תגית: תרבות

פורסם ב

מחר ההצבעה, בחרתם לוקיישן?

השר משה בוגי יעלון: מתנגד למאגר הביומטרי.

התנועה לזכויות דיגיטליות יוצאת לדרך.

מאיר שטרית הוא המאגר הביומטרי מרכז פרופגנדה מוצלחת, אלי ישי לא טומן ידיו בצלחת אף הוא.

איגוד האינטרנט פנה ישירות לחברי הכנסת לבקש שיתנגדו למאגר.

כתבה מהיום בעיתון המודפס של ידיעות (עמ' 2-3 [1] [2] [3]) צופה כי החוק יעבור ברוב בכנסת, ומציינת שזה אחד מהחוקים הכי שנויים במחלוקת בתולדות המדינה.

מתנדבים ליצירת קשרים מול חברי הכנסת (טלפונים, SMS ופאקסים) יפגשו מחר בחמ"ל המאולתר של המטה לנסות לתת עוד דחיפה אחרונה. צרו איתם קשר באתר NO2BIO אם אתם רוצים לנסות להזיז משהו!

מחר אחה"צ ההצבעה, נותרו בערך 24 שעות לנסות לשכנע מישהו, והכי חשובים הם הליכוד, ישראל ביתינו וש"ס. מי שיודע על אילו כפתורים אפשר ללחוץ לחברי כנסת כלשהם כדי שיבינו שהמאגר רע לכולנו, הזמן זה עכשיו.

הצעות ללוקיישנים, כדי שיהיה לכם מה לענות כשישאלו אתכם איפה הייתם כשחוק המאגר עבר: כיכר רבין, הכנסת, מטה המאבק בחוק, עם הידיים בקערת חומצה, בתור המסומן "פליטים המבקשים מקלט מדיני" במעבר הגבול ל< מדינה רחוקה כלשהיא>, בהפגנה, בהימלאיה.

פורסם ב

האגודה לחמלה

היוזמה האחרונה לחיבור לבבות היפי עולמי נולדה בכנס TED ונקראת "האגודה לחמלה" (הקהל מוזמן להציע תרגומים יותר טובים). המקימים הם טדסטרים שונים, הדלאי-לאמה, מנהיגי דתות וידוענים שונים. המטרה יפה, ואני שמח שבניגוד לקדימונים, הנוסח הסופי לא מתייחס רק לדתות אלא ל"מסורות אתיות ורוחניות" גם כן. אני לא יודע מה זה אומר לגב מי ששומר על אתיקה בלי שהיה לו חינוך מסורתי כלשהוא, אבל בואו נגיד שהומניזם חילוני זה מסורת 🙂

האתר הוכרז לפני כשעה ונראה שקרס טוטאלית מרוב מבקרים 🙂 אין מנוס מלבקש את הקאש. עוד לא ברור לי מה הם מתכננים לעשות חוץ מלהפריח פרפרים, בלונים ופלוצים ורודים, אבל ניתן להם צ'אנס. מעניין לציין שעברית היא אחת מארבע השפות הראשונות שבהן מושק האתר והסרטון (ליד אנגלית, ספרדית וערבית. רמז?)

עדכון: האתר נגיש חזרה, ובעברית שמו "כתב אמנה לחמלה".

פורסם ב

E-דמוקרטיה, שוב חוזר הניוון

תכנים פדרליים הם נחלת הכלל לפי החוק האמריקני, אובמה השיק גם לפני כמה חודשים את אתר המידע הציבורי שאפשר רק מאוד לקנא בו, ובסופ"ש עבר אתר הבית הלבן לרוץ על דרופל.

אובמה אומר ועושה שקיפות לא רע, ודואג גם להסדרת נייטרליות הרשת. בארץ מתחיל בינתיים השר-בלי-תיק-שממונה-על-השירות-לאזרח מיקי איתן (השר לאיכות השררה?) לעשות קולות של שקיפות. רחוק היום שכל הכנסת תתנהג ככה.

לא, ישראל עדיין תקועה במקום בעייתי. לפי "ישראל היום" ח"כ דנון מציע חוק בסגנון הצנזורשת (כי צריך להגן על הילדים!) אבל מתמקד בפן הבטחוני (מה נעשה אם תהיה מתקפת טרור דרך הרשת הישראלית? מה אם ישראל תהפוך להיות מבוססת רשת אינטרנט ויפילו לנו את היכולת לשלוח הודעות חירום לאזרחים?). אבל אם מתעמקים בסלט בן 19 העמודים של הצעת החוק, נראה שהפתרון שלו כולל גם הלאמת ניהול והפעלת סיומת .il מאיגוד האינטרנט, הלאמת תוכניות הסברה וחינוך מאשנ"ב, ריכוז תקינה של אבטחת מידע ופרטיות מקוונת בין משרדי הממשלה (שגם זו אליה וקוץ בה – מה אם המונופול הזה יבחר תקנים גרועים?), תנסח את מדיניות הממשלה לקנין ופרטיות דיגיטליים, תקבע סדרי עדיפויות למחקר בנושא איומים מקוונים. לפחות הוא רוצה להקפיד שכל ריכוז הכוח הזה ינוהל ע"י ועדה רב תחומית של אנשים מומחים מהאקדמיה והאמנויות. מה אתם אומרים? ימונו שם אנשי מקצוע, בעלי פרוטקציה או בובות "קנויות"? לפי ההצעה: "הממשלה תמנה, לפי המלצת השר (שר התקשורת – ע.א.) לאחר שהתייעץ עם המוסדות להשכלה גבוהה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המדען הראשי, ארגונים של סופרים, מורים ואמנים, האקדמיה ללשון העברית, ועם גופים ציבוריים אחרים מועצה בת חמישה עשר חברים, ומביניהם את יושב ראש המועצה."

האקדמיה ללשון העברית מבינה באבטחת מידע?! המדען הראשי מבין בתרבות האינטרנט? סופרים ואמנים יובילו את נושא הפרטיות הדיגיטלית? נו שוין, עדיף על מינוי אנשי מכירות או אנשי דת חסרי סובלנות… בכל מקרה דנון מציע שלא ימונו שם חברי כנסת ועובדי מדינה או בעלי אינטרסים.

אבל ההצעה לא משאירה למועצה את ההחלטה אם להשתלט על סיומת .il, ופרק ג' גם מכתיב שהיו תהיה צנזורה על הרשת ועל ספקיות האינטרנט תהיה חובה לצנזר פדופיליה לכולם (עוד פעם?!) וגם חובה להקים מערכת צנזורת פורנוגרפיה רגילה בנוסף ולהציע אותה בחינם לכל לקוח שיבקש. מה לצנזר? את זה יחליטו יו"ר המועצה ועוד שישה חברים מתוך ה15 שיושבים בה.

מה עוד מותר לחסום חוץ מפורנו? "במקרי חירום או מטעמים של בטחון המדינה רשאית הועדה להוסיף לרשימת האתרים לחסימה אתרים אשר עשוי להוות סכנה לבטחון המדינה ואזרחיה או סכנה לביטחון וליציבות רשת האינטרנט במדינה." – וזה מקיף בערך כל פרסום זר על האטום בישראל או דברים לא רצויים אחרים. צפו שאתרי CNN והניו-יורק טיימז יחסמו אחת לכמה שבועות. הצעת חוק דומה נדונה ואף הוגשה לאחרונה בארה"ב. ההצעה נותנת לנשיא גם כוח לנתק מחשבים חשודים בטרור מהאינטרנט ואולי עוד רעיונות דומים, לא עברתי על ההצעה…

"רשימת האתרים לחסימה תהיה חסויה ולא תפורסם בציבור." – ועל כך נאמר, הצחקתם אותי.

בסעיף 44 ההצעה נותנת כוח בידי נציג המועצה להכנס לכל משרד ספקית אינטרנט ולנבור בכל מסמך פיסי או אלקטרוני שבא לו ולהעתיק אותם. אני לא מבין למה לא להודיע מראש שהממשלה פשוט תקליט מראש כל מה שקורה בכל השרתים בכל הדאטהסנטרז בארץ ונגמר…

הצעה שכזו היתה יכולה להיות נחמדה אם היא היתה מתלווה לזה שישראל תהפוך את הרשת לזכות אזרח, ואת התשתית ללאומית. פינלנד עושה את זה למרות שלצערי גם מפעילה צנזורה גרועה, אבל המחשבה היא בכיוון הכללי הנכון – תשתית האינטרנט תתאחד בסופו של דבר עם תשתיות התקשורת האחרות כמו טלפונים, סלולאריים ושידורי טלוויזיה ורדיו, אז למה לעכב את הבלתי נמנע? אבל אסור לכרוך את זה עם חוקי צנזורה חסרי אחריות…

עוד מידע: אתר אמנסטי על זכויות רשת, EDRI על הבעיתיות של חסימת אתרים ובנושאי חופש מקוון בכלל, עיתונאים ללא גבולות, יוזמת הרשת הפתוחה.

ברגע האחרון: יום וחצי אחרי ישראל היום, גם YNET הרימו כתבה, הקדימו אותי בחצי שעה 🙂

אני חושש שאנחנו באמת נחיה בזמנים מעניינים יותר ויותר. יאק.

פורסם ב

אתר הכנסת: נגישות טכנולוגית, תוכנית וניסוחית

נגישות

שבוע טוב! קפצתי להציץ באג'נדה השבועית של הכנסת לראות אם השבוע יעלה המאגר או דברים מעצבנים אחרים להצבעה. העמוד הזה לא יראה כך בשבוע הבא אז אני אצטט כאן את הקטעים הרלוונטיים. ראשית, האייטם הראשון ברשימה גרם לי לשפשף עיני ולקרוא פעמיים וחצי לפני שהבנתי אותו:

1.הצעות סיעות, קדימה, חד"ש-רע"מ-תע"ל ובל"ד בנושאים:
א. נתניהו מוביל למפולת מדינית של ישראל (קדימה) (המועמדת להרכיב את הממשלה הינה חברת-הכנסת ציפי לבני)
ב. הפעלת יחידת מסתערבים סודית חדשה בקרב אזרחי המדינה הערבים (חד"ש-רע"מ-תע"ל ובל"ד) (המועמד להרכיב את הממשלה הינו חבר-הכנסת מוחמד ברכה)

ניחשתם? נראה שבקצרנות רבה, מתכוונים פה ב"הצעות" במובן "הצעות להבעת אי-אמון בממשלה" או משהו. אחרת אפשר היה לקרוא פה כאילו חד"ש-רע"מ-תע"ל ובל"ד מציעות להפעיל מסתערבים בין אזרחי המדינה ושמוחמד ברכה יעמוד בראש הקרקס הפוסט-דמוקרטי הנ"ל. אתר כנסת יקר: נוסח ברור בעברית זה גם סוג של נגישות. העם אמור להבין מה הולך בבית המחוקקים!

{הכנס כאן טור זועם ומיואש על כך שמדינת ישראל ה"דמוקרטית" מפעילה יחידות מסתערבים בין אזרחיה}

בהמשך העמוד:

15. בקשת הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל) (תיקון – התקנת תקנות), התשס"ז-2007 – הצבעה -הצעות חוק כ/238

מי שהיה קורא את הקיצור הזה של שורה אחת היה יכול לחשוב שוועדות הכנסת והחוקה מציעות לבטל את שלטון החוק, אבל כרגיל אין גם כאן לינק להצעה. אתר כנסת יקר: לינק להצעות החוק שבסדר היום וידע מקושר זו נגישות חשובה לדמוקרטיה! העם אמור להבין מה הולך בבית המחוקקים!

למעשה (ניתן להגיע אל נוסח ההצעה ב-PDF רק אחרי ניווט באקספלורר, כמובן). אתר כנסת יקר: טקסט זמין בפורמט פתוח! תאימות לתקנים ולא למיקרוסופט! העם צריך להגיע למידע על מה שקורה בבית המחוקקים!

ח"כים, עצרתם לקרוא את הספגטי?

אם תקראו את ההצעה תוצפו בבליל שפה משפטית, שאני הבנתי ככה: אם הממשלה מחליטה להעביר שליטה על שטחי מדינה והכנסת אישרה ברוב של 80 ח"כים, אז לא צריך לצאת למשאל עם. אם אושר ברוב קטן יותר, אפשר לצאת למשאל עם עוד לפני שיש חוק יסוד שמסדיר את זה. יש עוד פרטים קטנים (מה קורה אם מופלת הממשלה קצת אחרי ההחלטה למרות זאת ועוד כהנה בלגנים) אבל זהו בגדול. אולי טעיתי בהבנת הנקרא (נוסח!) אין לי מושג איך אפשר להבין את כל זה מהכותרת שלא קשורה לכלום (נוסח!), ואין לה לינק להסבר כלשהוא (מבנה וקישור!).

אבל זה רק העמוד השלישי מתוך שמונה… המשכתי לגלגל הלאה וגיליתי כי הצ"ח 238 מורכבת בעצם משתיים (WTF?!) – האחת דלעיל והשניה של ועדת החינוך לגבי הקמת מערכת "חינוך ממלכתי משלב" עם תגבור יהדות בנוסף לחינוך הדתי והממלכתי הרגילים, ובקיצור סירוס הצעתו של הרב מלכיאור לאחד את המערכות לאחת רב-תרבותית שוויונית ובמקום זה לפתוח אחת שלישית "יהודית מתוגברת אבל כאילו-חילונית". על כך נאמר "יופי נחמה" 🙁 בהמשך מפורט מה יעשו הורים אם הוחלט כי המוסד שבו לומדים ילדיהם יעבור למערכת החדשה והם אינם רוצים להשאר בו, מדובר שתוקם עוד מנהלת חינוך שלישית, ובקיצור נראה שבמצבה הנוכחי הצעת החוק הזו עושה את החיים יותר יקרים למשלם המיסים ויותר מסובכים להורים שאולי לא יהיו מרוצים מהחלטות להעביר את בי"ס לשיטה אחרת, ובסופו של דבר התלמידים והמדינה העתידית בהכרח יהיו אלו שעליהם יפול משקל ההחלטה הזו 🙁 על ההצעה חתומים גם מלכיאור, רן כהן ואחרים שאני מניח שלא באמת היו מרוצים מהנוסח הסופי של ההצעה שעומדת פה להצבעה…

{הכניסי פה פסקה על הבעיטות בגופתה של מערכת החינוך ושימוש כושל בכספי ציבור}

אבל אחזור שוב לענין הקושי של מציאת הנוסחים, תאימויות וכולי, זה המצב כרגע באתרי הממשלה, והוא זז לאט. התלוננתי פה בעבר על האתרים של הכנסת ושל ממשל זמין, ולאיפה נשפכו 50 מליון ש"ח על פרויקט ממשל זמין ב2005-2006 (מתוך הפרוטוקול הזה) וידכא אותי לחפש מה התקציב השנתי של התחזוקה של ערימת האתרים המביכים האלו. האחראי שיושב בראש הפירמידה הוא אדם בשם בועז דולב, אדם שטיפס לכיסא הזה בשנים האחרונות ומחזיק בידיו את המושכות והתקציבים להובלת המערכת. הוא הקים הרבה מערכות שאף אחד לפניו לא טרח לממש, אבל גם ספג לא מעט ביקורת על כך שכל דבר שנעשה בממשל זמין נעשה בצורה איטית, יקרה ולרוב לא מספקת.

בועז דולף

בשנה-שנתיים האחרונות בועז פיתח גם נוכחות מקוונת בולטת, שולח טוויטים כנים, עונה בבלוגים, פעם מקדם את תרומותיו לאופן אופיס ופעם מתלהב מהאייפון שלו – כך גיליתי שלמערכת ממשל זמין אין DRP, שהדרך שלו להתייחס למאגרים דולפים היא ש"גם לאמריקנים זה קורה", שאין לו בעיות לעזור לאנשים לחפש פאקים במערכות שלו עצמו, שהוא מטייל המון ואוהב להתלוצץ עם מעריציו ולעשות רה-טוויט למבקריו. בכלל נראה שהיה לו המון זמן פנוי לעסוק ביחסי ציבור, בכנס איגוד האינטרנט הוא אף התגאה שקמפיין המודעות לאתר "עוז לנגב המערבי" היה רעיון וביצוע שלו. וכך במפתיע יותר או פחות בועז דולב הודיע ביום שישי שהוא מתפטר. אבל אל תעצרו בגוף הידיעה! אם תקראו את התגובות לידיעה, ולידיעה בYנט, נראה שחצי מהאנשים מספידים או מלקקים לו בדרכו החוצה, אבל החצי השני טורח לציין שיש לא מעט רמזים שכעובד קבלן ללא מכרז או חוזה מזה 18 שנה, הוא בעצם מפוטר, ולא סתם אלא אחרי כמה שערוריות שקשורות למנהל תקין וכספים. מגיב נוסף רמז גם לבעיות אבטחה באתרים. אחר העריך שהאיש מפחד שיפול על ראשו המאגר הביומטרי, והכשלון הקטאסטרופלי לשמור עליו שבהכרח יבוא בהמשך, עוד עלול להפוך להיות אחריותו ואשמתו. לפחות אני חייב להגיד שזו סיבה מוצדקת, גם אני הייתי בורח מאחריות שכזו אל מעבר להררי החושך.

אני מקווה שימצא הויוק קונדרה הישראלי שיחליף אותו סופסוף, אבל לצערי מהיכרותי עם מערכת השלטון שלנו, אין מניעה שימונה שם מישהו עוד פחות מוצלח.

פורסם ב

דייויד ברין: "פרטיות היתה אופנה חולפת, וטוב שכך"

You have zero privacy anyway, get over it.
— Scott McNealy on consumer privacy, January 1999

כדי להיות יסודי בסדרה הזו, צריך גם ייצוג מהקיצון הרחוק של הסקאלה, אפילו אם היא תשמע לכם מוגזמת, יש לה הצדקות וכמה תומכים. הכירו את הגישה של דייויד ברין, מדען וסופר מד"ב ותיק שלוקח את מקנילי עוד צעד וטוען כך: הפרטיות היא רעיון חדשני וחולף, כשגדלנו בחברה השבטית לא היתה לנו פרטיות כי כולם חיו בתחת של כולם, גם לא היתה לנו אפילו כמיהה למושג כי לא היתה לנו ממש פרטיות תחת שלטונות מלוכניים, והיום המון חברות יודעות עלינו המון ממילא, והאנשים נותנים בשמחה את כל הפרטים למפרסמים, סוחרים ושאר גופים, ולמרות שעדיין יש התנגדות תרבותית קלה להפנים את זה ((דיסקסתי את זה בפוסט הקודם וראו הרחבה אצל כרמל בפוסט הנהדר "אמא, צאי לי מהבלוג!")), אנחנו בדרך לחברה של שקיפות טוטאלית. התערטלות תהיה הדרך הטובה ביותר להרגיש נינוח, כשאין לך מה מהסתיר. כך גם אפשר לשמור על השומרים, תרד רמת הפשיעה כי לאנשים לא יהיה איך להתחבא – אדם לא שקוף יחשב אוטומטית לחשוד, וכולי…

התגובה האוטומטית שלי היא שהגישה הזו חביבה בתור משחק אינטלקטואלי לספר מד"ב, אבל טען לי בלהט חברי הטוב שי מכנס שזו הדרך הנכונה להתכונן לעתיד. ניסיתי לטעון שאין מצב שמדינה כמו ישראל תוכל להיות שקופה כשיש לה כל כך הרבה אויבים שישמחו לנצל את זה, ובכלל ברמה האישית – אם כולם שקופים, לפושעים יש יותר כוח עליך מאשר לך עליהם – כי אם שמירת סודות תוצא מהנורמה (או אף מהחוק), הרי שרק לפורעי חוק תשמר הפרטיות. שי כמובן לקח את הרמיזה שלי לטיעון המפורסם של ה-NRA כי "אם תוציאו רובים מהחוק הרי שרק לפורעי החוק יהיה נשק", וכדי לחזק את טענתו שעדיף בלי סודות, הוא הקביל כי בחברה שאין בה כלי נשק יש פחות פשעים אלימים. כמה חבל שהסטטיסטיקה מראה שההפך הוא הנכון. המדינות בארה"ב שמקפידות על פיקוח הנשק הן האלימות ביותר, ואילו השקטות ביותר הן אלו שמתירות להסתובב עם נשק סמוי ואפילו לא רשום. אני עדיין מחכה ממנו לדימויים מוצלחים יותר או טיעונים משכנעים יותר 🙂 אני לא חושב שהמין האנושי (לפחות לא מי שגדל בחברה חופשית ולא כנתין של דיקטטור) יכול בשלב זה להתמודד בשלווה שכזו עם המעבר, גם אם אין לו מה להסתיר אישית…

אצטט גם את הכלכלן דייויד פרידמן (עוד על גישתו בפוסט אחר). בתגובה לברין, הוא מסכים שלשקיפות קיצונית יש המון יתרונות של "שמירה על השומרים" אבל מעלה את החששות שלי לגבי מה שזה יעשה לנו התנהגותית, כשאנחנו חיים בהנחה תמידית שאנחנו תמיד תחת עין פקוחה:

For a more extreme example, consider a primitive society such as Samoa. Multiple families share a single house – without walls. While there is no internet to spread information, the community is small enough to make gossip an adequate substitute. Infants are trained early on not to make noise. Adults rarely express hostility.10 Most of the time, someone may be watching – so you alter your behavior accordingly. If you do not want your neighbors to know what you are thinking or feeling, you avoid clearly expressing yourself in words or facial expression. You have adapted your life to a transparent society.

Ultimately this comes down to two strategies, both familiar to most of us in other contexts. One is not to let anyone know your secrets – to live as an island. The other is to communicate in code, to use words or expressions that your intimates will correctly interpret and others will not. For a milder version of the same approach, consider parents who talk to each other in a foreign language when they do not want their children to understand what they are saying, or a translation of a Chinese novel I once came across, with the pornographic passages translated into Latin instead of English.

In Brin’s future transparent society, many of us will become less willing to express our opinions of our boss, employees, ex-wife, or present husband in any public place. People will become less expressive and more self-contained, conversation bland or cryptic. If some spaces are still private, more of social life will shift to them. If every place is public, we have stepped back at least several centuries, arguably several millennia.

לא יכולתי לסכם את זה יותר טוב…

אם תרצו לקרוא עוד על התגובות שהספר עורר, הנה ביקורתו של ברוס שנאייר, והנה תשובתו של דייויד לברוס.

פורסם ב

למה פרטיות, בעצם?

המילה "פרטיות" מתנופפת בראש חוצות הרבה בימי הויכוח האחרונים בנושאי זהות מקוונת, זיהוי פנים ברשת, מעקב במצלמות רחוב ע"י המשטרה וכמובן האיזון בין בטחון אישי ופרטיות בחקיקה. החלטתי לפתוח סדרה חדשה על פרטיות, קצת כדי לעשות לעצמי סדר במחשבות, להבין מה משמעות המילה לאנשים שונים, למה קשה להסביר לאנשים את המאבק שלנו והאם בכלל יש לו עתיד. הסדרה נוצרת כמעין שורת "סיכומי שיעור" שלי כהדיוט במשפטים שמנסה להבין בלימוד עצמי את ההגדרה לפרטיות, והבעיות של ההגנה עליה.

לענין הגדרת המונח: זרקתי פה בבלוג שצריך לקום EFF ישראלי, או איזו עמותה להגנת הפרטיות (בכלל והדיגיטלית בפרט). בעודני מריץ את הרעיון הלכתי לחפור טיפה כדי להבין מה היא פרטיות בעצם בעיני החוק, ואיך היא מוגדרת. התאכזבתי לגלות שאין אף הגדרה מוסכמת או טובה, ואף עולות טענות טובות לכך שההגדרה כל כך אישית, סוביקטיבית ומטושטשת, עד שאולי אין איך להגדיר אותה בצורה מספקת מבחינה חוקתית, על זה אני אפרט טיפה בפוסט הבא.

שנית, הסברה: אחרי ויכוח פשוט שקראתי עכשיו בתגובות אצל קלינגר בבלוג, אני מבין שוב ושוב שגם אנשים אינטליגנטיים ממשיכים לחשוב שהמניעים של המאבק הם אנארכיזם ילדותי, ושהמסר שלנו לא עובר אליהם בצורה טובה. הבעיה שלנו עם המאגר וטיפול הממשלה במידע אישי בכלל הוא מכמה כיוונים – בטחון אישי, בטחון מדינה, צדק ואידאולוגיה. דאגות שחלקן ערכיות-פילוסופיות וחלקן טכניות-מוכחות ואקוטיות. אם אתה מבין בצד הטכני, אולי תבין את הטיעונים האלו, ואם אתה מוטרד מהצד הקונספטואלי, יש גם טיעונים לשם. מגבים את הטיעונים האלו אנשי מדע, רוח, מקצועות בטחון ואבטחה, סוציולוגים ומשפטנים, ועדיין, טקטיקת ההפחדה של תומכי החוק מצליחה למחוק את כל חוות הדעת המתנגדות.

אנשים אומרים לי שאין להם מה להסתיר, אני אומר שהם לא חפרו מספיק. כל אחד אפשר להביך, להרוס לו את המוניטין, לסחוט וכולי. בנוסף מידע אישי זה גם איפה אתה גר, כמה אתה מרוויח, מה קנית, איזה רכוש אצלך בפוליסת הביטוח על הבית, בקיצור פרטים מסוימים יהרסו לך מערכות יחסים או מקומות עבודה, פרטים אחרים יסכנו את רכושך אן חייך. לבסוף יש את התחום הבעייתי של גניבות זהות, אולי התחום הכי ספקולנטי והכי קשה להסברה, אבל אולי אגע גם בו.

בפוסט אחר (שמספיק ארוך עוד מעט כדי לפצל אותו לשניים או שלושה :)) אני גם אציג את התמודדותם של כמה כותבים עם פראדוקס הפרטיות – אנחנו צריכים למסור פרטים כדי לקבל שירות (מהממשלה, הבנקים, רופאים וכולי), אנחנו מסתירים הרבה מידע מחברים, מכרים, מעסיקים ולקוחות, אבל רובנו לא מאוד משתדלים למנוע מידע מחברות מסחריות. מה הסיכון של מסירת שם וכתובת לסופרמרקט? אני רוצה כרטיס הנחות! מה הסיכון של תיאור יותר מפורט של עצמי וחיי בפייסבוק? כך יוכלו למצאני יותר בקלות חברי מהעבר! אבל הפרטים האלו (בדוגמא זו שם נעורים, שמות הורים, כתובת קודמת) יכולים לשמש הרבה רמאים ופושעים נגדכם או נגד המוניטין שלכם (במדינות מסוימות אפילו הרבה יותר מאשר ישראל, ויוכל אולי לפרט על זה יותר עמוס או אחד מחברי האוסטרליים האחרים).

זה מה שמתוכנן לכרגע, הפוסטים מתבשלים לאיטם במקביל, וכשאחד התנורים עושה "פינג" ומחליט שהפוסט מוכן, אני אשחרר אותם לחופשי 🙂 בינתיים, אני אשמח לשמוע מכם איך אתם מגדירים פרטיות בכלל ואת גבולות הגזרה האישיים שלכם, כי אני התחלתי את מסע הלימוד העצמי הזה עם אי יכולת להגדיר את המושג בצורה שתספק אותי, ועכשיו אני אפילו יותר מגמגם. אם ההגדרה שלכם מאומצת ממקור פילוסופי או משפטני כלשהוא, אני בכלל אשמח, אפשר יהיה לעמת את כל ההגדרות השונות ולראות מי תנצח, או אולי לראות אם דעתו של מישהו תעזור לי ולכם להגיע להגדרות יותר טובות וברורות.