סליחה גודווין, סליחה אלי ויזל (אבל תודה לשטרית)

דורון אופק כתב על פורום השולחן העגול במכון לדמוקרטיה והזכיר את ענין השואה והמספרים על היד. לבד מקטע קטן ופופולארי לא שלפנו את השואה יותר מדי בקמפיין הזה, ואולי לא מספיק.

כשהצעתי לאמץ את "יד ושם" בתור סלוגן למדבקה, אמרו לי שהגזמתי, אבל אם אזהרות של הצד שלנו לא עובדות, מסרים אחרים אולי יעזרו, אם נביא דברים בשם אומרם:

משרד הפנים: "אף אזרח לא יסכים מרצונו הטוב, להפוך חלק מהמאגר הביומטרי". איזו בחירה יפה של מילים! לא "להתנדב" או "להרשם למאגר", אלא "להפוך לחלק". תחשבו על זה לרגע.

שטרית: "יש פראות מוחלטת בשמירה על מאגרי מידע והדבר היחידי שהולך להיות באמת מוגן הכי חזק דווקא עליו יש התקפה. כל היתר, כל מאגרי המידע הקיימים היום שהוקמו בלי חוק, בלי אישור, בלי הגנה, בלי כלום, כולל אגב טביעת אצבעות, איש לא מפקח עליהם." (תודה לדורון על המציאה)

שטרית: "המאגר יכול להפרץ" (גם כאן)

אם ההולנדים יכולים להשתמש בסמלי שואה כמו קעקועים, למה אנחנו לא? כל שליפה של הקעקועים משק האסוציאציות היהודי ((זה שתומך בארון הספרים היהודי מלהתמוטט כי אף אחד לא חוזר אליו לאחרונה לקרוא קצת בעניני מוסר)) הופכת אוטומטית את הטיעון שלנו לבטל בשישים, צעקני ונלעג. אתמול בשולחן העגול היו אלו דווקא אנשי משרד הפנים ש"עשו גודווין". אז הנה דעתי הצנועה בענין: אם היה מאגר במקום כמו קנדה או ארה"ב, האינטרנט כולו כבר היה מתהפך מזעם, כרגע המאגרים היחידים של "אין ברירה" שיש, הם רק רשות הרישוי שלנו, לשכת התעסוקה שלנו, ולאחרונה הדרכונים ההולנדיים, ומתחילות מחאות נגד זה גם מכיוון הפרלמנט האירופי וגם מכיוון האזרחים.

ראיתם את הקמפיין שעשו ההולנדים? הדפיסו ברושורים כאילו-ממשלתיים, שהציעו לאזרחים להפטר מהדאגות של סחיבת דרכון ותעודות זהות ופשוט לבוא לקעקע את מספקי הזיהוי שלהם, איזה בר-קוד קטן על האמה וממשלת הולנד לא תבקש מהם יותר לחדש שום תעודה. ההקבלה למספרים הכחולים היתה ברורה יותר ויותר לאורך הברושור.

וכשאני חושב על ×–×”, אני מעדיף קעקוע על מאגר ביומטרי. למי שלא יודע: המספרים הכחולים על ידיהם של היהודים במחנות היו המספר הסידורי של הכרטיס המנוקב שריכז את המידע עליהם, במאגר שעזרה חברת IBM בזמנו להקים כפרויקט לטובת ממשלת הרייך השלישי. ×–×” מאוד הגיוני – הממשלה חילקה לך מספר, ומסמנת אותו עליך. למעשה לא נלקח ממך דבר, ×–×” בדיוק כמו תעודת זהות שאתה חייב להסתובב איתה כל הזמן, ואם ×–×” מקועקע במקום שנוח להסתיר אותו מתחת לשרוול, ×–×” אפילו פראקטי.

מצד שני, מאגר פרצופים ×–×” משהו שהמדינה לוקחת ולא נותנת, ואי אפשר להסתיר בשרוול…

אני מציע אם כך קמפיין מעניין, להציע לשטרית עוד אופציה חלופית למאגר וולונטארי – מי שלא רוצה להכנס למאגר יקעקע את מספר הזהות שלו עם בארקוד במקום שיוסכם, ויעזבו אותו בשקט חד-חד ערכי. מה אתם אומרים? חברים חשבו שאני צוחק ושאני יכול ללכת הלאה לכיוון של השתלת RFID תחת העור כמו לכלבים ((למרות שמסתבר מאז שזה כנראה מסרטן)), אבל אני רציני. אני תיארתי מערכת שבה שני הצדדים מוותרים כדי להגיע לעמק השווה – המדינה מוותרת על הביומטריה שלי, ואני מוותר על 3 סמ"ר מהעור. RFID מושתל ×–×” גרוע כמו מאגר פנים, ×›×™ אפשר לזהות אותי מרחוק ומזה אני מנסה להמנע. קעקוע מתחת ליד ×–×” משהו פיסי שלא נקלט מרחוק ברדיו ומצלמות, כששוטר יבקש לזהות אתכם לפי ברקוד מתחת לבית השחי פשוט תרימו את יד ימין (מתוחה אם אתם רוצים למחות על ×–×”) ויוודא שאתם מי שאתם אומרים.

אני מדגיש שאני מציע את הרעיון בלי להשוות לנאצים ושום דבר, פשוט מסביר לכם למה טכנית זה פתרון ששומר על הפרטיות של האזרחים בצורה יותר טובה. אם נשארים צמודים לעובדות זה די מובן. מי שיתחיל להצמיח לזה ענפים של השוואה למלה"ע השניה הוא בבעיה, מבחינתי הוא זה שהפסיד בויכוח (לפי גודווין, כמובן).

אבל הנה שאלה טובה בשבילכם: אם הבחירה היא בין קעקוע קטן (נגיד ליד בית השחי) ובין להכנס למאגר פרצופים, מה הייתם מעדיפים? אני אומר לכם עם הרבה כאב ובשיא הרצינות שאני הייתי מעדיף את הקעקוע, עד כמה שזה לא ישמע לכם מגעיל ולא פוליטיקלי קורקט. אתמול נאלצתי לשקול מאגר מול אי-רשיון, והבחירה מטרידה. קעקוע קטן מוסתר היה יכול להיות ויתור יותר קל מאשר הויתור על רשיון הנהיגה. לצערי לא ניתנה לי האופציה, ואכן צולמתי לבסוף.

shroomsהפואנטה היא בעצם ביומטריה שאיננה הפנים שלי וטביעות האצבע שלי, שאת שניהם אני משאיר בכל מקום שאני עובר, תודות למצלמות "עיר בלי אלימות" שיציפו אותנו עוד מעט. למה לא מכשור שקורא את נימי הדם או מבנה עצמות ×›×£ היד, מכשירים כמו המערכת שנתב"×’ עכשיו זרקו. מישהו שלא אעליב בציון שמו הציע טביעת ×›×£ רגל. אבל מה יותר גרוע – לעמוד בתור בבנק/דואר/משרד ממשלתי כלשהו באמצע אוגוסט ישראלי כאשר כל אזרח מגיע אל הפקיד(×”) ובמועל יד מגיש לה את בית השחי לסריקת ברקוד לרגע של ריח ×–×™×¢×” חמוצה, או לעמוד באותו התור כשאתה וכולם איתך חלוצי נעל ימין ובידם גם הגרב איתה הלכו כל היום, והם בהיכון לדרוך על סורק כפות הרגליים, שמעביר בשימחה את אישור משרד הפנים לפקיד ואת פטריות ×›×£ הרגל של הלקוח הקודם אליך? הממ… יאממי, פטריות…

4 תגובות בנושא “סליחה גודווין, סליחה אלי ויזל (אבל תודה לשטרית)”

  1. אני מודה שלא חשבתי על זה עד הסוף אבל נראה לי שקעקוע כזה ממש קל לזייף, או למחוק או לבלבל. בקיצור – אני לא רואה (מהצד של המדינה) איפה זה משנה משהו. אתה יכול להרחיב קצת ולהסביר את הרעיון.

  2. א. לא חשבתי על זה בעצמי עד הסוף כי אין לי את המידע, אבל אני בטוח שיש קעקועים שיותר קשה לזייף מאחרים מהבחינה הכימית (חומרי צבע מיוחדים או משהו שאפשר לבדוק בקלות יחסית), טכניקה שלא פשוט או בכלל אפשרי לעשות עם מחט במכון קעקועים אלא יצריך משהוא יותר עדין, איזו דוגמא כמו של שטר כסף לצורך ההשוואה.

    ב. מה לגבי הדוגמא עצמה? אשאל מתמטיקאים וקריפטוגראפים, אבל אני מנחש שאפשר לייצר קעקוע כמו ברקוד דו מימדי שכל שינוי בו יהיה מיד מובחן. בכל מקרה במקרה כזה אפשר להבטיח שלכל אדם יש זהות אחת בלבד, קשה יותר אולי לפתור את בעית גניבת זהותו של ישראלי ע"י לא-ישראלי, אבל ניתן לעשות הצלבת נתונים ושאר אמצעים כשרים.

    לפי מה שנמסר לנו בכנס במכון לדמוקרטיה בשבוע שעבר, אין כאן ענין של מכת מדינה בהיקפים ששקרית ניסה להציג את זה (350,000 תעודות מזויפות!) אלא במשהוא הרבה יותר תחום (כ-10,000 איש מסתובבים עם יותר מתעודה אחת ואולי עוד 30,000 איש מסתובבים עם תעודה שאינה שלהם…).

  3. פשוט ונכון, ומסכימה איתך במאת האחוזים.
    עוד כתבה שאני קוראת וחושבת כמה חבל שמקבלי הההחלטות לא קוראים.

    עד כמה שרעיון הקעקוע מזעזע מתוך תגובה מובנית (וכל הכבוד גם להולנדים),
    אתה צודק בהחלט בכל ההשוואות, לפחות לדעתי.. די עצוב לנו שזו המדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *