תלמידים מדודים

באתר "שיתוף" מייסודו של מיקי איתן העבירו הילוך ופתחו אותו היום לציבור (ובכך גם הושק האתר הראשון על כלים חופשיים בתהיל"ה: דרופל+LAMP כמו בספרים). הדיונים בינתיים בסגנון בלוג ולא משהו משוכלל כמו "אקלי", אבל אתם יכולים לראות איך זה מתנהל (לצערי כרגע טיפה ברדק) בנושא "העולם נגד פרופ' בלר" הלא הוא חוק ראמ"ה. הפרופסור מציגה את עמדתה – "הנתונים חשובים אחרת איך נדע איך לעזור למי" ושולפת מחקר מ-1965 כדי להצדיק את הענין.

בלר כותבת (הציטוט המלא בלינק):

ג'יימס קולמן נחשב לאלברט איינשטיין של חקר החינוך. עד מחקרו פורץ הדרך ב-1965 הניחו כולם שהישגים בחינוך הם תוצאה ישירה ובלעדית של תקצוב בית-הספר: יש מימון, יש תוצאות. קולמן הוכיח שכולם טועים.

לראשונה בתולדות מדע החינוך, אסף קולמן בשיטתיות מידע על 150 אלף תלמידים בארה"ב: רקע אישי, מקום מגורים מדויק, השכלת הורים, הכנסה משפחתית, היסטוריית ציונים, ועוד. הוא מיין אוקיינוס של פרטים אישיים, שעד אותו מחקר נחשבו לרכילות אישית, דיסקרטית. לאחר שניתח את מאגר המידע, התברר שהישגים כלל אינם תוצאה ישירה של תקצוב, אלא יותר של רקע סוציו- אקונומי של התלמידים, אקלים בית ספרי, עמדות מורים, מיומנות מורים, ציפיות שלהם מתלמידים ועוד. התובנה של קולמן – שהיום אולי נשמעת מובנת מאליה, אך בשנות ה-60 נחשבה לסנסציה – היא תוצאה של מחקר שיטתי, כמותי, מדעי.

[…]

עניתי:

פרופ' בלר היקרה,

המחקר של קולמן בן כמעט 50 שנה, ומאז השתנו דבר או שניים ביעילות של כריית מידע, ונאסף לא מעט ידע ופותחו הבנות לגבי הסכנות של ריכוז מידע אישי רב מדי.

אם היית פוצחת היום במחקר שכזה (שלא לדבר על היקף כזה), היית צריכה לקבל אישורים מפורטים מכל הורה על שחרור סודיות על מידע על קטין והיית צריכה לעמוד בהרבה תקנים מחמירים ולהשמיד את המידע המזהה מיד עם תום דגימתו והעברתו דרך אגרגטור סטטיסטי כזה או אחר.

אך כאן את מבקשת לבנות מאגר קבע, מתעדכן, פרטני, אישי, עוקף אישורים ותקני פרטיות, לא בתקנה ולא בצורת פרויקט פנימי של משרד החינוך אלא כחוק מדינה.

לא רק זאת אלא שאת מבקשת לחוקק אותו רטרואקטיבית, משמע שאת מאשרת שעד היום נעשה הדבר מחוץ ואולי בניגוד לחוק, וזו חוצפה שאין לה כפרה. אני מאוד בעד מידע ציבורי ובעד מחקר מדעי, אבל יש קווים אדומים שנחצו כאן, ואת הצעת החוק שאמורה להזיז את הרווים לנוחיות מאן דהוא אינני רואה כמשפרת את המצב.

כבר היום דולפים שמות וכתובות תלמידים ממועצות מקומיות ואולי ממשרד החינוך, מאות אלפי תלמידים מקבלים הביתה דואר זבל, פרסומים לקייטנות ולשאר שירותים פרטיים לפי מאגרי נתונים שנמכרו עבור בצע כסף לידיים פרטיות. הפנימיה למחוננים בירושלים יוצרת קשר עם הורי תלמידים לפי תוצאות שדלפו של מבחני "הדסה". לפעמים זה לטובה ולפעמים לרעה, אבל בידי הגופם האלו אני לא מוכן להפקיד מאגר נתונים מזוהים מפורט עוד יותר של תלמידים ומשפחתם. יש עשרות דרכים אחרות לחקור בעזרת אגרגציה ברמה בית-ספרית או מחוזית ולא הזדקק למאגר נתונים מטריד כמו זה שאת בונה.

אשמח מאוד אם ימשכו חזרה כל סעיפי איסוף ואגירת המידע המזוהה מהצעת החוק מלבד ציוני המבחנים האוביקטיביים הדרושים.

עוד דבר שחוזר על עצמו ככל שאני קורא את המחקרים של כנס צ'ייס השנתי ומאמרים שונים על חינוך טכנולוגי, לתקוע ילדים מול מחשבים זה כלי נהדר לקבל פידבק מיידי וכמותי על יכולותיהם והצלחתם לאורך ציר הזמן, אבל זו לא שיטה טובה ללימוד או לחינוך. כמו שאומרת דר' ג'יל בולט טיילור ומחקרים רבים לאורך ורוחב ארה"ב, חצי הכדור המערבי נמצא יותר מדי בחצי המוח השמאלי ושכח את הימני. אני זוכר מחקר בשיקגו שצוטט ב-Freakonomics החוקרים הראו שילדים שנבחרו באקראי לעבור לבית ספר יותר "נחשב" לא שינו את ההישגים הלימודיים הטיפוסיים שהיו להם (ובהתאמה למקור הסוציואקונומי של סביבתם), אבל כן השתפרו הרבה כשעברו לבתי ספר טכניים. אני יכול להעיד רק על עצמי, אבל מצבי הלימודי והחברתי השתפר פלאים כשהצלחתי לברוח מחטיבת הביניים הכותשת שלי לתיכון אורט למגמת אלקטרוניקה, אבל זו לא דוגמא. השכל הישר שלי אומר שילדים צריכים אינטראקציה חברתית מול ילדים ומורים, צריכים אינטראקציה עם העולם הפיסי, להלחים, לקדוח, להרכיב, לכופף ולהתעסק בדברים כדי לפתח את האינטלקט.

באחת מהרצאות טד, טען המרצה שנאסא לא לוקחת יותר מהנדסים, אפילו לא מהנדסי תוכנה, שלא היה להם מעולם רקע של עבודה בידיים. המחקרים היום מראים בלי צל ספק שכל התעסקות עם דברים מכאניים ופיסיים בונה יכולות קוגניטיביות משופרות גם בפתרון בעיות לוגיות-אבסטראקטיות כמו כתיבת תוכנה. הושבת ילדים מול מסך ומקלדת לא עושה את העבודה. לכן אני כל כך מעריך אנשים כמו לארי רוזנסטוק, המורה לנגרות שהקים את רשת "בית ספר הייטק" שמקיפה היום לא רק תיכונים אלא מתחילה כבר מהגן. התלמידים לומדים פרומטאלית רק 10% מהזמן, השאר מוקדש ללמידה שמוגדרת Project Oriented, אמנות, מדעים, הסטוריה וחברה משולבים זה בזה. ההגדרות של "זמן לימוד", "זמן עבודה", ו- "זמן כיף" אינן קיימות, כי לא נכון ומיותר להבדיל ביניהן. אני חושב שמערכת כזו אולי לא נותנת לפרופסורים כמו בלר את הנתונים האובייקטיביים שהיא אוהבת כל כך, אבל העובדות מדברות ברור באחוזי המסיימים, בהצלחתם בבחינות לאומיות כמו SAT ובאחוז הממשיכים ללימודים גבוהים. המקום עושה לי חשק לחזור לתיכון:

(וזה אולי יזכיר לחובבי טד גם את ההרצאות של גבר טאלי).

אבל אני לא חושב שהמדידות של ראמ"ה יעזרו למדוד סקרנות ושיתוף פעולה, או יעודדו חינוך יותר טוב באיזו צורה. אני חושב שבשביל זה צריך אנשים טובים במערכת החינוך, שיתוגמלו כראוי ויוכלו להשקיע בתלמידים שלהם, ילמדו אותם סקרנות, נתינה, קבלה ולפלוראליזם, או כמו שאומר את זה מורי ורבי פרופסור שמעון שוקן, ללמד אותם להעריך מורכבות. לגמרי במקרה גיליתי שההרצאות מטדחוץ תל אביב עלו סוף סוף לטיוב לפני שבוע, והנה ההרצאה של שוקן. כשהוא לא ממציא כלים לשיעורי מחשב מבריקים, הוא מטפח תחביבים לא שגרתיים:

למי שחיכה לראות את שאר ההרצאות מהכנס, אני ממליץ גם על ההרצאות של שטיינברג, ברזין, שפירו והולמן.

אז לסיכום, פרופסור בלר. לא רק שהמאגר שלך בעייתי מבחינת פרטיות, הוא גם לא מקדם את החינוך לאיפה שצריך לקחת אותו, ולכן לא מביא את התלמידים לאיפה שהם צריכים להגיע. אני מקווה שהמאמצים והתקציבים יופנו לאפיקים הנכונים.

המכונית הבאה

קלינגר טיווט היום שהצעד הבא ב"מיסוי ירוק" הוא לתקוע לכל אחד מאיתנו GPS באוטו כדי לקחת לנו מס מדורג לפי קילומטראז'. נשמע הזוי, עם פוטנציאל אדיר לפגיעה בפרטיות, יקר ולא משתלם אבל הלפי הכתבה כבר עושים את זה היום בהולנד (לא טרחתי לאמת, זה נשמע לי שאולי זה שם בהרצת נסיון. אם זה היה בפריסה ארצית כבר היינו שומעים על זה). הפואנטה היא שרוצים להוריד מס קניה על מכוניות ולהעלות אותו על הדלק. הכוונה לדעתם היא למנוע זיהום ועומס בכבישים. הבעיה היא שעל משאיות ורכב כבד אין מס בכלל והן מזהמות יותר מאשר הפרייבטים (אז זה לא פותר זיהום) והצעד אינו מלווה בשיפור בתחבורה הציבורית. במילים אחרות, לא פתרנו את הבעיות, בעיקר העמסנו יותר מיסים על גב האנשים שרק מנסים להגיע לעבודה.

כמו שרמזתי פה פעם או פעמיים, ביקרתי לאחרונה במרכז ההדגמות של בטר פלייס בפי גלילות. בעקבות TEDxTelAviv הזמינו 25 מאיתנו לביקור שכלל פגישה עם שי אגסי בכבודו. המרכז נבנה לתוך מיכל דלק ישן שחתכו את צידו, הוא מכיל מספר דיילות, מספר "מעבירים" שכרגע רק רושמים מעוניינים, כמה אולמות מצגת שהזכירו לי משהו מתוך דיסניוורלד, ומוסיקת מעליות קצת מטרידה ברקע. לא, לא מוסיקת מעליות. מוסיקה כמו הלום ברקע של אתרי פלאש שלמעצב לא היה משהו יותר טוב לשים שם.

אגסי הגיע עם בוהן שבורה אז לא טייל איתנו את כל הטיול. בהקדמה הוא זרק לנו משהו על זה ש"ירוק" זה שמרנות וסטגנציה ולכן "כחול" הוא הצבע שנבחר לבטר פלייס לסמל שינוי וחידוש. אני עצוב על כך שככה מבינים את התנועות הירוקות (אבל מבין למה), ואני בכ"ז שמח שלא מנסים להתעלק על הירוק, כי יש כאן טיפה גרינווש, פה ושם. דבר אחד לא ברור, למה הלוגו שלהם נראה כמו יד שעושה thumb down?

התחלנו את המסע באודיטוריום שכל מושביו ממוחזרים ממכוניות שהלכו לגריטה. הפציצו לנו 25 סרט שיווקי דליל במספרים בהקרנה פנורמית מרשימה (שלושה מקרנים!) עם מלבן חתוך בתחתית המסך – לי היה ברור שהרצפה תסתובב שם בשלב כלשהו ויראו לנו מכונית אבל הקהל היה בכל זאת מופתע בנמוס צפוי. יצאנו החוצה לסיבוב בכביש הקצקרצר שנכבש לצורך כך, מדובר באבות טיפוס של 2 מליון ש"ח ואי אפשר לעשות איתם חראקות בכביש הפתוח. הנהיגה היא כפי שניתן היה לצפות ממכונית מודרנית – אין מפתחות, כרטיס RFID מזהה אתכם, בלם היד הוא כפתור חשמלי, כפתור "קדימה" וכפתור "רוורס", אין למעשה תיבת הילוכים כי מנוע חשמלי תמיד נותן את כל הטורק בכל מהירות.

הנהיגה זהה למכונית רגילה, כשתעזבו את הדוושה ותחכו כשניה, המכונית תתן טיפה "בלימת מנוע" שהיא למעשה חיכוך של דינמו שמטעין חזרה את הסוללות בירידה. במכונית ההדגמה (מגאן מוסבת) יש גלגל רציף שיעזור לקבוע אם לתת יותר אנרגיה להטענה (ולכן לקבל בלימת מנוע) או לשחרר בלימה ולגלוש חופשי. לצערי הודיעו לנו שהאופציה לא תהיה קיימת במכונית הסופית, אני מניח שהכוונה היא שהמכונית תמיד תתן בלימה בירידה אם לא נלחץ טיפה על הדוושה.

הדבר אולי הכי מפחיד במכונית בינתיים הוא השקט המוזר שלה בתנועה. תחשבו על מכונית עם מנוע כבוי מחליקה בניוטרל בירידה, שומעים רק את אוושת הגלגלים על האספלט. הצוות הבטיח לנו שבדגם הסופי תוכנס מערכת שתשמיע אזהרה להולכי הרגל, או במילים אחרות תוכלו לבחור "רינגטון למנוע" ולהחליט אם המכונית שלכם תשמע כמו פורד GTI, ניסאן ZX300, הארלי דוידסון או הפתיח של "על טעם ועל ריח". אני מקווה שבטר פלייס ישימו נעילה שתוודא שאף אחד לא יכניס לשם מושיק עפיה.

משם נכנסנו לסשן שו"ת עם אגאסי שנראה יותר כמו "הכה את המומחה", אבל לאגסי היו תשובות לכל השאלות. אני אנסה לסכם מה שלמדתי שם ואני מודה שלא הגעתי למסקנה סופית בעצמי.

הנה ההבנה שלי מאיך שיראו החיים שלכם מרגע שתקנו מכונית חשמלית – ראשית יקחו ה"סוויצ'רים" קצת סטאטיסטיקה מכם על הרגלי הנהיגה והחניה שלכם. החוזה מול בטר פלייס דומה יותר לחתימה עם מפעיל סלולארי מאשר לקניית מכונית ובהמשך תבינו למה. בכל מקום חניה קבוע שלכם תוצב עמדת טעינה. אם אין לכם עמדה קבועה אז החברה תתקין מספר עמדות במקומות פוטנציאליים בסביבתכם, בהתאם להשתלמות הכלכלית (ומספר השכנים האחרים שלכם שירצו לקנות גם הם מכונית…) – זה אומר שבשלב הראשון יש לחברה ענין להחתים בעיקר ציי מכוניות של חברות שלמות, אבל כיוון שחלק מהרעיון הוא לתת שירות לכל צרכן פרטי, נבדקות האפשרויות והצרכים של נהגים ממוצעים ועמדות הטענה יוקמו בהתאם לצורך. עמדת הטענה היא עמוג קטן שצוות החברה יכול לקדוח לתוך אספלט או בטון ולהתקין תוך חצי שעה, כולל חיבור לחברת החשמל. נשמע לי אופטימי מאוד, אבל הם שואפים שתהיה להם גמישות מקסימלית לשרת את הלקוחות, ולחברת החשמל יש אינטרס מובהק לשיתוף פעולה, אז נראה.

לגבי האייטם של קלינגר דלעייל אז יש פה חדשה מצערת – תשכחו מפרטיות. בכל פעם שתחנו ותחברו את המכונית לעמדת הטעינה, המרכז ידע שהמכונית שלכם שם. יותר מזה, החברה מתכוונת שכל המכוניות יצוידו ב-GPS, גם לצרכי בקרת גנבות (כמו איתורן), גם לצרכי סטטיסטיקה של עומסים ודרישות חשמל להטענה. למשל, אם החברה רואה שבשישי יוצא ערב רב של אנשים מהחיב"ר לצפון, הם יודעים שכדאי להם למהר ולהטעין יותר מצברים להחלפה בדרך.

הסטטיסטיקה תעזור לחברה למקם לא רק עמדות הטענה אלא גם תחנות החלפה. הרעיון הוא שהטענה בעמדות אינה מהירה (המקסימום הוא דקת טעינה לכל דקת נסיעה) ולכן המהפך הוא בצורת החלפת המצברים. לחברה יהיה סטוק של תחנות החלפה בנויות מראש במכולות, ובכל מקום שנראה שיש להוסיף תחנת החלפת מצברים, יוכלו להתקין אחת תוך יומיים. אגסי מסביר שכיון שהוא מגיע מעולם תעשיית המידע, לא חסכו בתוכנה, ובניגוד להרבה פארטאץ' ישראלי, המערכת ממקמת את התחנות במקומות האידאיליים, לפחות ארבע תחנות החלפה יהיו בכל מסלול ארוך פופולארי בארץ (נגיד, ירושליים-חיפה, תל-אביב-טבריה וכדומה) וכן הלאה – כל המידע הזה מיד זמין במערכת הGPS שתכוון אותכם לחניות פנויות עם עמדת הטענה, תחנות החלפה לפי הצורך, ובריחה מפקקים (לידיעת משתמשי WAZE).

כאן לא נגמרת החדירה לפרטיות (ואני אומר את זה חצי בחיוך, כי זה ברור לי למה זה הכרחי בשביל איכות השירות). השרתים של בטר פלייס ילמדו איך אתם נוהגים – האם אתם חונים ליד הבית או העבודה רוב הזמן, ונוסעים רחוק פעם בחודש, או שמא אתם אנשי מכירות שכל הזמן מתרוצצים בין מקומות חניה מזדמנים לאורך היום ולא תמיד חונים ליד עמדת הטענה? לפי צורת השימוש שלכם החברה תדע למי צריך למשל להטעין מצברים מיד עם החניה, ולמי מותר להמתין ו"לטפטף" הטענה עד סוף היום. בצורה זו בטר פלייס יכולה לקנות חשמל מחברת החשמל ברגעים שיש עודפים ולהמתין כשיש ביקושים גבוהים – כך נחסך חשמל לחח"י ובטר פלייס תקבל אותו יותר בזול. מעבר לזה הם מבטיחים לרצף שטחים אדירים בנגב בקולטי שמש ושאר אמצעים ירוקים להפקת חשמל.

מה הטווח? ובכן בהרצאתו בTED שי טען שמדובר ב-120 מייל, עכשיו הוא יותר פסימי והוא אומר שמדובר במשהו יותר קרוב ל-160 ק"מ (אני מניח שסטטיסטיקות טובות ומדויקות יותר יצאו מפרויקט המוניות החשמליות שהחברה השיקה לפני חודש וחצי בטוקיו). קחו בחשבון פקקים, מזגן ושאר נדנודים, ויכול להיות שהטווח יתקצר בימים מסוימים אפילו יותר. אגסי טוען שאם נאלץ להחליף יותר מדי סוללות (למשל יותר מפעם בשבוע או לפי תנאי התכנית שהותאמה ללקוח), בטר פלייס תחזיר לו כסף על "אי הנוחות" של החלפת המצברים. העובדה שהמצברים הם חלק מהמנוי ולא חלק מהבעלות על האוטו מאפשרת לחברה לשדרג את המצברים כשיצאו טכנולוגיות חדשות, ולהוריד מאיתנו את כאב הראש הזה.

אמרתי כמו מנוי סלולארי ואגסי מבטיח שהכל באמת יגיע בחשבון חודשי אחד ופשוט – מחיר האוטו (אם קנינו בתשלומים), מנוי השירות, תשלום לפי קילומטרים שכולל ביטוח וטיפולים. נכון – הביטוח כלול, הטיפולים התקופתיים גם כן (לא ברור כרגע כל כמה זמן יש טיפול, כנראה יותר מאשר 30K, אולי אפילו 50K).

עד כאן הכל חלומי? אם נשים בצד את ענין הפרטיות (לא גרוע יותר ממה שעוקבים אחרינו ברשתות סלולאריות דור שני כבר כמעט שני עשורים), נשמע דיל מצוין. הרגשה ירוקה בלב, טכנולוגיה מתקדמת עם פחות דאגות, עלות דלק, תחזוקה וביטוח נופלות מבערך שקל לקילומטר ל-75 אגורות ואולי פחות, פחות זיהום בסביבה המיידית, פחות זיהום ממכונית דלק גם אם מודדים את כמות הפליטה בתחנות הפחמיות הישנות (כחצי מכמות הפיח ו-CO2 לעומת מנוע בנזין). ובל נשכח שיורדת מאיתנו הדאגה להחלפת מצברים, ויום אחד אולי נקבל הארכת טווח עם מצבר משופר.

מה יכול להיות בעייתי? אני יכול לחשוב על מצב של Vendor lock-in שסוגר את הלקוח בחתונה קתולית לספק הטענות אחד (שי אגסי אומר שאין מצב, התקנים יהיו פתוחים והוא ישמח לשתף פעולה עם עוד מפעילים). אני מודאג מזה שזה לא עוזר להפחית את כמות הפרייבטים על הכביש או משפר את מצב התח"צ. יש את ענין הפרטיות שהוזכר, מקורות אנרגיה לא-פוסיליים עדיין חלום רחוק. חבל גם שמתחילים מדגם סדאן מסורתי (ולא משהו בגודל סמארט), מחומרים ישנים (מהפכת סיבי הפחמן לא תתחיל פה בינתיים) ולא ברור מתי יהיו אוטובוסים שיונעו בצורה הזו. דאגה קטנה יכולה לבוא גם מהכיוון הפוליטי – המכונית הזו מיוצרת במפעל בטורקיה. אופס :-)

ולמה כן, בכל זאת? כי אין כרגע פתרון יותר טוב לבעית peak oil באופק. הממשלה לא משפרת את התח"צ, מחיר הבנזין יעלה גם בלי מיסוי ממשלתי, גפ"מ רחוק ממושלם (ירדתי מזה אחרי ששמעתי על כמות הבעיות שגרמו לאנשים לנתק ברכבם את המערכת) ואני לא רואה כרגע אפילו את האילתורים ההיברידיים (וכן, אני מאלו שחושבים שפריוס זה קלוג' זמני ולא אלגנטי) נותנים את המענה הנכון ללקוחות או לסביבה. לפחות בהמשך יהיו עוד דגמים לבחירה:

לבסוף לכמה שאלות שקפצו לי לראש והתשובות שקיבלתי עליהן:

האם יהיה רטרופיט להעברת האימפרזה שלי לחשמל? – אין מצב. המחיר של ההמרה גבוה, המחיר של בדיקות בטיחות הוא אסטרונומי. אם יהיה יצרן שיהיה מוכן לתת את השירות הזה ללקוחותיו אז בבקשה, אבל בטר פלייס לא הולכת בכיוון.

האם יש פתרון לבעית הקרינה המגנטית של הפריוס? – הבעיה היתה רק בדור הראשון, שהעביר AC לאורך גוף המכונית אל המצבר. במכוניות של בטר פלייס כמו בדגמים המאוחרים של הפריוס, הזרם לאורך המכונית יהיה DC והמערכת עומדת בתקנים יותר מחמירים.

כמה בערך תעלה הפלואנס לצרכן הסופי, אחרי הנחת מס קניה? – בלי נדר, 100K-120K ש"ח.

האם יהיה דיל או סובסידיה ממשלתית לעזור לי לשדרג מרכב משומש במחיר 20-30K ש"ח למכונית חדשה? – אלוהים גדול, תחזור שנה הבאה ותשאל שוב.

ותשובה לחשדן האוטומטי – לא, אני לא התבקשתי ובטח שלא שלמו לי על הפוסט הזה, אני פשוט גיק (או גריק?) שמתלהב מהרעיון, ויודע שממילא לעולם לא יצא לו לנהוג במכונית חלומותיו.

עדכונים!
* על הטווח הקצר מהמשוער של מכונית חשמלית (אאוץ')
* על השאלה של הירוק והסוללות – באפגניסטן התגלו מרבצים אדירים של מתכות ומינרלים כולל ליתיום. האם ארה"ב תכבוש ותשלוט שם כדי שלנו יהיו סוללות לרכבים החשמליים שלנו?

הקלה לגב – תשכחו מצילומים שלי מ-TEDx

אני הולך לקנות לי חולצה מחרתיים. "הייתי בטדXתלאביב וכל מה שיש לי זו החולצה הזו". משום מה הייתי משוכנע שיש לי מצלמה למחר, אבל מסתבר שהיא בגדרה אצל החברה שלי ואילו אני באבן יהודה. בבית יש לי כאן את הקאנון D301 עם זכוכית הפלא 70-200L/f2.8. לא מתאימה לצילומי פנים כמו של מחר כל כך (אלא אם הייתי רוצה לעשות פפראצי, ואני לא). האופציה האחרת היא 15-30 שהפוקוס שלה לא עובד, אבל היא מצוינת עם מתאם עין דג 4מ"מ. לא, אני אוותר. זה מה שקורה כשמודיעים לך פחות מיממה לפני הכנס שאתה מוזמן. אין איך להתכונן. אני יכול לצאת מחר ב-5 בבוקר ולעשות סיבוב דרך גדרה לקחת את המצלמה שלי, אבל זה פסיכי. אני גם לא אצלם שם עם ה-6X6. פשוט ניתן לאחרים את הכבוד לצלם את הפיגורה היפה שלי.

אז אני הולך בצעד קליל, עם רון בלב ועט ביד… יכול להיות שבכלל לא אעדכן לאורך היום. אתם מוזמנים במקום זה לעקוב בעמוד הזה אחרי טוויטים ותמונות עם התג הארוך עד אימה של הכנס :)

-------
  1. מצלמת ה-DSLR הראשונה בעולם אם אינני טועה, חוגגת בימים אלו 11 שנה על כל שלושת מגהפיקסליה[^]

מחר אני שתול

מארגני TEDx שותלים אותי בשדרה של בלוגרים.

"מפיקי הכנס בוחרים, בנוסף, מרצים שיש להם גם אג'נדה חברתית ובהקשר זה הייתי אומר שמדובר במהלך קצת מגלומני. קיימת שם פוזה בנוסח: 'באנו להציל את העולם', והאמת שזה קצת מפריע לי כיוון שאתה רואה שם אנשים שלא הצילו שום דבר מציגים את הישגיהם היצירתיים, העסקיים או המדעיים כתחנת ביניים לגאולת הפלנטה".

*הפוזה הבולטת יותר של טד נעוצה בסינון הקפדני של "מי ייכנס בשערינו", לא?

"הסלקציה היא אכן בעיה נוראית. אבל אני מוכרח לומר שהיא מוקפדת ומגיעה ממצב של היעדר ברירה, כיוון שמפיקי הכנס מוצפים באלפי בקשות השתתפות כל שנה ומתוכן הם צריכים לבחור מאות בודדות.

"היום אני חווה את הבעיה כיזם הכנס התל-אביבי: יש לי מכרים או חברים שממש נעלבו כי הם לא בהכרח יוזמנו לכנס והם כבר לא מוכנים לדבר איתי. לפעמים אני עוצר ותוהה: לשם מה הייתי צריך את זה?".

*סלקציה זו מועילה גם למיתוג היוקרתי.

"זה נכון. קשה מאוד להיכנס ולהיות משתתף בכנס ואותם משתתפים שכבר נאבקו, הוזמנו ונפרדו מכמה אלפי דולרים – מרגישים עצמם על גג העולם, סוג של יחידי סגולה. בינינו, זה ממש קשקוש".

מתוך ראיון עם פרופסור שמעון שוקן, מורי ורבי, ואחד מהמארגנים.

למי שלא עוקב אחרי התפתחויות הכנס, רק לפני שבועיים הכריזו מי ידבר בו. לפני שנה גילתה לי מיה שהכנס מתבשל והצעתי לה גם כמה שמות לדוברים, לפני חודשיים נפלתי בסלקציה (אין פה ויטמין P), לפני חודש גם נופנפה הצעתי לשמש כצלם בכנס, ולפני שבוע ישראבלוג, שמילאו את "שדרת הבלוגרים" בבלוגרי אלפא (מענין מי?), עשו ג'סטה לעלובי חיים שכמותי והגרילו שלושה כסאות לכנס. היום, 14 שעות לפני הפתיחה קיבלתי הודעה שזכיתי לשבת במתחם "נא לא להכנס" של תאטרון "נא לגעת" מחר. אבל אני לא כועס; TED מכריז על עצמו כאליטיסטי מראש, ממילא אני בטוח שהכורסאות בחוץ יותר נוחות, וזה הרי הכל בשביל המינגלינג ממילא, ובזה אוכל להשתתף :)

עוד אין לי טלפון חכם אז אני לא אטוויט משם ולא אצלם תמונות ישירות לפליקר בזמן אמת (אלא אם מישהו רוצה להשאיל לי טלפון). ממילא אם אתם רוצים לראות את זה בזמן אמיתי (אין לכם עבודה?!) אתם יכולים לעשות כן באחת מכמה אופציות ברחבי הארץ, כולל מהבית באתר גלובס אונליין. אם טוויטר זה הקטע שלכם, פשוט פתחו חיפוש על התג #TEDxTelAviv. למה לא קצר כמו #TxTLV כדי שישאר גם מקום להודעה? ככה. זה למה.

אני כנראה אקח רק מצלמה ואשתמש בטלפון שלי כרשמקול. אני לא יודע אם הגב שלי יסבול הרבה יותר מזה (למשל להסתובב כל היום עם לאפטופ, קטן ככל שיהיה), אבל אם יהיו שם מחשבים ציבוריים ויהיה משהו ששווה הטווטה או בליגה, אני אזרוק כמה מילים. בחוץ תהיה ככל הנראה הדגמה של הקלנועיות של שי אגסי, אז אם ישעמם לי, יש מה לעשות שם ביפו.

ועכשיו אני הולך למלא טוב-טוב את הסוללה של הנוקיה…

חיקוי היא הצורה הנעלה ביותר של אבולוציה

השבוע נודע לי שנפתח אתר חדש לעמותת "ארגון הביומימיקרי הישראלי", ואני מקווה שהמשמעות היא שיהיו לי עוד הרצאות מעניינות לראות בקרוב. ביומימיקרי הוא שם כללי לכל תחום מחקר או יצירה ששואב השראה מהטבע, ואתן שתי דוגמאות פופולאריות. מצד האמנות, אנטוני גאודי הוא אדריכל שקשה להתעלם ממנו בספרי הארכיטקטורה או ברחובות ברצלונה. מבתים שלמים ועד לאחרון הכסאות או מעקות המדרגות שהאיש תכנן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם שיר הלל מתמשך לטבע. מתמטיקה וזואולוגיה מככבות בכל עיקול ופיתול, הכסאות בביתו (בפארק גואל) נראים כאילו קטפו אותם בטיול ביער, וכמה מבתיו המפורסמים מבלבלים את העולם עם קווים לא שגרתיים שמקבלים את השראתם מעצמות רגליים וגולגלות, קשקשי זוחלים או במבנים אחרים משובצות צורות גאומטריות.

ודוגמא לביומימיקרי במדעים. לכל מי שעוד לא נתקל בהרצאותיו של רוברט פול ב־TED אני ממליץ מאוד לצפות. הראשונה מ-2002 על רעיונות לפתח דבק מיקרוסקופי שמחקה את כפות רגלי השממית1 ושאר המצאות שאפשר ללמוד מהטבע, השניה על עיצוב רגלי רובוטים יעילות יותר (ושאר מנגנונים) כתוצאה מהתבוננות ברגלי חרקים וזוחלים, ובאחרונה (2009) על מה שהזואולוגים למדו בחזרה על זנב השממית מאנשי הרובוטיקה אחרי שאלו בנו כמה שנים מאוחר יותר רובוטים מטפסי קירות וגילו שהזנב עושה הרבה יותר ממה שדמיינו. מחקר בין תחומי שכזה מראה איך ביומימיקרי יכול לעזור לחוקרים בשני הכיוונים.

אבל חיקוי והעתקה של רעיונות מצליחים זה כמובן לא בשורה חדשה שיצאה מהפקולטות המודרניות להנדסה ועיצוב. הביולוג ריצ'ארד דוקינס העלה את הרעיון הפילוסופי הידוע של "הגן האנוכי", שמציעה לא להתייחס אל חתיכות הקוד גנטי כמנגנונים שמשרתים את הביולוגיה, אלא כמידע שרוצה להשתכפל בכל מחיר, ומשעבד את התאים של בקטריות כדי שישכפלו אותו. התא כאילו נכנע ל"רצונו" של ה"פולש", אבל בסופו של דבר יש ביניהם סימביוזה כי שניהם מועילים האחד לשני – הגן לא יוכל להשתכפל בלי התא, התא לא יוכל להשתכלל ולהתרבות בלי מנגנון הDNA. דארווין לא הכיר גנים ו-DNA אבל ניסה לדמיין את חוקי האבולוציה פועלים על רעיונות מדעיים, תרבות ושפה מדוברת, ודוקינס לקח את זה צעד הלאה והציע את הרעיון של "גנים רעיוניים" להם הוא קרה "מימים" מלשון מימיקה או חיקוי. הרעיון כאן הוא שוב שרעיונות הם מידע שרוצה להשתכפל ולכן מחפש פונדקאי זמין – הפונדקאי מעביר הלאה את הרעיונות, פוסל או משכלל אותם, הם עוברים אבולוציה ומתפתחים, הפונדקאים נאלצים לפתח מוח יותר גדול ופגיע כדי שהמימים יוכלו להשתכפל, מה שגורם לבעיות בתהליך הרביה וסכנות שונות, אבל השניים חיים בסימביוזה בסופו של דבר, כי המימים עוזרים לפונדקאים לשפר את מעמדם בעולם, ושני הצדדים מרוויחים. אבל האם נגמרה הסכנה?

(הערה – להרצאה זו ולבאה יש תרגום בעברית אם צופים בהן באתר TED, אבל משום מה לא כשהן מוטמעות…)

(פסקא לחמשת קוראי שלא מתמצאים בתרבות אינטרנטית, התנצלויותי לשאר הקוראים) יש המתייחסים לתשתיות web2.0 כמנגנונים כנועים להפצה, שכפול ושכלול מימים. לפעמים אינטרנט-מים פשוט כמו "תמונות חלתולים", מתפצל לתת-סוגות כמו LOLcats שבעצמה מכילה DNA שלם של מימים כמו "חתול תקרה וחתול מרתף", "מי גנב לאריה הים את הדלי שלו", "X. יש עלי." ועוד עד להתפוצצות אבולוציונית שאפילו מכניסה כסף. כמו בכל מערכת עם רעיונות ויראליים, יש כאן כללי חוקיות מזוהים ולפעמים גם הכלאות מעניינות רוחביות כמו Fail Dogs שנולד מתוך מים FAIL שקדם לו, בזיווג עם Lolcats, וקצת עזרה מאנשים שבבירור אוהבים חתולים ושונאים כלבים… מלבד כמה סקריפטים פשוטים לייצור עלילות אקראיות לסטאר טרק ובאפי, צופים אנשים שעוד יבואו אינטרנט-מימים שייצרו וישכללו את עצמם, אנחנו רק מחכים לאינטיליגנציה המלאכותית שתנסה את כוחה בהומור, תייצר חתולולים שיראו לה מצחיקים ותשאל אותנו "איך זה? ועכשיו? ועכשיו?". בינתיים המוטציות המוצלחות הם עדיין מעשה אדם, ואין צוות מוצלח יותר במעקב אחריהם מאשר צוות "דע את מימך" מבית רוקטבום (שי, זה בשבילך). בנוסף יש את ציר הזמן האינטראקטיבי הזה שמעיד על חנון משועמם להחריד שיושב מאחוריו.

הממטיקה הופכת בשנים האחרונות לבסיס לכל מני תאוריות מענינות ששואבות השראה שוב מהביולוגיה. לבסוף מבט פילוסופי נוסף שמציע להסתכל על רעיונות, תקשורת ו(מלחמת) תרבויות כמו על גנים, וירוסים, חיידקים פולשים ומערכות חיסון, ולחשוב טיפה על ההשלכות העתידיות…

-------
  1. כמעט קראתי לפוסט "לך אל השממית, ראה דרכיה וחכם"[^]

סיימטיקה על שבתאי, אגמים ודיונות על טיטאן, פעילות אורגנית על אנצלדוס

בתוך ערימת הפודקאסטים הרבים שאני מנסה לבלוע, נפלתי על הרצאה קצרה של ד"ר קרולין פורקו על הגילויים המרשימים של קסיני מסביב לשבתאי, וממש היתה חסרה לי סדרת השקופיות שלה, לשמחתי הרבה מצאתי אותה בHD באתר TED, איך לא…

בהרצאה היא מונה 47 לווינים טבעיים לשבתאי (בשפת אדם – ירחים), ומתמקדת בעולם עשיר-המתאן והאתן של טיטאן ועל אנצלדוס, שתי סביבות "פרה ביוטיות" לפי הקריאות האחרונות. על טיטאן יש אטמוספירה עשירה התרכובות אורגניות אבל קור מקפיא. המיתאן שם דחוס לנוזל, מתאדה לעננים ויורד כגשם, ויוצר חלוקי נחל עשויים מים קפואים בנחלים שבהם הוא זורם. באיזורים אחרים על טיטאן יש מדבר ודיונות נערמות לגובה 100 מטר, עם רוחות קרות (כמה עשרות קלווין) שמעצבות פני שטח מאוד מוזרים ומפתיעים. אבל אנצלדוס הוא מהמרתקים ביותר, יש עליו פעילות טקטונית ברורה, ובין הסדקים החמימים נפלטים גייזרים של גז וחלקיקים מעניינים מאוד. לפני חצי שנה ד"ר פורקו עידכנה שקסיני לא רק צילם את הגייזרים המרשימים שאנצלדוס פולט לחלל, אלא גם טס דרכם, 35 ק"מ מעל פני השטח, ודגם בגייזר מי מלח ותרכובות אורגניות מתקדמות כמו בנזין, פרופן ושאר תרכובות משמחות שאומרות שאולי התפתחו, או שעלולים להתפתח במקום הרחוק והמוזר הזה חיים. קסיני הוא היום הרובוט המוצב בכי רחוק שלנו במערכת השמש (ועוד בזו החיצונית) ולאחרונה קיבל עוד שנתיים של מימון, וזה תמיד מרגש לשמוע מה מצליחים לגלות במקומות כאלו. במקביל התגלו מאז עוד לוויינים לשבתאי והם כרגע נאמדים בכ61(!) ירחים וכמה מאות "ירחונים" שלא יזכו לשמות אפילו. רשימת הירחים כאן, לא לכולם עדיין יש שמות אבל יש שם סיפורים מאוד מעניינים. יש כמה קבוצות שדומות במסלולים ובמראה, ולכן קיבלו ביחד שמות נורדיים, קלטיים, אינוויט וכדומה. יש ירחים "רועי טבעת" שעוברים קרוב או בתוך הטבעות ומשפיעים על צורתן ודחיסותן בכוח המשיכה שלהם. יש אפילו ירחים "טרויאניים" שמלויים ירחים אחרים ומתחבאים בצילם. שבתאי מרתק חוקרים כי הם מוצאים בטבעות שלו רמזים לצורת הווצרות מערכת השמש שלנו עצמה.

בחיטוטים נוספים אחרי הרצאת טעימה על סימטיקה בTED, מצאתי גם סרט שחיבר אותי שוב לשבתאי, מסתבר שבעננים שבקוטבו הצפוני ישנה צורה מוזרה של משושה, שגילו גשושי וויאג'ר ועכשיו חוקר אותם קסיני. הצורה המוזרה של סערה שזורמת במשולש במהירויות של מאות קמ"ש בכיוון הפוך מהסיבוב הטבעי של הפלאנטה הם מוזרים למדי אבל הם אינם בלתי שכיחים, וכבר הופיעו דוגמאות דומות על צדק ומאדים ובמחקר של לחצי מגמה בתוך פלאנטות, על פי המיקומים של הרי געש על ארץ ועל המאדים. הניחושים המדעיים משייכים אותו לגל עומד של לחצים אטמוספריים ואולי כוחות אחרים שניתנים לחישוב והסברה רק ביקום של ארבעה מימדים, שאולי מספר לנו קצת על מה שקורה תחת כדור הגז הענקי הזה:

ההבדל "הקטן" הוא שהמשושה הזה יכול להכיל כמה פעמים את כדור הארץ, מאוד שונה מהניסויים החביבים בסיימטיקה שביוטיוב:

מעניין ומיסתורי, אבל עדיין די מדעי, כמו חידות אחרות שמעסיקות את החוקרים, למשל איך קורה שפלאנטה מסתובבת בכיוון ההפוך מהספין של השמש שלה. tl כיון שהרבה אנשים אוהבים גם ככה לקחת תופעות מדעיות פשוטות לכיוון דתי/מיסטי, והדיבורים על סיימטיקה ומימדים רביעיים גורמים להם לאורגזמה, אין להתפלא שכבר בנו תיאוריות קונספירציה מאוד יצירתיות על המשושה במאדים, ולוקחים בצורה דתית דוגמאות סיימטיות בכלל: [1] [2] [3] [4]. למעשה תמצאו בטיוב יותר סרטוני מיסטיקה על הדוגמאות האלו מאשר ניסויי מדע חביבים, אז אספתי לכם כמה, הנה במים [1] [2], והכי מוזר עם נוזלים לא-ניוטוניים (שזה בד"כ מים עם קורנפלור) [1] [2] [3].

לבסוף, אם אתם אוהבים נוזלים רוקדים, הציצו על נוזלים מגנטיים, זה מגניב למדי (עוד: [1] [2] [3])