פורסם ב מאת עירא

מה זו בעצם כלכלה אקולוגית?

כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט שיענה על השאלה שבכותרת הזו, אבל אין באמת תשובה. גיא כתב השבוע פוסט על הקצב המבהיל שבו מכשור ומיחשוב זורקים אנשים משוק העבודה (נושא שהתייחסתי אליו פעם-פעמיים פה בבלוג), וסיים במילים:

אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה, אבל צריך לחשוב אם הקידמה הזו לא עוצרת אותנו.

הקידמה לא עוצרת אותנו, השיטה הכלכלית עוצרת אותנו. עוצרת אותנו כי בשיטה הנוכחית קידמה טכנולוגית באה על חשבון אנשים, חיות, טבע ומשאבים. השיטה הכלכלית הנאו-ליבראלית של מילטון פרידמן (זכרונו למיאוס) איננה "נאו" שום דבר, היא חזרה מעידן הנאורות לחוקי הג'ונגל. כניעה ליצרים הנמוכים של האדם במקום טיפוס למקום מתקדם יותר.

לפרידמן יש עובדות נכונות (למשל, רב הרפואה והפרמקולוגיה המדעית המודרנית פותחה במערב הקפיטליסטי ולא במזרח) אבל לפחות הנחת יסוד אחת בעייתית – בהסתמך על ההיסטוריה אין שיטה יותר טובה לשגשוג.

יש לי שלוש תשובות לזה – הראשונה היא שבעוד שזו ×”× ×—×” יחסית נכונה, השיטה הנוכחית מובילה יותר לצמיחה מאשר לשגשוג, וצמיחה ללא גבולות היא בלתי אפשרית בטווח הארוך ומסוכנת בטווח הבינוני (אם לא המיידי, במצב האקלים).

השניה היא שההיסטוריה (של ההווה) היא לא מה שהיה פעם. לא משנה אם אתם מאמינים שהסינגולריות קרבה או לא, העובדה היא שכוח מכונות מחליף כוח אנשים זול ואף בינוני, או לפחות מאוד מוריד את ערכו ומשכורתו. אפשר לייצר יותר אוכל, ביגוד ואנרגיה ע"י פחות ידיים עובדות. יש מספיק מזון להאכיל את כולם אבל לא מספיק מקומות עבודה, ואנשים מתים ללא צורך ברעב ומחלות. ד"ר משה צוקרמן שאל אותנו פעם בשיעור מתי התחיל העידן המודרני. האם בהצלחת בנית המטוס? החשמל? מנוע הקיטור והמכונות? המהפכה הצרפתית? לטענתו, אם אפשר היה למתוח קו כלשהו ולהגדיר שהתחיל עידן חדש, זה היה אי שם בשנות הארבעים של המאה שעברה, תוך כדי או אחרי מלה"ע השניה, הנקודה שבה המין האנושי החזיק ביד את כל הכלים והמשאבים הדרושים לכך שאף אדם לא יאלץ יותר למות ברעב אי פעם. למרות זאת, הנה אנחנו כאן, 70 שנה אחרי, וישנם אנשים רעבים ללחם בעולם הראשון, כולל אצלנו כאן בארץ.

השלישית היא שזה שקפיטליזם היא אולי השיטה הכי טובה שאתה יכול לחשוב עליה, לא אומר שאין משהו יותר טוב שעוד לא הצליחו להמציא או להביא לאופטימום.

כששאלתי את ידידי בעמותה לכלכלה בת קיימא מה היא בעצם כלכלה בת קיימא, לרוב קיבלתי סרטוני נבואות זעם על פונקציות מעריכיות, על כסף כחוב, על הבעיות שבצמיחה לעומת שגשוג. שאלתי אותם מה אם כן הפתרון ואיך הוא נראה? האם להפריד מטבע מקומי מכלכלת הנדל"ן או מסחר ספקולטיבי ובינלאומי? האם לעבור מבנקים ריכוזיים לבנקים קואופרטיביים ומיקרו-הלוואות במקום כרישי-פירמידות? איך יתנהל שוק עם 0% צמיחה בשנה? איך זה יראה לאזרח הפשוט בתור כלים פינאנסיים בבנק, מה יחליף את הפק"ם? מסתבר שיש המון מודלים אופטימיים שלא נוסו בשום מקום. אין תיאוריה כלכלית, רק היפותזות מודבקות ברצון טוב. צריך אבל להתחיל מאיפשהוא.

ג'ין רודנברי היה הומניסט שדמיין עתיד פוסט-פוסט-פוסט קפיטליסטי. ביקום של "מסע בין כוכבים" אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו (הצנוע תמיד). אין סיבה להתחרות על משאבים כי יש שפע מהכל. הרפליקטור מייצר מה שצריך, האנרגיה מתחדשת וזולה. אנחנו מתקרבים לעתיד הזה, בימי חיי (אם לא אחטוף התקף לב סופני בגיל 45 כמו שאני מתכנן) אני אראה הרבה מהטכנולוגיות האלו יוצאות אל הפועל אם אינן כבר כאן. אז למה אנחנו לא מתארגנים בהתאם? האם הפיתוחים האלו מתבצעים רק במעבדות יקרות של בעלי ההון, מוגנים בפטנטים לזמנים ארוכים מההגיוני, עם יד מונחת על צווארי הממשלות כדי שלא יתנו לזה להשתנות? ובכן, כן לצערי. לרוב.

אנרגיה זולה לא תפותח בחצר האחורית של אף בית באף פרבר. מקולטי שמש מתקדמים וננו טכנולוגיה ועד לביוטכנולוגיה, רוב רובם של הפיתוחים עדיין צריך כלים וכסף. אנרגיה מהיתוך (קר או חם) עדיין איננה זמינה, מחלות יהיו איתנו לעד בצורה כזו או אחרת, וממשלות נכון להיום יותר יוצאות מפיתוח במקום להכנס אליו. אם בגלל לחץ תעשיינים ואם בגלל חוסר הבנה של הציבור בחשיבות של טכנולוגיות פתוחות וידע ברשות הציבור.

זו אולי הצרה ×”×›×™ גדולה של המהפך הדרוש – לקפיטליזם אין ענין אמיתי בו.

כדי להגיע לחברה שלווה שחושבת קדימה ומצילה את עצמה צריך צדק ולכידות חברתית – ערכים שלא קשורים לקפיטליזם באופן ישיר – אבל קפיטליזם מגדיל פערים, ופערים גדולים מפוררים מערכות צדק ובווגאי שמעמדות מפוררים לכידות חברתית. כדי לעודד את השוק לייצר מוצרים ושירותים שיעזרו לעניים שלא יכולים להיות לקוחות של מוצרים ושירותים יקרים, יש לתת אותם בחינם או בסבסוד או בכל צורהה אחרת שאיננה כלכלית, לפחות לא בטווח המיידי. למדינה משתלם להשקיע בחינוך, אבל רק בטווח הרחוק. הבעיה היא כשעסקים וחשיבה עסקית של רווחים מיידיים משתלטים על מערכת השיקולים.

אני לא אומר שראיה לטווח בינוני וארוך היא שמאלית, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שהחשיבה בכיוונים האלו קורה בעיקר בשמאל. הכלים הכלכליים והחברתיים שאמורים לבנות מצב בר קיימא במקום הדרדרות לחברה פיאודלית נראים דומים עד זהים לכלים והשפה של שמאל כלכלי. וזהו מצד אחד האסון של העולם המערבי – המחסל את משאביו ועניי ארצותיו בחוסר רחמים, ובעקבותיו אסונה של כלל הפלנטה, ומצד השני זו הסיבה שהמאבק הכלל עולמי לצדק חברתי ועצירת אי השוויון הכלכלי כל כך חשובה. רוב האנשים שיצאו להפגין במוצ"ש או שבאו להפגנת חצי המליון אולי חושבים על הכיס האישי שלהם ואנשים שהם פגשו במאהלים, אבל הבעיה היא לא רק של שכבה אחת או עם אחד, או רק כלכלית. הבעיה היא עולמית, משאבית, אקולוגית. הכל בסוף מתחבר כשעושים את החשבון – יש יותר מדי אנשים עם מעט מדי משאבי טבע. העשירים יצטרכו לוותר על עושרם, ההורים יצטרכו לוותר על הבאת ילד שלישי ורביעי, העולם יצטרך להתייצב וזה לא ×™×”×™×” קל או נעים לכל השכבות, אבל ×–×” יביא פחות כאב בשורה התחתונה ליותר אנשים. השינוי ×”×–×” ×™×”×™×” חייב לקרות או שהסבל לעולם לא יצטמצם עד שהמין אולי יכחיד את עצמו, וזה ×™×”×™×” די בעסה.

13 תגובות בנושא “מה זו בעצם כלכלה אקולוגית?”

  1. עירא – ראשית, אני חייב לציין שקראתי את הפוסט הזה בנשימה עצורה. באמת. אחד הפוסטים הטובים שלך שקראתי לאחרונה. אני גם מסכים עם רוב הדברים שכתבת.

    עם זאת, יש לי כמה הערות:
    1. לגבי החשיבה בשמאל לעומת הימין – יש לי בעיה להחיל על השמאל המדיני את החשיבה השמאלנית-כלכלית. בשמאל המדיני יש לא מעט "אנשי שלומינו", שעושים את עושרם על גב האזרחים. כך שאני מתקשה למתוח קו ישר וחד-משמעי בין השניים.
    החשיבה השמאלנית-כלכלית היא אכן חשובה להמשך הקיום שלנו, ואני חושב שההפגנות בקיץ הראו בעיקר, שכולנו בעצם שמאלנים מבחינה כלכלית-חברתית – או לפחות רובינו (99%, לא?). עם זאת, צריך להיזהר מלערב דיעות פוליטיות-מדיניות ודעות כלכליות. בישראל מעולם לא הוגדרו המפלגות לפי דיעותיהן הכלכליות, אלא רק לפי דיעותיהן בנוגע לשטחים, לערבים ולשלום/מלחמה. זו גם אחת הסיבות, שאני חושב שהגיע הזמן שתקום בישראל מפלגה חברתית על-מדינית, שתאפשר לחבריה הצבעות חופשיות בנושאים מדיניים, אבל תהיה מלוכדת בכל מה שקשור לנושאים חברתיים-כלכליים-טכנולוגיים-אקולוגיים. אני יודע שיש רבים שלא יסכימו איתי שזה בכלל אפשרי – אבל אני חושב שדווקא עכשיו – דווקא אחרי הקיץ הזה – זה בהחלט אפשרי, וצריך להביא לסחף רציני בכיוון הזה. עם זאת, אני חושש ששוב הדעות המדיניות יערבבו את הכל, וימחקו את כל הישגי הקיץ הזה, כאילו אלו לא היו כלל.

    2. לגבי סבסוד של השכבות החלשות – יש פה בעיה. במדינת ישראל, המדינה שכל אחד בה מנסה "לא לצאת פראייר", יש כבר מוסדות שהרגילו אותנו לנסות לקחת מה שאפשר וכמה שיותר, ואם אפשר בחינם – אז הכי טוב. אף אחד לא עוצר לחשוב מה זה ה"חינם" הזה ועל חשבון מי זה בא. העובדה היא, שהסבסוד של השכבות החלשות מגיע היום על חשבון מעמד הביניים המשכיל.

    לצערי – ואני יודע שאני אחטוף על זה כאן – יש לא מעט אנשים בשכבות החלשות ש"התאהבו" במצב הזה, שבו הם יושבים בבית, מעשנים, ולא עושים דבר כדי לשנות את מצבם, בגלל שנוח להם לקבל קיצבאות ללא מעש. הם הגיעו למסקנה שעד היום הם היו "פראיירים", שעבדו עבור ה"מערכת", ועכשיו הם ידפקו אותה כמה שיותר. להתעלם מקיומם של אלו – זו טעות איומה לדעתי. ומי שחשוב שהם המיעוט, צריך לעשות בדק בית רציני.

    גם חלק נרחב ממעמד הביניים לא חף ממחשבות כאלו – ואני מבין היטב מהיכן הן מגיעות. לא אחת אני חושב, שאני צריך לעשות יותר כדי לקבל קצבת נכות, ואני חושב רק איפה "לדפוק את הביטוח הלאומי" או איך לשלם הרבה פחות (מבלי לעבור על החוק, כמובן), אחרי שאני רואה שאנשים כמו סבתי שהפכה לסיעודית, לא מקבלים סיוע של אגורה מהמדינה. אלה אנשים כמוה, שהקימו את המקום הזה, ובזיקנתם הם נזרקו לכלבים – או ליתר דיוק נזרקו למצב בו ילדיהם צריכים לעבוד עוד הרבה אחרי הפנסיה, כדי לממן לאותה סבתא בית אבות נורמלי (ולא מכלאות לעכברושים, שהמדינה עושה טובה וקוראת להם 'בתי אבות סיעודיים'). אבא שלי, שיוצא לפנסיה בעוד חצי שנה, כבר התחיל לחפש עבודה חלקית, כי אחרת הם ייאלצו למכור את הבית בשביל לממן לסבתא שלי את בית האבות הסיעודי שלה. ואני בטוח שאתה מכיר את העניין הזה לא פחות טוב ממני.

    אבל אני גולש קצת.
    מה שאני מתכוון לומר זה, שצריך להבין שלפעמים סבסוד, ובמיוחד כפי שהוא מתבצע בארץ – הוא לא התשובה הנכונה. הסבסוד במדינת ישראל מתבצע כך: לוקחים ממי שיש לו קצת, ומעבירים למי שאין לו. התוצאה: לכולם אין כלום או יש לכולם ממש קצת.

    אז האם הסבסוד הוא התשובה לכל חוליי החברה? אני בספק.

    התשובה, כפי שרמזת במשפט וחצי בפוסט שלך, היא בחינוך. לדעתי הכל מתחיל ונגמר שם. כל עוד ילמדו קבוצות שונות בישראל בצורה שונה – על פי כל מיני "רגישויות", המדינה הזו תתחפר בתוך הבוץ שהיא יוצרת בעצמה. החינוך צריך להיות שיוויוני ככל האפשר, ולאפשר לכולם הזדמנות שווה להיות משכילים.

    אבל יש עוד משהו קטן, שאפילו החינוך הממלכתי לא יצליח לתקן, וכאן אני מניח שדעותינו חלוקות: גם לאנשים משכילים (ואולי בעיקר), יש ילדים שנשארים חבויים בתוך הבית מול מסך המחשב. אלה ילדים שלא מצליחים לתקשר חברתית בצורה נאותה. אלה ילדים שעוברים כל הזמן ממסך אחד למסך אחר – מבלי לדעת איך לתקשר עם בני אדם. סבסוד – ולא משנה איזה – לא יפתור את העניין. אין אף חלוקה של משאבים שתעזור למצב הזה. להיפך – האפשרות לתת לכל אחד מחשב, כפי שביבי הצהיר בזמנו – נראית לי היום יותר ויותר כמו אסון חברתי. הקידמה הטכנולוגית – ולאו דווקא הצמיחה או השגשוג – שכחה את מי היא אמורה לשרת.

    אסימוב, בספרו "שמש עירומה", מדבר על כוכב שבו אנשים חיים באחוזות מרוחקות זו מזו, והם אינם מתקשרים ישירות זה עם זה כלל, אלא רק באמצעות מחשבים והולוגרמות. יתרה מכך – אפילו בני זוג באותה אחוזה, מתקשרים דרך מסכים תלת מימדיים, ואף "מחליפים נוזלי גוף" באמצעות מחשבים. כשקראתי את הספר הזה לראשונה, לפני 15-20 שנים, לא האמנתי שנגיע למצב הזה. לצערי, הקידמה מובילה אותנו יותר ויותר לכיוון הזה, ובמהירות ומבלי לחשוב על ההשלכות. אסימוב, שוב, צדק. והתפקיד שלנו, היום יותר מתמיד, כשאנחנו נמצאים בנקודה קריטית – וכשאנו מודעים לסכנה הזו – זה לעצור את העניין הזה ולחשוב מחדש אם ככה אנחנו רוצים להיראות בעתיד – שאינו רחוק כלל וכלל, או שאנחנו רוצים להחזיר לטכנולוגיה את מטרתה הראשונית – לשרת את האדם, מבלי להכחיד את היותו "חיה חברתית".

    הגב

  2. 1. לגבי שמאל כלכלי מול שמאל מדיני – אין לי מושג מאיפה החלטת שאני מדבר על ישראל, אני מדבר על העולם. המקום היחידי שבו התייחסתי לישראל היה במשפט "ישנם אנשים רעבים ללחם בעולם הראשון, כולל אצלנו כאן בארץ.". לצערי השמאל הכלכלי, או כלכלה חברתית (שלא לדבר תכנון בר קיימא) כמעט ולא מיוצג בכנסת, הגריקה של הנושא קיימת אולי בראשם של שלושה או ארבעה ח"כים בערך. גורנישט מיט גורנישט.

    2. "הסבסוד של השכבות החלשות מגיע היום על חשבון מעמד הביניים המשכיל." – אני ממש לא אומר שצריך סבסוד, אמרתי שאלו הכלים הקיימים היום. לא אמרתי שאני חושב שהם טובים. אני לא אוהב סובסידיות ככלי כלכלי כי הן לרוב מזיקות יותר משהן עוזרות, ואת זה הבנתי לפני 15 שנה בלימודי מנ"עס וגרקתי יותר לעומק בשיחותי עם הרב מלכיאור ואנשי התנועה הירוקה. ספציפית בישראל, בגלל עומס נמוך מדי של מיסוי ישיר וגבוה מדי של מיסוי עקיף, זה אכן נופל על "מעמד הביניים" (עוד הגדרה שגויה) וזה הופך לעוד פחות צודק או נכון.

    הגב

  3. אני מנסה לחשוב על דרכים לטפל טיפול שורש בכיוון שאליו הולכת הכלכלה העולמית.

    אחת מהבעיות היא שאנשים צורכים טובין שאינם בעצם צריכים, וכל מי שצורך יותר – זוכה לכבוד והערצה רבים יותר.
    רציתי להציע שאנשים יתחרו כמו היהודים בגולה – מי שלמד יותר ייחשב יותר. לימודים אינם זוללים משאבים טבעיים כמו צריכת ראווה. הכוונה היא לא ללימוד הלכות עבשות כמו היהודים הגלותיים, אלא ללימודים מועילים – מיומנויות שצריך כדי לשקם אזור שנפגע ברעידת אדמה, עזרה ראשונה, ארגון טיולים, רפואה מונעת וכדומה.

    לאחר שחשבתי קצת יותר על הנושא, הבנתי שהבעיה היא בעצם לנהל את הקנאה של הפחות מוצלח שיש לו פחות במי שיותר מוצלח ויש לו יותר. תמיד יהיו פער בין יותר מוצלחים לפחות מוצלחים. הפחות מוצלחים לא בהכרח יקבלו אחריות למצבם אלא יקנאו ביותר מוצלחים ויקראו להטלת מיסים למחיקת הפער. יקראו לעזרה סוציאלית בכוח החוק במקום על ידי עמותות. (ההבדל הוא שידי החוק כבולות כשצריך לשלול סיוע מאנשים שמנצלים לרעה את המערכת, ואילו עמותות יכולות להיות גמישות באישור סיוע לאנשים שבאמת זקוקים לו אבל לא עונים על הקריטריונים הרגילים.) והם יקראו לעזרה בכוח החוק כי כך לא יהיה מצב שאנשים שנזקקים לעזרה מעמותות יקנאו באלה שלא נזקקים לעזרה מעמותות.

    למדנו איך מתמודדים עם אגו מנופח מדי. אני מציע שנתחיל לחקור וללמוד איך מתמודדים עם קנאה. מתי מתעוררת קנאה ואיך למנוע (רצוי בזול) את הופעתה.
    נראה לי שאחת מהדרכים היא לארגן שהמצליחים יעבירו קורסים לאלה שאינם מצליחים נכון לעכשיו וילמדו אותם את השיטות להצלחה שעבדו עבורם (עבור המצליחים).
    אבל קרוב לוודאי שיש עוד דרכים למנוע קנאה.

    משטר שמצליח לשלוט בקנאה ייראה ככה.
    לרשות כולם יעמדו הצרכים הבסיסיים של החיים (מזון, מחסה מפני מזג האוויר, בגדים, טיפול רפואי נגיש, חינוך והכשרה ככל שהם יכולים לקלוט).
    יהיו כאלה שמוכנים להשקיע יותר מאמצים ויהיו להם חיים עם יותר מותרות.
    ויהיו גם כאלה שיהיו יותר בטלנים ויחיו ברמת חיים יותר נמוכה.
    ייתכן גם שאותו אדם יחיה תקופות מסוימות בחריצות וברמת חיים גבוהה, ותקופות אחרות – בבטלה וחיים יותר פשוטים.

    ימשיכו להיות תופעות של קנאה (כמו שיש תופעות של אגו מנופח) אבל הבריות יידעו להזהר לא לתת כוח פוליטי, עסקי או ניהולי לאנשים שנגועים בקנאה.

    הגב

  4. "כל מי שצורך יותר – זוכה לכבוד והערצה רבים יותר." – ויותר מזה, כל מי שצובר את הפוטנציאל, או שמתנהג כאילו צבר את הפוטנציאל, מקבל את הכבוד וההערצה.

    השבוע היה סיפור, כשביתו של יוסי מימן, מקים ערוץ 10, צייצה בטוויטר שהיא לא מאמינה איך זבל כמו "מעושרות" משודר בערוץ. סדרה פסבדו-ריאליטי נוספת על נשות האלפיון העליון. ובכן, מחד אני שמח שמשפחת מימן לא מאושרת ממעשה ידיה, ומאידך לתוכנית הזו יש המון רייטינג, באמצע המחאה החברתית הכי גדולה בעולם בכלל ובארץ בפרט. זה מזעזע בעיני. זה אומר שרוב האנשים עוד לא מבינים מה נכון להם ומה לא, הם לכודים בתוך כוחות הג'ונגל של חמדנות וקנאה, הקפיטליזם, בעיני, מעודד אנשים להתמכר לזה במקום לחשוב קצת יותר ביקורתי ואובייקטיבי.

    "רציתי להציע שאנשים יתחרו כמו היהודים בגולה – מי שלמד יותר ייחשב יותר" – נו, ואיך מביאים לשינוי הזה? תראה היום את האקדמיה האמריקנית. האמריקנים הולכים למנע"ס או פסיכולוגיה. כל הבולטים בתחומי ההנדסה, חומרים, פיסיקה, מחשבים, ביולוגיה – הם הודים, ישראלים וכולי. מקסימום דור שני, שעוד מקבלים בבית את החינוך שהצלחה אקדמית והפעלת המוח חשובה מהצלחה חומרית. הדור הזה הולך ואוזל, גם בארץ. ביבי הוא כבר בן לדור שלא מנסה לשפר את מערכת החינוך, בטח לא החינוך הגבוה, כי הוא לא חושב לעתיד של 20-30 שנה. את זה הוא מחפש יועצים כמו תאגיד RAND שיגידו לו מה לעשות.

    "הבנתי שהבעיה היא בעצם לנהל את הקנאה של הפחות מוצלח שיש לו פחות במי שיותר מוצלח ויש לו יותר. תמיד יהיו פער בין יותר מוצלחים לפחות מוצלחים." – קנאה תמיד תהיה, זה אצלנו בגנים, אבל צריך תרבות שלא מעודדת את זה אלא מדכאת את זה. שוויון מלא בין כולם יכבה יצירתיות לטענת זן מסוים של פסיכולוגים, אני לא מאמין שזה בהכרח נכון אבל אני מתאר לי שדן אריאלי ואחרים ימצאו איך לבדוק את זה בלי משטר טוטליטארי. הבעיה שיש הבדל בין שוויץ או ישראל בתחילתה, שם מקדם אי השוויון עומד על בערך 9, ובין מקדמי שוויון של 25-30 כמו בארה"ב וישראל של היום. הלכידות החברתית, הרמה התברואתית של העניים יותר, כל הדברים האלו מאוד קשורים.

    לגבי סיוע מעמותות או הממשלה וכולי – לא אכנס כאן לפרטים, רק אגיד בגדול שאני בעד מדיניות רווחה ולא מדיניות סעד, וזה מייתר את הקצוות החדים שאתה מתאר, חוקים שיחליטו מי בפנים ומי בחוץ. מנגנונים כאלו אינם בריאים, וראה איך למשל שוודיה משגשגת בלעדיהם מצוין.

    הגב

  5. נקודה נוספת שרציתי להוסיף:

    ההבדל בין קו עוני מוחלט (במונחים של X קלוריות לחודש, Y בגדים, Z יחידות של טיפול רפואי) לבין קו עוני יחסי (במונחים של אחוזים מההכנסה הממוצעת) הינו שקו העוני היחסי נועד גם להתמודד עם הקנאה.
    הפוליטיקאים שדוגלים בקו עוני יחסי – גורפים הון פוליטי (ז"א הצבעות) מהקנאה של אנשים מתחת לקו העוני באנשים שמעליו.

    מכיוון שהמחיר של קו עוני יחסי הוא גבוה ביותר (בלימת צמיחה כלכלית, שאחרת היתה יכולה בסוף להביא לשגשוג לכולם; בלימתם של אנשים מוכשרים שאחרת היו יכולים לקדם את כולם), אני טוען שצריך למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הקנאה. זו בדיוק הסיבה למה צריך לחקור את תופעת הקנאה, הגורמים לה ואיך למנוע אותה.

    דוגמא לחברה שתוכננה כדי למנוע קנאה על ידי השוואה בין כולם – הקיבוצים. וכולנו יודעים מה קרה לרובם בסופו של דבר.

    הגב

  6. השוודים חיים היטב. אבל האם יצאו מהם אנשים דגולים וחדשנים מהפכניים מאז אינגמר ברגמן (שאגב, נאלץ לברוח משוודיה לתקופה מסוימת כי היה צריך לשלם 102% (!!!) מס שולי על הכנסותיו)?

    וכן, שוויון מלא בין כולם מכבה יצירתיות. אני מכיר מדען בעל שם בינלאומי בתחום האבולוציה. הוא היה חבר קיבוץ (למעשה היה בין מייסדי הקיבוץ) אבל לבסוף נאלץ לעזוב את הקיבוץ כי היה שונה משאר חברי הקיבוץ בהיותו גם מדען ומרצה באוניברסיטה והם לא. הוא יצירתי מאוד ובקיבוץ אין אנשים יצירתיים כמוהו או אפילו 10% ממנו.

    קראתי לא מזמן מאמר שטען כי הקיבוצים התמוטטו כי אישרו רק במשורה לימודים אקדמיים לצעיריהם. לימודים אקדמיים זה גורם שזורע אי שוויון קיצוני. כי אפילו אדם שלמד ביולוגיה לא ישווה לאדם שלמד הנדסת אלקטרוניקה, ומי שלמד משפטים – אין אפשרות להשוותו למי שלמד רפואה או מינהל עסקים. שלא לדבר על הפער הנפתח בין מי שהנאורונים שלו מתאימים ללימודים אקדמיים לבין מי שנאורוניו אינם מתאימים לדרך זו.

    הגב

  7. נקודת ההתחלה למי שרוצה קיימות, היא לא להתווכח עם פרידמן, אלא להתחיל ללמוד מ ג'ארד דיימונד

    רובים חיידקים ופלדה – כדי להכיר 13,000 שנות היסטוריה של כלל האנושות ולא 2000 שנה של מערב אירופה. כדי להבין איך הגענו עד הלום, וכדי להזים המון מיתוסים שיש לכולנו (לדוגמה דעה רווחת בחוגי השמאל שהאלימות היא תוצר קפיטליסטי – אני חושב שאצל דיימונד רואים – בלי שהוא מתכוון לזה – שהאלימות מקורה באבולוציה – וכעת צריך להחליט איך מתעלים אותה – בתוך החברה או מחוץ לחברה, בין מדינות או בין שבטים או בין חבורות של 20 איש).

    ואת התמוטטות כדי להכיר מעט יותר מקרוב דוגמאות לחברות שנכשלו ולחברות שהצליחו לשרוד . לדוגמה נכון שפערים לא מסייעים להשרדות, אבל גם חברה מעמדית ודיקטטורית כמו יפן של עד 1860 הצליחה באתגר הקיימות, בעוד שחברות לא מרובדות יחסית כמו האנסזי נעלמו (זה לא כזו חוכמה, רוב החברות העתיקות יותר היו יותר שווייניות ומצד שני רובן נעלמו אם על ידי כיבוש על ידי אחרים ואם על ידי הכחדה).

    התמוטטות מראה גם כמה הקיימות היא מסובכת – קל לפספס גם כשאתה חי בחברה חקלאית ובלי תעוש. (וזה דרך אגב עונה לנאו-לודיסטים – לא כל בעיות הסביבה שלנו נובעות מתעוש).

    היבט לא נעים לכולנו – ייצוב אוכלוסיה הוא מכשיר חיוני לשמירת הקיימות, כל עוד מניחים שהטכנולוגיה לא מאפשרת צמיחה פיזית אינסופית. ואם כן – הייצוב הזה הוא בעצמו די לא ייציב וכרוך בהכרח במאבקים חברתיים , פוליטיים וכו' (ומי שאשם בזה הוא האבולוציה ולא בחירה חברתית כלשהי) – לי נראה שעדיף שזה יהיה בהחלטה ציבורית ולחצים פנים חברתיים , יחד עם החלפה מתמדת של אנשים בין אוכלוסיות על פני מלחמות בין יחידות חברתיות.

    אגב הויכוח על האם מכונות לוקחות לבני האדם פרנסה או לא – די בטוח שהלודיטים (תודה ליובל דרור על "הפוליטיקה של הטכנולוגיה) מדגימים שלא תמיד הטכנולוגיה משרתת אותנו. בספר הראשון דיימונד מדגים (שוב , בלי כוונה) שההתנגדות לטכנולוגיה ממש לא היתה יחודית להם (הם פשוט היו אחת הדוגמאות הידועות יותר שבה המעמדות הנמוכים התנגדו להשפעת הטכנולוגיה על פרנסתם, כאשר האליטה עושה את זה, זה לא נעשה בהפגנות.) ושטכנולוגיה לא תמיד הולכת קדימה.

    גישה אחרת – (ולא מספיק מוגבשת לטעמי) – טכנו-ראליזם

    (אחת הבעיות אצל רוב ההוגים, כולל אצל יובל דרור, היא שלא עונים על השאלה , מה זו בעצם טכנולוגיה) – נסיון שלי בערך לא מספיק בוגר. – לדוגמה האם הטכנולוגיה , באופן בסיסי היא עוד כלי של הגנים שלנו להמשך המאבק האבולוציוני (התשובה כנראה שכן אבל יש הבדלים).

    רובים חיידקים מתחבר אצלי להיבט נוסף – המענה לפרידמן ודומיו (שוב, דיימונד עושה את זה כנראה בלי כוונה) – כלי החשיבה והניתוח שמתבססים כמעט 100% על פילוסופיה שמשמשים במדעי החברה , ומניחים שהאדם הוא "מעל" הטבע ומנותק ממנו (הן פיזית במימד הכלכלי, הן פסיכלוגית דרך מבנה המוח שלנו והן דרך המניעים הבסיסיים שלנו – בני האדם כתוצר של הגן האנוכי) – כלי החשיבה האלה צריכים לעבור מהעולם. "מדעי החברה" צריכים להתבסס כמה שיותר על מדעי הטבע

    הגב

    1. הי דרור, תראה מה מצאתי 🙂

      אני מתנצל, ההודעה סווגה כחשודה כספאם מרוב לינקים ולכן הועלמה, הצלתי אותה ממוות בטרם עת.

      הגב

  9. תגובה בקיצור נמרץ

    רובים חיידיקים ופלדה הוא בסיס הרבה יותר בריא להתחלת ויכוח חברתי כי הוא מבוסס על עובדות ומדע ועל סקירה של 13,000 שנה, במקום על היסטוריה של 2000 שנה ופילוספיה בת 140 שנה.

    אופטופיק על טכנולוגיה – לודיטים מראים כיצד הטכנולוגיה לא תמיד עובדת לטובת החברה. לפחות לא בטווח הקצר. (גישה יותר בריאה – גם אם לא לגמרי בוגרת – טכנו-ראליזם)

    "התמוטטות" מראה שנאו לודיטים לא צודקים – בעיות קיימות מתרחשות גם ללא תעוש)

    התמוטטות מדגימה גם שקיימות אפשרית הן בחברות מרובדות (יפן הקיסרית) וגם בחברות לא מרובדות (גינאה החדשה).

    הגישה של דיימונד למחקר – הרבה יותר מעניינת מאשר לנסות להתווכח עם פרידמן ודומיו. מדע ועובדות במקום פילוסופיה ועוד פילוסופיה.

    הגב

  10. הערות לשודד.
    1. מחקרים מראים שאם הצרכים הבסיסיים נענים (אין לך חשש סביר שמחר בערב תאכל ארוחת ערב לדוגמה), הכנסות יחסיות משפיעות הרבה על הרווחה. מדוע? לדוגמה בגלל שהן מהוות סינגל למידת ההצלחה החברתית שלך (לכל הפחות בחברה דהיום, וכנראה לא רק אצלנו), ובגלל שהדבר הזה משפיע על הסיכוי שלך למצוא בת זוג "איכותית". ככה ש"קינאה" היא הגדרה לא מוצלחת שמבצעת הגחכה של חשיבות אי השווין היחסי. הוא חשוב בין היתר בגלל שאנחנו מתרבים ברביה זוגית.

    2. אמפרית , אי שוויון יחסי גורם לירידת תוחלת החיים, בעיקר של העניים, גם של העשירים. אבל לפחות בהיבט של תמותת אנשים ל-100,000 איש , עדיף לחיות בעיר שוויונית יותר ולהיות ברבע התחתון של ההכנסות, מאשר בעיר לא שווויניות ועשיר. מפתיע. . באופן דומה הוא אי שוויון גורם לבאסה.

    3. היבט אחר שבגללו אי שוויון יחסי הוא חשוב הוא מידת ההשפעה הפוליטית שיש לך יחסית לאנשים אחרים.

    4. אי שוויון ותורם לא מעט להחרפת בעיות סביבה (לדוגמה Nimby) ולאי התמודדות איתן.

    מובן, שממש לא כדאי שכולם יהיו שווים או זהים (זה גם לא רצוי מבחינה אקולוגית. בגלל הנושא האחרון קיים בכלל כל הבלגן של רבייה מינית!). בגלל זה המושג ביזוריות ומגוון הם ערכים חשובים ואולי מדוייקים יותר.

    5. ואגב, מוזר, אף אחד לא מדבר על חשיבות הביזוריות של ההון כמדיניות חברתית. זה היה פותר 70% מהצרות שלנו בנושאי אי שוויון ועוני, סביבה ופוליטיקה, לא?

    הגב

  11. עומר, הקיבוצים זה מודל בעייתי שמתאים לאנשים במצב חיים מסוים והתאים בתקופות מסוימות. אני לא סופר אותם בצורת חיים והתנהלות קהילתית שהיא בת קיימא, והם אכן לא מחזיקים יותר מדור או שניים. בכל מקרה קיבוץ או כל מדינה או קבוצה חברתית שעוצרת פרטים מלהתקדם בהישגים אקדמיים יורה לעצמה ברגל. זו שטות מוחלטת, ופאק של הקיבוץ הספציפי. אני בעד הומניזם כמו שכתבתי, ולא אכפת לי אם הוא ימומש עם קומונות, שבטים או סוציאל דמוקרטיה, כל עוד הפוטנציאל של כל אינדיבידואל לא נמנע ממנו, וממומש עד כמה שהוא יכול בגבולות המוסר הבסיסיים, וכו' וכו'. לכן לא בולשביזם, לא קפיטליזם ולא רוב מה שבאמצע יוכל לתת היום תשובה. בגדול צריך משהו חדש, ואין חוק טבע שמונע מלעשות את זה, מלבד עקשנות אנושית לשמר את המערכת המסואבת הנוכחית בגלל תאוות בצע.

    לגבי שוודיה – לא, היא לא מושלמת, אבל יש מה ללמוד מההצלחה שלהם. אם תחפש מקרי קצה אפשר למצוא כל מיני פיקנטריה. אבל שוודיה לא בחובות, להפך הם מלווים לאמריקנים כסף. יש להם מערכת חינוכית לא רעה, יש להם יותר אחריות חברתית (אולי זה בתרבות ולא רק בגלל המערכת הכלכלית, ואולי המערכת הכלכלית היא כזו בגלל התרבות, לך תדע).

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *