גוגל מספחת את ההיסטוריה

כתבתי פה פעם שמדינת ישראל עושה שגיאה חמורה כשהיא מתקמצנת על קיטלוג ודיגוט אוצרות לאומיים, כולל ארכיון צה"ל וארכיונים לאומיים אחרים. בראיון עם דב ויינר לקריקטור העלינו את הדאגה שכדי לחסוך כסף, ישראל תתן לגוגל את הכבוד לסרוק ולשמור בעלות על סריקות שראוי שיהיו ברשות הציבור.

(חלק שני מתוך ארבעה של הראיון, ההתייחסות מתחילה בסביבות 1:40)

אשר יגורנו בא לנו. גוגל מתעתדים להשקיע את הכסף הנדרש לסריקת מגילות מים המלח (לא ברור כמה מהן), ותאפשר לקרוא אותן פלוס תרגום דרך שרתי גוגל, אבל כנראה לא להוריד את חומר הגלם לעיבוד בדרכים אחרות (בכ"ז, צריך להגן על ההשקעה). מדינת ישראל למעשה מושכת ידיה מהאחריות לסריקה והטיפול בחומר, ומשאירים ליד הנעלמה (לא כל כך) של כוחות השוק להחליט בשליטת מי יהיה המידע שאמור להנתן גולמית לחוקרים, אבל ישאר כנראה בבעלותה של גוגל.

12 Replies to “גוגל מספחת את ההיסטוריה”

  1. אם גוגל מוכנים לסרוק על חשבונם – זכותם לעשות מה שהם רוצים עם התוכן הסרוק.

    ובמקביל, בנוסף, יכולה אפל לסרוק, ואמאזון ומדינת ישראל.

    הדברים לא נוגדים אחד את השני.

  2. במובן של גישה ברשת. אני לא ידוע את הרישיון, אבל מדובר על גישה ברמה גבוהה, גם לחוקרים. היו די הרבה בעיות עם הפרויקט, גם טכניות. ויש גם בעיות מאחר שהחומר היה מפוזר בכל העולם. שמעתי על זה משהו ברדיו.

  3. אני חושב שהסירוב של ישראל להפוך את ארכיון צה"ל לזמין דיגיטלית לא נובע מקמצנות אלא מחוסר רצון להרחיב את הנגישות לעובדות.
    לאחר פתיחת הארכיונים בשנות ה-90, השתמשו היסטוריונים אמיצים בתעוד של ארכיון צה"ל כדי לחקור את מעשי הגירוש והטבח ב-48, והסתבר כי על סמך התעוד, הנראטיב ההיסטורי הפלסטיני על 48 הינו מדויק למדי (כמובן שכשמדובר בערבים אז עדות הקורבן אינה מספיקה…).

    זמינות דיגטלית של ארכיון צה"ל פירושה יכולת של חוקרים מכל העולם לנפץ את מסכת המיתוסים שבונה ישראל על-סמך תעוד צבאי ישראלי.

  4. עדיין יש ארכיונים אחרים, ואגב כבר העלו לדיון את הענינים האלו בבית המשפט העליון, כי יש חוק ארכיונים לאומיים שאמור היה לפתוח את הארכיונים האלו לציבור אחרי 30 או 50 שנה (אינני עו"ד), והמדינה מצפצפת.

  5. "והסתבר כי על סמך התעוד, הנראטיב ההיסטורי הפלסטיני על 48 הינו מדויק למדי" – מראה מקום ?

    אותו כנ"ל, בבקשה.

  6. למבקשים מראי מקום:
    כנקודת התחלה אפשר לקרוא את ספרו של בני מוריס "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1949-1947 (1988);", המבוסס על התיעוד בארכיון צה"ל.
    אפשר להמשיך עם מחקרים של יואב גילבר (איש ימין, אגב), ואולי אפילו למצוא ראיון מעניין בנושא זה שנתן פעם הממונה לשעבר על ארכיון צה"ל, שאיני רוצה לצטט כי אין לי אותו לפניי.

    אבהיר כי ההערה הסרקסטית שלי בעניין עדות הקרובן היא רצינית מאד, ושאיני מקבל את התפיסה לפיה רק אישור ישראלי לטענות הופך אותן לאמינות.

  7. תקציר הרצאה של בני מוריס: http://www.nakbainhebrew.org/index.php?id=146

    כמו כן מסתבר שישנה מהדורה מורחבת בהרבה לספר שלו מ 2004.

    את הספר (המקורי) אפשר להזמין ישירות מההוצאה כאן: http://www.am-oved.co.il/htmls/page_1165.aspx?c0=14286&bsp=14547

    הזמנתי לי עותק.
    אני אשמח להשאיל אותו אחרי שאסיים (בחיתוך עם ביקורי בארץ, הוא יהיה זמין בסוף דצמבר).

להגיב על שי לבטל