זה לא נושא חדש, אין לי מושג מתי התחילו אנשים לבוא ולהגיד את זה בגלוי, אבל למרות שהשואה היתה ההצדקה העיקרית והצדקה לא רעה להקמת המדינה, קשה לראות בה באמת הצדקה להמשך קיומה, ואולי אפילו מסוכן לעשות את זה. זה עלה לי שוב אחרי ויכוח לא נעים שהיה לי עם חבר טוב של המשפחה בפסח, בעקבות קריאה בהגדה הקיבוצית קטע של ביאליק שאומר באיזה מקום לבני ישראל המטיילים במדבר שיניחו לנופלים ויתנו לגופותיהם להאסף אל חולות המדבר, כי יש משהו יותר חשוב לעשות. ביאליק נפטר ב1935 אז הוא לא דיבר על השואה, אבל הכיוון והכוונה לא היו שונים, כי ביאליק בכל זאת ראה גם הוא את הזוועות האלו קורות לפני כן ברוסיה ומקומות אחרים (ראו ערך "עיר ההריגה"). אחרי טיפה חיפוש מצאתי כתבה של מיכל קפרא על שואה וסאטירה (חלק ראשון ושני) ומשם הגעתי לפוסט הזה, ואז ראיתי שעוד שתיים מחברותי (רוני ובצורה כזו או אחרת כרמל) מרגישות דומה. הגדיר את זה יפה ד"ר תאבת אבו-ראס לפני חודש (ואני בטוח שהוא לא הראשון), שמרכיב חשוב ובעייתי במחסום שבין היהודים (או אולי ספציפית אלו שהם דור ראשון/שני לשואה) לבין ערביי הארץ, היא ההרגשה הקולקטיבית של הרוב במדינה כמיעוט נרדף (וזה מונצח ב"אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו"), ואילו המיעוט (שלעיתים נרדף) של ערבים בארץ מרגישים בכל זאת במעין שגעון גדלות, כאילו הם עדיין חלק מ"האומה הערבית" ואנחנו הפשפשים הפולשים.
האמת היא הרי לא לכאן ולא לכאן. יש לנו מדינה עצמאית שהיתה מתפקדת מצוין ולא מפחד אם רק היינו שמים בצד את הרגשת הקורבן ה"מיוחדת" שלנו, מבינים שגם לנכבה יש מקום שאפשר להפוך אותו למשותף במקום לסיבה להמשך החשדנות והחיכוכים. להגיד "הרביצו לנו אז אנחנו מרביצים הלאה", זו אותה השפה שיודע להתבטא בה בריון השכונה שמרביץ לחלשים כי הרביצו לו בבית. אסור לנו להמשיך בזה. הבריון הזה יוצר לו אויבים כבר שלושה דורות במקום להתבגר ולהשלים.
אבל לא רק צעירים חושבים ככה, ולא רק קומיקאים, ולא רק ערבים אקדמאיים חושבים. השבוע שמעתי את אותו הרעיון בדיוק מפיה של לאה שקדיאל, ואני בטוח שכיוון שאמרתי את זה כאן יבואו העונים ויתנו לינקים לעוד רבים וידועים שיסכימו איתנו שהגיע הזמן להפסיק להדגיש את ה"למה לא" ולהתחיל להבין ולהבנות את ה"למה כן". אנחנו אמורים להיות "אור לגויים" ו"מטרופולין לכל הארצות" או משהו, לא? למה מציון לא יוצאת תורה של צדק וחמלה? של שמירה על אדמה (שלא לומר אדמה שאמורה להיות קודש), של יצירת חברה יותר קהילתית ומשתפת? אני אצטרף לדבר כזה בשמחה…
אז לפני שאני מנסח לי בראש ולמקלדת מה אני חושב שצריך להיות המסר של ישראל לעולם, אתם מוזמנים להגיד גם בכמה מילים מה הוא המסר שהייתם רוצים שיהיה המותג החדש שלנו (או שמא אתם מתנגדים בחריפות לרעיון שלי להצנעת מותג "מדינת פליטי השואה")
אני מאוד מתנגד לתירוץ של השואה בתור הסיבה למדינה. השואה היתה דבר נוראי, אבל לא בגלל זה מגיעה מדינה. המדינה מגיעה בזכות ולא בחסד. זו לפחות דעתי בנושא.
הבעיה בכל הנושא הזה, הוא שהפלסטינים לא מכירים בהיסטוריה של עצמם, והרבה אנשים מתעלמים ממנה.
הנקודות לא מסודרות לפי סדר מסויים.
1. היה לגיון פלסטיני בשירות הצבא הנאצי, וכל מי ששירת שם, שירת בהתנדבות.
2. יש מיתוס שלא היו יהודים לפני השואה במה שמכונה היום ישראל, אבל תמיד היו יהודים, הם רק חיו תחת שילטונות של האוטומנים, ממש כמו הרבה נוודים שהגיעו לכאן וכיום נקראים פלסטינים, למרות שהם בכלל מגיעים ממליון מקומות אחרים שהיו בשליטה העותומנית ואו הגיעו בכוח או הגיעו כי חיפשו מקום טוב יותר.
3. במלחמת העצמאות, היתה תקיפה של מרבית מינות ערב נגד היהודים שחיו כאן (שזה בכלל הגיע אחרי הרבה מאוד פראות ו"פוגרומים" בהם נהרגו יהודים שהתחילו 50 שנה לפני ע"י הערבים).
4. בשביל לנצח את האימפריה האותומנית, הבריטים יצרו מדינות עם שבטים שונים, כאשר שבט אחד קיבל את מה שאנחנו קוראים לו היום ירדן, שבט אחר את סוריה, לבנון וכו'… זה היה חילוק טקטי. ב"פלסטינה" הם רצו לחלק ל2, למדינה יהודית וערבית. הערבים (שהם בעצם תושבי כל המדינות האחרות לפני בוא הבריטים) התנגדו לזה, בגלל שזה פוגע ב"כבוד הערבי", שערבי יחייה תחת מישהו לא מוסלמי.
5. פוליטיקים ערביים או סתם "מוסלמים" עושים את המקסימום בשביל ליצור מצב של שינאה ולחימה בשביל אינטרסים אישיים, ובכך פוגעים בערבים החיים כאן באיזור.
6. לפי הגדרת האו"ם (אשר לא מתקיימת למדינת ישראל משום מה, אבל כן בכל מקום אחר בעולם), פיליטים הם אנשים אשר איבדו את ביתם. הילדים של הפליטים הם תושבי המקום שבו ההורים שלהם כבר היו, מה שאומר שדור הפליטים הפלסטיני כבר כמעט ולא קיים (יחסית), ולמרות זאת גם תינוק שנולד השנייה הזו מוגדר בכל העולם ככזה, למרות שזה לא לפי ההגדרה העולמית, אלא הגדרה מיוחדת למקום הזה.
7. עד לחלוקה הבריטית למדינות, העולם דיבר רק על מדינה יהודית שצריכה לקום איפה שהיום ישראל, ואף אחד לא ידע שיש כזה דבר "עם פלסטיני". החלוקה הזו הגיעה עם החלוקה הבריטים למדינות (עד כמה שאני יודע לפחות).
8. אם פוליטיקה ודת היו נעלמים ע"י סובלנות ותבונה של אנשים, החיים כאן היו הרבה יותר טובים לכולם.
9. הרצון הפלסטיני להכרה לפי דת האיסלם וחוסר הרצון שלו להכיר במדינה יהודית די שוללים אחד את השני. אי אפשר לדרוש משהו בלי לספר משהו אחר שחשוב לכל צד.
10. אינטיפאדת אל אקצה נפתחה בגלל שערפאת היה צריך לקיים משהו שהוא לא היה מעוניין לבצע, ולקח את התירוץ של אריאל שרון מבקר בכותל המערבי בתור תירוץ לאלימות, וזו לא הפעם הראשונה (המחבלים המתאבדים בשנות ה90 בהסכמי שלום של רבין היו עוד שימוש כזה של ערפאת בלא להתחייב לכלום, וגם אז זו לא הפעם הראשונה שהמנהיגים הפלסטינים השתמשו באלימות להשיג דברים) או האחרונה שזה קורה כאשר הפוליטיקאים משחקים באנשים שנותנים לעצמם להיות פיונים.
היות ואני לא סובל את כל הצדדים הפוליטיים באותה מידה, אני לא שייך לשום זרם כזה או אחר (לא ימין, לא שמאל, לא מרכז, לא אחור, לא קדימה לא כלום). אני אזרח מדינת ישראל וחשוב לי שהמדינה תתקיים. אני לא אוהב אלימות ומנסה להימנע ממנה, עד למצב של חוסר ברירה, והתרגום שלי לחוסר ברירה לא תמיד עולה בקנה מידה עם תרגום של אנשים אחרים. אני חושב שהקיצוניות של כל הצדדים המעורבים רק עושה רע, ולדעתי הגיע הזמן להעביר אותה שתתפוצץ לפוליטיקאים ואותם "אנשי דת" שמתמשים באנשים בפרצוף במקום לאנשים הפשוטים.
אבל זו דעתי לפחות (ולמה לעזאזל אני נכנס גם כן לפוליטיקה, עכשיו אני צריך עוד מקלחת).
ראשית, עם פירוט כזה של דברים, ברור לי שחשבת עליהם קצת והם מטרידים אותך ולכן פוליטיקה (או במקרה זה לדעתי – פרקטיקה ומדיניות) היא במקום. אני לא הכנסתי כאן בכלל זיהוי של שמאל וימין או שם של מפלגה, למעשה יש נושאים שבהם אני כמעט מרכסיסט ויש אחרים שדעותי שואלות ויתר מעולם המושגים של ליברטארים. כל נושא חייב לקבל דיון לחוד ולראות איך הוא מתקשר עם אחרים.
כל זה לא קשור לשאלה שלי מהו החזון שמדינת ישראל צריכה להגדיר לעצמה ואיך זה מתקשר לערימת הסעיפים… אבל אני אנסה לרוץ עליהם בקצרה:
1. לא ידעתי אבל לא מתפלא.
2. לא ממש מדויק… היישוב היהודי בארץ הולך רק טיפה יותר מ250 שנה אחורה אאל"ט (בלי לספור את משפחת זינתי מתקוע שטוענת שהיא היחידה שלא זזה מפה 2000 שנה, ואני שואל – אז עם מי התחתנו כל הדורות האלו?)
3 4 5 10. נכון, אבל מה הקשר?
6. אכן, זה אחד הדברים המגעילים בתרבות עמי האזור שאני באמת לא סובל. מסתבר שזו מסורת מוסכמת שפליטים יכולים להתארח במדינה לא להם עד שיוכלו לחזור, אבל צריך לעודד אותם לא להתבולל ולא משנה כמה דורות הם תקועים לך בחצר האחורית, לצורך כך אסור לך לתת להם זכויות אזרח וכולי.
7. למעשה אני חושב שהמונח הגיע לשימוש יומיומי אמיתי רק בהתחלת שנות השישים.
8. זה לא אם, זה מתי ואיך.
9. אתה עושה הכללה מאוד גסה. וחלק מהבעיה היא מלכתחילה שהיה לנו עם חילוני לדבר איתו, אבל חיכינו יותר מדי זמן וגידלנו מולם חמס, ועכשיו – כמה מפתיע – יש לנו חמסניקים קנאים שמפנים רובים גם אליהם וגם אלינו. כמה קנאים? מספיק שבתור סונים הם מוכנים לקבל סיוע משיעים כדי להפציץ אותנו, כאשר שיעים וסונים זה כמו ישראל ועמלק…
השורה התחתונה היא שלא דיברנו בזמן עם הפלסטינים, לא ניסינו להכניס למעגל את ערביי ישראל ב1948, ועכשיו אנחנוו לא מדברים עם החמס. לא חכם.
ולכן אני אומר – התנהגות של בריון מכה. אולי אם היינו עושים את זה אחרת זה היה נראה אחרת, יותר קרוב לחזון של הרצל.
לסיכום, אתה אומר שלמעשה את מסכים/שבוי באותו נרטיב שאין עם מי לדבר.
ואם אומר לך שמנהיגי דת חמסניקיים, אלו שמצדיקים את האידאולוגיה שמכתיבה את האסטרטגיה של הארגון, נתנו את הסכמת בכתב שימצאו את הצידוקים הדתיים והמוסריים להפסקת האיבה אם היו מוכנים לשבת איתם ולדסקס תנאים (די ריאליים לפי מה ששמעתי)? מסמך כזה ניתן ביד לחבר כנסת, אבל אף אחד לא האמין לו שזה אפשרי ולכן אף אחד בממשלה לא רצה לשמוע על זה ואף כתב לא חשב לסקר את הרעיון… אותו ח"כ תייק לצערו הרב את המכתב במגירה ושם זה עצר. מאז הוספנו את עופרת יצוקה לבלגאן כי דברים לא משתפרים כשלא מדברים…
השאלה אם אתה רואה משהו לעשות והאם זה מתקשר למה שהתחלתי בו?
כמה דברים..
1. הישוב היהודי קיים יותר מ-250 שנה. תעיף מבט בצפת (עיר הולדתי) שבמאה ה-15 וה-16 היתה ממש מרכז קבלי רוחני והאר"י (ב-1570) היה ידוע כאחד מגדולי הרוחנים שם באותו זמן. גם בטבריה היו לא מעט יהודים באותה תקופה, כנ"ל בחברון וירושלים.
2. לגבי החמאס, אינני יודע כמה אתה בקיא ב-שריעה, אבל אתן לך דוגמא מההלכה היהודית: אם מחר ימצא לו רב שיתיר לצפות בטלויזיה בשבת לדוגמא, ההיתר של אותו רב יפסל על רבים ובמקרים קיצוניים יותר הוא יוחרם וינודה מקהילתו. בחמאס לעומת זאת, האיש דת הראשון שיהיה מוכן לתת היתרים בניגוד ל"תקנון" שלהם, הוא יצטרך לבדוק אם באמת מקבלים 72 בתולות למעלה, כי אם החמאס לא יחסל אותו, שליח של "האחים המוסלמים" ממצרים יחסל אותו, וכמדומני שזה קרה בעבר.
3. תנאים די ריאליים? ידידי היקר, מה שהחמאס מציע כבר 3 וחצי שנים זה בדיוק אותו דבר: כל שטחי 67 (כולל החלק המזרחי של ירושלים) ינתנו לפלסטינים ולחמאס ובתמורה תקבל… תהדיה ל-50 שנה. הם לא מסוגלים לעמוד בהסכם פשוט של לא לירות קסאמים, אז איך תסמוך עליהם כשתחזיר את כל השטחים האלו? ואגב, הם אמרו שוב ושוב שגם אחרי שיחזירו את שטחי 67, הם לא מוכנים להכיר בישראל (ואת זה אמרו לא רק בזרוע הצבאית של החמאס, אלא גם בזרוע הפוליטית, גם חמאס עזה וגם חמאס חו"ל). אז על מה אתה מדבר?
4. ביבי עלה לשלטון והציב תנאי מאוד פשוט להמשך המו"מ: תכירו בישראל כמדינה יהודית. הפלסטינים חתמו על זה כבר עוד בהסכם אוסלו הראשון אבל עכשיו הם לא מכירים בכלל בסעיפים האלו ואפילו המתונים שבהם לא מוכנים להכיר בכך, ובכך הם מחזקים את הטענה של ביבי: הם לא רוצים אפילו להכיר במדינה כמדינה יהודית, אז אם הם בכלל לא רוצים להכיר בנו, על מה אנחנו מדברים? ותתפלא, שוחחתי עם כל מיני אנשים בשמאל שאי-ההכרה הזאת עשתה להם סוויצ' בראש מ-לרוץ להסכמי קבע, לעצירה וחשיבה מחדש.
תמשיך חופשי. לקט לך רק את החדשות המוטות, הדעות המוקצנות ואת ראיית העולם השלילית, ולנצח תאכל חרב. הרי יש אנשים שישנו את דעתם רק אם הם יראו דברים קורים. גם בצד שלהם. הם לא מוכנים לדבר איתך על שלום כי הם לא יודעים איך שלום יכול בכלל לטעום או להריח. אני מאמין שאם לאנשים יש מספיק טעם של טוב, הוא יתעקש לשמור על הטוב, וזה כולל חירות, תקוה ודברים חיוביים אחרים. הבעיה, כמו שאני חוזר ואומר, ששני העמים כאן לא נותנים לעצמם וגם לא האחד לשני לטעום את המנוחה והנחלה, אז למה יש להם לשאוף? רק לסיפורי גן העדן והגהינום שמכרו להם הזורואסטרים לפני אלפי שנים, אבל לא שום דבר בעולם של הכאן ועכשיו.
אני לעומתם מאמין שיש רק את הכאן והעכשיו. אין עולם הבא. יש רק לדאוג לחיים נכונים עד המוות, ומשגע אותי שאנשים יותר טרודים בלהעיק על זולתם מאשר לפעול למען מטרות חיוביות, ולאמץ תקוות.
שים לב שגם אתה, במקום לענות לי על מה אתה רוצה שמדינת ישראל תשאף אליו, נותן שוב הרצאה ארוכה על ממה שיש לברוח ולהתגונן.
ויש עוד ענין, אתה גם מתייחס אליהם כגוש אחד של "הפלאסטינים". אבל הרשות של אבו-מאזן בגדה איננה המכלאה שהחמאס השתלט עליה בעזה, קיצונים ודיעות שונות יש בכל הצדדים. יש רוב בעזה שלא חושב שהחמאס בעזה מייצג אותו, אבל הוא לא מעיז לפצות את הפה כדי לא לחטוף כדור. אם אתה מעדיף להאמין שהרוב השקט הזה לא קיים, אז "המצב" אכן לא ישתנה לעולם, כי אתה וכולם נמשיך לחבוש משקפי שמש עבות, נגיד איזה לילה יפה ולא נבין איך חטפנו מכת שמש…
חדשות מוטות? אני קורא את CNN ואת FOX, בנוסף ל-NY TIMES ו-WSJ, לפחות כל מה שחינם בהם. בעברית אני קורא את הארץ, וואלה חדשות, NRG ו-YNET. אני קורא גם דעות לכאן ולכאן. היכן בדיוק אני קורא רק חדשות מוטות?
ראיית העולם שלי שלילית? להיפך עירא, היא מפוכחת. מאוד מפוכחת. כשערפאת היה ועבד על כולם בעיניים והטיף להמונים נגד ישראל, שמעון פרס אמר ש"זה לצרכים פנימיים", ראינו את התוצאות..
המכלאה של החמאס לא קמה ביום אחד, עוד כשהחמאס ירה עלינו קסאמים וישראל התריעה שהרשות לא עושה כלום ואת הרשות עצמה שהחמאס יקום נגד פת"ח, מה עשתה הרשות? כלום. עצרה כמה ונתנה להם "דלת סיבובית" כך שתוך כמה ימים העצורים שוחררו ואפילו שליחי האיחוד האירופי היו עדים לכך, (אחד מהם הוציא ספר על זה כמדומני), כלומר הרשות הפלסטינית, זו שהיום יושבת בגדה, תמיד העדיפה לטמון ראשה בחול ולקוות שבדרך נס החמאס יעלם והם ימשיכו לשלוט. כולנו יודעים מה קרה…
(אגב, אם אתה רוצה סיפורים פיקנטיים כמה הרשות הפלסטינית מסריחה ומשוחדת עד השמיים, תבקש מהנהגים של "דור אלון" לספר לך מה היה קורה עם הדלקים שהיו מגיעים לעזה)
אתה חושב שאני מוטה ומסתכל רק על חדשות מוטות? אז בוא, תסתכל מה הולך לקרות מחר, וזה מופיע בכל אתר חדשות שתבחר: מחר סלאם פיאד הולך להקים את הממשלה הפלסטינית החדשה עם המפלגות השונות ונטולת חמאס..
ממשלה חדשה.. רגע, לא אמורים להיות בחירות בשביל להקים ממשלה? בוודאי שאמורים להיות או ליתר דיוק היו אמורים להיות ב-9 לינואר, כשרשמית תם השלטון של אבו מאזן, רק שברשות כמו תמיד, מוצאים איזו סיבה מתחת לאדמה שלא לקיים בחירות בכלל, ועכשיו מקימים ממשלה. עוקפים לחלוטין את העם הפלסטיני ושמים פס גדול על המבקרים. אותה ממשלה מושחתת, אותם רמאים שהיו בעזה ובגדה נשארים בתפקידיהם. אתה מצפה שאנחנו נמשיך לעשות כל מיני הסכמים איתם בשעה שאפילו דבר בסיסי ביותר שהם חתמו עליו, הם לא מוכנים להכיר בו.. אני עם משקפי שמש עבים??
קח לשם השוואה את ירדן. צוות ישראלי ישב עם צוות ירדני, והם תקתקו הסכם (די יצירתי, אני חייב לציין). עד היום ההסכם איתם עובד כמו שעון שוויצרי: הם עומדים בהסכמים, אנחנו עומדים בהסכמים. קח את הפלסטינים בהשוואה: הם חתמו על X, והם רוצים את Y. הסכימו על מפת דרכים שמחייבת לעצור טרוריסטים ולאסוף נשקים, הם לא מבצעים אבל הם רוצים עכשיו את הקטע של שטחים. מי בדיוק עם משקפי שמש??
אני טיפוס ריאליסט עירא, בדיוק כמו שאתה ריאליסט ברגע שאתה חותם חוזה עבודה עם מישהו. הלקוח שואף להרבה דברים, אבל אתה בודק שללקוח יש כסף לשלם לך ואם לא הוא יכול להמשיך לשאוף, אתה לא תהיה איתו. נכון?
לגבי השאיפה למדינה: אני שואף שהעם פה יכיר שאנחנו לא עוד מדינה ואנחנו לא יכולים להיות כמו נורבגיה, דנמרק, שוויץ או כל מדינה אחרת באירופה. להם אין ממש אויבים והצבאות שלהם אפשר לקרוא להם "סמליים". אנחנו לעומת זאת יש לנו אויבים מצפון (חיזבאללה), ממזרח (סוריה), ומהדרום (חמאס) וכשאנשים משלים את עצמם שאם תתן שטחים ותחזור לגבולות 67 אז הכל יהיה שקט, תמיד אפשר להזכיר מה קרה בהתנתקות כ-Beta test.
אני שואף שהעם פה יהיה לו הייצוג היהודי, עם המורשת והתרבות היהודית והסממנים היהודיים, כך שגם אדם דתי וחילוני יוכלו להתגאות במדינה הזו. אני מאמין שיש מקום ליצירתיות בכל ענייני הדת והצרכים החילוניים, אבל אני לא מאמין ולא רוצה "כפייה חילונית".
אני שואף לדברים מתוך ראיית העבר וחושב שצריך להזכיר לאחרים את העובדה שככל שניסינו להיות דומים לעמים אחרים ולהשכיח את היהדות אכלנו אותה, החל במאורעות תרפ"ט עד השואה. בארצות אחרות באפריקה שבטים רוצחים מאות אנשים מדי יום, ואצלנו כשפלסטיני חוטף אבן אחת בראש – כל העולם מציין את זה בחדשות ואת אלו באפריקה אף אחד לא מזכיר, וגם האו"ם מתנהג כך.
בשביל לשאוף למשהו, אתה צריך להכיר במציאות, ללמוד מהעבר, ורק אז לשאוף לדברים ריאליים בעתיד. לשאוף לשלום זה טוב, אבל תכיר במציאות ובמגבלות, ומתוך זה תלמד ותשאף.
"היכן בדיוק אני קורא רק חדשות מוטות?" – כל אחד מהמקורות שמנית מוטה, אתה צוחק? אולי חלקם נוטה לצד כזה או אחר אבל הם לא מרכיבים תמונה שלמה. אני לא חושב שיש היום גופי חדשות, פרטיים או ממשלתיים, שאינם מוטים, ולפעמים בצורה מאוד ברורה.
אני לא מתווכח עם מילה אחת מכל מה שאתה מספר לי על הקודקודים והשחיתות בהנהגה. מה שאני אומר לך זה שאתה מכליל מהם על כלל העם שאותו הם מתיימרים לייצג (או במקרה עזה והחמאס: העם שעליו הם דורכים ובו הם מתעללים). אתה רואה מה שממשלות ועורכי חדשות מראים לך אבל לא את האנשים שנפגעים בשטח בצד השני. אתה שוכח שהחמ"ס גנב את הבחירות בעזרת קנה לרקת המצביעים, ומה שלא השיגו בבחירות ה"דמוקרטיות" הם גנבו בכוח הזרוע בהפיכה צבאית מאוד אכזרית. אתה באמת חושב שהעם שם אוהב אותם וחושב שהם פתרון?
אנחנו, מצידנו, ישבנו בצד ולא אמרנו הרבה. ראינו את הטבח, ורק שמנו בשקט מצור מבחוץ, ונגמר הענין. הכללנו עם החמאס את כל העזתים שאינם תומכים בו, ובמקום לקרוא לכוחות חוץ שיעצרו את הפסיכוזה, פשוט המשכנו להחזיק אותם שנתיים וחצי במצור ובלי לדבר. אולי בסיר לחץ אצלך בבית הדברים מתקררים, אצלי זה עובד הפוך.
זה בסדר גמור לירות מתוך הגנה עצמית על אנשים שיורים בך, זה לא בסדר לרסס אזרחים ולזרוק זרחן בשטח עירוני עם ילדים. יש הבדלים "דקיקים" שאנחנו עוברים עליהם כל הזמן ובזה אנחנו מפסידים כל קרדיט מוסרי שיש לנו לדרוש. אני חושב שהיינו רחוקים מלמצות את האופציות, כולל הכנסה של כוחות בינלאומיים במקום את צה"ל, כדי לפתור את הבעיה, ובמקביל לנסות שוב ושוב ליצור דיאלוג ולהראות לעולם את זה. כל מה שעשינו עד היום הוציא אותנו כוחניים ונתן דלק לקולות הבינלאומיים נגדינו. כמה אתה חושב זה יחזיק מעמד? האם כל עוד יש בעזה ברדק אנחנו צריכים להזניח את השכבות החלשות, את שיפור היחס לערבים התושבים, את היחס לגדה, את מצב החינוך? כי איך שאני רואה את זה, מאז סוף התשעים אנחנו בעיקר רואים פוליטיקאים שדוחים את הבעיה, ומלבים אותה כדי להפנות את תשומת לב כל העם מהבעיות האמיתיות של רווחה, חברה, חינוך ומשאבי טבע מתדלדלים, ועד כמה לא נעשה מאמץ לפתור אותם (להפך).
חץ, כבר הסכמנו מזמן שלא נסכים בענייני פוליטיקה. אנחנו לא נראה עין בעין בהכל, וזה בסדר. אני שואל אותך שוב, ובפעם האחרונה, למצוא גורם מאחד חיובי. האם יש לך סיפור ורעיון שיכול לאחד את המדינה הזו מסביב למטרה חיובית שמושכת לעתיד ולא מסביב לפחד עבר שמבריח?
כמה דברים..
1. מפליא שדווקא אני צריך לאמר את זה ו"להגן" על החמאס, אבל דווקא החמאס לא גנב את הבחירות. בזמן הבחירות היו משקיפים בינלאומיים בעזה (כמה עשרות משקיפים אם אני לא טועה). לא היה צורך באיומים, כל מה שחמאס היה צריך לעשות זה להצביע על כל מה שעזתי מכיר היטב: את רמת השחיתות הענקית שיש בפת"ח ובממשל הנוכחי דאז. מה עשו הפלסטינים בתגובה? הצביעו חמאס.
2. האם אני חושב שהעזתים אוהבים את החמאס? לא כולם, אבל לא חסר. שנה שעברה פורסם מאמר ובו סקר של אוניברסיטת ביר-זית לגבי התמיכה בחמאס ובפת"ח. פת"ח קיבל 53%, חמאס כמדומני 40%, וזה אחרי שחמאס כבש את עזה ועשה לתושבים טירור, כנראה שיש עדיין רבים שאוהבים אותו.
3. אנחנו מצידנו מה היינו אמורים לעשות? להכניס כמה גדודים שילחמו ושחלק מהחיילים יפצעו -בשביל הפלסטינים? הרי כל ההשתלטות של החמאס לקחה מס' ימים, וזה פורסם בכל חור ומה הקהילה הבינלאומית עשתה? שום דבר. חוויאר סולאנה זרק כמה מילים שאם ישקלו להציב כח בינלאומי, האיחוד האירופאי ישמח לדבר על כך, אבל לא נעשה כלום בנידון. גם המצרים לא ממש רצו שום כח זר שיגיע מאזוריהם לשטח העזתי, בקיצור כל העולם ראה את הכיבוש של החמאס ואף אחד לא עשה כלום.
4. אתה מדבר על עופרת יצוקה ואתה בעצמך ניזון ממקורות שאיך לאמר.. לא ממש מדייקים. נכון שזה לא בסדר לרסס אזרחים, אבל כשזה מגיע למצב שאו שהחיילים שלך נדפקים או שאתה מנקנק את החוליה שמסתתרת בתוך בית ספר, תהיה בטוח שלמפקד בשטח יקח מס' רגעים לסגור החלטה לטובת הורדת החוליה. כנראה שכחת שחמאס גם מילכד בתי ספר במאות ק"ג של חומר נפץ.
5. לגבי פצצות זרחן, אני לא בדיוק זוכר היכן שמעתי את זה, אבל לפחות ממה ששמעתי, אישור על ירי פצצות זרחן מחייב אישור משפטי צבאי ואישור הדרג הכי גבוה (שר הבטחון, רה"מ, רמטכ"ל) בשביל לירות, ואני מאמין שלשלושתם היו נסיבות מאוד טובות לירות ספציפית זרחן. ההוראה חלה אגב גם לגבי פצצות מצרר.
6. הכנסת כוחות בינ"ל? אחלה רעיון, קרא מה החמאס אמר בתגובה כאן
7. מה עם שיחות שלום עם החמאס? בלייר הציע, תראה מה החמאס הגיב (זו הגירסה המכובסת של התשובה, ולמען האמת הם אמרו ש"בלייר טיפש": http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3664572,00.html
8. אתה רוצה ליצור שוב ושוב דיאלוג, אבל עם מי? עם הפת"ח שמסרב לכבד הסכמים שהוא חותם עליהם? הפת"ח הסכים על מפת הדרכים, אבל הוא לא רוצה לקיים את הסעיף הראשון מתוך ה-4 סעיפים שהוא עצמו הסכים להם. עם החמאס? לך לשטחי 67 ותקבל תהדיה. זה הסכם? אז עם מי אתה רוצה ליצור דיאלוג? הרי בשנתיים האחרונות אולמרט שיחרר שוב ושוב עוד אסירים פלסטיניים "לחזק את המתונים". מה יצא מזה? נאדה!
9. הפלסטינים גם בגדה וגם בעזה נדפקים ע"י ההנהגה שלהם. מדוע אפילו גוף אחד מהשמאל, מהאיחוד האירופאי, מארה"ב, מהקוורטט, מכל מיני גופים מחבקי פלסטינים לא נזעקו לשמע ההחלטה לבטל את הבחירות עד לביאת המשיח? הרי הם דואגים כל כך לפלסטינים, אז תצעקו, תעירו את התקשורת, משהו! אבל כלום. דממה. ידיעה קטנה בעיתונות על הדחיה לקץ הדורות של הבחירות וזהו, ומחר אותה ממשלה מושחתת קמה מחדש. זה עזרה לאזרח הפלסטיני תגיד לי?? זו רק דוגמא אחת פשוטה!
10. רוצים לעזור לפלסטינים? קודם כל, להוריד אותם מחגיגת ה"שנור" הבינלאומית הזו. סלאם פיאד שהיה האחראי שכספים לא יעלמו עכשיו הוא ראש ממשלה, וברשות הפלסטינית קיימת מסורת כזו שכסף שנכנס, חלק גדול ממנו עף, נעלם, פוף, אפילו ראנדי לא היה יכול לעשות זאת! מרגילים אותם לתרומות שלא מגיעות בסוף בכלל לאזרחים. מה צריך לעשות? השקעות, לשכנע חברות להשקיע שם. השכר ברש"פ הוא זעום והמחירים שם זולים מאוד, וחברות שרוצות להעביר פסי יצור לסין, יכולות להרים מפעלים בגדה ויכולה לקום שם תעשיה משגשגת, אם ירימו שם דברים, אבל מה לעשות ואבו מאזן מעדיף תרומות במקום השקעות? אז האזרח הפלסטיני נדפק מכל צד אפשרי.
ולגבי השאיפה, כבר כתבתי בתגובה הקודמת, או שפספסתי משהו?
עוד נקודה קטנה: שמתי לב בסטטיסטיקות של הבלוג שלי, שפוסטים על מיסטיקה שלי מורצים דרך Google Translate לערבית דרך כתובות IP פלסטיניות (אין לי אפילו מושג למה, בהתייחס לכך שאני כותב לסקטור יהודי בכלל) ושוחחתי דרך הצ'אט של הבלוג שלי עם 2 פלסטינים היום בערב, לפני שכתבתי לך את הנקודות, כך שהנקודות עצמם די מוסכמים גם על 2 המצ'וטטים הפלסטינים ששוחחתי איתם.
אכן כתבת, אבל לא הבנתי שזה החזון שלך. תרשה לי לסכם?
"לגבי השאיפה למדינה: אני שואף שהעם פה יכיר שאנחנו לא עוד מדינה ואנחנו לא […] באירופה. […] יש לנו אויבים. […]
אני שואף שהעם פה יהיה לו הייצוג היהודי, עם המורשת והתרבות היהודית והסממנים היהודיים, כך שגם אדם דתי וחילוני יוכלו להתגאות במדינה הזו. אני מאמין שיש מקום ליצירתיות בכל ענייני הדת והצרכים החילוניים, אבל אני לא מאמין ולא רוצה "כפייה חילונית".
[..] ככל שניסינו להיות דומים לעמים אחרים ולהשכיח את היהדות אכלנו אותה, […] לשאוף לשלום זה טוב, אבל תכיר במציאות ובמגבלות, ומתוך זה תלמד ותשאף."
אם קראתי אותך נכון: אתה אומר שהעתיד נראה לך כצומח ומתבסס על "כולם שונאים אותנו ועם זה נחיה.", שאין כאן מקום לתרבות הערבית המקומית, ושלעזאזל המוסר היהודי, אנחנו נשיג בסוף שקט, כנראה שבלית ברירה בכוח הזרוע, זה רק ייקח כמה דורות, או שאף פעם לא יגיע, אבל זה מה שיש."
הבנתי נכון או שפירשתי יצירתי מדי?
אין ספק, יצירתיות זה בהחלט צד חזק שלך 🙂
אני לא אמרתי שכולם שונאים אותנו, אני אמרתי שברגע שאנחנו מנסים להתבולל ולהיות כמוהם, אכלנו אותה וההיסטוריה מוכיחה זאת. אני לא טוען שצריך לזרוק את אורח החיים והתרבות המערבית, אבל אני מאמין שצריך לשלב אותם יחד עם התרבות והמורשת היהודית.
אני לא יודע אם שמת לב, אבל הכי שונאים אותנו.. כשאנחנו מתנצלים. אתן לך דוגמא:
בחודש הבא ימלאו 3 שנים לאירוע שקרה בעזה: 7 בני משפחה אחת מתו ממטען חבלה לא ישראלי. החמאס והרש"פ האשימו ישירות את ישראל בכך ששיגרה פגז לעבר המשפחה וכתוצאה מכך הם מתו. מה עשה עמיר פרץ ואהוד אולמרט? ישר רצו להתנצל, לא חשוב שלאחר מס' שבועות ועדת בדיקה בדקה ומצאה שהאירוע כלל לא קשור לישראל או לפגזים ישראלים ואתה יכול לקרוא את זה כאן. מה קרה כתוצאה מאותה התנצלות מטומטמת? אבו מאזן צרח "זה טבח!" וכל העולם ואחותו קטלו אותנו חופשי, למרות שבכלל האירוע לא היה קשור לישראל.
וזה בדיוק העניין: כשחמאס עושה דברים, קוטל, יורה, מרסס, פוגע – כולם שותקים ואפילו רוכשים כבוד להם. כשישראל מתנצלת, כולם מיד קוטלים אותנו ואין אירוע אחד שזה לא חוזר על עצמו. כשאנחנו לעומת זאת משדרים בטחון עצמי, חוץ מבכייני השמאל הרגילים, שאר העולם דווקא נותן לנו קרדיט, כמו שהיה בעופרת יצוקה, עד שהתחילו ההתנצלויות.
ידידי, אם אתה רוצה לדבר על המוסר היהודי, אני ממליץ לך להכיר אותו קצת יותר לעומק. המוסר היהודי מעולם לא אמר שצריך לעמוד בתנוחת ר' עם מכנס מופשל ולתת לכולם לדפוק אותנו. המוסר היהודי מגיע מהמקורות היהודיים שהיו הראשונים בעולם להכיר ולעזור לאלו שצריכים עזרה, הן ברמת הפרט (יתום, אלמנה וכו') והן ברמת הכלל (שמיטה, יובל). מבחינת הדת כולל פרשניה, היהודי מצווה לעזור לאחרים, אך יש לכך סייגים ומה שקורה היום הוא בוודאי שלא לפי שום מוסר יהודי.
לגבי כח הזרוע: אם הינך חושב שאם נחזיר את הגולן, שטחים וחלק מירושלים אז יהיה פה שקט, אז אתה מפנטז. אדרבא, התיאבון רק יגדל לפלסטינים ותהיה בטוח שתקופה קצרה אחרי זה יחלו קולות חדשים לזמר על חזרה לשטחי 48, שלא לדבר על אירן וחיזבאללה שתתן מה שתתן שטחים, להם זה לא יזיז והם ימשיכו לחפש לנקנק אותנו. יש לנו משהו עם חיזבאללה? שטחים שלהם? המחלוקת על כפר ראג'ר לדוגמא היא פיקטיבית, כי לפי המפות היא בכלל שייכת לסוריה, לא ללבנון. מה עם איראן והפצצות? אין לנו שום דבר שלהם משום בחינה, אבל הם עובדים במרץ על פצצות אטום. לפנטז שזה יעלם?
אם יש לנו מזל בכל הקטע עם הפלסטינים, זה שהפלסטינים יורים לעצמם ברגל בכל פעם מחדש ונותנים לנו מספיק סיבות שלא להגיע איתם לשום הסכם קבע, ולשמחתי יותר ויותר ישראלים מבינים שהסכמי אוסלו הם לא יותר מאשר פנטזיה מסוכנת לנו ותוצאות הבחירות האחרונות הראו זאת בבירור.
את הנושא הספציפי הזה, קרי – הדיון לגבי שואה -> ישראל -> תחושת קורבן -> פחד -> מדיניות… וכו' יוצא לי לפגוש הרבה מאוד בזמן האחרון, הרבה בגלל נטיתה של זוגתי לעיסוק אובססבי בעניין הגרמני-ישראלי- מה שהופך אותי לעוסק אובססבי בעניין הגרמני-ישראלי (קצת כמו הדיון על צמחונות בסצינת ארוחת הבוקר בספרות זולה). אני לא אתייחס, ברשותך, לשאלה "מה אנחנו צריכים להיות?" מכיוון שלי אין מושג ירוק. אני אשמח אם נהיה יותר סובלניים, חמלתיים, חיוביים, ופחות דואגים, מפלים, וכו' – אבל איך לעשות את זה? אין לי הרבה רעיונות, כרגע.
לגבי הנושא של ישראל-שואה-פחד יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני מציע שקודם נעשה הפרדה בין הסיבות שישראל קיימת לשאר הדיון (שיחכה להזדמנות אחרת..). יש לי בעיה גדולה עם הבסיס שממנו אתה יוצא לפוסט:
"אבל למרות שהשואה היתה ההצדקה העיקרית והצדקה לא רעה להקמת המדינה, קשה לראות בה באמת הצדקה להמשך קיומה, ואולי אפילו מסוכן לעשות את זה."
אז ככה: ישראל איננה קיימת "בגלל" השואה. והשואה, לכשעצמה, איננה ה"הצדקה" לקיומינו כמדינה. בגלל… שישראל לא הוקמה "בגלל" השואה, מלכתחילה.
אני כידוע לך לא מתמחה בהיסטוריה של העם היהודי, או בדת היהודית, או בהיסטוריה בכלל, או בדת בכלל, אבל גיבשתי במהלך השנים דעה בעניין הזה שנובעת מלא מעט דיונים עם אנשים שהוכיחו, בצורה זאת או אחרת, את התובנה הבאה:
לעולם*, אם מותר לי להכליל לרגע, יש נטיה להתבלבל בין דת לאום וגזע – בהקשר הספציפי של היהודים.
הנטיה הנ"ל לא קיימת באותה רמת טוטאליות כלל עולמית, ממה שאני יודע, עבור נוצרים, ובודהיסטים (למוסלמים יש את הבעיה הזו גם, במידה פחותה). הסיבה לבלבול הזה נובעת, לדעתי, מכל מיני סיבות – אבל זה לא משנה. מה שכן משנה זה שאנחנו חיים בעולם בו הבלבול הזה קיים – ומושרש בהיסטוריה ובהווה. עד לסוף המאה ה19 למעשה הבלבול הזה היה חד צדדי: העולם* ראה ביהודים כשייכים לקולקטיב בעל אופי, מעמד כלכלי, מטרות, אסטרטגיות – ברמה של גזע ולאום. היהודים, לעומת זאת ראו את עצמם כיהודים – קרי כשייכים לדת היהודית (על טקסטיה וטקסיה). יהודים התחילו לראות את עצמם כעם, בעת המודרנית, רק אחרי משפט דרייפוס כתוצאה מאותו תהליך שהתחיל העיתונאי הנודניק שנכח בו .
מה שהרצל עשה זה להבין שאין טעם להלחם בגישה המוטעת של העולם* לגבי היהודים ובתוצאות של אותה טעות (שהיו רבות ומגוונות לאורך *כל* ההסטוריה המתועדת: הפליות, גרושים, פוגרומים, you name it). המסקנה היתה שאולי כדאי שכן נתיחס לעצמנו כעם כדי שיהיה לנו לאן ללכת. נרוץ קדימה 70 שנה, בערך.. ישראל קיימת בגלל שהוחלט באו"מ (ולמעשה עוד לפני ע"י האמפריה הבריטית) – שלקבוצת האנשים אשר שייכת לדת היהודית יש זכות להגדרה עצמית כעם בעל זכות להקמת בית לאומי בשטח קרקע הנמצא במקום בו אנו חיים (מינוס שטחים כבושים וכו'). ז"א, על פי האו"מ: הרצל צדק.
זה, פחות או יותר, ההצדקה לקיומה של המדינה – לא השואה. השואה היא רק עוד הוכחה לסיבה למה הציונות קיימת ולמה הוקמה המדינה, היא לא "הצדקה", היא לא "הסיבה", היא רק דוגמה בולטת לסיבה האמיתית:
אנחנו היהודים מהווים לאום – whether we like it or not.
כי ככה "העולם*" רואה אותנו. אם אספסוף פולני לא היה רואה אותנו ככה בהתחלת המאה ה20 אולי הייתי פולני-יהודי היום (הורים של אבי עלו ב1920 בערך) ואם הגרמנים לא היו רואים אותנו ככה ב1939 אולי הייתי גרמני-יהודי שגר בהמבורג ועוסק במסחר טבק (אביה של אמי עזב את גרמניה יום אחרי ליל הבדולח).
לגבי "קשה לראות בשואה באמת הצדקה להמשך קיומה" – לדעתי אתה שוגה לוגית – מכיוון שאתה מניח הנחה לא נכונה לגבי מהות ההצדקה למדינת ישראל. מעבר לכך עצם המחשבה על השואה כ"הצדקה" לקיום המדינה היא בעייתית בעיני. יש סיבה טובה למה אחמדיניג'אד, לדוגמה, אוהב לדבר על השואה כסיבה להקמת המדינה היהודית:
על ידי קישור חד-חד ערכי בין ישראל והשואה הוא מבצע רדוקציה של הנטיה של העולם לראות את היהודים כקולקטיב גזע-עם למקרה היסטורי בודד, בנקודת זמן צרה של 12 שנה, באמצע המאה העשרים, באיזור גיאוגראפי מסויים, מבוצע על ידי מדינה אחת (פחות או יותר).
הרדוקציה הזו מפנה את הזרקור מהסיבה האמיתית להקמת בית לאומי ליהודים שאותה לא ניתן לתחום לתקופה, מקום, קבוצה או מדינה מסויימת. ואם רק בגלל אירוע הסטורי מבודד אחד קיימת מדינה – למה היא קיימת כאשר האירוע הזה הוא כבר היסטוריה רחוקה?
בכל העולם אנשים התייחסו ליהודים כעם וכגזע – לא רק בגרמניה בין השנים 1933 ו1945, אלא בכל מקום, פחות או יותר, לכל אורך ההסטוריה. כולל ההווה.
" ואולי אפילו מסוכן לעשות את זה."
ולדעתי המשפט שאיתו פתחת, ואליו התייחסתי לאורך התגובה הזו, מעבר להיותו שילוב של שגיאה לוגית על גבי שגיאת הבנה הסטורית, הינו מסוכן בפני עצמו.
—————–
* כמובן שיש אנשים שאינם גזענים, או נתפסים לתבנות של יחידים לקבוצות, וכו' – אבל… אפשר לספור את אחוזם באוכלוסיה העולמית על אצבעות של יד אחת (אולי שתיים). אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי. תחשוב ברמת מדינות – ותבין באיזה עולם קקה אנחנו באמת חיים מהבחינה הזו.
הירנוט, נראה לי שאתה מסכים איתי ב100%. אנחנו שנינו יוצאים בדיוק נגד אותו notion מוטעה שמחזיקים בו הורי והרבה מבני דורם (אני מנחש אם ככה שלא הוריך). אם אתה רוצה ניסוח סמנטי יותר מדויק: השואה היתה ההצדקה לקבלת החלטה חיובית מהאו"ם על ההקמה. הבעיה שילידי שנות הארבעים+חמישים רואים כך את המצב ברובם. הם גם מעצבי דעת הקהל בטלוויזיה והעיתונים, הם אלו שהחליטו שכל ראש מדינה שמגיע מבקר ביד ושם לפני הכותל, והכותל לפני כל דבר מודרני או חילוני. אני מרגיש שמדינת ישראל מנגנת לעולם על המיתר הדק הזה בלבד, אבל זה כבר איבד את התוכן שלו כשאנחנו לא עוזרים למיעוטים נרדפים אחרים ואפילו רודפים מיעוט או שניים בעצמנו.
וזו היתה הפואנטה בדיוק. שדור ההורים שלנו משמר את הרגשת הקורבנות הזו וזה מכתיב המון דברים בעייתיים. אחת מבניהן זו הארעיות של הכל פה, והסיבה שאנשים לא מרגישים לגמרי בבית, אווירה קצת של "אכול וזרוק מהחלון כי מחר נמות".
הבעיה שלי אז היא בעיה שנובעת מניסוח הפוסט שלך. אין לי דרך לקרוא את מחשבותיך. אתה כותב "השואה היא ההצדקה העיקרית" אז אני נוטה לחשוב שזה מה שאתה חושב גם. ואם אתה לא חושב כך – זה לא ברור לי מהפוסט (וגם לא לדקס שגם לא הבינה את הניסוח).
ואנחנו *לא* מסכימים ב100%
"וזו היתה הפואנטה בדיוק. שדור ההורים שלנו משמר את הרגשת הקורבנות הזו וזה מכתיב המון דברים בעייתיים. אחת מבניהן זו הארעיות של הכל פה, והסיבה שאנשים לא מרגישים לגמרי בבית, אווירה קצת של "אכול וזרוק מהחלון כי מחר נמות"."
תקרא שוב את מה שאני אומר. הטענה שלי היא שהסיבה לרגש הקורבנות הזו, מה לעשות, נכונה – לא בגלל "השואה" – בגלל הנטיה של אנשים להכליל אותנו (שנולדו לתוך דת מסויימת) לקבוצה בעלת מאפייני גזע-לאום.
l
אתם יכולים לא להסכים עד מחר, אבל כך מרגיש רובו המוחץ של דור ההורים שלי ושלכם, וכך מציגים את זה ראשי ממשלות ישראליים לעולם, ומתוך הרטוריקה הזו בונים את ה"קוד האתי" של צה"ל ובעצם אל כל מדיניות הבטחון.
הגורם לה מובן אבל המסקנה הרגשית של קורבנות היא מוטעית ומסוכנת. רגש אינו נגרם, כי אם נבחר כתגובה למצב, ואני אומר שממשלת ישראל צריכה לבחור תגובה רגשית אחרת ולא לעודד את הרגשת הקורבנות, או לנצל מעבר לטעם הטוב את "רחמי העולם" על העם המוכה, אחרי שכבר נגמר לנו הקרדיט ונכנסנו לאוברדראפט בכל המלחמות האחרונות – האויב מנצל את זה והדור הבא שלהם ושלנו סופג מזה שזו התגובה הרגשית היחידה שנכונה. כאמור – מסוכן.
לעניות דעתי הלא קובעת, לשאלה למה קיימת מדינת ישראל יש תשובה מאוד פשוטה: "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי". זו סיבת הקמתה והטעון המרכזי להמשך קיומה.
כאידיאל, כולנו בני אדם ואין בהכרח צורך במדינות לאום כלל. אבל הגזע האנושי עדיין לא התבגר מספיק, ובינתיים חלקים שלו רוצים להרוג חלקים אחרים. אנשים אוהבים לראות את העולם ב"אנחנו" ו"הם", ולכן העולם מתחלק להרבה "אנחנו" שונים – לפי רקע תרבותי והיסטורי משותף וסדרה של מאורעות היסטוריים, אקראיים בחלקם.
אני גם מאמין שיש לאום שנקרא "העם היהודי". הוא גלגולו המודרני של אלו שראו את עצמם לפני 200 שנה שייכים לדת היהודית. יש לו שפת תפילה משותפת, מסורות משותפות ותחושת היסטוריה משותפת. הוא גם רואה בטריטוריה אחת ספציפית את מושבו הטבעי.
לפני השואה, היו מבני העם היהודי שטענו שלאום יכול להתקיים ללא מדינה ריבונית. אחרי השואה, זו דעה הרבה פחות פופולארית.
אז הקמנו מדינה ע"מ להבטיח את קיום הלאום בעולם שבו לאומים עדיין נדרשים להגדרה עצמית ושלטון ריבוני ע"מ להבטיח את המשך קיומם הפיסי והתרבותי.
אין הרבה לאומים שחוו באופן כל כך ברור את האפשרות של מוות לאומי פיסי כמו העם היהודי בשואה. לכן אין פלא שחשש מהישנותה של השמדה יהווה חלק גדול יותר בתפיסתנו של מטרות המדינה מאשר מקובל בעולם.
מדינת הלאום היא מושג שבאופן עמוק אינו דמוקרטי, שכן הוא מעניק עדיפות ללאום אחד מסויים במדינה ע"פ לאומים אחרים. ובמדינת הלאום שלנו יש מיעוט גדול הרואה עצמו שייך לעם הפלסטינאי. אבל לצערי אנחנו לא חיים בעולם שמאפשר להגשים את האידיאל הדמוקרטי. ספציפית, אנחנו בסביבה שכרגע בחלקה הגדול מעדיפה אידיאלים דתיים (במקרה איסלמיים), ומוכנה לכפות אותם באלימות (*). אז מהו הגבול הראוי לדמוקרטיה בישראל? לדעתי: עצם קיום המדינה כמדינת לאום (ומכאן ראוי לגזור את חוק השבות, ואולי עוד מספר מצומצם מאוד של תקנות).
ואם לנסות ולענות על השאלה שעירא שאל בפוסט המקורי: "למה כן?": ע"מ לשמר את החיים, הזהות והתרבות של העם היהודי.
שי
(*) התגברות האיסלם היא כנראה תופעה שלא ממש קשורה אל נוכחותנו כאן – היא ברובה ריאקציה לליברליזם החברתי המערבי, המגובה בכח צבאי וכלכלי אדיר ואשר משתלט על העולם. אנחנו אולי דוגמא מובהקת לכך במרכז העולם הערבי, ולכן מעצבנים את האיסלמיים במיוחד. אבל אנחנו יותר תרוץ מסיבה.
אם רק היתה זהות יהודית אחת… 🙂
אז אם ככה, מה אתה עושה עם אחוזי מיעוטים לא יהודיים גדלים כל שנה, ומה אתה עושה עם עצירת גידול יתר של האוכלוסיה היהודית, שכבר היום עוברת את השימוש ההגיוני במשאבים. למעשה יש שני עולים בהנהגת התנועה הירוקה, אחד מהם אפילו קונסרבטיבי, ושניהם בעד ביטול חוק השבות כאינטרס סביבתי-קיומי של העם… איך ההתמודדות הזו מתיישבת לך?
עירא,
מהרגע שאתה מנסה לעצור את גידול האוכלוסיה היהודית (יש לך 0% סיכוי לכך, לא חשוב אם ימין או שמאל ישלוט), הפלסטינים ממשיכים לגדול ואז לא חשוב כמה שטחים נחזיר וכמה הסכמי שלום נחתום וכמה טון חומוס נאכל בדמשק עם "אחינו הערבים", מהרגע שהם יהיו שווים בכמות או יותר בכמות מאשר היהודים, אנחנו שוב נחזור לעניין המלחמות, כמו שקרו באין ספור מקומות בעולם, לא רק בדברים שקשורים ליהדות.
לגבי ביטול חוק השבות, חה! אחלה בדיחה, זה חוק שלעולם לא יבוטל ואני מוכן להתחייב בזאת שתוך 48 שעות מרגע ביטולו של החוק (ביטול, לא שינוי) אני חייב לך 2000 ש"ח או נטבוק קטן נחמד, איך אני? 🙂
אז מה הפתרון שלך למחסור המשאבים? מלחמות לדילול האוכלוסיה או שיתוף פעולה בתכנון משפחה? בבקשה אל תלך לי לפתרונות של השמדת עם…
ולגבי נטבוק – אתה איש רע! אתה רוצה לדפוק לי את הראיה ולדרדר לי את האצבעות אפילו יותר? איחחח… אני מעדיף את הX41 שלי. רק 400 גרם יותר, אבל מסך גדול פי 3 ומקלדת שפויה, סוללה שמחזיקה 7 שעות, מעבד חזק יותר ועלה רק 2000 ש"ח. היום יעלה פחות בטח.
הפתרון הוא למצוא אלטרנטיבות. מניעת עלייה היא פתרון מאוד גרוע, במיוחד בימים שבהם שינאת יהודים מרימה מחדש את אפּה ואנשים רוצים לעלות ארצה. הצד השני (פלסטינים) מתרבים חופשי, לא מחכים לאף אחד…
לגבי X41, "נפלת" על אחד שמייעץ איזה מחשבים ניידים לרכוש ומה יש בכל אחד מהם 🙂
אז ככה.. ל-X41 יש מסך 12 אינטש ברזולוציה של 1024X768, והוא עדיין עולה יותר מ-2000 ש"ח כיום (רוצה לינקים?). רק לפני שנה רציתי לרכוש לי גם איזה Thinkpad מדגמי X וה-X41 עלה בסביבות ה-3000 ש"ח וזה אחרי "סריקה" של כמה עשרות חנויות יד שניה.
אז נכון, מסכי נטבוק הם לא 12 אינטש (אלא אם תלך על Dell Mini 12 שהוא 12 אינטש), אבל מצד שני הם 10.2 אינטש, וההבדל לא כזה גדול, תאמין לי. גם אני עם משקפיים.
לגבי המקלדת, כאן דווקא מחכה לך הפתעה. הניידים של HP מסידרת ה-Mini Note מתגאים במקלדת בגודל 93% מגודל מקלדת רגילה. פעם האחרונה שבדקתי ה-X41 הוא בגודל של 87% ממקלדת רגילה. סוללה? תלוי על מי תלך. ל-ASUS יש את 1000HE שאני לא יודע בדיוק כמה גדולה המקלדת שלו, אבל הסוללה מחזיקה **תשע שעות**, כך שעם עוד סוללה ספייר, אתה יכול מ6 בבוקר עד חצות הלילה לעבוד ללא חשמל כולל WIFI למשך 18 שעות (לא לשכוח לישון).
אז עבדו עלי? שילמתי באוקטובר 2100 ש"ח לX41 עם מעבד 1.1GH, זכרון 1.25, שתי סוללות 8 CELL, ודוקינג סטיישן ובמצב כמו חדש. מחזיק סה"כ 14 שעות בלי WIFI, בערך 11 עם.
הפתעת אותי עם ה מקלדת, אבל בכל מקרה אני מחבר לו natural חיצונית…
לגבי הלאפטופ – תיקון: X40.
לגבי "הפתרון הוא למצוא אלטרנטיבות", רק אציין שישנה האלטרנטיבה של הצעת פתרון.
עכשיו נסה אחד לא רקורסיבי, בבקשה?