דמוקרטיה בקליפים ויראליים

הפוסט הזה הוא למעשה תשובה שממשיכה את השרשור של התגובות לפוסט הקודם ומתייחסת לנושאים שעלו שם (אז קראו א השרשור כדי להבין את ההקשרים). העיזו שם כמה מאיתנו להביע במילים את החלום של חינוך הציבור למודעות וערכי דמוקרטיה, משהו שירגש אנשים באופן פיוטי כמו ש"קוסמוס" גרמה לי ולגיקים בני דורי להבין את המדע והאנושות דרך משקפי המדען ההומניסט המשורר של קארל סאגן.

אני מגיב אחרי התגובה האחרונה של טל:
זה שהחינוך דפוק במתכונתו אנחנו יודעים. זה שילדים כבר לא הולכים לתנועות נוער שפעם אולי היו מנחילות ערכים (וגם זה לא בהצלחה) זה גם ידוע. השאלה מה אנחנו עושים עם דור Z או איך שלא קוראים להם. החבר'ה שתהיה להם זכות בחירה בסיבוב הבא.

לגבי מה נכון ולא נכון מדעית – הגדיר את זה ידידי ד"ר מכנס שמילים כמו "מטרה" ו"ידע" הן מחוץ לפיסיקה. מרגע שתקבע מטרה, מדעים יוכלו לעזור לך לבנות מערכת שתתמוך במטרה הזו, אבל מדע לא יכול לתת לך תשובה על השאלה הגדולה של מטרת החיים.

האם המטרה היא מקסימום אושר? מקסימום כמות אנשים חיים? מקסימום אורך חיים? מקסימום איכות חיים? מקסימום מגוון גנטי? מקסימום המשכיות גנטית? מקסימום מגוון תרבותי? שאיפה ליישוב פלאנטות אחרות? כל המטרות האלו יפות, לצערינו לא נעים להודות שרובן סותרות אחת את השניה. כרגע מאלתרים ומתחמקים מהשאלות האלו, תחת הדגל של "חופש בחירה מקסימאלי" – מי שרוצה לחיות בפזרנות ולמות צעיר יכול, ומי שרוצה לחיות בסגפנות לאורך יותר ממאה שנה יכול גם הוא.

מה שהמדע יכול ללמד אותנו זה שבעוד שמוסרית אנחנו מתים שכל האופציות האלו יתאפשרו במקביל לכולם, בתכל'ס זה לפעמים לא בר קיימא. חופש ליברטארי או אנארכיסטי מוחלטים יצרו בלית ברירה גם סבל, גם קצה הקשת השני לא מסביר פנים להרגשת השלמות וההגשמה של האינדיבידואל. האם אינסוף אפשרויות הן הדבר הטוב ביותר? באים החוקרים ומראים לנו שצמצום המגוון לבחירה משאיר אותנו בפחות תסכולים לפני הבחירה ופחות חרטות אחריה. המוח האנושי הוא עדיין מוח אנשי המערות. אנחנו מצליחים באופן חלקי להתמודד עם כמויות הרעיונות המפגיזים אותו, אבל רובם המוחלט של האנשים לא מקשרים ומבינים את המשמעויות (את איכות הרעיונות), ומה לעשות – הם עדיין הולכים לקלפי כל שנתיים-שלוש ומכתיבים לכולנו את החיים.

הפתרון הוא כמובן לא סדרת טלוויזיה. הטלוויזיה כבר די מתה ככלי להעברת מסרים מתוחכמים לקהל הרחב. הפתרון הוא סדרה של קליפים קצרים על רעיון אחד בכל פעם, עד 3-4 דקות שיגרמו לאנשים לחשוב. הם צריכים להיות מרשימים, מחכימים, מצחיקים (מה לעשות) ותמציתיים. כל אחד מהם גם צריך להיות מקושר לאחרים שיש להם זיקה אליו, אבל גם להכיל בתוכו את הנושא שלו לבדו. אין לי מושג לגמרי איך עושים את זה כשידע נבנה כפירמידה ולא כאבנים מפוזרות במגרש מלא הסחות דעת, אבל ברור לי שזה הכיוון לתקוף. סרטונים שאפשר לאמבד ולשלוח לאנשים ויראלית. כך גם לא צריך להפיק מראש פרקים של חצי שעה. בכל קליפ להציג זכות אזרח, להדגים למה היא חשובה, לתת שתי דוגמאות איפה היא מותקפת (דוגמאות נמשכות אם אפשר ולא אירועים שיתישנו מהר), והצעה פשוטה איך הצופה יכול לפעול לשימור הזכות הזו.

אחרי ששילחת בקהל ערימה אופטימית של קליפים על זכויות, צריך גם קליפים על חובות ולמה הם חשובים. דברים בסיסיים ואוניברסליים כמו מיסים (לשירות צבאי עדיף למשל לא להכנס, מסיבות שונות). בכלל זה עניינים פשוטים אפילו אם הם נראים אלמנטריים לחלוטין כמו "ציות לחוק".יש הרבה אנשים שלא מבינים את הדבר הפשוט הזה, שחוק הוא לא המלצה, הוא לא משהו שמעניין רק שופטים ושוטרים קפדניים, אלא הוא מה שמנסה לשמור את החברה בחתיכה אחת מתפקדת שיכולה לתכנן לעצמה עתיד.

אחרי אלו אולי אפשר לדיין בנושאים יותר מורכבים כמו חשיבות הצדק, גם לאזרחים זרים, גם לעם כבוש. שאלת הרציונאל והמוסר שבהחזקת עם תחת כיבוש ככלל, מחוץ להקשר של הכיבוש הישראלי, ואז גם בתוכו. מה לעשות שחייבים לדבר במה זה עולה לנו דיפלומטית, בטחונית, כלכלית, מוסרית, תרבותית. וכאן יש חומר שלא ברור לי איך אפשר לגשת אליו באוביקטיביות. אין דרך לעשות את זה בלי ששני הצדדים ירגישו שאתה מוטה כלפי הצד השני.

בקיצור, אם מישהו מכם רואה איך אפשר לעשות את זה בשלבים, לצבור קרדיט גם בעיני צופים ימניים וגם בעיני שמאליים לפני שמגיעים לתקל את הנושאים הכי כואבים, ועוד לעשות את כל זה בצורה שיטתית, להפיק סרטון לשבוע וכן הלאה – אני לא רואה איך זה קורה בלי ארגון מתוקתק ותרומות של כשרון, זמן וכסף. המינימום שאפשר לעשות זה אולי לשבור את הנושאים לפרקים, להקים ויקי שבתוכו נרכז תסריטים וסטוריבורדים ברשיון חופשי, ולנסות לגייס אנשים להפיק את זה. חלקם כפרויקטים סטודנטיאלים, אולי לחלקם יגיע תקציב מאיזו עמותה או חברה שתרצה לתת חסות. אין מנוס שבמצב כזה לא יהיה מראה וסגנון אחיד, אבל אני לא יכול לדמיין דרך יותר מהירה מלגרום לדבר כזה לקרות.

14 Replies to “דמוקרטיה בקליפים ויראליים”

  1. הי עירא

    אני עונה לך בהמשך לתגובתך מהפוסט הקודם:

    כתבת משפט
    "דמוקרטיה היא הסוכריה שניתנת בגיל 18 בהנחה שזה הגיל שאדם כבר מבין את כובד האחריות שלה"
    שנראה לי שגוי בהחלט.
    דמוקרטיה היא לא דבר קל,
    היא סוג של מתינות והבנה שגם נקודות מבט של אחרים הן לגיטימיות,
    היא יכולת לקבל הכרעה בניגוד לדעתך ולדעת איך לפעול ולשכנע
    דמוקרטיה היא הכרה ביכולתך לשנות את המציאות

    יש מעט דברים חשובים ללימוד בביה"ס מתרבות הדמוקרטית
    ואין דרך טובה יותר ללמוד את זה ,לדעתי, מאשר התנסות

    לגבי עדויות שמיעה כאלו ואחרות על מה קורה בבתי ספר דמוקרטים חבל שנתווכח.
    אני מכיר מציאות אחרת.

    הדב

  2. 1. אני לא רואה סיבה לא להכנס לשירות צבאי, לאנרכיזם להכל.
    הפרק של היה היה שהבאת ממנו זכרתי עוד מהילדות את החלק של המלחמה הקרה הראה לי שאין גבול לנושאים שאפשר לפתוח, ותחשוב שזה היה משודר במעוזי הקונצנזוס, ערוץ אחד וערוץ הילדים לאחר מכן.
    רק להגיש בטוב טעם ובצניעות.

    2. אולי במקום קליפים על נושאים ספציפיים כמו זכויות וכו', צריך להגיע אליהם מתוך סיפורים, אולי מתוך תפיסות שונות של המציאות.
    אפשר נגיד להתחיל קליפ שמציג השקפה מסוימת, ואז בקליפים הבאים להתקיל אותה עם כל מני סוגיות, השקפה יכולה להיות מיוצגת ע"י דמות. זה מזכיר את הארכיטיפים/סטריאוטיפים של היה היה.
    זה יכול להיראות כמו הסרטוני פרסומת לטים פורטרס 2 שמציגים כל אחת מהדמויות

    3. אם כבר טים פורטרס, המדיום החדש שלנו יכול להיות משחק אינטראקטיבי, שבתוכו ישולבו הסרטונים או מה שזה לא יהיה.
    אפשר להשתמש למחשב במשחק גם מבלי לסחוט את יכולות התכנות ומשאבי החומרה כמו שאוהבים לעשות בתעשייה.
    מדברים כמו משחקי תפקידים בפורום-
    http://roleplay.org.il/phorum/list.php?3
    חידות HTML כמו notpron
    http://www.deathball.net/notpron/
    משחקי מסד נתונים בסיסיים כמו
    http://injustice.net.nz/
    וכל מני דברים כמו משחקי RPG וקווסטים שקיימים כלים שמאפשרים לאדם ללא ידע בתיכנות ליצור.

    1. ד"א, הסרטון של היה היה מראה סימנים קלים של וויראליות, מלבד זה שזה אחד הסרטונים הסביבתיים המרשימים שראיתי.

  3. @הדב,

    דמוקרטיה היא לא דבר קל,

    לא אמרתי שהיא דבר קל. היא ערך שצריך המון אחריו וזהירות כדי לשמור עליו, ראה פה בבלוג את הפוסטים שלי בסדרת הדמוקרטיה, למשל זה וזה.

    היא סוג של מתינות והבנה שגם נקודות מבט של אחרים הן לגיטימיות

    לא, זה ליבראליזם. דמוקרטיה זו מערכת חוקים לשמירה על זכויות פרט (למשל כמו שהן מופיעות במגילת זכויות האדם של האו"ם), ומימוש השלטון לפי רצון כלל האזרחים במדינה. יש לזה בטח הגדרה יותר מדויקת באיזה ספר, אבל זה בבסיס איך שאני רואה את זה. זו מערכת מאוד רגישה ולא יציבה שחייבת תחזוקה ובקרה מתמדת כדי לשרוד ולא להתדרדר למשטר שדורס אזרחים, משתיק אותם או מכריח אותם למעשים לא מוסריים או הסותרים את צו מצפונם, וכולי.

    אני לא חושב שלילדים יש את היכולת לשחק בכזו מערכת באקלים גידול הילדים המודרני. הגיל בו מושגי אחריותיות, שכר ועונש ומושגים בסיסים כאלו עלה, הוא כבר לא גיל 13 המסורתי שבו ילד כבר עובד במשק הבית, אלא איפשהוא מתקרב לגיל הצבא, ובמקרים מסוימים אפילו הצבא לא באמת מקבל אנשים שמבינים טוב ורע. במקרים הממש-גרועים, הצבא חונך אותם בסט ערכים שאינו בריא לחברה שאליה הוא פולט אותם אח"כ, ולכן יש לנו כוחניות צבאית בשפה ובתרבות היומיומית, ומעט מאוד אנשים שמבינים את הבעייתיות בכך שגנרלים רבים כל כך כובשים כסאות כנסת וממשלה אצלנו.

    כדי שחוקי הדמוקרטיה יפלו ויהיו יציבים, על המשתמשים לגלות אחריותיות, איפוק ואי-אפליה. כל אלו אינן תכונות שבאות לאנשים בטבעיות, הן חייבות חיזוקים ובנייה. מערכת החינוך שלנו לא עושה את זה, חינוך אלטרנטיבי (דמוקרטי, הומ-סקול, אנסקולינג וכולי) איננו בר סילום (סקיילבילי) וקשה לכמת את איכותו.

    אם אתה רוצה להאמין שכספי המיסים שלך משמשים לגדל דור של אזרחים בעלי יושרה ואחריותיות, ראש רציונאלי וספקן וכל מה שצריך כדי שיהיה צדק ועתיד במדינה – אז לצערי אני חושב שאתה במיעוט. המינימום שהמדינה עושה זה למנוע מילדיה לגעת בפתקי הצבעה ונשק לפני גיל 18, ולחקוות שידעו להשתמש בהם אחריו. כל השאר תלוי כמעט לגמרי בהורים ולא כולם עושים את הדבר הנכון, ולכן התחלנו לדבר על סרטונים ויראליים לחינוך הציבור.

  4. הי עירא,

    ישנו הבדל גדול בין מה שאנו עושים כאן, ומה שהיה-היה עשה. היה-היה התבסס על מחקר מדעי די מגובש. לא היה ויכוח גדול לגבי קיום הדינוזאורים, רומא או מארקו-פולו. התיאוריות שמתחת להיה-היה היו מגובשות.

    בסיפור שלנו, אין לך סיפור מגובש. אף אחד לא הצליח להסביר עדיין כיצד עובדת המכונה הזאת שנקראת חברה/אנושות/לאום וכיוב'. אם הינו מבינים את המכונה, גם היה קל מאד לגייס קאסט ענק של פעילים דמוקרטים, בעלי יכולות שונות, שמחוברים לאותו רעיון.

    אם תשים לב, למיזמים עסקיים, יש יכולת חדשנות גבוהה לאין-ארוך מאשר למיזמי קוד פתוח (פייסבוק, טוויטר, גוגל, לוטוס123 וכיוב' מול?). הסיבה היא שמגיע אדם אחד עם רעיון. מגייס עוד כמה עובדים בשכר, או בהבטחה לשכר, ומרים עסק על פי הרעיון שלו. לעומת זאת, כדי שאנשים יוכלו לחבור למיזם משותף חופשי, הם צריכים להסכים על הרבה דברים בסיסים (כמו איך רוצים שהמוצר יראה באופן כללי).

    נכון להיום, אין הבנה משותפת שתאפשר הפקת סידרה כזאת.

    נראה לי שלפני כן, עלינו להבין קודם כל את המכונה. האם אתה מבין מספיק את הדמוקרטיה?

  5. טל, עם כל הכבוד, היה היה שילב גם סיפורי תנ"ך מצוצים מהאצבע. זו סדרה לילדים.

    אם דמוקרטיה היא "השיטה הכי גרועה חוץ מכל מה שניסו לפניה", אז אולי קטונו מלהגדיר את הדמוקרטיה, אז נשאר בעיקר לפרוס את התופעות האנטי-דמוקרטיות שעלינו למגר. בינינו, הדמוקרטיה הישראלית יחסית בסדר כמו שהיא מופיעה בספרים. חסר חוק חקיקה ותיקנון תהליך החקיקה, אבל רוב שאר התופעות הבעייתיות אינן בגלל חוקים גרועים אלא בגלל עבריינות וקומבינות של מחזיקה התפקידים. אי-שקיפות, התעלמות מדיעות, גזענות בכנסת וכולי.

    לגבי גיוס אנשים מתנדבים מול שכר – אז מה אתה אומר, שכסף הוא תמריץ אפקטיבי? באמת? גילית לי את אמריקה. ורק לשפצור העובדות – פייסבוק, טוויטר וגוגל מבוססות חזק על תשתיות תוכנה חופשית. אם זה הקרנל של לינוקס ואם זה מסדי נתונים ומערכות גריד פתוחות. אם לא התוכנה הזולה והפתוחה לשפצורים הם לא היו מצליחים לקום, אז אפשר לומר שהשניים חיים בסימביוזה. גוגל במיוחד תורמת המון תוכנה חופשית.

    אם אין הבנה משותפת שתאפשר הפקה כזו, אז יושבים וסופרים את כל מה שעלול להיות משותף לנו. התופעות שאנחנו רוצים למגר ולגייס את העם להלחם נגדן. שום דבר לא מאחד אנשים כמו אויב משותף, נכון?

  6. עירא, נתמקד בעיקר.

    היו שם סיפורים בהחלט "מצוצים מהאצבע" אבל זה סביר להניח שהכניסו את זה כדי להשקיט ביקורות. עיקר הסיפור היה א-תנ"כי לחלוטין. או במילים אחרות, מדעי.

    בוא נעשה מבחן קטן להנחה שלך: האם לאומניות היא אנטי-דמוקרטית? האם גרוש עובדים זרים היא אנטי דמוקרטית? מה דעתך?

  7. האם מושג מדינת הלאום הוא לא גזעני מעיקרו ?
    האם הוא לא הכרחי בעולם שלנו ע"מ להגן על קבוצות אתניות כאלו מאחרות ?

    שיטת הממשל הנכונה תלויה לא רק באידיאלים אלא גם בחומר האנושי שיש לך לבנות ממנו עולם ומדינה. דמוקרטיה בפינלנד העשירה והמחונכת לא יכולה ולא צריכה להראות כמו הדמוקרטיה בעירק.

  8. לאומנות ואנטי-דמוקרטיה: די ברור לי שלאומנות שמפרידה בין אזרחים בני העם ואזרחים שהם מיעוט זר, היא לא דמוקרטית. יכול להיות שמפלגה לאומנית תבחר לפרלמנט בבחירות דמוקרטיות (גם הנאצים וגו') אבל מה שהופך מדינה ללאומנית אוטומטית הופך אותה לפחות דמוקרטית, לדוגמא חקיקה מפלה, הפרדה התיישבותית, אפליה בהזדמנויות עבודה וכולי.

    גרוש זרים: אם הוא נעשה נגד החוק, או נגד דעתו של רוב העם, הוא לא דמוקרטי. אם יש צו מצפוני בצורת חוקים תרבותיים כתובים או לא כתובים (במקרי זה ציוויים תנכ"יים הם תרבות כתובה וחתימת ישראל על אמנות הם הסכמים חוקיים כתובים), אז החלטת ממשלה שכזו נוגדת את החוק ולכן אינה דמוקרטית.

  9. @שי, אני מעדיף מדינת כל אזרחיה שנוטה לתרבות יהודית ומהווה בית לעם היהודי, אבל לא מפלה לטובתו בחוקים ותהליכים שלטוניים. האם לזו יקרא מדינת לאום?

    ולא, אני לא חושב שמדינה שקמה להגנת קבוצה אתנית עוזרת לו בטווח הארוך, היא עלולה גם לעשות יותר לקיבוע מעמדו הבעייתי אם היא לא תשאר דמוקרטית, וישראל היא רק דוגמא אחת מכמה לבעייתיות שבזה.

    שיטת הממשל הנכונה תלויה לא רק באידיאלים אלא גם בחומר האנושי שיש לך לבנות ממנו עולם ומדינה

    ולכן העלינו את הרעיון של חינוך לדמוקרטיה דרך קליפים, כדי לשפר את החומר האנושי שמרכיב את הדמוקרטיה.

  10. אלמלא מדינת ישראל היתה לוחמנית ולולאי חוק השבות (שאם אני מבין נכון אתה רואה בו חוק גזעני), אני אתה ורוב חברינו ומשפחתנו היו מתים.

    הרי אתה מכיר את ההיסטוריה עד 67.
    שם, אין ספק שעשינו טעות אסטרטגית ולא מינפנו את הניצחון לשלום.

    אבל יש לך ספק שמתן זכות השבות (ע"פ גרסתך לדמוקרטיה, כמו שאני מבין אותה) יגרום מהר מאוד לאובדן הרוב היהודי, ובסמוך למלחמת אזרחים והשמדת עם שניה לעם היהודי?

  11. חוק השבות, בצורה שהוא מוגבל לפי הגדרות דקדקניות שמזכירות את חוקי נירנברג, זו בעיה.

    חוק שבות שפועל על הגדרת גיור רק לפי הלכה X ולא הלכה Y, הוא חוק מפלה בין מפלים, בוחר את היהודים בפינצטה עוד יותר קטנה מאשר הגדרות גזע שהן בעיתיות בזכות עצמן.

    חוק שבות שממשיך לפעול גם 70 שנה אחרי השמדת העם באירופה, מעלה אנשים במענקים ופיתויים כלכליים ולא רק נועד להציל פליטים, הוא מעמסה כלכלית וסביבתית בעייתית.

    חוק שבות שמעניק בשמחה אזרחות וזכויות יתר לגויים מאפריקה ורוסיה (כולל פושטאקים נאו-נאציים, מסתבר, או מאפיונרים ואוליגרכים אקראיים) רק כדי לשמור על רוב מספרי נגד התושבים סוג ב' הכבושים, זה בכלל טיעון ילדותי ועלוב.

    מצד שני אנחנו לא מטפלים בהגינות ובנדיבות עם פליטי אקלים ומלחמות מאפריקה. מוסר יהודי אין פה.

    מדינת ישראל לא תנזק אם יבוטל חוק השבות. היא תרוויח פעמיים. המרוץ לניצחון מספרי דמוגראפי איננו בר קיימא. אין כאן משאבים (מים, שטחי חקלאות) או מספיק בתים לאנשים שכבר יש פה וילדיהם הצפויים מחד, וזה אולי יעזור לנו להלחם מוסרית בדרישת הפלאסטינים לזכות שבות לשטחים מאידך.

  12. אך, כמה קשים הם דיונים בנושאי זכויות אדם/אזרח :-)

    אני מציע לנסות לעשות סדר, כדי שנוכל לבחון את הטענות בצורה בהירה יותר. ראשית חשוב להבין מדוע מדינה אמורה להיות לאומית. אני חושב שמי שמסביר זאת הכי טוב אלו פרון, רוטשילד ולייק, שסיכמתי את דבירהם כאן וכאן. בקיצורו של דבר, לאום הוא היחידה הגדולה ביותר שסביבה אנשים מתלכדים, כדי להגן על זכויותהם. בגלל סמלים משותפים (דגל, המנון, חגים), תרבות משותפת ושפה משותפת (שמאפשרת הבנה טובה יותר אחד של השני), והיסטוריה משותפת (שנותנת תחושת שותפות ארוכת שנים, גם אם היא מפוברקת), אנשים מצליחים להתלכד סביב מנהיגים מוסכמים על הלאום, ולפעול ביחד כדי להגן על זכויותהם ולשמור על חרותם, בפני קבוצות אחרות. זה היסוד לזכות ההגדרה העצמית של וילסון. בלי זכות הלגדרה עצמית של מדינה, אותם אנשים, יכולים להידרס על ידי קבוצות אחרות. זאת הסיבה, שהלאום הפלסטיני הומצא לאחר תחילת הופעת הציונות המעשית. החרדה האתנית של הפלסטינים הובילה אותם בתחילה לנסות להתחבר ללאום הערבי, אך לאחר מכן, ליצור לאום חדש, פלסטיני.

    כל זה טוב ויפה כאשר יש רק לאום אחד במדינה. הבעיה מתחילה כאשר שני לאומים ויותר, נכלאים לאותה מדינה. אז מתחילים להיווצר המתחים שפרון דיבר עליהם. המיעוט חושש (ולא פעם, בצדק) כי הרוב ישתלט על המשאבים, על חשבון המיעוט. בעוד, הרוב חושש מהתעצמות המיעוט, והפיכתו שלו למיעוט בארצו (ראו את מקרה היהודים בישראל).

    המתח בין שני לאומים ויותר, הוא המוביל למאבק, שעלול להתדרדר למלחמה.

    מה שאמור לפתור את הבעיה היא שלכל האזרחים תהיה גישה שווה למשאבים. שלא יהיו קבוצות מלאום אחד, שידרסו לאום אחר. הקושי הגדול, כפי שמציע פרון, ומחזקים רוטשילד ולייק, הוא ליצור מנגנון שיבטיח בעתיד הרחוק, ששום לאום לא ישתלט על לאום אחר.

    וכאן נכנס שיח הזכויות. איך בונים מדינה, שבה יהודים לא יאבדו את זכויותהם, ולעולם יהיו אזרחים שווים. איך מונעים את זה שהערבים, מרגע שיהפכו לרוב לא ידחקו את זכויות היהודים (ללא חוק השבות, ובקצב הנוכחי, הערבים יהפכו לרוב). זה כבר נושא לתגובה שניה.

  13. מה הם המנגנונים שיבטיחו שיוויון זכות בעתיד, לכל האזרחים?

    רוטשילד ולייק מציעים כמה מנגנונים, רוסו מציע עוד כמה מנגנונים, ומחקרים מדמוקרטיות ישירות מציעים עוד כמה מנגנונים. אני אנסה לסכמם.

    הובס טען כי כדי שבני אדם לא יאכלו אחד את השני, הם צריכים ריבון שיווסת בין כולם. הבעיה עם הריבון של הובס, היא שהריבון בפועל, כמעט תמיד השתלט על המשאבים של כולם, לטובת עצמו, ולטובת האצולה, והשאיר את נתיניו מחוסרי כל, ונטולי חרות.

    רוסו, הראה שהריבון לכן צריך להיות העם עצמו. רק העם ישמור על האינטרסים של עצמו. לרוסו עוד היו כמה בעיות מתודולוגיות, שהפכו את השיטה הרוסואינית לדיקטטורה (ראו את המהפכה היעקובונית בצרפת). אבל בהינתן שימוש בבלמים ואיזונים, ובהגבל כוח השלטון, על ידי זכויות בסיסיות, כמו החופש לחיים, חופש הביטוי, הזכות למשפט הוגן, הזכות לרכוש, ואיזון הכוח הציבור עם מערכת המשפט-צדק (בג"צ), יתן לקבל מדינה שבה העם הוא הריבון, והוא דואג לצרכיו.

    בגלל בעיות טכנולוגיות ופרדוקס התיאום, העם נאלץ להעביר את ההחלטות לנציגים שאמורים לייצג את דעותיו, ובתהליכי דליברציה, להגיע להסכמים שייצגו את רצון העם.

    אחת הבעיות של שלטון נציגים, היא שכדי להיבחר, מפלגה צריכה לפנות אל ההמון באמצעות תקשורת המונים. תקשורת זאת מכתיבה מסרים אלימים, קיצוניים של שחור ולבן. היא מכריחה את המפלגות להשמיץ מפלגות אחרות, כדי לזכות בקולות רבים. גם תקשורת ההמונים, ומנגנון ה- Flight or Fight של אנשים, הופך את כל השיח הפוליטי לקיצוני ולוחמני. מפלגות שבפועל אין בניהן שום הבדך (העבודה, קדימה והליכוד), משמיצות אחת את השניה וקוטלות אחת את השניה. הדבר מחמיר במפלגות המיעוטים. השיח איתן הוא לוחמני. הן מודרות מהפולטיקה (במקרה של הערבים בישראל), ולכן השיח שלהן הופך קיצוני יותר ויותר.

    אחת הדרכים הטובות ביותר לפתור זאת, היא לוותר על שירותיהם של הנציגים, ולאפשר לציבור להשתתף בצורה ישירה בהצבעות על חוקים. מחקרים שנערכו בארצות בהן יש דמוקרטיה ישירה, הראו כי נושא האתניות, מאבד מחשיבותו, ולאזרחים יש יכולת השתתפות ושיתוף רבה יותר בפוליטיקה. הדבר מסייע להוריד מתחים אתניים. מסתבר שההבדלים בינינו אינם כה גדולים כמו שמציעה הפלגנות האתנית.

    לכן, העלמת שלטון הנציגים, הפלגני מטבעו, וכינונה של דמוקרטיה ישירה הוא אלמנט הכרחי, להבנתי, למניעת מתחים אתניים.
    יחד עם זאת, יש לקדם מנגנונים חדשים, הנדרשים ליצירת תיאום ושיח בין אנשים בקבוצות של מיליונים ראו מצגת על אקלי – זהירות קובץ של 18 מגה). יש צורך לשפר את תרבות הדיון, ולקדם כלים לקבלת החלטות בקבוצות בנות מיליונים. גם אם משאירים רכיבים מסוימים משלטון הנציגים, חשוב לוודא שהללו אינם יכולים להציג מצגת שווא.

    בנוסף, יש לנסות להבטיח חוקים, שידאגו לכך שכל אזרח יקבל הזדמנויות שוות, ויהיה שווה בעיני החוק. רוסו, כתב, שהחוקים, הם הכלי הטוב ביותר להבטיח שהאנשים ישארו נאממנים לריבון. הוא טען כי אם האנשים יאמינו שהחוקים הגיעו ממקור אלוהי, אז כך תתחזק הריבונות. אני טוען, שאם נעשה חוקים חכמים (על ידי שימוש בחוכמת ההמון), נקבל ריבונות יציבה, שבה אין הבדל בין אזרחים, וכולם ירגישו שווים..כך יעלם המתח האתני/לאומי, וכך יבוא לציון שלווה ושגשוג.

כתיבת תגובה