דמיינתי שזה עלול לקרות כשנאסא הזמינה אותו לחודשיים במופט-פילד, אבל לא רציתי "לפתוח פה לשטן" 🙂 מכנס ידידי היקר עומד לחוות מחר את חוויית הגיקים המושלמת, את מה שמעט מאוד אנשים על כדור הארץ חוו (ושילמו על זה גם $4000 אם הם לא היו חתומים קבע בנאסא), טיסה ב Vomit Comet של נאסא, או הכיף המגניב של לבלות כ-15 מחזורים של 30 שניות ללא כוח משיכה. ליתר דיוק מחזורים של 0G-2G-0G-2G עד נוזיאום 🙂
שי, קח את העצות וגלולות נגד הקאה שיציעו לך, ואני מקווה שאתה לא מתכוון לנסות את מה שעשה פן ג'ילט, שזה לעלות על המטוס עם הגיטריסט של ZZטופ ולנסות את החוויה בעירום, תוך כדי שהוא מנסה לשיר שירים מברברלה, תוך כדי שהוא מקיא לתוך שערו הארוך ומאושר כמו תינוק 🙂
(יותר מצחיק לשמוע אותו מספר על זה בתוכנית הרדיו שלו, אבל אני לא מוצא כרגע מה היה התאריך של התכנית הספציפית)
גוגל חוגגים יום הולדת לניקולא טסלה, האדם הדגול שהמציא בין השאר את הרדיו, את מנוע זרם החילופין, ובזכותו גם התקן העולמי של רשתות חשמל ציבוריות הוא AC ולא ה-DC הבעייתי שהתעקש עליו אדיסון. מספרים עליו גם הרבה אגדות אורבניות לגבי צלחות מעופפות וכוח אנטי-משיכה, אל תאמינו ל-80% ממה שאתם קוראים עליו 🙂
ויום הולדת שמח גם לידידי סתיו ((הקרוי לפעמים עדי)) שחוגג היום קיץ 31 על כדור הארץ 🙂
אגב, למי שרוצה הצצה על איך המוח שלי עובד – כל הפוסט הקודם התחיל מזה שרציתי להתבכיין על ביטול הכנס הנ"ל. הכותרת המקורית הייתה "זה לא כל כך נעים לראות אולם סגור", אבל כשיצאתי מרעננה נזכרתי באל-על, ואז כשישבתי לכתוב נזכרתי בוונדיז, ואז כשכתבתי על וונדיז נזכרתי בזה ששי "יו! כמה חומר!" מכנס גם עבד לא מעט על אלגוריתמים לחיזוי תבניות התנהגות בורסה, ואז חשבתי איך עוד לא שמעתי על פתרונות תוכנה חופשית לענין, ואז באה לי הדוגמא הנגדית לאל-על בדמות ראיין-אייר, ואז עם חמש פסקאות לא גמורות אני החלטתי שאני כותב את הפסקה האחרונה הזו בתור קוריוז, וחוזר אחורה כדי להשלים את הכתיבה ולמצוא לינקים מתאימים (והכל יותר מעניין מלחפש עבודה, כמובן), ואז תוך כדי שאני כותב אני חושב איך מרחב הפתרונות הזה יכול להיות מיושם כדי לעזור לרשתות הפצת אספקה בנות קיימא של תרופות, מזון וציוד טכני לעולם בעת משבר אבל גם ביומיום.
בנקודה זו הפכתי את הפסקה שלעיל לפוסט נפרד 🙂
(אגב, שי, הנה התחלה לרעיון לפרויקט הגמר לסינגולאריטי U: פלאטפורמות תוכנה חופשית עם API נוח למימשוק עם מסדי נתונים שונים, ומנוע AI לניתוח מספיק גמיש וכמה שיותר גנרי של היסטוריה של פרמטרים שונים וחיפוש patterns חוזרים על עצמם, כדי למצוא כשלים ופיספוסי אופטימום בבעיות עם כלכלה, חקלאות, תעבורה, אספקה וכולי.)
מה עושים עם מוח א-לינארי כזה? קיוויתי שיום העיון ההוא באו"פ יתן לי רעיונות, אבל בינתיים קצת על מה שאני מכיר ברשת. אתמול הייתי בכנס של עמותת ממציאים קטנה (בינתיים), ולמדתי על אתר בשם האפבייקרי, שרובו רעיונות בלי יישום וחלקם חסרי סיכוי או אחיזה במציאות (קצת רקע על תרבות הקהילה שם ולינקים לאתרים דומים). חביב וחשוב, אבל לאנשים שקמים מהכסא לעשות את הדבר האמיתי, אני ממליץ על אתר "מייק" המרשים. גם שם יופי של קהילה, אפשר ללמוד וללמד אנשים מכל העולם מכניקה, אלקטרוניקה, טכניקות וחומרים, ולעזור לאנשים לספר את יצר סקרנותם, או סתם לעזור להם לעזור לעצמם לפתור בעיות לבד בבית. אני חושב שהתרבות הזו והחזון הזה חשובים, בשביל זה אני מחפש דרכים להגשים את החלום של לישה, שאדבר עליו יותר בפוסט אחר.
פעם פעם, לפני 20 שנה, היית חייב להרים טלפון לאל-על יומיים לפני הטיסה כדי לאשרר, כי המחיר על אי-אישרור היה שהטיסה עלולה היתה להיות דאבל-וטריפל-בוקד, והיית מוצא את עצמך מקורקע. החברה סבלה המון הפסדים מהנוהל הפסול הזה, אין לי מושג של מי היה הרעיון החכם, אבל זה נמשך שנים. אולי בגלל שלא היתה בקרה ופידבק (דברים שISO9000 מתעקש עליהם למשל) ואולי בגלל תרבות ישראלים, אבל תיירים המומים אירופאיים שידעו שכרטיס טיסה זה כרטיס טיסה ולא משהו על תנאי (בתנאי שתאשרר, כמובן). מחשבים יכולים לפתור את הבעיה בקלות בעזרת סטטיסטיקה וחישובי טרנדים – אפשר ליצור מנגנוני משוב שיודעים לצפות מראש אחוזי סיכוי לביטול של כרטיס ללא הודעה מצד הלקוח. למשל לפי ארץ מוצא, דוגמא דמיונית לגמרי – אם אזרח ישראלי, בניגוד לאירופי, יותר סביר שיבטל ברגע האחרון או שסתם לא יגיע לטיסה, המחשב יתן למושב הזה ציון ויחליט לפי סך חישובי הסיכויים אם באותה טיסה כדאי לעשות אובר-בוקינג של 20% או 130%. כנ"ל לפי נמל יציאה, או אם זה חזור של כרטיס דו כיווני, או אם זו טיסת שכר זולה יותר, וכמובן לפי עונות השנה (מי יבטל לפני חג?) ונמל יציאה, ומחלקה, ו… בקיצור, סטטיסטיקה יכולה לעזור המון. אני בטוח שידידי ישי, מומחה שרשראות האספקה, יוכל לתת לכם על זה הרבה יותר מידע ((נשבע לכם שהוא לא משלם לי, אפילו שזו הפעם השלישית שאני מזכיר אותו השבוע בפוסט…)). אל על הפסידו המון כסף על ניהול כושל, הגיעו עד כונס נכסים, והופרטו בצדק, למרות שהם שומרים עדיין על קשרים מאוד טובים ומיוחדים (ויש הרבה שיטענו טובים מדי) במסדרונות משרדי הממשלה.
המסר הוא חשוב מאוד לאנשי שיווק ופיתוח עסקי: אם משקיעים מראש במערכת שמנתחת סטטיסטיקות לצפי שוק ((וזה לא משהוא שאי אפשר היה לעשות לפני עידן המחשבים, הרי חברות ביטוח ובנקים עושים חישובי סיכונים כאלו כבר מאות שנים!)), אפשר להוזיל מאוד את העלויות לחברה ולכן את המחיר לצרכן. הרי אם העלויות לא צריכות לגלם את מחירי הפיצויים על דאבל-בוקינג, אפשר לעשות כל מיני דברים חכמים. אין לי ספק שזה חלק לא מבוטל מהסיבה שחברות כמו ראיין אייר יכולות להציע לכם טיסות בעשרה אירו מצידה האחד של אירופה לצידה השני: הם יודעים אילו קווים יהיו באיזה ביקוש באילו תקופות בשנה בחברות האחרות לאורך השנים שחלפו, הם יודעים אילו יעדים היו שמחים לפתח את התיירות, הם מגיעים להסכמים של מיסי נמל נמוכים עם נמלי טיסה פחות פופולריים, ואז יכולים למכור טיסות לא שגרתיות כדי להרוויח מנישות שלחברות גדולות אין את הגמישות להציע, ולהרוויח גם יפה מכרטיסים מוזלים בקווים מאוד מבוקשים בשיאי עונות התיירות. כל זה לפני שדיברנו על המחיר אקסטרא שהם יקחו לחוד על כל דבר אחר שאתם מצפים שיהיה כלול במחיר (מזוודות, שימוש בבית השימוש, אוזניות, אוכל ושתיה) או על בונוסים אחרים (הקהל הציע לשלם על דיילות בביקיני, המנכ"ל זרק כרעיון גם שירותי סקס) שחלקם כלולים בשירות אצל חברות אחרות.
דוגמא למוצר בhttp://www.megaessays.com/essay_search/low_involvement.html">מעורבות יותר נמוכה מאשר טיסות: בעוד מקדונאלדז מתחייבים לספק לך את הבורגר וצ'יפס על המגש 45 שניות על השעון או שהארוחה חינם (מישהו בודק להם את זה בארץ?), וונדיז מתחייבים שההמבורגר גם יהיה טרי. אם הסנדוויץ' ישב יותר מכמה דקות על המדף שיוצא מהמטבח ללא קונים, הוא נזרק לפח. איך תדע להכין סנדוויץ' טרי מהר, בזמן ומראש לפי דרישות הלקוח ולא לבזבז חומרים? סטטיסטיקה! אכן מערכת כזו הותקנה לפני כמה שנים ברוב רעש וצילצולים ברשת וונדיז בארצות הברית, ובאלגוריתמים מתוחכמים שדומים למערכות לצפיית התנהגות הבורסה, היא מורה לטבחים כמה המבורגרים או חזות עוף או צ'יזבורגרים להפשיר בבוקר, וכמה לזרוק על הגריל בזמן אמת – לפי סטטיסטיקה מהעבר, מזג אוויר, תאריכי חגים, פקקי הכבישים המקומיים, וכמובן מידע בזמן אמיתי מהקופה וכמה אנשים מחכים בתור.
האם צריך את כל הניתוחים האלו בכל אירגון? לשכור סטטיסטיקנים מבריקים ובניית מערכות מומחה יקרות? הפתרון הוא כמובן לחשוב גם מחוץ לקופסא – למשל במקרה אל-על אפשר גם ליזום התקשרות אל האנשים טלפונית (והיום אפילו לשלוח SMS אוטומטית מכל מערכת בקלות) ולוודא איתם את ההגעה לטיסה, וזה יעלה הרבה פחות מכל עלויות המלונות ופיצויי הביטולים.
אבל בסוף יושב אדם בקצה השרשרת וצריך עדיין ללחות על כמה כפתורים… הבוקר יצאתי מתרגש בסקרנות ל"יום עיון למורים – חקר המוח והשלכותיו על הלמידה ועל החשיבה" באוניברסיטה הפתוחה. למרות שלאחרונה הם פרסמו הרבה מהספרים ברשיון חינמי מוגבל, וספגו מכת תרומות קשה בגלל התפוצצות הקרן של מאדוף, לאחרונה אני מחבב את המקום פחות בגלל סיפור המרצים, אבל חרם לחוד ויום הרצאות מרתק לחוד. בלעתי את עקרונותי ויצאתי לכבישים, אחרי 40 דקות פקק מזהם אוויר מאבן יהודה ועד רעננה, הגעתי וגיליתי שהכנס בוטל מחוסר נרשמים. כיון שאתמול התקשרתי לאשרר הרשמה אבל נשלחתי לתא קולי, לא גיליתי את זה. כיון שלא חזרו אלי טלפונית בתשובה להודעה שהשארתי, לא גיליתי את זה. אבל העובדה שהיום הזה כנראה בוטל כבר לפני שבוע ולא עדכנו את זה באתר היא זו שמעצבנת אותי, אפילו יותר מזה שלעמוד האירועים שלהם אין רסס (אילתרתי אחד לבד). לא צריך לחזות כמה אנשים יירשמו, לא צריך תחכום טכנולוגי, רק פאקינג רסס הודעות שיכלול גם ביטולים, ואתר אינטרנט מעודכן שלא יטעה אותך (ועדיין מוצג שם הדף נכון לרגע זה).
ובכן, בפוסטים בסדרת הדמוקרטיה אני מנסה להדגים לכם עד כמה חשוב שמידע יזרום ויגיע לידי האנשים בצורה שמישה וניתנת לקליטה, וחשוב שהאנשים יקבלו את כל המידע הזה בכל דרך אפשרית כדי להעמיק בו ולהפוך אותו לידע. אנשים עם ידע יכולים לעזור לעצמם, למשפחתם, לשכניהם ולקהילתם, יוכלו לצמצם פערים סוציו־אקונומיים ולעזור למנוע את החרפת המשברים שלתוכם אנחנו דוהרים בעוורון. לכן כל זה מתחבר לסדרת הפוסטים על קיימות, שאני שוקד עליה לאחרונה. בסוף הכל יתחבר יפה, מבטיח.
כדי שהמידע הציבורי והיעיל הזה יופץ בצורה יעילה מקסימלית לאנשים הוא חייב להיות חופשי. נקודה. יש למישהו ויכוח? אתם מוזמנים, בתגובות. מידע חופשי זה אומר שכל אחד יכול להפיץ אותו הלאה בכל פורמט, כל אחד יוכל להוסיף עליו את חוכמתו (אם יש לו), ולפעמים לצערינו גם לסלף אותו אם לא נדאג לתשתית מתאימה. מצד אחד פרויקטים כמו הויקיפדיה מראים שלא קל במיוחד לאנשים מבחוץ לסלף מידע מרכזי אם יש מספיק מתנדבים איכפתיים ופעילים, ולכן חשוב לתת לקהילה גם את הכוח להגן על המידע, אבל לדאוג למנגנונים שימנעו השתלטות על מידע ((למשל לחסום אנשים אכפתיים בגלל ריב אישי, אבל זה סיפור אחר)). כדי להגן על כל זה, ראוי וחשוב שגם הפלאטפורמות שמריצות את מאגרי המידע החופשי והכלים להגיע אליו, יהיו בשליטת המשתמשים ולכן תוכנה חופשית היא הפתרון המושלם.
אז למה זה לא קורה בכל מקום ובכל הזמן? כי אנשים רוצים להגביל את הצעדים שלכם לצרכי רווח אישי, בעזרת מקלות כבדים ושוטים משפטיים, ואפילו רק בעזרת איומים להשתמש בכאלו. לשתק את יכולת האנשים לעזור לעצמם, לפחות עד שיעזרו לקופת הפרוטקציה של ארגון כזה או אחר לתפוח עוד ועוד, ומי שאין לו קמח לא ילמד תורה.
התירוצים לכל ההתקפות האלו הם חוקי הקנין הרוחני. אז איך הם הפכו לנושא כל כך שולט בחיינו?
הקדמה
נתחיל מזה שפעם הידע היה חופשי, הועבר מאב לבן. הבינו אותו טוב כי הוא הועבר כידע בסיסי ורלוונטי ולא כערימות מידע שזקוקות למיון וניתוח. המידע לא נכתב, וכך סודות היו שמורים שמורים – אם מפני אויב ואם בין קוסם שבט ליורשו כדי לשלוט על השבט ולעזרתו של המנהיג, מצד שני ידע שנחשב ליעיל לשליטה לא היה מופץ ואולי נוצל לרעה או לשליטה.
קפיצה אדירה קדימה – יש לנו כתב, אפשר לתעד יותר ולכן צוברים יותר ידע וחוכמה. מתפתח עידן של השכלה ומחשבה ביוון העתיקה, היכולת הכלכלית והטכנולוגית להתפנות למחשבה לצורך המחשבה מולידה את הפילוסופים וכמה מהוגי הדעות ותורות המוסר שאנחנו לומדים ומתבססים עליהם היום, וגם בסיסי המדעים המדויקים והשיטה המדעית, המתמטיקה וההנדסה. הרעיונות הופכים להיות דבר מופלא ויקר מפז. כשמוקמת ספרית אלכסנדריה, נשלחים פקידים להחרים כל פיסת קלף בעלת טקסט כלשהו מכל אוניה שנוחתת בנמל, להעתיק ולהחזיר. כך נוצרת ספריה אדירה של ידע ושל ספרות, ומי שרק רוצה לשבת, לקרוא וללמוד, הצליח לסנתז מתוכם עוד ידע ורעיונות. אנחנו יודעים ששם הומצאו מנוע קיטור פרימיטיבי (שחיכה 2000 שנה כדי להיות מומצא מחדש), ושם הועלו תאוריות של כדור ארץ עגול ומסתובב סביב השמש עם נתוני מרחקים וגדלים מדויקים להפליא, יותר מ1500 שנה לפני גלילאו וקופרניקוס. לא סתם קוראים להרבה מהתקופה שבאמצע "ימי הביניים" ו"הדורות החשוכים". מעט הידע ששרד נשמר היטב סגור במנזרים והרחק מעיני העם והבלתי מורשים. הרעיונות הופכים להיות כוח, וכוח כאמור, משחית.
הגיע גוטנברג וזרק לתוך הקלחת טכנולוגיה משבשת, המידע פתאום נפוץ בקלות לכל עבר, למתנגדי הכנסיה והמלוכה יש כוח להלחם בהן משל עצמם, אמנות כתובה נפוצה בשפע. בשלב כלשהוא יוצאים באנגליה חוקים לגבי זכויות העתקה (Copy Rights) כדי שסופרים ומדפיסים יוכלו לדרוש קצת פיצוי על ריבוי עותקים של הספרים כמוצר, החוק עוד לא מדבר על הגנת הרעיונות שבתוך הספרים האלו.
ואז קמה ארה"ב
היום לפני 233 שנה, הכריזה הקולוניה הבריטית על עצמאות ומרד נגד מלכות והכנסיה האנגליקנית. האומה החדשה דגלה ברעיונות חדשים לגבי חילונות, שיטת ממשל, שוויון, כלכלה/קנין וחרויות אחרות. אבות האומה, ובעיקר מדיסון וג'פרסון, הבינו שרעיונות הם כלי חזק ורצו להביא כמה שיותר הוגי דעות ואנשי רעיונות ליישב את המדינה החדשה, שיביאו איתם את הרעיונות, והממשלה החדשה תעזור להם כדי שיותר רעיונות יהיו נחלת הכלל, ללא סתימת פיות. הועלו אפילו רעיונות של תשלום לרעיונאים בנדל"ן, רק שיבואו ויעשירו את נחלת הכלל של האומה החדשה ברעיונות טובים. מצד שני עם רעיונות לא קונים במכולת, ולכן הונח בסעיף 8 לחוקה הבסיס להגנה זמנית על זכויות ההוגים:
הקונגרס יהיה מוסמך – […] לעודד את קידום המדע והאמנויות השימושיות, על-ידי הבטחת זכויות בלעדיות לפרק זמן מוגבל, למחברים ולממציאים, על כתביהם ותגליותיהם;
To promote the Progress of Science and useful Arts, by securing for limited Times to Authors and Inventors the exclusive Right to their respective Writings and Discoveries;
השימוש המקורי היה במונח useful Arts שאני מניח מדויק יותר בתרגום לעברית כ־ אוּמנות ולא אֳמנות. לצערי את הנימוק המלא אפשר לקרוא רק בכתבי אבות האומה כאמור, שהכריזו כבר לפני כמעט 250 שנה שידע חייב להיות חופשי ומידע זמין לכל, וכאמור ההגבלה הזמנית נועדה רק כדי לא להעמיס על ממציאים והוגים דאגות כדי שיוכלו להפיץ רעיונות טובים ואיכותיים לרשות הכלל.
ד"ר יובל מזכיר שביבי התחייב לחברים שלו, שהוא לא מעלה להם את המיסים. להפך, הוא מוריד יותר ממה שנראה אפשרי. הוא גם יפטר פה מכל השומן העודף ויביא אותנו למשק יעיל.
כי הרי רשות תשתיות אנרגיה ממשלתית זה לא יעיל. הממשלה לא תתן לכם אנרגיה יעילה, נכון? פחם מזהם אבל הוא מאוד זול. שבשבות זה לא יעיל, וממילא אין לנו רוחות רציניות בארץ, אנרגית גלים זה צעצוע עוד פחות יעיל, נשארה בעיקר אנרגיה גרעינית בתור מקור האנגיה הכי פחות מזהם, אבל מסיבות פוליטיות אנחנו לא נבנה פה כורים מטעם המדינה, אבל מה עם גוף פרטי? תחנת אנרגיה אטומית של האחים עופר, זה יכול להיות אחלה! אבל כל האישורים הנוראיים האלו, קרקעות… הגופים הממשלתיים הנודניקיים האלו… נתניהו יודע איך לעקוף את הכל – השוק הפרטי ינצח, לא?
בכלל הרבה יותר נכון להפריט כל מה שזז. חשמל פרטי בקליפורניה נכשל? קליפורניה פושטת רגל? הרי ברור שזה בגלל שיש להם מושל שחקן קולנוע טמבל ולא כלכלן מבריק.
אני אולי הטמבל חסר ההבנה בכלכלה, אבל יש גם איזה ירושלמי אחד בשם סטנלי שמסכים שיש בעיה. לא פלא שבנק ישראל לא מאושר – התקציב של ביבי ל־2009-10 ישאיר אותנו עם גרעון של מיליארדי ש"ח ב־2011-12 ויאלץ העלאה חזרה של המיסים. במילים אחרות, ביבי אולי מחשב שכרגיל ממשלה בישראל לא תחזיק קדנציה, אז הוא יוכל לרוקן עכשיו את הקופה, למכור את ישראל ב95% הנחה (כמו את החברה לישראל בזמנו) לאחים עופר ודומיהם – ושלממשלה הבאה ישאר הגרעון, חוסר השליטה, המחלות והברדק, וכמובן חוסר האפשרות שלא להעלות מיסים חזרה…
אומרים שהוא מבין משהו, הסטנלי הזה. אני עוד זוכר איך הוא ריכך יפה את מכת השוק שספגה אמריקה לכדי גל לא נעים אבל ניתן להתמודדות בשוק הישראלי, בעזרת משחקים חכמים ומושכלים של קניה ומכירה של מט"ח, ובחירה מדויקת של הריבית.
אז מה עושה ביבי שלא מאושר מזה שבנק ישראל לא תומך בו? לוקח לו את יכולת ההחלטה על הריבית ומעביר אותה לועדה שלא ברור לי מי ירכיב. אני תוהה אם גם בנק ישראל יופרט בסוף או יועמד לתחרות חופשית…
אני כמעט כבר מעדיף את מיידוף כשר אוצר, אתם יודעים? טוב, אולי לא את ברני, אבל מה דעתכם על ד"ר דיל-לא-נורמאלי-כולם-ירוויחו-מזה?
