עוד לדיון על המצעד

התגובה של מר לייבוביץ' הצדיקה בעיני עוד פוסט. הוא מייצג כאן עמדה דתית אבל יחסית פתוחה ואני מנסה לקלף ממנו עוד כמה דעות קדומות. הזכרת שחרדים טוענים שהומוסקסואליות היא מחלת נפש, ושספר החוקים הישראלי הוציא אותה מחוץ לחוק בעבר.

א. חוקים לא תמיד צודקים, ויש להלחם על שינוי.
ב. נגיד וזו היתה מחלת נפש (והיא לא) עדיין יש גם לחולי נפש זכויות אזרח.

אבל הכי הציקה לי הטענה שהעלית בשיחתינו במסנג'ר – שאורח החיים שלהם בעייתי. ואני מצטט במשורה: "זה שאדם מקיים יחסים הומוסקסואלים זה הרבה פעמים גורם לבעיות אישיות וחברתיות" או "צורת חיים זו לדעתי היא דבר לא טוב, גוררת דברים לא טובים להומוסקסואלים עצמם ולשאר החברה". אני יכול רק לנסות לנחש למה אתה רומז כאן אבל ממעט נסיוני בחוג מכרי הגאים, הם לא אי אילו בני אדם פרועים ומשולחי רסן. אולי זו החבורה שלי, אבל מדובר בעובדי הייטק שמשתכרים יפה, עוזרים לקהילה ועוסקים בהתנדבות, לא הולכים למועדונים ופאבים יותר ממני, לא שותים אלכוהול יותר ממני, ועד כמה שאני יודע גם לא צורכים סמים מעבר לזה. אנשים נורמליים ובריאים ונעימים. הם רק מרגישים שהחוק מקפח אותם, ולכן המצעד ראוי.

להמשיך לקרוא עוד לדיון על המצעד

Happy days

(או: "זכות הציבור להיגעל")

"זה אחד הימים המאושרים בחייו של יגאל". אני בטוח. לפחות כמו היום שבו הוא רצח איזה ראש ממשלה אחד, מי זוכר אותו. לעומת מר עמיר הוא כבר שנים לא הופיע בעיתונים.

הציטוט הנ"ל בא או מאימו או מאחיו של יגעל עמיר, תלוי איזה עיתון קראתם. בעוד כ7 שעות תצעד לריסה טרימבובלר לתוך חדר לממש סוף סוף את ברית נישואיה השניים בהתייחדות רבתי עם בחיר ליבה המוזר ('סתומרת גם הלב וגם הבחור מוזרים).

ראש ממשלה אחד מוטל בקבר, יד לזיכרו בכיכר רבין מחוללת פעם בכמה שנים, אבל יגעל ומשפחתו עולים שוב ושוב לכותרות. כל המדינה תדע בדיוק מתי היא נכנסת לחדר ההתייחדות ומתי היא תצא משם. מדינה שלמה תדע אם היא נכנסה להריון וכמה פעמים הם עשו את זה. מדינה שלמה אולי תזכה אפילו להדלפה של השב"ס באיזה פוזות הם עשו את זה וכמה רעש היה שם. לריסה טרימבובלר-עמיר היא אמא לכמה ילדים שהתחתנה עם רוצח שלא הביע חרטה. יהודי שרצח יהודי, עבר על דיבר ולא מתייסר על כך. אפילו בעלה לשעבר מריע ותומך. זו הדת שלנו היום, והעיתונות מסקרת כל פרט ושומרת להם על מעמד הסלבריטאים. איזה, העתונות לא תספר לכם מתי יודה ונינטייב עושים את זה, אבל על לריסה ויגעל תקבלו את כל הפרטים החשובים. יום גדול וכחול לעיתונות הצהובה.

וברור לי ששניהם יכתבו ספרי זכרונות, ואחריהם מר שמפניה וגברת הר-שפי. וברור לי שהם יהיהו רבי מכר לא רק בכל העולם אלא אפילו בארץ. הוא יצא יום אחד מהכלא אדם מאוד עשיר או לפחות ילדיו יחיו טוב מאוד, עם פנסיה שמנה, כי הקהל ישלם יפה יפה על הספר ויתגמל את ילדי הרוצח בעל החיוך המתנשא במשכורת לכל החיים.

ככה יעשה לאיש אשר אלוהים חפץ ביקרו. אם היה אלוהים, אני חושב שיש פה הוכחה שהוא אירוני ובן זונה. ואם לא אלוהים (ברור שלא), אז יש פה הוכחה שהמין האנושי הוא חיה רודפת מין ואלימות באיצטלה של עיתונות וזכות הציבור לדעת.
אם הייתי עורך הייתי עושה את הדבר האחראי ולא מתייחס. לא נותן לפושע משום סוג שהוא מעמד של סלבריטי. לא מפרט את השעות המדויקות שבהן הוא ולריסה מקיימים מצוות משכב בהמה ושופכים זרעם במהדורות כל הערוצים לתוך עינינו ואוזנינו על אפינו וחמתינו. דיינו.

זה קורה גם בחיים האמיתיים?

אני יושב כאן ליד המחשב ובחוץ צעקות וטריקות. לרגע חשבתי כבר הולכים שם מכות אבל אז זה יצא לרחוב ממול החלון שלי ובווליום חסר בושה. "אתה אמרת שאתה אוהב אותי! שאתה רוצה להיות אבא של הילדים שלי! ועכשיו זה ואתה עוד אומר שנעבור לגור ביחד? איפה אתה חי? חתיכת אדיוט!" ואז קול גבר ממלמל משהו בקול נמוך וקול אישה אחרת פורץ: "אתה באמת דפוק, הא? מה זה היה כל הסופי שבוע האלו והחתונות שהלכתי איתך, ושהצגת אותי לחברים שלך?" להמשיך לקרוא זה קורה גם בחיים האמיתיים?

שנה טובה!

אני מתבייש לי בשקט. איחלתי להרבה אנשים בטלפון שנה טובה, אבל לא טרחתי למצוא תמונה של רימון ולהשקיע 5 דקות פוטושופ בברכה. זה הרי כל כך מעושה אבל מצד שני חביב ומצופה ממך… טוב נו אולי בשנה הבאה :)

אז לכל קוראי (ארבעתכם!) אני מאחל שנה של הפתעות שמחות, אהבה, התגשמות חלומות, ימי אושר מפוזרים בין ימי ההתמודדות של החיים, והרבה אוכל טוב.

שנה הבאה יהיה כרטיס ברכה יותר מושקע :-)

מה שכן, חגגתי אתמול עם ידידי גיא על פיצה וכוס פורט רימונים. יש יקב שמכין יין אדום, יין פורט, ויין קינוח מרימונים (לצערי לא ליקר), שמו במפתיע הוא "רימון", והפורט לא רע בכלל. הערב אני מביא בקבוק של היין האדום שלהם לארוחה, נספר לכם איך היה. בינתיים אני יכול להגיד לכם שהפורט מצוין, לא מתוק מדי (יש עדיין את העפיצות הטבעית של הרימון, שמקורה כנראה לא מאותם טנינים שיש ביין שבאים מזגי הענבים כי היא לא ממש עוברת כשהיין יושב ו"נושם" בכוס). הביקורת העיקרית שלי כלפיו הוא לא הטעם הנהדר אלא פקק הסיליקון שלו. כשמדובר בבקבוק של 120 ש"ח אני מצפה לטיפה יותר השקעה בשעם. הוא לא נשלף עם הפותחן הרגיל שלי, והייתי צריך למצוא פותחן הברגה רגיל אחרי הרבה חפירות.