בצורה כזו גם נוצרות תופעות לוואי כמו כשלים לוגיים כפתרון לדיסוננס קוגניטיבי, הטיות קוגניטיביות, אמונות טפלות, אמונות באל, מציאת תבניות שלא קיימות ולתת להן פרשנות (תאוריות קנוניה, מסר אלוהי, חוצנים וכולי) ולבסוף ממסד דתי, רמאויות פסבדו-מדעיות, אלטרנטיבות לרפואה וצרות חברתיות אחרות. אני מבין לגמרי – ברמה הפסיכולוגית והנירולוגית – את הצורך של אנשים בכל אלו, אבל אני מרגיש שזה גם כובל את החברה האנושית מלהתקדם.

אבל אינני יכול להכחיש שללא חוויות רגשיות מסוימות, יש שיקראו להן חוויות רוחניות, לחיים לא היו טעם. אני לא מדבר על התגלות מלאך או מסר מאליהו הנביא, אלא דברים קטנים ופשוטים, ולידם הפרשנות הערכית והחוויה הרגשית שמלווה אותם. למשל כשאני מרגיש שאני מעביר הרצאה והיא מעוררת ענין וסקרנות אצל הקהל, ומרגש אותי אחרי ההרצאה לקבל שאלות מאנשים מרוגשים שרוצים לדעת עוד או שהיה להם ממש כיף לגלות משהו חדש, אולי נקודת מבט טריה שלא הכירו קודם. רגעים כאלו לא קל לייצר, ועם זאת אין שום על-טבעי בהם, אנשים מתרגשים מאנשים, ממה שאנחנו רואים אחרים עושים, ממה שאנחנו עושים ביחד. ממעשה היצירה של אחר ומהרגשת ה„להיות ב־zone” בעצמינו. אני חוויתי רגע כזה כשראיתי את מעבורת החלל האחרונה נוחתת או את קיוריאוסיטי נוחתת על המאדים. אבל לאן הכל מוביל? מה מאחד את כל הרגעים האלו לנרטיב אחד, איך רותמים אותו לקידום אני עצמי והמין האנושי בכלל? קרל סאגן דיבר על כך שאנחנו תוצרים של היקום, הישויות בעלות המודעות היחידות שאנחנו יודעים עליהן כרגע, והוא בוחר לראות אותנו בתור הדרך של היקום לדעת על עצמו בתור נקודת מוצא אחת להבנת מקומנו ביקום. אבל אני לא מדבר רק על כיבוש החלל וקידמה טכנית, אלא גם קדמה חברתית-מוסרית, חשיבה ביקורתית ואתית כנחלת הכלל ולא כניעה להכתבות הגמוניות, ופתרון צודק, הגיוני ומשותף לבעיות גלובליות כמו שינוי האקלים, פיצוץ אוכלוסין וכולי.

אם אתם מרגישים הזדהות עם זה, סקרנות לזה, יש לכם מה לתרום או סתם בא לכם לדון בזה הלאה, יש קבוצת פיכסבוק וקבוצת גוגל-גרופ, ויקי, וואטסאפ ואפילו מיט-אפ שלא מעודכן מספיק. עוד מקומות לפשפוש: קבוצת אקהרט טולה בישראל והנקסוס החברתי. אם אתם מכירים עוד קבוצות תואמות אנחנו נשמח לשמוע עליהן.

עוד קריאה: נקודת המבט האישית של ניר להב בנושא, רוחניות חילונית – האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים? ו־למה צריך רוחניות חילונית?

משחק יחסי הציבור של אנדר

אנדר, למי שלא קרא, הוא ספר על ילד שעובר הכשרה כדי להציל את המין האנושי בהתמודדות עם אויב אכזר. אורסון סקוט קארד (שכתב את סדרת הספרים המצליחה) הוא אדם מאוד שמרני, נצר לשושלת מורמונים ידועה וגאה, שפעיל מאוד בקהילה ההומופובית (הם לא קוראים לעצמם ככה, אבל תכליס בינינו…) ומאמין כי הומוסקסואליות צריכה להשאר מחוץ לחוק ולהיות עבירה פלילית.

אנדר נראה כמו סרט מרהיב ויזואלית, עם שחקנים מצוינים, אבל קשה להתעלם מהמסרים המוסריים שקארד מביע בפומבי ולפעמים משחיל גם לספריו, יש כבר מי שקוראים להחרמת הסרט בכלל, ויש מי שחוזים שזה עלול אפילו לעבוד. אני מודה שאני קרוע. אני קוצה לראות את הסרט על המסך הגדול, ואני יודע שהכסף הולך בחלקו לכיסו של קארד, ומתוך זה בוודאי יתרם לארגונים אנטי-להט"ביים. צפות ברשת שמועות שלא מצאתי להן גיבוי, שהוא אפילו הכריז שיתרום נתח מהכנסותיו מהסרט למען המטרה, אבל לא ברור אם הכוונה לאחוז מוכרז מראש מההכנסות (מה שגורם לאנשים כמוני לרצות להמנע מלשלם על צפיה בסרט), או סתם תזכורת של "תחשבו איך ינוצל הכסף".

אני חצוי אם ככה. הצד האידאליסטי בי אומר שמפיק הסרט הוא איש מגעיל. הצד הפארקטי בי אומר שסביר שבין מאות האנשים שיצרו את הסרט יש יותר אנשים גאים מאשר הומופובים, ומגיעה גם להם משכורת. בכל מקרה, נגיד וענין "האחוז הקבוע לתרומה" הוא יותר משמועה, מה הייתם עושים? דיון פתוח, גו!