אח קטן, ספר גדול (וכמה מילים על ספרים חופשיים)

"אח קטן" של קורי דוקטורוב זכה להיות מועלה בתאטרון, הספר כבר זכה (בפעם האלרונה שבדקתי) ליותר מ-10 הוצאות בכריכה קשה עוד לפני שעברה שנה מהוצאתו, מככב בכמה מרשימות ה-Best Sellers הנחשבות בארה"ב, מועמד לכל מני פרסים ובשבוע שעבר שמחתי לגלות שהתרגום שלו בהוצאת גרף נמצא בשלבים האחרונים (עובר עריכה). קורי הוסיף לי קוריוז בטוויטר, המתרגם הוא כנראה רחוק משפחה שלו :-)

אם עוד לא קראתם את הספר, אני ממליץ בחום לחפש אותו בחנויות או אם קשה לכם לחכות ניתן להוריד את המקור בפורמטים שונים כי הוא מפורסם תחת CC-by-nc-sa. הספר הוא סיפור הרפתקאות מרתק, אבל בדרך הוא דן בטכנולוגיות ופוליטיקה מאוד עכשיוית, מדע בכלל לא בדיוני, ואנשים. איך לוקחים כמה בני נוער את האחריות בידיהם להחזרת זכויות האזרח והשפיות בארה"ב, בעידן שבו רשויות הבטחון לוקחות בני נוער לחקירות בסגנון כלא גוואנטנמו ולא ממש מחזירות אותם הביתה. הספר דן בזכויות אזרח, חופש המידע, תעודות זהות חכמות וRFID. אפשר אולי למצוא גם רמזים למה שמחכה למדינת ישראל אם חוק המאגר הביומטרי באמת יצא לדרך. אם אתם רוצים לקרוא עליו עוד, ריכזתי פעם לינקים כאן, ודיווחים שוטפים אצל דורון מוועדות הכנסת כאן, והנה פוסטים שווים על ת"ז ביומטריות אצל קלינגר, אני מציע לכם להציץ בכלל על קטגורית הפרטיות אצלו בבלוג.

לי אין ספק שהספר הזה הוא הדבר הנכון בזמן הנכון. לא רק לישראל, כמובן. ארה"ב עוברת תקופה מאוד קשה כרגע, פרשנים מחמירים מדברים על מיליטריזציה של החברה, החדרת החשדנות ולגיטימציה של מעקבים, וכמובן עכשיו גם מגיע גל של מקרתיזם חדש ומוסווה היטב, של הפעלת לחץ מטעם סוכנויות הביון על האקדמיה בארה"ב. הרבה מידע, חלקו מבהיל, רובו חשוב ומיעוטו סתם צהוב (הפעילו מחשבה ביקורתית, זו עצתי כרגיל), מצאתי בסדרת כתבות מצוינת של רשות השידור הקנדית – הפודקאסטים ולינקים נוספים למידע כאן. אגב, המלצה – עוד הרבה תוכניות מעניינות שלהם אני מוריד ומקשיב מהתוכנית "רעיונות" ומהתוכנית "מנוע חיפוש", שדנה גם היא בהרחבה בענייני פרטיות, פיראטים, נז"ק דיגיטלי וזכויות יוצרים.

מה שמחזיר אותי לענין רשיונות חופשיים :-)

אני לא יודע אם בעברית "אח קטן" יופץ תחת אותו CC כמו באנגלית. אולי זה גם לא רעיון רע לחכות שנה ואז לשחרר את התרגום לחופשי, בהתחשב בשוק הישראלי הקטן ומאוד חובב ההעתקות. שאלתי את רני גרף בעל ההוצאה וקיבלתי אי-תשובה נימוסית אבל מעודדת: "כרגע, כחלק מההסכם שנחתם עם סוכניו של קורי, אני לא כל כך רשאי להגיב בנושא ולכן רק אומר שהנושא נמצא בבדיקה". בכל מקרה אני לא חושב שהם יוכלו לחכות לנצח. הרי בני נוער מתרגמים לבד ספרים שהם אוהבים, והרי במקרה של הספר הזה זה גם יהיה חוקי, וצריך לקחת את זה בחשבון.

קורי מסביר כאן מדוע הוא נותן את גרסת הספר האלקטרונית להורדה חופשית. הוא אף כתב מאמר שלם בנושא בעבר, ובאחד הפוסטים הקרובים אני אנסה לתרגם אותו בתמצות כאן, כי גם הוא תחת רשיון פתוח (עוד על מתרגמים וספרים חופשיים בפוסט קרוב בסדרת הCopyfight שהתחלתי לאחרונה). קורי רגיל שאנשים שקראו את הגרסא החופשית רוצים לתרום לו כסף ישירות, אבל הוא מקפיד להסביר שבניגוד לניצול המוכר של מפיקים בתעשיית המוסיקה, הוא באמת צריך את המו"ל שלו ומאוד ישמח שאנשים יקנו את הספר. אם קראתם ואתם רוצים להראות את הערכתכם, אבל לא רוצים עותק פיסי, קורי מנהל על חשבונו רשימת ספריות שוודאו כספריות אמיתיות, שמציינות שהן רוצות עותק, וכל רוכש יכול לשלוח להן עותק מתנה.

אוטופיה? :)

12 Replies to “אח קטן, ספר גדול (וכמה מילים על ספרים חופשיים)”

  1. אהבתי את הרעיון של ספרים פתוחים, ויפה לראות את זה גם ברבי מכר ולא רק בספרים קטנים.

    קפלן

  2. קורי דוקטורוב מאפשר העתקה מכיוון שהוא מבין שהמחיר הכלכלי של מניעתה עולה על התועלת מהאיסור. למיטב זכרוני (מהפעם האחרונה שבדקתי) לא תמצא יצירות שלו שמפורסמות תחת רשיון שמרשה העתקה לצרכים מסחריים, משיקולים דומים.

    1. אתה תמצא אולי יצירות שלו שאין עליהן מגבלת NC אבל לא אלו שהן יצירת אמנות, אלא טורים בנושאים טכניים או קוד. למה שיפתח אמנות ברשיון חופשי ממגבלות כספיות?

    1. ברור שיש כמה דרגות חופש, ויש רשיונות CC שאינני סופר כחופשיים. תנאי הכרחי לטעמי כדי שרשיון יהיה חופשי הוא סעיף SA (מה שקוראים "ויראליות") וכמובן אי כלילת מגבלת ND. זה מאפשר לאנשים לעזור לעצמם וחבריהם, ומספיק גם בתחום התוכנה לכסות 95% מהשימוש ב-GPL, אני קורא לזה "חופש חלש" או אולי "חופש פרטי".

      כמובן כדי לעמוד ברוח חופש התוכנה או הGPL בצורה מלאה, יש להקפיד לא לכלול את סעיף NC, ואז תקבל את רשיונות הקופילפט, שנותנים "חופש חזק" או "חופש מסחרי", וזה נכון ומוסרי בנושאי תשתיות תוכנה, המצאות ומדעים – אבל לחלוטין מיותר ולא הוגן לצפות לדבר כזה בתחום יצירות אמנות.

  3. (עדיין לא מבין איך לענות כתגובה)

    לפי ההגדרה שלך רשיון BSD, לדוגמה, אינו חופשי, בשל חוסר ויראליות. כך גם http://openclipart.org .

    באופן כללי יכול להיות ערך מוסף ברגע שאתה מרשה עבודה נורשת. האם מותר לי להשתמש ביצירה כבסיס ולפתח אותה לכיוונים אחרים? בתחום הספרות זה אולי פחות מקובל. בתחום המוזיקה זה יותר מקובל.

    בתחום התוכנה יש ערך מוסף גבוה מאוד לעבודה נורשת. בין השאר מכיוון שזה יכול לבזר את התחזוקה השוטפת של התוכנה.. נראה לי שהטענה שלך היא בעצם שבתחום האמנות הערך המוסף הזה לא גבוה מספיק.

  4. (אתה עונה מצוין לתגובות, תמשיך ככה :-) )

    BSD אכן אינו בדיוק חופשי כי הוא לא מתעקש לשמור על זכויות המשתמשים. סטולמן מודה שהוא "מקיים את ארבע החירויות אך אינו מומלץ לשימוש". זכור מצד שני שתוכנה יכולה להתייעל בהרבה בגרסאות דשות, ואילו יצירה מקורית עלולה "לאבד אותנתיות" אם אתה מחפש את היצירה שהמקורית של האמן ויכול למצוא רק רמיקסים (טובים ככל שיהיו). יש לזה גם השלכות מאוד שונות כשמדובר עדיין בשוק שבו אתה מרוויח מתמלוגים על השמעות ומכירת ספרים.

    אני לא אומר שהערך המוסף של עבודה נגזרת אינו גבוה באמנות, אלא שהערף המוסף של שמירה על רווחיות המקורית הוא כן חשוב. לצערי מי שעושים שימוש בתירוץ הזה הם גם רד-האט (עם סיבת "דילול המותג" שלהם כדרך להגבלת מספר ההתקנות של המערכת שלהם באירגונים), ומוזילה (עם הלוגו והשם של השואש, לכן בדביאן הוא שונה).

  5. (דיון שאינו משורשר אינו דיון כהלכתו (של האדמו"ר מקיימבריג'))

    האם יצירה שמופצת ברשיון CC-BY-SA-NC שומרת על זכויות המשתמשים? לכאורה כן, בגלל התנאי ה"ויראלי". בפועל היצירה מתרכזת רובה ככולה אצל היוצר המרכזי ולכן בשליטתו המלאה. והוא יכול לשנות רשיון כראות עיניו.

    אני לא מסכים איתך שהמקוריות היא תמיד יתרון. לפעמים היא לא קיימת (לדוגמה: תרגומים שתמיד יכולים לעבור עוד ליטוש). אתה יכול לחשוב על עורך כעל סוג של "יוצר מלטש".

    לא ברור לי למה אתה טורח לשלם לרד־האט אם אתה לא חושב שהשם שלהם שווה את זה. הרי אתה יכול לקבל את אותה תוכנה (בפועל) עם שם אחר. הנקודה היא שהשם שלהם מגלם גם (ליתר דיוק: בעיקר) שירות ולא רק מוצר.

  6. "גם חכם משרשר – לאוויל יחשב" – מאמרות הראוט"ר הקדוש. (סתם… ניסיתי פעם שרשורים והם נראו פשוט רע. לא הצלחתי לגרום לזה להראות טוב ולכן ויתרתי, אני משאיר את זה לגוגל ווייב)

    יש כאן משחק עדין בין זכויות היוצר לזכויות המשתמש. אני מסכים איתך שרשיון כזה על תוכנה היה יכול להיות מעצבן למדי, וגם על ספר "שימושי" זה לא כל כך הוגן (מדעים או הוראה למשל), אבל ספר פיקשן? מי אנחנו ומה אנחנו שנדרוש מסופר להוריד את מכנסיו ולתת לנו להדפיס מחדש את ספרו ללא כל תמורה ותנאים? אפילו הGFDL לא מאפשר את זה, וזו אחת הסיבות שפרויקט דביאן מעוצבן על הנוסח שלו.

    זו הסיבה שגם הבלוג שלי מתפרסם תחת רשיון NC. אם ירצו לקחת ממנו מאמר לבלוג פרטי אחר – תפאדלו, אבל אם יש לכם בלוג מסחרי או שאתם נרג' או טמקא, בקשו ממני קודם רשות, אולי אתן לכם בחינם ואולי אבקש תשלום…

    לגבי תרגומים – אתה לא יכול לתת על תרגום תנאי רשיון שאינם ניתנים על דעת הכותב המקורי. למתרגמים יש זכויות אבל לא נרחבות עד כדי כך. עורך של הסופר ועורך של התרגום הם, באותה צורה, לא שווי ערך מבחינת חובותיהם וזכויותיהם על הטקסט.

    ההבדל הוא, שספר הוא מוצר, הסיפור שבתוכו הוא רעיונות ונוסח והמצאות ועוד הרבה דברים, ותוכנה היא, בעיני, שירות. לערבב בינהם זו בעיה קשה.

    לגבי רד האט – אני לא משלם להם, אבל לפעמים לקוחות שלי מתעקשים, או שמוכר של מוצר אחר מתעקש שהמוצר המשלים חייב להיות רד האט ולא סנט-אוס. אני לא מתעקש איתו על קוצו של יוד אם זה חלק מפרויקט ענק ויקר; אבל אם זה לא חיוני, אני אומר לו את דעתי בנידון.

כתיבת תגובה