כמה ×ž×™×œ×™× ×©×”×ª×—×™×œ×• בתשובה לפוסט של מרגוליס, ×©×”×•× ×‘×ª×•×¨×• חלק מרב שיח בלוגוספירי שהגיע ×ל שחר, דובי ו××—×¨×™× (מי פותח בלוגדיבייט?), וכרגיל יש שתי סיבות ש×גרור ×ת התשובה לכ×ן: ×”×ורך והעובדה שבלוגלי עדיין ×œ× ×”×ª×§×™× ×• ×ת התוסף להרשמה לתגובות של וורדפרס-מו. תוך ש×× ×™ ×¢×•× ×” ×›×ן, גיליתי ×©×”×–×ž×™× ×•×ª הבעייתית של בלוגלי ו×ולי סיבות ×חרות, גרמו למרגוליס כמו ×¨×‘×™× ××—×¨×™× ×œ×¢×–×•×‘ ×ת בלוגלי, והפוסט ×ליו ×× ×™ ×¢×•× ×” עכשיו שוכן ×›×ן, ו×פשר ×œ×”×¨×©× ×œ×ª×’×•×‘×•×ª, עכשיו רק × ×•×ª×¨ לי לברר למה לכל הרוחות טר××‘×§×™× ×œ× × ×•×¦×¨×™× ×צלי כבר ×—×•×“×©×™× 🙁
לש×לה ×× ×”×”×’×™×¨×” של ×× ×©×™× ×ž×‘×œ×•×’×œ×™ לבלוג פרטי ×”×™× ×“×‘×¨ טוב ×ו רע ×ולי ×תייחס בפוסט עתידי ×חר (כש×חליט בעצמי על דעתי ×‘× ×•×©× 🙂 ).
××– מברוק, מרגוליס! ×›×מור, מצטער על העיכוב בתשובה. זכרתי שהשתתפתי בדיון ×”×–×” ורציתי לחזור ×ליו ×בל ×œ× ×–×›×¨×ª×™ ×יפה ×”×•× ×§×¨×”!
×œ×¢× ×™× ×™× ×•, ×× ×תמצת במילותי – ×ומר מרגוליס שמיתוג ×”×™× ×ž×™×œ×” ×ž×¢×•×œ× ×”×ž×¡×—×¨ ולכן ×”×™× ×ž×¢×¦×‘× ×ª ××•×ª× ×›×©×”×™× ×‘×©×™×ž×•×© ×‘×™× ×ישי. ×× ×™ ×ž×¡×›×™× ×בל ×× ×™ יותר סלחן, ×›×™ ×× ×™ חושב עליה ×‘×ž× ×¢×“ שימוש יותר רחב. ההגדרה ×”×ž×™×œ×•× ×™×ª מדברת על מילה ×ו מוטו ×ו סמל שמבדל חברה ×ו יצרן ×ו קמפיין, ×בל ×× ×™ ש×לתי הגדרה גיקית/פסיכולוגית של (×× ××™× × ×™ טועה) סת' גודין: מיתוג ×–×” כמו pointer ×‘×ª×›× ×•×ª. ×תה רוצה שכש×× ×©×™× ×™×—×©×‘×• X, ×תה תהיה ×”×©× ×”×¨×שון שיעלה ×œ×”× ×‘×¨×ש.
×–×” יכול להיות "פרטיות ברשת -> ×™×”×•× ×ª×Ÿ ×§×œ×™× ×’×¨" ×ו "×›× ×¡ בומב×סטי -> פלי ×”× ×ž×¨". ×בל ×’× ×‘×¨×ž×” החברתית הקרובה. למשל בחוג ×”×—×‘×¨×™× ×©×œ×™ ×× ×™ הכתובת לש×לות על בישול, חבר ×חר בחבורה ×”×•× ×”×›×ª×•×‘×ª לש×לות על ויסקי (למרות ×©×©× ×™× ×• ×ž×¡×›×™×ž×™× ×©×’× ×× ×™ ועוד חבר שלישי ×ž×‘×™× ×™× ×‘× ×•×©× ×‘×ž×™×“×” דומה), וחבר ×חר × ×ª×¤×¡ בתור "הכתובת למסעדות" למרות ×©×ž×©×•× ×ž×” כבר ×©× ×ª×™×™× ×”×”×ž×œ×¦×•×ª שלו ×œ× ×ž×•×¦×œ×—×•×ª. ×בל המותג × ×“×‘×§.
×”×× ×”×ž×™×ª×•×’ ×”×–×” × ×¢×©×” ×‘×›×•×•× ×”? בתת מודע? קרה מעצמו ×בל ×¢× ×§×¦×ª עידוד? מה ×–×” ×ž×©× ×”, הפו×× ×˜×” שתיוג ×”×•× ×ž×©×”×• טבעי ש×× ×©×™× ×¢×•×©×™×. ×ž×ª×™×™×’×™× ×ותך ×’× ×›×©×œ× ×ª×¨×¦×”, ××– עדיף שתעזור ×œ×”× ×ולי ×¢× ×™×“ ×ž×›×•×•× ×ª? ××– ×¢× ×” לי מרגוליס:
×× ×™ ×ומר שוב, ×ין לי ויכוח ×יתך על כך ×©×‘×”×ª× ×”×œ×•×ª היומיומית ×©×œ× ×• ×× ×—× ×• ×¢×•×©×™× ×“×‘×¨×™× ×›×’×•×Ÿ ×לה. ×גיד ××£ יותר מזה – ×× ×™ מ×מין שהפרקטיקות השיווקיות הן בסופו של דבר מתן שמות לפרקטיקות ×× ×•×©×™×•×ª שלרוב הן ×œ× ×ž×•×“×¢×•×ª.
×בל יש לי הסתייגות מהשפה ומההשתלטות של ×¢×•×œ× ×ž×•× ×—×™ עסקי על ×”×—×™×™×. שימוש ×‘×ž×•× ×—×™× ×›×לה מציב הכל בפרספקטיבה ×חרת (ומעוותת).
××– ×›×›×”… לגבי "הפרקטיקות השיווקיות הן בסופו של דבר מתן שמות לפרקטיקות ×× ×•×©×™×•×ª" – ל×, ×–×” ×פילו פשוט יותר. ×× ×™ ×רחיק ו×ומר שהפרקטיקות השיווקיות הן טפיל תחמן ×©×‘× ×œ× ×¦×œ ×ת חולשות ×”×§×•×’× ×™×¦×™×” ×”×× ×•×©×™×ª, הליבידו, וכל כלי פסיכולוגי שהצליחו ×× ×©×™ השיווק לעשות בו שימוש. ×œ×¤×¢×ž×™× ×ž× ×•×¦×œ ×œ×“×‘×¨×™× ×˜×•×‘×™×, ×œ×¤×¢×ž×™× ×œ×גו×יסטיי×, ×בל תמיד ×‘×ž× ×™×¤×•×œ×¦×™×•×ª "×œ× ×˜×‘×¢×™×•×ª", וזו ×”×סוצי×ציה ×œ×ž×™×œ×™× ×›×ž×• "שיווק" שמפריעה ל×× ×©×™× ×›×ž×•× ×™ וכמוך, ×›×™ ×× ×—× ×• ישר ×—×•×©×‘×™× ×¢×œ ×”×§×•× ×•×˜×¦×™×” של מסחר קפיטליסטי חסר ×ž×¢×¦×•×¨×™× ×•×ª×¨×‘×•×ª צריכה ×‘×ž×•×‘× ×” השלילי.
×בל מיתוג, לפחות המילה בעברית, משמעותה מקיפה יותר מ×שר ×¢×•×œ× ×”×ž×¡×—×¨, ×”×™× ×ž×“×‘×¨×ª על ×”× ×¡×™×•×Ÿ לשלוט בצורה ש×× ×©×™× ×™×ª×™×™×’×• ×ž×•×©×’×™× ×•×× ×©×™× – בערך מה ×©×¤×¢× ×§×¨×ו "×œ×©×™× ×ותו במגירה של" ×ו "לפתח דיעה קדומה על", "×œ×©×™× ×‘×©×‘×œ×•× ×”" וכולי. מיתוג עצמי פירושו לבקש, לכוון ×ו לתמרן ×× ×©×™× ×œ×ª×™×™×’ ×ותך בצורה ש×תה מעדיף. ×–×” × ×¢×©×” במכוון למטרות רווח כלכלי, פוליטי, חברתי/×ž×™× ×™ וכולי, ופשוט מתכוון למה ש××“× ×¢×•×©×” במודע כדי שישימו ×ליו לב בצורה והעוצמה ×©×”×•× ×¨×•×¦×”.
×”×× ×פשר לבקש מ×× ×©×™× ×œ×ª×™×™×’ ×ותך כך ×•×œ× ×חרת? כמובן, ×בל ×–×” ×œ× ×ª×ž×™×“ יעבוד. (לצערי ×× ×™ ×’× ×ž×ž×•×ª×’ בתור ×˜×›× ××™ ×”×ž×—×©×‘×™× ×‘×ž×©×¤×—×”, מיתוג ×חד ש×× ×™ מוותר עליו בשמחה…)
×”×× ×פשר לכוון ×ות×? כן, פשוט הש×רו ביושרה והיו ×˜×•×‘×™× ×‘×ž×” ש××ª× ×©×•××¤×™× ×œ×”×™×•×ª, ×•×ª× ×• ×œ×“×¢×ª× ×©×œ ××—×¨×™× ×¢×œ×™×›× ×œ×”×©×ª× ×•×ª. קצת × ×יבי, ×בל יותר ×מיתי ×‘×¢×™× ×™. ×–×” מה ש×× ×™ ×ž× ×¡×” לעשות בחיי.
×”×× ×פשר לתמרן ×× ×©×™× ?×ין ספק, ×חרת ×œ× ×”×™×• ×¢×•×œ× ×”×¤×¨×¡×•× ×•×”×©×™×•×•×§ קיימיׅ
×בל יש ×›×ן מוסר השכל כפול – ×”×›×™ קל לתמרן ×× ×©×™× ×‘×¦×•×¨×•×ª תת מודעות, ×בל מכ×ן ×™×•×¦× ×©×’× ×יך ×©×—×‘×¨×™× ×¨×•××™× ××•×ª× ×• תלוי בהמון ×“×‘×¨×™× ×©×ין ×œ× ×• ממש שליטה ×¢×œ×™×”× – המקומות ×©×‘×”× ×× ×—× ×• ×¤×•×’×©×™× ×חד ×ת ×”×©× ×™, מה ×©×œ×‘×©× ×• ב×ותו היו×, מצב הרוח של ×”×× ×©×™× ×‘×זור וספציפית מצב הרוח של השופט ××•×ª× ×•, וכמובן ×“×‘×¨×™× ×‘×§×•×œ, ב××™× ×˜×•× ×¦×™×” ושפת הגוף ×©×œ× ×• וכולי.
וכ×ן ×× ×—× ×• ×ž×›× ×™×¡×™× ×ת ×¢×¦×ž× ×• לחרדה – ×× ×—× ×• ×ž×•×“×¢×™× ×™×•×ª×¨ להשפעה הזו על ××—×¨×™× ×בל ×× ×—× ×• ×ž× ×¡×™× ×œ×¨×ž×•×ª ×ת ×¢×¦×ž× ×• ש×× ×—× ×• ×™×›×•×œ×™× ×œ×©×œ×•×˜ בזה בצורה ×בסולוטית. ×–×” מוזן ×’× ×ž×”×—×¨×“×” ×©×œ× ×• ×ž×”×¢×•×œ× ×”×ž×•×“×¨× ×™ ×•×™×›×•×œ×ª×™× ×• לעמוד בציפיות שלו. ×× ×™ תוהה ×× ×–×” מה ×©×’×•×¨× ×œ×× ×©×™× ×ž×¡×•×™×ž×™× ×œ×‘× ×•×ª ×œ×¢×¦×ž× ×ª×“×ž×™×ª בעזרת כתיבה של בלוג ×× ×•× ×™×ž×™ 😛
תוך כדי הכתיבה × ×ª×§×œ×ª×™ בהרצ××” פה משמ×ל. ×חרי כל מה שכתבתי ×”×™× ×ž×—×‘×¨×ª ×ת מה שכתבתי ×œ× ×•×©× ×”×¨×“×™×¤×” ×חרי ההצלחה, הפחד מכישלון ו×יבוד שליטה בתדמית שתי×רתי במשפט הקוד×, הבעיה של תדמית עצמית בחברה הליבר×לית ×”×ž×•×“×¨× ×™×ª, והסתירה הבסיסית בין התקווה לחיות ×‘×¢×•×œ× ×©×œ צדק ומריטוקרטיה לבין… ובכן, ×”×¢×•×œ× ×”×מיתי.
×גב, שמחתי לגלות שTED מ××¤×©×¨×™× ×ימבוד של הרצ×ות ×¢× ×”×›×ª×•×‘×™×•×ª סוף סוף 🙂
אם ניקח ברצינות את מה שאמרת על מצביעים: מיתוג זה לא מה שעושה מתג?
http://en.wikipedia.org/wiki/Switch_(disambiguation)
אה, על זה שחר כבר אמר – http://hahem.co.il/false/archives/425
מצוין, בדיוק את התמונה הזו דמיינתי כשהתחלנו את הדיון 🙂
אם לא תיקח ברצינות את מה שאמרתי, אז לא יהיה דיון פורה 🙂
מתג, מותג, מיתוג ותיוג באים מאותו השורש. לסוויצ' ברשת את'רנט קוראים בעברית מתג. כך גם מתג ATM עוסק במיתוג מנות, ובבזק ידברו איתך על מתגים בטכנולוגיות אחרות כמו voice, X.25 וכולי.
באותה צורה פוינטר מפנה/ממתג אותך ליעדך by reference. זה בדיוק הדימוי שאליו התכוונתי.
עירא, קודם כל תודה 🙂
אני מסכים לחלוטין.
אבל למה לקרוא לזה מיתוג? למה להתייחס לעצמך כמשהו שיש "למכור"? אין מה לעשות, זאת שפה של תאגידים ושל קפיטליזם. ואני (בהשפעה גדולה מאד של ראשקוף כרגע) מתקומם נגד עצם הכניסה של שפה כזו לחיינו.
וגם, ברגע שזו השפה שבה אתה משתמש, אתה ישר יוצר חיץ בינך לבין מי שאתה. כי נכנסת פה תפיסה של תדמית, של ייצוג, של תיוג. אתה לא יכול לדבר על "מיתוג עצמי" בלי ליצור, באופן אוטומטי, הפרדה בינך לבין תדמית חיצונית. וזה (כמו שאומר ראשקוף) מאבני הבסיס של הקפיטליזם התאגידי. יצירת חוצצים ביננו לבין העולם.
אבל אנחנו עושים את זה אוטומטית. יש לך מילה אחרת מתחום חקר המוח או המדעים הקוגניטיביים שאתה רוצה להציע? תפאדל.
לצערי כרגע זו המילה הכי טובה שאני מכיר, אז אצלי בראש אני טורח (קוגניטיבית!) להרחיב את המונח ליחסים בינאישיים ולא חצמצם את היחסים הבינאישיים לשיווק עסקי 🙂
עכשיו סלחו לי כולם, אני רץ לעשות מיתוג מנות בפאב עם חברים…
עירא, את הבהרותיי לגבי מה שאני עושה ולמה אני עושה את זה כתבתי כבר כאן.
אני בלוגר אנונימי כי זו זכותי, ואם במקרה גם כתבתי ואכתוב על שיווק, כסף, מיתוג, בלוגינג למחיה, שיפור עצמי, התפתחות אישית…(יש לך בחילה או שעוד לא?) זה לא כי אני מפחד שיקשרו את השם שלי, או את הכינוי "זיגמונד" לדברים האלה – זיגמונד זה אני, הוא לא אדם אחר שמאחוריו אני מסתתר, ואין לו דעות או השקפות שונות משלי.
מתוך ההרצאה בפוסט:
אבל מה זה משנה אם אני מפחד? ואת מי זה מעניין מה אני מעיד על עצמי?
אף אחד.
אחרי מבחן התוצאה, אחרי שאנשים קראו את דף האודות בבלוג שלך – הדרך היחידה לגלות, אמנם לאט – מיהו עירא, היא דרך הכתיבה, והמעשים שלך.
"להיות עצמך" ו "להיות אני" – זה די בולשיט, בימינו – אם נרצה או לא, זו אמירה אמורפית וחסרת צורה.
אם הברווז מתנהג כמו ברווז, אז הוא ברווז, גם אם הברווז עצמו חושב שהוא כלב. הוא עדיין ברווז בעינינו, כי הוא מתנהג ונראה ככזה.
הרי אתה יכולת לכתוב שאתה "מתעב חדירה לפרטיות" 200 פעם בדף האודות, אבל האם אנשים היו תופסים אותך ככזה, או בכלל זוכרים את הפרט אילולא ההתעסקות הנרחבת שלך בתחום?
הרי אתה – עירא – לא כתבת בבלוג שאתה אקטיביסט-אינטרנטי, ולא הרחקת לכת ואמרת "פעיל לזכויות האזרח", (אולי אתה באמת לא כזה), ובכל זאת אני כקורא, דרך הפוסטים שלך – תופס אותך דווקא כמי שמאוד פעיל ומעורה בסוגיה..למה? כי אתה כותב על זה, אתה עושה את זה.
אותך אני לא רואה, את "האני האמיתי" שלך אני גם לא אראה כנראה אף פעם – זה אמורפי מדי בשבילי כדי שאוכל או ארצה לשפוט אותך ע"י "הזהות האמיתית שלך".
הכוונות האמיתיות שלך לא מעניינות אותי, לא רק מעצם הידיעה שאני אף פעם לא אגלה אותן, גם בגלל שאיני מתיימר לחדור באורח-פלא אל נבכי נשמתך.
אבל אני כן יכול לראות את מה שאתה כותב, ואת מה שאתה עושה – ובשבילי זה אתה וזו התדמית שלך, לא כל כך מעניין אותי אם ניסית או לא ניסית לבנות אותה: המעשים והכתיבה שלך הם החלק היחידי בך שאני יכול להסיק ממנו מסקנות וללמוד עליך או ממך.
כולנו יכולים להמשיך לתהות אם מה שאנחנו אומרים זה באמת מי שאנחנו, או פשוט להניח שזה באמת המצב.
ובטווח הארוך – אנחנו כן שופטים אנשים לפי מה שהם עושים.
אני אהיה גאה מאוד אם מה שאכתוב ישפיע על אנשים, האפשרות לא מטרידה ולא מפחידה אותי לשניה, להפך.
האנונימיות שלי יותר כפויה מרצויה, אבל לא אכנס לזה, מה גם שאני בטוח שההצהרה הזו לא כל כך מעניינת אותך בבואך להטיל ספק בכוונותיי.
את ההצהרה הזו וגם את כוונותיי ניתן להטיל בספק – אבל התדמית שלי לא תיבנה על בסיס הפרטים האלה – אלא על בסיס הדברים שאני עושה.
בטווח הארוך, חשיבותם של הדברים האלה, והשפעת "הנסיונות" הלא קיימים שלי "לבנות תדמית" מסוימת רק תקטן.
הייתי מעדיף שאנשים יתייחסו לדברים שאני כותב, ולא לשם האמיתי או הבדוי שלי – גם אם הייתי כותב תחת שמי האמיתי, הייתי מתייחס לכל הנושאים (פרט לחוויות אישיות אולי) אותו הדבר.
אני איש קטן מכדי להשפיע בדמותי על אחרים, אני רוצה לחשוב שהכתיבה שלי קצת יותר מעוררת מחשבה.
אם אתה חושב שההשפעה שהכתיבה שלי יוצרת היא שלילית, זו זכותך המלאה.
זו זכותך גם לקרוא לי מניפולטור, אבל הייתי מעדיף כבר משהו כמו "טרול מזדיין" .
והנה סת' גודין, שממנו לקחת את הדוגמא, במאמר על "מי אתה ברשת?":
The neat thing about the online world is that you are judged almost entirely by your actions, usually based on just your fingers.
כאן אני לא מסכים עם אדון שת גולדברג (סיפור מענין למה אבא שלו בחר להחליף את שם המשפחה כדי להשמע יותר "צרפתי אינטלקטואל" מאשר "עוד יהודי אחד"). זה שיש לו כמה הבנות מעניינות על עולם השיווק זה לא אומר שאני אוטומטית לוקח את כל דבריו כנכונים בכלל או לי בפרט, במיוחד כשאני בגישה אנטי-מסחרית ואנטי- תרבות צריכה כמו שהזכרתי לעיל. יש לו הרבה דברים שהוא מפרש ומסביר גם בצורה שמרתיחה לי את הדם, בוא לא ניכנס לזה.
אני לא חושב שדעתי על אנשים נקבעת בגלל מה שהם עושים אלא הרבה בגלל שפת הגוף והאינטונציה ועוד המון דברים שעובדים עלי ברמות מודעות אחרות לגמרי. באינטרנט אין לי את הרמזים הקוליים והויזואליים אז המוח שלי מלקט מתוך המשפטים את הניואנסים של שימוש בשפה, אגרסיביות או אפולוגטיות ושאר דברים בין השורות. לפעמים הפרשנות לא נכונה, ואנשים שכותבים בצורות לא מתחייבות עלולים לזכות ממני לפרשנות (לרוב לא מכוונת או מודעת) שהם יופתעו ממנה, אולי לרעה ואולי לטובה.
הופפפה זיגמונד. תראה איך פירשת אותי בצורה כל כך מרחיקת לכת, בלי שהיתה לי שום שליטה על הפרשנות הזו. הכנסת לי מילים לפה, תייגת אותי…
מה שאני רציתי לרמוז, ולכן החיוך (שמת לב אליו?), שהרצון שלך להראות אנונימי בא מצורך להתנתק מעבר אינטרנטי או אמיתי כלשהוא, לבנות תדמית חדשה שלא תושפע ממה שכתבת בעבר, כאמור חיברתי את זה לחרדה מזה שקשה לנו להשפיע על התדמית.
ספציפית לא טענתי שאתה מניפולטור או אפילו שאתה מנסה ללמד אחרים להיות מניפולטורים, אבל אם זה מה שעיניך ראו, אולי זה מה שבכוח אתה מחפש כי אותו אתה מפחד למצוא. (קח דקה לאינטרוספקציה)
אז בחרת לקחת מאוד קשה את הפרשנות שלי לנושא של בלוג כמסכה (בלי פנים, בלי שם אמיתי, רמיזה לעבר כתיבה אבל בלי לינקים, וכולי) לצורך בנית תדמית עם יותר בטחון עצמי, ויצקת לשם סט אחר לגמרי של הפחדים שלך וזה גרם לך להתקיף אותי. זה בסדר, גם זה "אתה האמיתי". אם ניסית לבנות מסיכה, זה לא עבד, ואם לטענתך אתה לא מנסה לבנות מסיכה אז אתה יכול (קרי צריך) להגיד את זה בבלוג בכמה מילים. אני שיקפתי את איך שזה נראה כרגע, זה הכל. כשאדם לא מזדהה בשמו ולא מחבר לעברו בשבילי זה אומר שלרוב הוא מסתיר משהו מחרדה לפרטיות או מבושה או מסיבות מניפולטיביות. כך עובד מוח אנושי שבילה כמה שנים בעולם המקוון בפרט ובעולם בכלל, ואני לא הראשון ולא האחרון שבוודאי הקרנת לו את התחושה הזו.
אתה כותב על מיתוג עצמי ופרסום אז נפסלה אופצית הפרטיות. איזה מקצוען בתחום יפצח בבלוג מקצועי בלי לנסות לקדם את עצמו? הנה המוח שלי שוב רץ ומניח הנחות, והפעם כמובן לך אין שליטה עליהן.
לכן, אם אתה טוען שהמסכה הזו איננה לצורך שקר או כיסוי על בושה אלא, למשל, כדי לשמור על פרטיותם של אחרים או של עצמך, ציין זאת בבלוג, תן הסבר מתקבל על הדעת, אחרת התדמית והתיוג שנבנים אצל הקוראים הם לחלוטין לא בשליטתך. אנשים יקבעו דיעה מחצי פוסט ודף אודות. למשל אינני יודע כמה אתה קורא את הבלוג שלי, אבל קבעת עלי דיעה רק מתוך הדברים שהכי מעסיקים אותי בזמן האחרון, אבל בכל 36 שנותי, חמשת בלוגי וגם 730 הפוסטים היותר ישנים בבלוג שלי שלא קראת, אתה עלול למצוא המון דברים אחרים ודגשים שונים. למשל אני חזרתי לפעילות פוליטית רק בסביבות ינואר, אחרי 17 שנות הפסקה, ונכנסתי חזק לנושאי פרטיות במיוחד בחודשיים האחרונים בגלל בעית הצ"ח הביומטרית.
אז אם יש מסקנות חדשות, אלו הן:
– אנשים ממהרים לקבוע ולפעמים לקבע דיעה לפי הפוסט הראשון שיקראו אצלך או התגובה הרגשית הראשונה שלך אליהם. המוח רוצה לסווג דברים כדי לזכור ולהבין אותם ולכן הוא בדיסונאנס כל עוד לא הוא לא מצליח לשייך ולתייג. יש לך מעט מאוד זמן לשנות לאנשים את הדיעה בעולם של הפצצות מידע.
(מחשבה מעניינת בהקשר זה: אתה לא יכול להניח שנחתו אצלך בבלוג דוקא על פוסטים מהתקופה האחרונה, אבל עליך גם לשמור על יושרה ולא לשכתב יותר מדי את העבר ולמחוק פוסטים ישנים.)
– ככל שתספק פחות פרטים על עצמך אנשים ישלימו אותם לבד מנסיונם או דמיונם, ולפעמים בכיוון ההפוך ממה שאתה מקווה. כדי למתג אתה חייב להשפיע על התיוג, כדי להשפיע על התיוג אתה צריך לספק יותר מידע בצורה יזומה. והנה הבעיה 🙂
מודה שלא הבנתי את הרמיזה שלך, ולכן התגובה המעט אגרסיבית, אני מתנצל.
נכון, הרצון שלי להיות אנונימי בא מצורך מסיום, והצורך והחרדה שיש לי היא לפרטיותי.
ולא התכוונתי אליך ספיציפית כשאמרתי "אתה" בסוף התגובה הקודמת – מודה שזו הייתה טעות די טפשית.
אבל אני שמח שכן הרחבת על דעותיך בנושא האנונימיות:
כן, ואז לטענתי "אני לא בונה מסכה" – פטרנו היטב את בעיית הסקפטיזם והאמינות.
1. גם בבלוגים המקצועיים הקודמים שלי כתבתי תחת זהות בדויה אחרת, והצהרתי את זה – זה לא מנע ממני הצלחה ובחיי לא נתקלתי בטענה "שאתה בטח מסתיר משהו", מלבד מה שהיה ברור מאליו – שינית את שמי, ואותו אני מסתיר.
את אף אחד זה לא עניין איך אני בוחר לקרוא לעצמי ברשת, אבל אני מבין למה במקום כל כך קטן (הבלוגוספירה) כמו שלנו זה מעלה שאלות.
2. לא זכורה לי התעסקות במיתוג עצמי בבלוג שלי.
3. סליחה?
מה אתה אומר לי בעצם, שעצם העובדה שאני כותב על תחום מקצועי אומרת שאני צריך להיות "מישהו"? מה אם אומר לך שאם אספר את הסיבות שבגללן אני לא אומר מי "המישהו הזה" לא אהיה אנונימי יותר? גם המחשבה הזו עברה בראש שלך?
הרי אני יכול לצלם צ'יקים והעברות שקיבלתי מגוגל וחברות גדולות אחרות, אבל האם זו המטרה שלי? האם אני רוצה להשפיע כי "אני עשיתי את זה כבר, אז אתם צריכים להקשיב לי?" לא.
4. למרות שאני כותב על התחום רבות, הבלוג הזה הוא אחרי הכל, הבלוג האישי שלי. אלה הדברים שמעניינים אותי, המחשבות והדעות שלי על מנעד התחומים שעליהם אני כותב: אם אתה מסכים איתן, אשרינו, אם לא: אשרינו פעמיים, שכן בעולם של היום – ה so called סמכותיות שיש לחבר'ה שכבר "עשו את זה" לא ממש מזיזה לאף אחד (וטוב שכך) – אם אתה עושה טוב אתה, טוב יהיה לך.
אז נניח שבחיים לא הייתי פרובלוגר, זה באמת מעניין אותך כל עוד התוכן שלי מועיל לך והכתיבה שלי מעניינת אותך?
5. האמת היא שאני מאמין באמת ובתמים שאני לא חייב הסברים לאף אחד. what you read is what you get, and what you don't see you are free to assume – אם החלטת שאני עוד חרטטן, אז כן – כנראה ששילמתי את מחיר האנונימיות…
so much for the right to privacy…
6. ובלי קשר לדבריך: אני שוב מתנצל אם גיליתי תוקפנות בתגובותיי, אני תמיד מזכיר לעצמי שיש רק דרך אחת להיכשל: לנסות לרצות את כולם, אבל אני מודה שגם אני בנאדם בעל רגשות ואמוציות, וכשהביקורת מגיעה ממישהו שאני מעריך, ושאני לא חושב שבא רק לתקוף – אני מוצא את עצמי לוקח את הביקורת קצת יותר מדי קשה.
בהצלחה בהמשך הדרך,
זיגמונד
זיגמונד, אני רואה שאנחנו נמשיך פה ב"קרב התנצלויות" אז בוא ניקח הפסקה. נראה שהסקתי עליך כאמור יותר מדי משניים-שלושה פוסטים שריפרפתי עליהם. לא אמרתי שאתה מנסה להיות מישהו, אני ניסיתי לנחש אבל כמו שאני עצמי כתבתי – ככל שיש פחות מידע כך הניחושים פרועים יותר. מה שהיה אולי קצת חסר אחריות היה לכתוב את זה בריש גלי לפני שבישלתי את הדיעה בבטן. ברור שזה מאוד פגע בך, אז אני מתנצל.
אם החלטת שהחלטתי שאתה חרטטן, גם על זה אין לי שליטה 🙂
מה שכן, זה בהחלט מחיר אפשרי של אנונימיות. אם היית מלנקק לאיזה בלוג קודם שלך אולי אנשים היו אומרים "אהההה!" וקוראים אותך באור אחר. העובדה שבחרת לא לעשות זאת (למרות שגם הבלוג הקודם היה אלמוני לדבריך) היא גם "מעניינת", הלא תסכים? היית יכול לא להזכיר אותו אבל חשפת את העובדה שהיו עוד בלוגים וגם אליהם אתה לא מלנקק, כלומר אתה מנסה להגיד לנו בזה משהו, אבל אתה משאיר לנו לנחש מה, אז אל תתפלא שאנחנו מנחשים לא נכון…
לבסוף תודה על המחמאה, ואתה מוזמן להשאר, יהיה מעניין…
עירא,
דבר ראשון – חשוב לי לציין פה, שאני כותב את הדברים מתוך הבנה מלאה של מה שכתבת, וכן הבנה לתגובתו של זיגמונד, כי גם אני לא הבנתי את הסמיילי שהיה צמוד להערה שלך.
שנית – חשוב לי לכתוב גם, ואתה מכיר אותי טוב – אני לא כותב דבר מתוך כעס עכשיו.
אמנם אני קורא חדש אצל זיגמונד, אבל אני חייב לציין, שעד כה הוא בהחלט העלה לא מעט נקודות מעניינות. אני לא מנסה להגן עליו או משהו כזה, רק מציין – הזהות שלו באופן כללי לא ממש מעניינת אותי, כל עוד אני יכול לשאוב קצת עידוד/מידע רלוונטי לצרכיי.
וכן – הרעיונות שזיגמונד מעלה בהחלט תורמים לי לאחרונה. לי וללבטים שלי.
כמו שאני שואב מידע על מה שאתה עושה, לא רק משיחותיי האישיות איתך, אלא גם מהבלוג (חבל שאין לנו את כל הזמן לדסקס ממש את כל מה שהולך אצלך בבלוג – אבל זה מה יש).
אם ניקח דוגמא נוספת – אני יודע בוודאות על 2 נשים לפחות, שהצלחתי קצת לעזור להם עם הבלוג שלי ועם החוויות הקשות שהן עברו עם ה-FMS. גם אם התמונה שלי פורסמה שם, בתכל'ס – הן לא באמת הכירו אותי. אחת מהן, שעדיין בקשר טלפוני איתי מבאר-שבע, לא ראתה אותי מעולם, ויש מצב שגם לא תראה. לא בגלל שאני מסתתר, אלא בגלל שזה פשוט לא עד כדי כך מעניין.
אני לא אומר שזה לא כיף להכיר את כווווולם מהבלוגוספירה, אבל אני חי נהדר גם בלי זה. היה לי העונג, לפני פחות משנה, לעשות מיני-כנס בלוגרים, אנונימיים ברובם, לכבוד יומולדתה של וואנדר, וכן – היה לי כיף להכיר את כולם, ולו לערב אחד (חוץ מוואנדר, אף אחד מהאחרים לא ממש נשאר איתי בקשר אישי/טלפוני). אבל זהו. זה היה נחמד. אתה חשוב שאני יושב ומדמיין את אלמה או זרש או ליזי בכל פעם שאני קורא את הבלוג שלהן? לא ממש. אני פשוט נהנה מהקריאה.
גיא, אני חושב שפיספסת לחלוטין את הפואנטה של הפוסט, אם אתה חושב שבניתי את כולו כדי לבקר את בחירתו של מאן דהוא להמציא לעצמו שם בדוי. אני רק דיסקסתי את השאלה למה לבחור בצורות שונות של בניית תדמית בחברה בכלל, וברשת כדוגמא אחת מרבות.
זיגמונד יצק המון פרשנות למה שכתבתי בלי שום קשר לכוונותי. אני מודה שלא קראתי יותר משניים וחצי פוסטים שלו עד היום, ואחרי התגובות שלו הבנתי שאולי לא קלעתי אליו לפוסטים הכי מייצגים שלו, אבל זה רק מדגים איך כולנו נתונים לפרשנות ודעות מהירות מדי.