אפר' 27: מצעד למען החיים 2014- צועדים עם ולמען שורדי השואה

ביום השואה כולנו זוכרים את המתים אך בישראל 2014 חיים למעלה מ-180 אלף ניצולי שואה, למעלה ממחציתם עדיין אינם ממצים את מלוא הזכויות המגיעות להם !

השנה, כמו בשנה שעברה, יוצאים שוב לרחובות למטרה החשובה ביותר- ניצולי השואה חיים בכבוד וברווחה להם הם ראויים.

למען גיבורי השואה ואיתם נצא בערב יום השואה 27.4.2014 ל"מצעד למען החיים". כדי שהם יידעו שלא שכחנו אותם. כדי שאנחנו נדע שלא שכחנו.

יום ראשון, ה-27 באפריל, בשעה 17:00
נפגש מול כיכר הבימה בתל אביב נצעד לאורך שדרות רוטשילד עד לבית העצמאות בשדרות רוטשילד 16, מקום הכרזת המדינה שבבנייתה היו שותפים ניצולי השואה.

**המצעד הוא אירוע אזרחי עצמאי, ולא מפלגתי.
הירשמות ואישור הגעה במייל ל- sari@avivshoa.co.il

מצעד למען החיים אביב לניצולי השואה

RIP Yaron Abramov

I'm writing this post in English because It is meant to be a permanent page for people from all over world to leave their public thoughts and messages (since on Facebook things get washed away in the stream). You can also write us personal thoughts at yaron@abramov.org, both Anat and Ira will get your messages.

ירון אברמוב, 1947-2013

Dear Friends and family,

With a grave feeling of loss and a broken heart, mixed with the relief that his suffering ended,
we write to inform you that our beloved father Yaron has passed away last night.
The funeral will take place today, Monday, June 24th 2013, at 7pm
in Har Hamenuhot, Giva'at Sha'ul, Jerusalem.
From tomorrow we will be in the house we grew up with our father, in Derekh Hatatzpit 1, Ein Karem, Jerusalem.

If you need to contact us, use Yaron's number +972-544-304060, and one of us will answer

Ira and Anat Abramov.

חברים יקרים,בלב שבור וגעגועים, מהולים בהקלה על כך שהסבל שלו נגמר,
אנחנו כותבים להודיע לכם שאבא שלנו ירון נפטר אתמול בערב.
ההלוויה תתקיים היום, יום שני, 24 ביוני 2013, בשעה 19:00
בהר המנוחות בגבעת שאול, ירושלים.
ממחר נשב שבעה בבית שבו גדלנו עם אבא, בדרך התצפית 1, עין כרם, ירושלים.

אם יש צורך ביצירת קשר, אפשר להתקשר למספר של ירון 0544-304060, ואחד מאיתנו יענה.

עירא וענת אברמוב

גזרי עיתון על סבא

משה קרנצדורף הופיע בכמה טורים מקומיים בעיתון בשבוע שחלף. מעריב שלפו ראיון ישן איתו מ2007, חיים ברעם כתב עליו בטור שנפרד ממנו ומאמנון דנקנר (בטון סלחני להפתיע, יש לציין) מנקודת מבט ירושלמית של רחוב המלך ג'ורג'. לצערי עוד מוסד ירושלמי ותיק שנקשר בשמו סגר השבוע את דלתותיו, טעמון סגר 52 שנה, וגם זו כתבה מומלצת.

היה עוד טור שהופיע במוסף ירושלמי, אבל היה רצוף כל כך הרבה שגיאות וטעויות עובדתיות מביכות שאני לא אטרח להביא כאן את הסריקה שלו (לשמחתי הוא גם לא עלה לרשת), ואני זוכר שהצעתי לכתב פעמיים שישתמש בי ובאמא לבדיקת העובדות ולא ידפיס שטויות. לא שקרים רעים, תבינו, אבל החברים שהכתב ראיין בטעמון הפריחו עליו גוזמאות מינכהאוזן יצירתיות מאד. כזה הוא היה. נתן לאחרים לדבר ושתק בעצמו. אולי בגלל הצניעות הזו ורוחב הלב שלו, הוא הוזכר בכל מני מקומות כמו zoo ארץ zoo ופעם או פעמיים בקומיקס של דודו גבע באהדה. אנשים שונים זוכרים אותו שונה ממה שאני זכרתי אותו כמובן, וזה מצחיק לפעמים לראות עד כמה. הסבא שאני זוכר ומתגעגע אליו הוא לא בדיוק אף אחת מהדמויות שכתבו עליהן, ובכל זאת צילו נמצא שם.

סופשבוע טוב לכולם.

מיתרים

בשקט בשקט, בלי שידעתי, תגובה אצלי בבלוג הפכה לסרטון קצר, לזכר ירון בלום ז"ל.

הנה האייטם על ירון באתר "בית אבי חי", ומצרף שוב את התגובה המקורית של דודו:

הי עירא,

הגעתי לפוסט הזה אחרי שחיפשתי בגוגל מידע על ירון. קראתי ביומנים ישנים והגעתי שם לסיפור ההיכרות הקצר מאוד שלי עם ירון. דרך המכר המשותף שלנו, איתן, יצא לי לפגוש את ירון בפעם הראשונה, והאחרונה, ביום שבת שלפני אותו פיגוע בצומת בית ליד.

ניגנו יחד לראשונה באותו יום שבת בבית של איתן. אני על תופים, איתן על הקלידים או סמפלר כלשהו או משהו ממוחשב-מוטרף אחר, וירון על גיטרה חשמלית. היו רגעים מצחיקים, כמו למשל לכסח את Zombie של הקראנבריז עם ירון שמנגן את האקורדים הדביליים של השיר הזה. אח"כ איתן החזיר אותי עם התופים לבית של ההורים. ירון עזר לנו להעלות את התופים הביתה ולסדר אותם במרפסת, בשקט אופייני כפי שלמדתי להבין לגבי האדם הזה, וההורים שלי גם זכו להחליף איתו כמה מילים לפני שהוא ואיתן עזבו.

למחרת קיבלתי את הידיעה שירון, שפגשתי בפעם הראשונה בחיים שלי לכמה שעות מעטות, נהרג בפיגוע בבית ליד. זוועה. עד היום קשה לי להכיל את העובדה שהספקתי להכיר בצורה כ"כ קרובה אדם שלמחרת כבר לא יהיה בין החיים. וזה כ"כ עצוב. לאחר מעשה, היו שם רגעים קטנים שהיום מקבלים משמעות שונה.

לא אשכח את הדקות שבהן ישבנו באוטו אחרי החזרה, נוסעים אלי הביתה להחזיר את התופים. איתן נהג ואני ישבתי במושב הקדמי. דיברנו ביננו מקדימה וירון ישב במושב האחורי, אולי קצת נרדם, בכל מקרה כמעט ולא הוציא מילה ברגעים מסויימים. כבר היתה שעת דמדומים והיה משהו קצת עצוב באוויר. אולי סוף עייף של אחרי נגינה יחד, אולי התחושה של היכרות ראשונית בין אנשים שלא נפגשו לפני כן יחד, כשאיתן היה הצלע המשותפת בין שלושתנו. אחרי המוות של ירון הרגעים האלה הפכו לזיכרון אחר, תחושה שזה היה היום האחרון של ירון לפני מותו.

מאוד עצוב וגם מוזר, מנסה אחת לכמה זמן להיזכר שוב ברגעים הקטנים האלה. יהי זכרו ברוך.

קרדיטים לסרט: איתן שפר ודניאלה קופלר.

סבא נוטר

שולף וממיין תמונות ותעודות. אני אשתף כאן כמה בבלוג בשביל חובבי העתיקות. הנה כמה מהתקופה שלו בשירות בצבא הבריטי.

משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
תעודת נוטר - משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
תעודת נוטר – משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
מכתב שחרור מיחידת הנוטרים
מכתב שחרור מיחידת הנוטרים
תעודת זהות פלסטינית - חוץ
תעודת זהות פלסטינית – חוץ
תעודת זהות פלסטינית - פנים
תעודת זהות פלסטינית – פנים

הוא היה הצבר הכי ותיק

לפי משרד הפנים יש בארץ בסביבות 1500 אנשים שעברו את גיל 100. הם מעריכים שרק 300 מהם עדיין בחיים והשאר שגיאות בירוקרטיות או נוכחים-נפקדים, מהסוג שממשיכים "להצביע לבחירות שנים אחרי מותם". הסבא שלי, שעד לפני שעתיים היה הצבר הכי זקן בארץ, הספיק לסגור 107 שנה בפורים האחרון, הספיק להצביע למפלגת העבודה בינואר, הספיק לנהל 50 שנה את האטליז הלא-כשר הכי מפורסם בירושלים, מתוך 75 שנות קריירה כקצב מאחורי הדוכן. הוא הספיק להתאלמן, לעבוד בשביל הצבא הבריטי, לשרת בהגנה ולפי אגדה לא מאוששת אחת, גם להרוויח כמה פרוטות כנער שליח של בית המשפט המחוזי העותמני. חתיכת הסטוריה שהיום סיפורה הגיע לסיומו.

שני לינקים למי שרוצה לקרוא עוד:

משה קרנצדורף חוגג 103, כתבה של יואב אבן בערוץ 2.

פוסט שלי משנה לפני, יום הולדת 102.

לצערי השבועות האחרונים לא עברו קל, והיו כמה ארועים מטרידים בבתי החולים בהם נאלץ להעביר את ימיו האחרונים. אמא שלי חושבת לכתוב פה פוסט ולו כדי להתריע על הבעיות האלו למי שיעבור אותן ביום מן הימים. במקום אחד זה היה צוות נהדר אבל חברת ניקיון איומה, במקום אחר אטימות של דיאטנית ורופא שהתעלמו מהתיק הרפואי והתגובות של המטופל שלהם, וזה כנראה קיצר את חייו בימים או שבועות. מלבד זה אפשר להגיד בהחלט שזה היה בשיבה טובה.