איך לא לעצבן לנו את הנגן

אין לי הרבה מה להגיד בפוסט הזה מלבד שנז"ק דיגיטלי הוא אכן נזק, ושנראה לי שאין לי היום מקוריות בבחירת כותרות פוסטים.

(כן, עוברים חודשים, אני לא כותב על הביומטרי או על פיגועי טרור, או מחטפי הגז, כי מי שעוקב אחרי בטוויטר יודע שאני גם ככה מיואש ולא נותר אלא לרטווט את הכתבים המובילים ולבכות. אז אם אני פותח כבר את הוורדפרס (ששדרג השנה יותר גרסאות משאני כתבתי פוסטים) אני אעשה את זה כדי להתלונן על הדברים הקטנים שמציקים לי. צרות עולם ראשון אם תרצו.)

באחד האמשים הזמנתי לי סטרימר קטן בקיקסטרטר. קופסת גפרורים שמתחברת בדיסקרטיות מאחורי הטלוויזיה, מבוססת פיירפוקס או-אס שהיא מעיין אדרואיד של עולם התוכנה החופשית. כשהמכשיר היה כמעט מוכן (לטענתם) הם פתאום החליטו להוסיף רכיבי תוכנת נז"ק דיגיטלי, לטעתם רק כך יוכלו המשתמשים להנות עד הסוף מאפשרויות הצפיה בנטפליקס, הולו+, אמאזון ושאר הירקות שממילא לא משדרות מחוץ לארה"ב אם לא תחמנת אותן עם VPN לכתובת IP אמריקנית ואולי גם כרטיס אשראי אמריקקי. לכבוד השדרוק, הודיעו, הם מעכבים את היציאה בכמה חודשים, מחזקים את המעבד ועוד כהנה. והנה עברו החודשים, המשתמשים שעוד לא התייאשו ובקשו החזר קיבלו הודעה מוזרה: "הסתבכנו עם הנז"ק הדיגיטלי, סוגרים את הבאסטה ומחזירים לכם את הכסף". מה קרה לתכניות המקוריות? לא ברור, אבל תאוריית הקונספירציה שכרגע נפוצה בין משתתפי הקמפיין היא שהעובדה שיש להם כסף להחזיר אומרת שקנו אותם, כנראה החברה הסינית שאיתה פיתחו את הפלטפורמה. אם יצא מוצר, הוא יהיה קנייני אני מניח. נו, לפחות הם מחזירים את הכסף, הקאקערים.

אבל זה לא פוסט תלונה, זה פוסט עשיה, ואם רוצים להנות ממשהו ראוי, צריך לעשות את זה בעצמנו. הרשת מלאה בסטרימרים זולים ויקרים, חלקם מבוססים לינוקס, חלקם אנדרואיד וחלקם (שומו שמיים) איזה חלונות אמבדד או משהו (לפי השמועות). אך אני איני מתכופף לטכולוגיות קנייניות כמו שאתם מכירים אותי, אז הנה התוכנית:

  1. רספברי פאי 2, עם קופסת ABS קשיחה וספק כוח – סביבות $42. אם אתם רוצים ספק שגם יודע לדחוף זרמים כראוי, אני יכול להמליץ על המפלץ ×”×–×”.
  2. להתקין דביאן וקודי על כרטיס 16GB, נגיד עוד כ$5.
  3. כבל HDMI.
  4. זהו. סטרימינג מהרשת, מכוננים של USB או משרת הטורנטים שבחדר העבודה. מי צריך יותר מזה, תכלעס? אה, וזה אפילו מריץ מיינקראפט לילדה, אז בכלל…

אופציונאליים:

לאחר שהתקנתם את התוכנה והחומרה, כדאי להציץ במדריכים של קודי ישראל ביוטיוב, או בפורום שלהם לענייני עברית וישראל, או בכל אתר בינלאומי אחר שבא לכם. לא צריך קופסאות מאד יקרות כדי לקבל בימינו את כל היתרונות מקום אחד 🙂

אני מקווה שלא שכחתי כלום. בהצלחה!

תכנתתם כבר תג היום?

לפעמים דברים עוברים לי ליד הראש ואני מגלה אותם באיחור. הצעצוע האחרון הוא תגי NFC. לא חקרתי אף פעם את הטכנולוגיה, ידעתי שבגדול היא אחות של RFID – מכשיר טלפון אחר או סליקה בסופר מדברים עם הטלפון שלך, או רכיב פאסיבי שמקבל קצת זרם בהשראה מהטלפון – אבל לא הלכתי לחפש אף פעם מה עושים עם ×–×” עד שנתנו לי תג ×›×–×” במתנה השבוע.

אז ×›×›×”: תגי NFC הם קומפקטיים למדי, סנטימטר עד שלושה, שטוחים, יכולים להתחבא במדבקה או בתוך משהו יותר קשיח שמתאים לארנק, טבעת, מחזיק מפתחות וכולי, וניתנים לקריאה רק ממרחק סטימטרים ספורים, לרב רק מילימטרים. בניגוד לRFID פשוט גם ניתן לכתוב עליהם, וכל אחד יכול למצוא יישומון פשוט בחנות גוגל (והחל מאייפון 6 גם אפל, אני שומע), ולכתוב לצ'יפ. לרוב יש שם בין 137 בייט עד 888 (לא יודע למה המספרים הבלתי־עגולים האלו), וחלקם אף יכולים לאכסן כמה קילובייטים. אפשר להחביא שם תוכנית או רק כתובת, URL, סיסמא או מה שתרצו. קל למצוא יישומונים שבעזרתם תג ×›×–×” יפעיל מה שתרצו בטלפון – למשל מדבקה על ארונית הלילה ליד המיטה שתשתיק את הצלצול ותכוון שעון לבוקר, אחת על גב הלאפטופ שתעודד את הטלפון להפוך להוטספוט נייד, אחת באוטו שתפעיל GPS+וייז ותכבה וייפיי, מדבקה בסלון שתתן אוטומטית את שם וססמת הוייפיי למי שאצלכם אורח בבית וכדומה. שימושים יותר מתקדמים: תג על מחזיק המפתחות שינעל את השימוש בארנק הביטקוין שלכם או יאשר לתוכנית לקבל SU על האנדרואיד, או (עם עוד חומרה מתאימה) יפתח את דלת הבית. אשאיר לדמיונכם הפרוע למצוא עוד רעיונות לאוטומציה. בשלב ×–×” אני מתקשה להמליץ על ארנק הביטקוין בשתל NFC תת-עורי, אבל אם ×–×” הקטע שלכם, לכו על ×–×”.

היצרן הבולט היא חברה בשם NXP, ויש לה שלל דגמים עם פיצ'רים שונים. לשימושים פשוטים וזולים יספיק חיפוש אחרי NTAG203, אם אתם רוצים יותר זכרון, הגנת סיסמא, מונה שימושים ושאר פיצ'רים מוגזמים, חפשו NTAG216 או NTAG213, נראה שאלו ×”×›×™ נפוצים בחיפושים אצל עליבאבא, דילאקסטרים, טיינידיל וכדומה. (אני לא אתן לינקים ×›×™ לא מגיעה להם עזרה ב־SEO, אתם יודעים מה הכתובת… :))

הפוגה מפוסטים של פוליטיקה: אני קונה אנדרואיד

נכנע לתרבות הצריכה? לחלוטין לא. מחשבון שעשיתי על חשבוניות הסלולאר האחרונות שלי, אם אקח חבילה באורנג' ואקנה סמסונג גלאקסי S2, אשלם פחות. מצב מוזר לחלוטין, אבל ראו מה קורה לי, ואולי תוכלו לעשות החלטה מושכלת לגבי הסמארטפון שלכם.

הסט-אפ הנוכחי:
בכיס יש לי נוקיה N900, מכשיר פתוח חמוד ביותר, מריץ דביאן, מכונה מאוד גמישה וגיקית, עם מקלדת QWERTY נשלפת, אני אתגעגע אליו מאוד, אבל אני מפסיד את כל האפליקציות הפופולאריות של שוק האנדרואיד, למשל וייז, שזו הדרך הכי נוחה (והיחידה כרגע?) לברוח מפקקים ומכמונות מהירות כאחד.
באוטו יש לי 6210 בדרך קבע עם דיבורית "עריסה" מעולה של נוקיה. היתרונות – שמע שלא משתווה לאף דיבורית בלוטות שנתקלתי בה, טלפון ללא מצלמה אם אני צריך להכנס ללקוח במתקן מסווג, מכשיר גיבוי פנטאסטי עם ×—×™×™ סוללה של כמעט שבוע.

1. להשאר עם מה שיש
החודש שילמתי 308 ש"ח על 260 דקות שיחה ו-140 SMS
ביוני-יולי שילמתי 250 ש"ח על 131 דקות ו-164 SMS.
כלול בכל חודש חבילת 5GB גלישה (לא ×”×™×” פחות כשלקחתי) וסים שני (מה שנקרא "אורנג' 2" ואיש המכירות שפגשתי היום קרא לו כל הזמן "פלאפון דו"…)
היום הממוצע החודשי שלי 200 דקות אוויר לפי אורנג'.

2. חבילת winners של אורנג', מכשיר מאורנג', בתור לקוח פרטי
298 ש"ח קונים לי 1000 דקות לכל היעדים, 3500 בתוך אורנג', 1000 SMS, 2GB גלישה, החזר 119 מתוך 138 בחודש (אז סה"כ 320 ש"ח בערך)
פחות החזר על 6210 בגובה 50 ש"ח(!!) לחודש, זה 270 ש"ח.
זה יכלול דיבורית לאוטו. אם ארצה דיבורית בסגנון מכשיר קבוע (ספיריט) ולא בלוטות', אז להוסיף ~10 ש"ח ל"אורנג' 2". נעגל, סה"כ 285 בערך.

יתרון – אותו כסף, יותר מכשיר, יותר חופש גלישה ושיחה, אבל ירידה באיכות השירות (כיום אני קוח עסקי) וירידה באיכות השמע באוטו.

2א. חבילת וינרז, מכשיר מאורנג', לקוח עסקי
אותו כנ"ל, רק כולל אחריות מורחבת מחד והתחייבות 3 שנים עם קנס יציאה. איחס.

כיוון שהדבר הראשון שאני עושה למכשיר זה להתקין CyanogenMod, אז לא ברור אם האחריות המורחבת תתפוס ממילא.

2ב. וינרז, מכשיר בפרטי, כלקוח פרטי
כאן × ×”×™×” מענין. כשאני קונה את המכשיר בחוץ, אורנג' לא יתנו לי החזר על ×”-6210, אבל לא צריך…
298 ש"ח חבילה, פחות 119 ש"ח החזר = 180 ש"ח
מכשיר שנקנה פרטי: 75 ש"ח לחודש
אורנג' 2 עוד 15 ש"ח
סה"×› 270 ש"×— ונשארתי עם הטלפון הישן בדיבורית המעולה שלו 🙂
אם אני רוצה את האחריות המורחבת (שכלולה ללקוח עסקי) מוסיפים עוד 50 ש"ח. כאמור, לא ברור אם היא תתפוס אחרי rooting, לא כל שכן התקנת הפצה חלופית כמו ציאנוגן.

3. חבילת החזר חלקי עסקית
207 ש"ח יקנו לי 400 דקות שיחה, 400 סמס והחזר 70 ש"ח על הגלאקסי (שהוא כזכור 75 לחודש), סה"כ 215.
נוסיף גלישה 1GB (לא כלול בחבילה) 60 ש"ח (80 ל2GB אבל לא ברור אם אצטרך כ"כ הרבה אפילו עם וייז עובד בכל נסיעה)
נוסיף 15 לאורנג' 2.

הגענו ל-290 ש"ח, כולל אחריות אבל גם התחייבות. למה שארצה את זה?

מסקנות: אורנג' לא רוצים אותי כלקוח עסקי, ואורנג' לא מתאמצים שאקנה מהם את הגלאקסי. נראה שאני אזמין לי מכשיר. איש המכירות עשה לי טובה והדגיש שכשאני בא לעשות את טקס "ניתוק הזיקה" הקדוש, אני צריך להביא את המכשיר, הוא חייב להיות גרסת ה-16GB ולא 8, וחייב להריץ אנדרואיד 2.3.3, ועל החשבונית צריך שיהיה כל זה כתוב בתוספת מספר ה-IEMI של החומרה ושמי המלא.

עכשיו נשאר לי להחליט אם לקחת הצעה מתחרה מסלכלום או לקחת את (2ב) ולהגיד תודה?


המשך הסיפור למעוניינים…
קניתי בסוף את המכשיר אצל אחת החנויות בעלות הציון הגבוה בזאפ (למרות שהיה לי מוזר להכנס לחנות יבואן ברחוב "תוצרת הארץ"), ואיתו מגן מסך, קליפת מגן ומטען לרכב. סה"×› 3013. חצי שנה אחריות על הסוללה, שנה על תוכנת המכשיר, בתנאי שזה עם רום רשמי של סמסונג. במילים אחרות, אם אתעקש לשים ציאנוגן, אין אחריות. סה"×› זמן – 6-7 דקות.

התיישבתי באוטו, הטענתי את הסים לתוך הסמסונג, ותקעתי לטעינה. המכשיר ישר גלישלש באורנג' בלי לשאול שאלה מיותרת, אז שמתי פעמי לאתר סלכלום כדי לקבל הצעת מחיר. אחרי 7 דקות טיול באתר נמצא מספר הטלפון של מחלקת המכירות העסקית מוחבא בתחתית ארונית תיוק שכוחה בבית שימוש נעול שאינו בשימוש עם שלט על הדלת "זהירות ליברמן". סלכלום תמיד היו חזקים בפרסום. חייגתי את המספר בטלפון הקבוע באוטו והתחלתי ללמוד את האנדרוגינוס. התקנתי וייז, סינכרנתי מול ג'ימייל, שיחקתי עם עוד פיצ'רים, וכשנימאס לי מהשיר המחזורי של סלכלום, ניתקתי את הקו (סה"כ 30 דקות אוויר, הנה הלכו 15 ש"ח ואין לי מושג איזה דיל היו מציעים לי, אבל נתתי להם הזדמנות הוגנת). צלצלתי לאורנג' לברר איפה יש מרכז שירות פתוח מאוחר, קיבלתי תשובה תוך שתי דקות ושמתי פעמי ל"מתחם G" של ראשל"צ. על הדרך שאלתי טכנאי מה כוללת "האחריות המורחבת" ומסתבר שזה כולל את כל התיקונים כולל החלפת חומרה בהשתתפות עצמית נמוכה. נשמע דיל לא רע, רק שאם אני עושה את זה בחשבון עסקי זה התחייבות. ומה קורה אם אני צורב שם ציאנוגן? האחריות מכסה צריבת רום מקורי חזרה ואז טיפול בבעיות. פייר אינאף.

הגעתי לאורנג' ראשל"צ, לקחתי פתק, הלכתי לאכול, חזרתי, נגנב לי המוח מצרחות 15 (לא, אני רציני, ספרתי) ילדי גילאי 3-5 שהתרוצצו שם באמוק בחנות וצרחו בחדווה ללא כל אמצעי בליעה אקוסטית, סה"כ שעתיים המתנה(!!) עד שראיתי נציג, פגישה שכללה פעמיים שהוא קם לברר כל מיני דברים שהמחשב לא הראה לו, נתן לי מידע, וצילם במכשיר הסלולארי שלו את הקבלה שלי במקום במכונת צילום וזהו. 20 דקות נוספות. עוד שאל אותי למה באתי לסניף במקום לפקסס את הדף, אחרי שאמרו לי בבוקר בביל"ו ובטלפון במרכז שירות לקוחות שחייבים לבוא לסניף. מסתבר שיש סידור כזה אבל רק ל"חבר". פייל שירות שאין לי כוח להתבכיין עליו יותר.

מה גיליתי:

  • אם אני לוקח את (2ב) כלקוח פרטי, אני יכול בכ"×– לקבל זיכוי 49 ש"×— בחודש (שזה 1700 ש"×— סה"×›!) אם אחזיר להם את ×”-6210 הישן שלי, כלומר 220 ש"×— בחודש בלבד!
  • יש לי שבועיים לעשות את ×–×”, אני מקווה שאמצא אותו.
  • לוותר על סטטוס עסקי ולעבור להיות לקוח פרטי משמעו שאין יותר שירות VIP במענה הטלפוני ואין אחריות מוגדלת, אני מרגיש פתאום כמו סופרמן כשאיבד את כוחותיו כשנכנס לתא הקריסטל והפך לאחד האדם.
  • אם ארצה עכשיו אחריות, (50 ש"×— לחודש בפרטי, או כלול במחיר אם אחזור להיות לקוח עסקי) אצטרך להפקיד את הסמסונג במעבדותיהם לבדיקת ציציות לשני ימי עסקים(!!). שילכו לחפש.
  • מחיר שבירת ההתחייבות כעסקי – 8% ממחיר החבילה שנשאר בהתחייבות, כלומר ×›-850 בחודש הראשון עד 0 בחודש האחרון, ב36 מדרגות.
  • כן, יש התחייבות כלקוח עסקי, גם אם יש לך רק מכשיר אחד ולא צבא של 50 עובדים.

נשאר לי לקבל מחירים מפלאפון וסלכלום ולהחליט אם אני נשאר בחורנג' (ומחזיר להם את הטלפון הישן והמצוין) או מוצא משהו יותר טוב לקפוץ עליו.

אשמח להמלצות על תוכנות ראויות להתקנה על אנדרואיד, למשל לניהול משימות ולשימוש נבון בטוויטר.

המלצות שאספתי בעבר בשרשור ב+גוג ומקומות אחרים:

Plan B (ראיתי שלסמסונג יש משהו פנימי דומה, אבל הוא לא ×™×”×™×” שם אחרי מעבר לציאנוגן מוד…)
waze
pulse
google plus
file manager hd
mobile document viewer (or ThinkFree)
floating image
plasma sound
multi touch paint
sipdroid (VOIP)
ustream
hdr camera
ilapp
vidtrim
teamviewer
android-vnc-viewer
Documents To Go 3.0 Main App
Google Goggles
Barcode Scanner
google docs
TuneIn Radio
Evernote

עוד המלצות?


לבסוף צרה אחרונה שנשאר לי לפתור – הסנכרון מה-N900 לגוגל של הקונטאקטים לא עבד, גם לא דחיפה של כל 800 הקונטאקטים בבת אחת לסמסונג דרך בלוטות' (רק בבודדת). אני מנסה לייצא אותם אחרת, אם יש לכם עצות, אשמח.

עדכון סופי: יצאתי את כולם ל-VCF והאנדרואיד שתה אותם בקלות. גרייט סוקסס!

קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, ×–×” קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב ×”×–×” בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" ×”×™×” קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ×¢"×™ רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.

קורי דוקטורוב על טכנולוגיה ואנרכיה:

לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.

לבסוף, אני מצרף פה (ברשיון CC) תרגום שלי למאמר "טכנו-אופטימיזם" מאת קורי דוקטורוב:

"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.

כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.

בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:

"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".

"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"

הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.

הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.

אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.

ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.

וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.

השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.

N900 – מה בכל זאת אני חושב עליו

לפי הפוסט ×”×–×” של רם און, אפשר ×”×™×” לחשוב לחשוב שאני שונא את ×”-N900 שלי. חלילה וחסה! כתבתי פוסט שסופר חלק ממעלותיו ואיזנתי בפוסט שמציין את מגרעותיו הקלות כדי להכין אנשים לציפיות הנכונות. מדובר בחומרה מצוינת – שמע, מקמ"שים (מודה, עוד לא בדקתי לעומק את ×”-BT)\ מקלדת ומסך יפהפה שעובד מדהים בכל זווית ותנאי תאורה. על כל אלו יושבת מערכת הפעלה נהדרת ומלאת הפתעות טובות. כל מה שהפוסט הקודם רצה לומר שהמכשיר מאוד מזמין לגיקים, power users ואפילו סתם מתלהבים, אבל מי שמחפש את האחידות של טלפונים אחרים צריך להנמיך צפיות אלו או לחפש במקום אחר. בכל מקרה, אם כבר לקנות נוקיה, אחרי ששיחקתי בעבר עם 6820, 6880, E51 ו- E71 אני חייב להודות שסימביאן מאכזב מאוד (או במילותיו של רם און: קקי קטן וירוק) ליד המיימו.

לצערי לא היה לי עוד זמן לשבת אפילו בצורה יסודית על הויקי של מיימו ועל הפורומים, כך שאפילו עוד לא עשיתי SSH לתוך הטלפון, ועדיין, אני מנצל אותו בהרבה צורות מגוונות, הכיף האמיתי עוד לא התחיל, אין לי ספק.

נוקיה N900 – לא בדיוק טלפון

(פוסט זה הוא המשך של הפוסט הקודם על ה-N900, והוא לא מיועד לחולי לב, משתמשי אייפון, וחתולות בהריון)

ראוי להזכיר שוב שה-N900 איננו חלק משושלת הטלפונים של נוקיה, הוא ממשיך של קו הטאבלטים כמו ה-700 וה-N810 שבאו לפניו, רק עם אופציה טלפונית כתוספת. הטלפון הוא עוד אפליקציה שמריצים מהדסקטופ (או מוקפצת אוטומטית כאשר מקבלים שיחה, או מסובבים את הטלפון מאופקי לניצב אם הדלקתם את האופציה, ולא ברור שזה מצב רצוי). הסאונד מצוין, אל תבינו לא נכון, אבל התפעול לוקה. הנה עוד כמה סיבות שבעטיין אני לא רואה בו שיפור לעומת ה-6230i שהסתובבתי איתו עד להתחלת השבוע:

  • יש לי כמעט 800 אנשי קשר, ×”×™×” יותר קל לחפש בינהם בנוקיה הישנה.
  • רוצים עברית במקלדת? יעלה בערך 300 ש"×— או שאפשר להסתפק במקלדת וירטואלית. התמיכה בעברית לא רעה ברוב היישומים, אבל לא קל לחפש אנשי קשר בעברית עם הוירטואלית, אם אתם לא מקלידים "עיוור" על המקלדת הרגילה ללא צריבה.
  • בעצם, ישראל לא קיימת כאזור זמן או מיקום, השתמשתי באתונה כמקום קרוב עם זמנים דומים.
  • יש רק שני פרופילים – מצלצל ושקט. אין "פגישה", "חוץ" וכולי.
  • אין קבוצות כמו "חברים" או "משפחה", ולכן אין צלצול קבוצתי או צילצול מסונן (כמו פרופילים שמסננים צלצולים בסימביאן). למעשה גם אין צילצולים אישיים.
  • אין חיוג מהיר (לא חפרתי בויקי של מיימו אחרי פתרונות, אבל מספיק חמור שאין את ×–×” במצב ברירת המחדל)
  • אם תחייגו למישהו, תוכלו לבחור מראש שהשיחה תהיה בספיקר (אי אפשר להחליט מראש שזו ברירת המחדל), אבל בשיחה נכנסת, מרגע שענית לוקח למסך כשניה וחצי להתרענן ולהציע את האופציה, זמן שהישראלי הממוצע בצד השני כבר חושב שהשיחה נותקה ×›×™ לא ענו לו אחרי שני "הללוו!"
  • רוב הפונקציונאליות של המכשיר נכתבה ומיועדת לשימוש אופקי. יש כמה אפליקציות שמחליטות להסתובב לבד ואז ×–×” מפתיע ×›×™ לא ציפית לזה. ×”×›×™ גרוע שיש כאלו שכברירת מחדל מתחילות דווקא ניצבות (הבולטת היא אפליקצית הטלפון עצמה) ומבלבלות את המשתמש. אפשר בחלקן להפעיל סיבוב אוטומטי, אבל כיון שזה לא בכולם, ×–×” מתחיל לעצבן מהר מאוד, אז נשארים במסך אופקי וגמרנו.
  • הקלדת מספר בזמן שיחה אינה נשמרת על המסך ולא מיועדת להוספת איש קשר, אם תרצו לקבל ממישהו מספר בזמן שיחה תצטרכו לחזור לדסקטופ (שתי הקשות), לפתוח נוטפאד (הקשה אחת אם אתם בעמוד הנכון בדסקטופ והכנתם אייקון מראש) או את ספר הכתובות (הקשה) ויצירת איש קשר חדש (שתי הקשות נוספות). פיכס.
  • נוקיה בדרך לרצוח את מיימו ולכן איננה ממהרת להכניס אותו בסודות ההתממשקות לשירותי Ovi, כמו סנכרון נמענים וגיבויים מקוונים אוטומטיים. בראיון גלוי לב, אומר בכיר בנוקיה שזה אמור לקרות בעתיד, אבל מאז עברו שלושה חודשים ועדכון אבל סנכרון יוק. אני מקווה שמיגו תתמך יותר טוב, ואני מקווה שנוקיה תתמוך רשמית במיגו על N900.
  • כיון שאין Ovi Suite למשתמשי חלונות ניתן לעבוד רק עם PC Suite שנראה שאינה מגבה באמת את כל המידע מהמכשיר – למשל את כל החבילות שהותקנו מאז שהתחלתי להשתמש במכשיר.

לפתרון שתי הבעיות האחרונות, יש חבורה שזוממת להעביר את רכיבי מיימו לדביאן אמיתי וליצור תאימות לחבילות מיגו וכך לשמור על פתיחות וחיבוריות כאחד. אני מקווה שזה עוד יקרה.

דברים מוזרים אחרים:

  • כיון שהבטריה מתאדה במהירות, אני מסתובב עם כבל הדאטה בכיס ודוחף אותו לכל מחשב שמותר לי. לצערי גיליתי שהממיר שיש לי באוטו ממצית (14V) לUSB עובד עם כל מכשיר מלבד ×”-N900. חשבתי שאתקע אותו ישירות לרדיו שלי (שמנגן MP3 מדיסקון כיס), הוא ×”×™×” מוכן להטען, אבל הרדיו שלי סרב בתוקף לראות אותו כדיסק FAT ולנגן ממנו קבצים. נראה שאצטרך לוותר על עוד 34 ש"×—. לצערי נוקיה בחרה חיבור נדיר של מיקרו-USB ולא מיני-USB כמו כל האחרים.
  • יש בטלפון משדר FM. הרעיון החביב הוא שמוצאים תחנה פנויה (×–×” קשה, כמעט כולם מזמרות בערבית), ואז אפשר לשדר לרדיו המכונית מוסיקה, פודקאסטים ואם נכנסת שיחה אז יש ספיקרפון. דא עקא שעד שלא אמצא האק להגביר את הסיגנל הוא לא מצליח לגבור על תחנות סמוכות שזולגות לתדר. חשבתי לתקוע אותו לשטקר, מה שיגביר את הסיגנאל עם הכבל ולא יאכל בינתיים סוללה, אבל המניוק עשה ברוגז והודיע "או FM או USB!", אם כך אני לא מבין למה הפיצ'ר ×”×–×” טוב בדיוק. אה…
  • gPodder מוריד לי פודקאסטים אוטומטית או לפי דרישה ומנגן אותם, רק שלצערי לא ממשיך מאיפה שהוא הפסיק (והוא דווקא טוען שהוא יכול)
  • המערכת יושבת על מחיצה של 2 ×’×™×’×” (נדמה לי ext3), והקבצים שלכם מנוהלים במחיצת FAT של 32 ×’×™×’×” נוספים כדי שאפשר ×™×”×™×” להציג אותה למחשב דובר USB Mass Storage שלא דובר לינוקס. אין איך לחלק מחדש את הגדלים בלי לפגוע בעלייה תקינה של המערכת. החבילה שמאפשרת הרצה של דביאן ARM בchroot מתקינה את ×”-chroot על אותה מחיצת FAT, וכך היא לא מבזבזת מקום במחיצת הסיסטם – מכוער אבל עובד. זכרו גם שאם מחברים את המכשיר למכונת חלונות במצב "דיסק", המערכת תעלים את המחיצה, אין לי מושג מה קורה אם ×–×” בזמן שמריצים משהו ממנה, אז הזהרו.
  • המכשיר משתמש במגנטים כדי לדעת אם המקלדת נשלפה או נפתח גב המכשיר, מה שיוצר מצבים משעשעים עם נרתיק נשיאה מגנטי – פתיחת הגב מאפשרת הוצאה והכנסה של כרטיסון SD נוסף (מעבר ל-32 ×’×™×’×” המובנים) ולכן אם המכשיר חושב שהגב נפתח הוא מיד יעשה לכרטיס הנוסף umount, ולא אכפת לו אם ×–×” בגלל שהוא רק הוכנס לנרתיק.
  • בחיפושי אחר מדבקה להגנת המסך מצאתי מדבקות שעלו על משקלן בזהב. לבסוף מצאתי בדוכן "דינאמיקה" בכניסה לקניון רננים קיט חסר שם יצרן של שלושה כיסויי סיליקון גנריים ב-30 ש"×— שעושה עבודה פנטאסטית – ×”"מדבקות" קשיחות כמו שקף, יחסית אנטי-סטאטיות, ניתנות לקילוף, רחיצה והדבקה מחדש פעמים רבות, מרגיש כמעט כמו הזכוכית של האייפון (הלוואי). הבעיה היחידה היא שצריך שעל הטלפון תהיה סטריליות של clean room מדעי. כל גרגיר מיקרו-אבק יוצר "אוהל" עם בועת אויר קטנה שאין מה לדחוק הצידה. ×–×” מגוחך למראה כשהמסך כבוי, אבל לא רואים את ×–×” כשהוא דלוק, אז לא אכפת לי.
  • המכשיר מאפשר (לא מאלץ) לאחד את מדריך הטלפונים עם מדריכי נמעני הסקייפ ורשתות ×”-IM השונות שתבחרו לחבר בו. תוכלו אז להצביע על כל הכפולים ולאחד אותם לכרטיס אחד. אם ×–×” טוב או רע ליהודים, אתם תחליטו. שיחות שהוצאתי מהסקייפ על גבי WLAN יצאו די בסדר, לא ניסיתי מעל רשת 3G (את השידור שלה למעשה אני מכבה למעט חיבור רשת ועושה שיחות רק ברשת 2G כדי לחסוך סוללות).

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, יש למכשיר הזה שגעונות, הוא לא מושלם, אבל הוא חביב מאוד, ויכול להיות שהבעיות בחווית המשתמש יפתרו עם המעבר למיגו. לנוקיה יש אינטרס להתנער ולהתמקד כי הם נופלים ברווחים מאוד לאחרונה (השבוע שחררו הזהרה לירידה ברווחים הצפויים לחציון). אני מקווה שזה ישפיע לטובה גם על עתיד מכשירי מיימו ולא רק לטובת N9.

אני לא אעשה כאן רשימת מודולים מומלצים להתקנה, את כל אלו שהתקנתי אפשר למצוא בטיול פשוט במנהל החבילות. אני רק אתן המלצה ארונה לגבי פרסום תמונות בטוויטר: הכלי הפנימי שמאפשר לכם לעשות share ישר מתוך אפליקצית המצלמה מציע חיבור לטוויטר, אבל הוא מוכן לעשות זאת רק ×¢"×™ שימוש באתר שאינני מכיר או סומך עליו בשם pixelpipe. באתר ×”×–×” תוכלו להתחבר ליותר ממאה שירותים שונים שעליהם פתחתם חשבון ולצייץ בכולם בבת אחת. משום מה פיקסלפייפ ×”× "ל מוכן להתחבר להרבה שירותים שונים עם OAuth אבל לטוויטר, טוויטפיק ו-YFrog הוא מתעקש לקבל את הסיסמא האמיתית. לא התעצלתי והתחלתי לאלתר – friendfeed (שאני אוהב פחות מאז שנקנתה ×¢"×™ פייסבוק אבל לא מאוד מפריע לי) שותה מכל מני אתרים ואפשר לבקש ממנו להטוויט סלקטיבית רק ממקור ספציפי. כיוון שאני לא רוצה שכל מה שאשלח לפליקר (הגלריה הראשית שלי בימינו) יצא לטוויטר, יצרתי גלריה יעודית בפיקאסה, נתתי לפרנדפיד את הרסס של הגלריה ×”× "ל, ועכשיו כל אימת שאני שולח תמונה לפיקאסה מהטלפון, היא נשלפת (מתישהוא) ×¢"×™ פרנדפיד ומפורסמת בטוויטר. ×™×—×™ web2.0 🙂 אם למישהוא יש המלצה לדרך יותר קצרה שלא דורשת את פרסום סיסמת הטוויטר שלי לצד שלישי אני אודה לו.