Copyfight: מחיר השיר, מחיר החירות

$80K לשיר זה המחיר החדש. אם נשווה את המחיר של דולר בודד לשיר בממוצע בחנויות מקוונות, הרי שבית המשפט האמריקני העריך שה"פושעת" חילקה עשרות אלפי עותקים מכל שיר לפני שנתפסה ו"אי אפשר להעריך את הנזק". אבסורד? בוודאי, כאשר במרחק אלפי קילומטרים ספורים חוקקו חוקים שמוציאים מזרועות השיטור את חלפני הקבצים הפרטיים, אם ע"י ליגאליזציה של חלפנות פרטית ואם ע"י חוקי הגנה על הפרטיות. גיל פרוינד בדיוק התייחס לשאלות המוסר, הטכנולוגיה והחוק.

ובנושא קרוב, ממילא הגיע הזמן להמשיך כאן את הדיון בענין חופש התוכנה ומפלגות הפיראטים שקמות עכשיו בכל מני מקומות בעולם המערבי (כרגע שבדיה, נורבגיה, קנדה ואולי גרמניה ממה שאני זוכר). בפוסט קודם בסדרה הפנה צפריר את תשומת ליבנו להתייחסות הספציפית של סטולמן לבעית חוקי קופירייט קצרים מדי. סטולמן מפחד שפרויקטים של תוכנה חופשית ינזקו ישירות מכך שלפי הצעת הפיראטים, חוק הקופירייט יוגבל ל־5-10 שנים, או-אז יהפוך כל קוד המקור של פרויקט פתוח לחופשי מדי, קרי רשות הציבור. הסכנה לטענתו היא שחברות תוכנה קניינית תתחלנה לגנוב את עמלם של אנשי התוכנה החופשית ולקבור אותם בתוך מוצריהם המשמימים שיופצו אולי בחינם אחרי תקופה, אבל ללא קוד מקור. יש לי כמה תשובות לזה.

  1. אז מה? הפרויקט הפתוח עדיין יהיה בחוץ, מי שיודע מה שטוב לו יקח את הגרסא הפתוחה ולא הסגורה.
  2. אמנם נכונה הטענה כי הGPL משתמש בחוקי הקופירייט בצורה חתרנית כדי ליצור מצב קופילפט אבל האם באמת פג תוקף רשיון הGPL עת יפוג הקופירייט? הרי יש רשיון משתמש לחוד וקופירייט לחוד, יפרש נא עורך דין זריז אם סטולמן מפרש נכון את החוק.
  3. בהמשך לסעיף הקודם, הטענה של RMS היא שהGPL איננו EULA אלא רשימת תנאי הפצה. אני לא מבין מה ההבדל אם כך, אי אפשר להגיד שמעמדו של הGPL הוא כשל EULA "רגיל" אחר?

  4. ההצעה של הפיראטים אכן לא מושלמת. הרי מה היא מטרת החוק? לשמור על זכויות המפיצים (ולפעמים קצת על זכויות היוצרים) לקחת פסק זמן להנות מהכנסות מובטחות מהיצירה לפני שזו תהפוך לרעיון חופשיים ברשות הציבור, לצורך המפורש של תועלת הציבור. והרי איך תשמור על תועלת הציבור בלתי אם ע"י קופילפט? לכן אם כבר עושים רפורמה יסודית אפשר להרחיב ולהפריד את ההגדרות בחוק לתוכנות, או לכל יצירה שחשובה הפצת התבנית/קוד/מקור שלה ולא רק התוצר הסופי, ואז לנסח את החוק אחרת בהתייחס לזה, או לחלופין:
  5. כאשר פגה תקופת הגנת הקופירייט, למה להשליך את הרעיונות אל ואקום "נחלת הכלל" ללא שום תנאי? האם PD בהגדרתו הנוכחית היא ברירת המחדל הנכונה? הייתי רוצה לדמיין איתכם עולם שבו ברירת המחדל לנחלת הכלל היא רשיון CC-by-SA, שזה פותר גם את דאגותיו של סטולמן וגם בעיותיהם של עוד הרבה חומרים אחרים.

26 Replies to “Copyfight: מחיר השיר, מחיר החירות”

  1. עד סעיף 4 היית עקבי. בסעיף 4 נפלת לאותה מכשלה שנגדה טענת.

    מה היה קורה אם התנ"ך, אגדות האחים גרים, המיתוסים הסיניים ושאר היצירות בעולם היו מופצות בתנאי CC-BY-SA ולא בנחלת הכלל?

    1. א. זה בדיוק מה ששאלתי – מה היה קורה? אני חושב שזה אומר שהרבה מאוד ספרות ויצירות על ובהשראת התנ"ך היו נשארות גם הן בנחלת הכלל (כי הן יצירות נגזרות) אחרי תום 5-10 השנים המקוריות, ומה רע בזה? לא עדיף שכלל המורשת ההיסטורית ונגזרותיה היו מוגנות קופילפט?

      ב. מה טוב יותר ב"נחלת הכלל" בצורתה הנוכחית על פני קופילפט בעיניך?

        1. וכל כך למה, צפריר? מה סותר בין תנאי cc-by-SA לבין התנאים אצלי בלוג?

          אני מביא אותם בשם אומרם, אני לא מגביל אנשים להשתמש בהם הלאה.

          אתה יכול לטעון כי הרשיון שבחרתי לבלוג אינו תואם בדיוק לרשיון זה, אבל אלו עניינים טכניים קטנים. אני לא עו"ד, אני רק מציע שאיזשהוא רשיון תואם CC-SA יהיה ברירת המחדל ולא "המערב הפרוע" הטוטאלי של PD.

          במילים אחרות עזוב אותך מתנאיו של רשיון ספציפי כזה או אחר. אני מציע חוק שמסדיר את שאלת השימוש הנאות בקנין הציבורי ברגע שחוק הקופירייט מפסיק להגן עליו כקנינו הרוחני של סופר או מפיץ. מה יקרה אם רעיון ששוחרר לנחלת הכלל (זוכר את הפוסט הראשון בסדרה זו?) ישוחרר אבל עדיין יהיה מוגן מניצול לרעה, קרי – אי אפשר לגנוב ולשפר אותו על גב הציבור ללא תנאים מיוחדים מגבילים כלשהם (למשל עם פטנטים – בתמורה להגנת המדינה והשוק הבינלאומי על ההמצאה, מבקש הפטנט חייב להסגיר את כל פרטיה. בצורה דומה ושונה – כדי להשתמש בתוכנה חופשית חייב המשתמש להמשיך לחשוף את השיפורים).

          1. התוכן שאצלך מפורסם ברשיון שבו יש כמה תנאים נוספים (באופן כללי: אישור על שימוש בתוכן למטרות מסחריות).

            איך אני יכול לדעת שמותר לי להשתמש בתוכן של המיתוס הסיני הפורסם אצלך גם כחלק מהספר החדש שאני מתכוון לכתוב (להבדיל משאר המאמרים שכתבת)?

            ועכשיו תחשוב על מי שלקח מיתוס ועיבד אותו ליצירת מיתוס חדש. אחרי מאה שנים חוזר התהליך. ואחרי עוד מאה שנים שוב. ועכשיו, אחרי מאות שנים, אנחנו עדיין חייבים לשמור על רשימה מטופשת של קרדיטים. שאם לא כן אחד מקבוצה מאוד לא ברורה של יורשים עלול לתבוע אותנו.

            1. 1. עוד פעם אתה נתפס לזוטות. נתתי את הרשיון הזה בתור דוגמא. אפשר לשקול רשיון אחר ששומר על זכויות המשתמשים.

              2. מה רע בדרישה לציין מקורות? כיום אני יכול לקחת את עליסה בארץ הפלאות (או כל טקסט אחר מפרויקט גוטנברג), לפרסם אותו בלי לשנות מילה מלבד מחיקת שמו של לואיס קרול מהכריכה והכנסת שמי – ולדרוש על זה זכויות קופירייט מלאות, זה יותר טוב?

              3. "איך אני יכול לדעת שמותר לי להשתמש בתוכן של המיתוס הסיני הפורסם אצלך?" – באמת איך? מי אמר שלא בדיתי אותו מליבי והוא יצירה מקורית? מי אמר שהוא לא PD? אם לא אמרתי לך תקח ממנו כמה שורות ותריץ חיפוש בגוגל, או שתמצא אותו ואז עברתי על חוקי הרשיון, לא העברתי לך את זכויותיך. או שלא תמצא אותו ואז לא תוכל להניח שום דבר אם לא תשאל אותי. במצב הנוכחי החוק לא מכריח אותי לכבד את זכויות קוראי, ואילו אני מדבר על חוק קופירייט שיש בו קופילפט. אתה מוזמן להסביר לי איך זה רע.

            2. אתה יכול לקחת את הטקסט של התנ"ך, לשנות שם פסיק קטן (בעצם יותר מפסיק. אני מניח שאפשהו בחקיקה או בפסיקות הקיימות יש התייחסות מפורשת יותר לכמות ואיכות השינוי הנדרש) ולפרסם את התוצאה כיצירה שלך ("תנך עירא").

              בכך קיבלת זכויות מלאות על הפצת תנך עירא. אולם אתה לא יכול למנוע מאף אחד להפיץ את התנך המקורי. לכן לא שללת מהתרבות האנושית את הגישה לתנך.

            3. וזה בערך מה שעושים מכון ממרא. זהמקובל עליך?

              אם התנ"ך היה מעוגן בחוק כיצירה שלא ניתן להשתלט עליה (למשל רשיות -SA כזה או אחר) אז השיפורים בתוכנו היו נשמרים ברשות הציבור, קרי, "האפקט הויראלי" של ה-GPL מיושם לספרות ויצירות שאין להן קוד מקור ותוצר בינארי.

            4. ותשובה לשאלה הראשונה שלך:

              יש לך דרישה מהותית שהרשיון יהיה רשיון copyleft מכיוון שאתה רוצה להמשיך להגן בצורה אקטיבית על התוכן. כל רשיון copyleft יטיל מגבלות מהותיות כלשהן.

              ויש גם נקודה בסיסית יותר שאתה מצמיד לכל חתיכת ידע רשימה של מחברים. כעבור דור או שניים זה יתפוצץ. שים לב שרק בגלל כל מיני שינויים טכנולוגיים היינו צריכים רשיונות חדשים. מה יקרה כשעקב השינויים הטכנולוגיים שוב נצטרך רשיונות חדשים עוד 30 שנים? אתה תדע לאתר את בעלי זכויות היוצרים?

            5. שוב אתה מערבב את השמירה על זכויות המשתמשים בקהל הרחב (SA) עם הדרישה לנתינת קרדיט (BY). אם אתה חייב להצמד לסמנטיקה של CC אז בוא נגיד ש10 שנים יצירה תהיה מוגנת בקופירייט רגיל, ואז נגיד לעוד 20 שנה או עד 5 שנים אחרי מות היוצר היא הופכת CC-by-SA ואחרי כן משהו כמו CC-SA. מי שנימוסי יתן יחוס ליוצרים אבל אין חובה.

              כאמור, כל זה לא ממש משנה. אני שם רגע בצד את סעיף הקרדיט ומתמקד בעניין השמירה מפני חטיפה של חומר PD, שיפורו ונעילת השיפורים מהקהל, האם זה מקובל עליך שזה דבר שכדאי להלחם עליו?

              כמובן שיש כאן חשש שמאותו הרגע כל יצירה של שייקספיר שתעובד לסרט תהפוך אולי את כל הסרט ל"נחלת הכלל" בהגדרתה החדשה, אבל אני אניח שיצטרכו גם לטפל בעוד הרבה שאלות שיצוצו, והגדרה מחש של יצירה נגזרת.

              כל הרעיון הוא להפוך את התפיסה של חוק הקופירייט ולקרקס את ההגדרה העמומה והמוזרה של "קנין רוחני", אין ספק שצריך אולי לפרק הכל ולבנות את זה מהקרקע מהתחלה, לפי ערכים מודרניים של חברת המידע המודרנית, ולפי הצרכים שלה, כי כאן לא מדובר רק על הגבלות על יצירות אמנות וספרות, אלא על רעיונות וידע מקצועי/מדעי/תיעודי שחשוב להסרת המחסומים מהתפתחות החברה והטכנולוגיות שלה.

            6. לא. זה לא מקובל עלי. זה מטיל עול נוסף על מי שרוצה לפרסם חומר. מכון ממרא חייבים עכשיו לשמור גרסאות מהעבר, לשמור גרסה מקורית, ועוד.

              דוגמה פשוטה: כתבת מאמר והשתמשת בעורך ODF כלשהו לצורך כתיבתו (לדוגמה: OpenOffice). שלחת לי את המאמר. החלטתי לפרסמו. לקוראי יותר נוח לעבוד עם גרסת PDF של המאמר. האם מותר לי לפרסם רק את גרסת ה־PDF?

            7. כמובן שכן!

              ואם אתה שוב רוצה להצמד ללשון ה-CC, מפיץ הנגזרת אינו חייב במשהו לגבי פרסום המקור שלו כמו ב-GPL. המפרסם החדש חייב רק לפרסם את הURI המקורי אם נמצא אחד (כלומר לא חובה אם זה לא ברשת איפשהוא). יותר מזה, בלשון ההסכם עליך לפרסם את שמו או כנויו של היוצר המקורי אם הוא ניתן (או בפשטות, אפשר שיגיע לידיך קובץ ללא שם, אולי אנונימי בכוונה תחילה, וזה בסדר להפיצו הלאה לפי תנאי הרשיון המצוין אפילו אם לא מצוין שם היוצר).

              אז לסבר את אוזניך, יצירה ב-CC-BY-SA שהיא בנחלת הכלל הופכת למעשה ל-CC-SA ללא צורך בקרדיטציה ליוצר המקורי וללא צורך בהצגת המקור לפני שגזרת ממנו יצירה חדשה, איך זה? לדעתי יותר טוב מ-PD בהרבה, ופותר לסטולמן את הבעיות.

            8. אז אנחנו חוזרים להתחלה: זה לא מגן מפני בית התוכנה המרושע שיפיץ רק גרסאות בינאריות של gcc עם השיפורים הקטנים שלו.

              שים לב שבדוגמה שלי קיבלתי ממך את המקור ופירסמתי עותק בינארי. יכול להיות שגם עשיתי כמה שינויים קטנים בדרך ולכן רק לי יש את המקור לקובץ ה־PDF.

            9. אני חשבתי שעשינו הפרדה בין יצירות אמנות, כתובות וכולי שניתן לשכפל ובין קוד מקור "לא שימושי לעמך" שהוא החלק המשמעותי ביצירה שמורכבת מקוד מקור ותוצר בינארי. החוק מפריד בינהן היום, והחוק החדש (שאני מציע שינסח אותו עורך דין גדול ממני בתורה) יכנס עוד יותר לעומק ההבדלים והטלת המגבלות. יש סיבה למה GPL אינו מיועד לכיסוי גופנים וטקסט, ולמה CC לא טוב בהגנה על קוד מקור, אתה יודע את זה ואתה בכ"ז מנהל איתי שיח חרשים, כאילו מכוון לשגע אותי. רד מזה, בבקשה?

              אני לא מדבר על זה שברירת המחדל של חומר שנגמר לו הקופירייט (בכלל זה הסוגות השונות של קוד, תווים, הקלטה, טקסט, גרפיקה, ציור פיסי, רעיון, סרט, ריח מסונתז של בושם, המצאה טכנית, תרופה וכולי) תהיה רק רשיון אחד ספציפי, אלא על הקונספט המופשט שאומר שכל אחת מהסוגות האלו יהיו מוגנות ע"י רשיון שמתאים לסוגה בצורה שתגן על זכויות הכלל מרגע שהיצירה ברשות הכלל. אין דין סיפור כדין תמונה או מוסיקה או קוד, אבל סעיפי החוק שיטפלו בכל סוגה ידאגו לזכויות המשתמשים.

              אל תגרור אותי יותר לויכוחים אינסופיים על לשונו של CC, GPL או רשיון ספציפי אחר. אני מנסה לדבר כאן על הפשטה ברמה אחרת, על זריקת הרעיון על מפלגת הפיראטים (וברור לי שהרעיון כבר עלה אצלם, רק אני לא קורא שוודית מדוברת כדי לדעת מה עמדתם בנושא) ולראות איך פותרים את הענין לשביעות רצון כל הצדדים.

            10. גופן TTF כולל בתוכו תוכניות קטנות. כך גם קובצי postscript ו־WMF. מסמכי וורד יכולים לכלול מקרואים. מסמכי TeX – מקרואים מסוג קצת שונה. אני מניח שכך גם כל מיני עיצובי דפים שכוללים קוד ג'אווסקריפט.

              אני לא בטוח שאפשר להפריד בין תוכנה לשאר התכנים.

              הנקודה הבסיסית שלי: אסור להשאיר מגבלות זכויות יוצרים לאורך זמן. אתה יוצר מצב משפטי שמסבך יותר מדי את השימוש בתוכן. כבר הגענו לצורך לרשיון נפרד (אשר מטיל מגבלות לא טריוויאליות) עבור קוד.

            11. אז אני מבין שאתה בעד החוק של מפלגת הפיראטים ונגד הטענות של סטולמן, ואתה גם לא מציע לו פתרון יותר טוב…

            12. אולי הייתי אם ככה צריך לפתוח את הדיון עם כמה הנחות בסיס, כמו למשל "אני מחפש פתרון יותר טוב, בואו נדון בזה", כי עד הרגע נראה שאתה מנסה לגרור אותי לפתרון הקודם, אבל עכשיו אני מבין שאתה פשוט יושב בכיסא "פרקליט השטן" בלי להוסיף כלום לדיון.

              שלא תבין לא נכון, פרקליט-שטן זה תפקיד חשוב, אני עושה אותו לא מעט, אבל לרוב כשיש שניים-שלושה אנשים מקדמים את הדיון ואני מרגיש שצריך צעד אחורה. אגב זה גם לא מונע ממני לתרום לדיון. אבל כרגע השיחה בינינו היתה חסרת תוחלת, תועלת ותכלית כי לא תרמת כלום, רק שלפת לי טיעונים לירט ענפי מחשבה לפני שפיתחתי אותם. אני לא מבין מה הפואנטה בזה, וזה מעייף. אני יורד מהרכבת הזו.

  2. זה בכלל סביר שיעבור חוק שיגביל את זמן הזכויות לפחות מ… נגיד… הזמן מאז שמת אחרון האנשים שנמצאים בקרדיט של הסרט אוניית הקיטור של וילי?

    1. זה סביר שיאריכו את התוקף כל 20 שנה בעוד 20 שנה?

      כן, בעיני סביר לקצר ל10-20 שנה מרגע שהיצירה התפרסמה (אולי 5 זה מעט מדי). סביר אפילו להגיד שיש להאריך את הקופירייט בעוד כמה שנים ספורות כשיוצאת גרסא חדשה, גם עליה וגם על המקורית. למי שכותב תוכנה ברור שלא יכול לקרות מצב שמוצר תוכנה חי לא תצא לו גרסא חדשה במשך 10 שנים (מלבד מקרי קצה כמו חשבשבת או qmail אין לי הרבה דוגמאות). בצורה זו אם סופר לא רוצה לוותר על הזכויות ליצירתו, הוא יצטרך לעשות בה שינוי משמעותי כל 9.5 שנים ולפרסם אותה מחדש – כך לפחות הקהל ירוויח עוד יצירה מעניינת בתמורה לכך שהיצירה המקורית לא עוברת עדיין לרשותו עם קץ תוקף הקופירייט. איך זה?

      1. היצירה הישנה נשארת זמינה. אלא אם כן יתווספו סעיפי שימוש דרקוניים שיאסרו שימוש לאחר עשר שנים. נשמע לי לא מעשי עבור הרבה מקרים (לדוגמה: גופנים).

  3. אה. לא ניסחתי את עצמי בצורה ברורה. התכוונתי האם יש סיכוי שיצליחו להעביר חוק כזה – התשובה היא לא כרגע. אבל זה רעיון נחמד.

    משעשע שסטולמן מבקש לערוך שינויים. זה מה שקורה שאתה מבצע האק על תשתית כל שהיא. אם התשתית משתנה ההאק עלול להשבר.

    1. המטרה היא קופילפט – שמירה על זכויות המשתמשים. באין חוק מתאים השתמש סטולמן בפתרון (הזמני?) של GPL, שמתאים לחוק האמריקני, אבל כלל לא ברור אם הוא יעמוד במבחן חוקי קופירייט של מדינות אחרות (למשל, לפי חו"ד משפטית חת ששמעתי פעם, לא ברור אם הGPL מגן באותה צורה על האינטרסים האלו לפי החוק הישראלי). אם ההאק מפסיק לפעול, צריך לחפש האק אחר.

      דעתי האישית היא, שיפסיק להתבכיין על מפלגת הפיראטים וישתף איתם פעולה, כי ממה ששמעתי מההרצאות של פאלפינגה מטרתם מאוד קרובה אם לא זהה. אני חושב שחוק משופצר ששניהם יסכימו עליו לא ישאיר פשרות כואבות לאף צד.

      למעשה, כשאמצא כמה דקות פנויות מחר (ואם יתוקן המזגן ההכרחי כל כך לפעולת מוחי התקינה) אני אכתוב לו בנושא, ואולי גם בנושא המאגר הביומטרי ואשאל את דעתו.

      1. יש הבדל די גדול בין עמידה במבחן משפטילבין שינוי בחוק שיעקר את הGPL מאחד העקרונות החשובים שלו בלי צורך במבחן משפטי כל שהוא (זה יהפוך תוכנות ברשיון GPL, דה-פאקטו, לרשיון BSD אחרי 5-10 שנים). אני בהחלט מבין את הפחד של סטולמן ברמה העקרונית. הוא כבר היה בסיפור הזה פעם.

להגיב על הירנוט לבטל