אנשים עוד קוראים בלוגים?

My Diamine ink bottles

שנתיים עברו בערך מאז הפוסט האחרון, וגם לפניו הקצב ירד לזרזיף. החיים פשוט התחילו לזוז מהר מדי, הקצב של טוויטר בקושי הדביק אותם, ואנשים פשוט לא קוראים יותר הודעות של יותר מ140 תווים. טוויטר הכפילו ל-280 אבל אנשים עדיין קוראים רק חצי.

אז מה קרה לעירא בשנתיים האחרונות?

מבחינת עבודה – אני עדיין עובד בעולם ה-DevOps, אחרי שנה וחצי של עבודה על חומרת אחסון מפלצתית לתשתיות ענן, אני שוב עובד בצד המשתמש של שירותי הענן של אמזון. אני עובד בחברת פינטק שהתחילה מהתמחות בבדיקות סיכונים מהירות למתן הלוואות חוץ בנקאיות לעסקים קטנים עד בינוניים בארה"ב, ועכשיו גם מציעה שירותי עו"ש. כמעט אפשר לומר שאני עובד בשביל בנק. משבר הקורונה תפש אותנו ב… ובכן לא כלום. כל העבודה ממילא מתבצעת מול שרתים באינטרנט, אין שום מחשוב במשרד מעבר ללאפטופים שהרבה עובדים איתם מהבית ממילא, ולהפך – יש אפילו יותר צורך בשירותים שלנו בתקופת הצניחה הכלכלית, אז יש משכורת ותעסוקה.

מבחינה משפחתית אני עדיין בזוגיות טובה בירכתי רמת גן, גר חצי קילומטר בקו אווירי מבית החולים שיבא, שזה מאוד נוח כשאתה צריך טיפולים אונקולוגיים. זה הנושא הבא והפחות חביב, היה לי גידול קטן במעי הגס שתפסתי בזמן, הגידול הוצא. לאחר ניתוח אחד גדול, חצי שנה כימותרפיה וניתוח נוסף קטנטן, אני כמעט כמו חדש. מלבד צלקות בבטן לא רואים עלי מבחוץ – ואני לא מרגיש מבפנים – משהו שונה.

בענייני אקטיביזם – התנועה לזכויות דיגיטליות עדיין נושמת, מדי פעם טיפה בועטת. לא הצלחנו להשיג הרבה התקדמות לביטול המאגרים הביומטריים ולצערינו הקורונה הביאה איתה בשורות מעקב שב"כ אחרי האזרחים, שאנחנו מנסים למתן ובעיקר להסיר כשתחלוף המגיפה. הבעיה היא שלא ברור אם זה יקרה לפני אמצע 2021. התחזיות עגומות.

תחביבים שקצת נזנחו – התלתפסת, בישול.
תחביבים חדשים-ישנים שהתעוררו – כתיבה ועטים נובעים בשלל צבעי דיו.

וזה הכל על רגל אחת. מה חדש אצלכם?

מחפש משתמשי סו-ויד בישראל

מה זה בישול בוואקום? אם אתם עוד לא מכירים, אולי הפוסט הזה כנראה לא בשבילכם, אבל קפצו לפה כדי להבין ממה אנחנו מתלהבים. אם אתם רוצים לקבל רעיון כללי, אתם יכולים לנסות את קיצור הדרך של בועז, בישול סו וויד לסטודנטים עניים.

בשלנים יקרים! אני מקווה שחיפוש בגוגל הביא אתכם לפה! אני מחפש בעלים טריים של מכשירים כמו אנובה, נומיקו וסאנסאייר, וגם אנשים שכבר מבשלים Sous Vide עם מכשירים יותר ותיקים (אם בניתם בעצמכם אז בכלל מגניב!). מה מיוחד בקהילה הישראלית? הרי יש פורומים בינלאומיים, יש מתכונים ועצות, אבל בארץ יש טעמים אחרים של בישול מקומי, יש מיעוט מפיצי שקיות ואולי עוד עניינים אחרים שיצוצו כשנתחיל להשתמש במכשירים שלנו, וכי לא מצאתי שום דבר בפורומים כמו תפוז וכדומה.

נכון לכרגע יש מעט מפיצים של ציוד סו-ויד יקר בארץ, אז הנה החכמה שצברתי בינתיים:

  • מסוכן להשתמש בשקיות מחומרים מסוימים, שמתפרקים לחומרים רעילים שחודרים למזון, לכן עדיפות שקיות עשויות פוליאתילן ויש להתרחק משקיות המכילות BPA, פתלטים ושאר קללות שמשמעותן "זליגת מפעילי אסטרוגן לתוך המזון".
  • מותג זיפלוק הוא מותג שקיות הריצ'רצ' הידוע בעולם, אבל הן אינן מיובאות לארץ כרגע. רשמית הם לא תומכים בבישול בשקיות שלהם, אבל הן עמידות לחימום במיקרו. התשובות שקיבלתי מהם מבלבלות. כרגע בחרתי להזמין באיביי ולשמוח על תקינות השקיות גם בבישול עד 70 מעלות. הציטוטים המדויקים שקיבלתי מהחברה כששאלתי ואחרי כן כשהתעקשתי:

    1) Ziploc brand plastic bags are manufactured to meet US FDA guidelines for food contact.

    2) Ziploc brand and SCJ do not endorse any specific types of cooking, including Sous Vide.

    3) Because of the many variables in cooking processes, SCJ is not able to recommend that Ziploc brand plastic bags be used with any specific method of cooking.

    4) Please be aware that Ziploc brand plastic bags are not designed to withstand the extreme heat of boiling water temperatures.

    (Second try)

    Ziploc Storage and Freezer bags are safe for food contact at boiling water temperatures, however the bags themselves are not intended for use with liquids above 60 degrees C.

  • שאלה פתוחה: כמה חשוב ואקום מוחלט? אפשר להשיג ואקום מצוין עם שקית זיפלוק שקועה במים, השאלה אם באמת צריך יותר מזה לבישול של 10-70 שעות? (כן, יש מתכונים כאלו).
  • כלים לבשל בהם: סירקולטור יכול לשבת בסיר ולאבד המון אנרגיה, או בכלי פלסטיק או בצידנית מכוסה. איפה משיגים כלים טובים (תרמית) ויפים לעין למטבח?
  • חומוס בסו-וויד? מה בישול סו ויד ישראלי בעיניך? (אני צוחק לגבי החומוס, זה ממש לא יעבוד.)
  • המצאת מתכונים? נחת בחיקך ספר יקר להחריד ואתה מוכן לחלוק איתנו מתכונים? צריך איזה קהילה לשאול שאלות?
  • אגב האייטם הקודם, אם אתם רוצים רק את פרק הסו-וויד מ"מודירניסט קויזין", הגרסה האלקטרונית עולה רק $5.

בקיצור, אתם מוזמנים להשתמש פה בתגובות לפוסט כדי לחלוק ידע ונסיון, אם זה יהפוך למשהו פופולארי, אולי נעשה מזה קהילה. כרגע יצרתי קבוצת דיוור, לא יודע אם זה יהיה אתר ויקי, עמוד גוגל+ או רק פוסטים בבלוגים, אבל אני מקווה שיהיה הרבה מידע חשוב לאסוף. נתחיל?

האמת תשחרר

לפני אי אילו שנים פרסמתי כאן בבלוג דווח על התקלות שהייתה לי עם מוכר אינטרנטי של שיקויי קסמים אלטרנטיביים. אחת מהתרופות האלו שבקושי הוכחו שמרפאות משהו אבל משווקות כאילו הן מרפאות הכל. רוב רובו של הפוסט פירט איך התחמק מלתת לי סימוכין לטענותיו, אבל הסיבה היחידה שבסוף טרחתי להביא את זה לבלוג היתה שהאיש התעקש שהמוצר שלו מומלץ לילדים ומתבגרים בעוד אני מצאתי מאמרים שספציפית מזהירים שלמרות שלחומר הזה אין תכונות מועילות, יש בהחלט סימנים שהוא לא בריא ואף מסוכן לבני גיל ההתבגרות. בנקודה הזו עברתי מספקן שנצקל בטרול ברשת לז'אן דארק שצריך להזהיר את ההמונים מפני הבעיה. אז כתבתי על זה פוסט. היום – כאמור שנים אחרי – האיש שולח לי איומים בתביעת לשון הרע כי (מפליא באמת), הבלוג שלי עלה לתוצאות גבוהות בגוגל כשמחפשים את שמו.

הבעיה שהוא חיכה 3 שנים כדי לעשות משהו בנידון, ועדיין לא טרח להביא שום ראיות לתמיכה בטיעונים שלו.

אז אני מודיע כאן קבל עם ועדה: כל הומאופת, מדקר, כירופרקט, מוכר קמעות ומיצי כח גברא: בואו הוכיחו לי שאני טועה. אין לי את המליון של ראנדי לתת לכם, אבל יש לי את האגו שלי, להגיש לכם קצוץ ברוטב קבל עם ועדה, ולאכול את מילותי ולהתנצל בפומבי. אבל בשביל זה תצטרכו להראות בצורה מדעית ומחקרית איכותיים, שיש ממש בטענות שלכם. לא שמועות, לא עדויות אישיות, לא מחקר על 40 גוואטמלים שתורגם בדיוק לאמהרית ומשם לעברית, אלא מספרים יבשים, מדגם סטטיסטי גדול (עדיף – שיחזור תוצאות בניסויים נוספים) או תשתית ראייתית להסבר המנגנון. אין לכם מה לשלוח לי איומי "לשון הרע" כי אני מקפיד להסביר למה אני חושב שהמוצר שלכם הוא שטויות ומביא סימוכין, ואני לא קורא בשמות אם אני לא משוכנע שיש עם המוצר בעיה ואתם מתחמקים מלקחת אחריות. זה נקרא SLAPP בארצות הים וזה צעד של פחדנים.

עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה כי אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את זה גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה :)

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את זה לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"כ אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט הזה שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (כי ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל הזה. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר זה שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את זה אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את זה למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל כי שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה זה קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.

ידע פתוח, חינוך פתוח

הבאזוורד שלמדתי לאחרונה הוא MOOC.

זה רק עוד שלב פוטנציאלי בסולם שהוא תוצאה של… טוב, אני לא רוצה לנתח את זה. יש לי המון ניחושים. אולי חלקם מוטים פוליטית. יש מי שחושבים שזה בגלל שאיכות החינוך נופלת או סתם לא מתעדכנת, יש מי שילך ויצביע על גורמים כלכליים/אידאולוגיים כמו הפרטה. אני לא אכנס לזה. העובדה בשורה התחתונה היא כזו – מערכת החינוך לא מחנכת, היא בקושי מלמדת, ולהרבה אנשים אין את האמצעים לקדם את עצמם עם השכלה גבוהה. אנחנו צריכים לקדם חשיבה מודרנית ועדכנית, ואזרחים מיודעים, כדי לשפר את העולם ואיכות החיים של המין האנושי. כרגע אזרח לא מיודע הוא אזרח גרוע. הוא לא מבין מספיק טוב מה היא דמוקרטיה כדי להשתתף בה, ובוודאי לא יודע איך לנצל בחוכמה את הרעיונות המתקדמים שמתפתחים בה. אפשר לחפש את הפתרונות לזה בכניסת מתנדבים למערכת החינוך (אבל התנדבות היא לרוב לא פתרון בר קיימא), אפשר להכנס לפרלמנט ולהלחם על תקציבים, אבל אפשר גם לייצר תכנים.

למעשה, כמו שתוכלו למצוא בדף הקלט שלי פה בבלוג (שאני לא מספיק לעדכן מספיק), יש המון חומר מרתק וקורסים מקוונים בכל תחום, יש קורסים שלמים של אוניברסיטאות מובילות בעולם שמועלים בשלמותם לרשת, כולל הספרים וההרצאות, לשימוש חופשי. למעשה, הפתרון לבועה הכלכלית של עלות הלימודים בארה"ב מתחיל להסתמן כ"יותר חופש".

אמרתי בועה כלכלית? כן, יש המון התייחסות ללימודים גבוהים כבועה כלכלית. בארה"ב, כשלימודים לילדי99% האחוזונים התחתונים פירושם להגיע עם התואר לעבודה פחות משתלמת כלכלית מאשר קריירה של אנשים ללא השכלה גבוהה, פלוס חובות הלוואות שכ"ל ל30 שנה, יש פה בעיה. יש פה בעיה גם לאוניברסיטאות המתייקרות-מדי למצוא לקוחות. אבל שוב, כל אלו נושאים לפוסט אחר, ובינתיים בישראל אנחנו עוד במצב יחסית נסבל, לא ברור כמה זמן זה יחזיק.

עוד נושא לפוסט אחר ביום מן הימים – גלובליזציה של מידע אקדמי. אנשים מארצות אויבות שלא יוכלו לקבל אישור לימודים במדינה זרה, וסתם אנשים שרוצים את חופש המידע והביטוי שלהם, רצים לאינטרנט כדי למצוא את הפתרון, והאמצעים לעזור להם בקושי עומדים בעומס. ברור שהנושא יכול לעזור למגמות גיאו-פוליטיות חיוביות. בקיצור, חופש מידע, ביטוי ולימוד קשורים אחד בשני, וקשורים אולי לכל מה שקורה בעולם, כלכלית ופוליטית.

זה משגע את הממסד. בארץ אולי המוסדות להשכלה גבוהה אינם ענין לטייקונים (אחד התחומים האחרונים שלא) אבל הם עניין פוליטי, ובמקרה של מכללת אריאל אידאולוגי עמוק. חינוך חופשי בלי פיקוח השלטון מעצבן אנשים ולא בכדי. רק לפני כמה שבועות ניסו במינסוטה להוציא חינוך חינם מקוון מהחוק, לשמחתנו הם חזרו בהם יום אחרי.

בארץ היו בינתיים מעט דיבורים על דמוקרטיזציה של הגישה לספרי לימוד אלקטרוניים, וזה אולי אחד הדברים הבודדים שאני מוכן לפרגן לח"כ שטרית עליהם, אבל זה עוד רחוק. אחד מהאנשים שמנסים לדחוף משהו בכיוון הוא ידידי שי מכנס שלאחרונה חזר לארץ מפוסט-דוק ומתכנן להריץ את הנושא של ספרי לימוד ברשיון חופשי. הוא מחפש שותפים למסע, ואתם מוזמנים להצטרף אליו. יש בארץ את ספרי הלימוד של מיזם ויקיספר, אבל מה ששי מחפש זה להקים פרויקט שיצליח גם לאשר מהדורות מול משרד החינוך ויכנס לתוכניות הלימודים. עוד מעט בחירות ויש כמה פיראטים בפריימריז של העבודה ושל התנועה הירוקה, אני מקווה שגם הם יוכלו לעזור :-)

לבסוף, רשימת המלצות לערוצי חכמה ודעת שאני אוהב לצרוך, מיוטיוב וכפודקאסטים מרחבי הרשת, אנא הציצו בדף הקלט, מבטיח לכם שעות של הנאה והחכמה.