קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, זה קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב הזה בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" היה קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ע"י רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.

קורי דוקטורוב על טכנולוגיה ואנרכיה:

לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.

לבסוף, אני מצרף פה (ברשיון CC) תרגום שלי למאמר "טכנו-אופטימיזם" מאת קורי דוקטורוב:

"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.

כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.

בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:

"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".

"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"

הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.

הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.

אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.

ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.

וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.

השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.

11 Replies to “קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון”

  1. שלום

    יש המון עומס בעבודה אז אני לא יכול להגיב בצורה מושקעת..

    בכל אופן יום שישי היום. אז…

    לא יודע אם טכנופוב או לא…אני יודע שאני טכנובוק. לא מבין חצי מהמילים פה לפחות…

    יש מילון הטכנולוגיה השלם או משהו? (יותר ענק מויקי, פחות מעודכן מהמוח של עירא מחולק חינם לבעלי כרטיס ביומטרי של ארגון האנרכיסטים למען שלטון מסודר)

    או שאסתפק במדריך הטרמפיסט?

  2. אודפות = ?

    ברשיון CC = ?

    מתעדף=?

    "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

    מצא חן בעיני. אם אני שם בצד את הנקודה של המאבק בין אקטיביסטים לממסד, היות והלקח הסטורי לימד שברוב הפעמים האקטיביסט של אתמול הוא הממסד של היום. המשטרים האפלים של רוסיה נוסדו על ידי חבורת אקטיביסטים וכן המהפכה הצרפתית עקובת הדם. ותוך דור אחד בלבד האקטיביסטים האדומים רצחו מליוני רוסים לשם החופש והשוויון. המסמך המצמרר ביותר שקראתי בנושא, הוא מסמך שבו רייכספיהרר היינריך הימלר כותב למופתי חאג' אמין אל חוסייני מירושלים, לאחר שהאחרון ביקר ברלין בזמן גיבוש תוכנית הפתרון הסופי, והצליח לשכנע את היטלר לוותר על רעיון הטרנספר ולהתקדם לקראת השמדה. מסמך זה הוא הבעת תודה, על השותפות לקידום החופש והשלום בעולם" לא פחות. קצת גלשתי מהנושא…

    זה קצת דומה לשאלה היהודית המפורסמת, האם היה כדאי לברוא את האדם?
    וגם לעיסוק של חכמי התורה בימי שיבת ציון ובית שני, כיצד יש להנהיג את העם ביחס ללימוד התורה שבעל פה. ישנו ספרון קטן בשם הסוציולוגיה של הבערות. אוני' משודרת. שקצת קשור לנושא חופש המידע והשלכותיו על קידום החברה.

    אשמח להאריך אבל יש עבודה נוספת…

    אסף

    1. אודפות -> רודפות. תיקנתי.
      רשיון Creative Commons -> רשיון פתוח שמעניק יותר חופש למשתמש בתוכן. כמו תוכנה חופשית, תוכן חופשי יכול להגביל את ההפצה בתנאים מסוימים או ללא תנאים מלבד קרדיט ליוצר המקורי. הגבלות אחרות יכולות להיות האיסור על יצירות נגזרות או האיסור על שימוש מסחרי. הבלוג הזה, למשל, הוא תחת אחד מרשיונות קריאייטיס קומונס הכי חופשיים, המתיר יצירות נגזרות ושימוש מסחרי, כל עוד ניתן לי קרדיט.
      לקריאה נוספת:
      http://creativecommons.org.il/about_us.php

      לתעדף: להחליט על סדר עדיפות, לרוב במובן של קידום בסולם העדיפויות של מושא התעדוף.

      לגבי אקטיביסטים שהופכים למנהיגים רצחנים – לא חושב שזה הכלל ההכרחי. יש אנשים שהגיעו לשלטון באלימות ולא הפסיקו איתה, ושכחו את כל עקרונותיהם, אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שלרוב זה לא ככה במאה האחרונה, למרבה המזל. מדבריך אפר היה לחשוב שאתה מתנגד לאקטיביזם, אבל אני מכיר אותך, כפעיל למען יותר ממטרה אחת או שתיים.

  3. תודה על המילונאות.

    אני לא יודע על הרוב כי לא בדקתי את כל הסטוריה.

    המהפכה הצרפתית, הקומוניסטית, הנאצית, והמהפכות ביוגוסלביה אפריקה וסין היו אלימות. בהודו היתה אלימות.

    באנגליה, ארצות הברית, היו אכן מהפכות מסודרות ושקטות. וגם באוקראינה אני חושב…

    בישראל היתה מהפכה ציונית, שאמנם כמות הנרצחים בה ב"מלחמת אחים" היתה קטנה, יחסית למקובל בעולם, אבל ביחס למקובל בעם היהודי זה היה הרבה.

    בסזון מסרו יהודים את אחיהם לגרדום הבריטי, באלטלנה נרצחו יהודים על ידי חיילי צהל, במהלך מלחמת לבנון נרצח מפגין אחד, ומהלך מאורעות אוסלו נרצח ראש ממשלה. זה הידוע לי כרגע..בכל אופן. ביהודה ושומרון כבר נצפו מקרים של חיילים שדרכו נשק על יהודים או הצמידו קנה רובה עם מחסנית לחזיהם, וכבר החלו לתרגל במסגרת מילואים אחת לפחות מצבים הזויים של נסיון רצח של חייל כדי להצדיק הכנה מנטלית לראות במנחלים אויבים. כך אני מפרש את זה בכל אופן.

    כמו כן נתפס יהודי אחד שאולי התכוון לרצוח פרופסור בתל אביב. כך טוען השב"כ לפחות. ואין לי סיבה לא להאמין להם כרגע.

    אני בעד אקטיביזם, אבל לא רוצה שפך דם.

    בסופו של דבר, בסיפור האולטימטיבי של חופש ושחרור מכפיה, אנחנו לא הרגנו ולו אדם אחד. ביציאת מצרים הכל נעשה על ידי ה'.

  4. זה קשור בעיני דרך ההנחה כי הטכנולוגיה היא כלי. והשאלה היא האם הכלי ישמש לטובה או לרעה. בחרתי באלימות פיזית או מילולית כיוון שהיא בדרך כלל הסממן הבולט של כשלון חברתי בציבור היום. אבל זו פשוט דוגמא שאני הכי חרד ממנה. שהכלים העוצמתיים שהאדם מפתח ישמשו לרעה. כמו שקרה באירופה לפני מאה שנה. כמעט בדיוק…

    רק שהפעם הכלים הרבה יותר מתוחכמים, וממילא אין צורך לפגוע בגוף החיצוני של האדם כדי לשלוט בו. יכולת הכוונה של החשיפה למידע, בעיקר ויזואלי, שבידי גופים רבי ממון, מאפשרת "כליאה תודעתית" של צרכן באמצעי פיתוי מתוחכמים יותר ויותר. אין לורך להפחיד אנשים כדי שהם ינועו בכוון שאתה רוצה. רק צריך לאט לאט לשכנע אותם דרך חוויות עונג, שזה מה שטוב להם, ואז הם שלך. יש כמה מבקרי תרבות שטוענים כך..אני רק לא זוכר את השמות.

    כבר היום אתה פוגש בני נוער באחוזים גדולים, שאין להם כמעט כלום בחיים חוץ מסרטים וחוויות מוסיקליות, שלאט לאט ממתגות אותם , בעיני עצמם. הזהות העצמית שלהם היא מה שהם צורכים. הם חייבים לקנות כדי לחיות. והיצרנים מעצימים את רמת הגירוי עוד ועוד. אין לי מושג מה יהיה כאשר טכנולוגית התלת מימד תהפוך לנורמה בכל מכשיר אישי, איך שלא יקראו לו אז…

    לגבי יציאת מצרים, אני חייב לסיים אשתדל בהזדמנות אחרת.

  5. אסף, אתה מערבב כאן כל כך הרבה דברים לא קשורים. גם אני נגד התמסחרות והתמכרות לשיווק, אבל זה לא קשור לנושא הפוסט בשום צורה.

    אני דיברתי על כלים טכנולוגיים להחזרת השליטה לידי העם, ליצור ערבות הדדית בין אנשים, אמון, קהילה, מול גורמים מדכאים בפוטנציה. "לוחמה אלקטרונית" נגד דיכוי, ולא משנה אם הוא אלקטרוני או פיסי.

  6. אני מודע לעירוב הנושאים. פשוט אני מגיב תוך כדי העבודה, אז אין לי את הרוגע הדרוש לסדר את הסוגיא באופן של דיון שכלי ענייני. אז אני עונה מהרגש במובן מסוים. אני לא מצפה שתגיב לכל נקודה שאני מעלה, אבל זה עוזר לי להיות לפחות ממוקד על מה שאתה אומר ולא להגיב סתם.

    אם אני מפספס לגמרי זה בעייה מבחינתי, כי אז סימן שבכלל לא הבנתי מה אתה רוצה.

    בכל אופן. מי הם הגורמים המדכאים היום בעולם מבחינתך או גם מבחינת אקטיביסטים היום בעולם?

    אתה יכול לתת רשימה ארוכה. אני אשתדל לפחות לקבל תמונה כללית גסה.

  7. הרשימה החלקית שעולה לי כרגע במוח:
    אוליגרכים ומונופולים ברשות ותמיכת המדינה.
    מיליטריסטים שמקדמים מדינת מעקב.
    גורמים קיצוניים לכאן או לשם שמצדיקים את עמדותיהם נגד דמוקרטיה בפרשנויות של ספרים "קדושים".
    פוליטיקאים מושחתים שנותנים לכל זה יד מתוך אהבת הבצע או אפילו מתוך אידאולוגיה.

    זה מאוד בגדול – תאוות הבצע, השליטה והקנאות הדתית מפחידים אותי.

כתיבת תגובה