קודחים את "הקוד האתי"

אפי ה"קודח" מנסח קוד התנהגות לבלוגרים בשבועות האחרונים. ענו לו אנשים בבלוגוספירה ואולי יום אחד זה יעודכן בבלוגדיבייט. אני קורא את השתלשלות הפוסטים ולא לגמרי מצליח להבין לאן זה הולך.

ראשית הקדמה – אני לא פתחתי את הבלוג הזה בשביל "להשתתף בבלוגוספירה" אבל אני קורא כמה מהנפשות הפועלות בה בעקביות ובענין. הרב-שיח שמתפתח על נושאים מסוימים מזכיר לי במעט את ימי אולטינט העליזים ובאופן לא מפתיע אפילו חלק מהשמות משותפים. ההבדל בין אז להיום? בימי הBBSים, כל בעל "אתר" החזיק מערכת שקראנו את שמה echomail, פונקציונלית זה היה בעצם פורום מבוזר, כמו רשימת תפוצה לדיונים שאתה קורא רק כשבא לך. את רוב ה"פורומים" האלו החזיקו מרבית הBBSים ולכן יכולת להתחבר לכל BBS ולקרוא ולענות שם. מובן שהיה כיוון ונושא לכל אקו שכזה, וכיוון שאנשים אמיתיים כותבים שם, טבעי שיהיו בינהם אידיוטים, טרולים ושאר תופעות. לא נמוכים ברמתם כמו הטוקבקיסטים המדוברים לשמצה של טמקא, אבל היו שם לא מעט נודניקים. על כן נכתבו חוקים לכל אקו, מונו מודרטורים, ונקבעו חוקים לבדיקות ואיזונים, אפשרות הדחת מודרטור שעושה את עבודתו בצורה לא ישרה או לא מוקפדת, או מוקפדת מדי וכולי, אפילו נכתב כלי אוטומאטי להסרת פוסטים מאנשים שהיו אמורים להיות מוגבלים בכתיבה ע"י ג'יבי כהן (איפה אתה היום, איש?)

זה טוב ויפה, ועובד היום גם בהרבה אתרי פורומים, אבל מה בין זה לבין בלוגים?

חייבים להבין, ייחודו של הבלוג על כל מצבי ההתכתבות האחרים, היא שהבלוג הוא יותר ריכוזי מפורום. אין כאן נושא כללי וקהילה שמברברת עליו, יש כאן אדם אחד או ארגון אחד (או במקרים יוצאי דופן חונטה כזאת או אחרת) שמחליטים על הנושאים ויכולים להגביל את התגובות. למעשה ב99.9% מהמקרים מדובר בכותב בודד שמספר על מה שמענין אותו לכתוב, לפעמים טווח הנושאים מוכרז מראש ולפעמים לא, לפעמים הוא כותב כדי לפרסם את עצמו, או את העסק שלו, או למצוא חברים, כל זה לא משנה. העיקר זה שהבלוג הוא מאוד אישי ומי שלא רוצה שלא יקרא. לכותב יש את הזכות המלאה (בהתאם לחוקת מדינתו) לכתוב מה שבא לו, והזכות למחוק תגובות שלא נראות לו. יותר מזה – בניגוד למה שחושבים אנשים – גם לחברות פרטיות כמו ידיעות, מעריב, הארץ ושאר מפעילי אתרי חדשות עם טוקבקים, אין חובה לפרסם את כל התגובות או לתת לאנשים להגיב בכלל! החובה היחידה שיש לגופים האלו היא לא לפרסם שקרים וסודות שיש עליהם צו איסור פירסום, צנזורה או סודיות בטחונית.

האם צו איסור פרסום חל גם על בלוגרים שאינם עיתונאים? לא חושב, אבל אני לא עורך דין.

האם לטמקא אסור למחוק טוקבקים? האם זו צנזורה? חס וחלילה, טמקא הוא אתר פרטי מסחרי ומותר להם לעשות מה שבא להם. כדאי להם לעצור בפעולות שיגרמו להם לאבד אמון בעיני הקוראים, זה כן. אבל אין חוק נגד זה וזו לא צנזורה כי הם לא גוף ממשלתי.

עכשיו התחילו דיבורים ברחבי האינטרנט (כן, גם בחו"ל גילו את תופעת הבלוגים, לא המציא אותם יריב חבוט) על קוד אתי לבלוגרים, והדבר מעלה בי בלבול מסוים, לא הבנתי עדיין מה זה אמור לעשות…

א. כולם מסכימים שזה "קוד" ולא חוק. אדם שעובר על חוקי ישראבלוג יכול לפתוח בלוג עצמאי במקום אחר, אבל אין חוק כלל עולמי שיעיף אותך מהאינטרנט או משהו.
ב. גם אם מישהו הסכים לקוד אבל עבר על אחד מסעיפיו – מה עכשיו? מפרסמים את זה בעמוד קלון מרכזי ומוקיעים אותו?
ג. אפי פוקס משווה את הקוד למשפחת רשיונות CC – אבל רשיון שימוש הוא ענין פרקטי לחוקי זכויות יוצרים של המדינה. אין כאן ענין דומה. זה עוזר לי לדפדף בגלריה של תמונות סטוק ולבחור תמונות חופשיות לשימוש במסמך שלי אם זה תואם את הCC של התמונה, אבל אני לא חושב שמישהו הולך לבחור בלוגים לקרוא לפי הקוד האתי שהכותב מצהיר עליו. יש הבדל מאוד גדול בין רשיון שאומר לקורא/משתמש מה מותר לו לעשות עם היצירה לפי החוק לבין קוד אתי שאולי רומז לו את מה שהבלוגר מבטיח לספק, אבל לא מחויב ע"י אף רשות.
ד. כמו בחידה הידועה עם שני השערים, השומר האחד תמיד משקר והשני תמיד דובר אמת, שני בלוגרים שיתהדרו בהצמדות לקוד האתי, אבל לך תדע מי יספק לך שקרים או שיווק סמוי? הקוד יופיע בלינק באתר כעלה תאנה וזהו בערך.

אני חושב שאחד מהשיעורים הכי חשובים שלא מספקים לתלמידים בבית ספר זו חשיבה ביקורתית. בזה מסתכם הרכה מנושא "הבנת הנקרא", כך מפלטרים את הבולשיט שמוכרים לך עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי מכירות, פרסומות, מחזירים בתשובה, מיסטיקנים ואשפי דעת קהל. (הרשימה עוד ארוכה). גם אני לצערי לא למדתי את זה באופן פורמאלי, אבל עדיין אני מנסה לסגל את זה לעצמי. חשיבה ביקורתית זה גם מה שצריך להפעיל כשקוראים בלוג, או את התגובות לבלוג, לפחות כמו שמפעילים את הכלים האלו כשקוראים עיתון. שום לינק לקוד אתי לא יספר לכם על תכניותיו הישרות או הזדוניות של בלוגר חוץ מקריאה ביקורתית של תכני הבלוג שלו.

אייקון של לחיצת ידיים ודיבורים על תרבות דיון זה מצוין, אבל זה לא ערובה לכלום בתוכן של הבלוג שמניף את הדגל הזה. חתימה עליו לא מגנה ולא מוסיפה דבר לבלוגר או לקוראיו. לדעתי גם בדומה ל"חתימה לחיים" של המועצה לבטיחות בדרכים או קמפיין הסרט האדום החדש – זה גם לא יזיז כלום.

16 Replies to “קודחים את "הקוד האתי"”

  1. פינגבאק: דברים קטנים
  2. תשמע, חופש הביטוי הוא חשוב, ואני בהחלט חושב שאין צורך לסתום פיות, במיוחד כשמדובר בבלוג אישי, שמהווה מעין יומן על גבי הרשת.
    יכול להיות שקוד אתי לכתיבה הוא דבר מוגזם, השאלה היא כמובן למי הוא מיועד.
    אני לא הייתי רוצה שאיזה פדופיל, לצורך ההגזמה, יעלה על גבי הרשת את התמונות / סרטונים / רשמים מילדים שהוא עשה בהם את מה שפדופילים נוהגים לעשות. במקרה כזה, קוד אתי הוא הכרחי – גם כשמדובר במשהו אישי.
    איפה עובר הקו של בין "מותר לכתוב" ל"לאסור לכתוב"?
    אם אתה מכניס פה את עניין החוק הפלילי, שיכול להוות גבול יחסית ברור, אתה שוב נכנס לבעיה. כי אם אתה יכול להמציא מילה במקום המילה "אונס", אבל כולם יודעים למה אתה מתכוון, איך אתה אמור למנוע פרסום של זה? על פי דעת רבים או ידע כללי?
    באופן כללי, קוד התנהגות כלשהו הוא משהו הכרחי, אבל לאכוף אותו – זו כבר תהיה בעיה.
    בכלל פרסומים שקריים, גם אם הם על גבי הרשת בבלוג אישי – זה נכון שלא חייבים לקרוא את הבלוג, אבל מי שכן קורא, אתה לא יכול למנוע ממנו לקבל דברים כפשוטם.
    יתרה מזאת – גם בלוגים אישיים, יש בהם את האפשרות לשנות דעת קהל או אמונה.

    אין לי המלצות מקוריות לעניין הזה, וכאמור – זה נושא די מייגע. מצד אחד, הייתי שמח אם אנשים באופן כללי היו יותר אחראיים, והיו בודקים עובדות לפני פרסומן, ובכך בעצם ליצור קהילה תרבותית ברשת, שאולי תשפיע על דעת הקהל. מצד שני, בתוך עמי אני חי, ואני יודע שזה לא יקרה. הדרך קצרה מאוד משמיעת סיפור ועד פרסומו. ההוכחה הניצחת היא וויקיפדיה. נכון שיש שם אנשים שמוסיפים המון ידע למאגר הידע האנושי, וזה מבורך, אבל יש גם כאלה שמפזרים סתם סיפורים, שהם בעייתיים בלשון המעטה.

    אני לא יודע, אם יש היום מספיק ידע ויכולת לכתוב קוד התנהגות או קוד אתי שייאכף באמת וברצינות ברשת. אבל אני יודע שצנזורה ברמה כלשהי, היא הכרחית לחברה בריאה.
    מי יחליט מה רמת הצנזורה? את זה אני משאיר לגדולים וחכמים ממני.

  3. gelram- אם לקחת את הדוגמא שלך של הפדופיל, איך הקוד האתי המוצע ימנע את מה שאתה רוצה שהוא ימנע? הרי הפדופיל פשוט לא יחתום על הקוד האתי וזהו.

    (אגב, נדמה לי שלהעלות לרשת סרטונים המתעדים סקס עם ילדים זו עבירה על החוק בכל מקרה, בלי קשר לקוד אתי כלשהו)

  4. או – כמו שעירא הציג – פורע החוק האמור יחתום על הקוד האתי, יציג אותו באתר שלו ועדיין יכתוב באתרו שקרים ויעלה חומרים בעייתיים.
    הבעיה של קוד אתי היא שאין מי שיאכוף אותו, וכשאין אכיפה אין לזה משמעות. זה כמו חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים ומסעדות בתל-אביב :-( .

  5. עודד – תתפלא, דרך אגב, אבל על חוק איסור העישון יש אכיפה, אם כי מאוד מוגבלת.
    רק בשבוע שעבר "אגאדיר" ת"א שילמה קנס של 2000 שקל ללקוחה שתבעה אותם על כך שעישנו לידה בתוך המסעדה, ועל אף בקשתה – המלצרית לא ביקשה מהלקוחות בשולחנות ליד לכבות את הסיגריות. כך שאם עוד היו אנשים כמוה, זה היה נאכף בקלות יחסית, ע"י קנסות ופרסומם. אף אחד לא אוהב שפוגעים לו בכיס.

    ולעניין הקוד האתי – מה שכתבתי לעיל הוא הוא משאלה. אני לא יודע איך ניתן לאכוף את זה, ולמען האמת – אני לא חושב שבאמת אפשר בלי לסתום פיות. זו הסיבה שהצגתי את זה בתור בעיה, ולא בתור פתרון. אני בהחלט חושב שיש מקום לקוד התנהגותי גם בכתיבת בלוג, אבל כמובן שאכיפה שלו הוא חלק לא פחות חשוב.

  6. מה שניסיתי להגיד, זה שאכיפה של קוד אתי היא הדבר היחיד שחשוב. אם מגדירים תקן/חוק/קוד חייבים גם להגדיר מנגנון אכיפה, ובלי מנגנון אכיפה קוד אתי הוא לא יותר מאשר סרט אדום למען "תרבות האינטרנט" (ע"ע האתר שלי).
    בקשר לעישון – בהמשלה בחזרה לבלוגים באינטרנט – אז כן, יש תביעת "הוצאת דיבה" פה ושם, אבל בסוף היום כשאתה הולך למצוא לך מקום נחמד לאכול, אם המסעדה מפרידה בין מעשנים ללא מעשנים זה רק בינה לבין הלקוחות שלה ואם אתה רוצה לשבת במקום שלא מקפיד – זבש"ך.

  7. אכן, עשיתם מיש-מש בין קוד אתי שאדם מתיימר לאמץ ובין חוק שנכפה עליו, בצדק או שלא. אני שם לגמרי בצד את ענין החוק. ברור שדברים לא חוקיים צריכים להאכף ע"י הרשויות שלהן ניתן הכוח.

    לגבי ה"קוד" הזה, אין בינו לבין החוק כלום. יש כאן חוקי נימוסים מסוימים. אם פקאצה קטנה בשם וייסברג יצאה בפוסט גזעני בישרא, זה הרגיז כמה יפי נפש אבל אותי זה עודד. אני לא מסכים עם הדעות שלה, אבל אני שמח שלא סתמו לה את הפה או חסמו אותה מהחשבון שלה בישראבלוג. נתנו לה להבין יפה יפה שלא אוהבים את הדעות שלה, אבל יש לה לגיטימיות מלאה להביע אותן. אני חושב שזו צביעות לדרוש ממנה להסתיר את הדעות האלו – חוקיות כל עוד הן רק דעות ולא אקטיביזם – ולאלץ אותה לעבוד על הרואים שלה. יש לה במה ליצירות שלה, ויש לה קהל, ויש לקהל לגיטימציה לעזוב בכל רגע נתון ולא לקרוא אותה יותר.

    אבל אני עוצר כאן. כל מה שאמרתי עד עכשיו מסתכם בביקורת, ולא ביקורת בונה במיוחד, כי אני לא יודע מה האלטרנטיבה חוץ מחינוך לערכים. לשים סרטים אדומים, ורודים, כתומים וכחולים למודעות לסרטן, איידס, בטיחות בדרכים ותרבות דיון זה נחמד אבל זה עלה תאנה. אנשי תרבות יכולים להשוויץ שהם תרבותיים ואכפתיים, מי שלא אכפת לו ממילא לא יפתח פתאום מודעות למשהו בגלל סרטים צבעוניים, ואינטרסנטים יקשרו לעצמם סרטים וינפנפו קודים חברתיים לא להם כדי להכנס למעגל.

    במילים אחרות אפי – אני לא נגד היוזמה שלך, אני פשוט חושב שאתה שם גז בפריילוף, בכיוון הלא נכון.

  8. טוב, אתחיל בזה שאומר בכנות שישבתי וכתבתי כאן תגובה מאוד מושקעת, אחרית, מסודרת וממוסדת, שכאמור נסמכה על המון הסברים לוגים מפורטים שמובילים היקש אחר היקש אל המסקנה הסופית שלי. אבל לצערי הרב עד מאוד הfirefox הבן ^&)((^ שאמו ^&*)^^ וגם &*)&^%$##$#% והלואי וזה שכתב את זה ^&&^%$$#^& ויחפש רופא שיוצא את זה החוצה.
    אהם… המפף… טוב הקטרזיס נגמר :-).
    בכל אופן, ה"דפדפן" (אני מת על המילה הזאת) שלי הקריש, ועל כן הלכה התגובה ההיא אל פח הזבל הקוסמי של הביטים האבודים. ובעקבות זו, התגובה שתקבלו היא הרבה הרבה יותר מתומצתת הייתי עושה זאת אפילו בבולטים (bullets) אם הייתה אפשרות. (חבל שאין משהו כמו bb code של פורמים לבלוגריות). על כל פנים, לענינינו!

    בימי ה-bbsים העליזים, אני מזכיר לך שבסופו של יום הייתה אנרכיה אבסולוטית. החל ממדריכים למיניהם, (ראו ערך ספר הפצצות הגודל\ איך ליצר blubox \ hacknig) דרך המון אבל המון פורנוגרפיה לילדים, פדופליה (פורנוגרפיה של ילדים), וכו'. אני לא ממש זוכר דרך אמיתית שבה אנשים עשו רגולציה. למעשה תרבות הדיון היום במרבית המקומות הכתובים (למעט צ'אטים כמובן) היא ברמה הרבה יותר גבוהה. אני בהחלט זוכר את עצמי מקלל ללא בושה מישהו שרבתי עימו. ואני מדבר על שפה שהיא (בלשון המעטה) בוטה. ועם כל זאת – כולנו זוכרים את הימים האלה כימים יפים, למה?
    אני אומר למה – התרבות הזאת אמורה להיות חופשית ואנרכיסטית, יתרה מכך כנצר למשפחת ניצולי שואה אם כל הצער שבענין, ולמרות שאני חושב מחשבות פאשיסטיות מיליטנטיות על נאצים – עדין אני בעד הזכות לכל אדם עם דעה לבוא ולאמר אותה. גם אם הוא (וזוהי דוגמא קיצונית בשבילי ברמה האישית) נאו-נאצי(בום עוד דיסאוננס Bites the Dust). כי אני מעדיף את זה על פני האלטרנטיבה של ה"אח הגדול". היום הבחירה היא *שלי* באם לחפש אתרים שדנים בנושאים הללו ובכלל באם להכנס אליהם. והבחירה היא שלי באם לפעול למען סגירת האתרים הללו דרך אמצעים חוקים או שלא חוקים (Muhahha), אבל שוב אני חייב להדגיש זאת הבחירה היא שלי. אני לא באמת חושב שניתן למתוח קו שכזה.
    מה שכן, ישנים דברים שחורגים מעבר למיסגרת האינטרנטית, לדוגמא: בוא ונניח שיש חבר כנסת ערבי שמוענין לפתוח בלוג שמדבר כנגד המדינה שאותה הוא אמור לשרת ומעניקה לו משכורת :-) רק נניח לשניה, כך למען הדוגמא התיאורטית. ובכן לדעתי יש לו זכות מלאה לפתוח את הבלוג הזה שלו, ולאף אחד אין זכות להוריד אותו (זה ברמה של המרשתת) עכשיו, ועם זאת למדינה (דהינו, ברמה החוקית\שיפוטית) יש זכות מלאה (ולעניות דעתי אף צורך) להקיא אותו מתוך הממשלה שלה ואולי אף לשפוט אותו מאחר והוא לא עמד בשבועה שאותה הוא נשבע כאשר הוא נבחר. ועם זאת, זה כבר לא קשר לרשת! הרשת כאן היא **מ-ח-ו-ץ ל-ס-ק-ו-פ**. קרי,זה כבר בינו לבין המדינה: חיבים! להפריד בין האקט שמתבצע לבין הכלי (האינטרנט).

    הטענה שלי היא מאוד פשוטה:
    הימים הטובים היו טובים בן היתר בגלל שהיתה אנרכיה היו לזה חסרונות אבל האלטרנטיבה היא גרועה בהרבה. האלטרנטיבה היא "האח הגדול".
    מאידך גיסא, כל זמן שזה לא מחוקק ונאכף באמצעים ליגאלים אז עם כל הכבוד מוסמכמות של ג'נטלמנים מעולם לא עצרו אנשים נחושים. אני חושב שברמה האינדודואליסטית ישנו צורך אישי להשפיע, לחנך, ולעשות שאפשר (במסגרות שבהם זה ניתן כגון אם אתה מודוריטור של איזשהו פרום\ערוץ irc\בלוגר\מפלטר של ynet וכו') אבל אם זאת לקבל את זה שגם במרשתת שלנו יהיו פינות אפלות אין מה לעשות הסוד הוא להמנע מהם כי האלטרנטיבה היחידיה ניסמכת על חקיקה והיא לעניות דעת הרבה הרבה יותר רעה.

    טוב אין לי כח לערוך את זה מחדש, למרות שאני יוצא כאן קצת "אבנר הפדגוג", וגם קצת חוזר על עצמי, עדין זה מעביר לא רע את רוח הדברים שלי. חבל רק שהפוסט הקודם נפח את נישמתו.

  9. מה יהיה?
    אני אעשה ממש ממש בקצרה על עיקרי הדברים כי אני מקווה להציג בפניכם את גרסא 0.2 בקרוב שתשנה לכם את 90% מהטענות שאני עובד עליה מאחורי הקלעים עם כמה מהאנשים שביקרו אותי בשיא החריפות.

    1. אבל מה עם האכיפה? אכיפה? אכיפה? …….. קוד אתי לא אוכפים. קוד אתי הוא קוד שמישהו אומר- אני לא עושה את זה כי אני מאמין בזה. תפסיקו עם זה כבר. עירא, היית בכיוון בפוסט, והלכת לאיבוד בתגובות שלך (שהופנו אליי למרות שלא גלשתי כאן עד היום). תחשוב על זה שאתה לא הולך ומחרבן לאנשים על מכסה המנוע של האוטו סתם ככה. (אני פשוט מכיר שעושה את זה, אבל זה סיפור אחר). אתה לא עושה את זה כי אתה מפחד מחוק "איסור חרבון על מכוניות התשמ"ח- 1987". אלא כי הדבר הזה הוא פשוט משהו שלא יעשה. הפסיקה בישראל ובחו"ל קוראת לזה "It's not done". משמע, לא נחוקק את זה, לא נאכוף את זה, אבל זה משהו שפשוט לא צריך שיעשה. למה? כי יש היגיון בסיסי ויש מנהגים בעולם, בהם, בין היתר, הדוגמא של לחרבן למישהו על האוטו. עזוב את זה שחוקים בלי אכיפה יש מיליון, אבל בלי קשר. כאן אנחנו לא אומרים בכלל על אכיפה. תפסיקו לחשוב כמו תוכניתנים, ותתחילו לחשוב כמו הורים, כמו אנשים שאכפת להם ממי שקורא את התוכן.
    2. הילדה בכיתה ז' שקוראת את אירין וייסברג – אין לה חשיבה ביקורתית. והיא מבינה שאם אירין המאאאאגניבבבה טילים!!!1 אומרת שערבים זה חרא. אז ערבים זה חרא. זו אותה ילדה שקונה ג'ינס שנינט לובשת ומסתפרת כמו נינט, רק כי היא נינט. אם החוקים במדינה היו נכתבים בשביל לטפל בי ובך, לא היה צריך את "לא תרצח" או "לא תגנוב" כי כנראה אני ואתה לא נרצח ולא נגנוב. אבל אנחנו מדברים על הקוראים שלנו. שלמרות שאנחנו מעריכים מאוד אותם. אנחנו רוצים להגן ולעזור לאלה מהם שיכולים להפגע או לקבל את הרושם הלא נכון מהתכנים שלנו. תחשוב שאני עכשיו שם פוסט שאני מתאר את הסקס שהיה לי אתמול בפאב אפלולי עם שתי בחורות לפרטי פרטים. אני אומר לך, שלי יש אינטרס להזהיר את הקוראים שלי שבגיל צעיר שוואלה, זה פוסט חזק, אבל תשימו לב שזה לא אליכם.
    3. לעיניין היישום שלו- רשמתי כבר בשורה השלישית שהקוד האתי לא בא לפתור את תחלואות החברה. כמו ששום הסדר חברתי לא מתיימר לעשות. אם הקוד האתי יוביל לירידה של 10% ממקרים של פגיעה בגולשים ברשת. זה ניצחון מבחינתי.
    4. הקוד הזה הוא עזר- לא משהו שמגביל את הבלוגר. חכה לגרסא 0.2 ואני מאמין שאתה תופתע.

    5. תקרא את הסעיף הזה טוב טוב ותזכור בעל פה: יש כבר 3 הצעות חוק בכנסת מאוד דרקוניות של חברי כנסת ממפלגות מאוד אפלות שרוצות להכנס לבלוג שלי, שלך, ושל כל אחד מאיתנו. אני אומר לך בשיא הרצינות, שהן יכולות לעבור. אם לא נראה שיש אפשרות שבה בלוגרים באופן עצמאי אומרים "וואלה, לי יש את המותר והאסור אצלי, ואני מיישם אותו, כמו שבא לי, אבל מיישם אותו"- אני אומר לך, שאתה הולך לחטוף לא ממני, אלא ממש מלמעלה התערבות של הכנסת בחוקים מאוד דרכוניים שימנעו כינויים אנונימיים, מעקב, ואלוהים יודע מה. אני עושה את הקוד האתי הזה כי הייתי בכנסת ושמעתי במו אוזניי לאן פני הדברים הולכים. ישראל חסון רוצה להגיד לך איך הוא חושב שאתה צריך לכתוב, ושמי שמגיב אצליך צריך להיות בשמו האמיתי והמלא.
    ההצעה שלי נועדה לבנות משהו שלא מאבד היום ולו שבריר מהחופש שיש לך או לזרובבלה בבלוג. אבל נותנת לכל אחד מיכם כלים לעשות, כל אחד בתוך העולם שלו סדר. אם לא תעשו את זה, זאת בעיה שלכם חבר'ה, אף אחד לא מכריח אתכם ואף אחד לא יאכוף את זה. אבל בשניה שמישהו ירשום אצלכם לשון הרע ויאשים מישהו אחר בשמו האמיתי שהוא אנס מישהי אחרת בשמה האמיתית- אתם תצטרכו ללכת לבית המשפט. בשניה שמישהו ערבי שגולש אצל אליזרין יתבע אותה על פגיעה ברגשותיו- היא תלך לשם. בשניה שמישהו יעשה פרסום סמוי אסור (יש כזה דבר לפי החוק) מבלי שהוא יודע מה ההשלכות לזה- הוא יכול לתבע על ידי גולש.

    היו מקרים ברשת הישראלית, ויש המון בארה"ב. ככל שהווב 2.0 גדל מבחינת בלוגרים וקוראים- ככה גדלים האנשים שאין להם את הCommon sence שיש לי, לך, או לכל הבלוגרים שיודעים מה הם עושים. האנשים האלה. אני חושב, ירצו איזה שהוא האנד-בוק שיגיד להם- מה ראוי ומה לא. בלי לחץ, בלי איומים, עזרה.

    עכשיו תחשוב שלאמצע תל אביב אתה מביא אדם שגדל בכפר נידח בהודו. לא תירצה להגיד לו "אחי, זה אולי חוקי, אבל אל תחרבן פה על האוטו הזה. זה לא לעיניין".

    באמת תחכה לגרסא 0.2. אני מאמין שאני אצליח לשכנע אותך להשתמש. ואם לא. זה יהיה רק בגלל שאתה ועוד כמה בלוגרים החזקתם בדיעה עוד לפני שראית את המוצר.

    בלי קשר, נהנה תמיד לבקר ולקרוא
    אפי

  10. תשובה בבולטים לאבנר, ואח"כ אחת לאפי. אורדנונג מוס זיין.
    * פיירפוקס יודע לזכור פוסט באמצע עריכה, אם עשית ריסטארט מסודר. אתה לא יכול להאשים אותו שהוא שכח את זה במצב התרסקות. לגבי התרסקות – כדוק שנית, כי אני כבר חודשים לא איבדתי את פיירפוקס בסערה.

    לגבי אנארכיה בBBSים – אני הייתי ברשת אולטינט והכרתי קצת את הרשתות המסחריות של CICS וEXCELNET, האנארכיה, פורנו, פדופיליה ושאר שטויות שאתה מתאר היו אולי אצל ביביאסים עצמאיים בלתי תלויים, על זה לא דיברתי. ולגבי חופש הדיבור – אני לא מתווכח איתך לרגע. חשוב לי להגן על זכותה של פקאצה ורודה להיות גזענית כי אחרת יום אחד מישהו ישלול את זכות הדיבור שלי בגלל שהדיעה שלי שונה משלו.

    זכות דיבור זו אחת הזכויות הכי בעייתיות, כי כשאתה נדרש להגן עליה, בדרך כלל זה בנושא דעות שאתה לא מסכים איתן, או ממש ממש מתנגד להן. אבל זה פירושו של חופש (לתשומת ליבך אפי).

    עכשיו יש לי טיפה עבודה, עוד כמה שעות אחזור גם עם תשובה מפורטת לאפי.

  11. אפי, כל מה שכתבת טוב ויפה.
    א י באמת מעריך את היוזמה, וא י חושב שהיא בהחלט מבורכת.
    יש רק בעיה אחת שאתה בוחר להתעלם ממ ה, או לפחות לגמד אותה – אכיפה.
    איש, למרות כל מה שכתבת על חזון אחרית הימים, ההחלטה בסופו של דבר, אם ילד יקרא בלוג של איזו גזע ית או איזה פדודפיל תלויה בתשומת הלב של ההורה. היום יש לך את את הפשרות לחסום בפ י ילדיך בלוגוספירה שלמה, והכל במחי יד.
    אם תשאל לדעתי האישית, בכלל אין צורך שילדים מתחת לגיל 18 יקראו או יכתבו בלוגים. א י גם לא חושב שילדים בגיל הזה צריכים בכלל ללמוד ת "ך כחלק ממקצועות החובה. אבל בוא יח את זה בצד.
    זה שיש הצעות חוק של "האח הגדול", זו כבר עובדה, וביום מן הימים, בעתיד הממש קרוב, אחת מהן לפחות תכ ס לתוקף. כבר היום יש לך גורמים בשב"כ, במוסד ובמשטרה שמחפשים מילות מפתח ועוקבים אחרי בעלי אתרים מסוימים. זו חלק מהמדי ה בה א ח ו חיים. אבל כאן כאמור, מדובר רק במקרים פליליים.
    עכשיו השאלה שעליה אתה מ סה בעצם לע ות היא, איך גרום ל"אח הגדול", לרדת מהגב של ו, הא שים ה" ורמטיביים". איך שמור על חופש הביטוי של ו בלי לפגוע באף אחד. התשובה היא: בלתי אפשרי. כל משפט ש כתב בכל בלוג שהוא יפגע בקבוצה כלשהי של א שים, בין אם תרצה בכך ובין אם לא.
    אתה לא יכול להיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן, כי בכך אתה די מבטל את משמעות הבלוגים. א שים קמו והחליטו להקים מעין "אתרי בית" למחשבותיהם ולהגיגיהם, בדיוק מהסיבה שהם לא רוצים לכתוב ב"פוליטיקלי קורקט". הם רוצים להוציא את האגרסיות שלהם בכתב, ושכל העולם יראה.

    כתבתי כבר בתוגבה מוקדמת יותר – המטרה שלך היא בהחלט יפה, וא י – שאין לי בלוג אישי, וגם לא ממש מבקר בבלוגים יותר מדי (חוץ מה וכחי, בגלל קשריי החברתיים עם בעל הבית) – א י מאמין שצריך קוד אתי. א י בהחלט חושב שיש צורך לזה.
    אבל כמו שכבר כתבתי – בתוך עמי א י חי. זוהי חברה ש ה ית להרוס את עצמה מבפ ים. שום קוד אתי לא יש ה את המצב הזה. ואתה מאוד אופטימי אם מ סה להשיג מטרה של 10%.
    רק לשם המחשה, א י אספר לך סיפור שחוויתי בעצמי לפ י כמה ש ים טובות, ואולי זה יבהיר לך למה א י מתכוון: בש ת 1998, הייתי פעיל כמו חלק גדול מחבריי במאבק הסטוד טים (שזכור היום בעיקר בגלל אותה פיצה של שרה ת יהו). בכל יום מימי המאבק הפג תי, ובכל לילה יש תי באוהל המאבק של או יברסיטת תל אביב. כך היה במשך חודש. הסיבה שא י מזכיר את זה היא, שבאותה תקופה היו כ-200 אלף סוטד טים במדי ת ישראל. מי שהגיע להפג ות בפועל היו פחות מאחוז אחד(!!!), כלומר פחות מ-2000 איש. רק כשהגיעו אמ ים להופיע, פתאום גדל מספר המפגי ים ל-9-10 אחוז. מוסר ההשכל מהסיפור הזה הוא די פשוט: אם לא תביא לא שים צעצועים לשחק איתם במדי ה הזאת – הם לא יבואו. כי למה להם? תמיד תהיה קבוצה שתעשה את זה בשבילם. הקוד האתי שאתה מציע, לא מציע בתוכו, אם לפשט את הע יין, "צעצועים" שכאלה.
    הקוד האתי שאתה מציע הוא רעיון עלה, וא י בהחלט מצדיע לו וחושב שהוא רעיון מעולה, אבל לא בר יישום. על גבי הרשת, אם להשתמש בלשו ך הציורית, א שים בהחלט יחרב ו לך על האוטו.

  12. 1. הקוד האתי 0.2 הולך להביא צעצוע מאוד טוב ויקר, שהולך למשוך הרבה מאוד אנשים להשתמש בו. בו נאמר שהוא יחסוך לבלוגרים ובעלי אתרים יותר מ500$. כשאפרסם את האפליקציה (כן כן אפליקציה, לא מסמך). אני מקווה שאתה תבין אותי יותר.
    2. 10% זה ראלי. האמן לי שאני שואף ליותר. אבל בתוך עמי ועמך, אני חי.
    3. אליזרין וויסברג התחילה לכתוב לפני גיל 18….
    4. אתה באמת חושב שאם הורה לא רוצה שילד שלו יפצע כשהוא משחק, אז אסור לו לצאת מהבית? לפי מה שאתה אומר זה שצריך למכור אלכוהול לקטינים, לתת להם לראות סרטי פורנו בבתי קולנוע, ולאפשר להם לנהוג. – כי בשביל זה יש הורים, והורים אחראיים שדואגים לילדים שלהם, לא יתנו להם לעשות את הדברים האלה.
    5. העדר האכיפה היא היופי בקוד האתי. בגלל זה הוא לא אבסולוטי.

    6. בנוגע ליוזמה שלי- שאלה. (תענה עליה): אתה מצטער שהשתתפת בפעילות ההיא למרות שרק אחוז אחד תמך בך? האם שינה מהנכונות לעשות את זה?

  13. אני מניח שאת התשובה לשאלה אתה כבר יודע: אני לא מצטער על שום דבר.
    אבל שוב אני חוזר על עצמי כשאני אומר: אני בעד קוד אתי, בדיוק כפי שאני בעד פעילות למען מטרה נעלה, אלא שהפעילות שלי לפני 9 שנים הפכה אותי לבנאדם יותר מפוכח, וזה בעיקר אומר שהיום אני לא אלך לאותה פעילות של הסטודנטים (מי אמר שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה?), כי אני מודע למידת ההשפעה שלה (אפסית).
    רק שלשום הראו במרכז החדשות אלימות של שוטרים כלפי סטודנטים. כל זה היה וקרה גם לפני 9 שנים. במו עיניי ראיתי ובמו אוזניי שמעתי את אהרונישקי (אז מפקד משטרת דן) נותן פקודות זהות ליס"מ, "להכנס בהם בכוח". מה קרה מאז? אהרונישקי, לא רק שלא הועבר מתפקידו, אלא שהוא קודם למפכ"ל המשטרה.
    במדינה שבה שחיתות ציבורית היא לא מושא ללעג, אלא להערצה, קוד אתי לא יפעל בה. כי אין בה את המינימום הנדרש לכך – אתיקה מינימלית.

  14. "במדינה שבה שחיתות ציבורית היא לא מושא ללעג, אלא להערצה, קוד אתי לא יפעל בה. כי אין בה את המינימום הנדרש לכך – אתיקה מינימלית."

    במדינה כזו, לדעתי. אתיקה לאינטרנט, במקום שיותר קל להגן ולהשפיע- צריך יותר מכל מקום אחר בעולם

    בכל מקרה תודה על האספקלריה המרתקת

  15. תודה לך, איש.
    אא י תמיד ה ה להתדיין על ושאים כאלה, במיוחד עם א שים עם יותר מקצת אי טיליג ציה בקודקוד..

  16. סוף סוף אני מגיע לדקה פנויה כדי לענות…
    אפי, אני אנסה לעשות את זה נקודה נקודה…
    1. עד עכשיו לא הסברת לי על הזכויות של מי או על מה מגן החוק האתי. האם הוא מגן על הבלוגר, על הקוראים שלו, או על הטוקבקיסטים? אני מבין שהתמונה הגדולה היא שיפור תרבות הדיון, והקוד האתי הוא כלי, אבל מה הכלי עושה שמקדם את זה? הוא לא באמת מכריח אף אחד ושום דבר אם אין אכיפה, עד אז הוא קוד בהתנדבות כמו עשר הדיברות של השומר הצעיר. אני כבר לא זוכר מה הן היו חוץ מהעשירית – השומר אינו מעשן, אינו שותה ושומר על הטוהר המיני. עוד לפני 20 שנה כשהייתי שמוצניק היו שם מעשנים וכמה בחורות שלא שמרו את תומתן (לצערי לא איתי), ואף אחד לא עשה לאף אחד נו נו נו. להפך, פשוט יום אחד ביטלו את הדיבר.

    2. נכון, לילדה בכיתה ז' אין חשיבה ביקורתית כי לא מלמדים את זה בבית הספר. זו היתה אחת מהבעיות שהעליתי. אותה ילדה מושפעת מאוד גם מMTV ועוד הרבה דוגמאות מחורבנות במעריב לנוער או קוסמו או לא יודע מה שילדות קוראות היום. והפתרון הוא איכשהוא להעביר לילדות האלו דוגמאות חיוביות בעיניך (אני מדגיש בעיניך כי מי אמר באופן אבסולוטי שמה שטוב בעיניך הוא הנכון) ואת הכלים לבחור. שום קוד אתי 0.69 לא ימנע מאותה ילדה לקרוא את וייסברג.

    שכחתי מי זה היה בדיוק, איזה בדרן מפורסם, היה מסתובב עם טבעת של הבונים החופשיים על היד. פנו אליו כמה פרימייסונס בבקשה להוריד את הטבעת כי לפי חוקי המועדון אסור בתכלית האיסור לאנשים שאינם חברים לענוד את הטבעת, אבל הוא פשוט היה מחייך ומסביר להם, שמזל שהוא לא חבר מועדון אם ככה, כי החוקים לא חלים עליו.

    אם וייסברג לא תהיה חלק מהמועדון שלך, החוקים לא יחולו עליה. היא תוכל לכתוב את אותן דעות כל עוד הן בגבולות החוקים שהציבו יריב או נענע, וגם אז יש לה מספיק מקומות שישמחו לקבל אותה או את כספה שם תוכל להמשיך לכתוב אפילו יותר בחופשיות.

    3. מי יספור את הצלחת הקוד? איך תמדוד? האם שווה להשקיע את הזמן בלפתח מנגנון מדידה שכזה? האם זה יהיה אירגון מתנדבים שיסתובב ויחלק צל"שים לבלוגים כמו שלי שממילא לא קורות בהם עבירות? מה אני אעשה עם הצל"ש הזה?

    4. עזר למה? זה משהו שהבלוגר יתן לינק אליו כשהוא מוחק תגובה בבלוג, להסביר למה נמחקה התגובה? זה יתן לו גיבוי "מוסרי" להעיף תשובות שלא נראות לו, רק כי זה יראה יותר מרשים מקובץ תקנון אחר שהוא היה עלול לכתוב לבד? יש הרבה כוח אישי בלהיות צודק כי אתה חלק מקבוצה. אתה מתחיל לעשות צדק בשם קדושת הקבוצה שלך בהתנדבות מעבר לקווי היסוד. כולם זוכרים את "הנחשול" שהקרינו לנו בבית הספר בצעירותינו? אם הקוד יהיה חלש לא ישימו עליו, ואם הוא יסחוף עדת מעריצים, יהיו לך אנשי שוליים סהרוריים שיתנדבו להיות שוטרים בבלוגים של אחרים וינסו לכפות בצעקות על אחרים להיות מנומסים. מצטער אם אני קצת ריאליסט…. אני ראיתי את זה קורה ברמה של פורומים.

    5. נכון, יש הצעות חוק מרושעות, מטומטמות ובלתי ניתנות לאכיפה. הקוד האתי לא יגרש אותן (תמונה מנטלית – גיבור על גברי ומסוקס במדי ספנדקס צמודים וגלימה עם "אתי" בלוגו על החזה, עומד מול בנין הכנסת ומנסה להטיף מוסר לח"כים).

    לתבוע אותי על הוצאת דיבה אפשר כבר היום עוד לפני שעבר החוק (ראה יואב יצחק נגד רוטר ומקרים נוספים), ואפשר יהיה גם אם אאמץ קודים אתיים מכאן עד הירח. מה שצריך זה להעביר כל פוסט דרך עו"ד המתמחה בזכות הדיבור. יש כאלה בארץ? בארה"ב זה תחום התמחות על לא מעט שמות גדולים, וכמו שיש עו"ד פלילי, עו"ד חוזים ועו"ד גירושין יש עו"ד לתיקון הראשון לחוקה, הלא היא זכות הדיבור. בארץ, למיטב ידיעתי, עוד לא הגענו לרמת מומחיות כזו ספיציפית, כי למרות שזכות הדיבור אצלנו נמצאת במקום יותר נידח ברשימת זכויות האזרח, נראה שסותמים לאנשים פיות הרבה פחות מאשר בארה"ב הנאורה.

    6. אתה טוען שישנם בלוגרים שאין להם את הקומון סנס שככה לא מתנהגים? אני חוזר סעיף או שניים אחורה. האם מה שאתה אומר זה שתהיה סיירת מתנדבים שתגיע לבלוגים מתפרעים ויגידו להם שככה זו לא אזרחות רשת טובה, "הנה מסמך המלצות להתנהגות נימוסית, ושיהיה לך יום טוב!"?

    בסוף הפתרון שלך זה חינוך, ללחנך אנשים אחרי שהם מצטרפים לביצה זה קצת מאוחר… האלימות בבתי הספר איומה ומסוכנת לאין ערוך מהאלימות ברשת. ילד שסופג אלימות ואנרגיה שלילית בבי"ס ולא יוכל לפרוק אותה ברשת יוצא את זה בדרכים הרסניות אחרות. הפתרון כאן הוא לתת לילדים כבר בבי"ס אתגרים כדי לתעל את האנרגיות שלהם ליצירה במקום לאלימות, וילד שלא רואה או חווה אלימות, פחות מחפש להפעיל אותה חזרה, כולל לא מילולית ברשת.

    ווייסברג, כמו רבות בגילה וממוצאה, גדלה אולי בבי"ס עם תווית שייכות למיעוט. לא יודע לגבי ת"א, אבל להיות אשכנזי חילוני בבי"ס בירושלים לא היה מציאה גדולה. וויסברג לבנבנה עם מבטא טיפה זר, לדבריה מבית עני בשכונה עשירה, ועוד התהדרה להגנתה בפריקיות יצירתית, תחתונים על הראש כאופנה, וכפיצוי על הנידוי החברתי, הרבה אנשים עם רגשי נחיתות מפתחים רגשי עליונות על קבוצה אחרת. חשבת פעם למה רוב הגזענים באים מקבוצות או שכבות שהן עצמן מטרה לאפליה או התנשאות מצד אחרים? את רגשי הנחיתות/התנשאות האלו שום קוד לא ירפא. התשובה מגיעה בערכים שילדים סופגים בבית לפני שהם מתייצבים לכיתה א' וביחס שהם נותנים לילדים אחרים. לנסות לרפא את זה עם קודים אחרי שהם הגיעו לרשת זה כמו לתפוש בטבע נמר בוגר, לשכן אותו בספארי ברמת גן ולצפות שהוא יאכל את אוכל-החתולים כמו כל חבריו למכלאה ולא יקרע אותם לגזרים.

    בנוגע לתשובה ב':

    קוד שהוא אפליקציה? אז אתה מדבר בכ"ז על משהו אקטיבי ולא פסיבי? אתה מוכן להבהיר? בסעיף 4 אתה נותן דוגמאות שוב מעולם החוקים (אלכוהול ונהיגה) ולא מעולם הקודים. אלו חוקים שנועדו לשמור על חיי אדם, ולא ברור אם בצורה הזולה או בצורה הנכונה (לדעתי זו האכיפה הזולה ביותר). סעיף אחרי זה אתה חוזר להתלהב מהעובדה שהקוד דווקא לא נאכף. מה השורה התחתית?

כתיבת תגובה