רציתי לכתוב פה איזה פוסט על כמה מגוחך זה לחגוג יום הולדת, אנחנו כבר לא חברה חקלאית וגם לאירוע האסטרונומי אין חשיבות יתרה, וזו רק מוסכמה חברתית, וכמה אני לא שם על זה ובלה בלה בלה, אבל תכל'ס, עם התקופה שאני עובר, כל תירוץ לקבלת צומי זה טוב 🙂
יום הולדת שמח לי, אני בן 35 היום, אתם מוזמנים להגיב או לא לעובדה המצערת הזו 🙂
השבוע גיליתי לצערי הרב שחברה מסוימת פירסמה באינטרנט הציבורי (יענו, בלי צורך בסיסמא, בצורה גלויה לגוגל) את שמי צמוד למספר הזהות שלי. היא עשתה את זה לעוד עשרות אלפי אזרחים בישראל.
את המידע לא אני נתתי להם, ולכן אני יכול רק להסיק שהם קיבלו אותו ממקור ממשלתי שניפק להם את הרשימה אוטומטית.
אני לא רוצה לפרט איפה ומה, כי גם ככה אני מרגיש חשוף, ולצערי מי שמחזיק בשמכם ומספר תעודת הזהות יכול לעשות לכם את החיים ליותר מעניינים (במובן הסיני), לפי חוק הגנת הפרטיות הם לא עברו על שום חוק וכנראה גם לא המשרד הממשלתי שנתן להם את המידע, אבל זה לא אומר שכל מני פושעי גניבת זהות לא יכולים לנצל אותו לרעה בעשרות דרכים שונות, ולהצליב עלי מידע מכל מני מקומות אחרים שבהם אני מזוהה רק בשמי או אולי רק בת"ז שלי, ועוד כהנה תוצאות בעייתיות.
אבל לפי תשובה לא רשמית של מכר עו"ד, הם לא עברו על שום חוק!
מה אני ושאר עשרות האלפים אמורים לעשות עכשיו בדיוק? להכנס לכוננות ספיגה של נזקים? לקנות ביטוח נגד גניבת זהות כמו שאנשים עושים בארצות הברית? (שלא עוזר לכלום, כך נראה)
שלחתי למנכ"ל החברה, לסמנכ"ל המידע ולסמנכ"ל הIT שלהם דרישה להוריד את הפרטים שלי מהאתר מיידית ולפרט גם מה הם מתכוונים לעשות עם שאר הפרטים שנחשפו על אחרים. זה היה אתמול בלילה, בינתיים לא נתקבלה תשובה.
עדכון: עבר עוד יום ואין תשובה, אבל האתר המדובר אינו זמין כבר 24 שעות. אולי הם באמת נבהלו, הורידו אותו וחושבים מה לעשות? כולי תקווה.
עדכון שני: נגמר הסופ"ש, האתר המדובר עלה, הפרטים שלי עוד שם ולא קיבלתי פיפס מהחברה המדוברת. מה אני אמור לעשות?
טוב, לקח לי לקרוא חצי כתבה כדי להבין מה רוצים ממני. האיש לא מוכר את חייו אבל את כל רכושו. אחרי שהתפרקו לו הנישואים הוא מציע למכירה את הבית, המכונית, הג'טסקי, מקום העבודה, ציוד צניחה ואפילו את החבר'ה שלו מהפאב. הוא רוצה לעלות על המטוס הראשון עם מושב פנוי ולהעלם לו בשקט לטיול ארוך לא חשוב איפה. חייב להגיד שאני מקנא בו קצת כרגע, בהנחה שהמכירה תצליח 🙂
ליכטש מאיים פתאום בסגירה. מוכר לי מאוד, גם אני עשיתי את זה לפני חודשים וחצי, גם שרונג, ובאופן מפתיע עשינו סדר בראש וחזרנו בנו. היום גם אני מרגיש מרוסק ולא רוצה לקרוא יותר רססים, ושוש מנסה לנחם (בתשובה לא יודע למי ספציפית, כנראה לפוסט הזה של גל או לזה של עידן… הי, אולי מישהו צריך לקרוא לשירותים הפסיכיאטרים? או לפחות לבלוגדיבייט?). אני מאמין שהלחץ לקרוא והלחץ לייצר תוכן עלולים לבוא מאתו המקום אצל רבים מאיתנו. תומר טוען שהוא מרגיש ש"נגמר לו המקום" בבלוג, והוא רוצה עדיין לבתוכ רק בפורמט אחר. זה מאדם שסגר בדיוק בלוג בפורמט אחר למדי החודש (ולא זוכר פרטים, אבל נדמה לי שהוא דיבר אז על איחוד שלו עם הפנקס), ועדיין יש לו בלוג נוסף באנגלית.
אכן, יש לחץ מ"מה הדבר הבא שאכתוב" וגם "איך אכתוב שיהיה שונה", יש לחץ מ"איך אאפס את הקאונטר בגוגל רידר" (וגוגל לא עושים את החיים יותר קלים כשהם כותבים לי 1000+ במקום את המספר האמיתי, אולי אפילו יותר גרוע). מעולם לא היו בני אנוש מופצצים בכל כך הרבה מידע. אני חושב שגם אוהב קולינריה שכמותי לא הרגיש אף פעם את הרגשת ה"ילד בחנות ממתקים" כמו שגוגל רידר גורם לי. ה"פחד" הזה שאפספס משהו מוצלח כשהוא כל כך נגיש, יכול לשגע בימים רעים, ואתה יושב ולוחץ על עוד "נקסט אייטם" ועוד אחד על חשבון שעות השינה ופתאום עולה בחוץ השחר, והעובדה שיש כ"כ הרבה מידע שאתה לא מצליח לעבור עליו לפעמים מתנחמת ע"י זה שאתה משתף אייטמים טעימים במיוחד ומרגיש שעשית לחברים שלך טובה, אבל לא ברור אם זה המצב 🙂
עלה לי בראש כרגע… אני אתאיסט שמצא אלוהים לדבוק בו, וזה אלוהים שנותן תשובות! חבל שגם על כל כך הרבה שאלות שלא שאלתי…
לא עוד. אני מבטיח בזאת לעצמי להתחיל ללחוץ "mark all as read", ולבלוע את הרגשת הכשלון. כמו שאמר מישהו "עושה לט גו". אני חושב שהקריירה שלי לא עוזרת ובשבוע הבא אני לוקח חופש ממנה. תקופת אבטלה מרצון, ואני מחפש משהו חדש. אם יש למישהו יועצי קריירה מוצלחים להמליץ לי, אשמח. רק לא שומדבר ניו-אייג'י, NLP וכאלו כמו שכמה נחמדים המליצו. מישהו שבאמת יוכל לראיין ולנתח אותי ולראות את הכיוון הבא שאני לא מצליח לראות כרגע בגלל שהמוח שלי, חה חה, עמוס בהרבה עצים, אבל מרוב דובים לא רואים את היער.
צעד סמלי קטן לידידותיות הסביבה (מוחות הקוראים) ואולי האצה של הבלוג, אני חושב שאוריד את כמות המידע בויג'טים. אם אתם רוצים לקרוא את התגובות האחרונות יש לכם רסס, כנ"ל זרם הפריטים המשותפים שלי מגוגל, אתם גם לא צריכים שלושה פוסטים אחרים מומלצים מכל פוסט שכאן, נכון? קמפיין נוגד SEO אולי, אבל לפחות אני ארגיש שאני לא מעמיס לחינם את מוחותיהם של קוראי במידע מיותר.
אוקי, לאור הדרישה מהקהל (יש לי יותר משלושה קוראים מסתבר, וסטוקרית אחת שעדיין אלמונימית) ונגד הרגשתי בנושא פוסטים אישיים בכלל ועל נושא צ'יילדפרי בפרט, הנה אני חוזר בפוסט אישי, ואני לא מתנצל מראש אם הוא יוצא טיפה בכייני, כך אני מרגיש כרגע.
את הטקסט הבא כתבתי בבלוגון שצמוד לכרטיס שלי בOKC בעקבות הודעת תשובה ממישהיא שפניתי אליה. האישה התרעמה שאני מציין שאינני רוצה ילדים רק בפסקה האחרונה ולא בראש הכרטיס באותיות גדולות (למרות שזה מופיע גם בצד הכרטיס ליד פרמטרים כמו אמונה דתית, גובה ואהבת בע"ח).
OKC הוא האתר היחידי שמאפשר לי לציין שאינני מעונין לגדל ילדים. כיוון שבחורות לא תמיד רואות את זה מראש אז אני מזכיר את זה שוב בפסקה האחרונה תחת "למה ליצור איתי קשר".
אתמול נשאלתי למה אני לא מזכיר את זה מיד למעלה בתיאור, ובכן יש הרבה דברים שאפשר להזכיר שם, את מה שאני מתלהב לגביו, דברים שמגדירים את האישיות שלי – לא הדברים שאני שולל. אני בכלל טורח לציין את ענין הילדים כי אני יודע שלצערי רוב הנשים בארץ לא מקבלות את הענין בהבנה (וגם לא מעט גברים). בשלב כלשהוא נאלצתי לכתוב על זה אייטם בבלוג שלי ועכשיו אחד נוסף כאן.
תחשבו על זה ככה. בעולם שבו כל ילדה אמריקנית יהודיה רוצה להתחתן עם רופא (סתם בתור סטראוטיפ מצחיק), האם הייתי צריך להתנצל שאני לא רופא? או אם הייתי מלאס ווגאס, הייתי צריך להתנצל אם לא הייתי במלונאות או שואו ביזנס? שטויות במיץ. לכן אני לא צריך להתנצל שאני ישראלי שלא מחפש "מקום עבודה בתעשיית התינוקות".
לא, אני לא חושב שזו תעשייה כמובן, וגידול ילדים זו לא "עבודה" במובן של 9-5-משכורת-והביתה. הפואנטה אבל היא שזו בחירה לגיטימית בחיים, אבל לא הבחירה המרכזית שלי. האתאיזם שלי, אהבת האדם והאופטימיות הצינית שלי הם הדברים שמעניינים, ממריצים ומכוונים את חיי ביומיום, ואותם ראוי לי לציין למעלה בראש הכרטיס.
אם יש לי כמה העדפות על דרך השלילה (למשל סלידות מכוסברה, עורכי דין והמחשבה על גידול ילדים) אני לא אציין את זה בראש הכרטיס, ולכן אני מתנצל בפני מי מכן שרצתה להעיר לי שנאלצה לקרוא את כולו ולהתעצבן עלי בתחתיתו… היו לי חברים שהציעו לי בכלל לא להעלות את הנושא עד דייט שלישי או רביעי, ואמרתי להם שזו תהיה רמאות לשמה, ולכן זה כאן בכרטיס.
אז למי שירדה עלי עקב כך, במקום להעריך את העובדה שאני מציין פרט חשוב כזה בכרטיס, את מוזמנת להסתכל בבקשה על חצי הכוס המלאה שאני בוחר בכנות, ואולי מישהו אחר יבחר להסתיר ממך מידע חשוב כזה? אולי הסיבה שאני מציין את זה היא בגלל שחשוב לי למצוא את בת הזוג המתאימה ולא סטוץ מזדמן? גם ככה העובדה הזו "מבריחה" ממני הרבה נשים, אני לא מתכוון לשים אותה בראש הכרטיס כאות קין, אבל בגלל התחשבות בדעת הרוב, אני בהחלט מוסיף את זה למטה. לא בגלל שזה חשוב לי, אלא בגלל שזה חשוב למבקרות אצלי בכרטיס.
לא מכירים את OKקיופיד? אתר שידוכים שלאחרונה תרגם את עצמו לעברית (עם בעיות מועטות עדיין בניסוח פה ושם), שמשך עד לאחרונה בעיקר גיקים ודוברי אנגלית, ולא מעט אנשי סגנונות חיים אלטרנטיביים אין להם בעניה עם נון-קונפורמיזם. אבל לפי חילוף המכתבים הנ"ל – כנראה בקרוב יגיעו אליו יותר אנשי "עמך" מבורחי כפיות וג'יידייט/קופידון. יצאו לי משם יותר דייטים מאשר כל אתר אחר (אבל רק 4 בערך, אז זו לא דגימה מוצלחת). האתר מתאים אנשים לא לפי תבנית פשוטה אלא על סמך הרבה שאלות לבנית תמונת אופי של הצד השני שאני מחפש. לכן אני לרוב לא טורח לפנות לנשים שרוצות ילדים או כאלו שמציינות שהן מעשנות למשל, אבל בשאר הפרנטרים האתר מעלה לי אכן בחורות כלבבי – עצמאיות, אתאיסטיות, פלורליסטיות ונראה שמעניינות ואינטיליגנטיות (ומשום מה אחוז גבוה של דו מיניות, המממ?).
דא עקא שאני אולי לא סחורה מספיק מוצלחת, והן לא עונות לי. המייאש הוא שאני הרי פונה רק ל2-3 בחורות כל חודש בקושי במכתב די אישי ומבקש רק לקבל תשובה, אפילו אם היא "לא, תודה". אין יותר מעליב משום תשובה. לפני שבועיים פניתי למישהיא מה"ביצה המקומית" של הבלוגים הישראליים שעלתה לי פתאום בחיפוש. נשמעה מאוד מתאימה לי, יש לנו כמה מכרים משותפים, והיא אפילו עובדת קומה מעל אחד הלקוחות הגדולים שלי. נשמע ממש מקרה של או רומנטיקה או לפחות צמצום הגרף החברתי משני לינקים לאחד. היא הציצה אצלי בכרטיס (האתר הלשין עליה) ואפילו לא טרחה לענות "לא תודה". מוזר. יש הרבה שלא עונות, אבל כאן מדובר על מישהיא שמאוד סביר שאתקל בה "בחיים האמיתיים". מוזר.
במילים אחרות, אני לאחרונה די התייאשתי מאתרי היכרויות. אני מתקפל למוד פאסיבי בכל מה שקשור להיכרויות מקוונות. יש לי הרגשה שיותר מדי בחורות מסננות מהר מדי אנשים בלי להסתכל אפילו, או אולי האישיות שלי פשוט מתאימה לפגישה אישית ולא וירטואלית, או שבחורות פשוט שמות יותר מדי משקל על הצורה החיצונית. אין לי כוח לחשוב על זה יותר בכלל.
הנה התיאור שנתן לי מבחן האישיות של OKC ואני חושב שהוא בהחלט קולע. אם יש מישהיא שלא שמה דגש על צורה (אני לא בראד פיט) ומחפשת תוכן (שאני חושב שיש לי פה ושם), אתן מוזמנות לפנות.
אתה מחפש אהבה, לא סקס. לגילך, אתה בעל ניסיון ממוצע, אבל אתה בחור נהדר ומתחשב
[…] השידוך המושלם עבורך הוא מישהי מבינה, חכמה ותומכת.
למרות שאינך מסמר המסיבה, בוא נודה, אתה פורח בסביבה קטנה ואינטימית של אנשים חכמים. המעגל הקרוב שלך אכן מאוד קרוב ודומה לך בתכונותיו. הדדיות במערכת יחסים חשובה לך.
לא קל לי לעשות את זה, אבל צריך להגיד משהו. 5 הקוראים שלי בוודאי שמו לב שלא כתבתי כאן כבר המון זמן. קצת כי לא היה לי פנאי וקצת כי האמת אני לא יודע מה לכתוב. תמיד קיבלתי משובים צוננים על פוסטים שחשבתי שהם נאוד מעניינים והנה כתבתי פעם אחת פוסט פרטי למדי, לא מושקע, לא ערוך לחלוטין, ודוקא הוא זוכה להמון תשומת לב ועידוד, ואין לי מושג מה עשיתי שם בכלל שנראה לקהל הקוראים כ"כ מוצלח. בקיצור כנראה אני וקהל הקוראים פשוט לא מבינים אחד את השני, וזה אומר שלא ברור מה אני עושה כאן ואין סיבה להחזיק בלוג.
אני מגלגל את זה שבועיים כבר בבטן ולא מוצא איך לנסח את זה, אז הנה זה פשוט: סוגר. תודה על הפידבק. יום טוב.