קריפטוכסף זו לא השקעה טובה

אמ;לק: לא ממליץ על השקעה בקריפטומטבעות, אבל אני לא כלכלן וגו'.

אני מנסה ב4-5 שנים האחרונות לעקוב אחרי עולם הקריפטוקוינז כדי להבין אם זה טוב או רע למין האנושי. חבר אצלי בעבודה קנה 100 מטבעות לפי מחיר $0.75 ומכר ביום הקפיצה הגדולה ל$1200. כשנפל חזרה ל$600 אמרנו לו כל הכבוד אבל מאז מחיר הביטקוין טיפס לטווחי $4000-$5000. לכאורה זה ימשיך לטפס. ערך המטבע לא יציב בלשון המעטה, אבל ב־8+ שנות קיומו של הבלוקצ'יין הוא טיפס יפה ובהתמדה בממוצע לאורך זמן. נראה שהטכנולוגיה מוכיחה את עצמה כאמינה מספיק כדי לעורר ענין אצל חברות פינטק ובנקים מהעולם השמרני הממוסד.

אז מה הביקורת? ובכן, כל מי שניסה לכרות בבית מטבעות בעצמו גילה שלPC הכי חזק שתוכלו להרכיב אין ממש כוח חישוב מתאים. רוב המטבעות היום עוברים כרייה ע"י כרטיסים ייעודיים מאוד מאוד ספציפיים לסוג המשימה הזה, שלקנות אותם הביתה זה יקר (ואולי תופס מקום ומרעיש), ורבים פשוט שוכרים זמן מיחשוב בחדרי שרתים אי שם במקומות בעולם שבהם החשמל או לפחות הקירור יותר זול, וגם אז לא כולם מצליחים להשאר בעסק – היום קראתי למשל שזירופונד, אולי חוות הכרייה הידועה ביותר בתחום כריית זיקאש, סוגרים את הדלתות אחרי שנה של פעילות כי זה פשוט לא משתלם כלכלית. הם יכולים להסב את הציוד או למכור אותו למשתמשים ביתיים, והם החליטו שהם מעדיפים לצאת מהעסק לגמרי. הרווח השולי זניח מדי.

אם נחשוב על זה, לחתיכות הנייר והמספרים בבנק היה פעם ערך רק כי לממשלה היה זהב לגבות אותו, אח"כ רק כי לממשלה היה כוח פוליטי, ואילו לקריפטומטבעות יש ערך רק כי אלפי אנשים ברחבי העולם מריצים מכונות חישוב חזקות ייעודיות, לא זולות או יעילות מאוד בחשמל, כדי לרוץ כל הזמן על קצה היכולת בפול גז ולהדביק את האינפלציה הטכנולוגית והאנרגטית של ציוד הכרייה.

אם אתם מסתכלים על זה אגואיסטית-קפיטליסטית, אולי זה נתיב השקעה נחמד, אבל לטווח בינוני בלבד. בטווח הרחוק כמות האנרגיה המתבזבזת על תחזוקת הרשת הזו לא שווה את הברדק. גם אם ערך המטבע הוירטואלי הזה עולה, גם המחיר הסביבתי עולה איתו. הציוד הייעודי שמתיישן ונזרק והחשמל שמאכיל את כל הפעולות החשבוניות האלו שלא מייצרות הרבה מלבד "הוכחות עבודה", במירוץ חימוש שלא ייגמר בצורה זולה ואפילו לא ממש משתלם.

מדע ומוסר

יותר מדי פעמים אני נתקל ברחבי הרשת במגיב או בלוגר שמבלבל בין מחקר מדעי ויישום הנדסי. מחקר מדעי הוא אכן פרויקט (שאמור להיות) פתוח ושיתופי. אידאלית ללא סודות מקצועיים, גאווה ודעה קדומה, אבל עוסקים בו אנשים, לטוב ולרע, עם אגו ואינטרסים. מדען טוב בעיני הוא אדם ששם בצד את האגו והדעות הקדומות, מנסה ללכת אחרי האמת שמצטרפת מהראיות, לומד על הכשלים הקוגניטיביים של חשיבה אנושית ומנסה לפתח שיטות להעלים את השפעתם מתהליך המחקר. הבעיות המוסריות בתהליך הזה הן בעיקר איך לחקור דברים בלי להרוס עותקים ייחודיים של הנחקר – למשל יש לנו רק כדור ארץ אחד לחקור בו אקולוגיה והתחממות גלובלית, בניגוד למחקר על תפקוד מוחות של בעלי חיים נחותים שאפשר להשיג במאות (אני מקווה שעכברים ולא קופים, עד כמה שאפשר). במחקר על בני אדם, יש גם בעיות מוסריות רציניות בכל הנוגע לניתוח בגוף חי או הדבקתו במחלות ומשחקים בגנטיקה שלו. לכן מנסים לחקור מודלים (מבוססים בצורה מוצדקת בהתאם למה שחוקרים) על חזירים ועכברים ושאר חיות מעבדה, בהתאם לנושא הנחקר. אני לא חושב שזה אומר שחוקרים בטעות את הדימוי במקום את הנושא עצמו ומשליכים – את זה אולי עושים בסיינטיפיק טמקא בלי להבין את המחקר המקורי (אבל נכון שלפעמים יש גם מחקרים גרועים, ולכן חייבים תהליך מבוקר של בדיקת עמיתים).

לכן, אחד הכיוונים להגדיר את תהליך החקירה המדעית, או השיטה המדעית זה „איך לא לעבוד על עצמינו” או „איך להוציא את עצמינו מהמשוואה”. אנחנו לא מייתרים את תופעת החיים כפקטור, אלא מנסים לבטל את השגיאות הקוגניטיביות שלנו כחוקרים כדי להגיע למידע ומסקנות אובייקטיביים על הנחקר, ללא דעות קדומות והנחות מוטעות. יש תחומים שלמים של מחקר לגבי איך נכון לתכנן ניסויים בכל תחום, במיוחד במקומות שבהם המחקר עלול להזדהם – אם רעיונית, או ע״י חיידקים או כל גורם חיצוני אחר שיפריע להגיע למסקנות.

אחרי שיש לך מסקנות ביד ואתה יודע להעריך "מה יקרה אם אעשה כך וכך", אתה יכול לקחת את הידע הזה וליישם אותו בהנדסה, לפתח אתו טכנולוגיה, חומר וכולי. במילים אחרות המדען יגלה איך לשחרר אנרגיה מפיצול האטום, המהנדס יקבל את ההוראה (מאינטרסים כלכליים, פוליטיים או אחרים) להשתמש בידע הזה לבניית כור אטומי להפקת חשמל נקי או לייצור פצצה שתרצח מליונים. החלטות מוסריות קיימות בתהליך המחקר בכל שהוא נוגע לצרכים של התערבות בחיי אורגניזמים אולי, אבל האחריות הכבדה יותר נופלת על היזם והדוחף שמעסיק את המהנדס, להוציא לשוק מוצר טכנולוגי שעלול להזיק לאנשים או לחברה האנושית במעגל קטן או גדול של משתמשים וכולי.

כמו שמדען צריך לאמן את עצמו בחשיבה לוגית „קרה” ולהשקיט את דעותיו הקדומות והאגו, כך גם נבחר ציבור ומנכ״ל או בעל עמדת החלטה צריך אי אילו מנגנונים שיפקחו עליו שיעשה את הדבר האחראי. לכן יש חוקים, רגולציות ושאר מנגנונים, וזה אף פעם לא מושלם אם זה מגיע רק מבחוץ. כאן יש שאלות מוסריות – האם להתערב בחינוך ולעורר אחריותיות מגיל צעיר, או ללכת לכיוון הליברטני ולהשאיר את החינוך להורים, ולסמוך על כל האנשים לפתח לבד חוש מוסר והבדלה בין טוב ורע. לא חסרות דוגמאות של ציניות שלווה של מוכרי מוצרי נפט, סיגריות, אוכל שמן ושאר דברים מסוכנים לחברה, הפוליטיקאים מתווכחים אם ראוי לעצור את זה ברגולציה, אף אחד לא מדבר על חינוך לאחריותיות. בנקודה הזו, כרציונליסט שרוצה לעשות את הבירור הערכי שלו, אני רוצה לקבל מידע – האם חינוך כזה קיים? האם הוא עובד? האם הוא מיושם בצורה כלשהי בעולם ומה ההשפעות? האם יש תרבויות שבהן זה יותר חזק ואיך אפשר לשנות את התרבות שבה אני חי להיות דומה יותר לתרבויות האלו? אלו שאלות שמדע יכול לחקור ולענות לי עליהן, בשיתוף עם שקיפות שלטונית וניהולית של גופים פרטיים וציבוריים. לכן כרציונליסט אני נלחם גם למען חופש מחקר, גם לחופש מידע מדעי וגם לחופש מידע ציבורי (=שלטוני). אין לי איך לדרוש מהנבחרים שלי אחריות לעשות את הדבר הנכון כשגם לי וגם להם אין גישה למידע שייתן לנו לשפוט.

אז עכשיו לשאלה הבאה: האם יש למדע מה להגיד לנו בנושא מוסר? האם יש בכלל מוסר אבסולוטי לחקור אותו? יש ענף שלם למחקר מתודולוגי ואקדמי של מוסר והוא נקרא „אתיקה”. אפשר לראות איך אנשים מגיעים להחלטות, איך הם מתמודדים עם סתירות ובונים ראיית עולם קונסיסטנטית, ויש מתמחים בתחום של ביו אתיקה, או אתיקה של חינוך וכולי עוד הרבה תחומים שראויים להיחקר. אם תשאל אותי, גם ספרות ספקולטיבית (ובמיוחד מדע בדיוני) הם מעין כלי מחקר כאלו בצורה מעניינת – אנחנו יכולים לחשוב „מה היה אם” ולהגיע לכל מני מסקנות, ולראות אם זה תואם את ראיית העולם שלנו. תרגילי מחשבה זה דבר מאוד חזק, ועד כמה שידוע לנו, אנחנו החיה שעושה את זה הכי טוב מכל יצור חי אחר על פני הכוכב, אבל זה מנגנון לא מושלם, וצריך לפתח גם כאן מתודולוגיות, איך לא לדמיין עתיד תוך הטיה של המסקנות שנובעות מדעות קדומות… :)

אז האם המדע מכתיב מוסר? לדעת סאם האריס כן (אתם מוזמנים לחפש הרצאות שלו ברשת, לא צריך לרוץ לקנות את הספר), אבל לדעתי לא בדיוק. לדעתי אתה צריך להחליט על כמה אקסיומות והמדע יעזור לך לבחור את תורת המוסר שלך. למשל אני בוחר כאקסיומה, אקראית לגמרי וסובייקטיבית לחלוטין, שטוב שהמין האנושי ישרוד וישגשג. אני יכול לשאול עכשיו אם אני רוצה קידמה טכנולוגית או לא, אם החלטתי שכן אני יכול עכשיו לשאול האם ראוי להאריך את חיי האדם הממוצע, למרות שהמדע אומר לי שיהיה פיצוץ אוכלוסין. אני יכול אז לשאול מה הן השיטות האפקטיביות לשמור על אוכלוסיית האדם בגודל קבוע, בצורה שלא תפגע בזכויות הפרט ותראה איך במשפט וחצי כבר הגעתי לדיסוננס קוגניטיבי. אני רוצה שלאנשים יהיה את החופש להביא עשרה ילדים למשפחה, אבל אני גם יודע שזה יעיק על המשאבים ויגרום לסבל לדורות הבאים. המדע יכול לעזור לי לדמיין מה יהיה במורד כל מסלול שאבחר, אבל הוא לא יכול להחליט לי מה יותר נכון. החלטות מוסר הן בסוף עניין מאוד "אורגני" ואנושי שלא יכול להיות רק קר ויוטיליטארי, זה לא עניין מדעי נטו, אבל חייבים ידע ומודעות כדי לבחור נכון. בחירות ללא ידע ומודעות לרוב גורמות לחזור על טעויות העבר, אני בטוח שמישהו כבר אמר את זה באיזה נוסח…

אז זו התשובה שלי לפעם הבאה שמישהו יגיד לי שהמדע יכול להכתיב מוסר בדיוק כמו ציווי אלוהי/דתי: אמממממ… לא. אנשים בוחרים סובייקטיבית לאילו עובדות מדעיות בא להם להקשיב ויכולים למצוא לעצמם ציטוטים מדעיים חלקיים כדי לגבות את הרצונות האישיים שלהם, אבל את זה עושה גם כל דת ביחס לדברי מקימיה וכתביה, כולל אפילו דתות חדשות כמו מורמוניזם או דנדשות מהאריזה כמו סיינטולוגיה.

רוחניות חילונית – התחלה של התחלה חדשה

כל מי שמכיר אותי ביום-יום או רק מילולית-רעיונית מהבלוג והרשתות החברתיות, יודע שאינני מסתיר את דעותי על (נגד) אמונות בעל-טבעי. אולי פחות דיברתי על החיפוש הרוחני שלי. כן, המילה רוחנית קצת מרגישה לי עדיין לא בנוח – זה מעלה אלוזיות לרוחות רפאים, מלאכים ושאר woo, אבל אני אשתמש במילה הזו עד שאמצא לה תחליף ראוי.

אקדים ואספר שקמה לה קהילה כרגע. מנסים ליצור מפגשים קבועים, מכינים מאמרים כגון דרשה לחנוכה, וכרגע זה ממוקד על רוב אינטלקטואלי, רציונליסטי, שכלתני (לפעמים יותר מדי), ולצערי קצת יותר מדי גברי. אני מקווה שבעתיד יהיה לנו יותר מגוון. פגישות של דיונים פילוסופיים וסיפורי התנסויות כבר היו לנו, עכשיו אנחנו גם מחפשים לחוות דברים במקום רק לדבר עליהם. אנחנו נשאב מיהדות, בודהיזם, קונג פו וכל דבר שיוכל לתרום לנו לבנית נרטיב קוהרנטי חילוני ודרך משותפת של חיפוש וגילוי, שיתוף פעולה והעצמה קבוצתית ואישית. אני לא רואה איך בקבוצה כזו של חכמולוגים סקרנים וביקורתיים יווצר גורו או מוקד כוח, כך שאין לי ספק שכת לא תיווצר פה :-) מצד שני התכונות האלו כמובן גם עוצרות אותנו לפעמים מלשחרר ולחוות חוויות סובייקטיביות וטבעיות של המוח, בלי להעמיס עליהן תילי פרשנות וניתוח. המוח שלנו חווט ע״י האבולוציה להשתמש בדמיון וניתוח תבניות כדי לחזות עתיד ותגובות של אנשים ועצמים לפעולותינו; בלי זה אי אפשר היה לתכנן פעולות ולהקים חברה בקבוצות גדולות, אבל בצורה כזו גם נוצרות תופעות לוואי כמו כשלים לוגיים כפתרון לדיסוננס קוגניטיבי, הטיות קוגניטיביות, אמונות טפלות, אמונות באל, מציאת תבניות שלא קיימות ולתת להן פרשנות (תאוריות קנוניה, מסר אלוהי, חוצנים וכולי) ולבסוף ממסד דתי, רמאויות פסבדו-מדעיות, אלטרנטיבות לרפואה וצרות חברתיות אחרות. אני מבין לגמרי – ברמה הפסיכולוגית והנירולוגית – את הצורך של אנשים בכל אלו, אבל אני מרגיש שזה גם כובל את החברה האנושית מלהתקדם.

אבל אינני יכול להכחיש שללא חוויות רגשיות מסוימות, יש שיקראו להן חוויות רוחניות, לחיים לא היו טעם. אני לא מדבר על התגלות מלאך או מסר מאליהו הנביא, אלא דברים קטנים ופשוטים, ולידם הפרשנות הערכית והחוויה הרגשית שמלווה אותם. למשל כשאני מרגיש שאני מעביר הרצאה והיא מעוררת ענין וסקרנות אצל הקהל, ומרגש אותי אחרי ההרצאה לקבל שאלות מאנשים מרוגשים שרוצים לדעת עוד או שהיה להם ממש כיף לגלות משהו חדש, אולי נקודת מבט טריה שלא הכירו קודם. רגעים כאלו לא קל לייצר, ועם זאת אין שום על-טבעי בהם, אנשים מתרגשים מאנשים, ממה שאנחנו רואים אחרים עושים, ממה שאנחנו עושים ביחד. ממעשה היצירה של אחר ומהרגשת ה„להיות ב־zone” בעצמינו. אני חוויתי רגע כזה כשראיתי את מעבורת החלל האחרונה נוחתת או את קיוריאוסיטי נוחתת על המאדים. אבל לאן הכל מוביל? מה מאחד את כל הרגעים האלו לנרטיב אחד, איך רותמים אותו לקידום אני עצמי והמין האנושי בכלל? קרל סאגן דיבר על כך שאנחנו תוצרים של היקום, הישויות בעלות המודעות היחידות שאנחנו יודעים עליהן כרגע, והוא בוחר לראות אותנו בתור הדרך של היקום לדעת על עצמו בתור נקודת מוצא אחת להבנת מקומנו ביקום. אבל אני לא מדבר רק על כיבוש החלל וקידמה טכנית, אלא גם קדמה חברתית-מוסרית, חשיבה ביקורתית ואתית כנחלת הכלל ולא כניעה להכתבות הגמוניות, ופתרון צודק, הגיוני ומשותף לבעיות גלובליות כמו שינוי האקלים, פיצוץ אוכלוסין וכולי.

אם אתם מרגישים הזדהות עם זה, סקרנות לזה, יש לכם מה לתרום או סתם בא לכם לדון בזה הלאה, יש קבוצת פיכסבוק וקבוצת גוגל-גרופ, ויקי, וואטסאפ ואפילו מיט-אפ שלא מעודכן מספיק. עוד מקומות לפשפוש: קבוצת אקהרט טולה בישראל והנקסוס החברתי. אם אתם מכירים עוד קבוצות תואמות אנחנו נשמח לשמוע עליהן.

עוד קריאה: נקודת המבט האישית של ניר להב בנושא, רוחניות חילונית – האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים? ו־למה צריך רוחניות חילונית?

סלט ירוקות

מי שקורא את הבלוג הזה כמה זמן, יודע שבתנועה הירוקה מצאתי לפני כ-4 שנים את הבית. סגנון האנשים, העמדות המבוססות מדע וראיות, הפרגמטיות והפרקטיקה. הרבה חברים פונים אלי כשהם רוצים לדעת מה קורה שם במקום לחפש באינטרנט. אני לא יודע אם זה בגלל שמידע בחוץ חסר או בגלל שאני נחשב למהימן יותר מהכתב הממוצע (או מהאתר הבקושי-מעודכן של המפלגה), אבל אני מנסה לתת תשובות ככל שאני יודע.

אבל אני לא יודע מה קורה בפייסבוק של המפלגה, ואני מרגיש שבניוזלטרים לא מופיע מספיק מידע, ולא כל הפרוטוקולים מתפרסמים. כן, יש לי גם ביקורות על התנהלויות וחוסר תשומת לב (או זמן פנוי) לשקיפות שאמורה להיות עמוד תווך באידאולוגיה וההתנהלות המפלגה.

אבל כל זה מתגמד ליד שני אירועים מכוננים שקרו בחודש האחרון.  הפריימריז הבעייתיים והחבירה ללבני. עד כמה שלא היינו קטנים ועניים, המותג של הירוקה כנראה שווה משהו, כי בפריימריז היינו עדים לנסיון "הפיכה" של מצטרפים חדשים, אנשים עם נסיון מראשויות מקומיות שגייסו מאות מתפקדים שלא ברור מי מהם ידע אפילו למה הוא מתפקד או אם שילם מכיסו את דמי החבר (על פני השטח התקבצו יותר מדי שמועות וסיפורים מכדי שאפשר יהיה להתעלם מהאפשרות שנעשו כאן אולי מעשים פליליים של ממש, לפרטים המכוערים הקליקו פה). מקימי המפלגה כמעט אמרו נואש ונטשו את הרשימה (מה שהיה עלול לפרק את המפלגה) אבל ברגע האחרון ניצל איכשהוא המצב ע"י חבירה לרשימה משותפת עם התנועה של לבני. כשאני אומר "ניצל" זה הפירוש שלי היום. כששמעתי על זה, כמו רבים אחרים חשתי בגידה איומה, אבל על כל זה אתם יכולים לקרוא בפוסט שפרסמתי בבלוג הפעילים.

קיצור הסיפור, למי שלא רוצה ללכת לקרוא את הבלוג הנ"ל, לבני היא לא אופציה בעיני לאף אדם שרודף צדק (הנה עוד ניתוח מפורט של הסיבות), אני גם לא חושב שהיא מבינה מה זה ירוק. פושעת מלחמה צמחונית שחסה על חיות מסיבות אידאולוגיות? תעצרו אותי לפני שאני עושה פה גודווין. אבל ההסכם שלה עם הירוקה הוא מעניין. הירוקה תכתיב לתנועה את סדר היום הסביבתי-אנרגיה-תשתיות-תכנון, התנועה של ציפי תאמץ את ההתנגדות של הירוקה למאגר הביומטרי (כן, קראתן נכון, לשטרית יהיו בעיות) ותעזור לדחוף יוזמה להקמה מחדש של "נציב הדורות הבאים" (עם שיניים הפעם!), הכבדת תמלוגי הגז, אכיפת חוק החופים, חקיקות לזכויות בע"ח, קידום תחב"צ, הגדלת הפער בין מיסוי על אנרגיה+תחבורה ירוקה ולא ירוקה, ועוד כהנה וכהנה נקודות שראויות לדחיפה. ההרגשה בשורות הירוקה היא שהכוונה היא לא גרינווש אלא ללמוד מה זה ירוק אמיתי. אם הם אכן יעמדו בהתחייבויות האלו, מדובר ב9-10 מנדטים פרו-ירוקים בכנסת, וזו התפתחות מעניינת. אני עדיין לא אצביע ללבני, אבל אם כמה מהחוקים האלו יצליחו לעבור, אני אשמח ואגבה. "התנועה" אפילו תשתף עם "הירוקה" פעולה גם אם לא נכנס לכנסת (בכ"ז מקום 12 ברשימה), ותעזור לממן ריצה משותפת עוד שנה למועצות מקומיות ועיריות. זה כבר מתחיל להיות יותר מעניין. אבל הרגשות מאוד חצויים. לבני זה לא מהגוד גאייז.

אבל התנועה היא לא היחידה שרוצה להצבע בירוק. מרצ והעבודה סירבו שתיהן לריצה משותפת עם הירוקה, שתיהן פחות או יותר בטענות בסגנון "אבל אנחנו כבר ירוקים, קישטה". אבל מי שמסתכל על פעולות העבר של התנועה הקיבוצית, של מרצ, של העבודה, רואה שאין להם מושג על מה באמת מדובר פה. ירוק זה לא רק סביבה, זה חשיבה לטווח ארוך, זה מודעות למחקרים על כושר נשיאה ומגבלות משאבים. אם יש אנשים כרגע בכנסת שמבינים קיימות זה אולי רק חנין והורוביץ (שניהם, אגב, תלמידים של ערן בן ימיני, ממקימי התנועה הירוקה), וזה ממש לא מספיק.

אני חושב שאפשר לקחת דף מהמחברת של הפיראטים. חלקם רצו בפריימריז בירוקה, אחרים חשבו לרוץ במפלגות אחרות או אולי ממש נרשמו שם לפריימריז, פיראט יכול להיות מותג על-מפלגתי, גם ירוק. למה בתוך הדמוקרטיים או הרפובליקניים יכולות להיות סיעות וירטואליות ואצלנו לא? מי אמר שפרלמנטר יכול להיות חבר רק בסיעה אחת? יש סיעה ראשית ויכולות להיות עוד כמה משניות, וירטואליות, חוצות גבולות מפלגה. הרי ממילא יש שיתופי פעולה בנושאים חברתיים שחוצים את הסקאלה של ימין ושמאל ועוד הרבה דוגמאות, אני מאחל לתנועה הירוקה שתצליח להקים מותג שכזה. יש לנו שני דברים שאין לאף מפלגה אחרת, וזה מצע מבוסס מדע וראיות, וגיבוי של צוות אקדמאים מומחים בתחומם שמנווט את הדרך הערכית ואת העמדות שלנו במדיניות ציבורית. יש כאן מפלגה מיוחדת שחבל להתעלם ממנה. החבירה ללבני היא קונפליקט מאוד קשה לרבים כמוני שבאים מהשמאל, אבל בחשיבה לטווח הארוך זה עוזר לנו לביצוע החזון, זה יעזור לממן בחירות מקומיות ואת הבחירות הבאות לכנסת, וזה יעזור לנו לשווק את המותג הירוק שלנו. אני אנסה לעזור להעביר חוקים טובים ולהפיל רעים, ולא אכפת לי מי משתף איתי פעולה, מבל"ד ועד הבית היהודי, כל מי שמוכן לקדם חוקים צודקים וטובים, יבורך. את הקול שלי לא אתן ללבני, אבל אם אני יכול לגרום לסיעה שלה לעשות את הדבר הנכון, אני ארתם.

ולמטה בתחתית דמיוני הפרוע והאופטימי, שטרית יום אחד יאלץ להצביע נגד החוק הביומטרי בגלל משמעת סיעתית. אולי.

מגנזיום במים

אהבתם את הפלואוריד? הנה בא המגנזיום.

"מסתבר" שמים מותפלים חסרים מינראלים חיוניים, וספק מחצבים כלשהוא ישלשל לכיס עשרות מליונים בשנה על אספקת מגנזיום ואולי חומרים נוספים כדי להפוך את המותפלים לבריאים. אז עכשיו זה לא רק זיהום מלח ובזבוז אנרגיה שיגרום להפסקות חשמל בקיץ הקרוב, זה גם חציבה. המים המותפלים הופך להיות פיל לבן בעייתי מאוד.

עדכון/הבהרה: אני לא נגד הוספת המגנזיום וחומרים דרושים אחרים, אני נגד מצב שבו אנחנו מרימים ידיים על שימור מערכות המים הקיימות וזורקים כסף, משאבי אנרגיה וזיהום סביבתי על פתרון ההתפלה שאינו בר-קיימא.

מושג הכסף הולך להשתנות או להעלם

מתוך התגובות בפוסט הקודם על קיימות, שם כתבתי:

אנחנו חיים בתקופה שצריכים פחות ופחות ידיים לבצע את העבודות שיש לבצע. אני לא חושב שאפשר ברצינות להלחם באבטלה בימינו. זה לא שאפשר להמציא באמת מקומות עבודה או שצריך. המשאבים מנוצלים עד תום, יותר מדי אפילו, מיוצרים מספיק מצרכי יסוד ומזון, אין באמת צורך בידיים עובדות, יש רק צורך של בעלי ההון שאנשים יוכלו לשלם על המוצרים האלו כדי להחזיק את הכלכלה בהנשמה מלאכותית, ויש צורך של האזרחים המובטלים בהנשמה מלאכותית של כסף כדי לקנות לעצמם אוכל, רווחה ובריאות. אם כל כך הרבה דברים הם מלאכותיים, אז למה בעצם להמשיך להחזיק אותם בהנשמה? יותר ויותר מקומות עבודה יוחלפו במכונות, יהיה אוכל לאנשים אבל לא תעסוקה או כסף לקנות אותו, משמע שכל השיטה שמתגמלת בכסף על עבודה צריכה להיות מוחלפת במשהו אחר.

במילים אחרות, קפיטליזם היום מבוסס על נדירות הכסף, אבל כרגע הבעיה היא נדירות מקומות התעסוקה, והבעיה לעולם תחריף כי הטכנולוגיה מתקדמת ומייעלת את הייצור. לכן האבטלה תגדל, וכל עוד מבססים את רווחת הפרט על יכולתו להשתכר, המערכת תתפורר.

במערכת שמתכננת לפי עתיד שכזה, מבינים שמושג הכסף הולך להשתנות או להעלם.

המערכת היום מתגמלת מי שטוב בניהול השקעות, מימון ושיווק, לא את מי שטוב בלהביא רווחה לאנשים, רוחנית/נפשית או פיסית, או לקדם את הידע האנושי. המדען אולי ירוויח טוב, אבל המהנדס יותר ומנהל המפעל שהופך את הפיתוחים שלהם למוצר ירוויח הכי הרבה. המערכת הנוכחית גם מעודדת רווחים מיידיים על פני השקעות לטווח ארוך, יוצאת מהנחה שכל מי שרוצה לעבוד יכול למצוא תעסוקה, ושמשאבי הטבע אינסופיים. אם נגיע למקום שבו ההנחות האלו נמוגות (ולדעתי אנחנו כבר עמוק אחרי ההתנגשות רק שמצליחים לכסות אותה כרגע בבועה אחרי בועה), הרי שאין מנוס מלשנות את כל המערכת הכלכלית. לא לסוציאל דמוקרטיה של מיסוי עשירים וסיבסוד העניים, אלא תפיסה חדשה כלשהיא של חלוקת משאבים, ערך לעבודת כפיים וכולי.

אני גם לא מדבר על חזרה לכלכלת בארטרים ובנקאות בינאישית, אלא ממש מעבר למרכיב יותר גדול של כלכלת מתנות, דגש על חזרה לקהילתיות במקום השגיות עסקית, או אולי לחלופין התמוטטות וכאוס חברתי אם זה לא ישתלב בתרבות והממשל בצורה נכונה.

מה דעתכם?