טלפון פתוח = הימור מאוד לא בטוח…

דורון אופק מסביר למה מוקו. הוא כותב עליו די הרבה בזמן האחרון כי אנשים רוצים לקנות כזה, והוא חשב לייבא אותם. יש לטלפונים האלו כמה בעיות וכמה יתרונות. אנשים קראו את ההמלצה של FSF עליו כאלטרנטיבה לאייפון ורצו לבדוק אותו, אבל מיהרו להשוות אותו לאסון רכבות.

הפרי-ראנר הוא אכן טלפון פסיכי משתי בחינות עיקריות: הראשונה שהוא מעיז לעשות את מה שמוטורולה, נוקיה, סוניאריקסון ואחרות לא יעיזו לעשות, שזה לפרסם את המפרט המלא ולספק לכל אדם מהרחוב את הSPEC המלא של החומרה, כולל לוח אם לעשות בו שינויים לפי צרכיו. השניה היא שהיצרן גם לא מנסה לרגע אחד לשלוט בתוכנה שתרוץ עליו. בניגוד לצעצועים חמודים כמו לנובו U8 או סאמסונג Q1 או סבתא נוקיה 770 או ביתה הN810, יצרני המכשיר מעודדים אותך לנדוד רחוק ממערכת ההפעלה של היצרן, ואנשים מתקינים שם היום אובונטו ודביאן ומיני בישולים ביתיים אחרים, נדמה לי היום בסביבות 8-9 טעמים של הפצות והיד נטויה.

הפרי-ראנר הוא אכן צעצוע חמוד. מחשב נייד בפורמאט של טלפון, עם ביצועים של PDA או MID. כרגע הוא יצור כלאיים מוזר שרק האקרים הארד-קור של חומרה ירצו לשחק איתו, כי הוא לא נייד הלינוקס הכי קטן ובוודאי לא הכי יפה או נוח. הוא רק הכי גמיש ופתוח מכולם.

ממול מתייצבת התקווה הכחולה-אדומה-צהובה הגדולה שנקראת אנדרואיד (או בעברית כוסדוכחם), גוגל לוקחים קרנל של לינוקס, מערימים עליו שכבות סגורות של קוד בצורת ממשק גראפי, מנגנון מסד נתונים ורכיבי תוכנה אחרים ואז חושפת API יפהפה ומודולארי לתוכניתנים. בינתיים הוכרזו מספר מכשירים שיריצו אותו רשמית (למרות שכבר לא רשמית התקינו אותו על מיני מכשירים קיימים בשוק), בינהם מכשירים מHTC, סאמסונג, פיליפס, קוואלקום ועוד אחרים שעוד לא הוכרזו.

מה הבעיה שלי עם אנדרואיד? אולי ההצמדות לDRM אינה חזקה כמו בiPhone אבל עדיין יש כאן שכבת תוכנה עבה למדי שאינה קוד פתוח. למרות זאת יש כבר אלפי אפליקציות בשוק לאנדרואיד, למעשה לתחרות האפליקציות שהוכרזה לפני כחודשיים נגשו יותר מ1700 תוכנות (זה לפלטפורמה שעוד לא נמכרת באף מכשיר, זוכרים?), וגם זכו בה שני ישראלים בין שתי העשיריות הפותחות, אגב. האפליקציות נראות מאוד "טעימות", ועושות חשק, אבל לא פחות חשק עושה לי הידיעה שהחומרות שיריצו אנדרואיד יצטרכו לתת פייט רציני לחומרה של האייפון (טריקים של מולטיטאץ', גודל, עיצוב), ובעיקר הידיעה שעל החומרות האלו רץ קרנל של לינוקס, כלומר כל סביבות הGNU ושאר המרכיבים של מגוון ההפצות המיועדות לרוץ על הפרי-ראנר יתחילו להופיע גם שם, ותודה לפרויקט מובלין. אם פרויקטים כאלו יהפכו בעצם כל מכשיר אנדרואיד לשווה ערך לפרי-ראנר רק עם עיצוב תעשייתי ומנשק משופר, האם תהיה לו עדיין נישה בשוק? כרגע פרי-ראנר מגיע במעטפת לא יפה כל כך, לא תואם דור3 ומסך המגע שלו די גרוע… הוא עלול למצוא את עצמו נזרק מהשוק עד תחילת 2009 אם לא יעשו בו שינויים דראסטיים, ודורון יכול שלא להסכים עד מחר, אבל יש כוחות שוק ברורים בנושאים של חומרה. היא לא מתנהגת כמו תוכנה ולו בגלל שלא עולה $0 לשכפל אותה.

הרצף בין טלפון, לסמארטפון, לPDA סלולארי, לMID, לסאב-לאפטופ ללאפטופ חסר חורים עכשיו, יש מכשיר לכל גודל וכל דרישה. נותר רק לחכות לצמצום הפערים בין קיבולת וסיבולת הסוללות, גדלי המקלדות ואולי פתרונות יצירתיים אחרים להגדלת המסך וכולי (הקרנה? מסך נגלל? יהיה חם ומעניין).

דבר אחד בטוח, האריזות יהיו יותר משוכללות ומוגזמות, והחיים של הUnboxers יהיו עשירים ומעניינים.

[kaltura-widget wid="4x161ai5xs" width="650" height="544" type="whiteblue" /]

השתלת דיסק טייק 2

הפציינט הגיע למרפאה תוך תלונות על איטיות זיכרון וכאבי ראש. לטענתו לא ישן כבר 130 יום. מבדיקה מהירה גיליתי שעולים מביטנו צליל ניסור מתכתיים איומים. ללא דיחוי הודעתי לו שעליו להתאשפז בטרם יהיה מאוחר מדי. מהסתכלות תקופתית בתיקו לפני כחודשיים כבר הזמנתי לו דיסק חצי טרה חדש והתכוונתי לזמנו להשתלה אבל הדבר זרח מפרחוני. אני מקווה שלא אחטוף תביעה על הזנחה פושעת. גם ככה ניסיתי עליו תרופות בעייתיות, העברתי אותו לSID וחזרה לLENNY והוא מראה סימני עייפות וטשטוש מזה זמן, וכבר שלושה-ארבעה חודשים פניו נפלו ואין אייקונים מעטרים את פניו כפעם. התייחסתי אליו כאחרון השרתים וויתרתי על הX. בושה.

השכבתי את החולה והרגעתי אותו שיהיה בסדר. הרופא המרדים ביקש ממנו להכנס לטראנס עמוק כדי שנוכל למשוך לו את התקע. "ממש לרדת לרמת מודעות 1?", "לא" אמר לו המרדים. "היום אני אקח אותך כל הדרך ל0!" ושלח למוחו בקשת כיבוי. החולה התנגד. מסתבר שאחרי 130 יום ללא שינה צפו בראשו כמה זומבים שסירבו לעזוב את השטח. הוא שכב שם כ10 דקות במצב קאטטוני, לא נרדם אבל גם לא מגיב לפניותי. נאלצתי לעשות את השנוא עלי ולהרדימו בכח. סמכתי עליו שהוא חזק, בכ"ז כבר בן 11 בגילגולים שונים, כמעט 8 שנים מאז שלקודמו מחקתי בטעות את /etc ונאלצתי לנקוט בצעדים קיצוניים. גם אז כדי להמנע מתביעת רשלנות עזבתי בחשכת לילה את ארץ מנדרקיה, בה שכנתי כ4-5 שנים, וברחתי עם הגופה להרים, לג'ונגלים של ארץ דביאן, כדי להעלות את הגופה באוב ולהחיותה מחדש, במקום בו לא יכירו אותי ואת הגופה החדשה-ישנה. זה הצליח. כשהערתי אותו מתרדמת המוות שלו לא היה לו מושג, הוא חשב שכך נולד, עם זכרונות נעימים בראשו וכשרון נדיר למיון דואר. מעולם לא סיפרתי לו את האמת…

בחזרה על שולחן הניתוחים, פתחתי את ביטנו של החולה ונחרדתי מהזיהומים שהצטברו בו. במרפאה המאולתרת שלי לא תמצאו מכשירי ניקוי אימתניים, פשוט לקחתי שואב אבק ביתי ושאבתי את הזיהום מתוכן ביטנו בגסות. "מה שלא הורג-מחשמל" אמרתי לעצמי בהיסח הדעת, והרופא המרדים הסכים: "ומה שמחשמל – מקצר את החיים לרגע". "איזה קצר!? אל תפתח פה לשטן! תעבור פה מיד על הבטן שלו, בוא נוודא שכל הכבלים תקינים. אני לא רוצה חיבורים מיותרים! מקסימום כבל מאריך אבל בוודאי שלא מקצר!"

אחרי שוידאנו שהכל תקין, שלפנו מביטנו את זוג הדיסקים, שאחד מהם היה אותו מסור שאיים על זכרונו. אחד של 120 ואחד של של 160. אלוהים אדירים, איך חיינו פעם עם כל כך מעט? תקופת צנע של ממש! השארנו את הדיסקים מחוברים בכבלי הטבור שלהם והוספתי לו את הדיסק החדש, מקובע במקום ומחובר בטכנולוגית SATA החדשה. הרבה לתקן בו לא היה לי חשק, אבל לפחות אוכל לדאוג שזכרונותיו יהיו בטוחים לעוד כמה שנים…

הערתי את החולה בעדינות. הוא נבהל לגלות שביטנו פעורה והדיסקים שלו גלויים לכולם. "מה אתה עושה לי? אתה קצב חסר לב!!", "די לבכות!!" שאגתי עליו. "אני מעתיק אותך לדיסק חדש, אבל בשביל זה אתה צריך להיות דלוק. אתה תרגיש קצת נפיחות אבל זה יעבור!". לא סיפרתי לו לאיפה ילכו הדיסקים הישנים אחרי שאגמור איתם, לא רציתי להפחיד אותו עוד יותר. פיזרתי על הדיסקים קצת רוטב tar|tar שיעשה את העבודה בהעדרי והלכתי לאכול צהריים. ביקשתי ממנו לחשוק שיניים ולחכות בלי לזוז. "עוד מעט יעבור" שיקרתי לו. מי כמוני יודע שלוקח כמה שעות להעביר כ"כ הרבה גיגות בין דיסקים, מהירים ככל שיהיו. השארתי אותו שם מייבב ומפחד לזוז. אני מקווה שלא יפגע בעצמו, רק רעש הניסור הזה היה יכול להעביר שרת שפוי על דעתו.

כשאחזור, עוד אצטרך להרדים אותו שוב לאחר שצרבתי לו MBR חדש ולהסיר סופית את הדיסקים הישנים. יש פציאנטים שלא שורדים את התהליך כשהרופא לא מקפיד, וצריך להשתמש בעזרים חיצוניים. כמה אני שונא להיות רופא…

המלצות לעכבר אלחוטי בבקשה!

עכשיו שאני מסתובב עם לאפטופ כמו כל הפראיירים האחרים, נשאלת השאלה של אבזור ועכבור. סה"כ אני מסתדר יפה עם ה"ראש מחק" של IBM, אבל אני אשמח למשהו יותר ארגונומי, מה גם שיש לי דרישות מופרכות כמו, אני רוצה גלגל דפדוף וגם כפתור עכבר מרכזי.

שיחקתי טיפה עם המייטימאוס של אפל, והוא נחמד ונעים לי, אבל חבר אחר אמר לי שהם נשברים בקלות (יש עדויות סותרות?)

למיקרוסופט יש כמה עכברים אלחוטיים אבל רובם לא בלותות, ואני לא רוצה לבזבז יותר מUSB בודד על הסיפור (מדובר בלאפטופ ישן בלי BT מובנה) ואלו שכן BT יקרים בלי פרופורציה (אבל אולי שווים את המחיר? עוד לא ניסיתי ביד)

יש את לוגי'טק V270, מכוער אבל נראה נוח (לא ניסיתי)

ויש כמובן את האופציה של עכבר חוטי רגיל וחיבור האב USB במקרי הצורך. טראקבול אינו אופציה, כי השימוש בו מכאיב לי (יש לי איזו בעית ידיים שאף רופא עוד לא הגדיר לי)

מישהו עם נסיון שעשה סקר שוק יכול להמליץ? האם אפשר להשיג את העכברים הללו בשפיות בארץ או שלחפש באיביי? אני מוציא את הפוסט הזה גם לפלאנט המקור, למרות שהוא קצת עוף תאופיק. סליחה ותודה :)

למה אנחנו תקועים עדיין עם X86?

Supercomputer sets petaflop pace הוא מאמר שקפץ לי אתמול מהBBC. תהיתי מיד – אם ישנם מעבדי סל של שמונה ליבות רצות ב4גיגה-הרץ ומעלה, למה אין לקנות כאלו בשביל תחנות עבודה ביתיות ומשרדיות? למה לא שרתי פיצות להריץ עליהם שרתים בזול? הרי המחשבים הכי זולים שעליהם המעבד הזה רץ הם מכונות הPS3 החביבות של סוני, לא רק מחשבי על?

שי אמר שאינטל פשוט מקובעת בשוק, ולא יכלה להחדיר בעצמה את פלטפורמת IA64. הסיבה שאיטניק… סליחה איטניום היה כשלון היה שהוא פשוט גרוע. עבדתי עם כמה מכונות נסיוניות כאלו של הדור הראשון, והדור השני לא השתפר בהרבה. מדובר בליבות מפלצתיות ששיטת האופקודים שלהם דורשת שלכל מעבד יהיו עשרות מגות של קאש כדי לתת ביצועים סבירים בקושי, מייצר המון חום וטוב בעיקר בנקודה צפה וחישובים מקביליים, אבל בדברים פשוטים כמו שרותי קבצים, מסד נתונים או ווב הפלטפורמה הזו היא צב חולה. מצד שני יש לנו כאן מעבדים מוכחים וטובים של PPC שיש מערכות הפעלה מיינסטרים שרצות עליהם ויכולים לפתוח המון צווארי בקבוק. אז למה דל, יב"מ וסאן וHP לא מציעים מעבדי CELL שכאלו לשרתים רגילים? פיצות של 1U? בין לינוקס ומאק/BSD הרי שעולם השרתים כבר היה אמור לקבל אותם מזמן בברכה, אז מה עוצר אותם בדיוק?