מחשבות על דמוקרטיה 4: אז איפה המידע הציבורי בישראל?

בהמשך לשני הפוסטים הקודמים בסדרה: הזכרתי את ענין זכויות השימוש של מידע ציבורי/ממשלתי בישראל. לצערי הענינים פה אכן עקומים. המצב די לא ברור ואפילו סותר, אם תשימו לב שמצד אחד יש את סעיף 6 לחוק זכויות היוצרים שאומר שהחוק אינו תקף לגבי חוקי המדינה. לא ברור מה כן חל עליהם אם כך! אי הגנת זכויות יוצרים לא אומר שאין הגנות אחרות. מצד אחד אפשר להניח שהם למעשה נחלת הכלל (אק"א רשות הציבור או קנין ציבורי כמו מידע ממשלתי פדרלי בארה"ב), ומצד שני על כל שאר החומרים יש סט חוקים כבד (ולפעמים סותר). כמו כן, הצעות חוק שעוד לא הפכו לתזכיר או חוק הן בהגנת זכויות היוצרים של הכנסת, חומרים אחרים הם בהגנת זכויות היוצרים של הממשלה או משרד כזה או אחר, ואלוהים יודעת מה בדיוק הסטאטוס של חומרים בגנזך המדינה.

אם צפיתם בראיון שלי עם דב ויינר בפוסט הקודם, מדובר שם שפרויקט מינרבה יספוג לתוכו את כלל החומרים של הגנזך, גופים ומוזיאונים שונים, ויוצג (אני מקווה) ברשיון חופשי לציבור. בינתיים יש לנו ברשות הציבור את הפרסומים הרשמיים, שהם לפי החוק: "חוקים, תקנות, דברי הכנסת והחלטות שיפוטיות של בית משפט או של כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה על פי דין" – אז יאללה אודרוב, לא? אהה… צ'כחו מזה, במיוחד תמונות. אולי אם תבקשו יפה ותחתמו על הרבה טפסים. רוצים data.gov? יום אחד יהיה פה פורטל פרלמנטרי אבל עוד לא בינתיים. (אגב, מי מצליח להגיד פורטל פרלמנטרי 7 פעמים רצוף בלי להתבלבל?)

אז בעוד העולם המערבי דן בדרכים לרתום את רעיונות הקוד הפתוח לממשל אנחנו תלויים (בינתים) בחסדי חוקים סותרים ובקצב הפעולה של גוף "ממשל זמין" של משרד האוצר. מה נעשה בארץ כדי לפרסם מידע ממשלתי בכלל ומקוון בפרט? "ממשל זמין" חושף הרבה ואפילו מנסה למשוך אנשים להשתתפות בתהליך הדמוקרטי, אבל מה מכל זה באמת קורה?

יש בלוגיה שלא מתעדכנת, טפסים ממשלתיים (חלקם אפילו עובדים גם בדפדפנים תקניים ולא רק באקספלונטר), יש אפילו שירות טפסים מקוון שמאפשר לכם לחתום על טופס עם תוסף פיירפוקס לחלונות ולינוקס! (אבל לא למאק). כבר כמעט חשבתי להוריד ולנסות איך זה עובד אבל אז קראתי הלאה – איפה הקטצ'? "כדי לחתום על טופס מקוון יש להשתמש בכרטיס חכם. בעתיד יחולקו כרטיסים חכמים לכל אזרחי ישראל, והם יאפשרו חתימה דיגיטלית על טפסים." – עוד על חתימות דיגיטליות וכרטיסים חכמים בפוסט אחר. אפשר לשלם מיסים (אם משתמשים באקספלודר) ויש הרבה מידע אחר מרשם העמותות, רשם החברות, רשות המיסים… חלקו אפילו אפקטיבי ויעיל, אם הצלחת למצוא אותו. מצאת? תשכח מלשמור לינק, רוב הזמן משתמשים בPOST ולא בGET. בקיצור נראה שממשל זמין מאוד שמח להציע דרכים חדשות למלא טפסים ולשלם מיסים. Booooring!!!

אוקי, אז נחזור ונתמקד במה אנחנו יכולים לקבל מהממשלה כמידע ולא כשירות. בהרצאתו של בועז דולב בכנס איגוד האינטרנט האחרון 1 הוא הזכיר כי רשימת הפטורים ממכרזים נמצאת מקוונת. הלכתי לחפש אותה דרך תפריטי הפורטל, דרך אתר משרד המשפטים, ולבסוף התייאשתי וחיפשתי בגוגל "פטורים ממכרז ממשלתי" ו-"פטור ממכרז התקשרות משרדי ממשלה" והעליתי חרס (ראיתי טפסי בקשות אבל לא את הרשימה הקבועה). לבסוף פתחתי את המצגת של דולב מהכנס, לפי השקופית גיגלתי "ועדות פטור" והופ! מצאתי את הURL פה.

אז באותה הזדמנות, חשבתי לי, מה עוד מהרצאתו אוכל למצוא בקלות או שלא בקלות?

בקשר ללינק האחרון, בועז דולב סיפר שהתכנית הייתה פתוחה להערות הקהל, שיעזור לעצב את מדיניות הרווחה לחמש השנים הבאות, אבל אף אחד לא בא להגיב. 300K ש"ח או איזה סכום שערורייתי אחר נזרק על הפרסום שהקהל יכול להגיב לטענתו (מישהו ראה או שמע קמפיין כזה?). כדוגמת נגד הוא נתן את קמפיין "עוז לנגב" שנתן מענה מהיר לשאלות תושבי הנגב בזמן עופרת יצוקה עם קמפיין שכיכב בו קובי אוז. חצי בבדיחה (אני מקווה?) הוא השוויץ שהקמפיין הצליח כי הוא הגה והריץ אותו (אני שמעתי שהרעיון של שימוש בגידי גוב לאתר הממשלה ואח"כ אוז לאתר עוז היה של התוכניתנים של נטווייז שעובדים אצלו). האם איש המחשוב של משרד האוצר צריך להתעסק בשיווק? אני מעדיף שיעשה את המקסימום לשפר את הדמוקרטיה המקוונת עליה הופקד, למרות ניגוד האינטרסים הבולט מול משרד האוצר. אם הוא רוצה שנעזור לו עם מדיניות, ונראה השתתפות בדמוקרטיה, אני מציע שישים לינק יותר בולט בכניסה לאתר – e-democracy now! ask me how! – עם הפניות לכל המשאבים המפוזרים האלו. אני מקווה שהפוסט הזה יעזור.

באותו הנאום הוא הזכיר שתכנית העבודה של "ממשל זמין" לשלוש השנים הקרובות פתוחה לפידבק מאת הקהל, אני מקווה להיות שם ולעזור בכמה רעיונות.

לבסוף, רגע של בידור: להדגמה עד כמה חוסר ההבנה במידע מושרש עמוק בראשם של אנשי הממשל ונסמכיו, ראו את הפוסט של איל לוין, על עמוד הכותרת של מאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בפוסט הבא בסדרה: על חוק חופש המידע הישראלי – האם הוא טוב, האם הוא מיושם והאם יש למישהו צל של ספק שהוא נחקק אחרי צפיה ב"כן אדוני השר"?


1 שווה לצפות ולו בשביל הקטע המקסים שבו מתחיל ויכוח עם איש מל"ם שישב בקהל.

6 Replies to “מחשבות על דמוקרטיה 4: אז איפה המידע הציבורי בישראל?”

  1. סוגיית זכויות היוצרים בישראל ובעולם היא עניין קשה סבוך ומקומם. דווקא בישראל אנחנו נהנים מחוק זכויות יוצרים שהוא בין הליברליים בעולם המערבי (אם כי לא הכי ליברלי). החוקים המקבילים באירופה הקונטיננטלית קשים ואיומים כשלהי קיטא, והחוק בארה"ב אמנם מניח את יצירות הממשל הפדרלי ברשות הציבור, אבל קובע כללים קשוחים לגבי יצירות אחרות.

    לגמרי לא ברור לי למה הכנסת שומרת לעצמה זכויות יוצרים על תמונות חבריה, בפרט שיש לחבריה אינטרס ברור שתמונותיהם יפורסמו במקומות רבים ככל האפשר. גם לא ברור לי למה הצעות חוק צריכות להיות מוגנות בזכויות יוצרים. יש חוסר בהירות לגבי זכויות היוצרים על סמלים ודגלים של רשויות המדינה (האם סמל העיר כרמיאל מוגן בזכויות יוצרים? אם כן, מה המשמעות של העובדה הזאת?) לא ברור למה בנק ישראל צריך לשמור על זכויות יוצרים לגבי עיצוב של שטרות כסף (למרבה המזל הוא מתיר באופן וולונטרי להשתמש בעיצובים האלה, אם כי מובן שאסור לזייף שטרות או מטבעות. משום-מה אסור להשתמש בעיצובים באופן שמבזה את השטר. איך אפשר לבזות שטר?) כמו כן, לא ברור למה מדינת ישראל שומרת לעצמה זכויות יוצרים לגבי עיצוב של בולי דואר.

    בכל העניינים האלה צריך להפעיל לחץ ולהבהיר את האבסורד שבעניין עד שהרשויות יתרצו. עמותת ויקימדיה ישראל מנסה לעשות את זה. עד כה ההצלחה העיקרית הייתה למנוע החלה של חוק זכויות היוצרים החדש על תצלומים באופן רטרואקטיבי. למי שלא יודע – החל מ-25 במאי 2008 הוארכה תקופת זכויות היוצרים על תצלומים מ-50 שנה מיום הצילום ל-70 שנה מיום מותו של הצלם (כלומר בין הכפלה לשילוש של התקופה, תלוי בתוחלת החיים של בעלי הפוקוס). התיקון הזה היה אמור לחול על כל תמונה שעוד לא יצאה לרשות הציבור, אבל בעקבות לחץ של עמותת ויקימדיה ישראל, החוק החדש חל רק על תמונות שצולמו מ-25/5/2008 ואילך. עוד הסתייגות חשובה שנכללה בחוק החדש – תקופת זכויות היוצרים שיש למדינה היא 50 שנה מיום יצירת היצירה ולא יותר. לטעמי לא צריכות להיות זכויות יוצרים בכלל ביצירה שהופקה במימון משלמי המסים.

    יש גם את עניין "חופש הפנורמה" שבישראל הוא דווקא ליברלי יחסית למרבה המזל, אבל התגובה שלי כבר נהיית ארוכה להחריד.

    1. הכל נכון וכואב, ויש לי גם פוסט בנושא בקנה על למה בכלל זכויות יוצרים והאם זה רע או טוב. אכן גם התייחסתי לבעייתיות המוזרה שלמדינה יש זכויות יוצרים שמגבילות את העם. לדעתי אם המדינה היא היוצרת, ואני כאזרח אינני נתין במדינה דמוקרטית אלא הריבון (להלכה יותר מלמעשה), הרי שזכויות היוצרים היא של כלל תושבי ישראל, וכמובן בייחוד שכספי המיסים שלי שילמו על יצירה (ולא רק חוקי המדינה, גם כל מה שמופק בקול ישראל או לפחות בטלוויזיה שברוממה, ובגל"צ, למשל).

  2. תיקון עובדתי: חקיקה ראשית ומשנית, קרי חוקי המדינה ופסקי הדין מוחרגים מפורשות מחוק זכויות יוצרים.

  3. יש היגיון מסוים בטענות בעד "זכויות הכתר" (כלומר זכויות היוצרים של המדינה). הטענה היא שהמדינה צריכה להפעיל שיקול דעת לגבי אופן השימוש ביצירות שהופקו בכספי משלמי המסים, וגם לגבות תשלום ממי שמפיק רווחים פרטיים מהיצירות האלה – תשלום שישרת את משלמי המסים. במילים אחרות – מה עדיף? אגרה יותר גבוהה או שרשות השידור תגבה תמלוגים? תקציב יותר גבוה מקופת האוצר למרכז ההסברה, או שמרכז ההסברה ימומן ממכירות ומהסכמים להעברת זכויות היוצרים? ולמרות ההיגיון הזה, אני חושב שהנזק שב"זכויות הכתר" עולה על התועלת גם ברמה העקרונית וגם ברמה המעשית.

    בעצם, החוק החדש (ובמידה מסוימת גם החוק הישן) קובע פשרה בין שתי הגישות הנ"ל, אבל הפשרה הזאת נוטה יותר מדי לכיוון גישת "זכויות הכתר". בחוק החדש, יצירות בבעלות המדינה משוחררות לרשות הציבור כעבור חמישים שנה בלבד מיום יצירתן. לדעתי, התקופה הזאת צריכה להיות קצרה הרבה יותר – 20 שנה זה די והותר. אפשר לקבוע שהזכויות המוסריות של המדינה (כלומר איסור לסלף את היצירה או לבזות את המדינה באמצעות היצירה) יהיו לתקופה ארוכה יותר.

    כל מיני עיצובים שימושיים שהמדינה מנפיקה: סמלים, חותמות, בולים, שטרות כסף, שלטים, עיצוב של מסמכים וכו' צריכים להיות ברשות הציבור. איסור על זיוף או ביזוי המדינה קיים לגבי עיצובים כאלה ממילא, בלי קשר לזכויות יוצרים.

    חוקים – לא מספיק לקבוע שדבר החקיקה עצמו הוא ברשות הציבור. צריך לקבוע שיצירות נגזרות גם הן ברשות הציבור. למשל, אם מישהו יוצר "נוסח משולב" של חוק (נוסח שמשלב את התיקונים לחוק בנוסח החוק המקורי) – צריך שהנוסח המשולב יהיה גם הוא ברשות הציבור. לחלופין אפשר לחייב את הכנסת לפרסם נוסח משולב לכל חוק שהוכנסו בו יותר מ-5 תיקונים, או כל 5 שנים. יש מספיק יועצים משפטיים שיכולים לעשות את זה, ולקבוע ועדה של הכנסת שתקרא ותאשר.

סגור לתגובות.