על הזכות לזהות עמומה
לקוראי הותיקים אין פה כל חדש. אני רק מרכז לפוסט אחד את סיפור תמונת רשיון הנהיגה שלי בעקבות הפוסט של עידוק מהיום, כשגיליתי שקצת קשה למצוא את הפוסט המקורי עם הסרטון.
כולנו עושים טעויות מחוסר ידיעה. אני מודה שבפעם האחרונה שהארכתי את הויזה לארה"ב (שנת 2000 אני חושב), למרות היסוס מעוצבן, נתתי לבסוף את טביעות אצבעותי (לא זוכר אם 4, 5 או כל 10 האצבעות) לשגרירות ארה"ב בתל אביב. הן נוספו למאגר שכבר רצות שמועות שבחלקו דלף כיוון שמשתפים אותו עם עשרות גורמי ממשלה אחרים (לא רק פדרליים), ומי יודע - אולי נוצל לרעה. זה היה לפני 15 שנה. אי שם לפני כ7 שנים, התחיל להופיע על המכ"ם שלי הנושא של זיהוי ביומטרי והצורך להתנגד לחקיקה שקודמה כקטר דיזל ע"י ח"כ שטרית. לפני 5 שנים עשיתי תרגילים מקוריים אחרים כדי להתחמק מהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה, על כך הפוסט הזה. היום אני משתדל להיות אפילו יותר זהיר, ב"עידן פוסט סנואודן", כמו שמכנים אותו בתקשורת.
מידע רוצה להיות חופשי, ושרת המשפטים רוצה שהוא יהיה גם זול
בהנחיית שרת המשפטים גובשו תקנות חדשות, שיוזילו משמעותית אגרות חופש מידע. כמו כן, יינתן פטור גורף מתשלום לשלוש קבוצות: נזקקים, ארגונים חברתיים וחוקרים אקדמיים; השרה לבני: “במדינה דמוקרטית מתוקנת, כסף לא יהווה מחסום להשגת מידע שזכות הציבור לקבל”
בהנחיית השרה ציפי לבני, הסתיימה במשרד המשפטים העבודה על גיבוש תקנות חדשות שיוזילו משמעותית את אגרות חופש המידע לציבור. בין היתר, יוזלו אגרות הבקשה ב-80%, מ-100 ₪ ל-20 ₪ בלבד.
ההוזלה תחול לא רק על קבלת המידע, אלא גם על האמצעים להעברתו לציבור – גם החיוב על הנייר, תקליטורים ושעות עבודה יוזל משמעותית: דף מודפס יעלה 20 אגורות במקום 1.35 ₪, בעוד שתקליטור יעלה 2.5 ₪ במקום 5.34 ₪. בנוסף, הרשויות תחויבנה להציע דרכים מוזלות להעברת המידע לציבור (דוא"ל, למשל).
ידע פתוח, חינוך פתוח
הבאזוורד שלמדתי לאחרונה הוא MOOC.
זה רק עוד שלב פוטנציאלי בסולם שהוא תוצאה של… טוב, אני לא רוצה לנתח את זה. יש לי המון ניחושים. אולי חלקם מוטים פוליטית. יש מי שחושבים שזה בגלל שאיכות החינוך נופלת או סתם לא מתעדכנת, יש מי שילך ויצביע על גורמים כלכליים/אידאולוגיים כמו הפרטה. אני לא אכנס לזה. העובדה בשורה התחתונה היא כזו - מערכת החינוך לא מחנכת, היא בקושי מלמדת, ולהרבה אנשים אין את האמצעים לקדם את עצמם עם השכלה גבוהה. אנחנו צריכים לקדם חשיבה מודרנית ועדכנית, ואזרחים מיודעים, כדי לשפר את העולם ואיכות החיים של המין האנושי. כרגע אזרח לא מיודע הוא אזרח גרוע. הוא לא מבין מספיק טוב מה היא דמוקרטיה כדי להשתתף בה, ובוודאי לא יודע איך לנצל בחוכמה את הרעיונות המתקדמים שמתפתחים בה. אפשר לחפש את הפתרונות לזה בכניסת מתנדבים למערכת החינוך (אבל התנדבות היא לרוב לא פתרון בר קיימא), אפשר להכנס לפרלמנט ולהלחם על תקציבים, אבל אפשר גם לייצר תכנים.
קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון
יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, זה קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב הזה בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" היה קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ’ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו “סינגולאריטי סקאי”. ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר “אח קטן” ש הזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב - אבל עושה זאת ע"י רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.
סוגשל תגובה ממשרד התחבורה
למי שלא עוקב אחרי הסאגה: לפני שנה וחצי פניתי לממונה על חופש המידע במשרד התחבורה, הגברת אפרת קילשטוק, בבקשה להבין קצת יותר אודות המאגר הביומטרי של תמונות הנהגים שהם אוספים מזה מספר שנים לצרכי הרשיון. אני מניח שכולכם יודעים שבניגוד למשרד הפנים שעד עתה דרש מכל אזרח להביא בעצמו תמונות מפוטורצח, משרד התחבורה מקפיד לצלם אותנו דיגיטלית בעצמו מזה מספר שנים. המגמה שהפריע לי ולאחרים היא שמאיזשהוא שלב שודרגו איכות התמונה להתאים לדרישות של תמונה ביומטרית, ואיתן עלתה גם הרזולוציה. במקביל פרסם משרד התחבורה בגאווה כי התמונות מסייעות לזהות בדיוק רב את בעל התעודה בשיטות ממוחשבות חדשניות, או במילים אחרות, זהו מאגר של תמונות ביומטריות.
עדכון משרד התחבורה - עברה שנה
השבוע תמלא שנה מאז שהגשתי את הבקשה לפי חוק חופש המידע לממונה על חוק חופש המידע במשרד התחבורה, הגברת אפרת קילשטוק ((קילשטוק - השם המקורי בצ’כית של ארגון “שוברים שתיקה”?)).
לפני כשלושה שבועות שלחתי להם עוד תזכורת ועכשיו הגיעה התשובה הסופית: מטעמי אבטחת מידע הם לא ימסרו לי שום מידע נוסף. זהו. קצר. קולע, באיחור של שנה ואחרי תשלום של 93 ש"חים.
אבל במחשבה נוספת התגובה הזו אכן עונה בצורה מושלמת לכל אחת מהסעיפים בשאילתא שלי. אפילו לפחות חודרניות שבהן. תראו כמה טוב זה עובד:
עדכון דצמבר - הפניה ממשרד התחבורה עוד לא נענתה
עברו 11 חודשים מאז שהגשתי שאילתא למשרד התחבורה, שלחתי להם השבוע עוד תזכורת בסגנון הזה, עם רמיזה שזו התזכורת האחרונה לפני שאני מעביר את הטיפול הלאה, כנראה למבקר המדינה.
לאיריס, אפרת וחסידה, שוב שלום.
נקפו 11 חודשים מאז שהגשתי את הבקשה, שילמתי את האגרה ועדיין לא קיבלתי תשובה ולו לסעיף בודד. השאילתא מצורפת מחדש בהמשך.
בינתיים טענתם כי התמונות הביומטריות (טכנית) נמצאות במאגר שלא מוגדר כביומטרי (משפטית) ולכן אין בעיה חוקית. מצידי אני טוען שמדובר במסך עשן וכי מאגר התמונות כבר נחלק מזה שנתיים או יותר עם משרד הפנים ואולי גופים אחרים, ואין לכם שליטה אם נעשים שימושים ביומטריים במאגר, או הצלבות אחרות שאולי פוגעות בפרטיות ציבור הנהגים בישראל.
טמקא קורא לצנזר את הרשת?!
קראתי מאמר של ניצן סדן ועוד לא הצלחתי לעכל אותו. על פני השטח נראה שהוא ממליץ לישראל לעשות מעשה טורקיה ולחסום את יוטיוב. עיתונאי בישראל (תקשורת סמולנית עאלק) שתומך בדיכוי חופש הביטוי וחופש המידע. אחרי סקירה של כמה סרטי שנאה עד הסתה, מסיא אותנו סדן למסקנה המתבקשת היחידה שהוא יכול לחשוב עליה…
למה הממשלה לא שומרת על כבודנו?
עם כל הכבוד לחופש הביטוי, ישנם ערכים וסמלים אותם לא מקובל ואף אסור לבזות בישראל, ומן הראוי שיזכו ליחס הולם גם ביוטיוב. גולשים מודאגים לא צריכים להיות אחראים למיגור תופעת ההסתה ברשת, והפצת סרטוני השנאה.
שבוע הפרטיות
הידעתם ששבוע הפרטיות? אז זהו.
אגב, תשעה חודשים מאז הוגשה הבקשה למשרד התחבורה, כמעט חצי שנה מאז שהעמותה לחופש המידע חיזקה את זה במכתב (קצת צולע שטעה בשמי ובפרטי הסיפור), ועדיין לא קיבלתי תשובות. בינתיים אבל גיליתי שמועה לפיה חברה שמעסיק משרד התחבורה כדי לבדוק כשירות של נהגי משאיות משתמשת במבחני אישיות של כת הסיינטולוגיה בתהליך גיוס העובדים שלה. מה זה קשור? זה לא, עד שיוכח אחרת. זה רק מראה שיש דברים מאוד מוזרים בענן הספקים של המשרד :-)
תזכורת זה
עברו 90 יום (פי שלוש מ המותר בחוק) מאז שהגשתי מחדש את השאילתה למשרד התחבורה. עברו כמעט שמונה חודשים מאז הגשתי אותה לראשונה. עדיין לא קיבלתי תשובה ולו לסעיף בודד מתוך ה-14 שבשאילתה שלי. לידיעת השר לשיפור איכות השירות לאזרח.
מה אתם אומרים, ביומטרי או לא ביומטרי?
מבקרת משרד התחבורה חזרה סוף סוף אל דורון בתגובה למכתב ששלח להם (ל מכתב שלי אולי יענו לי בנפרד). והרי תגובתם עם הדגשות שלי:
לכבוד מר דורון אופק באמצעות דוא"ל: doron (at) ofek.biz
א.נ,
הנדון: תלונתך בנושא מאגר התמונות של משרד התחבורה סימוכין: מכתבך מתאריך 27/3/2010 מכתבה של מרכזת תלונות ציבור, גב’ מזל אלבלה, מתאריך 13/4/2010
1. במכתבך אשר בסמך טענת, כי משרד התחבורה מנהל מאגר תמונות ביומטרי.
לטענתך, הובא לידיעתך מכתבנו למר עירא אברמוב, לפיו מאגר התמונות של משרד התחבורה אינו ביומטרי. במקביל, הובא לידיעתך מכתבה של עו"ד נגה גודלניק מהלשכה המשפטית של משרד התחבורה, אשר השיבה בנושא לאגודה לזכויות האזרח. בתשובתה ציינה עו"ד נגה גודלניק, כי אכן מדובר במאגר ביומטרי, כפי שהנך טוען.
עיתונות חוקרת, הדור הבא
אני שמח ש שקרי ממשלות מתפוצצים להם בפנים, אני מאוד מצטער שזו המדינה שלי שמנסה לכסות ולשקר. מרתק לראות אבל את גוליבר נאבק בגמדים, גולשי רשת חדי עין מרסקים את השקרים ומצליבים מקורות מידע.
הנה פאנל מעניין ומחמם לב על כך שלעיתונות חוקרת אולי יש עדיין עתיד. גם אם לא יעניינו אתכם כל השאלות והתשובות אני חושב שכדאי לשמוע לפחות את סבב ההצגה של המשתתפים מספרים על מה הם עושים למען הצדק, חופש המידע, חופש הביטוי והמלחמה בשחיתות בעולם של עיתונות מתפוררת.
המשך עלילות הבירור על מאגר משרד התחבורה
מה, עבר יותר מחודש? טוב, אז הנה עוד מכתב.
לאיריס, אפרת וחסידה שלום!
מאז תאריך ה-14 בינואר ועד היום נקפו כמעט 120 יום. עדיין לא קיבלתי מענה ולו על סעיף בודד מכל 14 הסעיפים בשאילתא שהגשתי לכן, למרות ששילמתי עליה כחוק ואישרתן שהתקבלה במשרדכן. בדקתי ב חוק חופש המידע (פסקה 7) ונראה כי שלושים יום הם המקסימום המותר בחוק לעכב תשובות לשאילתות שכאלו.
אבקש כי תואילו להשיב לשאלותי או להחזיר לי את סכום האגרה שנדרשתי לשלם, בתוספת הסבר ברור לפי איזה סעיף בחוק (פסקאות 8-9) נמעת ממני תשובה מפורטת כנדרש.
לורד הרשע מנדלסון
זוכרים לפני כמה חודשים, כתבתי על השר הבריטי למלחמה בפיראטים? היום עבר בטוויטר חיבור ש
מסביר את המצב בשפה של ילד בן 6, לכבוד הבחירות :)
קראתי עליו עוד טיפה. בבריטניה, אגב, הוא לא אדם אהוד, שמו נקשר כבר בכמה פרשות מטרידות. מצד אחד הוא יד ימינו של גורדון בראון ומצד שני כבר ניסה לחתור תחתיו בלי בושה. יש שאוהבים לקרוא לו “נסיך האופל” ו"הלורד האפל"…
ולאיש הזה הבריטים נתנו תפקיד של שליטה אבסולוטית על חופש המידע האלקטרוני שלהם? אאוץ'.
גוגל שושו
כל מי שרצה לקרוא על ענת קם פשוט פתח תקשורת זרה. אבל גוגל מספרים שמדינת ישראל ביקשה (וקיבלה) חסימות נוספות. מרתק, לא?
עומר שאל אותי היום איפה מוצאים עוד על הפרשה ההיא עם ערביי ישראל והסיפור עם ה… טוב, בטח אסור לי להגיד כלום כי יש איזה צו פרסום. בגוגל ניוז אין כלום, אבל אולי זה בגלל שאני מגיע מכתובת IP ישראלית.
האם יש לנו צנזורשת ללא חוק?
לפני כמה שבועות שלח לי מישהו לינק למסמך שפעם היה בwikileaks, ובו מצוין שישראל אכן חוסמת:
רשיונות בבקשה
עדכונצ’יקים:
ראשית, אני שמח לספר לכם שהיום נעצרתי לביקורת משטרתית בשולי הדרך ובפעם הראשונה יצא לי להציג לשוטר את הרשיון החדש (למי שפספס את הפרק הקודם, הנה סרטון ההסברה). השוטרים היו די מופתעים, אבל הסברתי להם בצורה רגועה ואפילו מבודחת שמדובר בצילום אנטיביומטרי כדי לחמוק ממצלמות מעקב. הם קיבלו את ההסבר אבל הגישו לי “ינשוף” לפה. עבר חלק למרות החוצפה ההזויה שהצלחתי לאזור :-)
מסקנה זמנית - אין שום בעיה. כל אזרח ואזרחית מוזמנים לגדל זקן פרוע ו/או לכתוב כתובות מחאה על המצח לפני הצילום הבא. אני מאוד אשמח לא להיות לבד :-)
תשובות למשרד התחבורה
למי שרוצה לעקוב, התפניתי, ניסחתי ושלחתי היום סוף סוף את תשובותי למבקרת משרד התחבורה ו לאחראית חופש המידע. הנוסחים הסופיים עודכנו רטרואקטיבית בפוסטים המקוריים בבלוג. אנג’וי.
שאלות פתוחות, תשובה פתוחה
מחלקת חופש המידע חזרה אלי באיחור ורק עם תשובה אחת ( מתוך ה-14 ששלחתי), וזאת למרות שהסברתי למה זה דחוף ולמרות ששילמתי את מחיר השאילתא המלא, שלהבנתי אינני אמור לשלם כאשר השאילתא מתייחסת לפרטיותי ולניהול פרטי האישיים. מאז בקשת המידע חלף למעלה מחודש וחצי, שזה יותר ממה שמצוין בחוק.
נשלח: 18 לפברואר (למעלה מהחודש הנדרש בחוק - ע.א.) הנדון: פנייתך לקבלת מידע בנושא: מאגר התמונות של רשיונות הנהיגה
במענה לפנייתך בנושא שבנידון, הרייני להשיבך:
ישנות משרד התחבורה
ישנות יען כי אינן חדשות. נציב תלונות הציבור במשרד התחבורה סגר עלי את הקייס (קראו הלאה לראות איך אני דורש מהם לפתוח חזרה).
אבל ראשית הפסקת אנטי-פרסומות: אל תצטרפו לפייסבוק כי הם ישלחו הודעות אישיות שלכם לאנשים הלא נכונים. בראד טמפלטון מה-EFF הסביר לתלמידי SU לפני כמה שעות למה מחשוב ענן זה דבר שראוי להזהר ממנו - לידיעת החוואים בנגב!
שנית, בשיחה עם בחור הונג-קונגי שפגשתי אתמול, גיליתי להפתעתי שיש להם תעודות זהות ביומטריות עם קוראי אצבע מפוזרים בכל העיר/מדינה בבנקים וכל מני מקומות, וגם המשטרה משתמשת במסד הנתונים לצרכי מז"פ. צריך לחפור יותר בחדשות מ-HK ולראות אם הדבר בינתיים הועיל או הזיק לתושבים שם, ואם יש להם בעית גניבת זהויות.
דרושים אנשים יצירתיים
סיפרתי בפוסט הקודם שכדי להסביר לקהל הישראלי מה היא פרטיות ולמה זה חשוב, יצאנו לראיין מספר מומחים והכוונה היא לפרסם את התוצר בוידאו וכפודקאסט. ראיינו כרגע שני מומחים בתחומם ויש לי שלושה-ארבעה נוספים “על הכוונת”. המטרה המוצהרת היא הסברה עובדתית שכן תם הנסיון הבהול לעצור את חקיקת המאגר הביומטרי, ועכשיו קהל היעד איננו בית הנבחרים אלא כלל הציבור. הכותרות שיצר לנו בחודשים האחרונים מאיר שטרית רלוונטיות פחות ופחות, ולמשרד הפנים עוד אין שום חומר הסברה בנושא. אנו מקווים למצוא משתפי פעולה כדי למלא את הריק הזה.
קִראו לי "אנטיוכוס"
פוסט על התחבטות קטנה על סגנון הכתיבה שלי פה בבלוג. אם אתם רוצים להגיע ישירות לפואנטה שלי, קפצו לשני הפרגראפים האחרונים.
לפני כמה חודשים פורסמה ב"הידען" החדשה הלא-מרעישה כי אנטיוכוס לא היה רשע כמו שעושים ממנו, אני פתאום קישרתי שאולי הוא נבחר בתור הרשע הגדול (או בתור הסיר הטמבל) כי שמו דומה מספיק למושג האנטיכריסט במאגר האמונות התפלות שהנוצרים סינטזו לתוך המסורת המודרנית שלהם. ליהודים אין מסורת של מושג “צורר משיח” במובן הנוצרי עד כמה שאני יודע, אבל תוארי רשעות, דיני “מוסר” ותארי “רשע” ו"צורר" חולקו ללא מעט דמויות היסטוריות מלבד אנטיוכוס. מועדון הנבחרים כולל את היטלר, רבין, יוסי שריד וכל מה שבאמצע.
חדשות הפרטיות, פרק 65
רשת צ’יזבורגר חוגגת שלוש שנים ומתניעה את failbooking.com, המקום שירכז לא מעט דוגמאות ל"יותר מדי אינפורמציה" (כרגע התג הכי נפוץ בבלוג) ועדויות ל פער דורות תרבותי. אכן נראה שאחוז לא קטן הוא פאדיחות של פרטיות, ודוגמאות למה פייסבוק הוא דרך תקשורת מאוד מביכה ולא טבעית לאנשים. בנוסף אבל יש גם הברקות שאולי יום אחד יגיעו לרמת BASH הגיקי. האתר לא מוגבל למשתמשי “עלהפנים”, גם ציוצים מוצלחים מטוויטר מתקבלים בברכה.
בחזית האישית והפחות מצחיקה, בהמשך ל חששותי מתהליך חידוש רשיון הנהיגה שלי, שלחתי ביום ראשון לדובר משרד התחבורה אבנר עובדיה מכתב:
מקבץ לינקים לסיכום היומיים האחרונים
אני עדיין מנסה לסכם לעצמי מחשבות לגבי “מה הלאה”, אז עוד אין לי סיכום. בינתיים מקבץ לינקים “קטן” ממה שנשפך ברשת:
- פרוטוקול הישיבה האחרונה של ועדת המדע בנושא החוק מה-25/11, שהיתה פארסה מגעילה בפני עצמה (חשבתי להביא רשמים של אחד/אחת מהנוכחים שהסכימו שאצטט בעילום שם, אבל זה מסיט מהנושא). שעתיים שבהן שטרית השתעשע במתנגדי המאגר כהשתעשע חתול בג’וק מקרטע בערב סתוי.
- פניה נוספת של איגוד האינטרנט בבוקר ההצבעה.
- פרוטוקול הישיבה הסוערת פורסם כקובץ DOC באתר הכנסת, אני מקווה שאפשר יהיה למצוא בהמשך את הוידאו באתר כלשהוא, נעבוד על זה.
- עיתונות: YNET (כאלף טוקבקים, כרגיל גם הכי מקיפים בדיווח), כלכליסט, הארץ, נרג’(פרס הפספוס), אנשים ומחשבים (פרס הליקוק המצטיין), דהמארקר, גלובס + סקר ואפילו סלאשדוט. עוד פרסומים בגוגל ניוז.
- הדים למחרת בבוקר: רמזים על ביקורות על ההצבעה בתוך קדימה, למקרה שהאייטם יעלם שמרתי צילומסך. אינני יודע מה מהיימנות האתר הזה, אבל אני אשמח אם המיינסטרים יחפור וידוש בשאלות האלו טיפה - למה דאגה לשלום האזרחים וערכי הדמוקרטיה פחות חשובים ממשמעת מפלגתית/סיעתית/ממשלתית/קואליציונית או סתם “לויאליות לחבר שטרית” - אותו חבר קדימה שאיים לעקור (בלויאליות!) לליכוד לפני שבועות ספורים.
- באתר הכנסת עדיין לא מופיע פירוט המצביעים (תמצאו אותו ב-YNET) אבל הנה נוכחות חברי הכנסת במשכן בזמן ההצבעה לפי המעקב האלקטרוני שלנו. (לא כל המתנגדים שהיו במשכן טרחו לבוא למליאה להצביע, אבל ממילא המשמעת הקואליציונית הרגה את הסיכויים סופית)
- ארגון אוואז יצא עם חולצות מגניבות לכבוד המצעד של יום שישי
- ולמי שרצה לברוח מפה, אוסטרליה מתחילה לאסוף מאגר ביומטרי של מבקשי מקלט מדיני (הבנתי שהרבה כאלו מגיעים לשם). בינתיים זה בהתנדבות לחצי השנה הראשונה (לא ברור מהכתבה אם יש תמריץ להתנדב), אבל אייטם אחר מציין שמידע ביומטרי ממילא נלקח מכל מי שעושים את בחינות האזרחות.
- אבל זה לא נגמר באוסטרליה. בקנדה מאוד מקפידים על הפרטיות של האזרחים, אבל גם אצלם מתחילים לאסוף פייסבוק ממשלתי של סטודנטים מבקרים, עובדים זרים ומהגרים. להוסיף עלבון לפיאסקו, הם חולקים אותו חופשי עם ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה לפי ההסכמים החדשים. איזו אחווה נהדרת! צפו שבקרוב כל המבקרים יצטרכו לתת אצבעות, כמו בארה"ב. זה מתחיל לאט וזה מאיץ פתאום, כמו אצלנו…
- בלוגרים, כמובן! יהונתן אחד ו שתיים, גל מור, נמרוד קרת, הלמו (בנושא קרוב), רם און וכמובן מאיר “המאגר הביומטרי” שטרית באי-כבודו ולא בעצמו. בוודאי יש אחרים, אבל משום מה בלוגסרץ’ תקוע כרגע.
הטור האישי של דורון אביגד " הדרך לגהינום רצופה אלי ישי", נוטש את הטיעונים הקרים ובועט לרגש כמו אחרון “הבלוגריסטים” (כך קוראים לנו הטוקבקיסטים…). מפליא לראות ניסוחים כאלו בעיתון עסקים עם פוזה וחשיבות עצמית:
מצעד האיוולת הפרטי שלנו
כה אמר חורחה סנטאניה, " אלו שאינם זוכרים את העבר נידונים לחזור עליו". הציטוט זכה לאלפי גרסאות אבל למעט מאוד מפנימים, והשאר (כמו שאומרים) הסטוריה.
ארה"ב לא למדה מתקופת הפיכות “רפובליקות הבננות”, וחזרה על השיטות עם לוחמים ווהאבים ואפגניים, התוצאה היא כמובן אל-קעידה. ישראל גידלה כך את החמאס, והיום המחיר הוא שאנחנו גם מעלים את המחיר של החלפות שבויים בכל משא ומתן. לא רק ש אנחנו מחזקים כך את גישת החטיפות של אויבינו, אנחנו בדרך מאבדים גם את השפיות, והמוסר שאנחנו כל כך גאים בו מתמוסס ומחליף רציפות לוגית בשיקולי תדמית תקשורתית ודעת קהל.
כיצד תייצר לך מאבק חברתי?
תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה ש חוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה “לעשות סדר” ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.
עוד מחשבות על בלוגיות חופשיות בישראל
אחרי הפוסט הקודם על הזעזועים ברשימות, וקריאה חוזרת של התגובות להודעת הצוות על פיזור המשתמשים, או דיונים שהתפתחו מסביב כמו האחד הזה אצל רוני, ובהתחשב בעובדה שמחסור בתקציב ו/או כוח אדם פורר את “שקוף” ומעמיד בסימן שאלה את עתידה של בלוגלי, לא נותר לי אלא להצטער שחופש הביטוי באמת חשוב רק לבני המעמד הבינוני והמעוך בישראל. אנשים שקרועים בין הצורך לתחזק את הפלטפורמות והשופרות החשובים האלו ובין הצורך פשוט להתפרנס.
החוקים בארץ לא מעודדים עוסקים עצמאיים לצערי. את זה אני יודע ממצוקה אישית. אין זכויות בביטוח לאומי (למרות שאני משלם להם אחוזים יותר גבוהים מאשר שכיר), אין יותר מדי גב לגביית חובות, אי אפשר להקים בקלות “תיבת תרומות” כמו פרויקטים פרטיים קטנים ברשת בלי שמס הכנסה יבוא יום אחד וינקנק אותך. לאתרים כמו בלוגלי וכמו רשימות לא נותר אלא למכור את האתר (ולקוות שהקונה לא יבגוד במשתמשים), או לקחת כסף מהמשתמשים על פיצ’רים מיוחדים שיסבסדו שכירת תחזוקה לכולם, או להכניס פרסומות… וגם אז לא ברור שכמות העבודה מצדיקה את זה בשוק הישראלי הקטן, זה לא שמדובר במאות אלפי המשתמשים של wordpress.com ומצד שני, הבלוגיות האלו בחו"ל כל כך גדולות, שלא ממש משתלם להן להשקיע בהתגמשות לטובת משתמשים בשפות משונות שכותבות הפוך. לכן בארץ קיימות רק בלוגיות של מתנדבים, בלוגיות ממוסחרות (יש שיאמרו “עד זרא”) שמתנות ומגבילות תכנים או חונקות בפרסומות, או בלוגיות מפסידות שמשמשות לציד צרכנים מסוג כלשהוא.
עם צבת לא תוציאו
פשוט מגוחך לקרוא את ההתחמקויות של עירית תל אביב שדחפו ליצירת התקציבולטור. איך עם תקציב של 4.5 מליארד אין אפשרות להוציא מהמיינפריים קובץ יעיל? אנשי “עיר לכולנו” מייחסים את זה לתחמנות ואולי שחיתות, אבל כמו שאומר הפתגם “לעולם אל תייחס תחכום מרושע למה שבקלות יכול להיות סתם טפשות אנושית”. התשובה לדעתי איפשהוא באמצע, כי הנה סיפור מעניין ששמעתי לפני שנה:
רוב המשכורות בארץ משולמות ומנוהלות ע"י המיינפריימים של מל"ם. מדובר במערכות כל כך ותיקות שאין כמעט תוכניתנים שיודעים לשפר ולתקן את התוכנות, מה שגורם למספר תופעות מוזרות להתקע ולהתאבן במערכת: 1. לא מתעדכנים לתוך המערכת חוקי מס חדשים, יוצא שהעובדים ו/או המעסיקים שמשתמשים במערכת (20% מהעובדים בארץ, אומרים לי) משלמים יותר מדי או פחות מדי מס. 2. מס הכנסה התאים את התוכנות שלו לקבצים של מל"ם כי כאמור המערכת ישנה מדי מכדי לעשות את ההפך. 3. הפורמט האיום של הקבצים מתועד חלקית, הטקסטים בקידוד EBCDIC או משהו דומה טרום-ASCII, ולא פשוט לעבד אותם כדי להוציא מהם נתונים לתוכנות אחרות.
האינטרנט ודמוקרטיה, יד ביד
סתם כמה לינקים שמסתובים היום בטוויטר ועושים לי חם בלב :-)
דייויד בראדלי כותב על " האינטרנט נגד שחיתות שלטונית"
עיר לכולנו השיקו את התקציבולטור. עד כמה שלא הקשו עליהם את החיים אנשי העיריה, הרבה עבודת נמלים של מתנדבים הפיקה כלי נהדר לחפירת ידע מתוך כל המספרים (הציצו לדוגמאות בסרטוני ההדרכה). כמו שייחלתי ואיחלתי בעבר, אולי data.gov הישראלי יגיע מהתחלה של יוזמה בעיריה אחת ואז עוד אחת, ובמקרה הזה ההתנעה באה בכל זאת מהשטח - פעילים מתנדבים של סיעה במועצת העיר, קצת חבל שבעיר הכי עשירה בארץ צריכים אנשים לקרוע את עצמם כדי לקבל שירות שאמור להיות מובן מאליו. האתר מציין שעלות הפרויקט היתה 1500 ש"ח ומספר לא ידוע של שעות אדם בהתנדבות. אירוניה נפלאה כשזוכרים שרק השבוע התבשרנו ש הבלוג היקר בטירוף של חולדאי נזרק לכלבים ו הדומיין שלו הולאם למטרות טובות יותר…
סתם עוד איום קטן על החופש הפרט
לא הצביעו היום על החוק. סדר יומה של הכנסת מתפרסם די מאוחר אז לקח לנו זמן לגלות שאין היום דיונים בנושא, אבל קלינגר בכל זאת לא חוסך מאמצים ונסע לכנסת לעשות לובי.
אבל על סדר היום השבועי של הכנסת עדיין מתנוססים נושאים שיעלו להצבעה. בין השאר החלת רציפות על תיקון לחוק החתימה הדיגיטאלית (שבו גם הממשלה תהיה CA) ותיקון לחוק האזנת הסתר. כמובן שאין לינק לנוסח עליו מצביעים בעמוד סדר היום (מעניין אם לחברי הכנסת יש דרך יותר טובה להגיע למידע הזה או שהם מצביעים תמיד “על עיוור”), חיפוש באתר הכנסת ובמשרד המשפטים לא העלה לי על מה מדובר בשבוע שעבר, אבל הנה היום נמצאה ההצעה ( PDF) וקלינגר הצליח לגלות שמדובר ב תיקון מאוד יוצא דופן שמאשר חדירה נסתרת לבתים כדי להתקין אמצעי האזנה (וצילום), ובכך בעצם פותח פתח גדול ומכוער בכיוון חיפושים נסתרים, מה שקוראין בלעז Sneak & peek, אחד מהכוחות המדוברים לשימצה שניתנו בראה"ב לכוחות הבטחון במסגרת USA-PATRIOT act המפחיד, ש חוקק “למלחמה בטרור” אבל מנוצל מאז לרעה בכל מני דרכים. איכס.
למה פרטיות, בעצם?
המילה “פרטיות” מתנופפת בראש חוצות הרבה בימי הויכוח האחרונים בנושאי זהות מקוונת, זיהוי פנים ברשת, מעקב במצלמות רחוב ע"י המשטרה וכמובן האיזון בין בטחון אישי ופרטיות בחקיקה. החלטתי לפתוח סדרה חדשה על פרטיות, קצת כדי לעשות לעצמי סדר במחשבות, להבין מה משמעות המילה לאנשים שונים, למה קשה להסביר לאנשים את המאבק שלנו והאם בכלל יש לו עתיד. הסדרה נוצרת כמעין שורת “סיכומי שיעור” שלי כהדיוט במשפטים שמנסה להבין בלימוד עצמי את ההגדרה לפרטיות, והבעיות של ההגנה עליה.
חיים חדשים באזרחות
לא עברו יותר משבועות ספורים מאז שעזב חיים רמון את הכנסת ושמו צץ פתאום כחבר שני דירקטוריונים. אחד מפעלים פטרוכימיים (סוג המילים שתמיד מופיעים ליד דוחו"ת של אסונות סביבתיים) ועכשיו ביטוח ישיר, שלי יש נגדם טינה אישית. כך עולה מאייטם ששלח לי רומן בריק מהמאבק בביומטרי. הוא ואני תוהים אם החיים החדשים של חיים קשורים איכשהוא למה שהוא דחף בועדות או הצביע בכנסת בחודשים האחרונים, שכן אם לא, מה עושה רמון כדירקטור במפעל פטרוכימי או חברת ביטוח והשקעות כשהוא בכלל עו"ד עם התמחויות אחרות לגמרי?
איגוד האינטרנט ו"לאיפה הולך הכסף"
ראיתי אתמול את הקריאה הנרגשת של היו"ר לכיבוש איגוד האינטרנט, ולא הבנתי מאיפה זה בא. היום אני רואה שזו כבר מגיפה שראויה לדיווח עיתונאי. שלומי ואחרים מכריזים על הועד כאנאכרוניסטי, רוצה להגיד אולי “סוציאליסטי מדי”. אני לא הצלחתי לראות שום טיעון רציני בכל דבריהם מלבד אנאכרוניזם, מחיר הדומיינים, זכות הריצה לועד וזכות ההצבעה של בעלי הדומיינים. אני אנסה לענות על הטיעונים האלו.
אנאכרוניזם
אני חושב שהנהלת האיגוד כן עושה מה שחשוב, לא תמיד לשביעות רצון כולם, אף אחד לא מושלם. למשל הנה ראיון שערכתי עם רימון לוי בשביל קריקטור ובו חצי מהזמן הוא העדיף לדבר על מה לא נעשה, אז תוכלו להבין שאם אתם מצטרפים אתם גם מחויבים להזיז דברים. יעל טלמור הפיקה וצילמה:
שרת מידע עירוני יביא לשרת מידע ארצי?
כבר כתבתי בעבר על כיסופי ל־data.gov ישראלי, זה נראה כמו חלום גבוה ורחוק מדי, אבל היום שלח לי עמוס לינק ל אתר כזה עירוני שפתחה עירית סן-פרנסיסקו (אולי העיר היחידה בעולם שהייתי מוכן לחיות בה, עכשיו אפילו יותר). לאיזו עיריה/מועצה יש את הכספים לממש את זה ראשונה? לדעתי תל אביב או מועצת תמר. מה הסיכוי שמי משתיהן תרצה לחשוף שביב מידע שקוף לקהל? לצערי שואף ל-0, מהיכרותי את הנפשות שכנגד. התושבים לא ידרשו וחברי המועצה לא יצליחו לארגן רוב… אבל מי יודע, אולי שווה להציע לדב?
האנשים ששטרית לא רוצה לשבת מולם בפאנל
ערן ורד העלה קטע ראשון מתוך אוגוסט פנגווין. עבדכם הנאמן מאוכזב שלא הספיק לומר מילה על מנגנונים לעצירת חקיקה מסוכנת (מה שהזכרתי פה בעבר, ההקבלה מול חוקי סביבה שדורשים מחקר והתייעצות, ושאלת מוסד “נציב הדורות הבאים”)
הקנדים כבר מתחילים לדאוג
אולי זו שיטה? לגרום למדינות העולם המערבי להתחיל לנבוח על ראשי המדינה שאי אפשר להתנהג ככה? בתור המדינה הדמוקרטית הראשונה שמתכוונת ליצור מאגר ביומטרי (או שמא אנחנו בתחרות עם הודו), שלחה נציבת פרטיות הציבור של אונטאריו מכתב למקביל הישראלי שלה ד"ר עומר טנא. זה בהמשך אולי למה שהועלה כהשערה בעבר, כי המאגר עלול לפגוע לנו גם בסחר החוץ ואולי ביחסים דיפלומטיים בכלל. אני אישית לא הייתי אוהב את הרעיון של ביקור במדינה זרה שאני יודע שנוהגת כך בנתיניה.
שאריות מאוגוסט פנגווין
יש כמה לינקים ששכחתי לציין, ואני רוצה בהזדמנות זו לגעור בכל האנשים הנחמדים שקיימו את מסיבת החתימות שדילגו עלי ועל הGPG החדש שלי, וכרגע הוא איננו חתום ע"י אף אחד מלבד המפתח הישן שלי. אם החתימה הזו מעוררת בכם אמון מספק, אני אשמח אם תחתמו לי עליו בכל זאת. אם לא - הרי זו רק עוד סיבה טובה אחת לעשות עוד אלכנס בשביל מסיבת מפתחות…
ראשית לגבי פרויקט שקיפות הכנסת של עפרי רביב, תהיה פגישה ביום חמישי הקרוב, 8 בערב בקפה הנרייטה, ארלוזרוב 186, תל אביב - אבל צרו קשר עמו מראש בכתובת ofri.raviv בג’מיל.
דמוקרטיה ותוכנה חופשית - בהמשך להרצאתי מאוגוסט פנגווין
קיבלתי המון משוב חיובי, תודה לכל המברכים :) לצערי ההרצאה היתה דחוסה והייתי לכן חייב להשטיח מאוד את הנושא, אולי בקרוב אלכנס בנושא (התרגום החביב עלי ל-unconference, ומסתבר לי היום שחביב גם על יהונתן קלינגר. אני בעד שיחליף את “אי-כנס” לפני שיתקבע).
תודה לכל מי שבא אחרי ההרצאה והתעניין, היה לי המון מה לספר על “מה צריך לעשות” ומעט מאוד לספר על “מי עושה מה” כי האמת היא שניסיתי בעבר לרכז את המידע והפנאי שלי לנושא אזל. אני מציע לכם לבקר את עמוד הפרויקט הזה בויקי הדמוקרטיה הישירה ולפנות אולי לאחראי הפרויקטים (או לטל ירון עצמו). כרגע כל מי שיוכל לצלול לתוך הנושא ולרכז אותו או להרים אלכנסים - יבורך. נדמה לי שטל ישמח מאוד להעזר באנשים.
כנס על חוק המאגר הביומטרי
עוד אין לי פרטים אבל בשבוע הבא איל"א מארגנים פאנל (או למעשה כנס של חצי יום) עם השר מיקי איתן, דורון אופק, אבנר פינצ’וק ואחרים מול שר הפנים והתחבולה לשעבר שטרית, ואחרים. המנחה הוא כנראה יעקב עמידרור והמקום הוא הבינתחומי. אני מקווה שגם סוציולוגים ומומחי אבטחה פיסית יגיעו למקום ויוכלו לתת קצת אור על כמה סכנה נשקפת לציבור אם ידלפו תמונות ביומטריות וטביעות האצבע.
אם הכנס יהיה פתוח לקהל, אעדכן עוד, כרגע המידע החלקי הזה נמסר ע"י דורון אופק. לצערי נראה שכמה מהיועצים המומחים והגדולים של שטרית לא יופיעו, אני מקווה ששטרית יסתדר לבד, כי הוא הרי יותר משפטן מהיועמ"ש ויותר מומחה הצפנות מפורפסור ביהם, אני מת לשמוע איך יתגלגל הענין.
אנחנו שקרנים, שטרית הוא המושיע...
שטרית לגל"ץ עדיין טוען בתוקף שאנחנו שקרנים. הניסוח המדויק: “יש קבוצת אנשים בעלי עמדה מקובעת המפיצים דברי שקר”.
כנ"ל בגלובס: " כשאני קורא את הפרסומים בעיתונים אני מזדעזע. הכל שקרי. האינפורמציה לא נכונה. חברות האבטחה לא טרחו הגיע לדיונים, הם לא יודעם מה כתוב בחוק, לכן הם מציפים את העיתונים בדברים שקריים". בהמשך הוא קורא גם לחתומים על מכתב המדענים טמבלים שלא יודעים לקרוא ולחשוב… “אני מצטער שמישהו הטעה את המדענים שחתמו הבוקר על עצומה. מישהו הטעה אותם”. ומשפט המפתח, שאנחנו אומרים לו כבר חודשים, יוצא מפיו שלו, איזה יופי: “אם אי אפשר להגן על המאגר לא צריך להקים אותו”. צדיקים מלאכתם תעשה ע"י רשעים?
אח קטן, ספר גדול (וכמה מילים על ספרים חופשיים)
“אח קטן” של קורי דוקטורוב זכה להיות מועלה בתאטרון, הספר כבר זכה (בפעם האלרונה שבדקתי) ליותר מ-10 הוצאות בכריכה קשה עוד לפני שעברה שנה מהוצאתו, מככב בכמה מרשימות ה-Best Sellers הנחשבות בארה"ב, מועמד לכל מני פרסים ובשבוע שעבר שמחתי לגלות ש התרגום שלו בהוצאת גרף נמצא בשלבים האחרונים (עובר עריכה). קורי הוסיף לי קוריוז בטוויטר, המתרגם הוא כנראה רחוק משפחה שלו :-)
אם עוד לא קראתם את הספר, אני ממליץ בחום לחפש אותו בחנויות או אם קשה לכם לחכות ניתן להוריד את המקור בפורמטים שונים כי הוא מפורסם תחת CC-by-nc-sa. הספר הוא סיפור הרפתקאות מרתק, אבל בדרך הוא דן בטכנולוגיות ופוליטיקה מאוד עכשיוית, מדע בכלל לא בדיוני, ואנשים. איך לוקחים כמה בני נוער את האחריות בידיהם להחזרת זכויות האזרח והשפיות בארה"ב, בעידן שבו רשויות הבטחון לוקחות בני נוער לחקירות בסגנון כלא גוואנטנמו ולא ממש מחזירות אותם הביתה. הספר דן בזכויות אזרח, חופש המידע, תעודות זהות חכמות וRFID. אפשר אולי למצוא גם רמזים למה שמחכה למדינת ישראל אם חוק המאגר הביומטרי באמת יצא לדרך. אם אתם רוצים לקרוא עליו עוד, ריכזתי פעם לינקים כאן, ו דיווחים שוטפים אצל דורון מוועדות הכנסת כאן, והנה פוסטים שווים על ת"ז ביומטריות אצל קלינגר, אני מציע לכם להציץ בכלל על קטגורית הפרטיות אצלו בבלוג.
מוח פעיל מדי
אגב, למי שרוצה הצצה על איך המוח שלי עובד - כל הפוסט הקודם התחיל מזה שרציתי להתבכיין על ביטול הכנס הנ"ל. הכותרת המקורית הייתה “זה לא כל כך נעים לראות אולם סגור”, אבל כשיצאתי מרעננה נזכרתי באל-על, ואז כשישבתי לכתוב נזכרתי בוונדיז, ואז כשכתבתי על וונדיז נזכרתי בזה ש שי “יו! כמה חומר!” מכנס גם עבד לא מעט על אלגוריתמים לחיזוי תבניות התנהגות בורסה, ואז חשבתי איך עוד לא שמעתי על פתרונות תוכנה חופשית לענין, ואז באה לי הדוגמא הנגדית לאל-על בדמות ראיין-אייר, ואז עם חמש פסקאות לא גמורות אני החלטתי שאני כותב את הפסקה האחרונה הזו בתור קוריוז, וחוזר אחורה כדי להשלים את הכתיבה ולמצוא לינקים מתאימים (והכל יותר מעניין מלחפש עבודה, כמובן), ואז תוך כדי שאני כותב אני חושב איך מרחב הפתרונות הזה יכול להיות מיושם כדי לעזור לרשתות הפצת אספקה בנות קיימא של תרופות, מזון וציוד טכני לעולם בעת משבר אבל גם ביומיום.
איכות המידע, איכות הדמוקרטיה
אני מתכתב עם מישהו בפורום ב"שינוי ירוק" על ענייני הפלרת המים בישראל, ומסתבר שהאיש יושב במאהל מחאה מול הכנסת. תוך כדי, האיש מעדכן שהיום פתאום הוחלט לפנות את כל מאהלי המחאה שמול הכנסת וקורא למי שרק יכול לבוא עם מצלמות או מסרטות והרבה מצברוח רגוע, לעזור לחופש הביטוי בישראל לעמוד בעוד נסיון סתימת פיות.
מצד אחד, אני עדיין מחפש מספיק חומר רקע כדי לברר אם סיפור ההפלרה הוא אכן קונספירציה פראנואידית או שיש כאן נושא אמיתי לדאגה, מצד שני כמות המידע המצומצם ומקורותיו שלא כולם אמינים בעיני גם הוא לא מעודד. עוד על ענין ההפלרה אולי בפוסט אחר, אני רוצה לדבר על העובדה שהמידע כל כך מסובך למציאה והשגה. מחקרים רפואיים שפורסמו הם ספורים וחלקם אינם נגישים לקריאה חופשית כי הם נעולים במאגרים שהכניסה אליהם יקרה, דיונים שהיו בנושא בועדות ממשלתיות אינם מצוטטים או נגישים ברשת, אדם נאלץ להיות מוזן משמועות ולהתאפק שלא להאמין יותר מדי לאתרים שאי אפשר לדעת כבר מי הקים אותם ולצורך איזה אינטרס. שיא השיאים הוא שהנושא גם נידון בבג"צ בעקבות עתירה של אדם טבע ודין, אבל משום מה את הפרוטוקולים אי אפשר למצוא. אני מנסה להשיג עכשיו את מספר התיק כדי לבקש אותם פרטנית ממשרד ממונה חופש המידע שם, כי אם יש אמת בכל הבלגן הזה, ראוי שהיא תצא לאור, ואם אין אמת, אני לא רוצה לפרסם פה מידע מטעה.
קיימות 4: כמה זה באמת דחוף?
חוב קטן: בפוסט הראשון בסדרה הזו על קיימות נתתי דוגמא לעלות ההקמה והתחזוקה של גשר המיתרים בירושלים. דוגמא גרועה כי לא טרחתי לחפש את המספרים האמיתיים (למרות שהם במרחק שיחת טלפון ממני, במשרד מהנדס העיר ירושלים). אחרי שביררתי את המספרים, הבנתי שאין פה מה לדבר, לא משתלם לפרק באמת את הדשר בעשורים הקרובים (גם אם עלות התחזוקה השנתית שלו עולה פי 4 מגשר פשוט)
לגבי שאלות שנשאלתי על “כמה זה דחוף” עניתי בבלוג התנועה הירוקה:
נחסמתי פרק 1: פתאום זה הפך לאישי
לא רציתי ולא דמיינתי, אבל הנה מה שמצאתי הבוקר (12 למאי), בדף השיחה שלי בויקיפדיה:
שלום עירא, בעקבות תלונתו של משתמש:אלמ|ג, על ההתקפה האישית שערכת נגדו ב פוסט זה, מצאתי לנכון לחסום אותך לצמיתות. ויקיפדיה פתוחה לביקורת, אבל כותבי ויקיפדיה ראויים להגנה מפני תקיפה אישית. דוד שי - שיחה 07:36, 12 במאי 2009 (IDT)
מחשבות על דמוקרטיה 5: חוק חופש המידע בישראל - הרצוי והמצוי
אני לא זוכר אם פירטתי למה צריך להיות חופש מידע. יש שאלה בכלל? אני חושב שכיסיתי את זה, אני חושב שזה מזדחל לכל דיון על מודעות לבעיות פרלמנטריות או כל בעיה בעולמנו, שצריך שהמידע יהיה יותר זמין ליותר אנשים. אם זה מודעות לנזקי הדיכוי, אם זה לבעיות של כפיה דתית ואם זה כדי לדאוג פשוט שהממשלה שלנו לא תבלבל אותנו במילים. לי אין ספק ש חופש המידע הוא התאום הסיאמי של חופש הדיבור. מידע חופשי בידיים של אנשים יכול להביא אנשים למודעות לעולם מסביב, כולל לבעיות חברה וממשל, או סביבה וכלכלה. לא סתם תשמעו את טים ברנרס-לי קורא “מידע גולמי עכשיו!”, ומאוד מרענן ומשמח לראות את אובאמה נענה.
מחשבות על דמוקרטיה 4: אז איפה המידע הציבורי בישראל?
בהמשך לשני הפוסטים הקודמים בסדרה: הזכרתי את ענין זכויות השימוש של מידע ציבורי/ממשלתי בישראל. לצערי הענינים פה אכן עקומים. המצב די לא ברור ואפילו סותר, אם תשימו לב שמצד אחד יש את סעיף 6 לחוק זכויות היוצרים שאומר שהחוק אינו תקף לגבי חוקי המדינה. לא ברור מה כן חל עליהם אם כך! אי הגנת זכויות יוצרים לא אומר שאין הגנות אחרות. מצד אחד אפשר להניח שהם למעשה נחלת הכלל (אק"א רשות הציבור או קנין ציבורי כמו מידע ממשלתי פדרלי בארה"ב), ומצד שני על כל שאר החומרים יש סט חוקים כבד (ולפעמים סותר). כמו כן, הצעות חוק שעוד לא הפכו לתזכיר או חוק הן בהגנת זכויות היוצרים של הכנסת, חומרים אחרים הם בהגנת זכויות היוצרים של הממשלה או משרד כזה או אחר, ואלוהים יודעת מה בדיוק הסטאטוס של חומרים בגנזך המדינה.
אי-כנס בנושא דמוקרטיה
אני מזמין את כל קוראי להרשם ולהשתתף ב אי-כנס בנושא דמוקרטיה. נפגש ב- 1 במאי 2009 ב גן מאיר בתל אביב-יפו ונדבר על ממשל ( תקין, שקוף, נאור ו אחריותי), חירות ( תוכנה, מידע, פרטיות, ביטוי), דמוקרטיה ( השתתפותית, ישירה, דינמית, פתוחה, מקוונת, חברתית ו חינוכית) ותרבות ( דמוקרטית, שיתופית, בת קיימא).
מקווה לראותכן שם!
מחשבות על דמוקרטיה 3: חופש מידע - בידיים של מי?
בפוסט הקודם התרכזתי בארצות הברית, שם כל מסמך פדרלי מפורסם ללא זכויות יוצרים (public Domain). ספציפית ספר החוקים חופשי להעתקה על ידי כל המעונין, ולכן אין שום בעיה לבנות אתר אלטרנטיבי שמאפשר להקהל הרחב לעיין, להאיר ולהעיר על כל פסקה ולגלות מה מחוקק לו בית המחוקקים. אובמה באמת משתדל, אבל כמובן שזה לא קורה מהיום למחר, אבל האמצעים משתפרים - כמו שהצגתי בפוסט הקודם, התקנים יהיו פתוחים ומתועדים עד כמה שאפשר.
ומה בארץ? בארץ החוקים מפוזרים בקבצי PDF, DOC וסתם HTML בקידודי עברית שונים בין אתרי הממשלה השונים - חלקם באתרי המשרדים הרלוונטיים, חלקם באתר הכנסת או משרד המשפטים המקוון ((E-צדק נקודה גוב נקודה איי אל היה תפוס?)), ולא רק זאת, אלא כשמתפרסם תיקון לנוסח החוק, לא יוצאת גרסא מלאה של החוק המתוקן אלא מסמך המודיע שצריך “לשנות את ‘או’ ל-‘וגם’ בסעיף 13” - קובץ diff בשפת התוכניתנים. פעם בכמה שנים יקובצו כל השינויים ויפורסם חוק ב"נוסח משולב", מה שכל מי שאי פעם קימפל לבד תוכנה בפיתוח מתמיד כמו הקרנל ויודע איזה סיוט זה לפתור התנגשויות בין patch אחד לשני, ובסוף אתה מרים ידיים והולך להשתמש בגרסא שמישהוא אחר כבר דאג לעידכונה, למשל גרסא מפוצ’פצ’ת רשמית של רד האט או דביאן ושלום על ישראל. במקרה של ספר חוקי המדינה אנחנו מדברים על חברות כמו פדאור ותקדין שמשאירות אותך עם חצי תאוותך בידך וגם זה רק אם תשלם את המחיר. (האם דמוקרטיה נגישה צריכה לעלות כסף? על זה אפילו קפיטליסט חזירי במיוחד יאלץ לענות בשלילה). תסכימו איתי בוודאי שחייב להיות גם לזה פתרון תקני וחופשי, שגם יפעל אוטומטית לפי הצורך. עדכון ידני של לשון החוק במאמרים בויקיטקסט הוא אפקטיבי לאחוזים בודדים של החוקים המעניינים, אבל לא לכמות החוקים והצעות החוק שמתרוצצות במסדרונות הממשלה.
מחשבות על דמוקרטיה 2: Data.Gov
(הפוסט הזה יושב חודש בקנה, סוף סוף אני מגיע אליו)
“There is a lot of data the federal government has and we need to make sure that all the data that is not private, or restricted for national security reasons, can be made public” -- Vivek Kundra, The USA’s New Chief Information Officer
“אתה לא חושב ברצינות”, אמר לי שי. “אף אחד לא ישחרר את הכל, השכל של האנשים פשוט לא מסוגל לחשוב ככה”. שי קרא את מסמך החזון האוטופי שלי לתשתית IT ממשלתית. הוא התחיל מרעיונות למצע טכנולוגי של מפלגת החלומות שלי בכנסת והפך מאז לטיוטא לאי-אילו עשר הצעות חוק שאני מקווה שיהפכו יום אחד להצעות אמיתיות. כותרת הפוסט הזה אגב איננה בדיחה, קצין המידע הראשי לארה"ב ויווק קונדרה אכן הכריז שתוכנות חופשיות, שיטות מיחשוב ענן ושאר כלים “מהמדף” ישמשו בסוף לפתוח במאי את המידע הממשלתי לקהל בשקיפות רדיקלית (כלומר לציבור תהיה גישה ישירה לdata sets לפי API תקני, פחות או יותר). את זאת ליוותה ההודעה הבאה לעיתונות, כחודש אחרי, מהתובע הפדראלי הכללי, בקרוב אצלנו?