טוויטר איננו OpenID

פוסט תגובה לניב קלדרון שמנסה לטעון שטוויטר הופך לספק אופן-ID דה-פאקטו. הטיעון מתבסס על זה שקמו כבר כמה עשרות אתרים שבמקום לדרוש ממך פתיחת יוזר חדש מבקשים ממך רק את היוזר והסיסמא של טוויטר ושלום על ישראל. אני רוצה לציין כאן שזו לא רק טעות לחשוב ככה, זו גם טעות מסוכנת.

1. מסירת הסיסמא של הטוויטר שלך לגורמים צד-ג' (במיוחד שירות חדש שצץ ועוד אין עליו הרבה ביקורות) אומר שאתה נותן לעוד מישהו (חברה או רמאי "phishing") סיסמא לשליטה בשמך ותדמיתך בטוויטר. הוא יוכל לשנות לך את הסיסמא ותשאר נעול מחוץ לחשבונך. לא בדקתי כמה קל לבקש איפוס סיסמא ואם ניתן גם להחליף לך את כתובת הדואר בלי לקבל קוקי אישור מהמייל הקודם, אבל עדיין, אותו תוקף (או סתם בעל שירות שלא עבר QA) יכול למרר לך את החיים. גם ככה מספיק מסוכן היום כשהרבה דפדפנים מוסרים את הסיסמא בשבילך בקלות רבה מדי. זכרו שאתר שמחזיק את סיסמת חשבון הטוויטר שלכם מחזיק גם את פרטי ההתכתבויות הפרטיות שלכם, ואם אתם לא זהירים וממחזרים סיסמאות (ומי ביננו לא עושה את זה?), הוא גם יודע עכשיו את הסיסמא שלכם לעוד מקומות.

2. שירות OpenID אינו דורש ממך לתת את סיסמתך לאתרים אחרים, הוא גם לא מגלה עליך פרטים אישיים שלא תרצה, הוא רק מזהה אותך בצורה אחידה לכמה אתרים, האתרים הרחוקים יודעים שזה אתה ולא מישהוא אחר כי הם רואים שהURL שנתת מכיל שרת OID שסומך על סיסמתך, וזה צריך להספיק.

3. שירות שרוצה לזהות אותך באופן ×—×—"×¢ וגם להשתמש בחלקים מהשירות הראשי יכול ×”×™×” לקבל מפתח חלקי ומיוחד, כך למשל קורה לי עם פליקר. יש לי כבר שלוש תוכנות שונות שמשתמשות בAPI ×”×–×”. למשל uploadr, מבקש רק שם משתמש, מתחבר לפליקר ומבקש זכויות מסוימות (לדוגמא פתיחת SET חדש והעלאת תמונות, אבל לא מחיקה שלהן). פליקר שולח לו מפתח (קוקי שכזה) וכשאכנס בדפדפן לפליקר המערכת תספר לי שהתקבלה בקשה לחיבור עם זכויות מופחתות, מאיזה IP ושם התוכנית, ואם אני ביקשתי את ×–×” אני יכול לאשר. זו הדרך האלגנטית והנכונה לעשות דברים. עד שטוויטר לא מציע את ×–×”, אני לא אכניס את הסיסמא שלו לאתרים צד ×’'. אולי אסמוך על גוגל בשביל "חבר לחבר" אבל גם בזה אינני בטוח…

ציד מכשפות

קראתי את גל מור על ציד מכשפות, ובתגובות ירדן לוינסקי על כך שדי להאשים את המדיום ולעבור לדבר על החברה שאחראית על ההפגזה הלא מאוזנת וחסרת הרחמים נגד פיצה שרגא.

ברור שזו אשמת החברה, רק ששמועות טלפוניות נכתבות על מים ומופצות למעט אנשים בכל פעם, ואילו בלוגים ופורומים (ואימייל המוני עם יד מהירה על ההדק) גורמים להפצה רחבה יותר ולרוב שורדים, לפעמים קשים לתיקון (הרבה מערכות פורומים לא נותנות לך למחוק הודעות רטרואקטיבית). אז זו אשמת האנשים שרוצים לרכל ולחלוק את הפחדים עם אחרים, או אשמת המדיום?

"האח הגדול" הוא מספוא בהמות, שלא בא להעביר ידע או לחדש משהו יצירתי, הוא רק מנצל את יצר המציצנות האנושי שחייב לעצור ליד תאונה ולהסתכל. פורנוגראפיה נטו. מפיקי טלוויזיה ואנשי פרסום יודעים את זה ומנצלים את זה עד תום. האם זו אשמת האנשים שרוצים להציץ לאחרים, או אשמת המדיום?

רעיונות, חוויות, מוסיקה ובדיחות הם דברים שאנשים אוהבים לחלוק עם חברים. אם המלצות או את החוויה עצמה (טקסט, מוסיקה, סרט…). לפני שלוש מאות שנה סופרים התחילו לפחד שיעתיקו את ספריהם וביקשו ×”×’× ×” חוקית מהעתקה בטכנולוגית הדפוס. לפני מאה שנה פחדו מלחינים ממכירת תקליטים. 25 שנה אח"×› פחדו משידור מוסיקה בטכנולוגית הרדיו. 25 שנה אח"×› פחדו מהחלפת סלילים והקלטות בין המאזינים. 25 נוספות עברו והזעם יצא נגד קלטות בטאמקס וקלטות טייפ (ומשה קרוי ודן בן אמוץ הכריזו ש"ספריות ההשאלהשודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים"), והנה חלפו עוד 25 שנה ותעשיית המוסיקה מפחדת מהאינטרנט… כולם הצטרפו לפזמון: האם זו אשמת האנשים שרוצים להחליף חוויות או אשמת המדיום?

בשישי ראיינו לערוץ 10 את חבורת הפושעים הצעירים שעקצו זקנים אמריקניים בלפחות שני מליון דולר. ברור שהם עברו על החוק ופגעו באנשים בצורה חסרת לב, אבל אותם האנשים גם לא הפעילו שום שיקול דעת, או התייעצו עם רואה חשבון או נציג חוק לפני ששלחו עשרות ומאות אלפי דולרים לבנקים במדינה זרה. פשוט ניצלו את הנאיביות שלהם, אבל גם את תאוות הבצע. טוב, כאן ברור שהם לא אשמים שהם טמבלים, או לפחות אשמים אבל העונש שהם שילמו אינו פרופורציונאלי. מעניין אם ההגנה של הפושטאקים הצעירים תהיה "אבל הם רצו לתת לנו את הכסף, מי אנחנו שנגיד לא?".

וכאן אני אזכיר ולא ארחיב על מנגנוני שליטה באנשים על בסיס פחד (שלטונות טוטאליטאריים, דתות ממוסדות וכולי).

הפתרון הוא חופש ביטוי מחד, ומאידך חופש בחירה וחינוך לחשיבה ביקורתית.

האם אתה מעדיף לסמוך על שמועה מחברים או על מידע מוצלב מאנשי תקשורת, רופאים, אנשי מקצוע אחרים במקביל?
האם את מעדיפה שיצנזרו את האח הגדול מהמרקע, או שיווצרו התנאים שיבטיחו את שרידתם של אופציות תרבותיות כמו קול המוסיקה, 88FM, ערוץ 8, תכניות תרבות בערוץ הממלכתי שיתנער וינסה לחקות את הBBC, ומחלקת התרבות של גל"צ?
האם אתם מעדיפים תעשיית מוסיקה/קולנוע/טלוויזיה/ספרים מכורה לכסף עד שהיא דוחפת שינוי לרעה בחוקי זכויות יוצרים, מרגלת אחרי מליוני משתמשי אינטרנט ומרעיבה אמנים, או שיעברו כבר לשירותי מנויום זולים ואפקטיביים לכולם, שיועילו לאמנים, יבטלו את ציד המאזינים ויכניסו לפרופורציות את המלחמה המוזרה של אנשי התיווך בשניהם?

עוד על חשיבה ביקורתית ומוסיקה כשירות מנויים בהמשך השבוע (וגם ויסקי!). שבוע טוב…

ציונות, יהדות ובחירה בעייתית בדמויות, סמלים ולקחים

גיא כתב בדיוק על מאבקי הדתיים בטיב-טעם החדש בנווה שרת, וספציפית על הפרשנות של אסף וול למצב והתייצבותו לצד הטיעונים החרדיים. לא קראתי הרבה מטוריו של מר וול והלכתי להציץ בכמה. ידידי אפי שעוקב אחרי טוריו טוען שהקו שלו הוא סכסכנות שאמורה להסוות לאומנות יהודית לפי מסורת טומי לפיד: כשכשנוח לה היא חילונית צינית, כשנוח לה היא שמרנית אפולוגטית, ולפעמים מר וול כותב סתם בסרקאסטיות מלאת התלהבות עצמית או שפשוט יורה במקביל לכל הכיוונים עד שכבר לא ברור לי בעד או נגד איזה צד הוא. נראה לפעמים שיש בו איזו צביעות יצירתית של ביקורת בלתי בונה על כולם לצד התחמקות מהגדרה עצמית או הבעת עמדה ברורה מדי שעלולה להפריע לו יום אחד אם היא תשלף בפניו בויכוח ותסתור את המלך במעירומיו.

אבל כאמור הגעתי מגיא, שמתייחס ספיציפית לכך שוול מעלה את דמותו המיתית של מתיתיהו החשמונאי ומלחמתו בחזיר בתור דוגמא וסמל שראוי לנו לכבד כשאנחנו בוחרים להגדיר את דמותינו והתנהגותינו כאן בארץ (וול מזכיר לא מעט את ענין החזיר כמשהו נפרד משאר החיות הלא-כשרות). התחלתי לענות אצלו, אבל ליתר בטחון רציתי לרענן את זכרוני בסיפור החשמונאים ×›×™ הם לא באמת מה שלימדו אותנו בבית הספר, ומתגובה קטנה יצא לי כבר פוסט…

מר וול היקר, סמל מצוין בחרת, אבל למה עצרת? אולי תבאר ותפרט מה עוד אפשר ללמוד ממתיתיהו ומשפחתו המפוארת? החשמונאים התחילו בתור משפחת קנאים דתיים בתקופה שכל העם החל להתפצל לכתות. הם ניצלו תקופה של אי יציבות פנימית בשלטון הסלאוקי כדי ליישם את הקנאות שלהם בצורת טרור. הם הרגו לא רק סלאוקים אלא גם יהודים שנראו להם, אפעס, קצת מתבוללים (או אולי סתם שייכים לכת מתחרה), והכל לפי דוקטורינות שהכתיב סבא מתיתיהו. הוא הספיק להתחיל את המרד וגם למות קצת אחרי בשיבה טובה אבל הילדים המשיכו יפה את העבודה: בתור הפגנות יהדות נלהבות היו הוא וכנופיתו היו פורצים לכפרים שהיו בעיניהם "פייסניים מדי" עם השלטון, הורסים את הפסילים הפסולים, אוספים את כל היהודים שלא נימולו ומלו אותם אחד אחד במרכז הכפר, מול המזבח ההרוס. לפי חלק מהסיפורים, מי שהתנגד קיבל ברית מילה "יסודית" יותר או גם איבד את חייו. מוצדק או לא? הרבה יזוזו על הכיסא באי נוחות ויגידו כי אי אפשר להכין קיש לוריין בלי לשבור כמה בייצים או ש"אידאולוגיה היתה בזמנו הכלי הנכון להציל את העם מכליה רוחנית ביד הכובשים", אבל הסיפור הרי לא נגמר שם.

שמעון בנו של מתיתיהו הצליח לנפנף את הסלאוקים ולהקים אוטונומיה, כבש שטחים וקצר את שבחי העם, שברגע של אופוריה וכניעה למאניפולציה סמך על ידיו ועל משפחתו את ריכוז ההנהגה הדתית, הצבאית והפוליטית כאחד, ולמעשה הפך אותו למלך מלבד הסמלים והשם. שמעון אפילו הצליח להשחיל לנוסח החלטת אסיפת העם שנתנה לו את כל הכוח הזה, סעיף שאומר שאותה אסיפה לא יכולה לקחת ממנו חזרה את כל הסמכויות אלא אם הוא יאות להסכים. מזכיר מישהו? (כל התשובות כנראה נכונות)

כצפוי, השתן שעלה לראשו עבר בירושה, אולי שכרון הכוח ואולי ההשפעות ההלניסטיות (מה שקוראים אצלנו "התיוונות") התחילו לתת את אותותיהם, ושמעון ואחריו בנו יוחנן התחילו להתרחק מעצות הכוהנים שנתנו להם את למעשה את הלגיטימציה למלוכה. יוחנן הורקנוס (שהיה הראשון שגם הדביק לעצמו גם שם יווני) לקח את מושכות הכוח שירש והמשיך במלחמת הקודש המוזרה של כיבוש העמים מסביבם וגיור בכפיה(!) של האדומים, הנבטים ועמים קטנים אחרים. כלפי פנים הוא ניסה לשמור על פאסון פלורליסטי ועל שלום בית בין הכתות השונות, אבל כשהתחיל מרמור בין הפרושים שהוא מחזיק בתואר הכהן הגדול אבל במקביל גם מנהל מערכות צבאיות דרשו ממנו לוותר על אחד מהתפקידים. יוחנן התחפר בעמדתו, והתחיל להסתמך יותר על תמיכת צד הצדוקים. בנו אלכסנדר ינאי לקח את זה הלאה וביחד עם הצדוקים פתחו במלחמת אחים מול הפרושים שגבתה לפי פלאביוס 50,000 חיי יהודים, חיסול ממוקד של שליש הסנהדרין (רק מהפרושים שבהם, למי שתהה), ובאירוע מפורסם במיוחד צלבו 800 פרושים ומול עיניהם עינו ורצחו את משפחותיהם, ואז ישבו מולם כשמסביב ערימות גופות 800 המשפחות והרימו משתה שמח במיוחד כשהדם ממשיך לזרום מסביב על האדמה. אולי לזכר זה הריבה של הסופגניות אדומה?

אני מדלג כמובן על עוד הרבה פרטים ודקויות (הלילה קצר) אבל מצטייר שהחשמונאים האלו פשוט משפחה מאמי. תודה אסף על התמונה המנטאלית, ועזוב לי את הבייקן. הוצאת לי עכשיו לגמרי אפילו את הרצון לחגוג את חנוכה. לא פלא שהורדוס, נכד לאדומי שגויר בכח ×¢"×™ הורקנוס ×”× "ל, לא ממש אהב את החשמונאים וחתך להם את שושלת תאוות השלטון והקנאות, ואני אומר חתך לא במובן המשפטי/בירוקראטי/דמוקרטי…

העצוב הוא, שיש גם אנשים שהפכו את חבורת החמודים האלו לדמויות מופת לאתוס הציוני המודרני, ושוכחים להם הרבה פרטים עקובי דם שלא היו קשורים דווקא ב"התנגדות מול כובש אכזר" אלא דווקא תככנות פוליטית, תאוות כוח, קנאות דתית ושאר הסיבות העצובות אחרים למלחמת אחים, התעללות בעמים נכבשים והתנהגות שמאוד מביך לקרוא עליה אפילו אלפיים ומשהו שנים אחרי, שלא לדבר על הסוף הלא מעודד של כל התקופה הזו. באותה צורה גם שלפה הציונות גם את בר-כוכבא מדפי ההיסטוריה והכניסה אותו לקאנון להיות סמל ליהודי העומד על שלו, אבל לעולם מזכירים באותו המשפט שבעקבות המרד הדתי הקנאי האומלל שלו איבדו את חייהם 400,000 יהודים לפי המסורת היהודית או עד כמליון יהודים לפי הסטוריונים אחרים (600,000 כנראה נפלו כבר אז בין כיסאות השאלה מיהו יהודי), שזה אומר בין שליש לשני שליש מהעם היהודי דאז, או במילים פשוטות – אסון הרבה יותר חמור מהשואה הגרמנית. הרבה פלגים חרדיים לא רואים אותו כגיבור גדול, ועד היום קוראים לו בר-כוזיבא, אבל בבתי הספר שלנו עדיין מלמדים ילדים לשיר על בר כוכבא הגיבור, לספר על לוחמי האצ"ל הגיבורים ולפחד מהחמאס והחיזבאללה.

אז זו הדוגמא? האם החשמונאים אלו לוחמי חופש במלחמת אין ברירה על חיי עם, או שמא טרוריסטים עם קנאות דתית ותאוות שלטון שמביאה אותם בסוף למלחמות אחים ואכזריות לא אנושית ובסוף חורבן עצמי? האם אלו האנשים שצריך לקחת מהם דוגמא או שמא לראות את ההתנהגות הזו כאזהרה מפני התדרדרות ערכי חיי אנוש, שחיתות שלטון אלימה והשמדה וגירוש בסופו של המסלול?

הניסוח בויקיפדיה מנסה להיות יותר סלחן, רואים שחינכו אותנו טוב בבית הספר:

בתולדות המשפחה החשמונאית אנו רואים התפתחות מבית כוהנים עממי, אשר סחף את העם למרידה אל מול האימפריה הסלאוקית, אל שושלת מלכים בעלת סממנים הלניסטיים, שלעתים מלכה אף כנגד רצון העם, ונאלצה לעתים להשתמש בכוח הזרוע על מנת לדכא מרידות פנימיות. המעבר ממשפחת כוהנים למשפחת מלכים היה רב משמעות, והחשמונאים הלכו ואיבדו את התמיכה העממית לשלטונם. במקביל לכל אלו, החלה המעורבות הרומאית בענייני המזרח הקרוב, שהלכה והתגברה עד לכיבושי פומפיוס, והעלאת הורדוס לשלטון.

תחילתה של השושלת במתתיהו הכהן וחמשת בניו, שואפי החירות, וסיומה של השושלת, במרחץ הדמים שערך בה הורדוס, הותיר בתולדות עם ישראל כדימוי חיובי של השושלת, וכתקופה שיש להתגעגע אליה בימי החורבן והגלות שבאו בעקבות נפילתם. הציונות רואה עצמה כממשיכת דרכם במובנים רבים, ויצירות אמנות כספר "מלך בשר ודם" של משה שמיר העוסק בדמותו של אלכסנדר ינאי, מדגישות את הכוח והעוצמה שהיו בממלכה החשמונאית, כמו את הקו הטראגי שנלווה לבניה.

שמתם לב? שואפי חירות מקופחים שהארכיטקט הפרידמן המתייון הורדוס דיכא להם את המאבק והזהות הלאומ(נ)ית. לי זה נשמע כאילו הורדוס פשוט נאלץ לנקוט בכמה פעולות לא נעימות כדי להשתיק את מלחמות הכתות והפלגנות ולנסות לבנות את הארץ הזאת ולהביא לה שיגשוג טכנולוגי, מסחרי, תרבותי ותדמית חדשה באירופה. זה אפילו עבד לכמה שנים טובות למרות התקוטטיות הכתות שהמשיכו, עד שהתחלפו האימפריות, והפרובינציה המתאוששת שלנו שוב התפרקה כשחבורות קנאים לא השכילו לנסות דיפלומטיה וסדר עדיפויות יותר הגיוני וגמרו בחורבן בית שני, הגליה ו1900 שנה שנראה שלא נוצלו להפקת לקחים.

כי אם אני למד מהסיפורים האלו משהו, זה דווקא את כל הלקחים האפשריים נגד טעויות כמו שלטון ריכוזי מדי, אי הפרדת דת ומדינה, איפשור לאנשי דת להכתיב מדיניות ציבורית ושילטונית, איפשור לגנרלים להמשיך לנהל אג'נדות מדיניות אחרי שנגמר מצב חירום, חסימת הבעת דעות או זכות בחירה של העם, פיצול העם לפי מעמדות או מפלגות ונתינת יחס ממשלתי מפלה בינהם, חירחור מלחמות אחים, נפוטיזם ובעיקר נגד נתינת הנחות להתנהלות קלוקלת שכזו מטעם הנהגה כלשהיא. האם למדנו מזה משהו? אני חושב שעליית מפלגות סקטוריאליות שתוקעות קואליציות זו תופעה שצריך למצוא לה פתרון, וצריך להתחיל לחנך לדמוקרטיה כי אחרת משתחלים לכנסת אנשים שהמושג לא ברור להם, ואני אעצור כאן אחרת חוק גודווין יקבע שנגמר הדיון והפסדתי בו עוד לפני שענה כאן אפילו אדם אחד בתגובות :-).

אני אולי קצת מאשים את הנאיביות של ההוגים הציוניים בבחירה הבעייתית בדמויות האלו רק בשביל ספין יצירתי של בחירה מאוד סלקטיבית של סיפורים כדי להראות שאמנסיפציה ויהדות אינן זרות. נאיביות, כי היום יותר מדי אנשים לוקחים אלמנטים אחרים מאותן דמויות ולוקחים את הספין למקום מאוד שונה. אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק להסתכל כל פעם רק על היסטוריה סלקטיבית כדי להפוך אותה למשל ותירוץ. צריך להתחיל להתבגר כאינדיבידואלים ועם ולהבין את המלאכותיות המסוכנת של לאומנות ופלגנות ולהתחיל להפנים שכהומו סאפיינס הגיע הזמן שנניח את האגרופים הצידה ונתחיל לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות כדי לשפר לנו את איכות החיים ולאפשר לנו להתמקד בתקווה ושיפור ולא בתחרות מי יקבע מתי יבוא יום הדין ולמי זה יכאב יותר.

בתקופה כזו, שאין לי מפלגה שאני שלם עם הבחירה בה, אני מקווה לשמוע על אנשים חדשים עם אג'נדות שמדברות אלי. אולי החבורה הזו, מי יודע. מייאש לראות שגם האנשים שאני ×”×›×™ מזדהה עם דעותיהם על הנייר מתפקדים בסוף בכנסת לפי תכתיבים של הסכמי קואליציה, לוביסטים, דעות קדומות ושיקולי תדמית תקשורתית. השלטון שמתחלף פה בקצב מסחרר תמיד תקוע במקום עם קואליציות קטנות ושבירות מדי ואף אחד לא מעיז לשנות מספיק את סדר היום ארוך הטווח מפחד לאבד את הכיסא בטווח הקצר. ברור לי לפי הסקרים שהפעם מי שלא אבחר יגמור באופוזיציה. לצערי אני לא מאמין שאפשר להביא לשינוי חקיקה רציני בנושאים יסודיים כשאתה יושב באופוזיציה, אפשר מקסימום לנסות לעצור את החוקים הגרועים, לכן נשאר לי רק להחליט מי ×™×”×™×” ×”×›×™ טוב בקידום המטרות שחשובות לי מבחינת ×™×—"צנות, שיווק רעיונות ודעת קהל. מגוחך אבל ×–×” המצב – הריאליטי משתלטת על המציאות.

מספיק ברברת. אני הולך להתקין את וורדפרס 2.7 וללכת לישון. וויש מי לאק!

איפה הויסקי, איפה? (אלכוהול, וובשתיימאפס ותוכנה חופשית)

סורטר/היילנדר שאל אותי לפני שבוע איפה פוסטים חדשים בנושא ויסקי. האמת שכל עוד גיא סובל כרגע מכאבים אחרי שתיה ושי עסוק, לא נשאר לי הרבה עם מי לשתות (ואני לא שותה לבד) וכיון שאין לי קשרים בתעשיה, לא מזמינים אותי לשתות בבית השגריר…

אז אחוז ויסקי נמוך בדם גורם לכך שאני לא כותב עליו מספיק, לא גמרתי אפילו את סיפור הטיול מספטמבר שעבר, פארש שכמותי. אם ככה, אני קם ומנסה להוזיז משהו! כבר הרבה זמן דיברתי שאני רוצה להקים ויקי לענייני ויסקי, בינתיים גיא התייאש ופתח לבד עמוד בבלוג, ובמקום אחר גיליתי את אתר אלכופדיה עם אגף הויסקי שלו שבהתחלה לא אהבתי את תנאי השימוש שלו, אבל משיחה טובה עם בעל האתר אורי מגן, הבנתי שזה נבע מחוסר נסיון ולא מכוונה רעה, אז הצעתי לו עזרה לשפר את ניסוח וכוונות תנאי השימוש וההגנה על הפרטיות, ולהכריז כי כל תוכן האתר תחת CC-by-nc או אולי CC-by-nc-sa ואז ארגיש איתו הרבה יותר טוב. עדכונים יבואו.

אז נפתרה ×”"בעיה"? לא לגמרי. דיברתי עם הגברת הראשונה של הויסקי באינטרנט הישראלי והבנתי שיש עוד מה לעשות: ראשית האלכופדיה מיועדת יותר לריכוז מידע עובדתי (ויקיפדיה-סטייל), ועוד לא ברור אם יכנסו לשם בברכה דעות ורשמי טעימות אישיים. שנית, Islay רואה בחזונה דברים הרבה יותר מאורגנים וקלים לחיפוש חכם מאשר ויקי ואופיו האנארכיסטי, אנחנו רוצים לחפש פתרון שיאפשר לנו לבנות מאגר ציבורי של רשמי טעימות של אנשים, כאשר כל "כרטיס" במאגר יכיל את פרטי הבקבוק (מזקקה, שנה, הוצאה, וכולי), את שם הטועם, תאריך הטעימה (אם חוזרים למאלט אחרי שנים ומגלים משהו אחר, חשוב לציין, ושווה גם לשמור טעימות ישנות), התרשמות כללית בכתב, ציון בארבע קטגוריות של ריח, טעם, איזון וסיומת (בדומה לספר "תנך הויסקי" של ×’'ים מאריי) ולמי שממש רוצה להשקיע, אולי גם לכלול בטופס גם ציונים ל12 המוטיבים מגלגל הטעמים, בדומה לפרויקט ויסקי אנליסט ומקומות אחרים. המוטיבים הם: Body (Light-Heavy), Sweetness (Dry-Sweet), Smoky (Peaty), Medicinal (Salty), Feinty (Sulphury), Honey (Vanilla), Spicy (Woody), Winey (Sherry), Nutty (Oaky-Creamy), Malty (Cerealy), Fruity (Estery) and Floral (Herbal). ההסבר המלא כאן. את הגראפים הגיקיים שמייצר כל מאלט אפשר למצוא פה ושם, למשל בחוברת הטעימות שקיבלנו בסיור במקאלאן. אין לי מושג למה מעגל בדיוק,אולי ×–×” נובע מגלגל הטעמים הישן שמזכיר גלגלי טעמים של ייננים, יצרני גבינה, קפה, בשמים וכולי. נא להזהר מהתמכרות יתר לגרפים וטבלאות, נראה שהאיש מהלינק הקודם הלך קצת רחוק מדי כשבנה טבלה מחזורית של קינוחים 🙂

אחרי שיש לנו צרור כרטיסי טעימה, אנחנו רוצים לרכז תגובות בטקסט חופשי מהקהל, שיוכל להגיב לטעימה ספיציפית, או לכלל הטעימות של בקבוק מסוים, או לקטגוריה שלמה של טעימות כמו מזקקה. כלומר צריך להיות כאן עץ מעניין של מידע, הירארכיות מרובות, ואולי דברים אחרים שלא חשבתי עליהם. טיול של משתמש באתר יכול להיות ניווט לתוך בקבוק בצורות כאלו:

ארץ: סקוטלנד > איזור: איילה > מזקקה: לגאבולין > הוצאה: חוזק חבית 12 שנה (וכאן ימצאו כל הטעימות)
ארץ: ארה"ב > סוג: טנסי ויסקי > מזקקה: ג'ק דניאלס > הוצאה: ג'נטלמן ג'ק (כנ"ל)
טועם: גיא > מזקקה: טמנאבולין > הוצאה: 30 שנה במהדורה מוגבלת (וכולי, אני חושב שהבנתם)

וכך אפשר יהיה למצוא בקבוקים לפי ציונים, לעקוב אחרי טועם מסוים באתר, או לבקש בקבוקים אחרים דומים בסגנון ובטעם לפי מתאם הטעמים, כמו אותו ויסקי אנאלייזר לעיל.

נשמע לי כמו פרויקט של יומיים שלושה בג'אנגו או בדרופאל, לא? 🙂

בקיצור אני וIslay לא לגמרי סגורים מאיפה להתחיל, אם צריך ללכת לבנות כזו מפלצת (לא מצאתי אחת מוכנה בינתיים) או להסתפק במערכת חלקית על בסיס משהו כמו וורדפרס עם תוספי אתר ביקורת כו אחד מאילו: 1 2 3 4 5 – כמו שאתם רואים, ×–×” סלט שקשה לנו להחליט על מה לבנות.

שנינו לא מפתחי אתרים, היינו רוצים רעיונות לגבי איזו פלאטפורמה תתאים כדי להתחיל לבנות עליה, וכמובן שאני מעדיף פתרון של תוכנה חופשית מההתחלה עד הסוף.

lazyweb יקרה, מה אתם מציעים? 🙂

חיות אדם

איזה יופי של בוקר! ואז הגעתי למחשב ושם חיכו לי שני טוויטים של גל מור: על צעדה של מרזל, בן-גביר וחברים דרך אום אל-פאחם שאישר בג"ץ, וצעדה לא מאושרת של המון פסיכופאתים אמריקניים על כל גופו של עובד קבלן שהושכר ל- Walmart בנסותם להספיק לתפוס פלאזמה 50" ב$800 בחמש בבוקר. הוא מת, אחרים נפצעו, כולל אישה אחת בהריון. תגובת החנות הזויה למדי: הם טוענים שזה מאוד נדיר (עד כאן בסדר) ושלא ידוע להם על עוד מקרים של עובדי וולמארט שמתו בבוקר שאחרי חג ההודיה (מה?!).

לכאורה שני אייטמים מאוד שונים – באחד אנשים טמבלים עיוורים לזולת דורכים עליו בטעות, ובשני אנשים חריפי שכל עיוורים לזולת ודורכים עליו במופגן ועם גיבוי ממשלתי ומשטרתי.

מאיפה מגיעים האנשים האלו? מה הלך לאיבוד בחינוך של ההורים שלהם, וכמה נזק הם עושים לילדים שלהם? ולמה במקרה אום אל פאחם המדינה נותנת לזה יד? איך שמים פלורליזם ברשימת ערכי המדינה וזורקים משם את הגזענות שמקננת שם חופשי?

עצוב. לך תבנה מדינה :~-(

רבותי, נא להתחיל לחפור מתחת לבלטות!

לפני חודש היה לי סיפור מעצבן עם בית השקעות ישיר. ניסיתי להציל את חלק מהכסף בקפוט גמל וביקשתי להעביר קופה שהבשילה לקרן יותר יציבה וגם למשוך ממנה קצת כסף. בגלל "עיכובים בירוקראטיים" בית ההשקעות היקר לקח את ארבעת ימי העסקים שהובטחו לי ועשה מהם שבועיים, ובינתיים ירד ערך הקופה בעוד כמעט 10K ש"ח. הייתי צריך לבוא לשם פיסית ולהיות מאוד אסרטיבי ולדרוש פיצוי על הטעות שלהם, כי הם הודו שלא היה שום דבר באשמתי בעיכוב. אני מבין שהם אולי בלחץ, אבל זה היה תרגיל מסריח ואני עכשיו עובד על העברת הכסף לבית השקעות אחר.

בחזית אחרת, אתר בנק הפועלים (שבתור לקוח בנק אוצר החייל אני עדיין שייך אליו משום מה) וגם הגישה הטלפונית הישירה אינם זמינים כבר יומיים בשל "תקלה זמנית", מה שמאלץ אותי ללכת אליהם לסניף כדי לברר מה מצב החשבון שלי, מה שכמובן יעלה לי עמלות מפולפלות עכשיו.

האם המערכת הבנקאית מנסה לרמוז לנו שכדאי להכין כספות ביתיות ולהשקיע בזהב? אהם.

עדכון: לא עברה דקה ממשלוח הפוסט וקיבלתי ספאם SMS מכא"ל, יש לי הנחה בבורגר קינג. היום הזה מתחיל לא טוב.