קיימות מול קנאות – בחברה, בניהול יחסי חוץ ובדמוקרטיה

כשיודעים שמגיע אסון אבל לא מונעים אותו, ככל שמחכים, כך גדל המחיר של ההתכוננות אליו. זה אנחנו מכירים מהחיים האישיים, את זה אנחנו גם יודעים היום לחשב כלכלית.

new pictures and reports of multiple deaths in Tehran #iranelectionכשמדובר על אסונות חברתיים, אנחנו לא נוטים לעשות את החישוב הזה. הרבה במדינה שלנו חושבים משום מה שאם נחכה, העניינים ירגעו. עם הדוסים (החייזרים בשחור שיורקים על חילוניות ברחובות מסוימים, מרביצים לנהגי טקסי ערביים, מולקים עמלקים ושורפים פחים) וגם עם החמאס (סוג אחר של קנאה דתית-לאומנית), ההתדרדרות מאוד ברורה. כמו שאומר אחד מהמרחיבים את חוק מרפי: אם נניח לדברים, הם יתדרדרו מרע ליותר גרוע (מן הפח אל הפחת?) אבל אף אחד לא טורח להפנים את זה. אם היו עושים שלום מסודר עם ירדן ונותנים עצמאות לפלסטינים בשנות ה-70, אולי לא היינו צריכים לדבר על חלוקת ירושלים ופינוי התנחלויות. אם היו מגלים יותר קשיחות ועקביות לגבי החברה בישראל (כן לפלוראליזם ולא לליברליזם רב-תרבותי מוגזם) לא היו לנו שסעים עמוקים כאלו בחברה הישראלית ובהגדרות סותרות של יהדות וישראליות.

אתמול בשיחה הזכרתי שדמוקרטיה היא מערכת שלטון מאוד לא יציבה, אבל בגלל כל יתרונותיה על שאר הזבל שבחוץ כאלטרנטיבה, חייבים להלחם עליה כל הזמן כדי להשאיר אותה במקום, זה משחק שיווי משקל עדין ומתמשך בין אדם לשלטון, ולצערי הוא אינו מתקיים אם עוזבים אותו לנפשו, הוא מצליח רק אם משקיעים רצון ומשאבים לשמור אותו מאוזן. קראתם אותי נכון – דמוקרטיה איננה שיטת שלטון בת קיימא, היא דורשת המון אנרגיה. אבל כמו שאמר צ'רצ'יל, זה הכי טוב שניסו בינתיים.

רוצים להשתתף בניסוי? אני בהחלט מרגיש חייב, אבל אין לי מספיק פנאי לעשות את זה כל הזמן. אני מרגיש שאוזל לנו הדם מהקמפיין נגד המאגר הביומטרי, ויש עוד חוקים מסוכנים בדרך. אנחנו צריכים אנשים, גימיקים, ג'ינגלים, סיסמאות, סטיקרים, טורי דיעה ומאמרים שיעוררו את העם נגד החוק, כי המחיר של שקט בדעת הקהל יהיה מאוד יקר כשנגיע לסוף הפגרה והחוק יעבור. אני פונה כאן שוב לקהל הרחב ולחברים שלהם, אם יש לכם קצת פנאי לאורך השבוע ובא לכם להצטרף למאבק על מעט אופיה הדמוקרטי של המדינה שלנו, יש את מטה המאבק בחוק הביומטרי (ועוד מטרות נהדרות בעד הדמוקרטיה), ואני קורא לכם להזכר שדמוקרטיה צריכה להיות ערך תרבות ולא רק זריקת פתק לקלפי פעם ב3 שנים בממוצע.

2 Replies to “קיימות מול קנאות – בחברה, בניהול יחסי חוץ ובדמוקרטיה”

  1. עירא היי,

    אני מבין ושותף לדאגה שלך, אבל לא הייתי דואג. בשביל זה יש את תקשורת ההמונים. העניין דעך וירד מהכותרות, וזה טבעי. זה טבען של חדשות. כשנשוב מהפגרה ויהיו התפתחויות – תהיה בטוח שנדווח עליהן, ונחזיר את הנושא לכותרות – ולתודעה.

    1. הי ניב. אני מפחד שאת הקריאה השניה והשלישית יעבירו מיד עם תום הפגרה, ולא יהיה זמן לבנות מומנטום ציבורי נגד זה. מה שכרגע חסר לי זה לבנות את דעת הקהל ולצבור מומנטום לפני שזה יקרה. אולי אם יהיה מספיק רעש, אנשי קדימה יכופפו לשטרית את היד, או אולי ש"ס יכופפו לאלי ישי את האצבע.

      זה לגבי החוק הזה, אבל אני מדבר על משהו יותר גדול. דיברתי שלשום עם י.ג. שמוכרת לך היטב מ-YNET, על רעיונות לגבי שקיפות הממשל בכלל והפרלמנט שלנו בפרט, מתוך תקווה שאנשים יתחילו להפנים שדמוקרטיה בלי כלבי שמירה – גם מתוך העם ולא רק בתקשורת החדשות – לא תשאר דמוקרטיה לאורך זמן, ולצערי זה מה שמרגיש לי שקורה כאן. חוק מסד הנתינים הוא רק שלב קטנטן בשרשרת של צעדים אנטי-דמוקרטיים להחריד :-(

כתיבת תגובה