על זכות הדיבור והבעת הדעות בישראל (בהמשך ל"חיות אדם")

כתבתי היום בבוקר פוסט על מה שנתפס אצלי כהתפוררות מוסרית וחינוכית ועשיתי שם ערבוב קל. כמובן שהידיעה על גבירזל ובג"ץ תפסה מיד את התגובות שהגיעו ברובן ממסרים פרטיים (יש לי חבר או שניים שמעדיפים משום מה לא לענות לי בבלוג, למרות שאני מרגיש שאני מתנסח יותר בבהירות בכתב) והדיון הפך לשאלת זכויות הבעת דעות ולא על ענין חינוך לאדיבות, פלורליזם ויחס הדדי בחברה.

למי שמנותק מהחדשות כמוני: גבירזל וחברים סיכמו אחרי הרבה דיונים בבג"צ כי בעוד שבועיים תאופשר להם צעדה דרך אום אל פאחם, הידועה בתור מרכז הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בישראל – זה שלא מכיר בזכות הריבונות של מדינת ישראל, מה שגרם לכיכוב העיר בארועי אוקטובר 2000.
לפי גבירזל המטרה להניף שם את דגל המדינה, וגם לעשות שם סיור לבדוק את חוקיות הבניה במקום, "כמו שעושים ארגוני השמאל בהתנחלויות".

כיון שלענין זכות הדיבור והבעת הדיעות מגיע פוסט נפרד, אז אני פותח אותו מהר כאן לפני שזה מטביע את הדיון השני, שאני רוצה שיתמקד בחינוך ומוסר.

אז זו נקודת ההתחלה: שחר שאל אותי מה הייתי מחליט במקום בג"ץ. תשובתי תואמת פוסט של גורביץ מלפני כמה חודשים (שנדמה לי שיתפתי בגוגל רידר) בג"ץ נתן את התשובה הנכונה ברמת החוק היבש: יש להם זכות להביע את דעתם איפה שירצו בשטחה הריבוני של מדינת ישראל במקומות ציבוריים ובלי להפר חוקים אחרים. הבעיה היא שבכך הפך בג"ץ את החלטת המשטרה כי למרות הלגיטימיות, ההפגנה מסוכנת מדי. האם בג"ץ טוען שהחלטת המשטרה היתה פוליטית ולא מקצועית? או שאולי החלטת המשטרה היתה נכונה ובג"ץ הופך אותה מסיבות פוליטיות? האופציה הראשונה מביכה, והשניה מביישת עוד יותר.

השאלה היא מהם הנימוקים שפורטו בהחלטה, כי הם ישפיעו על המשך התגלגלות הסיפור, והשימוש בפסק הדין הזה בטיעונים בשנים הבאות. את הנימוקים לא הצלחתי למצוא באתר הרשות השופטת, ולמעשה גם את ההחלטה מהיום עוד לא פרסמו שם, הכי טוב שאפשר היה למצוא היתה ההחלטה הקודמת בתיק. חבל שזה לא יותר מעודכן.

ולפני שאמשיך, חשוב לי לציין בפעם האלף שאני לא משפטן כמובן (למרות שלשם שינוי, כאן אולי הייתי רוצה יותר רקע כדי לענות בצורה טובה).

לגוף הענין: ברור שיש כאן פוטנציאל פיצוץ עצום, עקב המיקום וסוג האוכלוסיה שגרה בו, ההסטוריה שלה ושל המפגינים/צועדים. בטיעונים מול בג"ץ העלו החיותעותרים את מצעד הגאווה הירושלמי כטיעון שוב ושוב – אם שמרתם שם על המפגינים אתם חייבים לשמור עלינו.

ברור שבין השורות (והם לא מסתירים את זה), הרעיון הוא ליצור כאן תקדים, שאם תפסל ההפגנה הזו, תהיה זו מנוף לבטל את מצעד הגאווה בעוד חודשים ספורים. כאן אני מקווה שבנימוקי פסק הדין יופיעו עשרות ההבדלים בין שתי ההפגנות ולמה ההחלטה כאן חייבת להיות ביד המשטרה ולא החוק היבש. מצד אחד אני אומר לא נורא – הרי בג"ץ למעשה לא נתן להם כאן את התקדים שהם רצו כנשק נגד מצעד הגאווה, ולכן הם לא יוכלו לעשות פיפס כשיגיע זמן המצעד הירושלמי הבא (שעכשיו יזכה גם בגיבוי מועצת העיר אני מאמין). זו אכן שמירה על חופש הביטוי, שאינה מעוגנת בחוק יסוד במדינתינו, אלא רק בפסקי בג"ץ ובראשם בג"ץ קול העם. אם אין חוק חופש ביטוי (אגב, תקנו אותי אם טעיתי) כמו בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אז לפחות תקדים בג"ץ כזה מקדם את הזרם הפלורליסטי/ליבראלי, ומעודד אותי לקוות שיום אחד יהפוך לחוק בכל זאת. בינתיים נראה שדעת השופטים ברוב הפסיקות היא שחופש הביטוי הוא ערך בסיסי במשפט הישראלי, מלבד כשיש התנגשות באינטרסים בטחוניים.

בניגוד להעדרה של זכות ביטוי מפורשת בחוק, דווקא קיימים סעיפים בחוקים אחרים שמתנגשים בה, ובראשם סעיף חוק העונשין "פגיעה ברגשות הדת" הידוע לשמצה, נגדו כתב השופט אור "הטלת מיגבלה על התנהגותו של אחד, בשל העובדה שעצם התנהגותו זו סותרת את ערכיו של האחר, ולכן פוגעת ברגשותיו של האחר, אינה מתיישבת עם תפיסות היסוד של מדינה דמוקרטית" בפס"ד משפט סוסצקין (תודה לקלינגר על מראה המקום והציטוט). על ההיסטוריה של סעיף העונשין הזה אפשר לקרוא גם בכתבה הזו. מעניין שאף אחד לא עתר לציין שהנפת דגל ישראל במשולש זו פגיעה ברגשות הדת! הרי להזכיר למוסלמי שהוא תחת שלטון שאינו מבוסס שריעה, כמוה כלהטיח בפניו שאיננו מקיים את ציווי הג'יהאד כראוי ובכך להעמיד בסימן שאלה את אדיקותו. יש קייס? אני מקווה שאף אחד לא יחשוב לנצל את הרעיון הבזוי הזה ברצינות, כי אני לא חושב שהסעיף הזה בכלל ראוי שישאר בספר החוקים שלנו.

כי הרי ברור שהחלטת הבג"ץ היא לתת לגזענים לעשות הצגת כוח במרכז אוכלוסיה שאותו הם מבקשים לדכא, ולו רק בהנפת דגל ישראל במרכז אוכלוסיה שמעדיפה להיות מסופחת לפלאסטין בדקה שתקום. זה חבל, אבל זה המחיר של זכות הבעת הדעות. בפרפראזה על וולטיר: אני נגעל מהדעות החשוכות שלהם, אבל חובתי כאדם בכלל וישראלי יהודי בפרט לתת לכם להביע אותה.

כמובן מגעילה כאן הגזענות. כמובן מגעילה כאן הבחירה המתריסה של מקום ההפגנה, והיות כל המהלך פרובוקציה כדי לנצל את בג"ץ לעשות רעש תקשורתי ופוליטי. אבל בעיני הכי ציני כאן הוא השימוש וההשוואה לשמירה על זכויות של מצעד הגאווה – איך צעדה שכולה הפגנת עליונות על אזרחים סוג ג' (דה פקטו ודה-יורה) בתוך מגרשם הפרטי, יכולה להיות מושווה לבקשת אזרחים סוג ב' לקבל שוויון זכויות ע"י הפגנה בעיר הבירה של מדינה הקוראת לעצמה דמוקראטית ומונעת מהם זכויות. להזכירכם מארגני המצעד האחרון לא ביקשו לעשות אותו בלב שכונות חרדיות וגם הסכימו ללבוש צנוע ושלטים רגועים, ובכל זאת המשטרה הכריחה אותם לצמצם את הצעדה לכדי אספה נייחת בלבד בקמפוס האוניברסיטה. אפילו עד הכנסת הם לא היו אמורים לטייל, מרחק כמה מאות מטרים משם, הסיבה האמיתית לקיום האסיפה בירושלים ולא באף עיר אחרת. האחת הפגנת אנטי אלימות ותמיכה בדמוקרטיה וזכויות וקידמה, והשניה הפגנה של ארגון שפעל באלימות להפוך את ישראל לפחות דמוקראטית נגד אוכלוסיה שחלקה פעל באלימות כי אינו מכיר בה כלל, ולפי חוקי דתו, גם דמוקרטיה זה לא בדיוק רעיון טוב.

וכאן הענין: השיקול הוא של המשטרה לתת אישור והגנה להפגנה. גבירזל מצטטים בג"ץ קודם שהגדיר למפקד המחוז קריטריונים לבחור לפסול הפגנה: "נקודת המוצא העקרונית היא, כי מוכרת זכותו של היחיד להשתתף בהפגנה או בתהלוכה. המאיים על הפעלתה של זכות זו, והמפריע בכוח להגשמתה, פועל שלא כדין…על-כן חייבת המשטרה לנקוט את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה, כדי למנוע את האיומים וכדי להגן על המשתתפים בהפגנה מפניהם". והסייג? "היעדר כוח משטרה מספיק, היעדר ציוד ומיומנות או היעדר יכולת לשליטה אפקטיבית עקב התנאים הפיזיים בשטח. במצב כזה, עשויה להיות הצדקה לאיסור על התהלוכה או ההפגנה" אבל "נדרשות ראיות קונקרטיות כדי לבסס את הקביעה כי מדובר, אמנם, ב'ודאות קרובה לפגיעה ממשית'. לעניין זה, אין די בהערכות או בספקולציות". השופטים סיכמו: "יש לנקוט את האמצעי אשר יש בכוחו לשמור על הסדר הציבורי תוך הפגיעה המזערית ביותר בחופש ההפגנה…האיסור על ההפגנה או התהלוכה צריך שיהא האמצעי האחרון שיש לנקוט בו נוכח פני הסכנה הצפויה".

אני מסכים, יופי של ניסוח, והחלטת בית המשפט היתה צריכה להיות פחות או יותר כזו: "כמובן שהחוק מתיר לכם להפגין, אבל ההחלטה הסופית היא של מפקד המחוז בהתאם לקריטריונים שממילא קבועים בחוק. עברנו על נימוקי המשטרה ואין בהם הטיה פוליטית, המומחים החליטו שיש סכנה בטחונית, אז יש לקבל את דעת המשטרה." נקודה. אם בית המשפט הופך החלטה מקצועית של המשטרה, יש כאן מראית עין של החלטה פוליטית בלתי ראויה לרשות השופטת. לכן אני רוצה לראות מהם הנימוקים של הפסיקה.

האם נכון היה לבית המשפט להכריח את המשטרה לפעול נגד שיקול דעתו של מפקד המחוז, במיוחד לאור ההיסטוריה של אוקטובר 2000? האם הצעד הזה כולל שיקולי דעת קהל או מראית עין שלא אמורים להיות חלק משיקולי מערכת המשפט? צדק (זכות הביטוי) צריך להראות, זה נכון, אבל במחיר ביטול סמכות החלטת המשטרה ואישור של גירוי ברור וממוקד של תגובה אלימה עד פגיעה בחיי אדם ושוטרים?

אני מקווה שאנשי אום אל פאחם יעשו את הדבר הכי לא צפוי – לא התנגדות אלימה ואפילו לא הפגנה רועשת מנגד כמו שהציע יוסי גורביץ. מטרת הצעדה הזו אינו הפגנה נגד אום אל פאחם אלא נגד השמאל, הליבראלים, הפלורליזם ומצעד הגאווה. זה לא צריך להזיז לאנשי אום אל פאחם במילימטר, ולכן לדעתי הדבר הכי נכון להם לעשות, הוא כלום. פשוט ללכת לעבודה או לבית הספר כרגיל באותו היום, לשבת במסעדות וללכת לקניות, להתנהג כמו כל יום רגיל. פשוט להתעלם. רוע חי מלעורר כעס באחרים. רוע שמתעלמים ממנו פשוט יעלם לבד כי הוא מבזבז אנרגיה, כסף ואמינות איום על קהל שלא אוכל את הטנטרום שלו. פשוט תנו לשנאה של הגבירזלים לאכול את בריאות גופם מבפנים ע"י שלא תספקו להם את התגובה שהם רוצים.

הלוואי.

——-
עדכונצ'יק: עברו כמה שעות, בינתים גיליתי פוסט תגובה של נמרוד אבישר לגורביץ, ונראה שהגעתי למסקנות יותר קרובות לשלו, למרות שבשיקולים טיפה שונים. אתם מוזמנים לקפוץ לקרוא גם אותו, כי אחרי שקראתי את עצמי מחדש אני חושב שאצלו הרעיונות מנוסחים יותר ברור 🙂

חיות אדם

איזה יופי של בוקר! ואז הגעתי למחשב ושם חיכו לי שני טוויטים של גל מור: על צעדה של מרזל, בן-גביר וחברים דרך אום אל-פאחם שאישר בג"ץ, וצעדה לא מאושרת של המון פסיכופאתים אמריקניים על כל גופו של עובד קבלן שהושכר ל- Walmart בנסותם להספיק לתפוס פלאזמה 50" ב$800 בחמש בבוקר. הוא מת, אחרים נפצעו, כולל אישה אחת בהריון. תגובת החנות הזויה למדי: הם טוענים שזה מאוד נדיר (עד כאן בסדר) ושלא ידוע להם על עוד מקרים של עובדי וולמארט שמתו בבוקר שאחרי חג ההודיה (מה?!).

לכאורה שני אייטמים מאוד שונים – באחד אנשים טמבלים עיוורים לזולת דורכים עליו בטעות, ובשני אנשים חריפי שכל עיוורים לזולת ודורכים עליו במופגן ועם גיבוי ממשלתי ומשטרתי.

מאיפה מגיעים האנשים האלו? מה הלך לאיבוד בחינוך של ההורים שלהם, וכמה נזק הם עושים לילדים שלהם? ולמה במקרה אום אל פאחם המדינה נותנת לזה יד? איך שמים פלורליזם ברשימת ערכי המדינה וזורקים משם את הגזענות שמקננת שם חופשי?

עצוב. לך תבנה מדינה :~-(

אלפרון, הי"ד

בנו של אלפרון: "נוריד לרוצח את הראש, הידיים והרגליים."
מוטי כץ, פרקליטו של עמיר מולנר על חיסול אלפרון: "אין לו יד ורגל בדבר".

תגידו… יש בן אדם אחד שלא מחליאה אותו העובדה שנותנים לאלמנת האיש הצדיק הזה להתבכיין ארוכות ברדיו במקום למנות את רשימת האלמנות שייצר אותו הצדיק בידיו ובידי משפחתו? בושה לכלי התקשורת הפרטיים, עוד יותר בושה לממלכתיים, והכי בושה לגל"צ שככה הם מסקרים את הרפש הזה.

נשיא עם גישות חדשות

אובמה לא מחכה להכנס לבית הלבן כדי לדבר עם העם, הוא מקים אחר מראש לעדכונים ומשוב. הוא לא מדבר רק עם כתבים, הוא גם פותח ערוץ ביוטיוב ומבטיח שיחה שבועית. זה לא דבר של מה בכך. אחת הביקורות העיקריות שעלו מול בוש כבר בשנה הראשונה לכהונתו היתה עד כמה הוא ממעט לדבר אל העיתונות או אל הקהל בכלל, ורק שולח החוצה את קציני העיתונות שלו, שהתחלפו בקצב מסחרר מאוד. הוא גם נתן רמז לזה שכמה מחסומי התבטאות יתפרקו פה בנאום הראשון שנתן בבית הלבן, ששם התייחס לכלב הנשיאותי שיאומץ כ"מעורב, כמוני". אני מקווה שזה אומר שפוליטיקל קורקטנס תקבל את הפרופורציות שלה, ואנשים יתחילו לדבר באופן ישיר כמו שצריך על נושאים, בלי שכבות של כחל וסרק שיווקיות.

עד היום אובמה שידר יושרה ורצון לחוסר מיסוך. הקמפיין אילץ אותו עדיין לשמור בבטן כל דיבור מפורט על נושאים שנויים במחלוקת כמו נושאי ההפלות, מערכות ההגנה ודברים אחרים. אני מקווה שהוא באמת ימשיך עם הקו ואולי יאלץ פוליטיקאים במדינות אחרות, כמו ישראל, להיות יותר ישרים עם הציבור, או לפחות להזכיר לתושבי ועיתונאי מדינות אחרות שזכותינו לדרוש מהמנהיגים שלנו יושרה ואמינות.

למה כל זה עולה? כי אני בזווית העין, איפה שלאט נמוגה דמותו של אולמרט, רואה אותו נואם פתאום על שתי מדינות לשני עמים, חלוקת ירושלים ועוד כל מני דברים שנלקחו ממצעה של מר"צ ושמאלה. אין לי ספק שיש ימים שהוא חושב ככה, אבל זה לא איך שהוא מתנהג וחושב כל הזמן, ולכן לאף אחד לא ברור מה הם דיבורי השלום האלו פתאום, ואיך הוא בחר בצורה מוזרה את עצרת הזיכרון לרבין כדי לפתוח בהם. אני מרגיש שיש פה משהו מסריח ולא אמיתי, רק שקשה לי עדיין להבין מה הוא בדיוק, מלבד למוטט קצת את מעמדה של "קדימה" לקראת הבחירות. במי הוא נוקם? למה במפלגה כולה? האם זה לא מעביר את השלטון בצורה חלקה ויפה לימין בבחירות הקרובות? שלא תבינו אותי לא נכון, אני מעדיף שתי מדינות מאשר מדינה דו-לאומית או האינתיפאדה הלא נגמרת, אבל למה הוא זורק את זה למרכז החדר כפצצת סירחון בסוף הקדנציה שלו? אם אלו דעותיו, למה הוא לא פעל בהן עד היום?

אז אני מאחל לכולנו שיח פוליטי מסוג חדש. גם בתחום הזה אובמה מחזיק ביכולת לעשות מהפך שישפיע על דעת קהל ושיטות תקשורת בכל העולם, אני מקווה שהוא ישתמש בו לטובה. אני רוצה לחזור לראות ראש ממשלה ישראלי שפיו ולבו שווים. כרגע ההרגשה היא שכל פעם עולה אצלנו מנהיג שפיו ולבו לא שווים כלום.

פוסט קטן על ציונות

בסערת הויכוחים בתקשורת האמריקנית אם אובאמה הוא מהפכן סוציאליסט, נעלבו מאוד אנשי המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית על שלוקחים להם את המנדט על השמאלנות החברתית. אובמה, כשמנתחים את המצע שלו, חותר לחלוטין למרכז. ה"שינוי" שהתנוסס על דגלו הוא סיסמא מטעה, כמו שביטא את זה יפה גדי טאוב – בוש היה המהפכן הכי גדול בממשל האמריקני מזה שנים, עם דוקטורינת התקיפה למפרע של מדינות, ועם רפורמות החוקים שסותרים את החוקה. אובאמה רוצה לשנות את הכיוון חזרה למסלול שהיה קודם. הוא בעצם שמרן יותר ממקיין. עד כמה שהימין ניסה להציג אותו כאנטי-אמריקני חובב-טרוריסטים, אין הרי עצם "אנטי-אמריקנית" בגופו. המצע מראה, והמצביעים מסכימים.

מסע הפחדות דומה מתבצע בארץ נגד דב חנין. אמנם רק בחירות לראשות עיר, ולא מישהו שקובע מדיניות ביטחון וכלכלה ברמה ארצית, אבל יש לי חבר תל-אביבי שהכריז שלא משנה כמה טוב הוא יכול לעשות לעיר, הוא לא מוכן לבחור לראשות העיר שלו אדם לא ציוני. התחלתי לכתוב לו מייל ארוך אתמול בלילה אבל החלטתי שיש מה לעשות מזה נושא לפוסט גם כאן. אני לא תל-אביבי, אני לא יכול להצביע שם, אבל אני בעד דוב'לה, כי קראתי את מצעו וראיונות איתו ואני חושב שהוא יעשה הרבה טוב לתל אביב.

אני גם לא חושב שהוא אנטי ציוני. אני לא מסכים עם דעותיו הכלכליות-קומוניסטיות אולי, אבל אני לא מפחד מהן. הן לא יבואו לביטוי בניהול העיריה, אל תדאגו, תל אביב לא תהפוך לקיבוץ וחשבונות הבנק שלכם לא יאוחדו.

עכשיו השאלה שלי היא למה חנין מוגדר בקהל כאנטי ציוני? לא קיבלתי על זה עדיין תשובה מנומקת מאף אחד.

  • חנין אינו בעד פירוק המדינה. הוא בעד חילון ודמוקרטיזציה שלה. אני מסכים עם זה לחלוטין.
  • חנין אינו רוצה למחוק את הסממנים של הלאום היהודי מהמדינה, הוא רק חושב שאי אפשר לרמוס יותר את הסממנים הלאומיים של האזרחים הלא יהודיים בה. אני מסכים גם עם זה.
  • חנין בעד ישראל כבית לעם היהודי, אבל לא על חשבון עם אחר, אזרחים מדרגה ב' ויחס שלטוני שגובל באפרטהייד. גם עם זה אני מסכים לגמרי.
  • חנין חושב שעם ישראל לא יהיה ראוי למדינה הזו, מבחינה אתית, אם נמשיך להתנהג כעם שולט על אוכלוסיה שאנחנו מחלקים לה תעודות זהות אבל לא נותנים לה שוויון זכויות. גם עם זה אני מסכים לחלוטין.
  • חנין מכבד את סמלי המדינה ומאמין במילות התקווה – אין לי ספק שאני והוא מסכימים שישראל צריכה להיות בית לעם היהודי, אבל להיות מדינה דמוקראטית, ולא מדינה שהיא קודם יהודית ואז דמוקראטית.

הי… אז זה נשמע ציוני-חילוני-הומניסטי.. הלא אלו הדעות של הרבה ממקימי תנועת הציונות, לא? חפשו בערך ציונות, גם אם אתם לא מאמינים לויקיפדיה תמצאו את זה במקורות אחרים: רופין, בובר, סולד, חזן, יערי, מאגנס והרבה אחרים מחברי ברית שלום והשומר הצעיר דיברו על מדינה דו-לאומית הרבה לפני הקמת המדינה. הם ראו מראש את הבעיתיות שאחרת תווצר, והם באו מעמדה של אחווה כאידאולוגיה. הרשו לי להזכירכם שהזרמים האלו, שהקימו את רוב תשתיות התרבות, השלטון, ההתישבות והסתדרות העובדים שבלעדיהן לא היתה קמה מדינה – כולם יוצאי התורות הסוציאליסטיות והמרקסיסטיות ששלי יחימוביץ' מאשימה בהן את חנין.

אז למה המדבקה "אנטי ציוני"? הרי נשמע שחנין הולך בדיוק בתלם של ראשי הציונות. מה השתנה ב80-90 השנה האחרונות?

אז זהו, שחטפו לנו את הציונות. ציונות היום היא התירוץ להקים התנחלויות לא חוקיות, לירות בשכנים הערביים, לקלל את השוטרים שבאים לפנות אותך, להשתלט אחרי שבועיים על עוד גבעה, לעקור לערבוש המקומי עצי זית בני מאות שנים, לשפוך חומצה על חיילים שבאים לפנות אותך כדי להגן על השכנים ממך.

הציונות היא היום התירוץ להמון פעילות פרלמנטרית-חוקתית ומדינית-צבאית שכל מדינה מערבית נאורה אמורה להתבייש בהן. האירופים מלקקים את הפצעים של מלה"ע השניה ומבינים כמה גזענות היא מסוכנת, ואנחנו נותנים לגזענים שלנו כר פעולה וכוח פוליטי ואף נותנים להם להדביק לעצמם את תווית הציונות בגאון.

זו לא ציונות בשבילי, אבל זו ה"ציונות" שכובשת כותרות. זו ההתנהגות שקופצת לעיניהם של כתבים זרים ולכן לצופי מהדורות החדשות בעולם ומתחברת למושג "ציונות". כשהעולם היום חושב על ציונות הוא חושב על כיבוש ואפרטהייד ונערי גבעות וגם צבא התקפתי. אני לא מזוהה עם זה, אני נגד זה, אבל זה מה שהעולם חושב על ציונות.

אז תקראו לי אנטי-ציוני. וגם לתנועת השומר הצעיר ועוד כמה אנשים במדינה. מבחינתי יהדות פוסט-תנכ"ית מגדירה כאידאולוגיה את העזרה לזולת, גמילות החסדים, אהבת לרעך כמוך וכל אלו. התנהגות המדינה שלנו לא עולה בקנה אחד עם זה, במיוחד לא מפלגות הדתיים הבדלניות. אם הם רוצים לשמור לעצמם את הזכות המטעה לקרוא לי אנטי ציוני, אני יכול להראות באותה המידה שערכיהם הם אנטי-יהודיים והם מלאי צביעות כרימון. הכל ענין של מה מגדירים כ"ציוני אמיתי". לפי שנות התשעים והאלפיים, או לפני שנות ה20-30-40 של המאה שעברה? אם אני ודוב חנין רוצים מדינה דמוקרטית, פלוראליסטית ושוחרת שלום שתהיה בית לעם היהודי, ותחזיק צבא שהוא באמת לצורכי הגנה בלבד… זה באמת כל כך נורא בעיניכם? זה ראוי לתואר "אנטי ציוני"?

אם הייתי תל אביבי הייתי מצביע חנין בלי שום מחשבה פעמיים, כי הוא יהיה ראש עיר טוב, והוא יוכל להחזיר לתל אביב את הצעירים, הירוק, ולשפר שם את בעיות התחבורה ואיכות החיים, ולשם שינוי, הוא יתן גם ליפו ותושביה את המשקל המגיע להם בבית העיריה.

ובנוסף כשהוא ירוץ בראש רשימה לכנסת אצביע בשבילו גם שם, כי למרות כמה הבדלי דעות מינוריים בינינו, אני חושב שהדעות שלו הן הכיוון היחידי שיכול להציל את ישראל ברמה השלטונית פנימה וברמה המדינית החוצה. אני לא דואג שיעלמו מחר הבטחוניסטים והמיליטנטים מהכנסת והממשלה, אני דואג שלא תהיה להם אופוזיציה בדמות הומניסטית וחילונית כחנין מנגד.

רק עוד טיפה ודי, אני מבטיח…

עלו טרוניות מקהל הקוראת שלי שאני מקשקש כאן כבר יותר מדי על הבחירות האמריקניות. אני מבטיח שזה יגמר בסוף 🙂

הנה שרה פיילין ברגע אחרון של שטויות שלא אומרים אפילו אם זה מערכון של SNL (צולם בערב שלפני הבחירות כחלק מלקט מערכונים פוליטיים)

והנה מקיין מנחה ב"ערץ קניות" שלושה ימים לפני שהוא מקפל את הבמה ומחפש מאיפה לשלם על הבגדים של שרה. איך הוא מעיז להופיע בכזה מערכון רגע לפני הבחירות? או ידיעה שממילא הוא מפסיד עוד רגע או בטחון עצמי מופרז. אני מאמין שהוא לא מטומטם, אז אני לא יודע מה גרם לו ללכת עם זה…

למי שלא עוקב: אחרי סיום הטקסים מסתבר שיש עוד הרבה סיפורי שרה שלא יצאו לציבור, כמו העובדה ששר'לה נתפסה לא יודעת למנות אילו עוד מדינות חולקות את צפון אמריקה, או שאפריקה היא יבשת ולא מדינה, ועוד פליטות. באותה נשימה נזכיר שמתברר ש$155K שיצאו על בגדים זה לא כל הסכום כי לא כל החשבוניות הוגשו עדיין. הציבור הרחב שמח לאיד ומכריז "הי שרה! אני יכול לראות את סוף הקריירה שלך מהבית שלי!"

אז אובמה ניצח? עיתון ה"חדשות" המוביל "הבצל" טוען ששוב דופקים את השחורים ונתנו לבן המיעוטים לנקות את הלכלוך שהשאיר הגביר הלבן בשדרות פנסילבניה 1600. להיות נשיא זה לא באמת ג'וב טוב אם אתה עושה את זה נכון. זה משהו שבוש לא ממש רצה להפנים.

אגב בוש, אוסף תמונות של פאדיחות הנשיא היוצא באדיבות אתר דר שפיגל, למי שיתגעגע. אני עדיין מחפש עותק וידאו של מערכון SNL משנת 2000, ישר אחרי היבחרו של בוש, שם דמותו אומרת "תשקיעו בחברות הגנה ונשק, אנחנו הולכים להתחיל כמה מלחמות ו… הי, אנחנו נתעשר מהנפט בדרך!".

בכל מקרה, אני מבטיח לצמצם את כמות הפוליטיקה האמריקקית כאן בבלוג, זה באמת עבר כל גבול 😛