מתוך התגובות בפוסט ×”×§×•×“× ×¢×œ קיימות, ×©× ×›×ª×‘×ª×™:
×× ×—× ×• ×—×™×™× ×‘×ª×§×•×¤×” ×©×¦×¨×™×›×™× ×¤×—×•×ª ופחות ×™×“×™×™× ×œ×‘×¦×¢ ×ת העבודות שיש לבצע. ×× ×™ ×œ× ×—×•×©×‘ ש×פשר ×‘×¨×¦×™× ×•×ª ×œ×”×œ×—× ×‘×בטלה ×‘×™×ž×™× ×•. ×–×” ×œ× ×©×פשר ×œ×”×ž×¦×™× ×‘×מת מקומות עבודה ×ו שצריך. המש××‘×™× ×ž× ×•×¦×œ×™× ×¢×“ תו×, יותר מדי ×פילו, ×ž×™×•×¦×¨×™× ×ž×¡×¤×™×§ מצרכי יסוד ומזון, ×ין ב×מת צורך ×‘×™×“×™×™× ×¢×•×‘×“×•×ª, יש רק צורך של בעלי ההון ש×× ×©×™× ×™×•×›×œ×• ×œ×©×œ× ×¢×œ ×”×ž×•×¦×¨×™× ×”×לו כדי להחזיק ×ת הכלכלה ×‘×”× ×©×ž×” מל×כותית, ויש צורך של ×”××–×¨×—×™× ×”×ž×•×‘×˜×œ×™× ×‘×”× ×©×ž×” מל×כותית של כסף כדי ×œ×§× ×•×ª ×œ×¢×¦×ž× ×וכל, רווחה וברי×ות. ×× ×›×œ כך הרבה ×“×‘×¨×™× ×”× ×ž×œ×כותיי×, ××– למה ×‘×¢×¦× ×œ×”×ž×©×™×š להחזיק ××•×ª× ×‘×”× ×©×ž×”? יותר ויותר מקומות עבודה יוחלפו ×‘×ž×›×•× ×•×ª, ×™×”×™×” ×וכל ל×× ×©×™× ×בל ×œ× ×ª×¢×¡×•×§×” ×ו כסף ×œ×§× ×•×ª ×ותו, משמע שכל השיטה שמתגמלת בכסף על עבודה צריכה להיות מוחלפת במשהו ×חר.
×‘×ž×™×œ×™× ×חרות, ×§×¤×™×˜×œ×™×–× ×”×™×•× ×ž×‘×•×¡×¡ על × ×“×™×¨×•×ª הכסף, ×בל כרגע הבעיה ×”×™× × ×“×™×¨×•×ª מקומות התעסוקה, והבעיה ×œ×¢×•×œ× ×ª×—×¨×™×£ ×›×™ ×”×˜×›× ×•×œ×•×’×™×” מתקדמת ומייעלת ×ת הייצור. לכן ×”×בטלה תגדל, וכל עוד ×ž×‘×¡×¡×™× ×ת רווחת הפרט על יכולתו להשתכר, המערכת תתפורר.
במערכת ×©×ž×ª×›× × ×ª לפי עתיד שכזה, ×ž×‘×™× ×™× ×©×ž×•×©×’ הכסף הולך ×œ×”×©×ª× ×•×ª ×ו להעל×.
המערכת ×”×™×•× ×ž×ª×’×ž×œ×ª מי שטוב ×‘× ×™×”×•×œ השקעות, מימון ושיווק, ×œ× ×ת מי שטוב ×‘×œ×”×‘×™× ×¨×•×•×—×” ל×× ×©×™×, ×¨×•×—× ×™×ª/× ×¤×©×™×ª ×ו פיסית, ×ו ×œ×§×“× ×ת הידע ×”×× ×•×©×™. המדען ×ולי ירוויח טוב, ×בל ×”×ž×”× ×“×¡ יותר ×•×ž× ×”×œ המפעל שהופך ×ת ×”×¤×™×ª×•×—×™× ×©×œ×”× ×œ×ž×•×¦×¨ ירוויח ×”×›×™ הרבה. המערכת ×”× ×•×›×—×™×ª ×’× ×ž×¢×•×“×“×ª ×¨×•×•×—×™× ×ž×™×™×“×™×™× ×¢×œ ×¤× ×™ השקעות לטווח ×רוך, יוצ×ת ×ž×”× ×—×” שכל מי שרוצה לעבוד יכול ×œ×ž×¦×•× ×ª×¢×¡×•×§×”, ושמש×בי הטבע ××™× ×¡×•×¤×™×™×. ×× × ×’×™×¢ ×œ×ž×§×•× ×©×‘×• ×”×”× ×—×•×ª ×”×לו × ×ž×•×’×•×ª (ולדעתי ×× ×—× ×• כבר עמוק ×חרי ×”×”×ª× ×’×©×•×ª רק ×©×ž×¦×œ×™×—×™× ×œ×›×¡×•×ª ×ותה כרגע בבועה ×חרי בועה), הרי ש×ין ×ž× ×•×¡ ×ž×œ×©× ×•×ª ×ת כל המערכת הכלכלית. ×œ× ×œ×¡×•×¦×™×ל דמוקרטיה של מיסוי ×¢×©×™×¨×™× ×•×¡×™×‘×¡×•×“ ×”×¢× ×™×™×, ××œ× ×ª×¤×™×¡×” חדשה ×›×œ×©×”×™× ×©×œ חלוקת מש×בי×, ערך לעבודת ×›×¤×™×™× ×•×›×•×œ×™.
×× ×™ ×’× ×œ× ×ž×“×‘×¨ על חזרה לכלכלת ב××¨×˜×¨×™× ×•×‘× ×§×ות ×‘×™× ×ישית, ××œ× ×ž×ž×© מעבר למרכיב יותר גדול של כלכלת ×ž×ª× ×•×ª, דגש על חזרה לקהילתיות ×‘×ž×§×•× ×”×©×’×™×•×ª עסקית, ×ו ×ולי לחלופין התמוטטות וכ×וס חברתי ×× ×–×” ×œ× ×™×©×ª×œ×‘ בתרבות והממשל בצורה × ×›×•× ×”.
מה דעתכ×?
הלואי! אלא שאני חושב שזה לא יקרה, או לפחות לא בקרוב.
אחת התכונות של הכסף הוא שהוא מאפשר יכולת מדידה – יש לנו מערכות שלמות שמטרתן למצוא את הערך הכספי של כל מיני דברים, למשל לצורך פיצויים. כשאפשר למדוד, אפשר גם להשוות, ונוצר המושג "שווה יותר" על דברים שבמקורם אין צורך להשוות אותם. אפשר להשוות בין כדורגלן X לכדורסלן Y, על פי השכר שהם מקבלים. מישהו פעם אמר שהחיים במערב הם משחק פשוט שבו מטרתך היא למות כשיש בידך סכום מקסימלי. זה אידיוטי, אבל נותן להמון אנשים כיוון בחיים, וכל העולם מתבונן בשחקנים הטובים כמו במשחק כדורגל. אנחנו מכורים לזה.
אם לא יהיה כסף לא נוכל להשוות. לא נוכל להגיד "אני שווה פי שניים מהמזכירה, ושליש מהמנכ"ל", ואז, איך נדע אם הצלחנו בחיים? איך נדע אם אנו מאושרים?
עד שזה לא יפתר, נצטרך כסף.
אני אומרת יאללה, בוא נקים קהילת פיילוט
יש כאלו, אבל אני לא חושב שבארץ יש באותם סדרי גודל כמו בשאר העולם.
http://ecowiki.org.il/wiki/Transition_Town
http://www.transitionnetwork.org/
https://en.wikipedia.org/wiki/Transition_Towns
הכח של כסף יחלש כשאנשים ייחסו לו פחות כח.
אם נהיה חברה פחות חומרנית, שרוצה פחות לקנות דברים ויותר לבלות את החיים בלעשות משהוא משמעותי בעולם, חשיבות הכסף תרד.
אני חושב שזה כבר קורה (open source כדוגמא מובהקת, אבל יש עוד המון אחרות). אבל זה תהליך איטי של חינוך שדורש מספר דורות להשלים.
שי, הרבה לפני שאנשים יצליחו להתנער מהקונסטראקטים המפוברקים של החברה הצרכנית, המציאות תהפוך לבלתי ניתנת להתעלמות. אני מאמין שגל המחאות של העולם המערבי בקיץ האחרון הוא התחלה של ההבנה הזו. הפתרון של מדינת רווחה הולך חלק מהדרך לשם. אבל השינוי התרבותי יבוא בעקבות השינוי במערכת המוניטארית להערכתי, ולא להפך. לא בשלב הזה.
ואגב, קוד פתוח הוא רק כלי סטטוטורי בדרך להארה שהיא חופש התוכנה, מטרת דת הסטולמניזם.
סרט על מודל קהילתי שאינשאללה ייושם בארץ במהרה בימינו
http://vimeo.com/8029815
שי, אני לא חושבת שזה עניין של "לייחס לכסף כוח", זו קצת פשטנות – כי באמת יש לו כוח. במציאות הנוכחית, רבים אינם מסוגלים לשלם על תנאי מחייה בסיסית כי אין להם מספיק כסף לכך אפילו כשהם עובדים במשרה מלאה – לאחרים כן. כסף = קורת גג, אוכל, שירותי בריאות טובים יותר וכו'. זה לחלוטין כוח.
ברור שאין שום חשיבות אם יש לך 5 מיליון בבנק או 10, כסף אינו חזות הכל וכן הלאה, אבל עבור רוב האנשים, שנמצאים במרוץ לקיים בקושי את חיים הבסיסיים תוך יותר מדי שעות עבודה שוחקות, עוד כסף ייתן הרבה כוח לשפר את חייהם.
יעל,
אין ספק.
אבל ישנה רמת עושר מסויימת (פחות-או-יותר שכר ממוצע) שניתן להראות שממנה ומעלה אין קורלציה סטטיסטית בין אושר לעושר.
אם וכאשר העובדה הזו תחלחל לתרבות, ההשלכות יהיו הפחתת חשיבות הכסף.
אבל אין ספק שאנחנו עדיין רחוקים משם.
טוב, צר לי להיות הפארטי פופר אבל התגובה המצוטטת וגם חלק מהטקסטים שנכתבו בעקבותיה נשמעים לי כמו ווישפול טינקינג של מי שלא מרוצה מהמצב/שיטה הנוכחית.
כמובן שיש הרבה חוליים שהוזכרו (חוסר התחשבות בסביבה למשל) אבל יש סיבות שונות לחוליים השונים. לא הכל אפשר לתלות ברצון להתעשר.
בסופו של דבר אנשים עובדים קודם כל כדי להשיג את הצרכים הבסיסיים בפירמידת הצרכים של מאסלו. וגם אם מחר הכסף יעלם אנשים עדיין יצטרכו אויר, מים, אוכל, קורת גג. והם יעשו מה שצריך כדי להשיג את זה. אלו מוצרים שהם אינם מובן מאליו עבור רוב בני האדם. התמזל מזלנו לחיות במדינה עשירה יחסית, בתקופה עשירה יחסית וגם אם אנחנו מרגישים שאנחנו בקושי סוגרים את החודש רמת החיים שלנו מאד גבוהה ביחס לשאר האנשים בעולם. ואנחנו עדיין לא במצב שבו רובוטים יכולים לעשות עבורנו הכל ואנחנו יכולים לשבת ולהתבטל. וגם במצב ביניים שבו הרבה אנשים מאבדים מקום עבודה לטובת מכונות תמיד יהיו מקצועות אחרים שיפרחו כי לאנשים יתפנה זמן לצרוך יותר מוצרים מסוג שונה (יותר תרבות, נופש וכיו"ב).
לגבי העובדה שיש מקצועות יותר מתגמלים מאחרים, זה בסופו של דבר נקבע ע"י כוחות השוק. אם המוני אנשים מוכשרים ילכו ללמוד שיווק ותהיה הצפה בתחום השכר שם ירד. ראו למשל המצב של שוק עו"ד. הרי השכר ההתחלתי שם נמוך בשל ההצפה בתחום, ואנשים רבים שסיימו תואר לא הולכים לעבוד בעריכת דין בשל ההצפה. היופי בחברה שלנו הוא שיש חופש בחירה (יחסי, הכל יחסי), ומי שכבר הגיע למצב שבו הוא יכול ללמוד לתואר ראשון יכול לבחור פיזיקה או ניהול. טבלאות השכר מתפרסמות באינטרנט וידועות לכל, הבחירה היא חופשית ומושכלת.
היי עירא,
עדיין ממשיך לעקוב וברוב הזמן להיות שקט.
מתברר שריצ'ארד ברנסון גם חושב כמוך על חלק מהדברים…
http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3552339,00.html
סוג של רוח גבית לא?
עירא, מי (לפי המודל שלך) אמור לממן את המחקר האוניברסיטאי? יש אצלך מקום למיסים של המדינה? אתה מדבר על תכנון מרכזי או על קהילות אוטונומיות?
מי מחליט כמה שווה רווחה רוחנית? אתה צריך, לדוגמה, לממן את כל מי שמחליט שהוא זמר מוצלח?
כמוכן יש לציין שערי המעבר שהזכרת לא מנסות להסתדר ללא כסף. הן משתמשות במטבע משל עצמן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Totnes_pound
לא נראה לי שיש שם נסיון לעבור לכלכלת מתנות.
לא הבנתם אולי. קראתם לזה "וישפול ת'ינקינג", אבל אני לא וישפול בכלל. זה נראה לי תהליך כמעט בלתי ניתן למניעה, ובדרך יגרם לא מעט סבל לפני שההבנה תקרה.
אני מעלה לכם את זה כרעיון, או כנבואה. לא בהכרח אופטימית, לא בהכרח מיידית, אבל כיוון שהמין האנושי יצטרך לעצב ולהתכונן אליו. הבעיה היא לא כמה ירוויח זמר מצליח, אלא ממה יחיו אנשים שפשוט אין עבודה לספק להם. אם עבודות ייצור יוחלפו, בנקאות וביטוח ייועלו, בסוף יותר ויותר תעשיות תומכות יתפוררו. אם להאמין לקורצווייל ואם להאמין למבקריו – גם אם אינטיליגנציה מלאכותית לא תוכל לחקות בקרוב את האינטלקט האנושי, עדיין אפשר לראות מערכות מומחה מחליפות נהגים, טייסים, פקחי טיסה, אנשי תכנון משאבים ועוד הרבה הרבה תחומים שהיו מכוסים יותר טוב, במיוחד בגלל שיש הרבה החלטות לקבל שאינן מוסריות אלא צריכות להיות אוביקטיביות ומיודעות, ואנשים אינם בנויים להחליט בצורה אוביקטיבית ויעילה אלא בצורה מהירה עם המון הטיות רגשיות, חושיות וקוגניטיביות.
למורים תהיה עבודה. אני מניח שלעובדים סוציאליים ופסיכולוגים/מאמנים/וואטאבר לא תהיה בעיה. רפואה תעבור יותר ויותר לאוטומציה בעשורים הקרובים. בסוף תבונה מלאכותית תכנס גם להנדסה, מחקר ופיתוח.
השאלה היא, במצב כזה שאנשים חופשיים יהיו ללמוד, לבלות וליצור, כי המשאבים מסביבם ינוהלו ביתר יעילות מאשר בידי אדם, אבל לא יהיו להם מקומות עבודה כדי להשיג כסף לשלם על הכל, אז מה היא משמעות הכסף? אם אנרגיה, אוכל ומשאבים כל כך זולים ובשפע (בהנחה שבמחיר סביבתי סביר ובר קיימא), אז איך לנהל עולם עם משאבים זמינים ועם 20%-30% ממקומות העבודה שיש בו היום? האם מעבר כסף מיד ליד הוא הגיוני עדיין? מצד אחד ברור לי שהשיטה הנוכחית תקרוס, מצד שני מעניין להעלות השערות על מה יחליף אותה, כי המין האנושי עדיין תחרותי ואנוכי בגנים שלו. המהפך התרבותי חייב ללוות את זה. לאיפה נראה לכם שזה ילך?
כרגע סיימתי לראות את הסרט In Time. הוא מציג פתרון מסויים – זוועתי – למצב הזה. פשוט קוצבים לאנשים את החיים (25 שנה). והמטבע היחיד הוא זמן. אנשים עובדים תמורת זמן חיים נוסף (מעבר ל 25 שנה שכולם מקבלים בחינם). ככה לאנשים יש תמריץ לעבוד. כמובן שהסרט הוא אלגוריה למצב שבו אנו כבר נמצאים בו במידה מסויימת. סרט מאד יפה.
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל מה שאתה מתאר מלווה את המין האנושי כך או אחרת הרבה דורות. מסחר מתחיל עם התמקצעות, למשל פרוות מול ירקות, או ההתמחות של הכנת ראשי חץ קלים וחדים יותר תמורת בשר ציד אולי. פליאואנתרופולוגים (או איך שלא תקרא להם) טוענים שבתוך שבטים לא תמצא מסחר, כל עוד אנשי השבט מתפקדים כמשפחה תהיה ערבות הדדית וכלכלת מתנות בעצם, אבל בין שבטים יש בהחלט מצב למסחר, אם בגלל נדירות של מוצר או משאב (אוכל, נשים, וכולי) ואם בגלל התמקצעות והתמחות. כשאנשים נודדים, דברים אחרים הופכים לנדירים. ידוע שהמתיישבים הראשונים במרכז ומערב קנדה היו כל כך מנותקים מממשל ובנקאות, שאת סחר החליפין ניהלו במה שהיה הגיוני להשתמש בו באותה הסביבה, לפעמים דברים כמו צדפים או נוצות ציפורים נדירות שימשו אותם למסחר, כלומר הם לקחו את השיטה הכלכלית של העולם ממנו באו לתוך המציאות החדשה, במקום להתנהג כמו האינדיאנים המקומיים ולוותר על מטבע עובר לסוחר.
אז כמובן שסחר בדקות חיים זה מד"ב שלא יקרה מסיבות ביולוגיות, אבל השגת טכנולוגיות רפואיות שמאריכות חיים ל120-150 שנה ויותר זה בהחלט מוצר מסחרי שעלול להיות זמין בעוד כמה עשרות שנים (כבר היום תוחלת החיים עומדת בקורלציה עם רמות הכנסה או לפחות מדרגות סוציואקונומיות כלשהן). למרות זאת אני לא חושב שצפוי לנו עתיד דומה לזה שמתואר בסרט 🙂
השאלה מה יחליף את הכסף, אם בכלל, אם הייצור יותר גדול ממה שיש אנשים בעלי משכורת שיכולים לקנות אותו. הפתרון הראשון של יצרנים שונים היה לעבור לייצר מוצרים שמתקלקלים בזמן קצוב כדי לאלץ אותך לקנות שוב. זה מזוויע בעיני אבל זו רוב תעשיית הבגדים, האלקטרוניקה, המכונות והמכוניות בערך מאז שנות השבעים. אנשים אומרים בצחוק They don't make them like they used to אבל זו עובדה, ויש ספרות נרחבת על הנדסת חומרים להדרדרות מתוכננת. מצד שני אנשי השיווק ישמחו לגרום לך רע עם מוצר ישן ויעודדו לחץ חברתי/תדמיתי/תפיסתי לגרום לך להחליף אותו בחדש. כל זה כדי להעודד צמיחה, שהיא פראמטר מדידה שמצדיק הלוואות והשקעות והערכת שווי בורסאי וכולי. זה מצב שמכלה משאבים בקצב איום ונורא, אבל יוצר תעסוקה והכנסה (כדי לייצר עוד קונים). איך ישרוד המנגנון אם לא משתלם להעסיק עובדים בעבודות פשוטות ואז באלו היותר ויותר מתוחכמות? או שאנשים ימצאו נישות יצירתיות ייחודיות אחרות של ייצור, או שיגוועו? זה לא הגיוני בעיני. הפציפיסט שבי היה יכול לומר שאנשים ימשיכו בעבודות שחורות בפחות ופחות כסף, וחיי אדם יתדרדרו בשווים עוד ועוד כמו היום בסין והודו (שתי מדינות שבהם המהפכות הטכנולוגיות דחפו אנשים להתאבדויות לפי הנראטיב בעיתונים, אבל נתונים טובים לא מפורסמים), או שתהיה מהפכה והגלגל הזה יפתור את עצמו אחרת, בתקווה בצורה חיובית. הסרט The Story of Stuff נותן תשובה חלקית ופשטנית מדי, אבל מסביר לא רע את הבעיה.
ראה פוסטים אחרים שלי בבלוג שמדברים על הצורך לעבור לכלכלת שגשוג במקום צמיחה.
השאלה הזו מעסיקה אותי כבר שנים רבות ולמעשה פתחתי את הבלוג שלי מתוך כוונה לדון בבעיה זו.
השיטה כיום מבוססת על כך שאנשים יקבלו כסף תמורת עבודה וישלמו אותו תמורת קבלת טובות הנאה (חומריות או לא) מאנשים אחרים – מפני שאחרת לא יהיה לאף אחד תמריץ לעבוד. יהיו הרבה אנשים שישמחו רק לצרוך ולא לייצר, אם יתאפשר להם הדבר.
הפתרון שאני מציע הוא להכשיר אנשים שאין להם עבודות אחרות כך שיוכלו לבצע עבודות בתקופות שבהן יש צורך ביותר ידיים עובדות מהרגיל. למשל, לאחר אסון טבע שהורס הרבה תשתיות ומפעלים צריך לעבוד הרבה כדי להקים מחדש מפעלים ותשתיות שנהרסו.
ואז לתת לאותם אנשים משכורות בתקופות שבהן אין ביקוש לכישוריהם כי לא היה אסון טבע לאחרונה. תמורת משכורותיהם, אנשים אלה יחוייבו לעבור הכשרות ואימונים שיעסיקו אותם במשך מספר נורמלי של שעות כל שבוע.
המימון למשכורותיהם יהיה מפרמיות ביטוח, שכל אחד שרוצה שיקום מהיר לנכסיו ישלם (והן עשויות להיות אחוז גבוה מערכם של הטובין המבוטחים).
בצורה כזו, אנשים חרוצים יתוגמלו בהתאם, גם אם באותה תקופה אין צורך בכישוריהם. אנשים שמעדיפים להיות "עצלנים" (ז"א לא לעבוד בעבודות שיש בהן ערך לחברה – ייצור או הכשרות+אימונים) – יוכלו להיות עצלנים ואז יקבלו פחות כסף ורמת החיים החומרית שלהם תהיה יותר נמוכה. כל אחד יחיה לפי הדרך שהוא בוחר לחיות בה ועל אחריותו.
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2686
הקפיטליזם כבר מזמן לא מבוסס על נדירות הזהב או נדירות הכסף. מטבעות מודרניים מוחזקים כנדירים באופן מלאכותי – כדי שיהיה משהו שמאפשר מסחר יעיל. למעשה, בכל העולם (כמעט?) כבר ירדו לא רק ממטבעות זהב וכסף, אלא גם מהרעיון שמטבע / שטר מייצג שווה ערך לכמות מסוימת של זהב או כסף בטמיון (או בטמיון של ארה"ב).
אני מניח שיצא לכם לשמוע על ביטקוין. שם מדובר על מטבע מלאכותי לחלוטין. כמות המטבעות שנמצאת בעולם היא קשיחה. אי אפשר להדפיס עוד מטבעות לפי גחמותיה של ממשלה זו או אחרת. יש תקורה מובנית בניהול המערכת ולכן יש צורך מובנה ב"בנקאים".
כסף הוא דבר כ"כ שימושי, שאם הוא לא יהיה, מישהו יצטרך להמציא אותו מחדש. כלכלת מתנות עובדת בקהילות קטנות וסגורות. כן: גם אצל "האינדיאנים" (קבוצה גדולה ומגוונת. למי בדיוק התכוונת?) היה קיים סחר חליפין. כך גם אצל אנשי אוקייניה (תרבות מפותחת של סוחרים. וגם לוחמים). אם יש סחר חליפין, יש גבול לאפשרות שלי לסחור במה שאני מפיק. אם אני חרש סכינים מוצלח אבל לא אוהב תפוחים, ואתה מגדל דווקא תפוחים, איך תוכל לקנות ממני סכין? ואם אתה יוצא לסיבוב בשוק ורוצה לקנות עגלה חדשה: תסחב אתך את כל התפוחים?
מהסיבה הזו התפתחו אמצעי תשלום. אמצעי תשלום צריכים להיות ניידים, כדי שתוכל לקחת אותם לשוק. רצוי שהם יהיו עם ערך יציב, כדי שתוכל לשמור אותם בבית. כסף וזהב הם מתכות יקרות ונדירות יחסית (ולכן לא נוספות הרבה מהן. דוגלאס אדמס סיפר לנו מה קורה כשכסף צומח על העצים). הן התחילו בהדרגה להחליף כל מיני אמצעי תשלום אחרים (חיטה, שעורה ופרות באזור שלנו, ראשי חיצים ואורז ביפן, צדפים באוקיינוס ההודי). בהמשך מלכים החלו לטבוע כמויות מדודות ושקולות של כסף ו/או זהב למטבעות עם צורה מוגדרת: זה חסך את הצורך בשקילה ובבדיקת אמינות המתכת.
אבל זה כמובן לא מספיק. כי לפעמים אתה גם רוצה לשלוח כסף למישהו אחר. האבירים הטמפלרים היו הראשונים שהחלו לספק שרותי העברות: אתה נכנס לאחד מסניפי (סליחה: מנזרי) המסדר, ומבקש לשלוח כמות מסויימת של כסף לסניף (שליחה: מנזר) אחר. מכיוון שהם היו פרושים בכל רחבי אירופה וגם בארץ ישראל (הצלבנית), הם יכלו לשלוח למנזר במקום היעד בקשה לשלם מהאוצר ששם את הכסף. הם קיבלו, כמובן, עמלה משלהם על התשלום. והם הרוויחו לא מעט כסף (גם מהלוואות). הם היו בנקאים כ"כ מוצלחים ורווחיים שאחד הלווים הגדולים שלהם (מלך צרפת) שהסתבך בחובות בגלל מלחמותיו התעצבן עליהם וחיסל אותם. אנחנו נשארנו עם הקונספירציות.
אתה יכול לקרוא עוד על התפתחות הבנקאות באירופה (כולל התפקיד שמילאו היהודים בתחילתה) ב:
https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_banking#Medieval_Europe
אז כן, הבנקים הראשונים התפתחו משילוב של הלוואות וביטוחים.
עוד משהו שאתה יכול לראות באותו ערך הוא שכבר 2000 שנים אנשים שונים עסוקים בעקיפת מגבלות הלכתיות טיפשיות על הלוואות (שמיטת חובות בהלכה היהודית – נעקף כבר לפני 2000 שנים, ע"י יהודי עירקי חכם, איסור על הלוואה בריבית אצל הנוצרים – נעקף לפני 1000 שנים ע"י בנקאים איטלקים ממולחים). זה לא קרה במקרה: יש צורך חיוני בהלוואות. אתה מוזמן לשאול כל מיני חקלאים ("יצרנים") היום האם הם מוכנים לוותר על ההלוואות שבנקאים ("עלוקות") מספקים להם. או שהם צריכים לשבת על ערמת כסף בבית כדי לממן את היבול הבא?
ההמשך הטבעי של הבנקאות הוא שטר החוב. במקום להסתובב עם ערמה גדולה של זהב וכסף, אתה מסתובב עם שטר מסוגנן ויפה של מוסד פיננסי אמין (בנק) שבו כתוב שיש לך בבנק את אותה הכמות של זהב. זהו שטר חוב של הבנק. זוהי שיטה מועילה מאוד. כל עוד הבנק מצליח לשמור על הכסף ולא פושט את הרגל בעצמו (ר' הרוזן ממונטה כריסטו), וכל עוד אין יותר מדי בנקים שצריך להכיר את שטרות החוב שלהם. בהמשך המדינות התערבו ושטרות החוב הפכו לשטרות חוב של בנק מרכזי של המדינה. כמוכן התברר שלבסיס הזהב שבבנק יש בעיות משלו וכיום, מסיבות שונות, לא משתמשים בו.
לכן המטבעות היום הם, בעצם, מלאכותיים ופיקטיביים באותה מידה כמו ביטקויין. מה שמחזיק אותם הוא המוניטין של טובעיהם. ואם זה לא יחזיק מעמד? מישהו ימציא מטבע חדש.
ר' גם http://www.ranlevi.com/2011/07/07/ep98_inflation/
באמת שמתי לב במעורפל לבעיה של הכסף ומקומות העבודה, ובאמת מדאיג אותי מה יהיה כשהרובוטים יחליפו את בני האדם בהרבה עבודות.
הפוסט הזה שלך נותן תקווה מסויימת. הפתרון יכול להיות מציאת תחליף לכסף!
בחזרה לקיבוץ?
הרשו לי לנצל את הפלטפורמה לדבר שאינו קשור ישירות לדיון שהתפתח כאן.
אורי קציר כותב בבלוג שלו על מופע כלשהו לילדים, ומסיק מצורת הפרסום כי מדובר במופע רדוד, שבעיקר סוחט עוד קצת כסף מההורים מבלי לספק תמורה בידוריתערכית ראויה. בתגובות, כותב מישהו כך:
איך מגיבים לאמירה כזו? איך מסבירים שדרוש כאן משהו אחר, צורה חדשה למדוד הצלחה של מופע בידור, שאינה מתרגמת לכסף? בתור חברה, רצוי לנו שיתקיימו דברים מסויימים (למשל, מופעי בידור איכותיים, מזון, קורת גג, בריאות), אבל התבססות על ”כוחות השוק“ אינה מביאה בהכרח לקיום כל הדברים הרצויים בצורה המיטבית.
ירון: קיבוץ או וארייציה של הרעיון היא כיוון שיכול להתאים לחלק מהאנשים, לא לכולם. בכל מקרה אני מייחל שחיים קהילתיים יחליפו חזרה את תרבות הצריכה. אני חושב שחברתית ופסיכולוגית זה יותר בריא למין האנושי להיות באינטראקציה אמיתית ולא מסונתזת או מסומלצת.
בהקשר הזה אני מגיע לאמיר: בדיוק אתמול פרסם דרור פויר התייחסות לבעיה הזו (למרות שהוא דיבר על טלוויזה ולא על פסטיבלים): "מי שצורך זבל – שלא יתפלא שמאכילים אותו חרא". הוא מצביע בעצם על משהו מאוד בסיסי בתרבות הצריכה שלנו. אנחנו מאבדים את הפילטרים וכושר השיפוט תחת מתקפות שיווק. אנחנו כבר לא מקפידים לקנות נכון, לאכול דברים שאינם זבל, לצפות לאמירות כנות וענייניות מפוליטיקאים, וכן הלאה. אנחנו מעדיפים את הכל ממותק, מצועצע וצבוע בצבעים עליזים. הבעיה שזו התרחקות ממחשבה ביקורתית ואמיתות פשוטות. מהבחינה הזו, תרבות הצריכה היא כמו סם.
דא עקה, כל מי ששמע אי פעם על פירמידת הצרכים של מסלאו הבין את הרעיון הבסיסי, שאחרי שנשבע ותהיה לנו קורת גג נתחיל לדאוג לדברים החשובים יותר, אינטראקציה חברתית, מעמד חברתי והגשמה עצמית. מתקפת השיווק מצליחה לשכנע אותנו שאת כל אלו נקבל אם רק נצרוך את הדברים הנכונים, כמו מכוניות או בתים או חופשות או מופעי פסטיבל. בולשיט בקיצור.
אין לי מושג איך לגמול אנשים מזה, אין לי ביטחון מוחלט שזה אפילו נכון. אני לא צריך שכל הסחים שבעולם מחר יצאו מחיי הנוחיות וישנסו מותניים בהתנדבות קהילתית והקמת משקים אוטארקיים, אני אשמח אם נצליח לשכנע 10% או אפילו 5% מהאנשים שצריך להשקיע מאמץ בחשיבה על איך מקדמים את משברי המשאבים שבדרך, והאם השיטה הכלכלית צריכה להיות מוגדרת מחדש לפי צרכים אחרים של העולם העתידי, ואם כן (ברור שכן), איך מעבירים את שאר 95% למקום יותר בריא לעצמם ולעולם מבחינת דפוסי צריכה.
הטור של פויר מתייחס ספציפית גם לצד השני, האקטיביסטי, שלפעמים צריך לדעת לברור לעצמו את הקרבות. הדרת נשים זה מגעיל ואיום, אבל אסור להוריד את העין מהבעיות הגדולות בהרבה, ולפתור קודם, אם אפשר, את בעיית גזלת הפנסיות שלנו ופירוק פירמידות השליטה במשק.
אני יכול להמליץ על היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית של גלבריית ועל
מטבע קהילתי- כלי חדש למאה ה-21
של ברנרד ליטר
באופן היסטורי כלכלנים ואנשי מדעי המדינה מצליחים למלא את הראש לאנשים בשטויות. כלומר יש להם הסברים שנראים הגיוניים לאיך התפתחו כלים ומוסדות אבל בפועל זה פשוט לא היה ככה. כסף לא התפתח מתוך מסחר חליפין בגלל שהוא היה נוח יותר, אלא מתוך כלכלת חובות וכדי ששליטים יוכלו לגבות מיסים ולשלם בעבודה של האיכרים לחיילים (ששום איכר לא היה מוכן לשלם להם תמורת השירות הציבורי שהם כביכול נותנים , ובדרך כלל כדי שהם לא יהרגו אותו אחרי שהם כבשו את אבותיו או אותו ).
מהיסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית וגם מהמאמר של ליטר אפשר לראות איך כסף הוא דבר כוחני שמאפשר לבנקים, מדינות ואשפים פיננסים (בכל הקשר אחר היו קוראים להם רמאים או גנבים ושולחים אותם לכלא – פשוט לא מספיק אנשים מבינים מה ה"אשפים" האלה עושים) לקחת מאנשים ערך. ולא, ממש אין קשר לשוק העבודה, או ליצירת ערך אלא ליכולת להפעיל כוח ומניפולציה על אנשים. זה אגב , לא התחיל עם הכסף. בחברות מרובדות מספיק, רוב הכוח הרי הלך לא לאיכרים אלא ללוחמים ואחר כך לראשי המנגנון הפוליטי והתרבותי (שוב להמליץ לקרוא את רובים חיידקים ופלדה?)
מתי הכסף מאבד את כוחו? כשהוא "נשבר" אפשר לראות שזה התרחש עשרות פעמים ב-200 השנים האחרונות. זה לא שאלה של "האם" אלא שאלה של "מתי" שכן זה חלק בסיסי מהמנגנון שבו הכסף כיום מיוצר (בנקאות ברזרבה חלקית). כסף (במיוחד כסף של היום) הוא דבר שמבוסס על אמון. האמון הזה , כמו האמון שניתן בצורה עיוורת במוסדות חברתיים אחרים מנוצל כדי לנצל את אלו שמאמינים בו יותר מידי בלי לפקפק.
הבסיס לשינוי לדעתי לא נמצא בשאלה של כסף , אלא בשאלה של הון. אם היתה לכם קהילה של כמה מאות עד כמה אלפי אנשים לכל היותר, ואתם והקהילה מחזיקים בחלק ניכר מאמצעי הייצור – מים, אנרגיה, מזון, קרקע ומחסה – אז רוב הבעיות שקשורות לכפייה של הכסף "נפתרות" (אתם ושאר הקהילה עובדים כעת כדי להשיג דברים שהם יותר בגדר מותרות, ופחות אמצעי מחייה). דוגמה לדבר כזה שעובד (בערך) הוא מונדרגון, והוא חלק מחזון של כלכלה דמוקרטית. (הבעיות לא באמת נפתרות, אלא הדילמות שלהן עוברות מקום – במקום להחליט על דברים ברמת מדינה – יש צורך לקבל החלטות קשות ברמת הקהילה – ההחלטה הכי כואבת וקשה היא איך מייצבים את האוכלוסיה, שבלעדיה כל פתרון טכנולוגי או חברתי פשוט יתרסק – בגלל שיש גבול למסת היקום לדוגמה).
אני לא מבין איך הסקת שכסף התפתח מתוך כלכלת חובות.
לא הסקתי את זה, קראתי מאמר על היסטוריה של התפתחות הכסף , שהחלה בערים הראשונות כתשלום לחיילים וכמנגנון גביית מס על ידי השליטים. שליטים נכנסים לחוב כדי לממן מלחמות (היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית). לצערי אני לא מוצא את הקישור. באסה.
מודי, אתה מוזמן לבדוק. אנחנו לא מדברים על מטבעות רומיים, אלא על כסף פיאט מודרני שהתחיל בעצם כשטרות חוב.
מהבדיקות הראשוניות שלי: בהתחלה היה סחר חליפין, שהפך ל commodity money, שהיה יכול להיות כל דבר בעצם – צדפים, מלח, בהמות, סיגריות, שעורה, מתכות יקרות (זהב). הסיבה היתה נוחות. מעבר למטבעות היה מאוחר הרבה יותר, ויש כמה תיאוריות למה עברו למטבעות.
לא כל מי שחושב אחרת ממך "ממלא את הראש לאנשים בשטויות", ולא כל סיפור ששונה משלך הוא "בפועל זה פשוט לא היה ככה."
בשורה ארוכה של נושאים , כלכלנים ממלאים לאנשים (קודם כל לעצמם) את הראש בשטויות. הקדשתי לשמוע את התאוריות שלהם 4 שנים בתואר ראשון ושני. רוב האנשים פשוט לא מכירים את הנחות היסוד של הכלכלה הנאו קלאסית.
הנה מה שאמר מישהו על זה:
"בתי- הספר לכלכלה מעניקים תארים לדור של אידיוטים משכילים, מבריקים במתמטיקה אזוטרית ועם זאת חפים מכל ידע בחיים הכלכליים האמיתיים"
מול זה יש מדענים (לדוגמה ארכיאולוגים, אנתרופולוגים וביולוגים), אנשים שממש חוקרים מה מתרחש בפועל.
המעבר ל "קומודטי מאני" – כסף מגובה סחורה מטעם השליטים – שהתרחש במוסופטמיה כמדומני, לא היה שלו או בגלל שמישהו חשב שכסף שהשליט מנפיק זה אחלה דבר. בדיוק כשם שאנשים לא ממש ששו להכבש על ידי אותו מלך ולא הקימו מדינות באופן ספונטני שכביכול יש להן תפקיד בהגנת החברה.
כשכלכלנים ואנשי מדעי המדינה טוענים שאנשים מתנהגים בראציונליות, או שהחלטות ברמת המדינה מתנהלות על ידי שליט שרוצה את טובת כולם, כשהם מתעלמים מההשלכות של אי שוויון או מלחמות או שחיתות או סביבה, או משאבי טבע הם ממלאים את הראש בשטויות. אחר כך כל כך קשה להם לחשוב שזה מפחיד. אז הם ממציאים סיפורים על איך אנשים פעם התנהגו.
הכלי הכי טוב שיש לנו זה מדע, ככל שנחליף את "מדעי החברה" (שמובססים על פילוסופיה ועוד כזו שלא מחוברת לשום תחום מחקר אחר) למשהו מדעי יותר – כך טוב יותר.
לא משנה איך הכסף התחיל – אין ספק שהוא השתנה מאוד מאז מסופוטמיה או יוון.
וברור שצריך מנגנון דיגיטלי ווירטואלי מוסכם לרישום ערך (אחרת איך אשלם בארץ לאמאזון בארה"ב למוצר שחלקיו יוצרו בסין וקוריאה והורכב במקסיקו).
אז אפשר לדון האם צריך גיבוי של מדינות, או זהב, או אלגוריתם – אבל אין ספק שצריך מנגנון שיספק את אותם שרותים.
ולגבי כלכלה – זה ממש ממש ממש מסובך למדל התנהגות של שוק – עם ערב רב של שחקנים, אינטרסים, חוקים, מדינות וכו. נכון – כלכלה היא בעייתית. אבל זה הכי טוב שהאנושות הצליחה ליצר עד היום בתחום הזה.
שי, הנה דוגמה לדעה קדומה – הזיהוי של כלכלה עם שוק. שוק הוא מוסד חברתי, כמו פירמה , או קהילה או מדינה או צבא. ולכן מה שכלכלה צריכה לבצע הוא לא מידול של "שוק" אלא מחקר של הכלכלה.
(אגב, יש תחום שלם שנקרא כלכלה מוסדית שרוב התלמידים פשוט לא לומדים אותו).
הכלכלנים נתקעו על "מודלים" כאשר בפועל , תחומים אחרים לא מסתמכים מודלים מתמטים מגוכחים כמו שיש להם ומצליחים הרבה יותר – לדוגמה – ביולוגיה. (זו גם הביקורת של שומפטר ושל כלכלנים נוספים)
אבל "צעד אחד מאחורי הזרם הכלכלי המרכזי, שוכן משולש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה שונים. " (הכלכלן פרנק אקרמן).
"האנושות" זה אומר כלכלנים נאו קלאסיים? כי בברית המועצות אלה היו אולי חוקרי סוציליאזים או השם יודעת איך קראו להם. כבר בסוף המאה ה-19 הבחין תורסטין וובלן (כלכלן בזכות עצמו) שה"מקצוע" הזה משתמש בכלים מפגרים ובהנחות לא מתאימות.
אין שום דרך למדל שום דבר כשאתה מניח הנחות לא נכונות ועושה את זה בצורה מכוונות שוב ושוב.
"קשה לשכנע מישהו להבין משהוא אם המשכורת שלו תלויה בכך שהוא לא יבין את זה." אפטון סינקלר 1935
דוגמה קטנה – המאמר של כהנמן וטברסקי התרפסם באוקונומטריקה (מגזין יוקרתי אחד מ-3 הירחונים המובילים בכלכלה) בשנת 1979. בשנת 2000 , שנה לפני שהם זכו בנובל , המאמר שלהם אפילו לא נזכר בכל השיעורים שהוקדשו ל "ראציונליות חסומה" באוניברסיטת תל אביב בתואר שני. גם לא בסמינר שלם שהוקדש לאחת הבעיות שהמודל שלהם פותר בצורה אלגטית (פרדוקס אלה).
אין שום דרך למדל דברים כהבסיס שלך הוא הנחות לא מציאותיות בעליל (כמו זה שאין מגבלות אנרגטיות , סביבתיות מרחביות ועוד).
האזרח דרור: אפשר לקבל תשובות לשאלות ולא נאומים?
והמעבר למטבעות בערכים נקובים היה מאוחר יותר: בסביבות 500 לפנה"ס בלודיה (מערב אסיה הקטנה). משם זה התפשט מהר מאוד. שקלי הכסף שמופיעים בסיפור מערכת המכפלה, לדוגמה, הם פשוט כמות מסוימת של כסף שנשקלת במאזניים.
עירא, הערתי על כך שמימון החובות התפתח למרות ההפרעות של הכנסיה ושל גופים אחרים. מסתבר שזה עונה על צורך. והתפתחה בנקאות פרטית (שטרי חוב של בנקים פרטיים) לפני שהמדינות השונות התערבו בעסק.
(ומשכורות לחיילים שולמו במקור, כמובן, במלח)
למרות הפרעות של הכנסיה? המשפחות ששלטו בכנסיה היו עסקני כספים מאד פעילים, האפיפיור היה שנים ארוכות יותר משהו כמו מאפיונר בעל צבא שיצא להתקיף מלכויות קטנות ולכבוש נדל"ן. מלחמות עולות כסף, והלוואות הפכו להיות עסק משתלם.
משכורות לחיילים רומיים היו לרוב במלח, במקומות אחרים בעולם הסתובבו עם פירורי זהב, בכל תרבות ואזור גאוגראפי לפי המשאבים והצרכים המקומיים היה איזה חומר נדיר. אבל הרעיון של כסף וירטואלי, על הנייר, שטרות חוב פיאט, מטבעות ששווים יותר ממשקלם במתכת יקרה, אלו המצאות של ימי הביניים.
צפריר , אני דיברתי על תקופה עוד יותר קדומה מתקופת מערת המכפלה, בערך 5000 שנה לפני עם התחלת פתיחת הערים. אבל אני ממש לא רוצה להתחייב על סמך מאמר אחד שקראתי ברפרוף ולא מוצא את הקישור אליו.
בכל מקרה, אם אתה רוצה הוכחה לכך שלא כל התפקוד של כסף מקורו ברצון של אנשים להשתמש בו אתן לך שתיים
– מטבעות בימי הביניים שהוטבעו על ידי שליטים וכאשר השליט הקודם מת השליט הישן יותר אסף את הכסף הוריד את כמות המתכת במטבע והחזיר אותה חזרה (התוצאה היתה שאנשים ניסו להפטר מכסף כמה שיותר מהר ולהחזיק ערך על פני זמן בנכסים ריאלים כמו שדות או בתים)
– אסור היום לשלם מיסים או בכלל להשתמש במטבעות חלופיים, היות ודולר או ש"ח הם ההילך החוקי היחיד. אם כולם כל כך מרוצים מהמטבעות האלה, למה החלופות לא חוקיות? (למרות שזה רק מצג שווא, לחזקים – כמו חברות טיסה, חברות קופונים וכו' מותר ועוד איך להנפיק "מטבעות" שלא לדבר על בנקים שמייצרים מעל ל90% מהכסף).
בכל מקרה כסף כמו שאנחנו מכירים אותו היום – כסף פיאט – התפתח מאוחר יותר מתוך גלגול חובות אל העתיד, גלגול שעדיין נמשך. אם אתה היית חושב להנפיק כסף כמו שהבנקים עושים, היית מוצא את עצמך בכלא או במקום גרוע יותר.
דרור,
"אסור היום לשלם מיסים או בכלל להשתמש במטבעות חלופיים"
מה היתה מצפה? שהמדינה תקבל תרנגולות כמיסים ?
המדינה מוכנה לקבל תשלום רק במטבע אחד כי היא לא רוצה שרשות המיסים תהיה גם חלפנית כספים. בשביל זה יש גופים אחרים. אתה רוצה להחזיק את רכושך בביטקויין ? אין בעיה. אבל לא באחריות המדינה לדאוג להמרות. וכנ"ל לסופר-מרקט הפינתי.
יש יתרון אדיר לכך שרוב רובם של העסקאות באזור מסויים הן באותו מטבע.
"או בכלל להשתמש" – לי יש יורו בחשבון הבנק, ואני יכול לשלם תשלומים ביורו משם.
"אם אתה היית חושב להנפיק כסף כמו שהבנקים עושים, היית מוצא את עצמך בכלא או במקום גרוע יותר" – הבנקים לא מנפיקים כסף (בוודאי לא בארץ). הם מלווים יותר מסך ההפקדות שלהם, אבל זה תהליך מאוד מפוקח (מלבד בארה"ב). אם הם לא היו עובדים כך, לא היו הלוואות, משכנתאות וכו. אתה חושב שאז המצב יהיה יותר טוב?
אני ממש לא מבין מה מטריד אותך.
הייתי שמח אם המדינה היתה מקבלת כתשלום דברים שאינם כסף. יש לי המון חלקי מחשב ישנים שכואב לי לזרוק, מיטה ישנה והמון ניירות שאני שומר רק בשביל מס הכנסה.
אבל ברצינות שי, יש יתרון במטבעות מקומיים, אפילו ספציפית יש ערים ועיירות בעולם שמשתמשים בכסף מקומי ממש, שלא סחיר בבנקים או בשאר המדינה, וזאת כדי לעודד עסקים מקומיים וכלכלה יותר מקיימת. יש אפילו רעיונות של הפרדת מטבעות סחר מקומי ממטבעות חיסכון והשקעה, מטבעות סחר בינלאומי, וכך לנתק את שוק המזון ומוצרי הצריכה מתנודות הספקולנטים בבורסה עד כמה שאפשר.
לגבי הנפקת כסף – במדינות שונות התקנים שונים. בבריטניה אאל"ט יש חמישה בנקים שונים שמדפיסים כסף, רק אחד מהם ממשלתי. בהונג-קונג שלושה בנקים חוץ-ממשלתיים מנפיקים את המטבעות המקומיים. יש מודלים שונים.
עכשיו נשאלת השאלה, האם באמת לא היו הלוואות ומשכנתאות? האם הסיבה היחידה שיש הלוואות היא הרווח על הריבית? אתה לא יכול לחשוב על סיבות אחרות לתת הלוואות גם ללא רווח ישיר מריבית? להזכירך בתקופת המקרא היו אנשים לווים ומלווים, ואסור היה לקחת ריבית לפי חוקי הדת. במדינות מוסלמיות, אאל"ט, עד היום ההלוואות הן ללא ריבית, ועדיין הן ניתנות ומוחזרות. כנראה שיש מודלים שאתה לא מכיר וחונכת לא לחשוב אפילו בכיוון שלהם.
כמו שציינתי, החוקים שאסרו הלוואות נעקפו ביעילות רבה בכל העולם. ביהדות, בנצרות ובאסלאם יש איסורים על הלוואה בריבית. ובכל שלושת הדתות נמצאו מעקפים יעילים. אי-אפשר לשנות במפורש הלכה, אבל יש דרכים לעקוף אותה, אם יש צורך.
לדוגמה, במקום לקחת הלוואת משכנתא הבנק קונה במקומך את הבית ואתה צריך לשלם לו תשלומים. אז זו בעצם הלוואה, אבל מתנהגים כאילו זו קניה בשותפות. אתה הבנת את זה, מוברק?
וכמובן, מדובר על ארצות שאנחנו בהחלט צריכים ללמוד מהמערכת הפיננסית שלהן.
המודל של "עסקא" בתלמוד, הוא מודל של שותפות. חצי מסכום ההלוואה נחשב כהלוואה, ולגביו אסורה הריבית, וחצי נחשב כפיקדון שניתן ללווה, ע"מ שישתמש בו ע"פ תבונתו, והרווחים יחולקו בין המלווה למלווה. בצורה כזו חצי מהקרן מובטח אף במצב של הפסד גמור (שכן הוא עסקה), אך אם יש רווחים המלווה שותף להם, ולכן יהיה לו אינטרס להלוות. מודל זה שופר ושונה, עד למה שקרוי היום "היתר עסקה", בו הלווה צריך לעמוד בתנאים מאוד מאוד קשים כדי להיפטר ממחצית הקרן שניתנה לו בפיקדון, ומאידך הוא משלם רק אחוזים מסוימים מהקרן, ולא מכל הרווחים. בצורה כזו הלווה יכול גם למנף את השקעתו, והמלווה נפטר מהתעסקות של כמה בדיוק הרוויח הלווה, אלא יכול לדעת מראש מה יהיו רווחיו. ההבדל בין עסקה כזו להלוואת ריבית המקובלת בימינו הוא שבכל זאת יש ללווה איזשהו פתח, כך שזה מחייב את המלווה לבדוק היטב את העסקה לה הוא מלווה, וכך לא תיווצר בועה (או שתיווצר, ותהיה באחריותו הבלעדית של המלווה…).
צפריר, כתבת:
"המערכת היום מתגמלת מי שטוב בניהול השקעות, מימון ושיווק, לא את מי שטוב בלהביא רווחה לאנשים, רוחנית/נפשית או פיסית, או לקדם את הידע האנושי. המדען אולי ירוויח טוב, אבל המהנדס יותר ומנהל המפעל שהופך את הפיתוחים שלהם למוצר ירוויח הכי הרבה."
זה הזכיר לי משל של הבעש"ט (אינני מצטט, אבל זהו הרעיון הכללי): חיל הרגלים של המלך אלו החיילים הנמצאים כל הזמן במערכה. אמנם, הם לבדם אינם יכולים לנצח לבדם. כאשר מושג יתרון מספיק משמעותי בשדה הקרב, בא חיל הפרשים, שוטף את זירת הקרב, ומכריע את המערכה. הפרשים אוספים שלל מכל הבא ליד, וטוענים אותו על סוסיהם. הרגלים לעומת זאת, לוקחים רק מזון שיספיק להם לצידה לדרך, שכן אין להם כיצד לסחוב יותר מכך. בכל אופן, הם מתאמים ומבקשים מהפרשים שיקחו מעט גם עבורם. אולם, כאשר הם חוזרים לארצם…
והנמשל ברור – אנשי החומר, אלו ש"קרובים לצלחת", מצליחים לגרוף לכיסם רווחים נאים, שכן זהו עיסוקם. אנשי הרוח (אנשי הצורה בלשון הבעש"ט), אלו שנותנים ויוצרים את הרוח והתרבות שמובילה ומאפשרת את אנשי הרוח לפעול, אינם מרויחים ישירות מכך. הם תמיד מקוים שאנשי החומר יתגמלו אותם בצורה מכובדת (עקב השותפות שיש בעצם ביניהם מצד האמת), אך זה לא בדיוק מה שקורה בפועל…
לשאלה העקרונית שהעלית, מה ואיך יהיה גורל הכסף: זו באמת שאלה שאני שואל אותה את עצמי הרבה פעמים. ברורה לי גם כן המסקנה שלך, שבסופו של דבר יהיה שיתוף אמיתי וכנה במשאבים בין "אנשי החומר" ו"אנשי הצורה" כלשון הבעש"ט. תהיה הכרה הדדית וכבוד הדדי. אולם, שלב זה נראה לי עוד רחוק. אנחנו עדיין מונעים מעקרונות אנוכיים בהרבה ממה שמוצג כאן. האם מהפיכה זוטא ממשמשת ובאה, ותפקיד הכסף יהיה שונה בעתיד הנראה לעין? יתכן, אבל זה עדיין לא מה שמקוּוֶה. זו דעתי עכ"פ.
האמת שאני לא מי יודע מה לודיסט, אבל מסתבר שהבעלות על המכונות , הטכנולוגיה והתפוקה שלה צריכה לעבור שינוי – מבעלות של מתי מעט לבעלות דמוקרטית ומבוזרת
ההנחה שלך שטכנולוגיה מחליפה משרות – לא הייתי שותף לה – אבל הכתבה הזאת טוענת שזה בדיוק מה שמתרחש.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3570572,00.html