בערך פעמיים בשבוע, אולי יותר
אחרי הפאשלה רבתי עם פתיחת האפשרות לחלוק פריטים שהודלקה אוטומטית לכל מי שאתכם בGצ'אט, מאפשרת גוגל סוף סוף מזה יומיים לבחור לצמצם את רשימת הצופים בפריטים המסומנים לשיתוף. הבעיה – אחת מידידותי טענה שנעלמתי לה מהרשימות. גם כשביטלתי את החסימה לכולם והגדרתי מחדש רשימת "חברים" היא עדיין לא ראתה אותי ברשימה, ובשתי הפעמים היא נכללה.
אי לכך, אני חוזר לשתף לכל האנשים בGצ'אט, כולל לקוחות ונודניקים, כי עדיין לא ניתן לבחור את החברים בלי שפאשלות יגרמו שגם חברים שבחרתן לא יראו את הפריטים המשותפים.
שאלת הפרמשתק הותיקה (לחתוך או לא לחתוך) נדחפה שנים לאג'נדה הציבורית האמריקנית בכוח על ידי אנשי דת ופסבדו-רופאים (קוואקים בשבילך, גיא) כגון ד"ר קלוגס (כן, ממציא הקורנפלקס) ואחרים. אחד המחקרים המופרכים שראיתי לפני כמה חודשים על הרשת חיבר בין הדבקות באיידס וסיפיליס ובין מילת זכרים. מה שהכתבות לא מפרטות לרוב הוא שהמחקרים נערכים באפריקה, ושהמחקר מציין בקושי שאוכלוסיות הנימולים שנחקרו היו אוכלוסיות נוצריות שבהן המוסר נשמר יותר באדיקות ובאופן לא מפתיע יש בהן פחות תופעות של מין עם שותפים מרובים (או בכלל מחוץ לנישואין אם הכומר קפדן מספיק) ושאר פרמטרים, כמו אולי סטנדארטים היגייניים טיפה יותר טובים מבכפרים שאינם נוצריים.
אז התעלמתי… אבל אני רואה שאנשים בכ"ז הדביקו למחקר רציונאליזציות והסברים על סיכוי הפגיעה בעור העדין של פנים העורלה ששוחה בסמגמה במקום להתחשל במגע יבש בבד כל חייו, והצליחו לשכנע אפילו את הCDC האמריקני ואת ארגון הבריאות העולמי לפרסם את האג'נדה הדתית שלהם כ"עובדות מדעיות" והמלצות (תודה לשי על הלינקים).
אני כל כך אוהב כתבות עם נתונים כמו "44% יותר סיכוי". מדובר ביחס בין שני מספרים אבל בלי מספר שמתייחס לכלל האוכלוסיה. אם הייתם אומרים לי 14% לעומת 10% הייתי אומר וואו. אבל יכול להיות שמדובר בפרומיל בודד לעומת 1.44 פרומיל ואז השירולים שלי אחרים, והמידע צריך להיות יותר מובהק.
במיוחד כשמדובר במחלות מין שבהן יש הרבה יותר גורמים מאשר נתונים גנטיים וסטטיסטיים יבשים, למשל חינוך מהבית, מוסכמות חברתייות לגבי זנות ומוסר מיני בחברה הנחקרת, מצב כלכלי ובטחוני של האוכלוסיה הנחקרת והשפעת המצב הנ"ל על חינוך, וכמובן איכות החינוך המיני והמודעות לעניני הגיינה שמגלים בחברה. כל המחקרים הנ"ל נערכו באפריקה ולא בחברה מערבית, יש כאן בכלל משהו ללמוד מזה?
וגם אם הדבר נכון ומילת זכרים מקטינה את הסיכוי לחלות במחלות מין, האם הסטטיסטיקה הזו מתקרבת באיזו דרך להשפעה של חינוך למין בטוח ומודעות? אני חושב שאם היה לי בן, הייתי עושה הרבה יותר (כמה סדרי גודל של סיכונים סטטיסטיים) למען בריאותו בחינוך ולא ע"י מילה. נשים בימינו מגלות סרטן שד לפעמים באמצע גילאי השלושים, ובהרבה מקרים של שכיחות סרטן גבוהה במשפחה, רופאים רבים משכנעים נשים לעבור כריתה כפולה של שדיים בריאים לפני שיצוצו סימני המחלה מאוחר יותר. זה נקרא להקדים מכה למכה אצלי בספר אבל יש מקרים שהסטטיסטיקה מראה שזה כנראה שיקול נכון. העיקר – השיקול הזה הוא של נשים בוגרות עם שיקול דעת, לא תינוק בן שבוע ולא ילד בן 13 או 18.
אז תשובתי לך שי: כן, אני עדיין נגד מילה שלא מרצונו העצמאי והמיודע של הנימול. אפילו אם אתה מקבל את המחקרים האפריקניים, אין מה למול את הבן שלך לפני גיל פעילות מינית (ראה גם ערך פריעת העטרה אצל זכרים צעירים לפני שהיא נפרדת מעצמה בגיל מאוחר והכאב הכרוך), ולפני שחינכת אותו להיגיינה ומין בטוח. אני עדיין חושב שמילת תינוקות באמתלה של חברה או רפואה מונעת היא עדיין פעולה קיצונית ובעייתית מוסרית ורפואית, ואני עדיין לא רואה איך עולה התועלת על הסיכונים והבעיות הכרוכות.
לקריאה נוספת: דובי קננגיסר: לחתוך כי כולם חותכים וגם בן שלם, גונן, ופרק מצוין של "בולשיט"
היום התחלתי לעלעל קצת באיחור בחדשות אוגוסט פנגווין 2008, במיוחד בולט הדיון על קבלת מיקרוסופט כנותן חסות ראשית. הלינק האחרון מענין כי שחר דן שם על ההחלטות לקבל ממיקרוסופט גם מימון וגם הרצאה, והשאלה האם זה יאה, גם אם האחד לא מותנה בשני, וגם קצת התייחסות לרעיון המהפכני של לוגו מיקרוסופט על חולצת הכנס ליד טאקס ושאר הגראפיקה. להזכירכם הכנס מיועד לאוהדי רעיונות הקוד הפתוח בפרט וחופש התוכנה בכלל, ומיקרוסופט היא מהנלחמות הראשיות בנושא מזה 10 השנים שבהן הם מוכנים בכלל להודות שהGPL ולינוקס נמצאים על הרד"ר שלהם.
יחד עם זאת, דעותי על אוגוסט פנגווין לא מאוד השתנו עם השנים, ונראה שגם השנה אני לא עומד לחדש את חברותי בעמותה, אבל אני אנסה לבוא כי ההרצאות מעניינות בעיני.
לפני כמה ימים קראתי מאמר מעניין על SEO ובסקרנות לא אופיינית הלכתי לחפש כמה גבוה בתוצאות ל"עירא אברמוב" מופיע הבלוג הזה. נדהמתי לגלות שהפייג'ראנק של האתר האישי שלי כל כך נמוך ששטויות כמו תפוז (שבו אני לא משתמש) עולות גבוה ממנו, וכמוהו איזו ידיעה עתיקה באתר חדשות עלום שם על שהתחלתי לעבוד במקום שנסגר. עד כאן לגבי מציאת האדם לפי חיפוש גוגל. יופי נחמה.
אבל התוצאה הרביעית הטרידה אותי מאוד. כתבתי על זה בלי להזכיר שמות אבל מתבהר שזה לא יעלם בקרוב, אז אני כבר אפרסם את זה ודי. הסיפור הוא שמצאתי את הפרטים האישיים שלי בדאנ'ס גייד. מדובר בחברה לנתונים פיננסיים. הם אוספים מידע מכל הבא ליד ומרכזים אותו במקום אחד כדי שתוכל לעשות בדיקות אשראי לגביהם מול גופים או כל שימוש אחר, שזה כמובן עולה כסף. לא רק שגיליתי שכעוסק מורשה אני מופיע אצלם, אבל במקום אחד מרוכז מופיעה גם כתובתי האישית ומספר העוסק המורשה שלי, הלא הוא מספר הזהות שלי.
מה לא בסדר בזה?
(האמת היא שאין לי אפילו הרבה מה לכעוס בימינו על D&B כאשר דיסק מעודכן חדש של מרשם התושבים מוצא את מקומו כל כמה חודשים ברשת. אני מכיר כמה אנשים שיש להם את העותק שלו בבית, ככה בשביל הנוחות של למצוא אנשים… בשבילי יש כאן איזה גבול חוקי תחתון ואני לא מעיז להחזיק עותק שלו, אבל הפואנטה שהוא מאוד זמין. אם רק הייתי רוצה להשתמש בו או לעשות מחקר "גנאולוגי וגניקולוגי" על כל אזרח רשום במדינה.)
אבל עדיין, מדובר על זה שכתובתי הפרטית ומספר הת.ז. מפורסמים בצמוד לשמי בצורה שעכשיו שמורה בגוגל קאש. כעסתי, חיפשתי את פרטי ההתקשרות (נחשו מה, האתר קצת שבור בפיירפוקס) וכתבתי להם מכתב זועם על כך שאינם מנסים לבנות איזו שהיא שכבת הגנה בסיסית נגד קצירת המידע הנ"ל, אבל קיבלתי תשובה קרה, משפטית ומזלזלת (לדעתי) מרכזת פניות הציבור שלהם, לירון מאור-לוי ((שלצערי לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלה, אחרת הייתי מפרסם אותו פה)):
תלונתך שבסימוכין הועברה אלי לצורך טיפול והריני להשיב כדלקמן:
הצגת מידע עסקי על חברות ועסקים הינה צורך משקי חשוב ביותר ומטרתו בין היתר לאפשר לעסקים וליחידים לבצע עסקים בבטחה. לאור חשיבות זו הכיר המחוקק בצורך זה, אפשר איסוף ומסירת מידע על חברות ועסקים ואף התיר זאת באופן מוסדר במסגרת חוק נתוני אשראי.
פעולותיה ומאגרי המידע של דן אנד ברדסטריט מוסדרים על פי חוק ומאפשרים לה לאסוף, לנהל ולמסור מידע אודות עוסקים וחברות. חברתנו מחזיקה לשם כך ברישיון אשר הונפק לה ממשרד המשפטים. למותר לציין, כי דן אנד ברדסטריט אינה נדרשת לקבל את הסכמתם של העוסקים והחברות כדי לאסוף או לספק מידע אודותם.אנו תיקווה כי הינכם מבינים את הצורך ואת העובדה כי אנו פועלים במסגרת החוק ולא נוכל להיענות לדרישתך בדבר מחיקת פרטי המידע המצויים בידנו על העסק אשר ברשותך.
למרות האמור, במידה והמידע אותו אנו מספקים הינו שגוי או אינו מעודכן נשמח לקבל את הערותיך על מנת שנוכל להציגו באופן המדויק ביותר.
נשמח לעמוד לרשותך בכל עת.
בכבוד רב,
לירון מאור לוי
רכזת פניות הציבור
דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ
טלפון: 03-7331530
פקס: 03-7330340
:E-mail maorl@dbisrael.co.il
השארתי לה הודעה טלפונית והיא חזרה אלי אחרי כשעה וחצי או שעתיים. המכתב הוכתב ע"י סמנכ"ל המידע של D&B בשם משה ברדוגו ((שבאופן מפתיע לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלו במאגר! חבל, הייתי מפרסם גם אותו, לפחות כדי שלא תתבלבלו בטעות עם משה ברדוגו השני, שיושב עכשיו בכלא על רצח)). מסתבר שהחברה אינה עוברת על שום חוק, המאגר הוא באחריות ורשיון משרד המשפטים, רשם החברות, ואין איך לבקש הסרה מהאתר. אני חוזר שנית – אין איך לבקש להסיר או להסתיר פרטים. אלא אם אתה חברה. הפרטים של חברה בע"מ עולים כסף ולא נגלים לגוגל. הפרטים האישיים של עוסקים מורשים הם יותר אישיים אבל פחות ריווחיים, אז הם גלויים לכל דורש.
הגב' מאור-לוי היתה מאוד אדיבה איתי בטלפון, למרות שאני קצת איבדתי את קור רוחי בהתווכחי איתה. מסתבר שאני גם לא הראשון שפונה. הטענות החוזרות והנשנות שלה שכל המידע מופיע גם באתרים ממשלתיים שגויות. באתר שע"ם אפשר למצוא את חלק מהמידע על חברה או ע"מ אם יש לך את מספר הזהות שלי מראש, אבל לא יתנו לך את הרשימה המלאה או את מספר הזהות שלי לפי שמי, וגם אז זה מוגבל למספר מצומצם של מספרי ע"מ בכל בקשה ומעבר מוצלח של מבחן קאפצ'ה. גם באתר רשם החברות אי אפשר להוציא מידע מלא של עוסקים מורשים, רק מספרי ח.פ. של חברות, ורק לאחר חיפוש עם בקשת POST, כלומר שוב, לא כתובת GET קבועה וגלויה למנועי חיפוש.
נתתי לה את ההנאה מהספק, ניסיתי לפנות היום מספר פעמים אל רשם החברות טלפונית, אבל המערכת האוטומטית תמיד מפנה אותי את מערכת תאים קוליים ותמיד אני מקבל את ההודעה המדהימה כל כך של "הופנית לתא הקולי של מנוי XXXX, לצערינו אין למנוי תא קולי במערכת. שלום! (ניתוק)". אין עם מי לדבר אם לא ניגשים אישית. כרגיל.
התקשרתי למחלק עבירות מחשב במשטרה, כדי להתייעץ מה אפשר לעשות. השוטר האדיב בצד שני הסכים איתי לחלוטין שמדובר בפוטנציאל לגניבות זהות מבהיל למדי אבל אמר שאם המאגר שבידיהם חוקי וההצגה שלו חוקית אז אין לו מה לעשות, ובוודאי לא למחלקה שלו. גם אם מדובר בפעילות מונעת גניבות זהות, הדבר יטופל ע"י מפלג ההונאות הכללי ולא מחלקת עבירות מחשב. ככלל המלצתו היתה שהדרך היחידה המוצלחת לפעולה בנידון תהיה פניה לעיתונות, אבל את זה העדפתי שלא לעשות כדי לא למשוך יתר תשומת לב לעצמי ומספר הזהות שלי. שלחתי בטוויטר פניה נרגשת לכל אנשי התקשורת שמנויים על הטוויטים שלי ((כלכליסט, נענע, עידוק ולא יודע מי עוד)) מי מעוניין בסיפור על גניבות זהות וזכיתי ל0 תגובות. זה אכן מפחיד רק אותי?
עם המידע ה"מרענן" הזה פניתי חזרה אל הנהלת D&B. הסברתי להם שחבל לי שהם מחזירים לי תשובה משפטית קרה במקום להיות קצת יותר מודאגים לפרטיות שלי ושל כל העוסקים המורשים בישראל. הוספתי שהמשמעות של פרסום המידע היא נזק תדמיתי להם ונזק פוטנציאלי אישי שלי גדול פי כמה, אבל אם לא תהיה ברירה אהפוך את זה לענין ציבורי. על זה כבר קיבלתי תגובה ממשרדי עורכדין החברה. ענה לי עו"ד ניב סבר ((גם כן אין לי ת.ז. לצערי)) מחברת עו"ד מ. פירון מאבא הילל סילבר 16 ברמת גן. הוא הקליד מכתב יפה, הדפיס אותו, חתם עליו, סרק אותו ונתן לעו"ד שירי לינד ((שוב אין לי ת.ז. לצערי)) לשלוח לי PDF של הסריקה במייל (אז אני לא יכול אפילו לחתוך ממנו טקסט), אבל אספר לכם שבה ענה כי 'מרשתנו לא השיבה לך תשובה "משפטית" כמשתמע מהפניה האחרונה אליה' וכך הלאה, וכי כל המידע נמסר לפי חוק בהתאם לסעיף 33 לחוק נתוני האשראי 2002 ורשיון מידע. האיום שצורף כאן היה עדין שבעדינים:
3. כפי שידוע לך היטב, פעולותיה של מרשתינו הינן חוקיות וכאמור נעשות מכוח הרשיון שניתן לה. מרשתנו דוחה את האיום המסווה בפנייתך האחרונה אליה, לפיה תפעל באופן שיגרום לה נזק תדמיתי אם לא תסיר את פרטיך. מרשתנו תדע לעמוד על משמר זכויותיה.
יפה. פתאום אני רואה שהפכתי להיות "הלמו" וזו לא הייתה הכוונה שלי. לא אמרתי שאנסה לפגוע בתדמיתם, אמרתי שאביא את העובדות היבשות לידיעת הציבור וזה יפגע להם בתדמית לבד. אם יהיו להם אילו שהן טענות, הרי שיש לי את הגנת "אמת דיברתי", וכך עניתי (נערך כדי לחסוך את האורך). ההדגשות במקור.
צר לי מאוד שאתם (דאן אנד ברדסטריט) בוחרים להמשיך להתעלם מהבעיה שהצגתי, ומעדיפים להציג אותי כנודניק.
אינני אומר שמה שד.ב. עושים הוא לא חוקי, אך אני עדיין חש כי פרסום פרטי האישיים (מספר ת.ז. מרשות המיסים וכתובתי הפרטית שהוצלבה ממקור אחר שאינם מפרטים, אני עדיין מחכה) ללא שום פיקוח מאפשר לפושעים לפגוע בי ובכל עוסק מורשה בישראל ביתר קלות.
כיון שלא הצלחתי לעורר את אהדתכם לעובדה שדרך פרסום המידע, חוקית ככל שתהיה, מהווה סיכון אמיתי לכל עוסק מורשה בישראל שמופיע אצלכם במאגר, אני נאלץ לפנות לעתונות. ד.ב יכולים היו לנקוט באמצעים פשוטים כנהוג באתר הממשלה כמו ש.ע.מ. ורשם החברות, אבל מעדיפים לחשוף את המידע בהקלת ראש וללא התחשבות בסיכון הרב שנגרם לעוסקים המורשים שבמאגר. מבחינתם "אנחנו תואמים את החוק ואחרינו המבול". במקום לתת לי תשובה מדוע לא תגנו על הפרטים היקרים שהופקדו בידיכם, אתם מפנים אותי לעורכי דין.
אינני מאיים להוציא דיבה, אני מבטיח שלא אכפיש את שמכם, ורק אתן את הפרטים היבשים, כי לדעתי הם מספיק גרועים כמות שהם: החברה מפרסמת ללא סייג ובמרוכז את שמם, כתובתם ומספר תעודת הזהות של כל העוסקים המורשים בישראל, בצורה המופיעה בחיפוש פשוט בגוגל ומנועים אחרים. הצגת המאגר בצורה לא מוגבלת שכזו, למרות היותה כפי הנראה חוקית לחלוטין, מסכנת את העוסקים המורשים בישראל ומקילה על גניבת זהותם ע"י גורמים עוינים. אינני מנסה להגיד שיש כאן כוונה שלילית מצד החברה, אבל קשה לטעון לתמימות לאחר שהבאתי את הדבר לתשומת ליבכם וסירבתם לשנות את נוהלי פרטיות המידע באתר.
הסכימו איתי גם אנשי מחלק עבירות מחשב של המשטרה שיש כאן סיכון לא קטן לפרטיותם ונכסיהם של האנשים עקב חשיפת המידע, אבל ידיהם קשורות והם המליצו לי בעצמם על פניה לעתונות. נראה שאינכם מתירים לי ברירה. אם יגרם לכם מכך נזק תדמיתי, הרי שזה לא בשל הוצאת דיבה אלא אך ורק בשל חוסר ההתחשבות שלכם בפרטיות והרגישות של המידע עליו אתם מופקדים.
לצערי עורך הדין היחידי שאני מכיר שהייתי רוצה שייצג אותי אם יקרה משהו, התנהג איתי לפני כמה חודשים בצורה לא ראויה ולכן אין מצב שאפנה אליו. למרות זאת, הנה אני מפרסם את זה. אם מישהו מכם מכיר עיתונאי שרוצה לרוץ עם הסיפור, איך משרד המשפטים נותן אישור וD&B מצליבים מידע נוסף ומפרסמים בלי הגנת פרטיות בסיסית, אני אשמח לחלוק איתו את הנוסחים המלאים של כל המכתבים והקלטות של השיחות. אני מעדיף ששמי לא יוזכר בכתבה אבל אחרי שאני לוחץ כאן על כפתור הפרסום בבלוג כנראה שכבר לא תהיה לזה משמעות רבה מדי.
לכל העוסקים המורשים שקוראים – תתחילו לבדוק פעמיים בחודש את כל המוסדות הפיננסיים שמחזיקים את כספכם מעכשיו. בכלל זה קרנות השתלמות, נאמנות, ביטוחים וכך הלאה.
החזיקו לי אצבעות. אין לי כסף וראש לחטוף עכשיו תביעה, אפילו אם היא חסרת בסיס לחלוטין. יותר זול בשבילם הרי לתקן את אתר האינטרנט מאשר לשלח בי את משרד עו"ד פירון בבית המשפט, אבל אני פשוט לא יכול לשתוק על זה.
השבוע גיליתי לצערי הרב שחברה מסוימת פירסמה באינטרנט הציבורי (יענו, בלי צורך בסיסמא, בצורה גלויה לגוגל) את שמי צמוד למספר הזהות שלי. היא עשתה את זה לעוד עשרות אלפי אזרחים בישראל.
את המידע לא אני נתתי להם, ולכן אני יכול רק להסיק שהם קיבלו אותו ממקור ממשלתי שניפק להם את הרשימה אוטומטית.
אני לא רוצה לפרט איפה ומה, כי גם ככה אני מרגיש חשוף, ולצערי מי שמחזיק בשמכם ומספר תעודת הזהות יכול לעשות לכם את החיים ליותר מעניינים (במובן הסיני), לפי חוק הגנת הפרטיות הם לא עברו על שום חוק וכנראה גם לא המשרד הממשלתי שנתן להם את המידע, אבל זה לא אומר שכל מני פושעי גניבת זהות לא יכולים לנצל אותו לרעה בעשרות דרכים שונות, ולהצליב עלי מידע מכל מני מקומות אחרים שבהם אני מזוהה רק בשמי או אולי רק בת"ז שלי, ועוד כהנה תוצאות בעייתיות.
אבל לפי תשובה לא רשמית של מכר עו"ד, הם לא עברו על שום חוק!
מה אני ושאר עשרות האלפים אמורים לעשות עכשיו בדיוק? להכנס לכוננות ספיגה של נזקים? לקנות ביטוח נגד גניבת זהות כמו שאנשים עושים בארצות הברית? (שלא עוזר לכלום, כך נראה)
שלחתי למנכ"ל החברה, לסמנכ"ל המידע ולסמנכ"ל הIT שלהם דרישה להוריד את הפרטים שלי מהאתר מיידית ולפרט גם מה הם מתכוונים לעשות עם שאר הפרטים שנחשפו על אחרים. זה היה אתמול בלילה, בינתיים לא נתקבלה תשובה.
עדכון: עבר עוד יום ואין תשובה, אבל האתר המדובר אינו זמין כבר 24 שעות. אולי הם באמת נבהלו, הורידו אותו וחושבים מה לעשות? כולי תקווה.
עדכון שני: נגמר הסופ"ש, האתר המדובר עלה, הפרטים שלי עוד שם ולא קיבלתי פיפס מהחברה המדוברת. מה אני אמור לעשות?
לכל מי שעדיין מהרהר על השבת המנדט הבריטי… ספק האינטרנט של וירג'ין שולח מכתבי אזהרה למשתמשים שלה על החלפת קבצים. למעשה גוף בשם BPI ((שאני מניח הוא המקביל לאקו"ם או הRIAA)) שולח להם רשימת כתובות IP ושעות והם מוסרים חזרה את פרטי הגולשים, לפי הבנתי גם ללא בית משפט,
אבל מה מעברה השני של השלולית? היום יום העצמאות האמריקני! לפני 232 שנה הוקמה אומה, ולפני 124 שנה נתנו הצרפתים לאמריקנים את פסל החירות בהערכה רבה! אבל האמריקנים שוכחים לאט לאט שהמדינה שלהם הוקמה כמרד במלכות ושלטון דת, על עקרונות הפרדת דת ממדינה, ועול ההוכחה בבית המשפט הוא על המאשים ולא על הנאשם – שזכאי לחפותו עד שיוכח אחרת. בפסיקה שרירותית של שופט פדרלי, גוגל אמורים לספק לויאקום (חברת האם של MTV, VH1, ניקלודיאון וקומדי סנטרל) את נתוני הגלישה והצפיה של משתמשים. גוגל הודיעו שלא יערערו בתנאי שיתנו להם לתת את החומר (12 טרהבייט) ללא הפרטים האישיים של כל המשתמשים (שמות יוזר וכתובות IP). ויאקום רוצה להוכיח שקטעים מהדיילי שו נצפים שם יותר מאשר קטעים אחרים. על זה אני אומר – אתם לא צריכים את הלוגים כי תחת כל וידאו באתר כתוב כמה פעמים צפו בו, ואת המספרים האלו אני בטוח שחופרים בשבילכם חינם אין כסף הRIAA. התביעה אגב, היתה בשיטת מצליח – ויאקום ביקשה גם את קוד המקור של מנועי החיפוש של גוגל(!!) ושל יוטיוב, את רשימת כל הוידיואים שאי פעם הועלו לאתר ונמחקו, וגם העתק של כל הוידיואים שסומנו כפרטיים לחברים בלבד. לשמחתינו כל אלו סורבו מיידית.
אם נחשוב על זה הרי, ממה נפגעת ויאקום? התכנים של הדיילי שו ושל קולבר הם מרכז התביעה, ואילו תכנים די חד פעמיים שאינם מוקרנים בשידורים חוזרים כמעט לעולם. הם טוענים שתכני MTV ודיילי שו שעולים לאתרים לא מורשים עולים להם בצופים של פרסומות, שמדוללת הכנסתם מחומרים שיש להם זכויות יוצרים עליהם. קל היה להסכים איתם לולא הם היו בעצמם מפיצים את כל הקליפים האלו ליותר מאתר אחד או שניים, ובחלק מהאתרים הללו גם אין פרסומות. איך הם מוצאים בכלל את החוצפה לתבוע על משהו שהם עושים כל יום בעצמם עם החומר שלהם?
אבל לפי הכתבות מסד הנתונים הזה, גם אם ינופו ממנו המזהים האישיים של כל יוזר, עדיין יתן תמונה מייצגת של אילו סרטים רואה יוניק שנכנס לאתר. מאילו קליפים הוא קופץ לאילו קליפים אחרים, וכך למפות את הטעמים של משתמשים שאוהבים את התכנים של ויאקום. אני חושב שזה בסה"כ צעד שיווקי נחוץ. אם אתה לא יכול לקנות את המידע הזה בכסף, ואם מוצרים חביבים כמו של הייבסייט לא עושים לך את זה, למה לא ללכת למקור, לגוף הכי גדול שמחזיק מאגר יעיל ולתבוע אותו? חשיבה שיווקית יצירתית. כל הכבוד. קלאפ קלאפ קלאפ. בית המשפט האמריקני שוב מוכיח את עצמו בתור כלי בידי הקפיטליסטים.
ועדיין, גם אם המשתמשים לא מזוהים אישית, כבר היו תקדימים של 650K חיפושים שביצעו משתמשי AOL שדלפו בטעות לרשת לפני שנתיים. לפי קוקי ייחודי, הוכיח הניו יורק טיימס, אפשר היה לראות מה כל אחד מהם חיפש ולהתמקד באנשים שחיפשו שמות ומקומות, ולהסיק לעיתים לא רחוקות מי היה האדם שחיפש שם, ולראיה גם זיהה משתמשת כזו, רק כדי להוכיח התכנות. אני מקווה שאנשים לא מחפשים את עצמם ביוטיוב 🙂
אגב, היום לפני 143 שנה פורסם גם הספר "אליסה בארץ הפלאות". אני יכול לתפור את העובדה היפה הזאת כאן בצורה יצירתית, אבל אני אשאיר משהו למגיבים 🙂