יהודים וערבים הולכים יחדיו בת"א-יפו, ואדי ערה ובאר שבע. פרטים מלאים
תקציר:
יום שישי: הליכה שקטה -בצל המלחמה בדרום
תכנית ההליכה:
– נתכנס בשעה 10:00 ב"במת מיצג" בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב
– נערוך פעילות שתכין אותנו להליכה ולהעברת מסר בשתיקה ברחובות העיר
– נצא להליכה דרך נווה צדק והטיילת עד לגן השניים ביפו
– נערוך מעגלי שיתוף והקשבה – סיום משוער בשעה 15:00
יום שבת: התכנסות שקטה של יהודים וערבים בואדי ערה
נעמוד בשרשרת אנושית, יד ביד, אחים ואחיות לארץ ולגורל משותף החיים כאן יחד.
נעמוד בשתיקה למשך שעה: 13:30 –12:30
נוכחות שקטה, עוצמתית של התנגדות לא אלימה.
שני ושלישי: התארגנות יהודית-ערבית בבאר שבע והדרום
. במהלך יום שני נקיים משמרות מחאה בבאר שבע ובשדרות
. ביום שלישי נקיים שתי משמרות מחאה שקטות- בנות עד 50 א/נשים- מפאת איסור ההתקהלות. אחת מול הפיקוד, והשנייה מול בית המשפט.
"א/נשים"?! מה זה "א/נשים"???
אני מוחה נגד הוספת לוכסנים למלים! אני מציע שתי חלופות אשר מקובלות עליי:
1. השארת השפה כפי שהיא, כך שמלים בזכר יכולות להתייחס גם לנקבה, תלוי בהקשר.
2. להציע לאקדמיה ללשון פתרון שיעבוד ויקבל תמיכה רחבה, שלא יערב לוכסנים או שאר דברים לא קריאים אחרים. עד שפתרון כזה יהיה קיים, בבקשה, נא ליישם את ההצעה הראשונה.
אמיר, מצטער, לא אני! אני לא מאמין בעיוותי שפה יצירתיים לצורך פוליטיקל-קורקטנס.
גם אני רואה את זה עכשיו ותוהה על החידוש הלשוני המוזר, לא שמתי לב אליו עד הרגע, זה מה שקורה כשחותכים ומדביקים מטקסט של מישהו אחר ב4:30 לפנות בוקר….
אבל עזוב את הבחירה הסמנטית העלובה והסתכל על התמונה הגדולה בבקשה. אני אנסה מחר להגיע לשרשרת השתיקה.
אני חושש שפיספסתי את ההודעות על הפגנות יהודים+ערבים נגד אלימות, שהתקיימו בתקופה שלפני המבצע הנוכחי ברצועת עזה, ושנועדו למחות נגד שיגורי הטילים למיניהם של חמאס. אשמח לקבל קישורים לתיאורים של ההפגנות הללו, שאני בטוח שהתקיימו אבל כל אמצעי התקשורת התעלמו מהם משום מה.
יש את נשים בשחור וקבוצות קטנטנות אחרות שמפגינות כל חודש עד כל שבוע, אבל אני מבין מה אתה אומר, עומר… אנשים מתעלמים עד שפוגש החרעף את כנפות המאוורר. מה לעשות שאנשים הם אנשים ולרובם יש הצתות מאוחרות – גם לרוב היהודי.
אלימות עדיף למנוע מראש וחבל שנזכרים להבהל מאוחר מדי, אבל לפחות טוב שנבהל ונמחה ביחד מאשר שצד אחד לא ימחה או שיהיו בו רק מעודדים.
השקט היחסי ה"מפתיע" בגדה ובמשולש מעודד אותי כי אני חושב שהקהילות האלו בגרו להבין שבחירה באלימות כדרך לעצמאות פלסטינית גרמה לעזתים לבחור בחמאס כהנהגה, וברור להם היום שזו היתה טעות. שנתיים שהטרור שמשליט הארגון הזה מכוון נגד תושבי עזה אפילו יותר מאשר נגד הישראלים שבטווח הקסאמים. שנתיים שהבהירו להם שהטרור העזתי גם מעכב את הסכם הקבע ופוגע בתדמיתם ועתידם גם של תושבי הגדה.
הם אינם יכולים לעודד את ישראל להרוג חמאסניקים כמובן, ובוודאי שכועסים גם יותר ממני ומכל סמולני תל אביב שנהרגים שם ילדים ואזרחים חסרי מזל, אבל אני חושב שהם מתחילים לראות יותר ויותר עם השנים שבעצם ישראל לא יוזמת אלימות, אלא באמת מגיבה מתוך כורח, אחרי הרבה איפוק ולכיוון מטרות מאוד מוגדרות. משרד הבטחון עדיין לא מושלם בעיני רבים מאיתנו – עדיין יש ויכוח אם היינו צריכים לעצור אחרי יום או שבוע של הפצצות אוויר ואם להכניס כוחות קרקע, אבל אני חושב שאנשים בישראל ובגדה מבינים שיש לשני העמים אויב משותף כרגע לרגיעה ושלום עתידי, וזהו החמאס ושאר הדוקטרינות הקיצוניות.
אז כן. עדיף הפגנות שקטות, משותפות ובהצתה מאוחרת, על פני הפגנות אלימות בנפרד לאורך שנים. אני שואב ממשמעויות השקט המפתיע הזה הרבה תקווה שדעכה לי עם השנים. עד כמה ש"עופרת יצוקה" מעכיר את מצב רוחי, אני חושב שהוא מקרב את השלום כתוצר לוואי, וזו נקודה טובה להאחז בה.
שבת שלום!
עירא,
בהפגנה הבאה שתשתתף, תשאל את החבר'ה הערבים מדוע לדעתך הם בעזה (וגם בגדה) בחרו הרוב בחמאס ולא בפת"ח. אולי תבקש מהם שיספרו לך כמה סיפורים על הפת"ח כדי שיהיו לך פרופורציות מדוע הפלסטינים, אלו שהסיכוי שישתנו בערך שווה לסיכוי שאתה תכיר בקיום מלאכים – הלכו ושינו את הבחירה שלהם מפת"ח לחמאס למרות שידעו את אמנת החמאס וכמה החמאס ממש רוצה "שלום".
רק אתמול אמר אחד המנהיגים הבולטים של החמאס בדמשק (חאלד משעל) את דבריו לגבי הפסקת אש: הם לא רוצים הפסקת אש, לא מעניין אותם היוזמות המצריות, אמריקאיות, צרפתיות, טורקיות או אף אחד אחר. הם רוצים דם ואש ותמרות עשן ואם זה כולל להתחבא מאחורי ילדים ושפלסטינים ימותו כמו זבובים, SO BE IT. הם פנאטים, ופנאטים הולכים עד הסוף, יעלה כמה שיעלה. איך אתה חושב שהם (החמאס) כבשו את עזה?
אתמול היו הפגנות של הסמול עם אמנים ואני באמת שמנסה להבין מה הם רוצים לעזאזל. תיסוג עם הכוחות אחורה ותצא מעזה. זה יתן משהו כרגע? חוץ מעוד קסאמים, וזריקת מרץ אדירה למורל שלהם וחיזוק התקיפות שלהם.
יש זמן לשלום, ויש זמן למלחמה, ובזמן שזיינו אותנו 8 שנים בקסאמים, לא היתה אפילו קבוצה אחת של פלסטינים שמחו על כך ועשו איזו הפגנה נגד הירי קסאמים, אבל בשמאל שוכחים את זה, ומיד רצים לתמוך באלו שלא שמו קצוץ עלינו, וזו ידידי – בושה וכלימה!
מה הבעייה בהוספת לוכסנים למלים? א/נשים נראה פתרון סביר בהחלט. (אפשר גם בני אדם / בנות חוה, לפי נרניה…)
כי פוליטיקלי קורקט זו צורת החשיבה המטמטמת שיוצרת את הניסוחים האלו, והיא בעיני פסולה מהיסוד. אם אתה רוצה להבין למה, אתה מוזמן לקרוא את 1984 של אורוול ואז לקרוא מה כתבתי פה.
על כל פנים ברוך הבא לבלוג, מקווה שתשאר ותמצא דברים מעניינים מלבד המלחמה 🙂