לשחרר כל רסס

הגארדיאן משחרר כתבות מלאות ברסס מזה חודש. אני מברך על כך. כשהייתי צעיר וטמבל ולא הכרתי עדיין מה טוב בקוראי רססים, חשבתי שהדבר הנכון הוא לשחרר ברסס רק תקצירים ולהכריח את הקוראים להגיע אליך לבלוג. טעיתי, מכה על חטא. אינפורמציה צריכה לבוא באופן מלא עד פתח דלתו של המשתמש, אם הוא רוצה לראות רק תקציר, הרי זה תפקידו לבקש מקורא הרססים שלו לעשות את ברית המילה של הפוסט, ולא תפקידו של ספק המידע לקצץ בו.

אנשים יקרים! שחררו את המידע לחופשי! הפניה הנרגשת הזו מתייחסת למנהלי רשימות (שם אני קורא כמעט 15 בלוגים), מנהלי קפה דה-מארקר, אבל בעיקר לבלוגרים שיש להם שליטה על זה ובכל זאת חותכים: פיראנה קארינה, רם און, עדו קנר, וואטסאפ, לינמגאזין, חץ, ג'בקה אטו, אפי פוקס, אורן צור, ועוד אחרים, אם אתחיל לחפור בGרידר.

אני אוהב את התכנים שלכם, אנא שחררו את הטקסט המלא ברסס, כי זו הדרך שבה אני מעדיף לצרוך אותו. רססים שמכילים רק קיצורים הורסים לי את קצב צריכת המידע וגורמים לי לדלג לפעמים על פוסטים בגרסתם המלאה בשל לחץ זמן. העם מודה לכם מראש.

אם יש מסקנה שחזרה כמו תוכי בכל ההרצאות בכנס סלקום למדיה לפני שבוע (פוסטים יבואו, בסופו של דבר) זה ש"הקהל יודע מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה את זה, ואם ספק התוכן לא יתן לו את זה, הוא יקח לבד." אני כבר לוקח היום חלק מהמידע בדרכים לא רשמיות – רססים דרך "פייפס" של יאהו או סקריפטים של אחרים נותנים לי את: סינפסט, יוזר פרנדלי, ג'וי אוף טק, המראות ונחיתות בנתב"ג והרבה אחרים.

שוק הSEO בצורתו הנוכחית בא אל קיצו (דעה אישית)

הפוסט הזה בהמשך לתגובה אצלי בבלוג, עידן חלק עלי וצידד בנחיצות של תוספים כגון All-in-one SEO Pack לוורדפרס.

אני מודה שאני בום ועם הארץ בשאלה של מה זה בדיוק SEO ואיך עושים אותו. יש לי לפחות חמישה אנשים שעובדים בתעשיה הקטנה הזו וההגדרות של כל אחד מהם לתחום טיפה שונות.

בתחילה היו "מקדמי אתרים" שהציעו "להכניס אותך ל4000 מנועי חיפוש ב$300 בלבד!". זה תמיד העציב אותי שאנשים היו נופלים לפח הזה. זה היה בתקופות שהיו המון אתרי "דירקטורי" כמו יאהו ואנשים קראו להם מנוע חיפוש בטעות. אתר ישראלי היה בעצם צריך להופיע בעיקר ביאהו, אלטא-ויסטה, אקסייט ומאוחר יותר גוגל, ושניים-שלושה דירקטוריז ישראליים כמו וואלה ונענע והיום גם דפ"ז. עסק הקייטרינג של אמא שלי גם שילם עוד טיפה כדי להכנס לאתר יעודי לספקי אירועים וחתונות שהוכח באמת שהיה שווה להיות מוזכר שם. זהו. אפשר לספור על פחות משתי ידיים.

אח"כ נכנסו גוגל והעולם הבין שמקום ברשימת התוצאות לא קונים בכסף וקמו עשרות מומחים שחשבו שהם יודעים איך לעקוף את "האלגוריתם" ולדחוף את האתר למעלה, הנסיונות היו חוות לינקים, אבל גוגל עלו על זה. אח"כ בא פיצוץ האתר במאמרים זולים מועתקים אבל גוגל עלו על זה, אז עוברים למאמרים מקוריים מוזמנים ושכירת חברות שכל תפקידן הוא שכתוב הודעות עיתונות ומאמרים כדי שלא יופיע אותו הטקסט בכמה אתרים. לאט לאט אנחנו חוזרים למצב שבו תוכן "זול", מועתק, מנופח או משוכתב כבר לא תופס. צריכים להיות רלוונטיים. הסוג הזה של נסיון אופטימיזציה למנועי חיפוש (ר"ת יפים, לא?) עבר מהעולם. נשאר מזה רק המרכיב של דאגה לתאימות לתקנים (משהו שהישראלים עוד לא מפנימים כידוע).

גוגל כבר מסתמכת לדעתי פחות על תוכן האתר ויותר על תבניות הגלישה של המשתמשים – הם יודעים על אילו תוצאות הקשתם בחיפוש, הם יודעים לאילו כתובות גלשתם מתוך מייל אישי בג'מיל, הם יודעים איך ולאיפה אתם מנווטים כשאתם באתר שמשתמש באנליטיקס והם יודעים מה אתם קוראים דרך פידברנר. המידע הזה בסופו של היום יותר אינפורמטיבי להם בהרבה. גוגל מסתכלים על התוכן שלך אבל יותר מזה על מי ואיך וכמה צורכים אותו, ולכן הפוסטים כאן בבלוג וכמות הקוראים שלהם הביאו אותו לראש התוצאות בחיפוש השם שלי, לא שום תוסף שמשכתב את המטא-תגים, או מנסה להאכיל את הבוטים ולהתחנף אליהם…

עד היום אין לי מושג ירוק מה הוא פייג'ראנק בדיוק ואיפה בודקים אותו, אני יודע שלפחות כשמחפשים היום את השם שלי הבלוג הזה מופיע בראש התוצאות כשרק לפני חודשיים הוא הופיע בעמוד השני (למרות שהוא קיים ופעיל כבר כ-3 שנים). מה כאן מרים מאשפתות או זורק לקרקעית עמוד 6 של התוצאות? אין לי שמץ. לבטח זה לא היה בגלל שהתקנתי תוסף או ששיניתי עיצוב, או את המטא-תגים ובטח לא בגלל ששיניתי סגנון כתיבה או נושאים. אני חושד שגוגל פשוט מצליחים למדוד אותנטיות ורלוונטיות בפרמטרים יותר אנושיים, ואין כאן שום טריקים שתוספים יעזרו בהם. התוכן הוא המלך, ברוך הבא לweb 3.0. עכשיו השאלה היא מי ינצח במרוץ להגדיר את 4.0 (כן, אני סרקאסטי).

אתר מתואם אישית (כמו שמציעים ניוקונומי) ותוכן+פרסום ממוקד מיקום וקונטקסט כמו שמתחילות להציע הפלטפורמות הסלולריות זה הדבר הבא למפרסמים ולחבררת הענק (עוד על זה בסדרת פוסטים על כנס סלקום למדיה שאכתוב בקרוב), אבל זה לא נוגע לבלוגים. אני לא הולך לכתוב פוסטים שיקפצו לך בנייד כשאתה נכנס למתחם קניון מסוים… אבל בהחלט אפשרי שגוגל ידאגו לשלוף לך בהתנדבות ביקורות מסעדות שכתבתי אם תהיה ליד המסעדה ואתה קורא קבוע שלי. כבר היום אייפונים וג'יפונים מחפשים לך בתי עסק לפי קרבה גאוגראפית, בעתיד החיפוש יהיה גם לפי תוכן רלוונטי מהגרף החברתי שלך. אנשי השיווק לועסים היום במרץ את הציפורניים, איך מקדמים מוצר כשדעות חברים (שתמיד היו יותר משפיעות) יהיו הרבה יותר זמינות? איך חנויות יכולות למכור במחיר קמעונאי כשהקונים מסתובבים בחנות עם דפדפן ומשווים ובודקים כל מוצר בזמן אמת אצל המתחרים ובאיביי? נערות היום הולכות למדוד בגדים, שולחות בזמן אמיתי תמונות MMS לבלוג מהחנות, ועד שהן חוזרות הביתה, ענן החברות כבר נתן את דעתו על כל אחד מהפריטים ונשאר רק להזמין אותם בזול יותר מחנות מקוונת, צרות לקמעונאים? הבעיות האלו יהיו צריכות להיות המטרות הבאות בקריירות של אנשי שיווק ושוק הSEO. חברות הסלולאר מתות למכור שם שירותים, ויועצי הSEO הראשונים שעוברים לתחום ירביצו את המכה הגדולה. אני חושב שהבלוגרים כבר מסתדרים יפה, עם או בלי תוספים ויועצים, גוגל יודע למיין אותנו היום בלי עזרה 🙂

התסכול של חוסר המידע

אני חושב שאקרא לזה MIFS, עד שאמצא שיש לזה שם אחר. Missing Information Frustration Syndrome.

אני מגלה שככל שעוברות השנים, כשחסר לי מידע אני מאוד מתוסכל. קשה לי לקבל אמונה דתית ותורות רוחניות, קשה לי להיות לקוח של תוכנה סגורה, קשה לי לעבוד בטלפון מול לקוח שלא יודע להקריא לי אפילו הודעת שגיאה מהמסך, קשה לי אפילו כשאנשים שולחים בטוויטר הודעות טיזר בלי להסביר.

אני מעדיף לדעת מה שיותר, אבל חצי אמת מתסכל יותר מאשר לא לדעת כלום.

קשה לי להוריד רססים מgReader אבל יותר קשה לי שהם מצטברים ואני לא מגיע אף פעם לקרוא אותם, עד שאחרי שלושים יום הם נעלמים בתהום הנשיה של "סומן כקרוא". קשה לי מאוד כשמרואין לא מספר לי את כל הסיפור או מתחמק משאלות חשובות. קשה לי כשמישהו מזמין אותי לעבודה ולא מספר לי מה המטרה האמיתית שלה או מה הצרכים האמיתיים שלו. קשה לי אפילו סתם כשאנשים משכנעים אותי או שוכרים אותי לעשות דברים על אמונה עיוורת או משיקולים שלא מתאימים לי. תכנון חייב להיות הגיוני לפני שמבזבזים עליו כסף ואנרגיה לשוא (אפילו אם אני אקבל על זה יותר כסף בסוף, התסכול עדיין הורג אותי). גם קשרים עם אנשים וחברים שבהם נשמרים דברים בראש ולא נאמרים יכולים לבשל בתוכי מועקה. למה אני יכול לשים את כל הקלפים על השולחן אבל אסור לי לצפות לזה מאחרים?

אני מאוד מתוסכל היום. בתור נקיטת פעולה כדי אולי להפיג חלק מהתסכול, העפתי יותר מחצי מהאנשים שאני עוקב אחריהם בטוויטר ואני מתכוון לעבור בהמשך היום ולחתוך באגרסיביות גם רססים מגוגל רידר. יש רעש שמונע ממני להגיע אל המידע החשוב, מונע ממני לחיות בתוך ים של רעש וחצאי מידע שמאיימים להטביע אותי. טוויטר זה רוב הזמן רעש. כנ"ל מסנג'רים למיניהם. רעש הוא אחד מהסיבות (הרבות) שאני נמנע מבוקפייס, ומצד שני חברים שלי מפרסמים שם מידע שאני לא יכול לקרוא. שוב תסכול!!

גם לכם יש שמץ מזה, או שזה השיגעון הפרטי שלי? איך אתם בוחרים להתמודד?

Chrome

טוב, הארץ גועשת, רגשות חצוים ברשת והקשקשת גולשת.

גוגל יצאו היום עם דפדפן חדש למי שלא שם לב. לקחו את WebKit מספארי (שלקחו אותו מKDE), עם רעיונות (ושם!) מעולם המוזילה, וחידשו בעיקר שני דברים: מנוע משופר להרצת ג'אווהסקריפט ופרוססים נפרדים לכל טאב. לגיקים זה אומר חלונצ'יק של טאסק מאנאג'ר שמאפשר לראות כמה זכרון וזמן מעבד "אוכל" כל טאב לחוד, וכמה פלאש ופלאג-אינים אחרים אוכלים, ומאפשר להרוג כל אחד מהם לחוד אם הגיעו מים עד רפש.

אין גריזמונקי, חוסמי פרסומות וכולי
אין כפתור "בית" כברירת מחדל (אבל אפשר לבקש ספציפית, בטח ישתנה בבטאות הבאות)
אין המון אופציות אבל זה בכ"ז דפדפן טרי בשוק.
יש אסיסטנט קטן ולא רע לטיול בDOM שדומה לסייר הDOM של השואש. זה לא פייערבאג מלא, אבל זו התחלה יפה.
בוטל בר החיפושים (צורף לפונקציונליות של בר הכתובות), איתן מוצא שזה מוזר שדוקא חברת חיפוש תבטל את האלמנט הזה.
פורסמה חוברת הוראות בקומיקס שהופקה ע"י סקוט מקלאוד (ולא מלאך ולא שרף!). לא חוסכים פה בPR.

מכמה הצצות מהירות המהירות שלו לא מרגישה יותר מהירה משואש עמוס תוספים וסקריפטים של גריזמונקי, הרינדור של דפים מסוימים אכן טיפה שונה מגקו ועיצוב הבלוג שלי נשבר קצת, אין לו סטאטוס בר תחתון שיספר לך כמה מהר או לאט עולה העמוד שביקשת, אין לשחזר טאבים שנסגרו, הקידוד הוא western כברירת מחדל ולא יוניקוד UTF-8, אבל אולי הכי חשוב: בגוגל מפות עדיין אין כבישים בישראל. אנחנו מדבר בצבע פסטל-תכלת עם קו ירוק בצורת צהוב מפוספס. מבהיל לגלות כמה זכרון אוכלים חלק מהאתרים, מוזר לגלות שבמקרים מסוימים הרבה טאבים כן מנוהלים בפרוסס אחד (למרות זה אכן ממש פרוסס נפרד כמו שיספר לכם הטאסק מנג'ר של חלונות). אפשר להרוג חלונות תקועים גם ממנהל המשימות הפנימי וגם מזה של XP.

מסקנותי – אולי יום אחד אבל לא עכשיו. אני לא רואה יתרונות מהירות וחסרים לי המון תוספים. המוזר הוא שבינתיים התפתחה שיחה ערה בטוויטר ביני לבין רן הרטשטיין, גל מור ואיתן, האם גוגל וכרום הם "מרושעים". הדפדפן הזה, לטענת רי"ה הוא עוד הוכחה לרשעותה של גוגל המנסה לספח אליה את כל המידע שאפשר על משתמשים תמימים, וריכוז מידע וכוח זה בהכרח מרושע. עניתי שלפי ההגדרה הזו גם כל ממשלה ורשות מס בעולם היא רשע ושאלתי אם הוא מגדיר את עצמו כאנארכיסט, כי זו הגדרה מקיפה למדי ולדעתי מסקנה מתלהמת וחסרת בסיס. יש לי הרבה מה להגיד נגד גוגל אבל זו לא הסיבה. לראיה לזה שלא איבדתי בהם אמון – אני עדיין אוהב את המנשק הנהדר של הג'מיל, ומבלה את רוב שעותי בדפדפן בגוגל רידר…

…אבל בשואש.

הזהרה קטנה לגבי Ubiquity

אולי אתם לא מחוברים לזרם החדשות הגיקיות שמציף אנשים בימים האחרונים, אבל יהודי חביב בשם אזה (אזא?) רסקין, דור שני למתכנתי אינטרנט (כבוד!) שעובד עם קרן מוזילה, הוציא תוסף חדש שמלהיב גיקים בשם יוביקוויטי (אין לזה מילה בעברית כמדומני).

יוביקוויטי מאפשר לכם לכתוב פקודות פשוטות שיבצעו דברים גדולים ומגניבים.
הוא יקרא קטע טקסט, יבין שמדובר בכתובת ויאפשר לכם לשתול מפה אינטראקטיבית בגוגל מייל.
הוא יעזור לכן לחפש מידע בצורה חכמה.
הוא ישלוף מאשאפים מהכובע בקלות שבה שרברבים שולפים ג'יפה מהצנרת…
… רגע למה אני מנסה לתאר, אני אתן לרסקין להדגים:


Ubiquity for Firefox from Aza Raskin on Vimeo.

יש רק בעיה אחת, מדובר בגרסת אלפא מוקדמת ולכן כדאי להזהר משני דברים לפני שאתם קופצים למים. אל תבינו לא נכון, הכלי נראה יציב מאוד למשהו שמתאר את עצמו כ"אלפא", אבל אליה וכמה קוצים בה:

1. הכלי עשיר אבל מתעשר הרבה יותר כשהוא נותן לכם להרשם לפקודות חכמות נוספות שאחרים כותבים, כרגע הוא שומר את ההרשמות האלו בצורה מוזרה – ההרשמות הן למעשה פרטי היסטורית גלישה שמתויגים כהרשמה לפקודה מה שאומר שכשמאפסים את ההסטוריה מאבדים את ההרשמות החיצוניות, כרגע אנשים מדברים על השימוש במחיקת ההיסטוריה לצרכי פרטיות, מה יהיה כשהפריטים פשוט נעלמים בקצב הטבעי שלהם מההיסטוריה (9 ימים ברירת החדל)? לא יודעים, כי המוצר עוד לא בן תשעה ימים אבל קהילת כותבי תוספות עשירה כבר יש 🙂

2. שימו לב שאמרתי "הרשמה לפקודות חיצוניות" ולא "התקנה". למשל נרשמתי לעמוד של ירדן כשהיתה שם רק פקודת תרגום במורפיקס, אבל אחרי שעתיים כבר היום שם כלים נוספים, ולכן הם הופיעו אוטומטית אצלי בפעם הבאה שפתחתי את פקודת יוביקוויטי. האם זה מה שרציתי? כשנרשמתי עברתי כמה מסכי הזהרות שמקור הפקודה לא מוכר וצריך להזהר אז עברתי על הקוד ואישרתי אותו, אבל מי אמר שאוהב את מה שיהיה שם בעתיד? עדכונים לקוד בעמוד של ירדן לא ילוו בהזהרות חוזרות.

2א. ולמה הפחד? כי מדובר בסקריפטים שרצים מחוץ לארגז החול. נכון, כמו גריזמונקי מדובר בכלי שיכול להגיע לרג'יסטרי של מוזילה ולשכתב אותו, ולכן גם זמינות לו גישות לעוד המון רכיבי מערכת ולמשיכת קוד וכלים רחוקים מהרשת (אני לא יודע אם הוא מוגבל בכלל, כי אני לא מכיר את מבנה הסקיוריטי של מנוע הJS של מוזילה, אבל אינני יודע אם יש משהו שעוצר את הקוד הזה מלהריץ תוכנות חיצוניות ממש במערכת ההפעלה למשל). פקודה ש"נרשמת אליה" היא כל פונקציה שהיא בJS, היא יכולה להיות פקודה שדורכת על פונקציה פנימית של יוביקוויטי או של משתמש אחר, או קוד זדוני מעשרות סוגים. יוביקוויטי כרגע לא מדברים על פתרון בענין. ההמלצה הרשמית שלהם – קחו רק את הקוד שמעניין אתכם, והריצו אותו מקובץ מקומי אחרי שבדקתם אותו, במקום הרשמה לאתר רחוק שעלול "לבגוד" בכם יום אחד. בדיוק כמו שבאתר הסקריפטים של הגריזמונקי מזהירים אתכם לבל תתקינו עדכונים חדשים מדי שעוד לא עברו את עיניהם האולי-פקוחה של עוד כמה חברי קהילה שמבינים בקוד – כי כבר הועלו לשם בעבר סקריפטים זדוניים והבלגאן חגג.

אחרי ההזהרות החשובות האלו – מדובר בכל זאת בפיתוח מגניב למדי למי שמתרגל לעבוד איתו, והוא יכול להעשיר מאוד את חווית הגלישה והתקדמות בעוד צעד לדפדפן סמנטי שמבין סוגי תכנים והמידע שיש להם להציע להצגה מחדש לפי צרכי המשתמש. עוד כמה צעדים, כמו שאמר מישהו בתגובות לפוסט של רן, ויש לנו את "המחשב של האנטרפרייז". אני מקווה שהוא לא יצא כמו אדי – המחשב של "ליבת הזהב" של דאגלס אדאמס (שחזה כמעט במדויק את "מיקרוסופט בוב" והקליפי של אופיס).

עוד על גיבויים

אמנם כתבתי על זה בעבר, אבל אפילו אני פאקיונר לא קטן, השבוע גסס לי דיסק, והצלתי ממנו מידע בעור שיני (מה זה אומר לעזאזל? אין לי עור על השיניים!). הבעיה נפתרה אחרי הרבה העתקה איטית וזהירה תחת עינו הפקוחה של מזגן ובסוף כל המידע הועתק יפה מהדיסק למעט קובץ אחד שיש לי מקור אחר בשבילו. במקביל אני קורא כי רק לפני יומיים הלכו הפורומים של אובונטו ישראל בגלל שדרוג חסר אחריות, וצוות האתר לא מבין שיש לו מחויבות לשחזר. וואטסאפ הפליגו עם כותרת מאוד צהובה וכבר הכריזו "מותה של קהילה". אני לא הייתי באמת נשאר אצל צוות הנהלה שיורק בקשת (איזראל סטייל) על מה שכתבו משתתפים בפורום ועונים להם בחוצפה כשהם מבקשים את החומר חזרה באתר. למרות ששם זה נראה שזה נעשה מתוך הובריס ילדותי מכוון ולא בשל תקלה.

לבסוף לפני שעתיים כתבה לי טליה בבהלה שהיא מחקה לעצמה בטעות את הבלוג. אחרי שנרגעה טיפה ושיחזרה את הרוב (עזרתי עם איזה קובצון או שניים), החלטתי להתיישב ולכתוב howto פשוט, איך לגבות שרת גנו או יוניקס מרוחק בלי לגעת בו. אני מביא כאן את הסקריפט שאיתו אני מגבה את השרת שלי ועושה התאמות לגיבוי של ספרית בית של משתמש שאין לו גישת root, אנא בדקו אחרי שלא פישלתי בכלום, כי אחרי כל השינויים אני לא מתכוון להעביר את זה QA:

1. צרו סקריפט שיגבה את כל ספרית הבית שלכם, וכל טבלה דרושה ממסד הנתונים:

#!/bin/bash

# a generic hack to make a backup tarball of a homedir on a server
# and back it up to a home machine.
# This hack is public domain, and may not be useful to YOU if you don't
# customize it to the bone.

# The design is simple - stick everything in a single directory and rsync it out.
# We keep three days of material back, you still need to
# use rsync to take it home.

mkdir -p ~/backup ; cd ~/backup

mkdir -p current back.1 back.2 # add as necessary!

## first, rotate the directories

mv back.1/* back.2
mv current/* back.1

## set up dates for the backup filenames

TODAY=$(date +%Y-%m-%d)
THISMONTH=$(date --date="$TODAY -1 days" +%Y-%m)
ARCHSINCE=$(date --date="$TODAY -1 days" +%Y-%m-1)

## now dump MySQL, you must edit this to reflect YOUR db names!

for db in db1 db2 ${USER}_db ; do
nice mysqldump -e --add-drop-table --add-locks \
--user=USERNAME --password=PASS --single-transaction -q $db | \
nice gzip -c --rsyncable > current/$(hostname)_sql_$db.gz
done

## Did you notice? I always use gzip --rsyncable so the tarballs are, well, rsync-able!

## Latest web logs - only incremental of this month
( tar --newer-mtime ${ARCHSINCE} -cf - ~/weblogs | nice gzip -c --rsyncable \
> current/$(hostname)-weblogs-${THISMONTH}.tgz ) 2> /dev/null

## I run several sites
for site in ~/sites/* ; do
sitename=$(basename ${site})
( tar -C ~/sites/ -cf - ${sitename} | nice gzip -c --rsyncable \
> current/${USER}-${sitename}.tgz ) 2> /dev/null
done

## Backup all the rest of the homedir:
( tar --exclude=weblogs --exclude=sites --exclude=backup -cf - ~/. | nice gzip -c --rsyncable \
> current/$(hostname)-${USER}home.tgz ) 2> /dev/null

## AGAIN: this script makes a lot of assumptions, many not right for your setup.
## go over it, understand what it does and edit it to YOUR needs with
## YOUR directory names.

2. הריצו אותו כל לילה בשעות הכי פנויות בcron

crontab -e
(this opens an editor and you add in a line to run your script)
MAILTO=yourmail@yourdomain.com
30 3 * * * ~/bin/nightly-backup

3. במחשב הביתי שלכם, בנו סקריפט קטן שימשוך את הדלתא של העדכון. אם אתן לא מריצות גנו/לינוקס או מאק, אתן יכולות להתקין cygwin כי אני לא מכיר דרך יותר נוחה להשתמש בrsync מחלונות (הקוראות מוזמנות להאיר את עיני)

while ! nice rsync -av SERVER:backup/current/ ~/backups/SERVER/ ; do sleep 1 ; done

4. הכניסו גם אותו לcron. כאן אני מניח שלא יקח יותר משעה לגבות את כל האמור לעיל, אבל אם אצלכם זה שונה, שנו את המספרים לשעה יותר מאוחרת.

crontab -e
(this opens an editor and you add in a line to run your script)
MAILTO=yourmail@yourdomain.com
30 4 * * * ~/bin/rsync-nightly-backup | tail -2

אני לא דואג לפרט כאן איך למשוך RSYNC משרת רחוק בלי לשבת ליד המקלדת ולהכניס סיסמא כל פעם, אבל אם תהיה מספיק דרישה אני אוסיף עוד howto קטן בנושא. בינתיים רמז: SSH עם מפתח פרטי וציבורי, כאשר אין passphrase או שאתם דואגים לssh-agent רץ וזמין לפעולת הcron.

ושוב כאמור, כתבתי את כל הנ"ל חפיף, נא לתקן אותי אם שכחתי או פישלתי במשהו.