יום עסל יום בסל

אתמול התחיל ברגל ימין, יצאתי מוקדם בבוקר עם גיא מהבית, וכיוונו את חרטום המכונים צפונה. המטרה היתה זלילת פרות מתות בראש פינה אצל דוריס אהובתינו. לאחר שהזמנתי שולחן שבועיים מראש והודעתי לחברים שההזמנה סגורה, הכריזו עוד 8 אנשים שהם רוצים להצטרף ממש בשלושת הימים האחרונים. שיגעתי את הדוריסים בצפון בבקשה להגדיל את ההזמנה מעבר ליכולת שלהם אבל בסוף זה הסתדר – 8 אנשים אחרים פתאום חלו או מצאו משהו יותר טוב לעשות, והפכנו להיות חזרה 13 איש "בלבד". רשמים למטה:

בדרך צפונה, גיא ואני תכננו לעשות עצירה אסטרטגית בכרם מהר"ל. לי המהר"ל מזכיר את הגולם מפראג, הייתי בטוח שעם שם כזה יקב אמפורה תקוע אי שם באיזה כפר של דוסים ליד צפת, אבל כמה נחמד לגלות אותו על הכביש הישן לחיפה, בערך באמצע הדרך בין פורידיס לעין הוד. באנו במטרה מוצהרת: גילינו תגלית קטנה ומעניינת, הם מוכרים במחיר מגוחך ארגז בקבוקי רייטון 2002 חצי (375 מ"ל). 12 בקבוקים ב325 ש"ח, במקום 430 ש"ח לשישיה של בקבוקים רגילים. המעניין הוא שהבקבוקים הקטנים טעימים באופן יוצא דופן. הרבה יותר מהבקבוקים הרגילים. בערב שלפני פשוט פתחנו בקבוק אחד כזה והתמוגגנו. הטעמים הפירותיים שמתפוצצים בפה, ואחרי נשימה נדיבה של 20-30 ואפילו 40 דקות בכוס יצאה חגיגה עגולה ומדהימה. גיא הגדיר אותו "בורדולז" ולי אין נסיון עם יינות בורדו כדי להתווכח איתו. ישנה שם תערובת מצוינת של ארבעה זנים (80% קברנה סוביניון, 12% פטי סירה, 4% סירה ו 4% מרלו), משהו מושלם לא מהעולם הזה. בארץ התערובות האלו לא נפוצות אז אני לא מכיר את מה שאפשר לעשות איתן, אבל אם יש מה ללמוד מרוזמונט אסטייט "פאזל אדום" שיראז-גראנאש-מאטרו, או ערבובים כמו של סוסון ים. מצד שני יינות בפרובאנס שטעמתי כמעט ולא דיברו אלי, כמו השאטונף די-פאפ שהכיל 13-15 זנים שאת רובם לא הכרתי. מה שבטוח הבאתי כמה בקבוקים מהאזור איתי לארץ ונטעם עם חברים, זה יהיה אחרת מאשר טעימה בעמידה ביקב אני מניח.

נדדתי… חזרה לאמפורה: שאלנו את אנשי היקב איך זה ולמה בקבוקי החצי טעימים יותר מהרגילים, ולטענתם הם מבשילים יותר מהר בגלל יחס גודל בועת האוויר הקטנה לכמות היין בבקבוק (שהרי יש אותה כמות אויר לכוד בבקבוק ב375 כמו ב750). לטענתם אותו הרייטון בבקבוק מלא יבשיל שנה שנתיים אחרי כן לרמה כזו, ושנתיים נוספות אם זה היה מאגנום. למה מאגנום אם ככה? אז בהסבר כימי מאוד לא מדעי לפי מה שהבנתי יש לנו מולקולות טעימות בשם פנולים ביין, וחלק מתהליך ההבשלה הוא "התפלמרות" של הפנולים הללו, כלומר שרשורם לפולימרים ארוכים וטעימים יותר. ככל שהבקבוק גדול יותר הפולימרים יכולים להגיע לאורכים ארוכים יותר (יש כאן איזה כימאי שיאשר את זה?) ולכן הטעם משתפר, אבל ברבות הימים היין גם מתחיל להתחמצן ולהתקלקל והפולימרים הנחמדים הללו שוקעים לתחתית הקבוק ויוצרים עננים אטומים של "זץ" בתחתית. בקיצור – בקבוק קטן מבשיל יותר מהר ובקבוק גדול מבשיל יותר טעים. כך או ככה, הרייטון 2002 בבקבוקי 375 מנצח את אחיו ב750 מ"ל בלי תחרות (אפילו לא במחיר!), ולכן באתי לשם לקנות ארגז של 12. כמובן אני טמבל שלא מסוגל לא לטעום מעוד כמה דברים ולשבור נדרים ובלי להרגיש גמרתי שם עם 800 ש"ח קניה, ועל כרטיסי החבר שפתחו לנו נוסף בצד בכתב יד "VIP".

עוד נכנסו לאמתחת: ויוניה (Viogner) הוא זן מאוד מפונק ובעייתי לגידול. רק 4-5 יקבים מתעסקים איתו בכלל היום. היה לי נסיון גרוע עם בקבוק של היין הזה מיקב מאזור רמאללה בשם פסגות, אבל האחד של אמפורה הפתיע אותי מאוד לטובה. יש לו טעמים פירותיים אבל לא מוגשים ומתוקים מדי כמו בגוורץ, אבל מצד שני נעדרת החמצמצות של היינות הלבנים שכל כך לא מדברת אלי. אחרי כן גם טעמתי ודי אהבתי את השרדונה שלהם, שגם לא מובן לי מאליו, לקחתי עוד בקבוק אחד של הקברנה שלהם שהיה עמוק ונעים כמו בטעימה הקודמת, מיושן אם אינני טועה 24 חודשים ומעורבב עם 5% מרלו לריכוך קל. לבסוף אחרי שיכנועים "קלים" הימרתי עם בקבוק סירה 2003 רזרב שיושן 30 חודשים בחבית ויגיע לאופטימום רק עוד 6-7 שנים. 145 ש"ח זה הרבה בעיני ליין שלא יכולתי לטעום אפילו, אבל אמפורה זה יקב שאני אוהב את הסדרה האמצעית שלו אז אין לי ספק שלא אפול עם הסדרות הגבוהות. אני חושב שכרגע זה הבקבוק הכי יקר שיש לי בבית…

המשכנו צפונה לדוריס, התארגנו יפה עם השולחן, אבל לא יכולנו לברוח מההרגשה שההצלחה עלתה להם קצת לראש. למשל דמי חליצה של 25 ש"ח (לפי מה שזכרתי) עלו ל49 כמו בת"א, וכך למעשה גם כמעט כל התפריט. לפחות כאן לא רצחו לנו את הבשר כמו בת"א והוא היה עשוי לעילא כמו שזכרנו אותו מהפעם הקודמת. מדיום רייר היה אכן מדיום רייר, הסלטים לא רעים אבל לא מעניינים במיוחד, הטלה היה נהדר כמו שזכרנו והנקניקיות מופלאות. אחרי דין ודברים קטן עם מנהלת המסעדה גם ויתרו לנו על מחיר החליצה המוגזם, ושילמנו 100 ש"ח סה"כ על חליצה של ארבעה בקבוקים שהבאנו איתנו (פירוט יבוא). הסטייקים יפים וגדולים וטבעי לחלוק בהם בזוג או בשלישיה, ספיציפית היה לנו חולה אחד על אנטיביוטיקה שלא אכל הרבה והמלצר עוד העיז להזהיר אותנו שזה אומר 40 ש"ח על סלטים למי שלא מזמין בשר. הסברנו לו שהדג משתין ממקום אחר כשיש לך אדם אחד מ13 שחולק סטייק עם שכן ואנשים אחרים מרביצים גם מנה ראשונה וגם עיקרית. למה בכלל היה צריך להסביר לו דבר כזה? היו כמה קטעים מוזרים נוספים עם השירות. אחת הסועדות נכוותה בתנועת יד לא זהירה כי המחבת הלוהטת של הסטייק שלה הוגשה עם הידית כלפיה ולא כלפי מרכז השולחן, ועוד כ6-7 דקות חלפו לאחר שהערנו את תשומת ליבו של המלצר (אותו אחד ממקודם) ועד שהוא הביא לה קצת ג'ל אלוה-וורה לכוויה. עד אז היא נאלצה להחזיק קובית קרח במפית נייר מתפרקת כי אין מפיות בד במסעדה. אותו מלצר גם העיף לחיקה מזלג מלוכלך כשפינה את השולחן 10 דקות לאחר מכן. קונספירציה?

אבל סך כל החוויה לכולנו היה נהדרת. השארנו טיפ של כ300 ש"ח על חשבון של 1730 ש"ח. את הקינוח כבר זללנו במקום אחר…

אז למה "יום באסל" בכותרת? כי מאז יום חמישי היה לי כאב בירך ימין. חשבתי שמתחתי שריר אבל זה לא עבר. אתמול בלילה זה הגיע למצב שלא יכולתי ללכת בלי כאב והבוקר לא יכולתי ללכת זקוף בכלל. הרופאה אומרת "אישיאס" או במילים פשוטות מעכתי את הדיסק התחתון (L5) בגב. בקיצורו של ענין, וולטרנים, דיאטות, ושחיה כשיחזור הגב לתיקונו. אולי עוד יצא ממני איש רזה בסוף. אני מקווה שאצליח להתמיד בזה, ושלא יקרא לי מה שקרה לחברה הקודמת שלי אליה. ירדה כ60 קילו, נראית מצוין, בוודאי שהרבה יותר בריאה, אבל אוהבת את הגוף החדש שלה הרבה פחות…

17 תגובות בנושא “יום עסל יום בסל”

  1. אם היא אכן ירדה 60 ק"ג, הרי שיהיו לה הרבה יותר שנים לא לאהוב את הגוף שלה, אבל להנות מהחיים למרות זאת. ונראה לי שזה דווקא שווה את זה.

    ויותר ברצינות: אחרי שהחסרתי ממשקלי 22 ק"ג (ועוד התחת המתכווץ נטוי), אני חייבת לציין שאני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי ממה שהרגשתי שנים רבות (כולל בפעם הקודמת שהייתי במימדים האלה, אבל במגמת עלייה).

    בכל מקרה, שיהיה המון בהצלחה. אם אני מסוגלת, אני בהחלט מאמינה שכל אחד מסוגל. תן צעקה אם אתה זקוק למתכונים, רעיונות לתפריטים וכיו"ב.

  2. תודה! אבל אני חושש שאת כל הידע התיאורטי יש לי פרוש לפני. מה שאני צריך זה כושר התמדה ועידוד, ובזה אני לצערי כרגע מרגיש די לבד, למרות יש לי המון חברים שדוחפים, אני מקווה שאצליח להתמיד.

  3. בדיוק בגלל זה נרשמתי לשומ"ש (אגב, יש להם גם קבוצות גברים). לא ראיתי שום בושה בלהודות בפני עצמי והסובבים אותי שאני צריכה מעגל תמיכה ייעודי לנושא.

    משום מה, זה עובד אצלי יותר טוב מבפעמים שהלכתי לדיאטנית (אני מתביישת להודות שהגעתי למימדי הקודמים במקביל למפגשים דו-שבועיים עם דיאטנית!)

  4. נו, והשומ"שים האלו זה באמת טוב? אנשים אמרו לי שלא התאימה להם התחרות שבעניין, אמרו לי שבקבוצות מסוימות אנשים רזים לא מתוך תמיכה אלא מתוך הבושה מתגובות החברים האחרים וזו לא סביבה תומכת, ועוד שמועות אחרות… אפשרות אחרת היא ללכת לקבוצה של OA, אם אני אמצא אחת שלא עובדת ב"12 צעדים".

    הגעתי לBMI של 39, ממש גבוה. זה לא עסק.

  5. לא יודעת איך זה בקבוצות אחרות, אישית אני מאוד נהנית מהקבוצה שלי (הרוב נשים, אבל עם כמה גבריםשלא אוהבים את קב' הגברים שבאותו מתנ"ס, ואוירה קצת פסיכית ומאוד נעימה). בכל מקרה, אני ממליצה לך ללכת פעם למפגש נסיון לראות איך זה.

    39? לא סוף העולם. לא הייתי רחוקה מזה (וירדתי כבר כמעט 8 נק' BMI, שזה ההבדל הקל בין morbidly obese לסתם שמנה)

  6. נשמע כמו חוויה מעניינת בהחלט.

    את הקברנה של אמפורה ניסיתי לטעום ברעננה. ניסיתי ולא טעמתי כי המטעימה מזגה לי יותר משקעים מיין. כשהראיתי לה את זה היא אמרה "וואלה!" בטון מופתע, ולא חשבה למזוג שוב. אני כבר בכל מקרה פזלתי לדוכן של הרי גליל כך שהחזרתי לה את היין למרקקה.

    מצד שני האמפורה מרלו 02 הוא אחד המרלו הישראליים שהכי מצאו חן בעיני, וככזה התמחור שלו באזור ה-80 ש"ח הוא הגיוני, יחסית ליקב לא גדול.

    בכל מקרה, מאחל לך בריאות רבה ורפואה שלמה. תיקח את יחס הצריכה של יין אדום אל מול פרות מתות יותר לכיוון היין האדום 🙂

  7. לגבי הסירה – "נפלתי בפח" או לא? לא הבנתי. איימו עלי שנשארו 200 בקבוקים ואם לא אקח לא יהיו יותר. אז בקבוק אחד של 145 ש"ח מתוך 800 ש"ח קניה הוא הימור שלפי המלצתם יבשיל רק ב2013. בלעתי ונראה מה יהיה.

  8. דרינקי, לגבי כמויות השתיה של יין – קצת אנטיאוקסידנטים לפירוק החמצן מהLDL זה חשוב, אבל האמת שגם סוכרים לא בריאים לי, הטריגליצרידים שלי גבוהים באופן קבוע בגלל הגנטיקה…

  9. נשמע שמה שאתה צריך לטיפול המיידי בכאבים זה כירופרקט. אשתי אומרת שלסבתא שלה יש מישהו כזה בת"א (שמשתמש באקדח לחיצות), אעביר אליך את הפרטים כשאקבל אותם.

  10. הכאבים המיידיים מסתתרים מהמוח שלי יפה בעזרתו הנעימה של ממרח וולטרן מבחוץ וכדור וולטרן מבפנים. אם זה לא היה עובד הייתי שוקל ללכת לכירופרקט אולי, אבל עם פילטר רציני על הבולשיט שהוא ימכור לי. לא אהבתי כירופראקטים בעבר, ועוד פחות אחרי התוכנית הזו שעשו עליהם. אני ממליץ לך לחפש את הסדרה הזו באתר הטורנטים החביב עליך.

  11. אז ככה, איש.
    כמו שאמרתי, והזכרת את זה בעצמך – אין דרך לברוח מזה. אני מקווה שקצת תחלים מהכאב הזה בקרוב, ותבוא לשחות איתי. אני גם אשמח לעשות איתך הליכות. אני יודע שאתה מרגיש שאתה מתמודד עם זה לבד, אבל כמי שעבר חוויה דומה בשנים האחרונות, אני יכול לומר לך, שעידוד זו התחלה, אבל לפעמים צריך חבר שקצת ידחוף אותך, לפחות בהתחלה.
    אני יודע שלולא העזרה שקיבלתי משי, שדחף אותי להירשם בעזרתו הכלכלית, לחדר כושר, לפני שש שנים בערך, לא הייתי מוריד את כל מה שהורדתי.
    אז תן לי להיות זה שדוחף אותך לפחות בהתחלה, ובוא לשחות איתי קצת.
    אני מקווה שתראה את זה כהזמנה רשמית, כי בעל פה לא הולך לי איתך.. 🙂

להגיב על עירא לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *