שלמה גרוניך, תזהר, מאחוריך!

הבלוגוספירה עוד מהדהדת את הפליאה והכעס על שעיתונות המיינסטרים לא צייצה מילה על שריפת הספרים של שבוע שעבר, אני גם התפעלתי ראות ששום מילה לא מופיעה ב"צו פיוס" ומקומות אחרים, גם לא באתר של גוש שלום. הבוקר הפנה אותי אפי לפרסום חדש שם, אז מה כן מעסיק את גוש שלום?

שלמה גרוניך, מתנחלי סילוואן ואירווין מוסוקוביץ – גוש שלום
שלמה גרוניך, בהחלטתו "לחגוג" יחד עם המתנחלים הגזענים בסילוואן ולחלוק כבוד לפטרונם המפוקפק אירווין מוסקוביץ, מזהם את עצמו בכתם של זוהמה שלא ימחה.

יש שם עוד הרבה מלל מתלהם, קריאה להחרמתו, והתנפלות רבתי, על הכל חתום אדם קלר, איש שאני מאוד מעריך.

"מזהם את עצמו בכתם של זוהמה שלא ימחה"?! למה זה נשמע כמו פשקוויל ממאה שערים? ממתי מחרימים אדם עם כל כך הרבה היסטוריה בשניה של היסטריה, ובלי לתת לו זכות תגובה? האם ככה מתנהג אירגון ששואף לדמוקרטיה או שמא לדמוניזציה?

גורמי תקשורת אחרים דוקא ביקשו את תגובתו ופירסמו אותה. נראה שהענין חדש אפילו לו, והוא עוד לא החליט מה לעשות עם זה. אני עוד נותן לו כמה שעות נשימה להסביר או להתחרט.

לרוץ ולהחרים להשתמש במילים בוטות מהמותן זו השיטה של חברות דוגמאטיות וטוטאליטריות כמו החמ"ס או ש"ס או חרדים ושאר מבנים חברתיים ופוליטיים שגוש שלום מנסה לשטח. לפחות כך חשבתי. נראה ששיטת הדוגמות מתאימה לדעתם לתהליך… כלשהו… לא יודע, אבל לי זה לא נראה כמו דמוקרטיה וכבוד הדדי. כך לא יתנהג ארגון שמייצג את דעותי. אולי בגלל זה אין כיום אפילו ארגון אחד כזה בארץ, שלא נגיד מפלגה בפרלמנט.

צו איסור חירות לכבוד יום העצמאות

פוקס וגם קלינגער כותבים על הפארסה החמורה החדשה של ה"דמוקראטיה" הישראלית. אולמרט נתפס סוף סוף באופן מובהק במקרה של קבלת שוחד, את כל הפרטים אפשר לקרוא בעיתונים ברשת, אבל הפרקליטות לא מרשה לי לתת לכם את הלינק אפילו (למרות שבחיפוש קצרצר בגוגל תמצאו שמות ופרטים). התירוץ – "שלא להעכיר לנו את אוירת החג".

לראש הממשלה הפלילי שלנו לא נראה שהגיע הזמן לפנות את הכסא.
לפרקליטות לא נראה שאנחנו יודעים לקרוא אנגלית. או להפעיל דפדפן.
לפרקליטות גם קשה לשמוע על חופש עיתונות ודיבור, ועוד ביום העצמאות של המדינה.

כשאני אומר לאנשים שאנחנו לא בדיוק דמוקרטיה, מסתכלים עלי עקום. אין הפרדת רשויות, אין חופש דיבור, אין מנגנוני פיקוח, חוקי הלכה מקובעים בחוק האזרחי ((אפילו את יום העצמאות עצמו אנחנו כמעט ולא חוגגים יותר בתאריכים הנכונים בשביל שלדתיים זה לא יפול בשבת)), יש שחיתות שמשתווה למדינות דרום אמריקניות כמעט. מצד שני הייתי תקוע היום (יום הזיכרון) כמעט שעתיים בחמשת הקילומטרים שבדרך חזרה הביתה מהסופר, ובדרך נזרקו מהמכוניות שלפני 5 סיגריות, CD אחד ועוד חפץ לא מזוהה שהייתי מהמר עליו כחיתול משומש. עמשראל יוצא לעשות קניות ליום העצמאות במקות ללכת לטקסים, לא אכפת לו מנופלים ולא מהצורה של המדינה שלו. הדוניזם נטו (וגם אני בינהם הייתי בסופר…).

יום הביפולאר השנתי שלנו גורם לזה שהקניות לחג דורסות את יום הזיכרון, והוא בתורו הפך ל"היום עם השירים היפים ברדיו" בשביל רוב האזרחים בני 30 ומטה, ואולי גם אנשים בגילי.

אבל בואו לא נעכיר את אווירת החג. יום הולדת שמח לך ישראל המסכנה. אני מקווה שעד שנה הבאה תעבור ממשלת ה"זכאים" מן הארץ, יבוטל גיוס החובה, ואנשים יתפסו יותר פרופורציות על מה מותר ומה אסור, מה חשוב ומה טפל.

ספרו החדש של קורי דוקטורוב יצא!

ראנדומהאוס מוציאים היום למכירה את ספרו החדש של קורי דוקטורוב "אח קטן". לפי ההתלהבות של מי שהספיק לקרוא אותו, מדובר ב"חלום רטוב" של מצדדי חופש הדיבור וגיקים של תוכנה חופשית. ספר נוער סוחף המתאר איך חבורה של ילדים באמריקה עתידנית שלולת חירויות מצליחים בעזרת כישורי האקינג להחזיר את חופש הפרט והBill of rights למקומה הראוי בתשתית החברה והדמוקרטיה. נשמע כבד? חינוכי? מגמתי? אולי, אבל לפי ההתלהבויות של מי שקרא, זה גם ספר מד"ב מגניב, שיעודד אולי כמה בני נוער להתעניין יותר במדע וידע, ובנושאים של פוליטיקה ליבראלית ומתקדמת. קורי שמח שהפעם לשם שינוי הספר יוצא גם בבריטניה ולא רק בארה"ב, יש לו סיכוי להיות רב מכר מוצלח בעיני המו"ל.

ועדיין, קורי לא מוותר על עקרונותיו. הספר עדייו ישוחרר תחת CC: לקהל תוך שבועות ספורים בחינם, וגרסת האודיובוק, לפי דרישתו, נתנת לקניה מקוונת ללא DRM וניתנת למיקס מחדש תחת CC מוגבל (מותר לקחת עד 30 דקות מהספר אם רכשת אותו כחוק ולרמקס (למקסס?) מזה מה שבא לך תחת CC-by-nc-sa, שזה לדעתי פעם ראשונה שראנדומהאוס או איזשהוא מו"ל מסכים לתנאים כאלו). יש לי הרגשה שאקנה אותו היום, למרות שממש לא חסר לי פודקאסטים להקשיב באוטו. למעשה כ"כ הרבה הצטבר לי להאזין שאולי אין ברירה אלא לקנות נגן ולהתחיל לצאת להליכות כמו שהבטחתי לרופאה שלי…

Link to purchase and download this audiobook without Flash interaction

עדכון: לינק להורדה של הספר

האם אלמונימיות תורמת לאמון?

בלוג חדש ומעניין נולד השבוע בבלוגלי, שמו "משפט אחד" והוא בא לתת גרסא מקומית לבלוג מקורי באנגלית שאני קורא מדי פעם שבתורו מזכיר את סיקספיקס וואחרים. הקוראים מתבקשים לתרום (בשמם או בעילומו) משפט דרמטי אבל אמיתי, משהו מהחיים. התרומה נעשית בטכנולוגיה ה"מוגבלת" של בלוגלי בצורה של כתיבת תגובה אז זה קצת מבלבל (במיוחד אם רצית לכתוב בעילום שם, כי חייבים לתת כתובת דואל). מלבד זה היוזמה ברוכה ונהדרת. מה הבעיה? שיוצר(ת) האתר שומרים את זהותם בסוד. לכאורה אין כאן בעיה כי גם מי שתורמים סיפור יכולים להשאר בעילום שם עם כתובת דואל פיקטיבית, אבל בעיני יש בעיה. הבלוג שבאנגלית צץ בים של מליוני בלוגרים, ואילו הבלוג הזה בבלוגלי הוא תחת שרביטו של אחד מחברי הביצה המקומית (ולפי מקבץ הסיפורים הראשון ששוחרר בו, זה ברור לי שמדובר כנראה באחד או יותר מצוות מכון ההיתוך הקר של פ"ת) ואני שואל, למה האנונימיות של העורך? למה זה מועיל?

פוסט אחרון

לא קל לי לעשות את זה, אבל צריך להגיד משהו. 5 הקוראים שלי בוודאי שמו לב שלא כתבתי כאן כבר המון זמן. קצת כי לא היה לי פנאי וקצת כי האמת אני לא יודע מה לכתוב. תמיד קיבלתי משובים צוננים על פוסטים שחשבתי שהם נאוד מעניינים והנה כתבתי פעם אחת פוסט פרטי למדי, לא מושקע, לא ערוך לחלוטין, ודוקא הוא זוכה להמון תשומת לב ועידוד, ואין לי מושג מה עשיתי שם בכלל שנראה לקהל הקוראים כ"כ מוצלח. בקיצור כנראה אני וקהל הקוראים פשוט לא מבינים אחד את השני, וזה אומר שלא ברור מה אני עושה כאן ואין סיבה להחזיק בלוג.

אני מגלגל את זה שבועיים כבר בבטן ולא מוצא איך לנסח את זה, אז הנה זה פשוט: סוגר. תודה על הפידבק. יום טוב.

על הפרטיות בארץ

חלי הופתעה שח"כים ממפלגות "דמוקרטיות" מעודדות צעדים שמחללים את חופש הפרטיות בישראל. אותי מפתיע שמישהו עוד מופתע. הפרטיות בארץ הולכת ונמסה בקצב שלא יבייש את הקוטב הצפוני, והנה עוד התייחסות טריה לכך.

חברי כנסת ישרים נשלק מוחם ברגע שהם נכנסים לבנין הכנסת. עצוב אבל זה מה שיש. אנשים שפעם הצבעתי להם (אנשי מר"צ הכי מביכים אותי בעשור האחרון), מקדמים אג'נדות שהן בעיני אנטי-דמוקרטיות, דורסות זכויות פרט ועלולות להיות חד-כיווניות בהחלט.

ספיציפית הפוסט הנ"ל מדבר על כך שמערכת גבית אגרת הטלוויזיה והרדיו דורשת רישומים ממפעילות הכלבים הדיגיטליים והלווין. האגרה היא מס גולגולת רגרסיבי מיושן, עלוב ועצוב. מילא אם היתה לנו טלוויזיה באיכות של הBBC, אבל זה חלום רחוק. האגרה היום הולכת ישר לממשלה כמס (כן, היא לא הולכת לתקציב של רשות השידור, שמקבלת כסף ממילא עם או בלי תשלומי אגרה, שאחוזים גבוהים מהכנסותיה מכסים רק את מנגנון הגביה המנופח שלה). הערוץ הראשון וקול ישראל מממנים עצמם קצת מהממשלה והרבה מנותני חסות ופרסומות, ואני לא מרגיש רע עם אי תשלום אגרה (במיוחד שאני אישית חף מטלוויזיה) כי אין קשר בין תקציב ואיכות הערוץ הראשון וקול ישראל ובין תשלומי האגרה.

ולגבי הפרטיות שלנו, מתלוננת גילי בתגובות לפוסט של חלי, רשות גבית האגרה של רשות השדור יודעת על כל מעבר דירה וחתונה או גירושין… כאילו מדליפים להם ממשרד הפנים! נו באמת – הם גוף ממשלתי, ברור שיש להם גישה לכל הנתונים של משרד הפנים. הממשלה מאוד יעילה כשמדובר באכיפה של תשלום מס. לעומת זאת מע"מ חייב לי שנתיים החזר אבל לא מוכן להחזיר לי את מה שמגיע לי עד שלא אגיע בגופי למשרד כלשהוא בי-ם בשעות שאני אמור לעבוד בת"א על הכנסה כדי לשלם להם.

בתגובות הוצע גם לגלם את האגרה בתוך דמי המנוי לכבלים. על זה אני עונה: לא רוצה לערבב את רשות הכבלים עם הרשות הראשונה (עוד מידע זולג לידיים פרטיות, מספיק מעצבן אותי שלחברת דרך ארץ יש גישה למרשם התושבים וגם למרשם המכוניות של משרד התחבורה!). מעבר לזה אנשים שיש להם בבית גם יס וגם הוט ישלמו פעמיים, וכך טלוויזיות להשכרה בבתי חולים, כבלים שמחוברים לבית עסק… לא לא, זה בלגן שאסור אפילו להתחיל איתו.

הדבר הנכון הוא כמובן לבטל את מנגנון האגרה, לצמצם משמעותית את ערוץ אחד או לנער אותו שיתחיל לייצר תכנים, והמימון יבוא ממס פרוגרסיבי, מהעוגה הרגילה של התקציב או מפרסום וחסויות. לא דרוש לזה שום מנגנון ומס רגרסיבי נפרד. מס פרוגרסיבי אומר גם שאנשי השכבות הגבוהות תורמים יותר לחינוך ושיוויון ההזדמנויות של ילדי השכבות החלשות (ע"י עזרה במימון הטלוויזיה החינוכית למשל), וזו ההשקעה הכי טובה של הכסף.

יהיה גם מצוין אם יהיה בארץ ערוץ ציבורי לא ממשלתי, משהו בסגנון PBS וNPR האמריקניים. כל דבר מלבד המפלצת המסואבת של ערוץ אחד ורשות הגביה שלה.

(עודכן, תוקנו ניסוחים ושתי טעויות הקלדה, הפוסט נכתב אתמול בשעות הקטנות של הלילה, סליחה אם זה יופיע לכם פעם שניה ברסס)