תגית: תרבות

לאחרונה אני מטייל הרבה באתרים של סקפטיסיסטים מקצועיים והשרלטנים אותם הם מבקרים. מצד אחד ניצבים גיבורי התרבות שלי, פן וטלר (בעיקר בתוכניתם "בולשיט!"), ג'יימס רנדי, קרל סגן ז"ל ואחרים, ומצד שני מצעד ארוך (ארוך מדי) של ליצנים, כגון טום בירדן עם "גנרטור" המגנטים שלו וקונספירציות על טסלה, ויליאם ליין, אנשי האסטרולוגיה, ההומאופאתיה, ובואו לא נתחיל להזכיר אפילו את קצה הקרחון של שרלטני דת ואמונה למיניהם. אני לא יודע אם לצחוק או לכעוס כשאנשים מוחזרים בתשובה, בולעים חומרים לא ברורים לפי אמונה עיוורת, מקבלים שבשעת מחלה עדיף להתפלל מאשר ללכת לטיפול, ובמקרים קיצוניים לוותר לגמרי על המצפון וקול ההגיון הפנימי (ראה מקרה אשר פינטו, אדם שאפילו יצא לי להכיר אישית).

אני מוכן להבין שכשהנפש תשושה, יורדים מחסומים ונכנעים לכל מני מצבים לא טובים או סמים. אבל המסוכנים מכל הם המתחזים שמקבלים גושפנקא ציבורית. לא חסר חומר נגד שרלטנים כבדים, אבל לך תנסה לשכנע מישהו נגד רפואה הומאופאתית, שנמצאת היום בכל בית מרקחת. אנשים משלמים לפעמים הרבה כסף על פלסבו שלא עושה כלום במקרה הטוב. חומרים שלא נחקרים בשיטות מדעיות, מגנטים "רפואיים" שכל מטרתם היא לסחוט כסף. אני אישית לא מעיר לאנשים בכל פעם שאני רואה אותם משתמשים בכזו "תרופה" כי לך תתחיל עכשיו הרצאה ותצא ממנה צדקן או אולי "חומרני שמפחד מרוחניות" ואלוהים יודע מה. אנשים שונאים כשאתה מנסה לפוצץ להם את בועת הסבון שבה הם חיים ומתחילים להסתכל עליך מוזר. הלוואי שהיתה תנועת שפיות קצת יותר תקשורתית. כנ"ל לגבי תיאורטיקנים של קנוניות טסלה, עב"מים, ריפוי בעזרת חוצנים והשד יודע מה. לפחות חלקם לא מזיק לבריאות הגוף אלא בעיקר לארנק. על בריאות הנפש של עדות המאמינים שלהם אני יכול רק לרחם.

קוראים יקרים, השתמשו בשכל הישר שלכם. זו העצה הכי טובה שיש לי לתת.