איגוד האינטרנט ו"לאיפה הולך הכסף"

ראיתי אתמול את הקריאה הנרגשת של היו"ר לכיבוש איגוד האינטרנט, ולא הבנתי מאיפה זה בא. היום אני רואה שזו כבר מגיפה שראויה לדיווח עיתונאי. שלומי ואחרים מכריזים על הועד כאנאכרוניסטי, רוצה להגיד אולי "סוציאליסטי מדי". אני לא הצלחתי לראות שום טיעון רציני בכל דבריהם מלבד אנאכרוניזם, מחיר הדומיינים, זכות הריצה לועד וזכות ההצבעה של בעלי הדומיינים. אני אנסה לענות על הטיעונים האלו.

אנאכרוניזם

אני חושב שהנהלת האיגוד כן עושה מה שחשוב, לא תמיד לשביעות רצון כולם, אף אחד לא מושלם. למשל הנה ראיון שערכתי עם רימון לוי בשביל קריקטור ובו חצי מהזמן הוא העדיף לדבר על מה לא נעשה, אז תוכלו להבין שאם אתם מצטרפים אתם גם מחויבים להזיז דברים. יעל טלמור הפיקה וצילמה:

שאלת המחיר

יש את הצד שמציגה שרון ולעומתה דובי קננגיסר, מהצד השני. אני חושב שמאוד עצוב שאנשים לא מבינים מה בעצם מנסה האיגוד הזה לעשות, ואם הדומיינים יקרים באתר הארגון יש כמה מקורות אחרים לקנות מהם דומיינים (שדווקא גורמים לאיגוד האינטרנט הפסדים בדרך התנהגותם). אני חושב שמאוד ראוי שדמי רכישת הדומיינים יממנו פרויקטים לתועלת הציבור, כמו שכל מס על מוצר תרבות צריכה שחוזר לתקן את נזקיו הוא דבר נפלא (דוגמא בולטת משוק אחר לגמרי – מחיר הסיגריות שמגלם את הפרסום נגד העישון. הלוואי שהיה מממן גם את הטיפול בנזקי המחלות בצורה יותר ישירה).

בימינו, דומיין אישי עדיין איננו אוויר לנשימה. זה מוצר מותרות, סמל סטאטוס מסוים. ראוי שמי שרוצה בו מכל סיבה שהיא, יממן גם פרויקטים לשיפור התוכן, קידום חופש המידע וחופש התוכנה, וצמצום הפער הדיגיטאלי. לתשומת לב מצביעי מפלגות סוציאליות-עד-סוציאליסטיות שהכריזו שיש לפרק מבפנים את האיגוד, עוד פרטים פה.

זכות ההצבעה של בעלי הדומיינים

אר יו פאקינג קידינג מי? האם כמויות הקורנפלקס שקניתם בחייכם מעניקים לכם מניות בתלמה/קלוגס/הרדוף/אנאעארף? אין לי משהו יותר אינטיליגנטי להגיד על זה.

זכות החברות וההיבחרות

הנושא הזה נידון בהרחבה בהקמה של עמותת המקור. הפחד היה (בהיסטריה לא מבוטלת) שאנשי "מיקרוסופט ואירגוני רשע אחרים" ירצו לעשות את מה שעשה ויסנר למותג "הירוקים" וינסו להשתלט על העמותה מבפנים, ולכן הופרדו ידידות וחברות בעמותה, כאשר חברות מותנית בכך שהמבקש להיות חבר יוכל להוכיח שפעל למען הקהילה, ידוע באיזה פורום, תרגם מאמרים, כותב ומקדם את הענין בבלוג שלו או אפילו לקח חלק פעיל במסיבת התקנה. המדדים מאוד רדודים, אבל הכוונה היא לסימון מאוד התחלתי.

עם התחלת הפעילות, אחרי כשנתיים-שלוש, גילינו בעיה אחרת – לפי חוק העמותות, באסיפה השנתית חייב להגיע קוורום מסוים, אחוז מינימאלי (נדמה לי 25%) מהחברים חייב לנכוח באסיפה כדי שזו האחרונה תיחשב לאסיפה תקפה ובכלל זה הצגת הדו"ח השנתי שבה והצבעות שיערכו בה. הגענו באחת הישיבות למצב שהגיעו 14 איש מתוך 60 חברים, ועוד כמה אנשים שבאו כדי לראות. האופציה היתה לכנס את האסיפה מחדש ביום אחר, או לשכנע אנשי קהילה מוכרים מהקהל להרשם כחברים, או להרים טלפון לשלושה אנשים ולבקש מהם, אם הם ממילא לא באים להצביע ולהשפיע, שאולי יוותרו על החברות וישונמכו לידידי העמותה, כדי שנוכל להמשיך עם האסיפה. אתם מבינים את האבסורד? כשמדובר בארגון גדול כמו איגוד האינטרנט, קל וחומר שתהיה בעיה אם יש 600 חברים ופחות מ-80 מגיעים לאסיפה השנתית. אם אתם משלמים אתם גם מתכוונים להגיע, אני מקווה. אחרי כל ההתלהמות שרצה בבלוגים, גם אני נרשמתי וגם אני אהיה שם. בהצלחה לנו 🙂

עוד פרטים אצל גלילי, ד"ר דרור, קלינגר, בן-ארי ואחרים.

8 תגובות בנושא “איגוד האינטרנט ו"לאיפה הולך הכסף"”

  1. עירא, אני לא אכנס איתך לדיון על הנושא, אבל אני כן יכול לומר לך שמה שנמצא על פני השטח מחוויר מול מה שמתחתיו. אתה מוזמן לפנות, למשל, לאבי וייס ולשאול אותו על התלונה שהגיש ב-2002 לרשם העמותות בעניין הנסיעות התמוהות לחו"ל בעלות של כ-100 אלף ש"ח מכספי האיגוד. למותר לציין שעד היום לא הייתה תשובה על התלונה הזו.

    גם המוסד לביטוח לאומי הוא מוסד חשוב. גם עמותת ניל"י פעלה למען "מטרות חשובות". צריך להבדיל בין האיגוד ומטרותיו לבין האנשים שמכהנים בתפקידים שונים ומעשיהם במסגרת כהונתם.

    1. אני לא מכיר את כל הארגון, שוקי, אבל על רימון ודורון אני איכשהוא סומך כאנשים רציניים, מהיכרות אישית.

      אם יש הוכחות לפוילע שטיקים, למה לא נעשה כלום?

      1. במושגי השחיתות של מדינת ישראל מדובר באמת בגוף קטן עם תקציב קטן, שלא מעניין אף אחד חוץ מאשר אנשים כמונו. לא נעשה כלום כי אנחנו לא עשינו, ומה שקורה בימים האלה הוא ניסיון לעשות. וזה קורה כי יש אנשים באיגוד שחושבים שהוא דמוקרטי ופתוח מדי ורוצים לשנות את התקנון כדי שלך ולי יהיה קשה יותר להשפיע.

  2. רציתי להגיד משהו על העליהום שנעשה על האיגוד בנושא הפקס.

    האלטרנטיבה היתה יכולה להיות:
    1) יצירת זוג מפתחות GPG
    2) שמירה על סודיות המפתח הפרטי (למשל לא לאחסן אותו על מחשב שמריץ ווינדוס ומחובר לרשת)
    3) הגעה אישית למשרדי האיגוד עם המפתח הציבורי ותעודת זהות כדי שנציג האיגוד יחתום על המפתח

    סעיף 3 קשה יותר משליחת פקס (במיוחד למי שגר בחו"ל), סעיף 1 יחייב אנשים לדעת קצת איך עובדים עם GPG (ויש מה לדעת), וסעיף 2 נראה לי בלתי אפשרי עבור רוב בעלי שמות המתחם בישראל.

    לא שאני חושב שהאיגוד כל כך נפלא, אבל הבדיחה על הפקס פשוט לא כל כך מצחיקה אותי

    1. איזו בדיחה על פקס? אני לא צחקתי על פקס (למרות שאני חיב לציין שזה מגוחך, אבל ממש לא מצחיק).

      ולגבי מפתחות GPG, יש עוד דרכים ליצירת PKI, כידוע לך, טראסט על מפתחות SSL לא מאלץ אף אחד לטוס לארה"ב למשרדי ווריסיין, וגם לא לקפוץ לאלו שבארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *