אפר' 27: מצעד למען החיים 2014- צועדים עם ולמען שורדי השואה

ביום השואה כולנו זוכרים את המתים אך בישראל 2014 חיים למעלה מ-180 אלף ניצולי שואה, למעלה ממחציתם עדיין אינם ממצים את מלוא הזכויות המגיעות להם !

השנה, כמו בשנה שעברה, יוצאים שוב לרחובות למטרה החשובה ביותר- ניצולי השואה חיים בכבוד וברווחה להם הם ראויים.

למען גיבורי השואה ואיתם נצא בערב יום השואה 27.4.2014 ל"מצעד למען החיים". כדי שהם יידעו שלא שכחנו אותם. כדי שאנחנו נדע שלא שכחנו.

יום ראשון, ה-27 באפריל, בשעה 17:00
נפגש מול כיכר הבימה בתל אביב נצעד לאורך שדרות רוטשילד עד לבית העצמאות בשדרות רוטשילד 16, מקום הכרזת המדינה שבבנייתה היו שותפים ניצולי השואה.

**המצעד הוא אירוע אזרחי עצמאי, ולא מפלגתי.
הירשמות ואישור הגעה במייל ל- sari@avivshoa.co.il

מצעד למען החיים אביב לניצולי השואה

RIP Yaron Abramov

I'm writing this post in English because It is meant to be a permanent page for people from all over world to leave their public thoughts and messages (since on Facebook things get washed away in the stream). You can also write us personal thoughts at yaron@abramov.org, both Anat and Ira will get your messages.

ירון אברמוב, 1947-2013

Dear Friends and family,

With a grave feeling of loss and a broken heart, mixed with the relief that his suffering ended,
we write to inform you that our beloved father Yaron has passed away last night.
The funeral will take place today, Monday, June 24th 2013, at 7pm
in Har Hamenuhot, Giva'at Sha'ul, Jerusalem.
From tomorrow we will be in the house we grew up with our father, in Derekh Hatatzpit 1, Ein Karem, Jerusalem.

If you need to contact us, use Yaron's number +972-544-304060, and one of us will answer

Ira and Anat Abramov.

חברים יקרים,בלב שבור וגעגועים, מהולים בהקלה על כך שהסבל שלו נגמר,
אנחנו כותבים להודיע לכם שאבא שלנו ירון נפטר אתמול בערב.
ההלוויה תתקיים היום, יום שני, 24 ביוני 2013, בשעה 19:00
בהר המנוחות בגבעת שאול, ירושלים.
ממחר נשב שבעה בבית שבו גדלנו עם אבא, בדרך התצפית 1, עין כרם, ירושלים.

אם יש צורך ביצירת קשר, אפשר להתקשר למספר של ירון 0544-304060, ואחד מאיתנו יענה.

עירא וענת אברמוב

גזרי עיתון על סבא

משה קרנצדורף הופיע בכמה טורים מקומיים בעיתון בשבוע שחלף. מעריב שלפו ראיון ישן איתו מ2007, חיים ברעם כתב עליו בטור שנפרד ממנו ומאמנון דנקנר (בטון סלחני להפתיע, יש לציין) מנקודת מבט ירושלמית של רחוב המלך ג'ורג'. לצערי עוד מוסד ירושלמי ותיק שנקשר בשמו סגר השבוע את דלתותיו, טעמון סגר 52 שנה, וגם זו כתבה מומלצת.

היה עוד טור שהופיע במוסף ירושלמי, אבל היה רצוף כל כך הרבה שגיאות וטעויות עובדתיות מביכות שאני לא אטרח להביא כאן את הסריקה שלו (לשמחתי הוא גם לא עלה לרשת), ואני זוכר שהצעתי לכתב פעמיים שישתמש בי ובאמא לבדיקת העובדות ולא ידפיס שטויות. לא שקרים רעים, תבינו, אבל החברים שהכתב ראיין בטעמון הפריחו עליו גוזמאות מינכהאוזן יצירתיות מאד. כזה הוא היה. נתן לאחרים לדבר ושתק בעצמו. אולי בגלל הצניעות הזו ורוחב הלב שלו, הוא הוזכר בכל מני מקומות כמו zoo ארץ zoo ופעם או פעמיים בקומיקס של דודו גבע באהדה. אנשים שונים זוכרים אותו שונה ממה שאני זכרתי אותו כמובן, וזה מצחיק לפעמים לראות עד כמה. הסבא שאני זוכר ומתגעגע אליו הוא לא בדיוק אף אחת מהדמויות שכתבו עליהן, ובכל זאת צילו נמצא שם.

סופשבוע טוב לכולם.

מיתרים

בשקט בשקט, בלי שידעתי, תגובה אצלי בבלוג הפכה לסרטון קצר, לזכר ירון בלום ז"ל.

הנה האייטם על ירון באתר "בית אבי חי", ומצרף שוב את התגובה המקורית של דודו:

הי עירא,

הגעתי לפוסט הזה אחרי שחיפשתי בגוגל מידע על ירון. קראתי ביומנים ישנים והגעתי שם לסיפור ההיכרות הקצר מאוד שלי עם ירון. דרך המכר המשותף שלנו, איתן, יצא לי לפגוש את ירון בפעם הראשונה, והאחרונה, ביום שבת שלפני אותו פיגוע בצומת בית ליד.

ניגנו יחד לראשונה באותו יום שבת בבית של איתן. אני על תופים, איתן על הקלידים או סמפלר כלשהו או משהו ממוחשב-מוטרף אחר, וירון על גיטרה חשמלית. היו רגעים מצחיקים, כמו למשל לכסח את Zombie של הקראנבריז עם ירון שמנגן את האקורדים הדביליים של השיר הזה. אח"כ איתן החזיר אותי עם התופים לבית של ההורים. ירון עזר לנו להעלות את התופים הביתה ולסדר אותם במרפסת, בשקט אופייני כפי שלמדתי להבין לגבי האדם הזה, וההורים שלי גם זכו להחליף איתו כמה מילים לפני שהוא ואיתן עזבו.

למחרת קיבלתי את הידיעה שירון, שפגשתי בפעם הראשונה בחיים שלי לכמה שעות מעטות, נהרג בפיגוע בבית ליד. זוועה. עד היום קשה לי להכיל את העובדה שהספקתי להכיר בצורה כ"כ קרובה אדם שלמחרת כבר לא יהיה בין החיים. וזה כ"כ עצוב. לאחר מעשה, היו שם רגעים קטנים שהיום מקבלים משמעות שונה.

לא אשכח את הדקות שבהן ישבנו באוטו אחרי החזרה, נוסעים אלי הביתה להחזיר את התופים. איתן נהג ואני ישבתי במושב הקדמי. דיברנו ביננו מקדימה וירון ישב במושב האחורי, אולי קצת נרדם, בכל מקרה כמעט ולא הוציא מילה ברגעים מסויימים. כבר היתה שעת דמדומים והיה משהו קצת עצוב באוויר. אולי סוף עייף של אחרי נגינה יחד, אולי התחושה של היכרות ראשונית בין אנשים שלא נפגשו לפני כן יחד, כשאיתן היה הצלע המשותפת בין שלושתנו. אחרי המוות של ירון הרגעים האלה הפכו לזיכרון אחר, תחושה שזה היה היום האחרון של ירון לפני מותו.

מאוד עצוב וגם מוזר, מנסה אחת לכמה זמן להיזכר שוב ברגעים הקטנים האלה. יהי זכרו ברוך.

קרדיטים לסרט: איתן שפר ודניאלה קופלר.

סבא נוטר

שולף וממיין תמונות ותעודות. אני אשתף כאן כמה בבלוג בשביל חובבי העתיקות. הנה כמה מהתקופה שלו בשירות בצבא הבריטי.

משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
תעודת נוטר - משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
תעודת נוטר – משה קרנצדורף ביחידת הנוטרים, חייל האוויר הבריטי
מכתב שחרור מיחידת הנוטרים
מכתב שחרור מיחידת הנוטרים
תעודת זהות פלסטינית - חוץ
תעודת זהות פלסטינית – חוץ
תעודת זהות פלסטינית - פנים
תעודת זהות פלסטינית – פנים

הוא היה הצבר הכי ותיק

לפי משרד הפנים יש בארץ בסביבות 1500 אנשים שעברו את גיל 100. הם מעריכים שרק 300 מהם עדיין בחיים והשאר שגיאות בירוקרטיות או נוכחים-נפקדים, מהסוג שממשיכים "להצביע לבחירות שנים אחרי מותם". הסבא שלי, שעד לפני שעתיים היה הצבר הכי זקן בארץ, הספיק לסגור 107 שנה בפורים האחרון, הספיק להצביע למפלגת העבודה בינואר, הספיק לנהל 50 שנה את האטליז הלא-כשר הכי מפורסם בירושלים, מתוך 75 שנות קריירה כקצב מאחורי הדוכן. הוא הספיק להתאלמן, לעבוד בשביל הצבא הבריטי, לשרת בהגנה ולפי אגדה לא מאוששת אחת, גם להרוויח כמה פרוטות כנער שליח של בית המשפט המחוזי העותמני. חתיכת הסטוריה שהיום סיפורה הגיע לסיומו.

שני לינקים למי שרוצה לקרוא עוד:

משה קרנצדורף חוגג 103, כתבה של יואב אבן בערוץ 2.

פוסט שלי משנה לפני, יום הולדת 102.

לצערי השבועות האחרונים לא עברו קל, והיו כמה ארועים מטרידים בבתי החולים בהם נאלץ להעביר את ימיו האחרונים. אמא שלי חושבת לכתוב פה פוסט ולו כדי להתריע על הבעיות האלו למי שיעבור אותן ביום מן הימים. במקום אחד זה היה צוות נהדר אבל חברת ניקיון איומה, במקום אחר אטימות של דיאטנית ורופא שהתעלמו מהתיק הרפואי והתגובות של המטופל שלהם, וזה כנראה קיצר את חייו בימים או שבועות. מלבד זה אפשר להגיד בהחלט שזה היה בשיבה טובה.

ידע פתוח, חינוך פתוח

הבאזוורד שלמדתי לאחרונה הוא MOOC.

זה רק עוד שלב פוטנציאלי בסולם שהוא תוצאה של… טוב, אני לא רוצה לנתח את זה. יש לי המון ניחושים. אולי חלקם מוטים פוליטית. יש מי שחושבים שזה בגלל שאיכות החינוך נופלת או סתם לא מתעדכנת, יש מי שילך ויצביע על גורמים כלכליים/אידאולוגיים כמו הפרטה. אני לא אכנס לזה. העובדה בשורה התחתונה היא כזו – מערכת החינוך לא מחנכת, היא בקושי מלמדת, ולהרבה אנשים אין את האמצעים לקדם את עצמם עם השכלה גבוהה. אנחנו צריכים לקדם חשיבה מודרנית ועדכנית, ואזרחים מיודעים, כדי לשפר את העולם ואיכות החיים של המין האנושי. כרגע אזרח לא מיודע הוא אזרח גרוע. הוא לא מבין מספיק טוב מה היא דמוקרטיה כדי להשתתף בה, ובוודאי לא יודע איך לנצל בחוכמה את הרעיונות המתקדמים שמתפתחים בה. אפשר לחפש את הפתרונות לזה בכניסת מתנדבים למערכת החינוך (אבל התנדבות היא לרוב לא פתרון בר קיימא), אפשר להכנס לפרלמנט ולהלחם על תקציבים, אבל אפשר גם לייצר תכנים.

למעשה, כמו שתוכלו למצוא בדף הקלט שלי פה בבלוג (שאני לא מספיק לעדכן מספיק), יש המון חומר מרתק וקורסים מקוונים בכל תחום, יש קורסים שלמים של אוניברסיטאות מובילות בעולם שמועלים בשלמותם לרשת, כולל הספרים וההרצאות, לשימוש חופשי. למעשה, הפתרון לבועה הכלכלית של עלות הלימודים בארה"ב מתחיל להסתמן כ"יותר חופש".

אמרתי בועה כלכלית? כן, יש המון התייחסות ללימודים גבוהים כבועה כלכלית. בארה"ב, כשלימודים לילדי99% האחוזונים התחתונים פירושם להגיע עם התואר לעבודה פחות משתלמת כלכלית מאשר קריירה של אנשים ללא השכלה גבוהה, פלוס חובות הלוואות שכ"ל ל30 שנה, יש פה בעיה. יש פה בעיה גם לאוניברסיטאות המתייקרות-מדי למצוא לקוחות. אבל שוב, כל אלו נושאים לפוסט אחר, ובינתיים בישראל אנחנו עוד במצב יחסית נסבל, לא ברור כמה זמן זה יחזיק.

עוד נושא לפוסט אחר ביום מן הימים – גלובליזציה של מידע אקדמי. אנשים מארצות אויבות שלא יוכלו לקבל אישור לימודים במדינה זרה, וסתם אנשים שרוצים את חופש המידע והביטוי שלהם, רצים לאינטרנט כדי למצוא את הפתרון, והאמצעים לעזור להם בקושי עומדים בעומס. ברור שהנושא יכול לעזור למגמות גיאו-פוליטיות חיוביות. בקיצור, חופש מידע, ביטוי ולימוד קשורים אחד בשני, וקשורים אולי לכל מה שקורה בעולם, כלכלית ופוליטית.

זה משגע את הממסד. בארץ אולי המוסדות להשכלה גבוהה אינם ענין לטייקונים (אחד התחומים האחרונים שלא) אבל הם עניין פוליטי, ובמקרה של מכללת אריאל אידאולוגי עמוק. חינוך חופשי בלי פיקוח השלטון מעצבן אנשים ולא בכדי. רק לפני כמה שבועות ניסו במינסוטה להוציא חינוך חינם מקוון מהחוק, לשמחתנו הם חזרו בהם יום אחרי.

בארץ היו בינתיים מעט דיבורים על דמוקרטיזציה של הגישה לספרי לימוד אלקטרוניים, וזה אולי אחד הדברים הבודדים שאני מוכן לפרגן לח"כ שטרית עליהם, אבל זה עוד רחוק. אחד מהאנשים שמנסים לדחוף משהו בכיוון הוא ידידי שי מכנס שלאחרונה חזר לארץ מפוסט-דוק ומתכנן להריץ את הנושא של ספרי לימוד ברשיון חופשי. הוא מחפש שותפים למסע, ואתם מוזמנים להצטרף אליו. יש בארץ את ספרי הלימוד של מיזם ויקיספר, אבל מה ששי מחפש זה להקים פרויקט שיצליח גם לאשר מהדורות מול משרד החינוך ויכנס לתוכניות הלימודים. עוד מעט בחירות ויש כמה פיראטים בפריימריז של העבודה ושל התנועה הירוקה, אני מקווה שגם הם יוכלו לעזור :-)

לבסוף, רשימת המלצות לערוצי חכמה ודעת שאני אוהב לצרוך, מיוטיוב וכפודקאסטים מרחבי הרשת, אנא הציצו בדף הקלט, מבטיח לכם שעות של הנאה והחכמה.