כמה מילים על עסקת השבויים

צר לי היום על משפחות גולדוואסר ורגב. זה בוודאי מאוד כואב לגלות כך את האמת כל כך מאוחר, להיות כלים בידי החיזבאללה מחד והממשלה שאמורה להגן על חייהם מאידך. לצערי אין לי מה להציע להם מלבד חיבוק היום. בתור ישראלי נגמרות לי המילים הטובות והאופטימיות שההתנהלות תשתנה בעתיד.

עדיין לא ברור לי למה אנחנו עושים עסקאות בלי לדעת מה אנחנו מקבלים. עוד כמה מכתבים של רון ארד שלא מחדשים הרבה, ושני חיילים שעד לרגע ההחלפה היום אי אפשר היה לדעת אם הם חיים או מתים (ספוילר – הם לא, לצערי). איך ממשלה, שרשמית לא מוכנה לשאת ולתת עם ארגוני מחבלים, עושה עסקה כל כך חד צדדית? נותנת חארות חיים ורק הבוקר מגלה בוודאות אם אנחנו מקבלים אנשים או ארונות. אם ההתנהלות הזו איננה ראויה להפלת אולמרט, כבר לא ברור לי מה עוד הוא יכול לעולל לעם ולהשאר על הכסא.

כבר כתבתי פה בעבר על הגישה שלי ושל משפחתי לקברים וגופות. אני לא יכול לדבר בשמם של רגב וגולדוואסר, אבל אני חושב שבתור אב לשבוי (משהו שלא יקרה אז אין לי באמת זכות דיבור) הייתי מודיע בגלוי לראש הממשלה שאני מעדיף לא לעשות שום עסקה תמורת גופה. תוכלו לקרוא לזה חוסר רגש שכל כך אוהבים להדביק שלא בצדק לאתאיסטים, אבל אני באמת חושב שבשר נרקב ועצמות אינם האדם שאתה זוכר ואוהב, זה ארון עם אוכל לתולעים, ועל זה לא צריך להתמקח, ובטח שלא לשחרר חיות תת-אדם חסרי מצפון כמו קונטאר ומי שלא יהיו שאר הפמליה שלו. עסקאות מהסוג הזה היה צריך לעשות על שליט. על מישהו חי.

יושבים אצלנו מאות אסירים של החיזבאללה, ואנחנו מדווחים על מצבם, ואנחנו נותנים להם להתכתב עם המשפחה, לקרוא ספרים וללמוד. אולי אנחנו שקופים מדי מול הארגון הזה שלא ישקוט מזעמו הדתי עד שיפנה אותנו מכל שטח ישראל? הם הרבה פחות סלחניים אפילו מהחמאס, יציר כפינו הנהדר. אני תוהה איך אולמרט לא מממן כרגע איזה ארגון אחר כדי שישתלט על הרצועה מיד החמאס או על דרום לבנון ואולי יהיה יותר טוב לנו, זה כל כך מתאים לנו לנסות שוב טמטום שכזה. הי, הרי ממשלות אמריקניות עשו ועושים את זה כל הזמן ותראו איך זה עבד להם יפה (אל קעידה, סדאם חוסיין, ועכשיו מיני מיליציות עיראקיות אחרות)

ביום כזה, מדהים שלמישהו יש את החוצפה עוד לנצל את האירועים הכואבים לרווח אישי, אבל נענע וערוץ 10 משיקים בעזרת הסיפור את אתר הבטא לעיתונאים. כמה ציניות בטוויט כל כך קטן? חשבו על זה בפעם הבאה שאתם מזפזפים לערוץ 10 או גולשים לנענע.

12 Replies to “כמה מילים על עסקת השבויים”

  1. אין כוח להגיב לכל מה שקשור למאורעות היום או למה שכתבת, אבל מאיפה המידע (השגוי) שכלואים בישראל מאות או אלפי אסירים לבנוניים? עד כמה שאני מבין, היום בישראל אין אפילו אסיר אחד הקשור לחיזבאללה. ובסך הכל, את כמות השבויים שהיו ניתן היה לספור על כף יד אחת או שתיים.

    (וחמאס, הוא לא ראשי תיבות)

  2. אפי, תיקנתי את החמאס. פאדיחות קורות כשמקלידים מהר ומהבטן (לך אני לא צריך לספר).

    לגבי שבויים לבנוניים – לקחנו 10-20 שבויים בלבנון השניה ואני חושב שהיו לנו עוד הרבה בעבר, כולם שוחררו בחינם?

    איפה מבררים בעצם? דובר צה"ל? משרד הבטחון?

  3. מכרה דתיה ענתה לי במייל פרטי שהיא כמובן לא מסכימה עם יחסי לגופות, אבל מסכימה בהחלט שלא צריך לתת מחבלים חיים תמורתן. הפתרון שלה כמובן הוא להחזיר את קונטאר באותה מתכונת כמו שמוחזרות גופות החיילים שלנו.

    התשובה שלי לזה היא שאם העם היהודי יתדרדר לעונשי מוות הרי שנאבד עליונות מוסרית לגמרי. גם ככה אנחנו עושים המון דברים בעייתיים מוסרית, אבל עוד לא הגענו לכדי הריגת מחבלים בשבי, ואני שמח לומר שבכלל עברו הרבה שנים מאז שרצחנו שבויי מלחמה, וגם אז זה היה מביש ודי יוצא דופן.

    מעבר לזה, אם נהפוך אותו לשאהיד, הרי שנעשה לו טובה, ואת זה אני לא רוצה. אינני יודע אם החזרה הביתה בחיים בשבילו כרוכה באיזו השפלה, אבל הייתי רוצה לקוות. הם יודעים שהתרבות שלנו מקדשת את החיים ולכן הם מעדיפים להחזיר לנו שבויים מתים. התרבות שלהם מקדשת את השאהידים ולכן על אחת כמה וכמה אנחנו צריכים לא לשחק לידיים שלהם ולהחזיר להם שבויים חיים. מצידי שטופי מוח נגד אלימות אולי, או פרו-ישראל, אבל לא פגועים פיסית ובריאותית. אני מאחל לקונטאר חיים קצרים ומלאי דאגות, אבל מוות טבעי ולא שום מעמד של שאהיד, זה הדבר האחרון שמגיע למנוול.

  4. I don't (call it my American upbringing) have a problem with using the death penalty, but your point about him becoming a shahid is valid.
    At this point, the only thing that is reasonable to do is to stop the process. We contracted to give live terrorists for live soldiers. We got dead soldiers. We returned 19 bodies. Deal over.

  5. דיל אובר אינדיד, ההחלפה כבר בוצעה. הייתי שמח אם היה סעיף שאומר שקונטאר חוזר רק אם השבויים חיים, או אם המידע הזה היה בכלל עולה כבר במשא והמתן. לצערינו נראה שאין אנשים שיודעים לנהל משא ומתן במשרד החוץ/בטחון/מי שלא יהיה, והצלב האדום, האו"ם ושאר הגופים המעורבים לא אהבו אף פעם את הצד הישראלי שם ממילא.

    נו טוב. עד מלחמת לבנון הבאה. נכון ילדים? אולי יום אחד נלמד….

  6. I'm with you about not supporting death penalty to anyone.

    But I don't subscribe to the argument that making him a "shahid" will do him a favor.

    As much as they (or some of them) show to the world that they are happy to become shahids or how happy they are that their brother/son/whatever died in a "holly war" I believe that most of them do fear death and rather return alive. See how they are accepted as heroes and in tone of "you showed them" when they return alive.

    Just this morning, without being aware of all the deal going on (not following news in Israel), for some reason the quote "Teda Kol Em Ivria… … is not relevant any more" popped into my mind.

  7. אני נאלץ להגרר לגופו של עניין, למרות שניסיתי שלא:

    אם הייתי מציב בפניך את המשוואה הבאה: שני החיילים אצלי, או שהם חיים או שהם מתים. אתה תשלם לי לפי המחיר שלהם בתור חיים. זהו. אתה תענה לי או שיש עסקה או שלא. אחרת, אני אשאר עם החיילים אצלי ונחכה שתשתנה דעתך. איך תגיב?

    ההיגיון הבריא אומר שאתה בוודאי תציע לי מחיר כלשהו, אפילו מפתה, בשביל לדעת על מה אתה משלם. אותו היגיון בריא יגיד לי שאני בכזו עמדת מפתח שאני אסרב לכל מחיר שכזה. אפילו אם אתה תעלה את המחיר בעבור תשובה לשאלה היסודית- בעבור מה אתה משלם, אני עדיין אסרב כשתו המחיר שלי עומד בעינו: שלם לי בעבור שני החיילים, מתים או חיים, כאילו היו חיים.

    עד כמה שידוע לי, על זה התפוצצה העסקה בפעם האחרונה, ולא בכדי המשפחות יצאו לתקשורת. זוכר שהיה איזה אסיר שהועבר במעבר ראש הנקרה? הוא לא עבר סתם. אבל התשובה "מה בקופסא", לא נענתה.

    זוהי עסקת שרדינגר, כפי שכינה אותה בחוסר דיוק רב יוסי גורביץ' רק שבמקום חיילים, מתים או חיים, הצד שכנגד מחזיק חתול (חי או מת). זוהי עסקה שאתה רק תפסיד בה ויהי מה. חוסר הדיוק נבע מהסיבה שבמשוואת "החתול של שרדינגר" יש רק שלושה צדדים- זה שמחזיק את החתול (שיודע אם הוא חי או מת), החתול, ואתה.

    כולם שוכחים שפה היה צד רביעי והוא המשפחות והתודעה הציבורית שנשטפה (בצדק או שלא בצדק) ברצון להחזיר אותם ויהי מה בכל תמורה ובכל מצב.

    בעוד שהאינטרס שלך (מקבל ההחלטות, וזה שלכאורה משלם את התמורה) הוא אינטרס שכלתי רציונאלי שמאפשר לך להגיד לו: "טוב, גם לי יש את אותה הסבלנות כמו שלך, סע לשלום, אני לא משלם על מה שאני לא יודע" ותשלח אותו קיבינימט. – לצד הרביעי, שמשפיע עליך ועל עצם הקיום שלך, אין זוית הסתכלות כזו, הצד הרביעי לא רואה את עצמו (ובצדק) כאחראי להוצאה שלך על חתול מת, ולו יהיה לעולם תמריץ צר יותר וספיציפי שהחתול יחזור (חי או מת).

    עד כמה שידוע לי, הצד שקיבל את החחלטות, אמר את זה למי שהחזיק בחתול (חי או מת). ואז הצד הרביעי עלה (ובצדק) על הבריקדות. באותו היום ראית כבר את נציגי המשפחות מעטרים כל חלקת תקשורת טריה כשהם מאשימים את הממשלה וחבריה בכל האשמה אפשרית. אני לא מאשים אותם.

    הצד שלך לא החזיק מעמד בגישה השכלתנית שלו, ונכנע ללחזי הצד הרביעי. ולכן הוא שילם על מישהו שיש סבירות גבוהה שהוא מת, כאילו היה חי.

    והינה לך, עסקה שלעולם תפסיד בה.

    אז מי "האשם" בפועל? מי שלא הצליח לפתוח את הקופסא או להציץ אליה ולהגיד לנו אם החתול חי או מת.

    וביציאה מהאנלוגיה הזו: *המודיעין המאסף* לא הצליח להביא הוכחה חד-משמעית הקובעת את מצבם של הבנים. על כן, אנחנו משלמים כאילו שהם בחיים.

    אני לא יכול להגיד לך שאם היה בידי מקבלי ההחלטות מידע חד-משמעי ואפילו פחות מזה (ולא ספקולציות המבוססות על ניתוח הפגיעה ברכב ההאמר), העסקה היתה יוצאת אחרת.
    אני כן יכול להגיד לך, שאם הצד שמחזיק בחיילים היה יודע שאתה יודע בוודאות גמורה, לאחר שהכרזת על מותם של החיילים, וערכת להם הלוויה כחללים שמקום קבורתם לא נודע, גם למורת הצד הרביעי- הוא היה ככל הניראה יורד מתו המחיר שלו.

    ואם נחזור לאנלוגיה: אם אני הופך להיות חסר הרגישות וקר הרוח- ואומר לצד השני: לא מעניין אותי חי או מת. יש לי מספיק מידע שקובע שמבחינתי הוא מת, כאילו הרגתי אותו במו ידי, על זה, ורק על זה אני מתדיין, ואם אין לך הצעה שכזו- שלום ולהתראות. יש סיכוי, אולי קלוש, שהצד השני ידבר איתי כשהוא נושא בתג מחיר אחר לגמרי. השאלה במקרה הזה היא, מה קורה אם אתבדה? מה קורה אם הם חיים ואני "הרגתי אותם" ויצאתי אידיוט מושלם?

    התשובה חוזרת לדבר אחד בלבד: מודיעין חותך וחד משמעי. את זה, אני משוכנע במאת האחוזים- לא היה פה. וזה, אני מניח, היה משנה את התמונה.

  8. אני יכול להבין את היחס לגופה, אבל אני לא יכול להסכים איתו במקרה הזה.
    דבר ראשון אין לי ספק שמי שניהל את המו"מ הזה ידע די בוודאות מה אנחנו הולכים לקבל.
    ואם כל הכבוד (ואין כבוד) לקונטר, בשביל חייל חי היינו משלמים הרבה יותר.
    לעניות דעתי נתנו להם חוץ מקונטר את ארבעת השבויים היחידים שנותרו בידינו מהמלחמה, את כל הרועים והחקלאים שיחררנו כבר לפני שנתיים.
    חוץ מהחמישיה הזו החזרנו 200 גופות.
    את המו"מ (לפי הפירסומים) החיזבאללה התחילו בדרישה לקבל אלפי אסירים (חיים) פלסטינאים ובסוף לא קיבלו אפילו אחד.

    ועכשיו, למרות שאנשי המקצוע (לדעתי) ידעו בוודאות שהחיילים מתים וזו הייתה ההערכה כבר בימים שאחרי החטיפה, אצל המשפחה תמיד קיים הספק, תמיד קיימת התקווה וכל עוד לא ראו את הארון הם ימשיכו לקוות. ולכן גם בשבילם צריך להחזיר גופות כי אחרת כל חייהם ימשיכו לחיות במחשבה של "אולי…"

    והאמת, באופן אישי אני לא חושב שעכשיו התיאבון שלהם לחטוף עוד חיילים גדל כי גם תמורת גופות הם מקבלים מחבלים חיים מכמה סיבות, דבר ראשון אני לא בטוח שיש לנו עוד שבויים לתת להם, דבר שני והרבה יותר חשוב, לבנון עדיין לא התאוששה מהמלחמה הקודמת. וחיזבאללה נמצא עכשיו (איזה אירוניה) במצב די דומה לשלנו, יש לו הרבה יותר נשק ממה שהיה לו אז, אבל הוא לא יכול להשתמש בו.

  9. מילה על היחס לרון ארד בעסקה זו –
    עמוס גלעד (שלעולם אינו טועה) אמר היום בראיון לגלי צה"ל שהדו"ח שישראל קיבלה על רון ארד הוא בדיוק מה שישראל ציפתה לקבל.
    ישראל של עמוס גלעד (שלעולם אינה טועה) ציפתה לקבל מסמך כסת"ח שלא יחדש מאום ולא יביא כל תועלת למשפחה ועדיין היא יצרה מצג שווא (מי אמר "אולמרט וברק" ולא קיבל?!) כביכול דו"ח משמעותי על רון ארד הוא תנאי לקיום העסקה. מצג השווא הזה הפך כמובן לנפיחה ריקה כששוב הוכיחה הממשלה הנוכחית שהפער בין דיבורים לכוונות מעולם לא היה גדול יותר ועל הפער בין כוונות ומעשים אין כל טעם להרחיב.

    אני גאה היום בצה"ל שעמד על דעתו ולחץ להחזרת הגופות בכל מחיר ואני מתבייש בדרג הפוליטי שאישר עסקה כה גרועה.
    מצד שני זה אותו דרג מדיני שהוציא אותנו למלחמה שגבתה למעלה מ-120 קורבנות לחינם – הגופות שנחטפו לא הושבו בעקבותיה, השקט בצפון הוא שקט שבין מלחמה למחלמה והדבר היחיד הוא ה"חיסכון לקופת המדינה" שהתקבל הודות לקיצוץ ההטבות לתושבי הצפון במסגרת מצג השווא של "המלחמה שהביא שקט לצפון".

  10. לגבי רון ארד: כולם יודעים שבשביל לשחרר אותו, ואפילו בכדי לקבל את גופתו, מדינת ישראל מוכנה לשלם מחיר עצום. העובדה שאף אחד לא דרש שום דבר עבורו ב 15 שנים האחרונות אומרת שאף אחד לא יודע שום דבר.
    לחיזבאללה, לבנון, סוריה, אירן וכו אין רצון לעשות לנו טובות. ולא איכפת להם להשתמש בחיילים חיים או מתים, שלנו או שלהם. אבל חייל או גופה שלא מבקשים עבורה כלום היא חסרת ערך. והשכנים שלנו לא יבזבזו נכס כל כך יקר כמו רון ארד.

    מסקנה: רון ארד מת, ומסיבה כלשהיא אף אחד לא יודע איפה הגופה. או שהוא נהרג עם השובים שלו בהפצצה כלשהיא, או שברח, מת בתהליך ולא מצאו את גופתו, או שהועבר לאירן ושם מת וגופתו אבדה בבלבול אדימיניסטרטיבי בבתי הכלא החשאיים של משמרות המהפכה.

    אז אפשר לבקש דוחות ע"מ להראות לציבור כאילו אנחנו מנסים, והמוסד צריך להמשיך ולנסות למצוא מידע – כי אולי, איפשהוא מישהוא בכל אופן מחזיק בפרור מידע.

    אבל לא כדאי לשקר לעצמנו.

    ואולי, אם היינו כנים בפומבי לגבי מותם של רגב וגולדווסר עם פתיחת המסע-ומתן, ולא שומרים על דימוי שקרי של סיכוי לחיים (שיקרנו לעצמנו ביודעין, כי המציאות היתה לא נוחה) היינו מחליפים היום גופות בגופות ולא צריכים לשחרר את קונטר.

  11. Thanks Efi (and everyone else) for your insights. I didn't follow all the news from abroad and your explanation puts everything in a much more logical perspective.

    As for statements like "אם היינו כנים בפומבי לגבי מותם של רגב וגולדווסר" – they are true for this point in time, but I think they miss a prior condition – if the fucking army didn't send them to this stupid unprotected corner on the border in the first place then all this wouldn't have happened.

  12. היחס לרון ארד בעסקה זו הוא לא רק עניין של כנות כלפי פנים.
    הצגת הדרישה לדו"ח משמעותי בעניין רון ארד _כתנאי_ לקיום העסקה הכתיבה, אליבא דעמוס גלעד שלעולם אינו טועה, כי ישראל שוב תתגלה כמי שדבריה הם מן הפה ולחוץ, שכל ענין מנהיגיה בספינים על הציבור פנימה ותו לאו.

    מסיבה ברורה למדי האמינות שהציבור בישראל מיחס לדיווחים מפי נסראללה גבוהה פי כמה מהאמינות שמיוחסת להתבטאויות של ראש הממשלה או של אנשים כעמוס גלעד ("ענינו של גלעד שליט היה ראשון במעלה בהסכם הרגיעה עם החמאס").
    באופן מעט תמוה התקשורת, הפודל של הדמוקרטיה הישראלית, לוקחת ברובה חלק פעיל במצגי השווא האלו. בהקשר העסקה האחרונה להחזרת גופותיהם של רגב וגולדווסר ראויה לציון… מבקרת הטלויזיה של Ynet, אריאנה מלמד, שידעה עוד באותו יום לומר כי המלך עירום וכי משחק ה"דיווח הרשמי למשפחות" אינו מוסיף כבוד לאף אחד
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3569046,00.html

להגיב על אפי פוקס לבטל