עידן ה־Copyfight

מפה מוחית מאת ננסי ווייט - למה מידע צריך להיות חופשיהאם נכון לשמור זכויות יוצרים 95 שנה אחרי המוות? האם להורים באמת צריכה להיות שמורה הזכות ללמד את הילדים שלהם כל דבר, אפילו שקרים מסוכנים, או למנוע מהם לקבל חינוך בסיסי? איך כל הדברים האלו מתחברים זה לזה?

ובכן, בפוסטים בסדרת הדמוקרטיה אני מנסה להדגים לכם עד כמה חשוב שמידע יזרום ויגיע לידי האנשים בצורה שמישה וניתנת לקליטה, וחשוב שהאנשים יקבלו את כל המידע הזה בכל דרך אפשרית כדי להעמיק בו ולהפוך אותו לידע. אנשים עם ידע יכולים לעזור לעצמם, למשפחתם, לשכניהם ולקהילתם, יוכלו לצמצם פערים סוציו־אקונומיים ולעזור למנוע את החרפת המשברים שלתוכם אנחנו דוהרים בעוורון. לכן כל זה מתחבר לסדרת הפוסטים על קיימות, שאני שוקד עליה לאחרונה. בסוף הכל יתחבר יפה, מבטיח.

כדי שהמידע הציבורי והיעיל הזה יופץ בצורה יעילה מקסימלית לאנשים הוא חייב להיות חופשי. נקודה. יש למישהו ויכוח? אתם מוזמנים, בתגובות. מידע חופשי זה אומר שכל אחד יכול להפיץ אותו הלאה בכל פורמט, כל אחד יוכל להוסיף עליו את חוכמתו (אם יש לו), ולפעמים לצערינו גם לסלף אותו אם לא נדאג לתשתית מתאימה. מצד אחד פרויקטים כמו הויקיפדיה מראים שלא קל במיוחד לאנשים מבחוץ לסלף מידע מרכזי אם יש מספיק מתנדבים איכפתיים ופעילים, ולכן חשוב לתת לקהילה גם את הכוח להגן על המידע, אבל לדאוג למנגנונים שימנעו השתלטות על מידע1. כדי להגן על כל זה, ראוי וחשוב שגם הפלאטפורמות שמריצות את מאגרי המידע החופשי והכלים להגיע אליו, יהיו בשליטת המשתמשים ולכן תוכנה חופשית היא הפתרון המושלם.

אז למה זה לא קורה בכל מקום ובכל הזמן? כי אנשים רוצים להגביל את הצעדים שלכם לצרכי רווח אישי, בעזרת מקלות כבדים ושוטים משפטיים, ואפילו רק בעזרת איומים להשתמש בכאלו. לשתק את יכולת האנשים לעזור לעצמם, לפחות עד שיעזרו לקופת הפרוטקציה של ארגון כזה או אחר לתפוח עוד ועוד, ומי שאין לו קמח לא ילמד תורה.

התירוצים לכל ההתקפות האלו הם חוקי הקנין הרוחני. אז איך הם הפכו לנושא כל כך שולט בחיינו?

הקדמה

נתחיל מזה שפעם הידע היה חופשי, הועבר מאב לבן. הבינו אותו טוב כי הוא הועבר כידע בסיסי ורלוונטי ולא כערימות מידע שזקוקות למיון וניתוח. המידע לא נכתב, וכך סודות היו שמורים שמורים – אם מפני אויב ואם בין קוסם שבט ליורשו כדי לשלוט על השבט ולעזרתו של המנהיג, מצד שני ידע שנחשב ליעיל לשליטה לא היה מופץ ואולי נוצל לרעה או לשליטה.

קפיצה אדירה קדימה – יש לנו כתב, אפשר לתעד יותר ולכן צוברים יותר ידע וחוכמה. מתפתח עידן של השכלה ומחשבה ביוון העתיקה, היכולת הכלכלית והטכנולוגית להתפנות למחשבה לצורך המחשבה מולידה את הפילוסופים וכמה מהוגי הדעות ותורות המוסר שאנחנו לומדים ומתבססים עליהם היום, וגם בסיסי המדעים המדויקים והשיטה המדעית, המתמטיקה וההנדסה. הרעיונות הופכים להיות דבר מופלא ויקר מפז. כשמוקמת ספרית אלכסנדריה, נשלחים פקידים להחרים כל פיסת קלף בעלת טקסט כלשהו מכל אוניה שנוחתת בנמל, להעתיק ולהחזיר. כך נוצרת ספריה אדירה של ידע ושל ספרות, ומי שרק רוצה לשבת, לקרוא וללמוד, הצליח לסנתז מתוכם עוד ידע ורעיונות. אנחנו יודעים ששם הומצאו מנוע קיטור פרימיטיבי (שחיכה 2000 שנה כדי להיות מומצא מחדש), ושם הועלו תאוריות של כדור ארץ עגול ומסתובב סביב השמש עם נתוני מרחקים וגדלים מדויקים להפליא, יותר מ1500 שנה לפני גלילאו וקופרניקוס. לא סתם קוראים להרבה מהתקופה שבאמצע "ימי הביניים" ו"הדורות החשוכים". מעט הידע ששרד נשמר היטב סגור במנזרים והרחק מעיני העם והבלתי מורשים. הרעיונות הופכים להיות כוח, וכוח כאמור, משחית.

הגיע גוטנברג וזרק לתוך הקלחת טכנולוגיה משבשת, המידע פתאום נפוץ בקלות לכל עבר, למתנגדי הכנסיה והמלוכה יש כוח להלחם בהן משל עצמם, אמנות כתובה נפוצה בשפע. בשלב כלשהוא יוצאים באנגליה חוקים לגבי זכויות העתקה (Copy Rights) כדי שסופרים ומדפיסים יוכלו לדרוש קצת פיצוי על ריבוי עותקים של הספרים כמוצר, החוק עוד לא מדבר על הגנת הרעיונות שבתוך הספרים האלו.

ואז קמה ארה"ב

היום לפני 233 שנה, הכריזה הקולוניה הבריטית על עצמאות ומרד נגד מלכות והכנסיה האנגליקנית. האומה החדשה דגלה ברעיונות חדשים לגבי חילונות, שיטת ממשל, שוויון, כלכלה/קנין וחרויות אחרות. אבות האומה, ובעיקר מדיסון וג'פרסון, הבינו שרעיונות הם כלי חזק ורצו להביא כמה שיותר הוגי דעות ואנשי רעיונות ליישב את המדינה החדשה, שיביאו איתם את הרעיונות, והממשלה החדשה תעזור להם כדי שיותר רעיונות יהיו נחלת הכלל, ללא סתימת פיות. הועלו אפילו רעיונות של תשלום לרעיונאים בנדל"ן, רק שיבואו ויעשירו את נחלת הכלל של האומה החדשה ברעיונות טובים. מצד שני עם רעיונות לא קונים במכולת, ולכן הונח בסעיף 8 לחוקה הבסיס להגנה זמנית על זכויות ההוגים:

הקונגרס יהיה מוסמך – […] לעודד את קידום המדע והאמנויות השימושיות, על-ידי הבטחת זכויות בלעדיות לפרק זמן מוגבל, למחברים ולממציאים, על כתביהם ותגליותיהם;

מתוך חוקת ארה"ב, תרגום באתר השגרירות האמריקנית בישראל

במקור:

To promote the Progress of Science and useful Arts, by securing for limited Times to Authors and Inventors the exclusive Right to their respective Writings and Discoveries;

השימוש המקורי היה במונח useful Arts שאני מניח מדויק יותר בתרגום לעברית כ־ אוּמנות ולא אֳמנות. לצערי את הנימוק המלא אפשר לקרוא רק בכתבי אבות האומה כאמור, שהכריזו כבר לפני כמעט 250 שנה שידע חייב להיות חופשי ומידע זמין לכל, וכאמור ההגבלה הזמנית נועדה רק כדי לא להעמיס על ממציאים והוגים דאגות כדי שיוכלו להפיץ רעיונות טובים ואיכותיים לרשות הכלל.

גלגלו את זה בראש בינתיים, והמשך יבוא.

-------
  1. למשל לחסום אנשים אכפתיים בגלל ריב אישי, אבל זה סיפור אחר[^]

6 Replies to “עידן ה־Copyfight”

  1. יש לי הרגשה שהסעיף הזה בחוקת ארה"ב הוא בעצם בהשראת חוקי זכויות היוצרים הבריטי דאז. בפועל חוקי זכויות היוצרים של ארה"ב הועתקו מאילו של בריטניה.

    ההרגשה שלי שכל הדיון ההסטורי על זכויות היוצרים מתמקד בעיקר במה שקרה בארה"ב ודי מתעלם משאר העולם. זה קל, כי התיעוד באנגלית ויותר נגיש. יתרה מכך, החוק האמריקאי כאן דומה במובנים רבים לחוק האנגלי (עוד קוד משפטי שהתיעוד עליו הוא באנגלית).

    תיקון נוסף: האוניברסיטאטת נוצרו באירופה בחצי השני של ימי הביניים. החל מהמאה ה־13 הן היו היו יותר ויותר המאגר העיקרי של הידע. אם כי גם שם במקרים רבים הרעיונות הנועזים ביותר הועלו דווקא ע"י אנשי הפקולטה לתאולוגיה.

    1. לפי מה שקראתי זכויות יוצרים לא היו בדיוק מוגדרות אז באנגליה, רק זכויות העתקה (או זכויות הפצה, יותר נכון). היו לא מעט שהתנגדו לרעיון של קנין רוחני על רעיונות בחוקה, ולכן בא אחר כך התיקון הראשון שהחליש את הענין ע"י הגנה על זכות הביטוי.

      ההדגשה על חוקי קנין רוחני בארה"ב אולי נובעת מזה שמצאתי יותר חומר על זה באנגלית, ואולי מפני שבאמת שם קרו המהפכות המשמעותיות בתחום ושאר העולם אימץ את הקו בדיעבד. אני מודה שכל זה ממחקר אינטרנט מאוד בסיסי, לא למדתי את הנושא, ואני אשמח לתיקונים מהיסטוריונים של חוק ומשפט, אבל לא בשביל לדוש עד אינסוף בפרטים הקטנים אלא בשביל לעזור לי לצייר את התמונה הגדולה, אם אפשר. למשל השאלה אם הידע היה אצור במנזרים או במוסדות חינוך סגורים של בעלי האצולה זה לא מאוד משנה, כל עוד הוא לא היה זמין לכולם, לא שיפר את איכות החיים וקידם רק מעמדות מסוימים. תקן אותי אם אני טועה?

    1. אני לא מתיימר ולא יודע משפט והיסטוריה. אני אפסיק ברגע זה לנסות אפילו :-)

      את הפוסט הבא אני פשוט אביא לתכליס, נדבר על הבעיות המוסריות של הארכה אינסופית של ההגנה.

    1. מלבד אי נתינת קרדיט, אין לי בעיה עם "ההפרה", יש לי במקרה הזה בעיה עם הציניות של מפרסמים שעשו פרסומת כל כך צינית ומטומטמת במקרה של סלקום.

      אם כבר מדברים, הייתי אתמול בקולנוע והייתה שם פרסומת (סקסיסטית, כמובן) לבשמי הדיוטי-פרי, שבה דיילות וטייסים רוקדים על רצועות סרטים נעים בכיוונים מתחלפים, עם כמה צעדים שפשוט הועתקו בהסרטון של OK GO. אני כבר מזמן לא מצפה ממפרסמים להות יצירתיים או מקוריים, אבל הרמה יורדת כל הזמן ממילא, אז הפסקתי להתרגש.

      לגבי ציטוט ספרותי מכל סוג אחר, כבר נאמר שזה סוג של חנופה או הערצה. לא חייבים לראות את זה ישר כגנבה, צריך להכניס את זה עמוק בתרבות שיש מקום לצטט רעיון אבל צריך לתת קרדיט למי שהגה אותו. למשל העובדה שג' ק' רולינג לא הייתה הראשונה שכתבה על נער בן 10 עם צלקת במצח שמגלה שיש לו כוחות מאגיים, ידועה אבל מציקה כי הקרדיט לא ניתן… ניל גיימן כתב על זה:

      I don't think the world at large has quite mastered the concept of the copyright page and the publication date, or certain individuals in it haven't, anyway. I first realised this about seven years ago when I got the outraged letters from fans of Harry Potter [first book published 1997] accusing me of having ripped him off for Tim Hunter in Books of Magic [first book published 1989].

      אגב, גיימן לא טרח לתבוע את רולינג, אבל היו אחרים שטענו לגניבה ספרותית.

להגיב על עירא לבטל