בהמשך לדיון על אי-שוויון

בתגובות לפוסט מהשבוע שעבר התחלתי לענות לעומר, אבל זה התארך למשהו ששווה פוסט נפרד.

כדי להבהיר – אני מאמין במדיניות רווחה (לא סעד!), ולא אכפת לי אם תקראו לזה סוציאל-דמוקרטיה, כלכלה חברתית או מה שלא יהיה. אני מאמין שיש בהחלט הרבה מקום ל"יד-מאוד-לא-נעלמה" שתסדיר בשוק הגבלים עסקיים, תקנים, השקעות ומסחר. חלק מזה על ידי מיסוי מדורג פרוגרסיבי שיפגע ביכולת לגדול מהר מדי, ואם אפשר למצוא מדד חברתי, הייתי מחפש איך להגביל צמיחה לפי המדד הזה – צמיחה רק למי שמראה שצמיחתו עוזרת ולא פוגעת בבריאות החברתית ואיכות החיים במדינה. אני לא מדבר על "להגביל" בצורה החותכת שאתה מנסה לצייר את זה, אז אני מקווה שתרד איתי אל קרקע המציאות.

אני לא מחוקק, לא כלכלן ולא מחזיק מעצמי בקיא גם באידאולוגיה, היסטוריה ומחקרים עכשויים, אבל זה פשוט נראה לי צודק. אני אשמח לפתוח על זה פה דיון כדי להחכים.

חוץ מהמרעיש הנוכחי בתקשורת (שלא פיתחתי עליו דיעה עדיין), יש כמה חוקים בארץ שמנסים לעשות משהו בכיוון. כאמור אני לא עוקב אחריהם לצערי (חוסר פנאי, שוב) אז אני לא בטוח עד כמה הם נאכפים והאם המטרה מושגת, אבל אני יכול לחשוב על חוקים והגבלות כמו מס על רווחי הון או מסחר ב"מוצרים כלכליים" שיוכל להגביל השתוללות (כמו זו שהובילה לקריסת מגדלי ההלוואות בארה"ב). חוקים שיגבילו את המשכורת של מנהלים וסמנכ"לים לפי יחס למשכורות כלל החברה המנוהלת. פטור ממיסים לפי תרומות לקהילה, לפי תקנים שיוגדרו ויעודכנו בהצבעות ישירות על ידי תושבי קהילות/ערים/מועצות או חברי קבוצות מיעוטים/נכים וכולי.

דוגמא נוספת להגבלות עסקיות שכולנו מכירים היא ההיטלים שהפילה אירופה על מיקרוסופט. בהתחלה היה את הקנס המגוחך של כמה מליוני דולרים על כל יום שבו אקספלורר מגיע ארוז עם מערכת ההפעלה. הבדיחה האחרונה – כל עותק WIN7 או ויסטה (נדמה לי) חייב להציג למשתמש מסך בחירת דפדפן (מתוך IE-שואש-אופרה-ספארי ועוד משהו), בסדר אקראי. חוכמולוגים שהריצו בדיקות סטאטיסטיות (10K הרצות אני חושב) גילו שלא אקראי ולא בטיח. מיקרוסופט עד כדי כך לא סומכת על חוזק המותג שלה שהיא ככל הנראה דחפה בקוד העדפה להופעת IE במקומות מסוימים ברשימה שעל המסך ולא באחרים. פשוט פסיכי. למה לא להגיד בפשטות שאין יותר פטנטים על תוכנה ושרשיון תוכנה הופך אחרי 10 שנים אוטומטית לGPL או אפילו סוג של CC-BY-NC או משהו. אתם יודעים מה, אולי לא צריך אפילו שקוד המקור ישוחרר אוטומטית. אני אשמח אם WORD 97 ו- WIN2K ישוחררו חינם לפי החוק האירופי, במקום ההתברברות על ההגבלים שמיקרוסופט תחויב להם.

והנה כאן טמונה בעיה שעליה העירו לי. אני אשמח לחוק שמגביל למשרדי ממשלה את אחוז ההוצאות על תוכנה קניינית או תוצרת חו"ל. מה שיקדם תוכנה חופשית ו/או תוצרת הארץ וכולם מרוויחים (כולל הדמוקרטיה). מצד שני הייתי מעדיף שהממשלה תעדיף לעבוד ככה גם בלי שזה יהיה מכוח חוק. האם זה צודק יותר? אני מקווה שתסכימו שכן. האם זה יקרה בלי חוק? בחלום בלילה…

כי בישראל האידאליזם לחוד והמציאות לחוד. לא רק בכלכלה, גם בזכויות אדם. הנה הרוח הגבית שישראל נותנת לארה"ב: מה שטוב לפלסטינים שלנו טוב לאזרחים, ומה שטוב לאזרחים שלנו טוב לחשודים המיידיים של האמריקנים. בארה"ב האפרטהייד הרבה יותר מתון מאשר בישראל, ובישראל הוא יותר מתון ממה שהוא היה בדרום אפריקה, אבל זה עצוב שאנחנו בכלל על הסקאלה הזו.

אנחנו כבר מזמן לא אור לגויים, וזה בדיוק המקום שבו אני חוזר לשאלה של הסיכוי של החלום הציונות ההומניסטית להתגשם אי פעם. מישהו אגב שם לב שהיום היה יום הרצל? אני במקרה לגמרי שמעתי על זה בגל"צ בצהרים. מישהו קרא פה בכלל את אלטנוילאנד? דפדפתי בו, הוא מחכה לי על המדף, אבל הוא נראה היום אוטופי יותר מתמיד.

11 Replies to “בהמשך לדיון על אי-שוויון”

  1. "אני לא מחוקק, לא כלכלן ולא מחזיק מעצמי בקיא גם באידאולוגיה, היסטוריה ומחקרים עכשויים, אבל זה פשוט נראה לי צודק."

    וזאת בדיוק הבעיה עם איך שהפוליטיקה מנהלת את הכלכלה.
    יש מעט מאוד קשר בין מה נכון כלכלית או "מה ישיג את המטרה שאנחנו רוצים להשיג" לבין התוצאות בפועל.
    בכלכלה זה נקרא Unintended consequences. כשאני מחוקק חוק X כדי להשיג Y, איזה דברים יקרו באמת.

    הבעיה היא שההחלטה לחוקק X כדי להשיג Y, היא כמעט תמיד אמוציונלית ורגשית. "זה פשוט נראה לי צודק". יש 0 חשיבה כלכלית מאחורי זה. מי שכן מבין את המשמעויות של החוקים האלה, בדרך כלל גם מגיע מעמדה של אינטרסים אישיים. "לא אכפת לי שיקרה Z, כי Y מאוד יעזור לי, אפילו אם זה יבוא על חשבון אנשים אחרים".

    אם אתה רציני, ואתה רוצה ללמוד קצת את מה שאף פעם לא טרחו ללמד אותך בענייני כלכלה,
    יש ספר נהדר (חינמי) של הנרי האזליט – "כלכלה בשיעור אחד" הוא נקרא.
    http://jim.com/econ/

    הוא מתחיל, איך לא, במשל החלון השבור של בסטייה. תיאור עברי של הסיפור תוכל למצוא, איך לא, בבלוג הקפיטליסט היומי:
    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=973

    אני לא רוצה להכנס לויכוחים מוסרניים על האם זה צודק לגנוב רכוש מאדם באיומי אקדח, בשם "מדיניות רווחה", או ל:"כאדם שכל כך לא סומך על הפוליטיקאים בעניינים אישיים, כמו המאגר הביומטרי – איך זה שאתה סומך עליהם שיקחו יותר מחצי מההכנסות של אזרחי המדינה, ויעשו איתם מה שהם רוצים".

    אני רק אגיד – לכל הצעת חוק, בייחוד בנושאים כלכליים, יש הרבה מאוד השלכות בלתי נראות, שרק העין הכלכלית המיומנת יודעת לזהות. לאנשים שאפילו לא מבינים את ההבדל בין אגרת חוב, מנייה, או תעודת סל – בטח שיש עוד פחות סיכויים להבין אותם. אותם מאוד קל לקנות עם הבטחות סרק – שמתבססות בעיקר על פופוליזם רגשי.

    1. לגבי חקיקה אמוציונאלית: ההבדל הוא שאני מכיר בכך ולכן אינני מציע עצמי כחבר רשות מחוקקת או מבצעת. מצד שני צר לי שמי שכן מכהנים שם לא מתייעצים עם מומחים, או אפילו מנפנפים אותם במופגן.

      לגבי לסמוך על הממשלה שלנו שתעשה את הדבר הנכון עם הכסף – אני לא, מי אמר שאני כן? אבל כרגע זה המנגנון החוקי היחיד. מצד שני אני בהחלט בעד הסדרה עצמית כמו שאמרתי בפוסט. אם תושבי עיר מסוימת מצביעים על נתינת פטור ממיסים על תרומה לבתי הספר המקומיים ישירות אז יכולים אנשי העיירה הזו להחליט לתרום את (חלק מ-) מיסייהם לחינוך באופן ספציפי במקום לארנונה או למס ההכנסה של המדינה. זה לא רעיון חדש, ואני חושב שהוא צריך להבחן איכשהוא, כי יש בו הכרה בכך שלקהילות שונות יש ערכים שונים, שאם לא כן איזו סיבה יש לכפילות המחורבנת של מועצות מקומיות ועיריות? למה מנהל עירוני צריך בכלל שלטון מקומי ולא שלטון ארצי וחברות תחזוקה?

      הממשלה שלנו היא ממעלות המיסים הכבדות בעולם (למעט אולי שוודיה ועוד כמה מפורסמות בתחום) אבל גם נותנת מעט מאוד שירות חזרה ביחס לזה (יותר מארצות הברית כן, אבל לא ביחס של המס המשולם). בהחלט יש בזבוז אדיר או שחיתות או שניהם, בהחלט צריך להדק את הפיקוח הציבורי על הדימום המזוויע הזה, ולכן בהחלט צריך יותר כלי דמוקרטיה ישירה ושקיפות שלטונית.

      טיעון כמו "האם זה צודק לגנוב רכוש מאדם באיומי אקדח, בשם "מדיניות רווחה"" איננו טיעון שאני הולך לענות עליו ברצינות. מדיניות רווחה זה נושא מאוד רחב של צדק חברתי, אבל כמו שכבר אמרתי זה לא רק אלטרואיסטי כי גם אגואיסט ומיזנתרופ רוצה לחיות בחברה שבה יש תרבות, ערך לכסף ובטחון ללכת ברחובות, דברים שאי שוויון הוא אחד הגורמים המרכזיים שממוטט אותם.

  2. יש לי הרגשה שהויכוח הוא בבחינת מלחמה באוייבים של האתמול.

    בעידן ההי-טקי של היום, עושר אדיר אינו כמו העושר של האתמול. אם אתמול העושר נבע מבעלות על אדמות, מכרות, נדל"ן וכדומה, היום העושר נובע מידע ומבעלות על עסקים, שאם לא ינוהלו כיאות, יאבדו את ערכם.
    יש לי חשש שאלה שמושכים בחוטים ודוחפים לקראת תחיקה שתגביל הכנסות ותגדיל מיסוי על הכנסות ענק – הם העשירים של האתמול שרוצים לשמור על מעמדם החברתי ולמנוע מעשירים חדשים מלצמוח ולתפוס את הבכורה.

    כל חוק שיטיל מיסוי או יגביל הכנסות של אנשים, אם עליו להיות הוגן, צריך לקחת בחשבון את אלה שרוצים לעבוד כמו חמורים במשך 10 שנים ואחר כך לחיות על החסכונות שחסכו במשך 10 שנים. אנשים כאלה נדפקים הכי חזק על ידי מס הכנסה שולי גבוה. עשירים ותיקים כבר מצאו את החורים במיסוי או פשוט מחזיקים בנכסים מניבים רבים ומסתדרים עם ההכנסה שיש להם גם אחרי מיסוי. מתעשרים – צריכים עוד לאסוף נכסים מניבים.

    הבעיות של היום (להבדיל מהבעיות של האתמול):

    1. שרות גרוע מחברות כמו מפעילים סלולריים וספקי תשתית אינטרנט. אני משתעשע ברעיון של יישום העקרונות של קארל מארקס לפתרון בעיה זו. אם לפני 150 שנה, היתה בעיה של ניצול מחפיר של עובדים (וגם היום בארצות כמו סין), שהפתרון שהוצע היה להקנות לעובדים זכויות בעלות מסוימות על מקומות עבודתם (הגנה על זכות השביתה היא בעצם הגנה על זכות בעלות מוגבלת על מקום העבודה) – היום יש בעיה של ניצול מחפיר של לקוחות. אני מציע לחשוב על מדיניות שתאפשר ללקוחות פרטיים להנות משיעור מסוים של רווחי הספק, שיוחזר להם על ידי מימון שירות יותר טוב.
    באופן יותר כללי: יש לפירמה אינטראקציה עם ה-stakeholders הבאים: בעלים, עובדים, לקוחות+ספקים, סביבה (במובן של איכות הסביבה). צריך למצוא את הדרך לייצג את האינטרסים של כולם כשמנהלים פירמה.

    2. זכויות קניין רוחני. מצד אחד צריך שאדם שמשקיע כסף ומאמצים בפיתוח ידע, ייהנה מהגנה כזו שתתן לו סיכוי סביר להחזיר את ההשקעה שלו. וייתכן שצריך בהגנות חדשניות, שמכסות ידע שאינו מתאים להגנה ע"י פטנטים וזכויות יוצרים. מצד שני, ההגנה הקיימת במסגרת חוקי זכויות יוצרים הינה יותר נרחבת ממה שצריך כדי להחזיר השקעה בפיתוח מה שמוגן ע"י זכויות יוצרים.

    3. הפרדה בין הון לשלטון ז"א מניעת מצב שבו אדם שצבר הון רב – יצבור גם השפעה לא הוגנת על התחיקה בארצות שבהן הוא חי ו/או מנהל עסקים.
    יש לציין שזו לא בעיה חדשה. בעידן ה"ברונים השודדים" בארה"ב, היה המצב שלקונגרסים ובתי הנבחרים של המדינות והפדרליים היתה השפעה רבה על עסקיהם של ברוני מסילות הברזל. ומצד שני, היתה לברונים השפעה רבה על התחיקה.

    4. הגדרה מדויקת של רשת הבטחון שהחברה רוצה לתת לפרטים. מהי הכנסת המינימום ואלו טובין ושרותים (כמו אוכל, הכשרה/חינוך, בריאות) שצריך להבטיח לכל אחד על מנת לשמר את שוויון ההזדמנויות?

    5. איך למנוע ניצול לרעה של תוכניות סעד ועזרה לחלשים? לדוגמא, כשמחלקים אוכל בחינם/מסובסד בבתי תמחוי, איך להבטיח שכל אחד יקבל את כמות האוכל הדרושה לו אבל לא יותר מכך?

    1. עומר, עדיין הרבה עושר מגיע משליטה באמצעי ותקני יצור, להפך, מה שנוסף פה זה בעלות על IP מעבר לבעלות על חומר הגלם.

      0. מי שרוצה לעבוד כמו פסיך ואז להפסיק מרצון ל-10 ואז לחזור שוב לעבוד – אני לא יודע כמה כאלו יש, אבל אני מנחש שהם לא מאלה שעושים 100K-700K ש"ח בחודש (על רמות שכר כאלו מדסקסים כרגע בכנסת נדמה לי). מצד שני מס הכנסה נותן לך לקזז הוצאות נמוכות עם שנים קודמות (נדמה לי עד 5 שנים) אז יש כל מני אפשרויות לגמישות. אולי אפילו הייתי מאריך את חלון ההתקזזות בשביל כמה משוגעים כמוך שרוצים לצאת לפנסיה ב-30 ולחזור ב40 לשוק העבודה (אני באמת רוצה לדעת כמה אנשים כאלו יש בארץ).

      1. בעיות שירות – אולי יותר תחרות תשפר את זה?

      2. אוקי, גם אתה הגעת ל-IP. צריך לדעתי לקצר משמעותית את ההגנה על רעיונות, ולבטל לחלוטין פטנטים על תוכנה. פטנטים על תרופות והנדסה סביבתית שדורשת R&D יקר יכולים להשאר בצורה כזו או אחרת, דעתי חלוקה קצת בנושא הפטנטים ההנדסיים הקטנים שבאמצע (למשל כמה מתוך 200 הפטנטים שמגינים על האייפון באמת דרושים או מוצדקים?). אני אולי אכתוב על זה פוסט נפרד.

      3. איך תחוקק ותאכוף את זה יותר מאשר נעשה היום ותשאר דמוקרטי?

      4. מוגדרים יפה בחוק. הבעיה היא ביישום.

      5. אז חלק מקבלים יותר ממה שמגיע להם במדינת רווחה, אבל זה הרבה יותר זול לקופה הציבורית מאשר מדיניות סעד.

      1. 0. אני מניח שהרבה אנשים היו שמחים לצאת לפנסיה זמנית בשנים שבהן ילדיהם צריכים הכי הרבה את הוריהם. אגב, מדובר לא רק בנשים! ובמקרה זה יוצא סדר גודל גילאים 30-40.
        1. לא תמיד יש תחרות אמיתית. ראה דוגמת בנקים שאיכשהו מצליחים לעשות תיאום בעמלות שהם גובים. ומה עם שלושת המפעילים הסלולריים?
        אפילו אם תצליח ליצור גופים נוספים שמתחרים זה בזה, איכשהו הם ימצאו את הדרך להתאחד או לפחות להתקרטל.
        2. החזר ההשקעה בפיתוח קניין רוחני זה נושא שמקיף לא רק הגנות אלא גם את המשטר של מענקי מחקר כמו באוניברסיטאות, שמאפשרים לחוקרים לפתח קניין רוחני כמעט ללא סיכון עבור עצמם (וסיכון מחושב עבור נותני המענקים).
        3. הפרדה בין הון לשלטון – אני לא חושב שיש היום מישהו, שיש לו מושג איך עושים זאת בצורה מוצלחת. אין ברירה, צריך להתחיל להתפלסף, להתדיין, ללטש, לבדוק.
        4. הגדרה מדויקת של רשת הבטחון – לא התכוונתי למה שמוגדר בחוק. אני יוצא, לצורך הדיון, מההנחה שהחוק ישתנה ושעלינו (המתדיינים) לעצב את החוק המוצע.
        5. ניצול לרעה של סעד – גם תוכניות רווחה סובלות מזה. כל תוכנית שנותנת הטבות יותר גדולות לאנשים מסוימים בגלל סיבות מוצדקות (כמו נכות או מחלה נדירה), חשופה לסכנת ניצול לרעה על ידי אנשים שלא באמת צריכים את העזרה ורק רוצים יותר כסף או טובות הנאה נוספות.

        1. 0. ומה שמונע מהם זה חוקי המס?
          חוצמזה, יש בארץ חוקים של חופשת לידה. אני מסכים שהיא לא מספיק ארוכה, לא מספיק שוויונית, והלוואי שנוצאות על מטפלות וגנים היו מוכרות לצורכי מס. אבל בינינו, מי מונע באמת מה(א)נשים האלו לקחת עשר שנות הפסקה? אולי זה ההתנתקות מהמקצוע? אולי זה בגלל שהמערכת הנוכחית ששואפת לגידול של 7% בשנה בנפח השוק דורסת את היכולת של אנשים לחסוך כסף ולא משנה רמת המיסוי? אם רמת החיים שלנו היתה נגיד הוצאה של 10K לחודש וכל אחד היה יכול להשיג עבודה שתכניס לו או לה 20K נטו, אז אפשר היה לחסוך, להצמיד למדד ובאמת לקחת יום מנוחה על כל יום עבודה. בעולם האמיתי היחס הוא לא 1:1, הוא בקושי 1:7 בממוצע אני מנחש, וזה ניחוש מאוד אופטימי.

          1. חבל מאוד שאתה נותן באמת דוגמאות של קרטלים במדינה קטנה. השווה מול ארה"ב במקום זה.

          2. אתה פותח פה תיבת פנדורה נפרדת. מחקר אוניברסיטאי הוא הרבה מאוד כסף ציבורי שמשמש למחקר בסיסי ופחות לטכנולוגיות ממש, למרות שהשוק הפרטי אח"כ מנצל את זה לרווח לא ציבורי. הייתי שמח אם המדינה הייתה מרוויחה חזרה כסף מידיים פרטיות על הפטנטים ששמורים לה. כרגע פטנטים שומרים רק על השקעות פרטיות וכמעט בכלל לא על השקעות ציבוריות.

          3. אכן, עובדים על זה.

          5. והתשובה לזה היא לא אחידה, ולעולם לא מושלמת, אבל בארץ מתרחקים מפתרונות טובים לזה כי יש יותר מדי ידיים פרטיות שמרוויחות מכך שהמצב נשאר כמות שהוא.

      2. ובעניין העושר המגיע משליטה באמצעי ותקני ייצור:
        כל מה שקשור לבעלות על קניין רוחני – חשוף לסכנה מתמדת של אובדן ערך בגלל היווצרות קניין רוחני, שעונה על אותם הצרכים, בצורה יותר טובה.
        וגם רבים מאמצעי הייצור הקונבנציונליים חשופים לסכנה של התיישנות טכנולוגית.
        גם אם משקלו של עושר הבא מפעילויות כמו הפקת נפט מקידוחים רב הינו – משקל זה הינו במגמת ירידה יחסית לעושר הבא מערכים שצריך לנהלם היטב כדי שימשיכו להניב ערך.
        ובזה אני מצדיק את הטענה שלי שצריך להלחם באוייבים של המחר ולא באוייבים של האתמול.

  3. About the Microsoft browser choice page:

    1. Seeing too many conspiracies in everything doesn't do your message good.

    2. My favorite (and very often relevant) quote is “Never blame on malice what can be blamed on stupidity”.

    2.1. The guy who found the problem with the random picking of browser order in MS's browser choice page also explain why this is a stupid programmer error and now also reports that MS has fixed it: Doing the Microsoft Shuffle: Algorithm Fail in Browser Ballot. If at all I think it provides another example of "fine" MS code.

    1. 1. בקשר לקנוניות – אם יש חמישה דפדפנים וחמישה מקומות בתפריט, אז בממוצע לכל דפדפן יש סיכוי 20% ליפול בכל מיקום, נכון? אם אחרי 10K נסיונות מסתבר שהוא נופל במקום החמישי ב-52% מהמקרים, האם זו קונספירציה?

      2. מסכים ומשתמש בזה הרבה מאוד. עדיין, צריך להיות תכניתן מאוד מאוד לא מוכשר כדי להגיע לתוצאות לא הוגנות שכאלו. אני לא חושב שכשכתבתי בגיל 10 את תוכניות הבייסיק הראשונות שלי על ZX80 הייתי מסוגל להגיע לבאג מתוחכם שכזה.

  4. רק בקשר למיקרוסופט – המאמר הזה מסביר בדיוק איפה מיקרוסופט טעו. בסה"כ באג מאוד מאוד נפוץ באלגוריתם המיון, שכמעט כל מי שיגגל "מיון מערך בג'אווה סקריפט" ויעתיק את הקוד שיתקבל גם כן יקבל אותו.
    בכל מקרה, מאמר מעניין – http://www.robweir.com/blog/2010/02/microsoft-random-browser-ballot.html

להגיב על שודד הטלכתבים לבטל