תה

הפוסט הזה מוקדש לידידי שי, שתר כרגע את לונדון בחיפוש אחרי מאלטים מעניינים, מסעדות מיוחדות ושתית high tea כמו בספרים. ידיעותי בתה לא מעמיקות כמו של כמה מחברי, וכבר ביישתי את עצמי בבלוג של "דרינקינג" פעם אחת, אז פניתי אל המומחה שלי, סרן (מיל) מיכאל ברנד, מייסד וקפטן פינת התה ע"ש ז'אן-לוק פיקארד OBE (בהמתנה). סיפורה של פינת התה ע"ש זל"פ אולי יובא בפוסט אחר בהמשך.

מר ברנד, כמו גיקים רבים בדורנו, מעדיף לכתוב על תה באנגלית, כמו שלי קשה להתבטא בנושאים טכניים בשפת עבר. לכן תשובתיו מתורגמת בזאת על ידי:

ש: כמה סוגי תה קיימים, והאם הם זנים שונים של אותו הצמח? האם את כולם שותים כמות שהם במים רותחים או שיש כאלו שמשמשים רק ל"תבלון" משקה אחר?

ת: קיימים התה הלבן, הירוק, האדום והשחור, את כולם ניתן לשתות כמות שהם. האדום נקרא גם "אולונג", לתה הלבן יש שם נוסף יותר טכני שכרגע זרח מפרחוני. הוא מאוד יקר אך לא שמעתי על מישהוא שמדלל אותו.

כל "משפחות" התה הללו הן אותו הדבר: צמח הקמליה סיננסיס (Camellia Sinensis). ה"צבעים" קשורים לצורת הטיפול בעלים והכנתם: ביבוש, קליה וכולי. תה "ציילון" הוא על שם המדינה הקרויה היום סרי-לאנקה או טאמיל, אסאם גם היא מדינה שהיתה חלק מהודו עד לפני מספר קטן של שנים, ושתיהן יצרניות תה. ניתן לבדל עלי תה בקלות כמו יין, ואף באופן יותר מובהק. גובה השדות מעל פני הים, לחות וטמפרטורה משחקים תפקיד חשוב. הוסף לכך תת-זנים במשפחה (כמו מרלו וקבארנה בענבים) ותגלה טעמים שונים למדי. כמעט כל תה אסאם וציילון נקלה לעלי תה שחורים, וכמעט כל התה במזרח מיובשים לעלים ירוקים. למרות זאת יש יוצאי דופן, ואם תחפש באדיקות, תמצא את עצמך עם תה ירוק מאסאם, אבל זה לא שווה את המאמץ. חשוב על תה יותר כמו מאכלים שונים ממטבחים שונים שהוכנו בארצות שונות.

ש: ומה אם כן בין תה בשמות כגון "אינגליש ברקפאסט" ו"ארל גריי"?

ת: רוב השמות המסחריים כמו "אינגליש ברקפאסט" מתייחסים לערבוב (בלנד) מסוים של תה (במקרה זה 50% אסאם ו50% ציילון) בדיוק כמו יין או ויסקי. לעיתים השם המסחרי מתייחס לא רק למרכיבי הבלנד אלא גם לדרך ההכנה ("בתוספת שמן ברגמות'" בארל גריי, "מעושן" בלאפסאנג סושונג).

תה אולונג (Oolong) הוא אדום בצבעו, בערך אמצע הדרך בין שחור וירוק (כלומר הוא מתחיל לעבור תהליך קליה מסוים שמופסק בטרם עת), כרגע שכחתי באילו מסורות הוא פופולארי.

תה לבן הוא בקצה המעודן ביותר של התה (מעבר לירוק). הוא לא יעורבב עם עלים אחרים אבל אפשר בהחלט להסתפק בארבעה עלים בכוס, וזה לא בגלל המחיר הגבוה אלא בגלל שהטעם מאוד עדין, וארבעה עלים לכוס הם הכמות המדויקת כדי להנות מהטעם הנכון מבלי שיהיה "צפוף מדי" בכוס.

בפעם הבאה: אמנות הגשת התה ושתיתו.

הערות, הארות ושאלות תה נוספות למומחה שלנו ניתן להוסיף בהמשך 🙂

סופו של הארי פוטר

בשיטוטי באתרים סקוטיים נתקלתי בראיון עם רולינג לגבי סיום כתיבת הספר השביעי, שיוצא עוד שבועיים. מסתבר שהיא מודה ברצח של שתי דמויות מרכזיות (אבל היה לה קשה עם זה. היא שתתה חצי בקבוק שמפניה ונורא בכתה ונמרחה לה המסקרה!). היא עדיין טוענת שהדמות של הארי לא מבוססת על אף אחד (תוך התעלמות סדרתית מקומיקס של גיימן על ילד-עם-צלקת-במצח-שמגלה-שהוא-קוסם ועוד מראי מקום אחרים). את מילות הספר האחרונות היא כתבה לבדה בבית מלון עם השמפניה דלעיל והמון טישיואים. קשה להיות מליארדר.

הראיון המלא עם ג'ונת'ן רוס הערב בBBC למי שקולט. אני לא טרחתי בינתיים לקרוא מעבר לספר הרביעי, הבנתי את הפואנטה, אבל השגעון התרבותי מרתק 🙂

איך קוראים למלכוד הזה?

מאז יוסוף הלר, כולם פולטים "מלכוד 22" על כל מלכוד שהוא. אבל הרי יש כל מני מלכודים, הרשימה ארוכה.

כרגע אני מתכנן את הטיול לסקוטלנד, ואיתי אני מתכוון לקחת מחשב כף יד עם תוכנת GPS. אפשר לקרוא לי גיק גאדג'טים רציונלי – אני קורא ומתלהב אבל אני לא רץ לקנות ואני לא יושב שעות על רשימות SPEC כדי להשוות כל תכונה קטנה, במיוחד אם אין לי צורך אמיתי במוצר. עד היום הסתדרתי יופי בארץ ללא GPS ולכן אני לא רואה בזה פואנטה, אבל לטיולים הוא מאוד נוח. אתה הולך יום שלם לאיבוד (בכוונה!) בהרים היפים, או בכבישים לא מסומנים באיזור כרמים על גדת הנהר, וברגע שאתה רוצה לחזור לתרבות ולחפש מסעדה או מלון אתה מדליק את הGPS ותוך דקות מוצא חזרה את הדרך לעולם התרבותי.

אם כן, אני צריך מכשיר רק לשבועיים, ואין מי שישאיל לי אחד, כי כל החברים משתמשים בשלהם.
לקנות משומש? לך תדע אם הוא לא יעשה בעיות באמצע הטיול.
לקנות חדש? אם כבר אז כבר. אחד גם עם GPS אבל גם WIFI כדי לבדוק דואל בנקודות חמות. זה קצת מייקר. אני רוצה גם תמיכה בSDHC וכל התקנים החדשים אבל זה עדיין לא נתמך ברוב המכשירים בשוק.
והופ… הנה קפץ המחיר של הצעצוע בכמה מאות שקלים. בעסה. במיוחד אם רוצים את כל התמיכות… WM6, GPS, WiFi, BT, GSM, BDSM…

החיים קשים 🙂

על כבישים ושיכורים

(עוד פוסט אורח של גיא)

היום פרסם גלובס שועדת שרים אישרה הצעת חוק המפחיתה פיצוי ביטוחי למי שנהג בשכרות בזמן תאונה.
לפי ההצעה, נהג שיכור לא יהיה זכאי לפיצויים מלאים מחברת הביטוח עבור הנזק לרכבו וגובה השיפוי יעמוד על 70% בלבד. חברת הביטוח תהיה אחראית על נזקים שייגרמו לצד ג' במקרה זה, ולא תוכל לחזור לנהג השיכור בגין התשלום לצד ג'.
להמשיך לקרוא על כבישים ושיכורים

טיפקס לוחצים לאירופאים על הכפתורים

לא ראיתי הרבה מלל על הבחירה בשיר של טיפקס בבלוגים שאני מבקר בהם. הישראלים כנראה כבר שוכחים את האירווויזיון, ובצדק, כי זו תחרות מגוחכת למדי, אף אחד לא שם עליה באירופה, וגם אצלנו זה לא כבוד גדול להבחר להופיע שם. מלבד יוצאי דופן שבמיעוט, רשות השידור היתה שולחת מדי שנה זמרים מתחילים או זנוחים מקצוות מפת הבידור, ולטס פייס איט, גם טיפקס מאז "דיסקו מנאייק" זה לא מה שהיה פעם.

במקרה באותו ערב זיפזפתי. באמת שניסיתי לראות את השירים המתחרים אבל הקדם היה השנה מזבלה של ממש. 4 שירים שפוזרו בסודיות בשעתיים או שלוש של מלל חסר תוחלת, ראיונות עם טולדנו וכל מני שטויות. לבסוף במקרה עברתי ברגע הנכון לשלב ספירת הקולות. קטע מביך של נטלי עטיה שלא יודעת לקרוא הוראות במאי בשידור חי (כי אין כסף למנחים בערוץ 1), קטע מביך של עוד מקבץ חסויות (כי אין פרסומות בערוץ 1. אנחנו ערוץ ממלכתי, אנחנו רק מקבלים חסויות), קטע מביך של אבשלום קור (כי אין בדרנים בערוץ 1), קטע חביב של ניספחת התרבות הפינית (מפתיע! לא מביך במיוחד), קטע מביך של חיקוי קובי אוז ע"י מריאנו בארץ נהדרת (כי אין תוכנית בידור בערוץ 1), קטע "מותח" עד כדי מביך של "ההצבעה".

לבסוף נבחר שיר בשם "פוש דה באטן", שבו קובי מנסה למתוח את הרשיון היצירתי שלו מעבר לגבולות המקובל, ולערב סגנונות ומקצבים שקופצים מרוק 4/4 לשאנסון, לפיוז'ן 5/4 צפון אפריקאי (או שמא היה זה 7/8? מרוב רעש של תותחי קונפטי שחנק את הלהקה אי אפשר היה לשמוע). הפואנטה של השיר: העולם מלא בטרור מפחיד, אנחנו רוצים לחיות בשקט עם ציוצי הציפורים, אבל "הוא הולך ללחוץ על הכפתור".

כמובן שהביקורות יתחילו בקרוב, סנונית ראשונה שבינתיים נתקלתי בה היא דווקא באתר חדשות טכנולוגיה בריטי, ותגובות הקוראים ארסיות למדי. מצחיק ועצוב לקרוא מה כותבים עלינו אנשים שאמורים להיות אינטיליגנטיים. ההסברה שלנו על הפנים 🙁