תגית: חופש הדיבור

פורסם ב

אח קטן, ספר גדול (וכמה מילים על ספרים חופשיים)

"אח קטן" של קורי דוקטורוב ×–×›×” להיות מועלה בתאטרון, הספר כבר ×–×›×” (בפעם האלרונה שבדקתי) ליותר מ-10 הוצאות בכריכה קשה עוד לפני שעברה שנה מהוצאתו, מככב בכמה מרשימות ×”-Best Sellers הנחשבות בארה"ב, מועמד לכל מני פרסים ובשבוע שעבר שמחתי לגלות שהתרגום שלו בהוצאת גרף נמצא בשלבים האחרונים (עובר עריכה). קורי הוסיף לי קוריוז בטוויטר, המתרגם הוא כנראה רחוק משפחה שלו 🙂

אם עוד לא קראתם את הספר, אני ממליץ בחום לחפש אותו בחנויות או אם קשה לכם לחכות ניתן להוריד את המקור בפורמטים שונים כי הוא מפורסם תחת CC-by-nc-sa. הספר הוא סיפור הרפתקאות מרתק, אבל בדרך הוא דן בטכנולוגיות ופוליטיקה מאוד עכשיוית, מדע בכלל לא בדיוני, ואנשים. איך לוקחים כמה בני נוער את האחריות בידיהם להחזרת זכויות האזרח והשפיות בארה"ב, בעידן שבו רשויות הבטחון לוקחות בני נוער לחקירות בסגנון כלא גוואנטנמו ולא ממש מחזירות אותם הביתה. הספר דן בזכויות אזרח, חופש המידע, תעודות זהות חכמות וRFID. אפשר אולי למצוא גם רמזים למה שמחכה למדינת ישראל אם חוק המאגר הביומטרי באמת יצא לדרך. אם אתם רוצים לקרוא עליו עוד, ריכזתי פעם לינקים כאן, ודיווחים שוטפים אצל דורון מוועדות הכנסת כאן, והנה פוסטים שווים על ת"ז ביומטריות אצל קלינגר, אני מציע לכם להציץ בכלל על קטגורית הפרטיות אצלו בבלוג.

לי אין ספק שהספר ×”×–×” הוא הדבר הנכון בזמן הנכון. לא רק לישראל, כמובן. ארה"ב עוברת תקופה מאוד קשה כרגע, פרשנים מחמירים מדברים על מיליטריזציה של החברה, החדרת החשדנות ולגיטימציה של מעקבים, וכמובן עכשיו גם מגיע גל של מקרתיזם חדש ומוסווה היטב, של הפעלת לחץ מטעם סוכנויות הביון על האקדמיה בארה"ב. הרבה מידע, חלקו מבהיל, רובו חשוב ומיעוטו סתם צהוב (הפעילו מחשבה ביקורתית, זו עצתי כרגיל), מצאתי בסדרת כתבות מצוינת של רשות השידור הקנדית – הפודקאסטים ולינקים נוספים למידע כאן. אגב, המלצה – עוד הרבה תוכניות מעניינות שלהם אני מוריד ומקשיב מהתוכנית "רעיונות" ומהתוכנית "מנוע חיפוש", שדנה גם היא בהרחבה בענייני פרטיות, פיראטים, × ×–"ק דיגיטלי וזכויות יוצרים.

מה שמחזיר אותי לענין רשיונות חופשיים 🙂

אני לא יודע אם בעברית "אח קטן" יופץ תחת אותו CC כמו באנגלית. אולי זה גם לא רעיון רע לחכות שנה ואז לשחרר את התרגום לחופשי, בהתחשב בשוק הישראלי הקטן ומאוד חובב ההעתקות. שאלתי את רני גרף בעל ההוצאה וקיבלתי אי-תשובה נימוסית אבל מעודדת: "כרגע, כחלק מההסכם שנחתם עם סוכניו של קורי, אני לא כל כך רשאי להגיב בנושא ולכן רק אומר שהנושא נמצא בבדיקה". בכל מקרה אני לא חושב שהם יוכלו לחכות לנצח. הרי בני נוער מתרגמים לבד ספרים שהם אוהבים, והרי במקרה של הספר הזה זה גם יהיה חוקי, וצריך לקחת את זה בחשבון.

קורי מסביר כאן מדוע הוא נותן את גרסת הספר האלקטרונית להורדה חופשית. הוא אף כתב מאמר שלם בנושא בעבר, ובאחד הפוסטים הקרובים אני אנסה לתרגם אותו בתמצות כאן, כי גם הוא תחת רשיון פתוח (עוד על מתרגמים וספרים חופשיים בפוסט קרוב בסדרת הCopyfight שהתחלתי לאחרונה). קורי רגיל שאנשים שקראו את הגרסא החופשית רוצים לתרום לו כסף ישירות, אבל הוא מקפיד להסביר שבניגוד לניצול המוכר של מפיקים בתעשיית המוסיקה, הוא באמת צריך את המו"ל שלו ומאוד ישמח שאנשים יקנו את הספר. אם קראתם ואתם רוצים להראות את הערכתכם, אבל לא רוצים עותק פיסי, קורי מנהל על חשבונו רשימת ספריות שוודאו כספריות אמיתיות, שמציינות שהן רוצות עותק, וכל רוכש יכול לשלוח להן עותק מתנה.

אוטופיה? 🙂

פורסם ב

איכות המידע, איכות הדמוקרטיה

אני מתכתב עם מישהו בפורום ב"שינוי ירוק" על ענייני הפלרת המים בישראל, ומסתבר שהאיש יושב במאהל מחאה מול הכנסת. תוך כדי, האיש מעדכן שהיום פתאום הוחלט לפנות את כל מאהלי המחאה שמול הכנסת וקורא למי שרק יכול לבוא עם מצלמות או מסרטות והרבה מצברוח רגוע, לעזור לחופש הביטוי בישראל לעמוד בעוד נסיון סתימת פיות.

מצד אחד, אני עדיין מחפש מספיק חומר רקע כדי לברר אם סיפור ההפלרה הוא אכן קונספירציה פראנואידית או שיש כאן נושא אמיתי לדאגה, מצד שני כמות המידע המצומצם ומקורותיו שלא כולם אמינים בעיני גם הוא לא מעודד. עוד על ענין ההפלרה אולי בפוסט אחר, אני רוצה לדבר על העובדה שהמידע כל כך מסובך למציאה והשגה. מחקרים רפואיים שפורסמו הם ספורים וחלקם אינם נגישים לקריאה חופשית כי הם נעולים במאגרים שהכניסה אליהם יקרה, דיונים שהיו בנושא בועדות ממשלתיות אינם מצוטטים או נגישים ברשת, אדם נאלץ להיות מוזן משמועות ולהתאפק שלא להאמין יותר מדי לאתרים שאי אפשר לדעת כבר מי הקים אותם ולצורך איזה אינטרס. שיא השיאים הוא שהנושא גם נידון בבג"צ בעקבות עתירה של אדם טבע ודין, אבל משום מה את הפרוטוקולים אי אפשר למצוא. אני מנסה להשיג עכשיו את מספר התיק כדי לבקש אותם פרטנית ממשרד ממונה חופש המידע שם, כי אם יש אמת בכל הבלגן הזה, ראוי שהיא תצא לאור, ואם אין אמת, אני לא רוצה לפרסם פה מידע מטעה.

אני רוצה גם לציין שהרעיון שהציבור צריך להגיע עד הקמת אוהלי מחאה (מוצדקים יותר או פחות) מעידים על בעיה. או שאין צינורות מקובלים (שזה לא דמוקרטי), או שיש אבל הם לא פועלים (שגם זה מפוקפק), או שהציבור מרגיש שהוא ניסה הכל ולכן מאהל מחאה זה התקווה האחרונה שלו להעביר מסר לשילטונות.

אם מפנים את מאהלי המחאה הרי שיש כאן בעיה נוספת של סתימת פיות ודריסת עקרונות הדמוקרטיה. האם האיש תיאר לי מצב אמיתי? רצתי לעיתוני הרשת לברר אם כצעקתה. בYNET לא מצאתי על זה מילה (אבל מבזק מעודד סיפר לי שהשר איתן מתנגד למאגר הביומטרי, כל הכבוד! וידיעה אחרת דיברה על הצלה ואולי הכשרה של שרץ מפרץ הפיראטים, מענין מה יהיה). חיפוש בנרג' השאיר אותי גם הוא בידיים ריקות, וכך גם הארץ. ארבע שעות אחרי שהאיש מספר שמנסים לפנות אותם, ואין מילה על זה באף עיתון? איך להסביר את זה?

אולי האיש שיקר לי, אבל איזו סיבה יש לו, אם קל להתפס בשקר שקוף? הוא רוצה שאקפוץ לגבעת רם כדי לבזבז לי את הזמן? לא הגיוני, כי הרי הוא מנסה לשכנע אותי במשהו.
מצד שני, אולי הדמוקרטיה הישראלית המתדלדלת משתיקה פרסום של משהו חשוב שכזה? יש איזה קורא ירושלמי שיכול לקפוץ ולספר לנו מה קורה שם לעזאזל?

עוד על האבסורדים הקטנים של דמוקרטיה בקריסה ריכז לאחרונה יהונתן בפוסט על מדרונות חלקלקים, בינהם למשל העובדה שאנשים כמוני וכמוהו נמצא אולי את עצמנו בחקירה פלילית יום אחד. אני בטוח שהרבה גיקים מתמוגגים עד כמה מצחיק הוא הפראדוקס של חוק במדינה דמוקרטית השולל את זכות האזרחים לבקר ולטעון שהמדינה איננה דמוקרטית, אבל בעולם האמיתי זה איננו משחק מילים לוגי, אלא מכבסת מילים של אמת מבהילה של התפרקות זכויות יסוד, במיוחד כשרואים שבקריאה טרומית יש לחוקים כאלו רוב מבהיל במיוחד.

קלינגר מתייחס לא פעם לנושא הבעייתי של העובדה שאנחנו סומכים על האינטרנט כמו על הזיכרון שלנו, או אפילו יותר מאשר על הזיכרון, וזיכרון שכזה הרי הכי קל לשכתב (במיוחד בויקי), ואת מסקנותיו הכי קל להכתיב, כשאנשים מתחילים לסמוך על זכרונות נזילים ונבחרים מפוקפקים יותר מדי. וכדי שלא נשים לב לשכתובים בחוק ובמוסר, יספקו לנו לחם ושעשועים ויחכו שנשקע בנירוונה עם חיוך מטומטם. עד כמה נירוונה? ובכן לדוגמא, אני עוד לא יודע כמה מסוכנת ההפלרה של המים בישראל, אבל אני חייב להודות שלשפוך לירושלמים את הביוב שלהם חזרה לתוך מי השתיה זה יצירתי, ולצערי אני חושב שלא יפתר בקרוב. חלם זה כאן, ורשעים שולטים בה.

אז מה היא הפעולה הדראסטית שדרושה כדי להחזיר את האמון במציאות המתומללת והמקודדת, בממשל ובאנשים? אולי זו קריאה לצאת מהעננים ולהחזיר את הזכרון שלכם למחשב המקומי ולספרים לא אלקטרוניים, או אולי צריך באמת לעודד את אסכולת קורצווייל ולתת למכונות לעשות קצת סדר שלטוני הגיוני כשהצורך במאבק בשחיתות מבוטל מרגע ששולטת מכונה ללא אימפולסים חמדניים, והקוד שלה בפיקוחו הפתוח והשיוויוני של הציבור. האם אני חושב יותר מדי על הכל ומגיע למסקנות חסרות בסיס? לפחות גורם מהימן ובלתי תלוי אחד אומר שלא…


StupidTester.com says I'm 0% Stupid! How stupid are you? Click Here!
 אבל ×–×” לא מנחם אותי, ×›×™ לך תסמוך על מכונות…

פורסם ב

אז איך לרפא את הויקיפדיה?

זהו, פוסט אחרון בנושא הויקיפדיה, נמאס לי לטחון את זה ואני בטוח שגם לכם. אני רוצה לסיים בטון אופטימי ולחזור ל"שגרה".

אז אמרתי שבויקיפדיה יש בעיות כאלו ויש כאלו. ההחלטה על התכנים לא יכולה להיות דמוקרטית (כי האמת אינה מספיק גמישה, מה לעשות) אבל יש בהחלט מה לעשות לגבי הדמוקרטיות של התנהלות הקהילה ודפי השיחות.
שינויים תרבותיים וטכניים מבפנים:

  • לחזור ל-basics. כמו שציינתי, כללי ההתנהגות הם מוצלחים, רק צריך ליישם אותם – לחנוך במקום לצעוק, לתקן במקום למחוק, לסייע ולא לחנוק, לשמור על צדק ועל חוק, ולא לשפוך עם המים את התינוק. עד ראש השנה אני מאחל שנהיה לראש ולא לשמוק.
  • צריך להגביל קדנציות, שנה בתפקיד בירוקראט ×–×” הרבה, שנתיים ×–×” הרבה יותר מדי.
  • שלושה בירוקרטים ×–×” פחות מדי.
  • לעודד פרקליטי שטן ולא להשתיק ביקורת על תהליכים והתנהגות.
  • למצוא מנגנון של MetaModeration למדיה-וויקי. אולי אפילו קיימים תוספים כאלו, נשאר רק להתקין אותם.
  • לשמור על השומרים באופן כללי, ולא לקבל את כל ההחלטות שלהם אוטומטית. להפעיל מחשבה ביקורתית. להציץ מדי פעם איך מטפלים בבעיות בויקיפדיות האחרות בשפות שאתם קוראים ולראות אם ×–×” אפקטיבי. לראות אם יש באתר המטא או מקום אחר הפניה למחקרים מוסמכים שיראו שעם הנחמדות והכמות תבוא האיכות, כמו שטוען קליי שירקי. אם תמצאו מחקרים שמראים את ההפך אני אוכל כובע.

רעיונות לשינויים שיבואו מבחוץ:

  • בנות. נשים. צריך איזון לכל הטסטסטרון שמושפרץ בין כתלי הויקיפדיה (גם בשאר העולם אגב, לפי קרן ויקימדיה התורמות הנשים מהוות רק 13% מכלל העורכים). כל האקדמאיות המובטלות, כל האמהות־צמודות־בית־מבחירה, כל מי שמנצלת את חופשת הלידה שלה להרבות בקריאה ומנוחה, למה לא תכנסו לשפר ערכים שחשובים לכן? נסו ותראו שיעשה לכן טוב לגלות אולי עוד חברי וחברות קהילה עם ענין דומה ורצון ללמד האחד את השני בלי לקטול. ואל תצנענה את העובדה שאתן בנות המין השולט בניגוד לכמה שאולי מתחבאות בארון עם שם משתמש זכרי. ראיתי את ×–×” קורה בIRC ובקהילת התוכנה החופשית וזה מאוד חבל, ההגמוניה הגברית הזו עם הסגנון האגרסיבי שלה תהיה חייבת להרגע אם תהיה הצפה נשית בין העורכים ובדפי השיחה. ישראלים עוצרים וחושבים פעמיים כשיש שם נשי באזור, ואני מאמין שיותר שמות משתמשים נשיים יעשו את העבודה.
  • כמו כן יש כאן את הנושא של אקו פמיניזם, דיכוי החלשים מכל הסוגים ×–×” דבר רע – בויקיפדיה יש לשקם את אמון העורכים בקהילה. אני חושב שיש מקום למתנדבים מסוג "משא"×–" נגד התעמרות. אנשים שאולי לא מעניין אותם אפילו לעדכן ערכים אבל מוכנים להכנס להתערב לטובת אנשים שמותקפים לחינם או שלא בצדק.
  • כיתה של סטודנטים? בית ספר? עמותה שעוסקת בתחום שהויקיפדיה מוחקת לו מאמרים או שאינה מכסה? ארגנו מיזמים של "מתקפת עריכה" אבל עשו זאת באחריות. הסתכלו מה הסגנון הנכון למאמרים בארץ ובחו"ל, סגנון הכתיבה המומלץ, הקפדה על תחביר נייטרלי והבאת מקורות, הכינו כמה מאמרים ראשונים ודונו בהם בינכם. העלו אותם לתת-עמודים של דפי השיחה שלכם בויקיפדיה, ואז העלו את המיזם והציגו את עצמכם במזנון. הסבירו לויקיפדים הותיקים בבטחון שיש לכם מה להציע. הצפה של תורמים מסוג אחר בסוף תשנה את הסגנון של הקהילה.

בפוסט מושאר פתוח לעידכונים. אם יש לכם עוד רעיונות אתם מוזמנים להוסיף מתחת, ואת הטובים והחיוביים שבהם אעלה לכאן.

—–
כמה רעיונות מ"האזרח דרור":

  • "השיטה הכלכלית" – להקציב לכל ויקיפד "בנק הזהרות" לפני שהוא מקבל חסימות (לי ×–×” יותר מזכיר את שיטת הנקודות בעבירות תנועה – ×¢.א.)
  • נסיון שלא לחסום אף משתמש וותיק (והכוונה לכל מי שהיה מספיק זמן בפורייקט ולא להגדרה הרשמית), קטן כגדול, ולהזהר מאוד בכבודו
  • להקים "קבוצה להליכות ולנימוסים" – משתמשים שיעירו למשתמשים על ביטוי לא הולם או תגובות אד הומינם. הקבוצה הזאת תקבל גיבוי מהבירוקרטים לכך שהפעילות שלה היא דבר חשוב ולא שולי.
  • לחזק את מוסד הבוררות. יש אנשים שכנראה ממש צריכים אותו.
  • להגיע להחלטות על ערכים בקונצנוס. לא יודע למה יש דעה קדומה נגד ×–×” (וזה יכול לדעתי להוריד 90% מהריבים).

——
עוד שתי מילים משני אנשים שאני מעריך: קורי דוקטורוב שאומר ש"שקיפות היא חסרת משמעות אם אין צדק", וגם בארי שוורץ על כך שאחריותיות, הדדיות והתחשבות היא לא דבר שאפשר לכפות ולא משהו שנכון לעודד בשיטות ה"כלכליות" שמציע דרור, בהרצאה הנקראת "אובדן החוכמה".